מתחת לאדמה! 🔥 אלפי בני תורה ב'ריתחא דאורייתא' עם מנהיג הדור הגר"ד לנדו | התיעוד המלא (3 שעות)

וירו וסמחנו הזכנו ושבע לבד לשירו מלזרו ויושוב נבן אוי וירינו וירנו בני ויסמכינו וסמכינו הי בסדק ויושב כלבים לשם שוב לבד ושומנע נעל ונדומה ונשתחרה לפניך בשמעלה נעלה בניו הנשטח בלפונך אי בני בני בניסו בניסו בנימו כב שו כשמעל בני כשוז שמ เ ביוני אוי וסמחנו הדיקנו שקדושבים לשמל שרו אוי ויערנו בבני אוי וסמחנו וסמחנו הדיקנו שנים לבד הלבים לשירד לי הנעל ונשתחר לפני בכו שם נעלה נעל ונהלו אומר היי איי איי כן נשק לונך איי בני בני בניו בניס בני כתלו כמה מתחיל שבדל לשם ושוב הלי בני בני בסו בניסור מי שיכול להורים הכי טובה יכולים להוריד את הכובעים שהציבור יוכלו לראות בצורה הכי טובה เฮ סדחלכו ככ משפח כעזכ לסבס פסח כגלוס ככל משות השרכי מסויסח קם כילד ממנו קורבנהלך לציון בנוזכשיו כמכס בקבוד בלך בדיון בדנו לספסח כגוב ככל משפח שזز לסכובזינו כדור בנהלבנו לצב הזכשחנו כילד מנו בקור ונך פנים לציון אוי אוי נספת לי בני אני אמרת מי יה כשם אלוהים זה עובד. מבקשים להצטמצם במקומות, שיהיה מקומות לכולם לשבת והילדים נה לפנות את המקומות למבוגרים. כשם לא קני יגבי לאספיל בשמים מדי כשם הביס يا شبي مكفون איז شف ميس נד เฮ אפשר אפשר לומר כמה שלא ‏He. כתוב בקדמוינים יש בפסוק כתוב חודשיכם ומוידכם צונו נפשי אבל יש מוידי השם מוידי השם זה הקדוש ברוך הוא רוצה מה זה מויד השם אשתיקרוסו מקרוקידש שמתאספים לדון בדברי תיראה אלמו ידוע כתוב בפסוק בפרשת פרשת ושמרת מצב ועסיסמוסום כתוב השאילטס הנציב מביא את זה שמרתם מצבו ועסיסום שצריכים לשמור דמ מצווה מצווה זה תר שבעל פה והסיסום תעשו חדושס חיקרו חקירוס ותחדשו חידושים בתירה זה המוידוס המוידו זה לחדש לחדש חידוש תירה אנחנו זוכים כל שבוע בהולים חידוש תיר מרבנו הגודל שהשם ירך יומה ושניסוב הגמורה אומרת לא מונסמכו ההולים לנכולים מה נכולים מלי מסוד לטירה אפעולים מלי מסודום זה הישיבה של אולי הטוירו שיש בזה ריבוי של תיראה ריבוי של חידושי תיראה וכל שבוע יש חקירס חדוש דברים חדשים שזוכים מרבנו הגודל שהשם ירך יומו ובעז השם גם כעת אלה מקר אלה מיד השם אשר תקראו איסום יהיה חידוש תיראה חדושים ונזכה על ידי זה ועשינו השם אלוקיכינו זברגס מוידו שזה יהיה ברגס מוידי השם שנזכה לחיים ולשולוים לשמחו ולסוסין שריכו סיומים לרבנו שהשם ירחו 12 ולכל התלמידי חכומים שכולם נמצאים פה ולכל עם ישראל לחיים ולשולים לשמחו ולסים בעזרת השם בשולחון אור בשולחון אורך סימן טוב עז כתוב שמותו לאכול מצוירו בפסח כלא יוצים בו ידצו אז יש בדבר אחד מדברי הראשונים שלא כל כך ידוע בספר הרוגס הבויסם לא הידוע אליו של הראשונים היה הראשון רבנו אברהם ברבזריל רבו של האור זרוע ויש ספר של אגז הבויזן ספר של ריש רבי של האור זרוע כותב דבר חדש מה כותב הרישנה הזה רבנו אברהם בזרד רבו זרוע שהאוכל מצו שירו בפסח ידי מצו יוצו יד חיבס לחם אוני לא יוצו דלחם אויני מצו בפני עצרו והוא כותב עוד כמה דוגמאות כאלה מאוד מפליות בחידושים זהר של רבנו אברהם בן אזריל זה ריש רבי של האורזוע הוא אומר שהדין הודור זה גם מצווה אחרת לא מעכבת הוא אומר דבר עוד יותר חידוש הכל דברי רישנים דברי ראשון שתשו כן תדורו גם לא מעכף רק ידי חובו שלא יוצו עד כאן דברי הראשון רבינו אברהם זריל שהיה הרבי של אורזרוע שלו היה מפורסם כל הדורות אבל נדפס בשנים האחרונות רבינו הרוגסבו אחרונות יחסית זה לא כל כך אחרונות ד ולפי אתיו שרבנו אברהם רבזריל רבו שלזרו בהרוגסבויזב יוצא דין שי אסור לאכול מצו שירו בערב פסח מפני שקיום מצוה בלילה ככה היה אפשר לדון אבל ודאי שאפשר לדחות את זה לא מוכרח כיוון שהם בקיום מצווה גמור של המצווה ייתכן שמותר לו אוכל באר פסח זה רק אם זה כיוון שעיקר מצווה חיוב זה עוני למרות שיש בזה קיום מצווה אם שן אחר אבל לגבי האיסור שלכול באר פסח זה רק הדבר ה עד הסוף עכשיו המצה הזאת שמחדש רבנו אבוא ברב עזרל אם במצימור לשמו שהרי בלבוריה לאחמץ ויש לדון במעשה שמובא בבך וסימן טוב סמ בישראל שטובוס בביסו אסורים ולאסול מטר ורוצנוכרים לעשות סו לפונוב ולא לו ללילה ראשון שיצאו שמעון לשמו ולחידוש הזה היה אפשר לעשות מצו ממי פירוס לא צריכה שימון ויש לעיין בגמור פסוכים דף ל עמוד כתוב במילים האלה אומר רב פובה מה צ שאני לא ביין ושמן הוליל ואין אודם יוצח במצו אין חיומוצו קורץ שנאמר לא ךל חומץ שבשומים תכל מצו לחם אוי נכ סתם מצץ דבור סתם מצץ הרי יכול להתקיים גם מצירו ולמה הגמרא לא הזכיר את העיקר הלימוד זה השאלה בזה סיימתי את העניין הראשון ראשון אם יש משהו אפשר לחזור על זה תחזור על הדברים ברשוס מרונון ורבונון אני חוזר בעיקר בשביל ה המון הבניתי התלמידי חומים והבחורים שנמצאים בחדר השני אחר כך ראשי ויצא אחרי שהוא יושב כאן עם הרבנים הוא יצא גם החוצה וידבר בלימוד עם עם עם המון הלא עומדים בחוץ בינתיים אני חוזר על הדברים שנאמרו כעת בשולחן ערוך סן טוף ע כתוב שלמרות שאסור לאכול מצה בערב פסח אבל מצו עשירו מותר לאכול בגלל שלא ראויים לקיים בזה היא לא ראויה לקיים בה את מצו סליו יש ספר לא ידוע ספר הרוגס בוייסם שחיבר הרבי של האור זרוע זה מובא כמה וכמה פעמים בספר אור זרוע הוא אומר אומר שמי שאוכל מ מצו עשירו בפסח בליל פסח ידי מצה יוצו ידי לחם אויני לא יוצו הוא אומר שם יסוד שדברים שלא כתובים במפורש במצווה אלא זה דרוש אז למרות שזה פרט שהוא חובה אבל זה לא מעכב זה כמצווה בענ פי נפשו יש לו איזה כמה דוגמאות כאנטודורו ועוד שכיוון שזה לא פשט דקרו אלא זה דרושה אז יש תיקר המצווה יש עוד פרט במצווה שהוא חובה אבל יש קיום מצווה גם בלי זה אז מי שאוכל מצו עשירו הוא לא קיים את החובה שלכם אויני אבל הוא קיים את עיקר מצוו מצה אז יש לדון אם לפי דבריו יהיה מותר לאכול מצוה עשירו בערב פסח הרי אפשר לקיים בה את המצווה של הלילה אז לכאורי יש גם בזה את העניין את האיסור החילה בערב פסח טעם של הירושלמי אבל יכול להיות שלא. יכול להיות שכיוון שזה לא הקיום השלם, המצה שהתויר מחייבת לאכול היא לחמויני, אז מילא גם לא היא לא נאסר לאכול אותה בערב פסח. עכשיו לכאורה במצה הזאת לא צריך שימור לשמו. תראה אומרת הו שמרתם המצאה. יש דין לעשות את המצה בשימור לשמו. אבל מצה כזאת שלא לא יכולה להחמיץ אז לכורה אין פה שימור חיובי יש פה אולי שימור כמו קצירה אבל לא את השימור שיש בלישה אז לכורה אין פה דין שימור וממילא גם לא צריך לשמור אז הדין הדין לשמו נאמר בהושמרתם חורה ו אז אם כן יש לדון בסיפור שהבח מביא מקדמוינים בסימן תס בודי שהיה ב בית הסוהר הסכימו הגויים לעשות לו מצה לפניו אבל הוא לא יכל לעשות את זה לבד ו הרשי הקדמונים אמרו שזה לא יעזור בגלל שצריך שימור לשמו אבל לחור אמציה כזאת שבן כובחו לא שייך בשימור אז היא גם לא צריכה לשמוע אז בשביל החלק הזה בשביל המצווס בערב תלכלו מצס אז היה אפשר לעשות מצג גם על ידי גוי בודאי שזה לא מצווה מושלמת אבל על כל פנים את זה לפי הרוגסבויסם אז אז ככה הייתה צריכה להיות ההוראה לכורה ככה ההוראה בסיפור תשתנה לפי הרוגסב ו יש רק רבינו סיים שליחורה בגמורה לא משמע כמו הרוגסב בגמורה כתוב בדף ל אומר רב פופה מצלישו ביין ושמן אויל ואינו דום יוצב בפה במצחורס שנאמר לו סוכל חומץ שבסיו מצס יש הקשמ שאין בשבסל מצס אז אין בה את הלב של חומץ אבל לכורה לפי הרוגס הבוסה אז העסק של שבעסיו תחל מעצס מקיימים גם בזה אז למה שלא יהיה בזה חומץ ועל כל פנים לא הוזכר שם בכלל בגמורה את העניין של לחם אויני אם אתיקר מצוו סמץ הם מקיימים בזה רק את הפרט של לחם אויני לא מקיימים היה ראוי שהגמורה תזכיר, תדבר על הדין הזה. >> מי מי אומר את זה? >> על הגמורה הזאת. >> אה, >> מתכוונים במרבן. הרב בקון אומר על על הטענה הזאת למה הגמורה לא הזכירה אתיקר הלימוד הוא הוא מזכיר טויספס בסוק כדף ל שהרבה מקומות הגמרא מביאה פוסוק והסיפקרו סומך אז הגמרא אומרת את ההתחלה היא מתכוונת לחמוני >> יכול להיות שמשכס לו טוס שואלים למה אני לא יודע אם זה דומה צריך לא אשמור אני מעין לא יודע אם זה דומה אפשר אפשר יהיה ב >> רמבם >> הרמבם ורמבן אחד שעשה מצה מפירוס לא יין ושמן דבש לפי הרמבם יוצאים ורמבן שואל זה לא שמור אז אי אפשר לצאת אין מה לשמור >> אז הרמבן לא מתאים אז הרמבן לא מתאים להרוגס בו >> אז אי אפשר לצאת בזה זה פסול אי אפשר לשמור אז לא יוצאים אחפי >> הרמבם יצור שימור שלא ייפול >> איך שימור שלא יפה >> שימור הזה הוא שימור שזה השימור שמך מנ >> הרמבם רב מנדל לובין אומר שהרי יש מחלוקת רמבם ורמבן על מצני לאישו במי פירויז האם מקיימים במצווה >> אני אנחנו מדברים לשיטת הרוגסבויזב >> כן אז הוא אומר אבל ברמבם כתוב שגם מצו שעמי פירויס שייך בשימור כי שימור שלא ייפול מים >> יוצים די חובה צריך לבד צריך שמוס איך מי מים מים זה מים איזה מים אומר מים יוצאים >> מה זה מצו השירו שואל זה מצו >> מה זה מצו השירו לפי הרמבם >> דווקא שברמב"ם כתוב שמצו עשירו זה רק יין ושמן ודבש אבל שר מפי רויס זה לא נקרא מצו עשירו ויוצאים בזה ידי חויבס מצה ויש שימור שלא יפול מה זה שייך לכאן אומר מצה השירות >> אז לפי הרמבם הרי גם במצה הזאתי יש לשמו השימור הוא שלא ייפול מים ואת השימור הזה עושים לשמור ברמב"ם נראה אם הרמב"ם הכשיר מצה שבשר מי פירוס חוץ מיין ושמן ודבש אז לכורה גם ברמב"ם כבר צריך לומר שיש שימור בזה שמונעים ממים להגיע >> בזה שהוא שומר שלא יכנס מים אז אז גם לפי הרוגסבויסם נגיד ככה כמו שליחורה צריך לומר ברמבם >> על מה מדבר הרמבם >> על מצא שלשו אותה במיפויס לא ביין ושמן ודבש >> מה כתוב שם >> אז הרמבם אומר שיוצאים בזה ידי חובה חומץ >> טוס שואלים ברמבם לא כתוב דבר יוצאים ידי חובה מ פירוס ולא מחמיצים שזה לא מחמיץ >> ודאי >> אין עיצה הכי טובה בשביל בי סליבי >> מה נראה מדבר זה עצה הכי טובה קמה פרסית זה מך מנבי שהריסב קשית הזאתי אחרת יש עוד בעיה שחוץ ממצה שירי יש בעיה שזה לא של שימר >> של >> של שימר על ככוך שזה מספיק שימר לפי הרגז בוס יש עוד בעיה זה עד השמר שספיר >> בעצם זה קושיה של הרמבם לא מקבל את הקושיה נוכן אמרה הושמרתם במצ >> שייך הושמרתם איפה שלא צריך אז לא צריך >> לא יכול להיות ששימון מש קצירה לקיים את השימור על הקצירה >> מבקש לדבר לתוך המיקרופון כדי שבחוץ כולם ישמעו גם כן >> טוס שואלים למה יוצאים את די חוב לכתחיל לבית דמאי הרי זה רק בדיעבד אז טוס אומרים שכתוב לכם אויני אז יוצא שבמצה השירה הוא לא יצא לכתחילה בדמאי אבל במצה רגילה הוא כן יצא לכתחילה בדמ מי >> זה קושיה דווקא לפי הרוג סב >> אם יוצאים במצה השירה כןצת >> מה אומר >> האדמור מג'יקוב >> אומר שכתוב האדמור מג'יקוב מג'יקו דג'יקובר >> כן >> הוא אומר שכתוב בטויספס שהסיבה שיוצאים בדמאי כי זה נקרא לחם כי כתוב לחם אויני אז מה יהיה במהצ לכן הוא של שאלה או של קושיה >> הוא עושה חשבון לפי הרוג עשה בויסם >> שאלה לפי ההרוג עשה בויסם במורר הוא שואל במצה הרב שואל במורר הוא שואל במצה >> כתוב בטויספס שיוצאים בדמאי כיוון שכתוב בתויר לחם אויני אז אז זה סיבה שחומים >> שיהיה מותר לכתחילה לאכול מצה של דמאי >> שרבונון התירו >> זה נושח מה התירו חומר שואל במצו עשירו >> כן >> שאומר הרוגסבוסם שלא מקיימים בזה לחםני >> האם יהיה מוצר זמאי >> אולי לא >> ששיבה הסתפק >> כן כן >> אם מותר לאכול מצה שירה אם מותר לאכול בערב פסח לפי הרגס הבוסר שלא מקמים את הבשלימוס מצווה אולי זה גם מספיק אבל כל היסוד של הרגס הבוס גם כתוב במרל מפרג הוא אומר שאם יש מים >> וגם גם גם יש את המי פרס שם את המ את ה עשירו >> אז יוצאים ידי מצה ולא יוצאים ידי לחם אויני >> בשביל זה הוא מחדש אסור לאכול >> שאסור לאכול בערב פסח מצה עשירו שיש שם כן מים ואז אסור לאכול הוא כותב מפורש את הדין הזה עלוך למס המגברו מאוד מתקשב בו אבל הוא לא למד את כל הלומדס בש כתוב במרל מפרק ממש כמו הריגס הבוסים שיש חלק של מצה ויש חלק של בס רבי פולבצם יש כאלו קלים אבל אומר על עצם מט השיר הוא כתוב במרל מפרט >> רבי ינקב גרינולד >> אומר שהמוגן אברהו מביא מהרל שאם יודע אני מביא רישן אני יודע את המרל >> אבל במהרל כתוב שאסור לאכול ב >> אני יודע מה את זה אבל אני הבאתי בכוונה רישנית הזכרנו אותם הזכרנו >> בספר כתוב את זה כתוב זה כתוב אבל בחמנה הבאתי את הבריש לא אבל במו גנברום כתוב שלפי זה אסור לאכול בערב פסח אז אם זה אותו לא מדסמרל >> מהרל עצמו אומר >> לא אמור לבוא מרל אומר >> המהרל זה המרל זה ראי להבורשביש הוא אומר לגבי האיסור של ערב פסח >> אפשר לדמות המהרל אמר שלפי שיטוסוי אז יהיה אסור לאכול בערב פסח למרות שזה לא מקיימים בזה לחםני >> סתומה גם לפי ההרוגסבויסם ככה יהיה לו השכונות שכנו לוק >> שכנו לוקשכונות שמותר לו לעציר >> מה כתוב במרל לגבי ערב פסח שמהרל כתוב שמצו שיש בה מים עם יין ושמן >> אז מקיימים בזה את המצווה ואין בזה לחם אויני >> ואסור לאכול את זה בערב פסח הוא מסביר את זה דומה להרוגסבם המגן אברהם מקצר הוא לא מביא את ההסבר אבל גרינולד אומר שזה ההסבר שהמרל אומר שידי מציוצו לכם לא יוצו אז את זה נלמד משם זור שעזור שצח >> שאלה אחרת הרב דיסקין שואל האם לפי הרוגסבויסם הוא יכול אחר כך לאכול כזיס לחמוני או שהוא כבר הפסיד הוא קיים את בערב טוכומצס בצורה לא שלמה מה >> להסתבר שלאסתבר שלא מביח >> אין פמים כל מ מצווה לאכול פמים אח >> רבונם שרייבר אומר רבוני שרייבר אומר ש אם הרוגסב דימה את זה להודור אז זה מזכיר את את הכל בל בשל >> את הבסלי >> שאחרי שיצאו באתרוג לא ודר כבר אי אפשר לצאת באתרוג עומד זה בצורה יותר כללית אומר דברים כללים לא דברים כללים אחליים הוא אמר תשכין תדורו זה גם שיך לב הוא אומר שהדברים האלה מלכתחלה >> בצלבי לא מדבר על הנושא הזה מדמ >> לא מדבר הנושא הזה >> מדברים מה כתוב לפי הרישנה הזה רבנו אבום רבזרין מה הדינים החדשים רשימה של דינים אותו ק הודוור במקב באתרוק תישוקים תדורו לא מעכב כן כן הלשון שלו כן תדו לא מעכב ישיבסוק מצו אחסי מצווה לאחרי שפורש בציב כמצווה אחר וכן מצירו מצלחם דלחם אוני מצו בניו שמדבר דברים עד כדי כך דמיון זה לא קשור לבן הביאו פה רמב"ם >> מה הביאו מה הדק רמב"ם שסגרו >> לא יש בו את אותה בעיה יש בו את אותה בעיה שבהרוג עשה בו עסף הרמב"ם כותב מצו שלוש במפירס יוצו בפסח אבל אין לוש ביין או שמן או דבש והפשט ברמם הזה פרס מחמיצים לפי דבריו >> אין מחמיצים הוא כותב קודם שאין מחמיצים >> עם מים זה עם מים יחד יחד עם מים אולי >> יש כאלה שכך דחקו ברמבם אבל בפשטס כתוב במגיד משנה כתוב רואיס מי שכוסב זה הרמבן רואיסי מי שכוסב שאינו יוצא במצו אני לאיש במיפי רויס אלו אם תארוי ושמיים לפי שאנו צריכים שימור מחומץ >> כן כן >> וכל שמחמיץ יוצאים בו ידי מצה אבל הרמבם סבר שגם מצה שלא יכולה להחמיץ יוצאים בה איך הוא מסביר למה יוצאים >> לא אומר ש >> לא מסביר אזמין ראוי >> לא מסביר מה מישתם >> המין ראוי להחמיץ >> אז או שמספיק מין שראוי להחמיץ או שיש שימור שלא ייפול מים וזה גם מספיק כמו השימור של קצירה זה לא מה >> הרב מדבר לא מצ עצם הדבר זה רק לא משום מה לשם מצה אבל זה מצהיות לא מצא השירות >> אבל הוא אומר לא שמי מצוה שלוש שו במי פירויס אחרי זה >> אז הוא למד שזה יש מצווה מיוחדת או שהוא למד שזה נקרא גם מצני >> זה נקרא מצוני אבל זה לא יכול להחמיץ בסדר את החידוש של הרוגסבוסם >> לא זה לא רחון >> נכון זה לא הרוגסבוסם אבל בחלק של שימור שהרב דן שלא יצטרכו שימור לשמו ודאי נראה שכן צריך בזה שימור לשמור מהציר לא אולי זה אחרת על זה לא נאמר הדין של שימור מצני או נאמר כל שיבור מצוה השיר או לא נאמר >> החידוש הגדול הזה מה זה השיר זה מצווה בפני עצמה זה שם יש נושאים אחרים זה לא אותה מצווה >> נכון הוא אומר ש >> מצווה אחרת >> כל הסיבה לדון בזה אחרי שזה שתי מצוו בלשנהרוגבסם כי הרמבם שזה אותה מצווה וגם זה נקרא לכם אויני אז ודאי שצריך פה שימור לשמור צריך להסביר איך אבל צריך להגיד שהשימרו הוא כמו השימור של קצירה ולפי החרוקס הבוסם שקבי שתי מצוו במצווה הזאת לא נאמר אולי בכלל שימור בגלל שטס >> פשטס לא שייך פה איך זה >> צריך מצה זה לא מצא אם מצה צריך שמירה לשמור זה לא מצא >> אז המצה שנאמר בה שצריך שמירה לשמור זה המצה המושלמת >> שבה נאמר שלכם אויני אז כמה שתראה מידשתי מצוז >> עניין שני >> אה >> עניין שני במוגן סימן טוב מו כתוב שאפשר לבאר חומץ ופסח על ידי גוי יביגר תמר שלוקים ממיצד גוי כשן שלירוס לנוכרי והרי זה כנתבאר מאלו עוד פעם בורגנבורם אומר שאפשר לבאר חומר ידי גוי יבגר שואל מצווה לידי גוי אין שליחותנוכי ואנסבר ממנו אז יש שאלה שלכו בית שמש הרשבו כתוב לא כך בית שמש הרשבו שהתפסו בספר כואב אורז בהתחלה בתשובה יב כתוב שבית דין יכולים לצוות לנוכרי דין דין שריבו שיזרוק פסילו לתוך פיו של המכווי שריבו ויקיימו בזה זה מצווה זה עשה שביאורו על ידי גוי אזכור העניין הוא העיקר המצווה היא רק ההשתדלות שהיא בואר הרע הוא יכול לקיים ידי גויים זה הדין שמה אפשר להגיד שהוא הדין זה גם בבירור חומת זה ההשתדלות שהחמץ יבואו נעו לו לכן בידי גוי גם מועיל אפשר לחלק אולי אבל אפשר לדמות את זה לנושא הזה של רש בו בתשובה לגבי דין בערך שיוצאים על ידי גוי קצ במצוות הדלקת נר שבת >> יש לין אם אפשר לקיים את המצווה הזאת על ידי קודן ואפילו בשבס שעשה דויכה לא יססה א יש כאן כאן שני לוים בקודם לו שלוכתו בינכו ולו שלא דכילו אבל ארטיס בבומס דף ג עמוד ב אומרים שעס דוכה שני לו ומה שהביא רב קיבגר למחלוקת רב קיבא ורבי שמואל במסכת נוזיר דף מח אם יש חילוק בין לו איך לשני לוים כוב מזר הנוזר יש לחלק בתחיס מצוו לדין דחיש שלו יצא בכל זה אם זה רק למים אבל אם יש בזה גם עשה כמו שהמכטרנו דן במוסך השבס אז הרי אין עסד אוכל לא ישסה בעס אפשר לחזור >> המוגן אברום בסימן תבוב המגן בן אברהם אומר שדנים על אחד שמוצא חומץ ביום טב אז המגן אברום דן שיגיד לגוי שיבה את זה הרב כבייגר על המקום על השולחן ערוך מתפלא על המגן אברום איך הוא יוכל לקיים תשביסו על ידי גוי המוגן אברום שם כותב שהמצווה של תשביסו תדחי אמיר לנוכרי והוא לא יקיים בזה מצווה כי אין שליחוס לנוכרי אז זה כאילו נסבר מאילו אז רבינו אומר אומר שאפשר להסביר את המוגן אברום עם צ'ובס הרשבו ברשבו כתוב ש אדם שחייב מיסה אז ביזדים יכולים לקיים את הדין שלהם להרוג אותו על ידי גוי מדבר לגבי הדין של אלויסברש בכל משיכם לגבי הנושא של חיוב מי זה בשבס אז אם הרשבו אמר שאת העצו ביאר תהורו אפשר לקיים על ידי גוי אז זה מעורר לחשוב שגם את התשביסו את הביאו חומץ גם כן אפשר על ידי גוי והנקודה בזה שהמצווה זה מצווה מסוג שאתה ציוותה להשתדל שלא יהיה להשתדל שזה יהיה מבואר אבל אם אני אעשה את זה על ידי שאני אגרום שאני אהיה סיבה שהגוי יעשה את זה אז גם קיימתי את המצווה לא צריך פה מיסה ולא צריך פה דין שליחוס >> השאלה גם לפי רבי יהודה גם לפי רבי יהודה שחייבים שרי יפה ואם אין צים יושב ובטל שום דבר גם לפי רבי יהודה אבל >> אבל יש לעיין סריף של >> לפי זה אם אפשר לקיים מצוויר חומץ על ידי קוטן אדם שאין איתו גוי יש לו קוטן האם הוא יוכל להגיד לקותן שיבהר את החומץ בגלל שהסה דוכה לאיססה של שמיסזסנוי שליסס כל מלאכוטו ובוינכו אמנם יש בזה שתי לוים יש גם את הלו הכללי שלישאילו שאסור לגר לספות אסור ספיע בכל האיזורים לקותן אבל כתוב בתס בבומס דף ג עמוד ב שלא מצינו בשום מקום חילוק בין לו אחד לשתי לוים ועסב הדג דוחה שתי לוים רב כיביגר מביא בנושא הזה גמור רבי נוזר דף מח שמחלקס רבי עקיבא ורבי ישמואל האם צריך דרוש מיוחדת שלהטיר מיס מצווה במקום שתי כשיש שתי לוים רב כבייגר אומר שאותו דבר אם צריך דרוש על מיס מצווה אז אותו דבר גם אס לא ידחה שתי לוים וזה קושיה על טיס שתי אומר שלא מצינו שום חילוק אז מחורה הפשט בטיספס שיש הבדל בין ההתר המיוחד של מיס מצווה שעל זה הרתנו דנו שאולי כשיש שתי לרבים שתי עניינים אז מסווה לא כל כך חשוב בשביל לדחות לבין הכלל שלסד לא יסא שזה אז פשוט שאם נאמר שהסד אוכל לא יסה אז אין הבדל בין לו אחד לכמה לוים על כל פנים אחרי שטיס אומר שאין שום חילוק אז ייתכן שגם יהיה מותר על ידי קוטן בגלל שהאס יתיר >> למיסה למיסה זה אותה מחלוקת גם בהדלוקס נר שבס מוגן אברום אומר שאם אישה לא הספיקה להדליק נר שבס אז היא יכולה להגיד לגוי כדי להדליק וכל האחרונים רב קו גגר שואלים אז זה כמו שאמרת לכוף את בזה לכור המוגנברום והרב קו גר לשיטתם כבר בהבנה והפשטות היא שלפי המוגן אברהם גם קטן וגם אם הוא יגיד לרובוט לשרוף את החמץ הוא גם כן יוצא יותר חובה אין הבדל בין קטן לגוי >> הרב רובין אומר שלכורי רב כיביגר מצינו שרב כיב המוגן אברום ורב כיבגר לשיטוסו במצווה סדלוקסנירוס שבס שהמוגן אברם אומר שאם אישה לא הדליקה נרות יכולה להדליק על ידי גוי ורב כביגר שואל שאין שליחוס לגוי. המוגן אברום כנראה למד אותו דבר כמו כאן שזה מצווה שיהיה ורב הייגר הבין שצריך שליחות. שמה לא מצווה שהשתדלות זה מצווה שיהיה כמה מצווה שהשתדלות. אמרוב ביו הוא מסיים שלכורה לפי איך שהרב אמר אז גם גם רובוט טוב לא צריך גם קוף טוב לא צריך דווקא גוי אם הוא יהיה אם הוא ירמוז לקוף שיבאר את החומץ זה גם טוב האם אמנם המגן אברום יסכים שגם מכונה וגם קוף זה גם טוב כי השתדלות לפי כך שהרב הסביר >> אם המכונה טיפה לבד לא יועיל הוא יפעיל אתה במכונה הוא יגרום שהמכונה דיברה >> אפילו בגרום רחוקה >> גרומה זה גם מעשה גם בשבס כתוב סס שגרום פטור בשבס אבל כמה כמה יש לו ססה וגרמשתו פטור בשבס כן אני לא לא נכנס לזה כן לא מצד שהבן אדם עושה את זה הוא מהצד עצמו לא עושה כלום לא עושה זה בשבת אין איסור על ידי גוב אומר קלו בכסף משנה וזה לכול לא רק עלבד רבי יוסי בגמרא בשם קובחו >> יש דין אין גומר ושב פתו יש עוד עוד לתר דיברנו פעם שבשמית אסור יותר מאשר שבת בשבית יהיה אסור גרמה יהיה אסור כי לא תצו לסא בשבס יש עוד דוגמאות אבל ש >> איך אפשר להבין ש שגוי שלפי המוגן אברום גוי כן ועל ידי ועל ידי קוטן לא מה >> איזה איזה הבנה יש שגוי יותר טוב מכותן מי אמר ש >> לא אז זה פשוט שכותן גם מפי המגנבו >> מותר מצד >> לא זה בסדר זה מצד חשבון אחר אבל מצד עצם הנקודה >> אבל על ידי קוטן זה ודאי הנידון בקוטן היה רק מצד הייסורים אבל מצד עצם ההתייחסות אין הבדל בין קוטן לגוי שהרב דן בקותן אז זה רק מצד הייסורים שבזה >> לפי זה אפשר על ידי קוד >> העיון היה מצד הייסורים >> כן בדי ש לא נגיד השתדלות על ידי קוד זה לא נקרא פעולה שייך לו אין הבדל אין הבדל אז הוא שומע בכל אדם עם שכל נושא זה פעולה אחרת אין אין חילוק אבל צריך להגיד שאין חילוק >> אבל באור זרוע מפורש יש אור זרוע שמפורש על ההלכה הזאתי שאומר שאפשר לעשות את זה נכון >> הרב אמר הוא אומר הרב רובין אומר שבאורזרוע כתוב שאפשר לשרוף חומץ על ידי גוי >> מה >> שבאורזרוע כתוב שאפשר לשרוף חומץ על ידי גוי >> מה אפשר >> לשרוף על ידי גוי כמו המוגן אברור >> וגם >> זהו >> הקרב אמר שאולי זה תלוי האורזרוע לא דיבר לפי רבי יהודה ככה פעם הרב אמר שהרזרוע שהרזרוע שם מדבר מדבר עליו דבלי רואה או תשביסו >> יש איזה הבדל זכו לאיזה הבדל בתשביסו בכל דור >> הוא מחלק שם כעת לא היינתי מה זה אני לא יודע >> הגמורת יש סוגיה שלמה שהגמורת דנה שאי אפשר לבאר להרוג בשבס מיסזבזן נסכלס שיש בקורס האי אפשר על ידי גוי אז >> כן הרשברך מדבר על הגמרא היא הרי הרי אפשר על ידי גוי אני לא יודע בדיוק מה התשובה אבל ודאי שכתוב פה ב >> אבל זה קושיה גם בחומץ >> רב עקיבא אומר >> אז זה ודאי כתוב פה >> אפשר לשאול בחומץ עצמו רב עקיבא אומר מצינו לעבור שיעב מלוכב מזה הוא מוכיח ש זה קודם שעשה את זה על ידי גוי >> אין נכון זל בשודי שאיכשהו בסוף זה צריך כאן להתייחס אל הבז צריך להגיד שמק כאלה דברים גם השייה של גויים מתייחסת אבל לא שזה לא צריך בכלל שבזני יעשה את זה >> בוסי הרמבם הלב של הרמבם >> איזה כי יש לו מיוחד סתם לא מסתדר עם כל הגמרא שמה בסדר >> סתם לא מסת כתוב עדיין בגימורה שזה עשייה של בזדין זה לא משהו שנהיה לבד זה >> נשאר כל סוגיה של סיפור >> על ידי על ידי >> שואל שבגמור בתחילת יבומס >> כתוב א >> לא יכול להיות ש מיסס ביזן בשבס כי אין נסדסזה שיש ביקורס אז לכו אפשר על ידי גוי מה הפשט בגמורת >> הגמורה בתחילת יבומס בסוגיה שלסבר לא יסה >> על מה >> אז הגמור מדברת על מיססדין היא אומרת שנסדו לאס שיש ביקורתן גויזן גוי >> אין גוי אין גוי אין גוי אין אף אחד >> ככה צריך להסביר גם ברבי עקיבא מוציאנו לאב אורש אייוב מלוכה >> בביאור חומץ רבי עקיבא אומר שבורב מלוכה אז לא יכול להיות שזה ביום טב עצמו על ידי גוי אז ככה צריך לענות שהפוסק דיבר גם במקום שאין גוי איך נפרש את הגמורה בפסוכי >> צריך להים בזה אני לא יודע >> יש טויס בהקופ שטויס אומרים שכופ הפסוק מדבר רק שאין גוי ואין קוק כי אחרת כל פעם אפשר לעשות על ידי גוי אז אז מצאנו כאלו דברים אתם שבוס דף ד ג >> לפי תספס בפסוחים אין >> הג'יקובר מביא טיספס בשבועס שטס שהלו של הקופה דיבר שהמצווה שהיתר של מצוירו בהקופ אז התוירה מדברת במקום שאין גוי וכוטן אז זה לא לא מנה נמנע להגיד גם שהבורה או שהפוסוק צריך לדבר גם על מקרה כזה חידוש של הטיס וזה חידוש חידוש גדול >> יש לאדם הרבה חומץ צריך לשרוף את זה איך הוא שורף את זה לפי רבי יהודה לפי רצלו איש מישומר איש משום מויל אז הוא צריך לעשות שהכל יגיד בגוף של עבד ללכת לעשות צריף על כל חרה חומץ >> אין פה שני לכור כתוב שעל ידי רומ גם טוב >> רבי מאיר שמואל לויץ אומר שלכור בהכרך לא צריך מסחומץ לא לא תשביסו בביאור חומץ צריך מיסה גם לפי רבי יהודה כי לפי רשלו כשישו משוםמו אז מה הוא צריך להצייס בגופה של חומץ גם נקרא מזה כמו שמקיימים בזה בסחבזיר נידח מקיימים את המצווה >> כי גרומה גם נקראת מיסה >> אמרתי רק שכתוב תעשה אמרתי את זה כמה פעמים >> רק תעשה אם אין תעשה מקיימים את גרומה סיף אניד חס ודאי שזה מקיימים באישו שמו >> יש רבי עזר טלזר ידוע זה לגבי קיום מצווה אבל יש הדין ש לא כתוב תעשה אז גם גרום לזה טוב ככ כך כך דיברנו >> אז אז למה יסא על ידי קוף לפי המוגן אברום אפשר לבאר חומץ זה הרב אמר >> זה אנחנו מדברים על זה אז ביש >> הרב מדבר על זה קות מה הדין קוף? מה >> קוף >> היום יש >> למה דווקא ק למה לא למה לא בהימה סתם בהימה שתאכל את זה בהימה של ההבקר למה דווקא קוב כל בימה >> כן כן נכון >> אדם קוב מה מה זוכר מה זכר מה זה חקוב בזה? אפשר להגיד לו לשרוף אפשר לבמה אפשר לתת לו בהמה שרוצה לאכול >> לפי רבי יהודה >> מה ההבדל בין אפשר זאת סתם בהימה >> בהימה ראבה תלך דאוח >> זה מועיל אמוגן אברהם זה יועיל >> לא יודע אבל לא קוב לא שאלה קובח בין גודל לקותן >> זה שאלה השתדלות >> מה חילוק בין גודל לקוטן הרב למה ירו עם קוטן לא עם גודלים >> אחרי זמן ייסורי אסור לה >> למה יבררו עם קוטן לא עם גודל זמן סורי >> שתי משנה בעסק >> רמי אומר אחרי זמן סורוי אסור להכיל לבמה >> יש פה לה בעצם נכון >> הוא רוצה לקיים אתמה שיודע יש לו את החילו >> מה של הפקר >> יש גם לה בעוד לכלים פרץ בר אסור לבוא את המצווה סומגגך את המצווה של מיק וסיסו מיקה אפשר על ידי שתי לביחילו לו אישה שגרום לשרוסג >> גוי גוי אין שום פה ישורים >> שאלה טובה בדמ >> אולי זה שאלה טובה שם רב יכול לקר >> דנים במכנפרים לעשות בעקי על ידי פועל גוי יש מחברים >> מרד נפרים >> אז נראה שהוא למד שצריך מהיסה >> אני לא יודע אני זו בפנים כעת לא ראיתי אני זוכר שהוא דם בזה תמח דברים >> שאלתי מה החילוק בין גודל לקוטל >> מה העניין לתת לקוטן >> לא כן מה מה יותר יותר קוטן גם הגודל יהיה מותר לשרות בשבס למה את הגדל הקודש יש מיסבס יש מסבס טוב שבס מיס ביז יש טוב יוצר תראה טוב שבס >> איך תגיע אפילו בשב מותר עם גוטל לשרוף חומד קוטל אסור לשרוף חומד >> למה רבי ינקב גרינולד שואל מה העניין לתת לקוטן שהגודל ישרוף שנגיד סדוי לא ישסה גם בגודל למה בקוטן >> גם בגודל יש ונגיד לא ישסה >> איך הוא ישרוף זה יש תירוצים גם >> קורס לא זוכה הוא דיבר בשבס בשבס יש קורס אצל הגודל אצל הקותנן קורסיום טבט >> יום טב רב גבר >> הוא שואל אם ביום טב יש אצל הקוד >> זה לא השאלה הקודמת >> מה השאלה מה היא ביום ביום טב >> האם האם ש ביום טב אצל גודלי יש לא יסה ב10 זה >> מחלוקת גדולה מותר סוברים חומץ ביום מחלוקת הרישנים מחלוקת גדולה קו הרשנים זה דוחה או לא יש לו שבע 10 לא דוכה שואל אם זה >> לא שבשם זה נקרא אבל בידנ הרב שזה איתך זה נקרא בידנה זה בזות רגע זה אז קיום מצווה יהיה רק >> רבי ישראל אידלשטיין דן האם זה יקרה באידנה מתי הוא עובר האם זה נקרא באידנה מתי הוא עובר על על האיסור של ספיא מתי שהוא אומר לו לעשות או מתי שהוא עושה >> יש הדברים שרואים גם בהשתדלות כל הפעולות שלו שהוא חייב לעשות יש דרך יש דוגמה לזה במצנים לגבי להיכנס וזהו יש דוגמה ההשתדלות זה זה מה שהוא חייב לעשות >> רבי עקיבא אומר שאי אפשר לשרוף ביום טעם אחד יש מהשם כן >> רבי עקיבא אומר שמ >> רבי עקיבא אומר שאי אפשר לשרוף ביום טב אפשר על ידי גרומה >> הרב לסיצין >> מה הרב רב לסיצין שואל מה רבי עקיבא אומר מוציאנו לאב אורה שיא אב מלוכה שאי אפשר לשרוף ביום טב שישרוף בגרומת שזה אש >> ואם הוא לא יכול לשר בגרומהש אש >> הוא לא יכול לשר בגומה >> לפי רשלוקי שיש משום המינוי >> לא אבל להדליק את האש >> זורק רק יכול לזרוק בתוך האש זה לא דו >> הוא יכול לא ב >> יש מקרים שהוא האופן היחיד שלו זה לזרוק לאש או להבאיר את האש רבי יוד שאל את רבי יהודה רבי יהודה >> הרב לובין שואל אם המוגן אברום אם הסברה שהרב אומר היא נכונה גם לרב יהודה או רק לרבונון שאשבסוסו בכל דובו גם לפי רבי יהודה שדינוי דווקא בסרייפה לא צריך מיסה מספיק השתדלות. >> זה מה שנדענו על פי מה שמצאנו במקומות אחרים. >> גם לפי רבי יהודה >> זה לא קשור לרבי יהודה. אמר ציבור של >> בבור זה לא קשור לרבי יהודה בעולםל. >> הרב אומר אין לך אתה יושב. הרב אמר שליחור המערש בו משמ הדוגמה הדוגמה מערש בו היא גם כן מיס נכון שכל מיס שת יכול להס >> משם ראיה שאין לו אפשרות בסרפסקילה בכל דבר פיר תורו שמה מחייב לחלות את זה בעולם בכל צורה שהיא צריך >> אבל כאן בצורה מסוימת דווקא >> אין לי בעיה >> אומר שברשפו שהרשפו אמר שאפשר לקיים סרייפה בזה אבל שמה באמת אם יהיו לי מיסוי בסרייפה אז ממטים אותו בכל דבר בשביל לקיים וביאר אותו אז באמת זה לא מי מסוים אבל כאן שלפי רבי יהודה זה מיס מסוים אז אולי לא אולי צריך מיסה של בן אדם יהודה אמר לשרוף בתור דוגמה כמו ששם גם כאן אפשר להגיד שלא דוגמה טובה בסדר אותו דוגמה שגם אפשר להגיד >> אבל אני אומר השאלה מצווה סיפול ש לקיים ביד היינו דו ברשונו יש >> אבל גם בחומץ בשביל לא לבוא מכאן לביר הוא חייב לבר בכל אופן >> וגם זה כתוב תשמע >> יד האדים אפשר בגרומים לא מתקיים >> שמה הטירה אמרה ידועדים אז זה לא שליח צריכים שליחס של בסדי >> הטירה אמרה לאדיה אמרה את הקומדיה ידועים בכלור למה לא הייתי מקום אבל נכון זה העיקרון חפרץ ברמן >> אומר שעצם זה שידוע דין תהיה בייב בורישוינו אז זה עצמו מוכח שאין דין מיסה של ביזדין התוירה אמרה שההיידים יעשו את זה וביזדים מקיימים בזה את המצווה ככה מישהו ידי עדים אבל כשאין עדים אז הביטל הבדן הבדן עדים התורה מדין עדים אז הבית דן הם מקמים את הביא אותו כאן דידים זכוס עדים אם לא עדים אז בית חייבים בירדו שקיום בירדו את זה כמו שתי פש מצווה זה לא הייתם זה לא שליח זה לא חמ שיד שב אמר שירמרי דואידים אבל אם לא יה דואידים צריך דוקא ביזים בעצמם בבדן ביחד הם אלה ש מה >> זה קיום ביד לא קשור >> אפשר לעבור לעניין אפילו בלי >> אין אם זה קיום של זה לא שלי >> אני מזבר סיפור שהיה בדיד עוד משנות הבחירות שהייתי בחורות והיה שם סיפור מזעזע שבית העסק של היה לו בית עסק ון ברוך הוא ה בית עסק שהיה מנשת כזאת עם חורים שיכלו לזרוק חמד שם בתישו לאכיס זה הרג שם פיטה של חמץ. אז השאלה היא זה היה אחר זמן איסור רואים אז לא יכול לבטל את זה זה חומץ אז חומץ כן אדם עובר על חמץ של יהודי אחר אז אמר איסור הייתה שאלה מה לעשות אני ראיתי את זה ביום דבר עברתי שם וראיתי >> להביא נגיד שנפט זה טוב להביא שם נפט לשפוך עליו >> אם נפס בוא נתשבי אם נגיד שתבואים נבג שבוע >> והשאלה הייתה האם מותר לטלטל את הנפט >> כן >> לצורך זה גם להתליק אפשר להקש >> צור זה שנפט ראו שימוש ביומד זה כמו עצם נוניתו לעסוק >> בשימוש אחר זה מוקס והנפט לא עומד לשימוש הזה ונחלקו הפוסקים בסימן טוב מבוא אם מותר לטלטל מוקצה לבאר חבץ לבארך מת אי אפשר היה בעיה לפני זה דרך רשות רבים >> ותגידו שהיום אין רשות באם כן אז אתם לא הייתם אז הכביש היה כביש ראשי מתחילת זה מתחילה ממה שאומרים מ בסוף הנגב עד למעלה עד >> אתה לא יודע בדיוק זה בתר לבנון זה כביש אחד הלך כל הזמן >> כביש הנהג כביש ראשית השאלה היא הגיע עד עד תל אביו כביש ראשי איך שהיום נראה אני לא יודע אבל איך שהיה אז בזמן המנדט כן אתם לא יודעים מה זה מנדט אז לא מפקמים כן מעד המנדט כן לא לא מצפה מן המנדט כן >> טוב לא נוגיע עכשיו מספר על אז הכיסר הייתה לטלטל את הנפט אם נפיאור להביא ברשות רבים ראשי ועוד דבר ומודע לטלטל את הנפט שזה דו לא ראוי לשבוש כמו איצנונית להסוקר ואם מותר לטלדל מוקצה לבר חמץ כמה שאלות כמה נידונים >> זה הייתה הייתה עוד שאלה >> אם הוצא יום טב היה חיוב לבאר את החמץ והיה מספיק להביא אותו לרשות רבים כל האיסור היה חמץ ברשותו יודע להוציא מרשות או דילמה כבד שהי להבחיר לבאר לא מועילות צבעות הרשות יש לך מת של יהודי אצלי >> זה רק יהודי שזה סיבה האם הוא להוציא נגיד אני אני פטור או לא כבר חיוב אז גם ה מוציא רשות צ רבים מה הדין שמה >> זה היה זה הסיפור עד כאן הסיפור למה זה מפו ליד >> מהחזור על הדברים >> אני אחזור על הדברים >> ודאי >> היה רושי וסיפר מהיסה שהיה בבחרותו שהוא גילה ביום טברישן של פסח חומץ בחנות בעסק של אביו זכרונו לברוחה והיה רגליים לדוב שזרקו את זה שישראל מומר זרק את זה לאכיס אחר הזמן יסור אם היא זה היה מקום בדוק אז ממילא היה מסתבר או מבורר שזרקו את זה לאחלה זמן יסורי וממילא אז זה מומנט שכבר ששייך לישראל ואי אפשר אם היה להוסיף לפני זה שאם הוא היה זורק את זה לפני זה אז הזריקה היא אפקר ואז לפי הגהן לא היו עוברים עליו אבל כיוון שמחזיקים הוא היה ידוע שהוא זרק את זה יותר מאוחר אז מילא זה כבר לא יוצא מרשותו וזה נשאר חומץ שלרו שעוברים עליו אז עכשיו הייתה השאלה מה לעשות לשרוף ביום טבעי אפשר ככה למיסה הפויסקים כותבים שזה המינג למיסה בפרט במקרה כזה שזה רק לפי שיטסגרו אבל השאלה הייתה אם להביא נפט או חומר אחר לשפוך עליו בעיקרון נפט זה לא מוקצא ביום טב הנפט שימש לפרימוס ל השתמשו בנפט לבישול מותר לבשל ביום טב אבל כמו שכתוב בגמורה על עצים שלא ניתנו עצים אין לו לעסוק כיוון שזה לא כלי אז רק למה שהוא הוא מיועד לשימוש לזה הוא מותר אבל שימושים אחרים הוא נשאר מוקצה להם. אז גם הנפט לבשל בו, להשיק בו הוא מותר, אבל לקל בו את החומץ זה שימוש שהנפט לא עומד לו. אז לכן אז הוא חשב שהוא חשב שיהיה אסור להביא את הנפט. אז זה טילטול מוקצה וטלטול מוקצא אז כתוב פה שלא התירו טילטול מוקצא בשביל זה. והייתה בעיה יותר יותר מהותית שלהבי את הנפט זה היה טלטול מלכס אויצואה פרשסור רבי ולא התירו מלכס יום טב בשביל העניין הזה כמו שהפוסקים לא התירו להבהיר לצורך המצוו תשביסו אז גם את הוצר שסזורבים שזה היה רשסורבים ממש זה היה כביש שהיה סרטיה זה הוביל מעיר לעיר זה זה היה רשורבים חמורה אז למיסה הנפט לא הייתה אפשרות אז החומץ נשאר שם עד מוציא יום טב. שמי יום טב היה לו סתפק הזאת ספק האם יש להם הם חייבים לשרוף את זה או שכיוון שזה לא חומץ שלהם אלא שזה הם התחייבו בגלל שזה נכנס לרשוסםו אז אין מספיק להוציא את זה מרשוסו חומץ של בן אדם אז הוא חייב לא יעזור לו להוציא את זה זה נשאר שלו אבל חומץ שהוא לא שלו רק הוא חייב בגלל שזה ברשות סוי אולי מספיק שהוא יבטל את הסיבה שהוא יוציא את זה מרשו סו הוא לא יצטרך לשרוף זה היה הספק למיס הם שרפו אבל זה הנידונים שהתעוררו אז לא לעשות להתחיב שמנו את הבלניים >> נכון כן >> המחיר או הביטוי כן להוציא ביום עצמו במוצם חייבים הוא לא עובר במיר את יביא יביא כן יביא כיכרון >> סרל רוזנברג אומר >> לפי הרמבם שאלה ברמב"ם שאין תשביסו ביום טב אלא רק בערב יום טב בשביל בלירוע מספיק להוציא מהבית גם חומץ שלו ממש >> זה מחלוקת טובה זה >> חומץ שלו זה מחלוקת שע חומץ שהוא לא שלו אז מה שהוא עובר עליו ובאלי רואה אז מסתבר שיספיק להוציא מהבית בית אם אין תשביס הוא ביום טב אז אם זה רק מצד בלירועה אז כשזה בחוץ איך הוא יכול לעבור בבלי רואה הוא עבר כבר בא לי רואה >> רק כתוב בשאלה כאן >> כן >> כיוון שחל חיוב לבאר שאם אין תשביס הוא ביום טב >> לא מצ תשביס הוא בא בלי רואר >> אבל בלי רואה מחייב שרייפה הוא מספיק להוציא לא בא לי רואה >> לא הוא התחיל לשם למה הוא כבר חייב שלא יהיה לו חמץ? אולי יש בזה אסוי הכוסוב כאילו הם ברשו סו >> יכול להיות שיש בזה הסוי הכוסוב >> חומץ הזה יכול להיות שו ספק שכל חיוב אז זה כבר לא מור שום דבר שהגיע נסחמץ במועט באמת מספיק להוציא חרחומץ שנסחמץ במויט ביום טב >> מספיק להוציא מהבית שבעלי רואה כולם >> יש אפשרות שיבטל את החומץ ורק כי גם לפי רב כ שלא מועיל ביטול זה רק לנשביס אבל אם בא ליר זה ודאי הג'יקובר אומר >> שהיה אפשר לבטל את החומץ ברוב >> וכבר לא יהיה בזה תשביסו >> כבר לא יהיה בזה בלי רואה כביגר דן תשביסו אבל בלי רואה ודאי לא יהיה לא מצ >> לא הוא יכול להגיד לי איך לבטל ברוב במה איך אפשר פיטה לבטל ברוב אולי זה לא מצי את זה ויביא דבר שומר היה אפשר לפורר את הפיטה ולהביא פירורים אחרים >> איזה פירורים איזה פירורים אחרים >> פירורים שדומים לפירורי פיטה >> הפיטה זה מוקצה >> זה מוקצה איך הוא יכול לפרקים ביד ‏m זה נראה שפשוט שיש לפי הגהן תשביסו הפסוק מדבר לו ירוי אומר הגהן לכות נוכד הרבנים פה דנים שהגהן אמר שלא יראו לכו זה גם של ישראל אבל תשביס הוא אולי הגן בכלל לא דיברכ אדם שיש לו חומץ שלרו לאחר הגן לא מתכוון שיש תשביסו אולי יש רק בא לירוע ואז בשביל בא לירוע מספיק להוציא מהבית אומר שהמלחת לאיס זצ מי אומר יש בורגן אומר מורח גולד בלט אומר שהשר הציון מביא סי הגהן מאריץ גיוס שאקויל מצובנולוב לרון משמע שהוא למד שפשט בגהן שיש חוויז ביו מיץ ביו רק שלא יהיה גם בלי זה יהיה רבו שריבר אומר >> אם לא יהיה תשביסו אז אז זה לא ניתק לעשה אז בחומץ כזה יהיה מלכס חומץ שנסרוע לאחר >> מה יהיה >> מלכס כי זה לא ניתק ליעשה זה יותר חמור חומץ >> אם נגיד שאין תשביסו אז יצא >> אני לא דיברתי עם יש >> אז יהיה מלכס כי זה לא ניתק לי עשה זה שו 10 אז כל פעם יאמר את זה >> לא שם בו מישה >> אם הוא הכניס אם הוא הכניס חומץ של ישראל אחר >> אולי אולי >> למה ספק נולד רק במוצי שבס אם להוציא >> מוצי שבסתפק אם מספיק להוציא >> אם מספיק להוציא עד שבשבס יבכיר את הבית >> כיר את הרשוס >> פקיד את המקום מקום את החומר >> הרב לובין שואל שלפי הצד שמספיק פיק להוציא מהבית אז כבר בשבס יכלו להפקיר את המקום של החומץ כבר היה ראוי להסתפק בזה למה השאלה התעוררה רק אחרי שבס היה ראוי לחשוב כבר בשבס להפקיר את המקום אם נגיד של למה לא מחבים אותו להפקיר את הביתי השיטות שלא עוברים שלב שמס בסדר לפי השיטות >> בבומורה אומר שזה שאלה בגמורה בגמורה כתוב שמי שמוצא חומץ במועיד אז אין לו יצר לפי השיטות שמספיק להוציא מהבית כי הרמבן אז שיבקיר את הבית נראה שלא חייבים להפקיר את הבית >> יותר מחומשקיר את המכום את המ >> את המקור למה לא הבכיר את המקום >> מה הוא מביא יש שחלים זה לא עוזר >> שכשר כן הוא שואל את זה על ארבע >> כן פה זה לא יעזור כן כן כן כן כן כן לא מצודק כן כן >> זה קשה זה קחו >> אולי זה היה >> אם זה היה סכור העסק >> אם העסק ברחובות היה שחור אז הפקר זה לא היה עצה טובה >> בד שחור >> אז זהו אז הפקר זה לא היה עצה טובה >> גם את השחרות אבל אבל זה יכשיל את הבעל הבית. >> לא מכשיל שום דבר. את שלו הוא לא מכשיל שום דבר. >> אבל הוא גורם ש שהבל הבית יעבור עליו כעת אבל הבית במקום אותו דבר. יש את הבלות. >> מסקיר. מסקיר ש מסכיר עובר על הבית של הסוחר. >> הוא יכול להסיר. >> אם הסוחר מבכיר את השכירות השאלה אם הוא עובר לא גורם שבעל הבית עובר הבית בלבכי עובר. כי מסכיר עובר גם על מה שברשות הסויחר >> הוא יכול להקנות לגוי להזכיר לגוי השחר שלקרנית לא לעשות סו שתמש לאס בטלטול ככה מוכח בסופ זה לא >> זה לא השתמש אז אפשר לשפוך נפש מה זה השתמשפוך >> ישפוך לא מסמור גרבוז שואל לאניתנו צימסוק זה עושה הוא גם בטילטול >> הוא לא שופך אתם הופך לקלכל דבר >> איחור זה עושה רק בהשתמש לשפוך את הנפט על החומץ זה נקרא השתמש >> אולי הנפט מקלקל יש לו עצמו לקל יש פה לצד >> רבי יצחוק דוד אלטר אומר שהיה אפשר להזכיר את זה לגוי גם מי שחשב שלהזכיר את השכירות לגוי ביום טב אם היו מוצאים גם אם זה לעשות אולי לא יהיה לו זכות היה לו זכות להזכיר לאחרים זכות רק לעצמו לא להזכיר לאחרים >> משיב אומר שלא בהסכם לא היה לו לא יכול להזכיר >> אין אסור חרה של להזכיר >> נו כל אחד שמזכיר בית לחילוני הוא מכניס שמה חומץ מה הוא עושה בפסח הפוך אז מה מה התשובה בעל קורחו מהצא שלא מצפים דיבר >> לא מצרפים את שתי השיטותם לא אנחנו כמו לקלקים כרגע עובר כמה שעות לי רואה שכל >> עכשיו אתה מר >> איזה דרגה של מוקצ זה >> לא ניתנו כלים מלעשות לא נתנו עצים אלא לעסוק כי איזה איזה דרג של מוקצה זה >> דנים פה עוד שאולי היה אסור לשפוך נפט >> שלא להפסיד את מצווה תשביסו >> אם הוא ישפוך נפט אז הוא לא לפי רבי יהודה >> לדבר אחד יכול להשתמש איתו ולדבר אחר לא >> כן חומ אבל לפי רבי יהודה שצריך שריפה >> אז ודאי שלא מקיימים בנפ אז מוטב לו לחכות למצ שבס זה מוציא יומט ולקיים תשביסו כי הוא מה שעל מנס לב אז כרגע הוא לא עובר הזה >> ו בשביל לקיים תשביסו בסריפל לפי רבי יהודה אולי זה היה סיבה לחכות גם אם היה מותר לטלטל את הנש >> הוא לא יבוא בא לי רואה >> אבל מה שעל מנס לב פשוט רמם לא חז מי אמר שרקש לסחיה אם הוא לא שאין משתמרת מה אין את הכהן >> אבל בוא נגיד שזה לא שלי אבל חמץ נמצא של יהודי אחר שלא >> לא זה נמצא בבית שלך חמץ של מישהו אחר >> רבי יוסף קהנמן שואל כל השאלה >> אם חוצר זוכה בקניין חוצר למזכיר דברים כאלה אם נניח שדברים כאלה החוצר זוכה למהיר אז אולי בזה הסוויכר לא יעבור לפי הגהן אולי הדין הדין הזה שעוברים על חומץ של אחרים זה תלוי מי מחזיק את זה בהחזקה של קניין חוצר הדין תשביישו היום שסוחים בתים אין תשבי >> הוא אומר כל סוחר בשביל החפצים שלו הוא כן שכר אבל בשביל בשביל חפצים שלו הוא שכר אבל בשביל פיטה שהוא לא מעוניין בה אז זה לא חלק מהשכירוס זה הוא השאיר למסקיר >> כן את הזכות להחזיק את החמץ הזה ויה זכות להחזיק את החמץ הזה אפילו יכול אפילו מני עצים לעסוק יכול לכוון לשפוך נפט בלילה הוא ישרוף עם הנפט הזה בלילה הוא יבאר איזה ישרוף נכון עם הנפט שהוא שבח ביום >> רבי ישראל אומר >> כן >> שהיה עצה שהיה אפשר לשפוך את הנפט אפשר אפשר לשפוך את הנפט ביום טב על מנת לשרוף אותו אחרי יום טב אז זה שימוש של הסוף תלשומה קודם >> הרב אמר שלשפוך את הנפט לפסול >> זה לא השימוש של הנפט >> זה לא נקרא שימוש שימוש זה שימוש לא מיועד לשימוש הזה של קלקולכן >> אבל אם הוא יתכנן יום >> הוא ישרוף את החומץ הזה >> אז השפיכה גם למטרה שלריפה לאומד שמו כאילו חומ >> אבל אם הוא מכין כבר את השריפה של מוציא יום טב אז מה יהיה >> אבל זה שימוש של מחר זה לא שימוש של היום >> זה שימוש של מחר >> מייחין מה יכול להיות זה מייחין >> מה יש אז איסור מייחין אולי >> לא אבל למה זהסוקת הוא מצד בשביל לעסוקת >> הסוקה ביום ראשון זה נקרא לסוקת >> אמר שלוקח יומיים להעביר את זה נתן לעשות ביום טוב להתחיל שזה יה >> לעסוקיה של יום ראשון זה הסוקיה זה לא הסוקיה >> אסור שבז של היום >> הסוק של היום זה עסוק אחרת זה למה שזה זה עומד משהו >> זה עומד לעסוק >> לא אבל זה לא שמו >> אבל הוא לא מסיק היום הוא לא יכול להסיק היום >> אין לו רשות הוסי רוצה להגיד מה עשו רוצים לא אפשרות לסחוב שמה אבל הבית אמר ש לו לסחוב שם נפטחוץ י >> במקום >> אבל אם הוא ישפוך את הנפט שם ויוציא החוצה לשרוף בחוץ אבל לשימוש של הוא ישפוך את את הנפט על החומץ עכשיו ויוציא את החומץ החוצה. >> אמרנו מה אמרנו? אז מה יש עכשיו? >> עכשיו הוא הוא ירוויח שהחומץ יתקלקל ומצד הבעיה של מוקצה של הנפט לא ניתן לזה >> הוא יציא את זה החוצה אחר כך וישרוף במוצי יום על מה מדברים עכשיו? באיזה פרט תגיד לי >> ש >> תחזור >> הרב אמר שאסור לשפוך את הנפט כי הנפט לא מיועד לשימוש כזה של קלקול >> נכון >> אבל אם יהיה דעתו במוצי יומטב לקחת את החומץ שספוק בנפט ולשרוף אותו >> נו >> אז יוצא שהשפיכה של הנפט הייתה גם לצורך הסוק >> אז זה שימוש מותר >> כי יתכן לשרוף אחרי פסח בחוץ >> אבל זה לא עומד לשימוש של קלקול חמץ זה לא שימוש שהנב תומ >> ומה שהוא מתכנן באותה שפה הוא רוף אחר כך השימוש הזה הנפט לא מתפיכה אחת יש שתי שימושים בשפיכה הזאת יש גם גם קלקול ובלילה יהיה בזה שריפה מאותו נפט אולי שפיכה אחת שיש בה שתי דברים זה בסדר >> מה אנחנו אומרים כעת ש >> ישבור את הנפט כן >> ונרוויח שזה מתקלקל אבל הנפט לא מיועד לקלקולכן >> אבל אם אני מתכוון גם שאחרי יום טב >> אם אני אחשוב שאחרי יום טב אני אשרוף >> מה מה יש להם מזה מה יש להם מזה >> בשביל להתיר בשביל להתיר ביום טב >> מה פתאום >> סוק >> מה פתאום יהיה מותרסוק ביום ראשון אתה לא הושיב אומר שכיוון שבאמת אין שום צורך לשרוף את זה במצי יום טב אז זה לא נכון לומר שהוא שופך בשביל השריפה של מצי יום טב אחרי שהוא קלקל את זה הוא יכול להשאיר את זה ככה >> אז זה רק אז זה שפיכה רק לצורך גם כי אם הוא ישרוף אחר כך זה זה לא אמיתי לפי רב יוד כן לפי רבי וד לפח לא יהין בזה שו >> הוא יחליט שהוא רוצה לשרוף בטוב לו הוא מעוניין לא רוצה לראות חמץ מול העניין שום תועלת רק בשביל להתיר לעצמו את הסריפה זה נקרא שימוש תרטול איזה שימוש זה >> הוא באמת הוא באמת רוצה לשרוף מה מה הוא אם היה הכל מותר מה הוא היה עושה הוא שבך נפט מושף את זה הוא לא ישאיר את זה הוא לא ישאיר את זה >> ודאי לפחות לפחות בגלל הכל מצו >> לפחות לשרוף בגלל הכל מצו שזה מקולקל אחרי שזה מקולקל אין בזה שום ציווי >> כן אבל אבל לא מספיק בפועל הוא מתכוון חיו >> עניין חדש מישהו סיפר לי סיבור, >> הוא היה בבית מלון בחוץ לארץ והיה שם חדר בלי חומץ, אבל הוא ראה שמביאים מיני מאפה מפוארים ויש איסור הנוש לרוד חומץ מני מפה מופוארים אם יש איסורנו כתוב שראים בילה איסוריקה זה רק באקדש אבל השאלה היא כל מר מה הרי כתוב כן זה השאלה עכשיו הנאה שיש לו זה הנאה שיש לו הוא נהנה הוא נהנה מהדבר הזה. יש איסורם הם במילורם. האם ראייה מותרת? ראיה כתוב >> האם בריאה מותרת שלא כדרך הנוסעסו האם מצאנו שראייה שהוא נהנה ממנה מותרת יש ראיה יש ראיה ואפשר לדחות אדם כתוב שמשנה בפסוכים היו שתי חלוס של טוידו פסולוס >> והם היו מסתכלים הים חובץ אז יש ראייה של נויסור שהוא נהנה ממנה וידי זה יודע את הדבר אל גם רייה של חומץ הבותרת מה הדין הוא נהנה מזה שיהיה את הזמן של חובץ מנה סו אז יש מחש באוז שניתחו מת ללמוד מניין אבור הוא אומר המת אסור בנו והחניש אומר שרייה בעומ זה זה דנה כן יש דרך שם ספר בראש אומר שריה באלמה שלא נמכ במובן לא קרי הנוהג אבל החמסים עוזר אומר לא כך שאסור ללמוד כן >> אז לפי עכשיו ספר אסור זה נראות מאוד כן זה שאלה שאסור אבל אפשר להגיד שגם שם ספר יודע זה רק חי שלומדים משהו מזה יש דרך לימוד הוא לומד את חוכמת ה את חוכמת האיבורים אבל ראייה בעלמה זה גם החמסב יודע שאין בזה איסור זה השאלה. עוד פעם שתי החלוז הוא נהנה מהם הוא נהנה מהחול שסור שנושר בנום אז מותר לראות אני שומר שניתוח בורים ש אין איסור שםספר חולק אולי יש לומר כן שראייה שהיא דרך לימוד זה אסור אבליה בעמ זה לא דרך לימוד נגיד את הספרה הזאת האם זה נכון או לא >> שתיך לא נוהם כשהם ניקלו לא כשהם היו אני אחזור אני אחזור על הדברים אני חוזר >> אני חוזר היה סיפור שאדם היה בחוץ לארץ בתמלון של גויים והיה שם מיני חומץ עם מפוארים שהיה לו רצון או תועלת לראות אותם אותם שאלה הייתה אם מותר לראות להסתכל לההנות ממרה של חומץ יש גמורה בפסוכים מדף חוב כיל מרה וריח אין בהם מעילה מאילה הוא דלקה או איסוריקה והגמלק הקדש אבל הוא עד עם שר ייסורים ככה של הדוז אז לחורי היה ראוי לאסור אבל יש לחורה משנה חזוניש חורה למייסה להתיר ראייה מאיסור הנוי יש משנה בפסוחים שהיו שמים שני חלוס נויסו על גגו הצטה בו וכל זמן שזה נמצא שם ידעו שמותר לאכול חומץ כשזה ירד אז ידעו שצריך לשרוף שאסור לאכול אבל אנשים השתמשו בראייה של החלס בשביל לדעת בעצם מה השעה שאפשר לאכול או שאסור לאכול ולכורה שניתלו אחס אז לכורה יש כאן הנועה מנויסור משמע שמותר להשתמש בראייה, לההנות מראייה של של איסור הנוה. עכשיו יש נושא למיסר החזון איש בסימן לביס בהולס החזון איש מביא על נתיחה של מת לצורך לימוד ניתוח שהחסםסופר אסר החזון איש נותן להתיר החזון איש אומר שראיה באלמה שלא נמכרת בכסף אם אין לזה מחיר אז זה לא נחשב הנוהב ומותר לההנות יש פה לכור מחלוקסמסופר עם חזון איש עכשיו אבל מה עם המשט שלך לאסטוידו? אז ייתכן שאחסם סופר דיבר דווקא על ראייה חשובה, ראייה ש שאדם בא ללמוד ראייה לימודית. ראיה לימודית היא שימוש אבל ראייה בעלמה אדם רואה >> ראייה מהשעה הסתכלות הבתה בעלמה זה מותר גם אם יש לו בזה אני אוהב ממילא זכור גם לראות חומץ יפה גם כן ייתכן להתיר >> זה לא ראיה זה נקרא ס חיים כן פסקים את הרצ >> בשתי חלות של טוידו הנועים מדי שהם אינם לא מהנועה מהם ניטלו >> אחרי שהורידו אותם אז הבינו שאין אסור אכלו כל ארבע >> נו אל הלילים כתוב שחור שאסור להסתכל נויה הלילים כתוב שאסור להסתכל הדבר שעומד לכך שיש הנאה מר בעייה שלו אם יעשו כזאת לחם שבאמת אנשים נהנים מהמראה >> הרב דיסקין אומר שהמוגן אברו מתקשה איך היה מותר להשתמש במרויס הצוי ווייס למזבח הרי נשתמש בוא אדיוט אז רואים שמוגן אברום סבר שראייה נקראת שימוש לעניין השתמש בוא אדיו אז מסתבר שזה גם נקרא שימוש לעניין איסור הנוה להסתכל במראה זה ראייה היה השאלה שמה מה רוצה איך איך השתמשו בהם למזבח >> הרי דובור של לקיו הרי דוב שנשתמש בו אדיויתנו >> אז לא משתמשים בו ל >> לגוביה >> כן >> אז אז המגן אברום הבין שראייה זה שימוש אם ראייה לא נקראת שימוש לעניין איסור הנוג >> דבר בזוי דבר בזוי בזוי מאוד >> אבל הוא שואל מצד הדין של דבר שנשתמש יש בו את הדין הכללי של שימוש אמוגן אברור שואלים מצד הדין הכללי של דבר שנשתמש בו ידיות שאלה אם הדין הזה הוא דין שהוא שווה לשימוש באיסור הנוח שתמש לוקחים את זה ביד זה השתמשות זה ביד >> ביד זה אחרת >> לוקחים את המראה ביד >> ביד אחר זה שימוש סתם ראייה בעל מדו לוקחים ביד יש שימוש נוזר היה הקדש >> הרב גלבר >> חיים כנס ש אומר לכאורי השימוש בחלויס היה מזה שהם אינם לא מזה שהם ישנם שלקחו חחת ידעו שאסור לאכול וכשלקחו את שתיהם ידעו ש >> הוא אומר שההנאה מאכלסטוידו לא היה מזה שהם היו אלא מזה שהם נלקחו אז זה קונץ יפה אבל קונץ יפה אולי מצלבנו שאלה בוודאי זה הגדש והגדש זה בוודאי שירק אז אז בן קצת זהו חלוס יש זה הקדש >> אז רק זה הדין של מילה הרב סילמן שואל לפי איך שהרב מחלק שאת המראה לוקחים ביד >> אז גם בניתוחי מתים יהיה אסור מה שהחזון איש התיר יהיה אסור לקחת איברים ולהסתכל >> הוא דיבר רק על רייה הוא לא דיבר על כיחה לומדים רפואה לא עושים תראו שזה מיועד לכך אז >> זה שמיועד לכך רב מושה בויר אומר שמראה שכל כל לזה היא מיועדת לשימוש של ראייה אז זה בוודאי נחשב שימוש אצלה הנידון של ה של החזון איש או של השטי חלוויס שזה דבר שלא מיועד לזה הוא מסתכל הנידון של הגמורה בפסוכים אבל דבר שזה כל שימוש אוי >> אז אז אז ודאי שזה נקרא שימוש הוא מחלק >> במשנה בקילים כתוב שמראה לא מקבלת טומי שמש כמרא לא מקבל טומ זה לא נקרא כלי >> לא נקרא כלי >> נקרא כלי מייסה >> אה >> לא נקרא כלי מייסה >> לא נקרא כלי מיסה >> רבונם שרייבר אומר שמשנה בקילים כתוב שמראה לא מקבלת טומה זה לא נקרא כלי מייסה או עם הידח גיסה יש הבדל זה דבר שני מהיופי שלו דבר דבר ש סתם יתי מה יש דבר דבר אחר >> מצוין פה רק >> הרב לובין שואל אבל כתוב בשולחן ערוך שאסור להנות מינוי אלילים >> כתוב בשולחן ערוך ביוירדיה שאסור להנות מינוי של אבוידזורה של אלילים אז על כוח וךוך שדבר שמיועד ליופיז זה יותר חמור מרבז >> מצד הבית דזור >> יש בזה הערכה של הביתזורזור זה לא אל תפנו אל >> אל תפנו אלו אלילים או לאבק אבל יותר חמור משער יסור הרב אמר על תפנו >> על תפנו זה לא להסתכל על דיוקן של גוי להנות מהראייה זה נראה שמצד איסור של מער לא הוא לא הסתכל לאכל >> הרב אמר מצד אל תפנו אלו אלילים או מצד לא ידבק ביודחו אל תפנו זה אולי רק בגוף האבוידזורה לא בנוי של האבוידזורה ככה >> עלבדל ידבקדבק >> מה מה עם הפריחודו של החיטה יש פריחודו שובר >> אזזה זה הדוגמה הכי טובה הרב רובין ועוד שואלים שהפרי חודש כתב שאסור להסתכל על חיטה יפה שכתוב בפסוק >> זה אני כתבתי >> הוא לא אומר שאסור להסתכל אומר בעלי רואה >> מה ההבדל בין זה לבין החזון אישח >> מה ההבדל בין זה לבין החזון איש אוכלסטוידו >> אמרנו גר ביד אחרת >> הפרי חודש מדבר שלוקחים את זה ביד >> לוקחים ביד את זה >> אולי הפרי חודש זה גם כן רק ביד >> אבל רק מסתכלים >> הפריחות >> אתה לא משתמש בזה אתה רק מסתכל בזהר מסתכל בזה >> הפריחות דוב לא דיבר על הסתכלות >> מה >> הוא לא דיבר על הסתכלות דיבר על מה לי רואה >> לא >> כותב שם בתוך הדברים שזה שזה נקרא נו >> אבל אבל השאלה גם אם להסתכל על זה חוץ מהבלי אבל יש פה שאלה פה השאלה אם נהנה או לא נהנה קר שזה בלירועי אבל זה נראה שהוא >> ההנאה הזאת הנאה הזאת אפשר להסתכל אפשר לקחת ממישהו אחר בלי כסף >> מותר לקחת זה בלי כסף נכון אפשר לקחת את זה מבלי כסף אז כלומר שלא לא קיבלת אז למה שזה יהיה בייסורי הנו אם אפשר לקחת זה אין זה אם אפשר לקחת את זה מישהו בבלי כסף >> אז אז אפשר לקחת מיסנוע גם אמר >> זה הסלים כיוון שאי אפשר לקבוות על זה תשלום אדם שמסתכל על היופי של החומץ שלי >> אפשר אפשר לקבות על זה תשלום אבל לא שסתכל לשלם על זה רק לפני אפשר אז הוא לא מנ הוא לא צריכים לקבל זנק אולי בצג משלם יש לו גם >> כל הסוגיה אומר שכל הסוגיה בפסוח עם דף חובו שאמרה מאילו דלקו איסור אייקה דיברה על שימושים כאלה שאי אפשר לקבוט על זה כסף להנות מצילוי של איכול שהגמור דנה שיהיה אסור זה ודאי לא דבר שאני יכול לטבוע כסף למי שנהננה מצילוי אז רואים שהאיסור היהודי הוא גם הוא לא מקביל לנהנה של מומה כוח שיש חילוק אם מישהו עשר את הדבר בענו על מישהו אחר זה יהיה אסור לא >> מישהו עשה את זה בנו זה אותו דבר מישהו עשה את זה בנו באמת זה בלח טוידו יש בעיה של רוצה בקיומו שמחליקספוסקים זה מותר אז בלאבוכי גם אם אין בעיה שלסורי זה צריך להיות אסור מדין רויצ בקיומו אם זה קושיה >> רבוני שרייבר שואל שבלחמי טוידו תהיה לנו קושיה אחרת שזה רוצה בקיומו גם אם זה זה לא נקרא איסור הנוה אבל צריכים את הלחמיטוידו בשביל לדעת שעדיין מותר לאכול חומץ >> זה מה שהוא אומר זה מה שהוא אומר רואים ש >> בקודשים יש רוצה בק בלי מישה בלי מיסר >> בקודשים אין סר של רוצה בקיומלים שיצ בקיומ לא יודע עוד בא לא יכול אם אחד דנים שלם בהימה למישהו לגוי חומר רואת בקיומו זנים שמה רוא בקיום זה שם ב >> זה לא פשוט >> שם לא למדתי זכו לשלם שמה >> בשתי חלס ההנאה היא לא מהראייה הנה היא מהידיעה שיש שם את החלס לאג >> הרי חוק חזי גם אם יהיה מישהו אחר שלא יראה את החלס ומישהו יגיד לו שיש שם עדיין את החלס גם כן זה יהיה לותו הנוה בדיוק כמו שמי שראה את מה אומר >> מה שאין כן בלינות מהיופי של החומץ שהנה היא כן מהראייה בעצמה כמו בהמונים שמה שהיו משאילים אותם בטיבוס בגמור שמה גם כן הנאים מהראייה עצמה מה מה אומר >> שעון של איסור הנוה מותר להסתכל מה השעה >> מר שמואלויץ שואל שעון של איסור הנוע מותר להסתכל מה השעה >> די שלושה אמר >> את ליזל דמות >> רבי צחוק דובד אלטר אומר >> הרי בהקדש אין בעיה של רוצה בקיומו >> במה >> בהקדש אפילו שאסור להנות אז בנויסור >> אז הקדש כתבתי באיזה מקום בספר לא זוכר בהקדש >> אבל אם אין בהקדש מה הדין בנויסור זה כמו הקדש או כמו שר איסורי הנו >> אולי הקדש דרך גזל נראה שלא דרך דרך גזל זה לא דרך גזלמור בתמינישך את אומרת שבמי הגריפה ספרו את ה כמה כמה כמה קורבנות היו על ידי הקוליות אסור בהנוהורים >> האם הורים >> הרב לסיצין שואל >> זה היה בד >> שכתוב בגמורה שבמי הגריפס רצו לדעת כמה כמה יהודים כמה הקריבו פסוחים אז ספרו את הקוליויס זה ספרו זה אימורים וזה אסור בהנועה מעילה ו ומסתום ספרו ביד לקחו אחד שימוש >> הם לא הם עשו השימוש זה רק מה שהם ידעו >> הם ידעו שיש עוד אחד ועוד אחד >> לא לא עמדו וספרו אחד לא בשביל זה הם לקחו הם יראו הם ראו הם לא לקחו כל קוליה שהגיע למזבח ספרו אותו אבל הלקיחה הייתה בשביל הקטורת כתוב בג על הרעיה מתוידו אולי זה לפי המד שמץסלב לאונס ניתנו אז אין לנו בזה שכחתי >> קושיה תהיה רק לפי השיטה לפי המדבר שמצ >> הרב אמר לפני השיעור הראיה היא בעיקר למד מצנית מצנית אם לא יכול להגיד לדעת מתי מותר לאכול מתי אסור לאכול צון של לא שהם ספו במיוחד כשהם יקרימו הם מחזור שחר >> שאפשר לסיים את המספר שאפשר >> לא לא צריך אפשר לגמור כאן ככה >> זה לא נקרא שהוא סופר >> חשבת שזה פסח >> יגיד דברי רוח השם יזור שנזכה ללמוד בשקט בשלווה בכל המפריעים והמרודפים כל לא יאל מעשיהם ונוכל ללמוד בשקט ובשלווה ובנה אנחנו בכל השלום אורך ומדמים במובמינו נזכה לגול שלמה לגול בב לגול במינו בבניין ציון ירושלים מה שגיע דוכר בזכרוצ >> בדקות הקרובות יצא רבנו להיכל בית המדרש להמשך שמחס החג לפני הקהל חנו שתנו כל הפתח סובסו שלנו במצח וכבתנו מלכנו לבוא קשת במצבנו מלכנו بش בס מכל הטוב שתנו שלנו מצווה מלכת מצוين שני שסני שלא יכבד שלא יכנח לך יה שחי הלו שפל שניס ויש לו הלוני שלא יכביל שלא יכביל שלא יכבס הלו שמחו שخ דخס דו שחק ‏K גבוד מצד מצ צارك وياشر كش يا ابل כילו ככ لا تيرش ‏K را חוכמים חמוד מי שמך לבסך מכנוש הקדש הולשך קדש ליל וכל ורנושנומצך שמך יל שמך הולד כסתו פו וסחסומתו ויוסו סומחתו שומתו 라 யம் யா লাম אומר سخ סו ובח שומתוכס בעיה >> לא להישאן על המעקה של העזרת נשים סכנת נפשות ללכת אחורה לרדת מהמעקה לרדת מהמעקה כן אתם לרדת בחורים לרדת מהמעקה >> לרדת מהמעקה של העזרת נשיר לרדת מהמקה של העזרת נשים תכנת נפשות מהמק לסל שחלה אותו נתחנו איזו שחנו שחנו ח א خش 라 য় يا 라 הפלס איام המלו ส ‏am สุร ส ‏am בניסחו כשפו ושמר בנו וכס ויר וסו בניסו בניס למשו בכל הי בניס לו בניסוני כשכני בנו וסני וסכ אוי בוכ לשמ >> מבקשים מכולם לשבת כדי שלא להסתיר לעמוד >> ולא לעמוד על הכיסאות מכולם לשבת על הרצפה ומי שאין לו מקום על הכיסאות כ חסוי לחינס שד שוב שש باها يا השבק אז שבשוב ששק يا שובשובש הזכ ימי בנוש בכול שתי בסו בניו אי א איך השם חסועתי השם זוכר ששם כל ההלחזים השם ולכי בני כל איבחשוטי שתי מידש הוא יחשוב משר ב כולם ביחד בחשו אי שתי פסם קמור ימי לחזור בנו השם ולבקרך שתפס כ בדיחולות איי איי החשומרתי וש בנוש בכר בלי פש פחד ביחד לטוב אל ברשב ‏K ein בקשו אלו ‏K ‏Amen ‏V يحط אסמחתו בחגך וידסו סומ שומחתו בחגך ויוסו אסומ סובסח סומח אוי אוי וסומח תוגחו סומח צומח סומגך יסח שומע וסו בחונסו אח מבקשים מכל הקהל לשבת נשמע כעת את דברו של הגן הגודר מחמנד לובין שליטר שניה >> מבקשים מכולם לשבת מי שאין לו מקום על הרצפה שישב על הכיסאות הראש שלי דיבר אם יש איסור ראייה באיסור הנוה רח אבל יש דברים שהראייה היא מצווה כולנו אמרנו היום בבוקר ויושב קינים ושנ ונר מצוו להראות ולראות ראיה מצווה דוריס ומבואר בחז"ל שראי אז פני השכינה בהקולס פני השכינה מצווה דורי מאוד שחייבים שלוש פעמים בשנה לצערנו היום אין לנו את זה עדיין אנחנו מתפללים אבל מה נשאר לנו אין לנו שיעור רק התורה הזוס נכון שבנוד בודה כתוב שהגבול הספוני תלויה בזמן שהמידוש נוהג אבל בש"ס מבואר למיסה שהמוירועים נהגו הקבולס נראה בוויברג וזה כדי לראות כביכול את החלק של אשרועס השכינה נשאר לנו לדויר דויר זה שיעור התורה הזו זה לראות את מלחום הממיתים שבדור גמורה אומרת רבי אמר הידיף נמכדרונחזי לרבי מאיר מאחור הוא ראה את רמאר שהוא בורח מאחוריו בגלל זה הוא עדיף מחברו אז כל שכן לראות את פונו אין לנו מושג מה זה תלמידי חכמים הגיבור אומרת שמנסוני דרש כל הסין עד שהוא פירש שהגיע אצל השם אלכך תירו מה שייך לדמות משהו לקדוש ברוך הוא רבקי ובא לרבות תלמיד חכם אומר דבר שאי אפשר לעלות אותו על הדעת ועל המושג אבל זה המצווה שיש לנו להגרבו ולדעת לראות את שיעור התוירו שהקדוש ברוך הוא השאיר לנו רבינו הגודל מסרדי מוסר התורד אחרון חשבון מסירת מוש רבנו מנשכנסת הגדול תנועים המרוים ראשונים אחרונים ואנחנו אוזים עכשיו בסוף הדורס נשאר לנו סריד דוד רבינו הגודל מהדור הקודם שעדיין ראו את מור החזניש להעביר טוירו בצורוסו כמסירוסו ולהעמוד ולהליב את הלבבות לעסק התוירו זה הדבר היחיד בלבד שיש וקיים חז"ל אומרים מדברים על השמיניס כוילך כי קילך עורב במדרש עם כמה פשטים אחד ואני אצק ואחד השמיניס כוילכי כוילך עורב בתלמוד ולימוד השסים מחייה ומחזק השיפה הגדולה הזאת המעמד האדיר הזה שהראשם אותו להראות את גודל כובד התרב וזהנושיעו רק התורה הזויס צריכים לדעת שזה זכות נוראה שנשאר לדור האחרון שזכינו לזה ולהתפלל ורוחות שכואלתי כך ממנו שרבנו ישאר להליב את הלבבות בפרט לעת כזאת נמצאים מכל הצדדים צורס בתחילת בתחילת העונה הרשעים רוצים לבטל את בחורי הישיבות ועכשיו גויים רוצים לבטל את הגוף עם זה הכל אותה חבילה רוצים לבטל תורה מעם ישראל רוצים לבטל ואי שעומדסנו ולא שלך בלבדסנו והקדוש ברוך הוא מצילנו מי שהקדוש ברוך הוא יחזק את הראשק אותנו לגו שלמ אמן הדברים היחידים על עין חומד של גוי באחיו ישראל חומד של גויח יצוע אומר המשתה בורה שימן טוב מ שבקד בפיקון של חומד של גוי שמ רואה מה יעשה אם אינו יכול להחזיר אוף יש אומרים שבועל בזה מחיר ביטול זה קשה להבין מה שהיה ויש אומרים שימכור את הבית לגוי וכתוב הנוכון שיש שני דרוכים הדרך הראשונה זה לא מדו כל הפוסקים הדרך השנייה בארץ ישראל אי אפשר אסור למכור בית עושה חונם אסור למכור בית אין אי אפשר לעשות את זה יש לדון ביצה אחרת הרי ישראל עובר משום באחריוס שאם יובד יצטר לשלם לכו אם תחייב כעת הגוי בתנאי אם לא יובד חיים לא דומם נמצא שמה נמשך הוא חי חייב אז זה לא חיוב חיוס או לא דלמה זה שני חיובים ויכול למכור חוב זה משני אולי כגב כן זה השאלה מרחי או לא זאת אומרת ששני חיובים על צד זה ועלצד זה נגיד מה שבקום מקום הוא חייב אז לא חי עכשיו אם נאמר שזה מועיל איך מתחייבים לגוי איך רש התחייב לגוי גוי על ידי שחיה אין שיהיה לגוי אי אפשר לזכות לו אי אפשר לכבד רק יש עצה על ידי הודיסה שהוא יודע שהוא חייב לגוי ממילא יש התנאי הזה הוא חייב לגוי במילא מה נשר הוא חייב מן נשך חייב ועוד יש לין לשיטת הרמבם שמענין התחייבות על ידי דיבוגרידה כמו שפירשו בזה דינו באופן שהוא לא יודע אם זה חל שיטת הרמבם לא פרשו את שיטה כזאת צה היא לעשות חיוב על שני הצדדים אם זה מועיל או לא יש לדום הזה נמצאים כעת במצב לא פשוט השם יעזור שתוכל ללמות תרם בשקט ובשלווז ולא וכל אלה שקומם עלינו להוריד לצר את צדינו לא נוכל מותר השם יפרסוסו מרו ונוכל מוד בשקט ובשלבות שום דבר הכל יה בשקט בו רק ללמוד לדעת שהעיקר זה ללמוד שאר הדברים הן לא כדי לדבר עליהם חובה היא ללמוד תמיד להיות בלימוד מונח בלימוד לא רק ללמוד ממלמעלה אלא להיות מונח בלימוד שקוע בלימוד שתבדים בלי הסדר שוקים להיות שגוע בלימוד לשכול להיות שגוע כן כל דבר יהיה תוך כל דבר יהיה מעניין בלימוד חידוש דין קושיה טובה הלכה חדשה הכל זה דבר שדים דבר הריבים וטובים עליך כל דבר ששומעים מחדשים או השני מחדש או או מוצאים מישהו משה תמיד יהיה ביד ו זה יהיה הדבר הנעים והרב לא אי אפשר להגיד ואז שם הכל הרב והכל הנעים נזכה בעזר השם למר תראה באמגיעה ובשקיעות המורכה ונהיה לנו בקורב ונזכה כולנו לכל הדברים הטובים כל הדברים הרעים ירדו בניסקי במירו לגול שנימו בורש למנו מפסוכיםזבוכים עד שיגיע מדם מזבח מדם מזבח בקורב בקור ביומנו אומנו >> אמ >> מבקשים לומר עכשיו פרק תהילים לרגל המצב >> שיר למלו אסו איני הורים יוב >> עזרים אדונינו אוסי שומע ורץ אל יתן למו את התרגליו על יונו שוכו אל יתן >> הנה לא ינוום ולא ישון שמי ישראל >> אדונו אישוכו אדונינו צילכו על יד ימינך יומום השמש לא יקקו ויורח בלו אדוני ישמוך מכל ר ישמור את נפשך אדוני ישמור צכו ובויכו מידו ועד אוילו אחנו כל ישראל הנסונים בצור ובשיביו אומדים בין ביום ובין ביבושו המוכ חם עליהם וצפור הודחמ היא ימחילה אš יוש לא ורחמ ימחילני ה איים שכ ליו שכל >> מבקשים מהקהל להתחיל לצאת לאט לאט אי אביו שצדיקים יושבים יתרוז הנ מזין חלק עיניים בור הי אי לי שצדיקים יושב לא זרו ה >> לשבת על המקומות לשבת על המקומות مزحشמ בושלמ בו بشيחמי בני מושחמה בוא נשמע כולם בסя בנס משחר מאמין עוד הפעם הימנו שלמה בבייס המשיח בסיח אני מאמין אוי וכלי שישמי כל זהמה מי האם קל הזה חוב היום שיוב אשנוש שמשלים בירושלים שמגלה وشز ش השם לבדוי בעינסגום השם לבדווי השם לבדוי בדווי בו די ותזכור השם לבבדו השם לבבדווי בו השם לבדווי בחו ונזכור השם לבדוי השם לבדוי בוא נשמע כולם ביחד אוי ונזכור לבדוי השם לבד השם והסגמן לבדו השם לבד בפיזכй شم לבדו השם לבדו בדוי מהי אליי ונזכורם לבדו השם לבדוי בדו מחו השם לבדוי בדו אז השם לבדו השם לבד מחוכזבemם לבד השם לבדו בו השם לבדו בו מחו בני גם השם לבדו השם לבדו בי מחו בסגל אוי נסגשם לבדו השם לבדו מחו אינסגשם לבד השם לבדוי מה השם לבדו מחוני נסגשם לבד אוי במצח בסרסנו וסדר שוכשנו במצפסך בסלקנו בסך שבנו קבשו לי בינו בסלי בינוך בסה בינו נכון מלה لد ילך בוא נשמע לבדו לבד لعي אוי ניס ונלך אדיר לבדוי לבדוי לבדוי לוי אוי ליווי ויב לצאת לאט לאט במדרגות