"מתהלך בקרב מחניך" | הרב אריאל ברקאי, ראש ישיבת קרית שמונה | כנס אסופות ה-4

[מוזיקה] שלום לכולם אנחנו היום נלמד את הנושא של שכינה ששורה במחנה לאור הנושא של הכנס גם לאור המציאות שאנחנו נתונים בה אנחנו נמצאים במציאות של א במציאות של לא צריך בעצם במציאות של מלחמה השם אלוהיך תלך בקרב מחניך קצת נברר את הנושא הזה בדיוק על מה מדובר גם מבחינה הלכתית וגם ברמה היותר העיונית מה המשמעות של הדבר הזה התורה אומרת כי תצא מחנה וליבך ונשמרת מכל דבר רע תיה ך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה ויצא אל מחוץ למחנה לא יבוא לתוך המחנה אז הדין ראשון שהתורה אומרת זה דין מקרה לילה שבמחנה צריך א מישה מקרה לילה הוא לא לא הוא צמא וצריך לצאת ממחנה זה הדין הראשון שמופיע לפות ערב יחץ המים כבוא השמש יבוא על תוך המחנה דין ראשון דין שני שזה בעצם שני הפסוקים הבאים ויד תהיה לך מחוץ למחנה ויצאת שם חוץ וי תהיה לך על אזניך ויה בשבתך חוץ וחברת בה ושבתה וחזית צאתך הדין השני בעצם לדין שאומר ש אה דין של דבר א צוה או משהו שהוא א א שרוח לא יכול להיות בתוך המחנה ולכן אדם צריך חייל במחנה צריך לעשות את צרכיו מחוץ למחנה ויש דין שתלו יתד איתו כל הזמן שאם הוא צריך לעשות צרכיו נחסה צאתו זה דין השני דין ראשון טומאת קרי דין שני דין צואה ממשיכה התורה ו מנמקת כי השם אלוהיך מתהלך בקרב מחניך להצילך ולתת יבך לפניך ו מחניך הקדוש אז הנימוק לדברים הללו זה השם אלוהיך מתהלך בק מחניך וזה בעצם הדבר שהתעסק בו מה המשמעות של השם אלוהיך מתהלך בקרב מחניך אבל מוסיפה התורה עוד דין ולא ירב חרבה דבר ושב מאחריך אמנם כאן הדין הזה הוא פחות מפורש אבל חזל פירשו אותו לארב חרה דבר פה מדובר באמת על דיני ערבה יש דין נוסף שגם אסור שתהיה ערווה במחנה אסור שתהייה ערה במחנה מהדבר הזה אנחנו דרה בהמשך למדו חזל את כל דיני ערווה ביחס לדבר שבקדושה שאדם לא יכול לקרוא לומר דברי קדושה שרבה לפניו לבדו מכאן אז יש לנו בעצם שלוש דינים תומת קרי דין צועה ודין ערווה שלושת דינים הללו הם דינים שצריך להקפיד בם במחנה מה זאת אומרת השם אלוהיך מתהלך בקרב מחניך יש פה בעצם דיון ספק שמיטיב להגדיר אותו הרמבן אומר הרמבן כך ועל דרך הפשט הזהיר בבעל המקרה לצאת מכל המחנה מפני הטעם נזכר שהשם מתהלך עמנו להושיע והמחנה קדוש וש ליבנו מתכוון לקדוש ברוך הוא נחיל ישועתו נסמוך בזרוע הבשר לכן הטעם בכיסוי צועה כי המחנה כולו כמקדש השם וממנו ללמוד למקום התפילה פי להרחיק בן צועה ארבע אמות ולכל מראה העיניים פה כמובן רומז לדבר הערבה זאת אומרת אומר הרמבן פשט הפסוקים השם אלוהיך מתהלך בקרב מחניך שהקדוש ברוך הוא נמצא איתנו במלחמה יוצא איתנו לאו שיינו זה פשט הפסוקים ומכיוון שהקדוש ברוך הוא איתנו צריך להישמר במחנה משלושת הדברים הללו מטומאת הקרי מן התשואה או מן הערווה זה הפשט אבל רבותינו ידרשו ויצא מחוץ למחנה לא יבוא לתוך המחנה במחנה לביה ובמחנה שכינה כאשר יהיה אהרון עמהם וגם כיסוי הצואה לדעתם במקום אשר הזכירו השם להתפלל ל קרית שמ זאת אומרת אני אמצא את דברי הרמבן בעצם מה שאומר הרמבן חזל למדו השם אלוהיך מתהלך בקרב מחניך מה הפשט אהרון ברית השם לא כמו הפירוש הראשון של הרמבן שהקדוש ברוך הוא איתנו בשעת המלחמה לא ימי משה רבנו וגם אחר כך ארון ברית השם היה הולך עם הלוחמים וכיוון שארון ברית השם נמצא במחנה יש צורך להישמר בדיני הקדושה מדיני תומ בדיני הערווה מדיני הצואה בעצם זה היסוד של השיעור שתי הצדדים הללו שנראה שבפועל זה מאוד מאוד לא פשוט א ויש פה חלוקה אפילו פנימית לגבי שלושת הדים הללו לגבי מה מדובר כאן אבל זה בעצם הדיון מה זה השם אלוהיך תלך בכ מחניך האם עצם המלחמה עצם הנחות האלוהית בשעת המלחמה או לא יש תרון ברית השם אז בעצם המקדש נמצא עכשיו במחנה אז צריך להתנהג במחנה כמו הלכות מקדש נפק מינה כמובן הלכתית לגבי מציאות שלנו היום מחנה שאיין בו ערון ברית השם מתקיימים פה הדינים ששל השם אלוהיך מ תלך בקרב מחניך לפי פירוש הרמבן הפשוט וודאי שכן לפי דרשת חזל ארון ברית השם אז לכאורה לאם אלוהינו לא מתהלך כי לא זכינו שאהרון יהיה עם הלוחמים בקב זה בעצם הדין שיש אבל כש אסתכל בדינים עצמם אני חוזר על שלושת הדינים שזה טומאה ערבה עכשיו אני מציג אותם כך בכוונה תומא ערווה וצוה נראה שהלכתי בכל אחד מהם חזל אמרו דבר אחר נתחיל בדין תומה שזה בעצם הדין שהביא הרמבן אומרת הגמרא בפסחים ת תן קמד רב יצחק ברב דימי ויצא מחוץ למחנה זו מחנה שכינה לא יבוא לתוך המחנה זו מחנה לביה מכאן לבעל קרא שיצא חוץ שתי מחנות וזה הרמבם אחר כך שמביא את זה בהלכה זאת אומרת חזל למדו מכאן את דיני המחנות אנחנו יודעים שב במדבר וגם אחר כך שמגיעים לארץ ישראל יש שלוש מחנות יש מחנה שכינה מחנה לוייה ומחנה ישראל מחנה שכינה בזמן המקדש זה העזרה מחנה לביה זה הר הבית מחנה ישראל ירושלים אלו שלושת המחנות חזל למדו מכאן שדין תומת קרי זה שצריך לצאת גם ממחנה לוייה דרשו לימוד כפול מחוץ למחנה אל תוך המלכה הלימוד הכפול מלמד ש טמא קרי לא יכול להיות לא רק במחנה שכינה זאת אומרת באזהרה אלא גם במחנה לביה בהר הבית אנחנו יודעים מי ששולה לאר הבית יודע יודע שצריך לטבול לפני ישנים להר הבית מטומאת קרא מטומאת מת לא צריך לטבול למה צריך להטהר כן טבילה לא מעילה לא צריך תאר כי טומאת מת היא רק במחנה שכינה טמא מת יכול להיכנס למחנה לביה אבל טמא קרי לא יכול להכנסת למחנה לויה ר הבית זה מחנה לביה ולכן צריך לטפול אז חזל למדו בי כאן באופן פשוט את דיני המקדש אז לגבי דיני טומא זה רק דיני המקדש לא מצינו אולי בהמשך נראה עוד איזשהו א עוד איזשהי קמילי כן כתובה אבל באופן פשוט לא מצינו לגבי דיני תומא אלא את דיני המקדש שבמקדש יש דין שצריך לצאת אפילו במחנה לביה ולא להיות מקר למה במחנה יש את הדבר הזה מכיוון שבמחנה יש את ארון ברית השם אז יש מעין מקדש כאן אז טומה לגבי המקדש לגבי דין ערבבה מה חזל דרשו ברחות אומרת הגמרא רבה יש פה גם דין רבה וצוה נדרשים יחד נתמקד בצואה א טוב נקראה את הרמבם כי הגמרא ד שם יחד אומר הרמבם כשם שאסור לקרות כנגד צועה רגליים עד שחי כך אסור לקרות כנגד הערבה עד שיחזיר פניו אפילו כותי קטן לא יקרא כנגד תן והלימוד של הגמרא תסתכלו בשורה האחרונה בגמרא מלמעלה ולא יר חרבות דבר אמר חמן קים תחזה הגמ לומדת שבערבה יש דין גם שעצם הרייה אסורה יש נפק מינה בין סועה לערבה שב צועה צוה בעששית הכוונה מאחורי זכוכית מותרת העיקר שאין ריח אבל ערוה גם אם זה מאחורי זכוכית היא אסורה כלומר חזל למדו את דין הערווה מכאן אבל לגבי מה הם למדו את דין הערבה לגבי דברי תורה בכל פעם שיש דבר שבקדושה אסור שיהיה דבר ערבה אדם לא יכול לקרות קריאת שמע כשההוא ערום לא כנגד הערבה אסור לקרוא קרמה כנגד הערבה איך חזל למדו את זה מן המחנה באופן פשוט כמו ך מתך בקרב וחניך הכוונה ארון ברית השם בתור מקדש זה שייך רק במקדש לגבי דין ערווה חזל פירשו את הפסוק השם אלך תלך בקרב חך לגבי תורה דבר שבקדושה ארון ברית השם בשניהם זה ארון ברית השם אבל פעם אחת לגבי תומה זה ביחס למקדש ופעם השנייה לגבי ערבה זה ביחס לתורה כמובן מוזר זה אותה פרשיה השם אלוהיך תלך בקרח ליך זה יש לזה משמעות אחת וחל בעצם לקחו את שתי הנקמנות וכל אחד סמו בצורה אחרת שוב נחזור לגבי תומא מקדש לגבי תורה ערוה האם באמת אפשר להצליב האם במקדש יש גם דין של ערוה האם במקדש מותר להיות לגלות ערווה אז התורה מפורש אומרת שלפחות במחנה שכינה לא בלביה אסור כי למה יש מכנסי בד לכהנים שלא יגלה בסר רבה והרמבן כותב ששמשה רבנו חנך את את הכהנים והוא הלביש אותם אז את כל הבגדים הוא הלביש אותם באזהרה אבל את המכנסיים לבשו מחוץ לאזהרה כי אסור להיכנס לאזהרה גלויי ערווה אז יש גם לגבי המקדש בחינה של ערווה רק במחנה שחינה במחנה לביה מותר למרות שיש פעם אחת בשנה שיש גילוי ערבה במחנה שכינה מתי יום כיפור כהן הגדול תובל את התפילות בקודש זה דין תורה שוא צריך לטבול בקודש זאת אומרת יש מציאות אחת שבמקדש ביום הכיפורים יש מציאות של רבה זה נושא שצריך לברר אותו אבל ודאי שדין תומ הוא רק במקדש דין רבה יש אותו גם במקדש לגבי טומאה בתורה זה גם סוגיה מענינת שפחות נעמיק בה אבל היא גם אה זה לא שזה לא קיים באופן פשוט אדם טמא יכול ללמוד תורה אבל אנחנו יודעים שעזרה גזר טבילה על בעלי קראין עכשיו כעזרה גזר טבילה על בעלי קרעין הוא לא גזר מצד דיני הטומאה כי טמא יכול לללמוד תורה אדם שטמ טומאת זו דידה יכולה ללמוד תורה אין בעיה יכולה להתפלל אלא בתומת קרי יש משהו אחר שמכיוון שזה יכול להרגיל לעבירה א שלא מצים אצלנו שתם ר גולים וכולי אז הוא תיקן תקנה מצד הסיבה ש מביעה לומת קרי בסוף התקנה הזא התבטלה כן כי כי הגזרה שציבור לא יכל לעמוד בה וזל אמרו הלוקות וריק אש נאום השם מה אש אינה מקבלת טומא אף דברי תורה אינה מקבלים טומא אדם יכול ללמוד גם כשהוא ותמ קרי לא צריך לתבל כך תקבל להלכה תקנת עזרהה בעצם לא התקיימה אבל יכול להיות לא יודע לא ראיתי את זה כתוב בשום מקום אבל יכול להיות שבעצם כשזר תיקן את התקנה הוא לא סתם תיקן אותה כי בפשט הפסוקים כתוב השם אלכם תלך בקרב מחניך אם אנחנו אומרים שבקרב מחניך זה התורה אז פשט הפסוקים זה אן חינים לא נאמר לגבי כל הטומאה נאמר רק לגבי תומת כרא אז התקנה שרצה עזרה לתקן זה בעצם לומר אנחנו עכשיו את מה שאמרנו במקדש דיני טומ לגבי תורה לפחות נגיד ביחס לטומאת קרי מסקנה זה לא יתקבל אז אלו שני החלקים הללו אז אני אחזור שוב על יסוד הדבר יסוד הדבר הוא שיש לנו בפרשיה בינתיים שני שתי נפק מינות נפק מינה אחת דיני טומאה נפק מינה שנייה דיני ערבה ביחס לדיני טומאה הדין של השם אלוהייך מתהלך בקרב מחניך זה מקדש ורק שיש מקדש צריך להקפיד ל הלכות אומה וזה הארון של במחנה יח זה דיני ערבבה שם ם תלך בקר חניך זה התורה וכאשר לומדים תורה או כש מתפללים כל דבר שבקדושה צריך להקפיד על אה כך שלא יהיה וה מה לגבי צוה מה לגבי צוה לגבי צוה יש בעצם מחלוקת ראשונים הירים אומר כך ציווה הקדוש ברוך הוא פרשת תצא כתיב ויתן תהיה לך על אזניך פירוש כישראל יוצאים למלחמה היו מוליכים את הארון במלחמה עמהם וציווה הקדוש ברוך הוא שינהגו בקדושה ובטהרה ויכינו יתד לחפור ולחסר תם זאת אומרת נקרא ולמה כי השם א מחניך כי זה מחנה ארון אז הירים כותב שבדיני תצואה זה גם רק דין שתלוי בארון השם אלוהייך מלך בקרב מחניך זדין בארון ומצד הארון שהוא תורה כי הגמרא בעצמה מחברת כמו שראינו לפני כן בין צוה לערווה אז כמו שבערבה יש דין שכשוכים בדבר שבקדושה עוסקים בתורה צריך להתרחק מן הערווה גם בצואה יש דין השם אלוהייך מ תלך בקב מחניך צריך להתרחק מצוה כך אומר הירים אז בעצם לפי הירים יש לנו רק שתי הבנות להשם אלכם חניך כששניהם עוסקים בארון רק יש שתי בחינות של הארון ארון כמקדש ו וארון כתורה אבל הרמבם כותב וכן מצוה עשה להיות יתד לכל אחד ואחד תלויה עם כלי מלחמתו ויצא בתה הדרך ויחפור יפני ויחסה שנאמר ויי לך לזך ובן שישמן ארון ובן שאין עם ארון כך הם עושים תמיד שנאמר והיה מחנך קדוש זאת אומרת הרמבם לומד שלגבי דין יתה דין צוה הזהירות מצוה פה זה לא תלוי בארון בכלל והיה מחניך הקדוש השם אלוהיך מתהלך בקרב מחניך זה לא דין בארון עצם זה שהקדוש ברוך הוא נמצא חוזרים לדברי הרמבן בהתחלה הקדוש ברוך הוא נמצא במחנה צריך להיזהר מדיני צוה אז כמובן דבר שצריך להבין אותו שוב לגבי תומה אמרנו דין בארון כמקדש לגבי ערווה דין בתורה כ כיש ארון כתורה לגבי צוה אומר הרמבם לא עצם זה שנמצאים במחנה צריך מקפיד זה כמובן פקמן הלכה למעשה דיברתי עם אחד החברה מעזה אה צריך להקפיד על זה כל החבר'ה הקפדתם על דין יתד במחנה לכאורה כן היה לכם יתד איתכם עת חפירה כל מי שש ע חפירה ש כורה צריך לחסר את הצואה לכאורה לפי הרמבם א השם אלכם תלך בקר חניך לגבי דין תצואה הדין הזה הלכה למעשה צריך להקפיד דבר הזה לפחות ודאי ש צריך להתפנות מחוץ למחנה לעשות צלחה מחוץ למחנה האם צריך דינ תד או לא אחרונים דנו בזה אבל אה פשט הרמבם שצריך כמובן שצריך להבין מה מה קורה פה א' מהותית מה זה השם אלך מתל מחניך עצ המציאות של הקדוש ברוך הוא במחנה או התורה או המקדש וכמובן נפ קמינו את השונות וחזר מאוד בולט ששינו פה את ה לגבי כל נפק מינה א באו ואמרו הגדרה אחרת בעצם לזה רמז הרמבן בהתחלה הפשט של הפסוקים שש אל קינות שייכות לדבר אחד לפי הרמבן לדבר ש התהלכות השם במחנה עצמו טוב אז זה אנחנו נצטרך טיפה ננסה להבין זה אולי לפני כן נראה פה את החינוך החינוך נותן טיפה הגדרה אחרת על להכירו משרשי המצווה כן שכתוב בפרשה כי השם אלוהיך תלך בקרב מחניך וה מחניך קדוש כלומר שנפש ש ל דבקות בשכינה לעולם וכל שכן המחנה שכול נקה נפש כי כל הירה עבירות שבידו כבר הלך שם לביית נשארו הטובים שרוח אלוהים שכל בתוכם וראוי ם למד בנקיות ככה הוא עומד אומר במחנה יש אזה מציאות שהיא רוחנית דרך אגב הנציב כותב זה שיטתו באופן עקרוני שהסיבה שצריך להקפיד על דיני צוה במחנה למרות שאין ארון זה בגלל שהיו נוהגים חושב שבמלחמה הנוכחית אפשר גם להרגיש את זה היו נוהגים להוריד לתוך המחנה לומדי תורה שילמדו תורה במחנה עצמו לכן מכיוון שיש לומדי תורה במחנה צריך להיזהר מה בכל מקרה החינוך כותב שלא מצד זהלא כי מי שה במחנה הוא מידות טובות מצד שני כותב החינוך ונוהגת בזמן הבית בזכרים כי הם הנלחמים לא הנקבות בסוגריים לאיר שמח שואל ל ה למה בזרים לא נקבות הרי במלחת מצווה הכל יציין אפילו חתן מחדרו וקלה מחופתה אז אם הכל וצין אז גם נשים צריכות לקיים את המצווה כאשר יש מלחת מצווה אבל הדגש ונוהג בזמן הבית לכאורה למה בזמן הבית למה בזמן הבית אם זה דין בזה שהמחנה מי שיוצא להילחם הם נשים שקרובים לשכינה נקי הדעת זה לא קשור לזמן הבית החינוך כנראה מבין שכשיש בית מקדש יוצר זה יוצר א הוויה מסוימת מו יחדת בעם ישראל שבגללה גם המלחמות שלו הם מלחמות אחרות עכשיו נסה טיפה להבין באמת את ה מקדש תורה וישראל נקרא לזה כך א בהגבלה לטומאה ערבה וצוה לשם כך אני נקרא פה איזה משך חוכמה שדן בשאלה אחרת לחלוטין אבל היסוד שהוא מעלה שם אני רוצה לקחת אותו א מחוך מדן בדין קדושה ראשונה קדישה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבוא לעומת קדושה שנייה שקדושה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא זאת אומרת מחלוקת בגמרא כך הרמבם פוסק שקדושת יהושע הגם שהייתה קדושה של כיבוש ושכינה וכולי ברגע שחרב בית ראשון הקדושה לעניין מצוות להות בארץ פקעה לעומת זאת קדושת עזרה שלא היה בשכינה ולא היה ב ישבו פה בארץ אף אף על פי שאחר כך גלו מן הארץ הקדושה היא קדושה עולמית צריך להבין מה ההבדל אז הרמבם כותב שגם נפק מינה לימינו הרם כותב שיש הבדל בין כיבוש לבין חזקה מה שיכול להישאר עולמית זה דף הקדושה שעל ידי חזקה בית שני חזקה הכוונה שהתיישבו בבית שני לא נלחמו על הארץ פשוט הקימו ישובים והחזות בארץ על ידי חזקה זה דבר שוא נצרי כך אומר הרמבם גם זה צריך להבין אבל ככ אומר הרמבם כיבוש זה לא דבר שהוא נשאר עולמית אבל המש חוכמה אומר פה יסוד אחר אומר כך עד יבוא אמך יבור על פי מה שנראה לי טעם דעד קדושה ראשונה לא קידשה לעתיד לבוא וקדושה שנייה קידשה לעתיד לבוא משום דברו פרק יש בכור לביה ש נבעלת בעילת זנות נותנים לה מעשר ואוכלת וכהנה כוד אבול אבל כזר ואפילו דו שת לביה הפקה ממנה יש דין מאוד מאוד מוזר לביה אף על פי שנה לת זנות עדיין לביה ש יכולה לאכול כלבים המעשר גם שיכ לה יכולה לאכול לעומת זאת כהנת ברגע שהיא נבעלה בעילת זנות היא נפסלה לא רק מכהונה אלא גם מדיני לוייה מה ההגיון לכאורה כהנת היא לביה משודרגת היא לביה שהיא גם כהנת אז מדיני כהונה אסור לה באמת ליבל בלת זנות אז אפשר להבין שהיא נפסדת מדיני קהונה אבל למה היא מאבדת את דין הלויה שלה כך כך שואל מדרכי חינוך אני קטעתי פה את העניין כדי להגיע לעניינינו והוא אומר כך ולכן אמרו כי השם תלך בקרב מחנך זו מחנה אהרון ונמצא בכיבוש ארר היה על ידי ארון כן בית המקדש היה על ידי גילוי שכינה לכן יחתו ישראל פקה קדושתם לגמרי וכאילו לא נכבשו אבל בית שני שלא היה כיבוש של ידי אהרון שלא היה ארון וד שלא הב שכינה וכולי וכולי אם כן לא הב קדושה ברו מעלה עד כי תפקה מהשמן והחורבן פה איזה יסוד שצריך להבין אותו כמו שהכהנים שהיא במעלה העליונה ברגע שמשהו קטן פוגם בה זהו הכל נעלם כך גם בית ראשון היה במעלה עליונה היייתה שם שכינה ברגע שחרב הכל נעלם הלויה במעלה פחותה בסדר נפגמה בסדר עדיין בקדושתה אומת קח בית שני אף על פי ש אה נפגעה קדושתו עדיין בקדושתו עומדת צריך להבין את היסוד הזה שהוא אומר למה דווקא דבר שקדושת נמוכה כאשר הוא חרב יש פה יסוד שנשאר נצחי דבר ששתו עליונה כאשר הוא חרב דלם הדבר אז אני ידגים את זה עכשיו על מה שדיברנו קודם על מקדש תורה ואחר כך נעבור לישראל בבית ראשון עם ישראל נכנס לארץ ישראל עם משה רבנו עם השראת שכינה עם נבואה כל תקו תופת ימי בית ראשון התודעה היייתה שהיסוד של שכינה בקרב ישראל זה השם אלוהיך תלך בקרב מחניך מה זה זה מקדש פשוט ככה חיו היה מעמד הר סיני ואחר כך מעמד הר סיני הזה ממשיך במדבר במשכן הקדוש ברוך הוא מדבר עם משה רבנו ואחר כך הוא ממשיך בכניסה לארץ במקדש יש הורים ותומים יש נבואה לשקת גזית הייתה הבנה פשוטה שהשם אלוהיך מתהלך בקרב מחנך זה מקדש שם נמצא המקדש וכשמגיע חורבן זה משבר מאוד מאוד גדול עד די כך שלא האמינו שיגיע חורבן מכיוון כן פסוקים בירמיהו החל השם אחל השם לא יכול להיות שיה חורבן הי זה ביתו של השם לא ייתכן שיחרב הבית פה השם שורה פה הקדוש ברוך הוא שורה וחרב הבית ויש משבר מאוד גדול איך יכול להיות הרי פה שורה השכינה ואם חרב הבית אין שכינה אבל החורבן של הבית וגם בית שני כחלק מזה אנחנו לא ניכנס כרגע לתהליכים הפנימיים שקראו בבית שני והדרגתי שקרתה שם אבל באופן כללי יש שם תהליך שמברר שהשכינה נמצאת בישראל גם כשחרב הבית זה התהליך ש מתברר נכון השכינה במילואה נמצאת כשבית המקדש קיים שם יש את הגילוי השלם אבל השכינה נמצאת בישראל ג בלי מקדש זה היה חידוש עם ישראל לא לאלא לא הכיר דבר כזה משבר מאוד גדול גם בחורבן בית ראשון וגם בחורבן בית שני היו כאלה שרצו להפסיק ילדים לאכול לשתות זהו הכל נגמר אבל התברר שיש משהו יותר פנימי בעם ישראל וזה התורה התורה התורה נמצאת בישראל והיא קבועה בישראל ונצחית בישראל והמקדש הוא הופעה של התורה והתורה נמצאת בישראל תמיד השם אלך מתהלך בקרב מחניך ארון ברית השם מה מה זה היסוד שמתהלך בקרב מחניך זה התורה שנמצאת בתוך עם ישראל אפשר למוד אותה בכל מקום דבר שבקדושה מה זה המקדש המקדש זה המקום שבו התורה מופיעה בשלמותה יש פה הבנה חדשה שעם ישראל פתאום מעקל במשך כמובן מאות שנים עד כדי כך זה הופכת להיות תודעת החיים המהותית של עם ישראל במשך אלפי שנים אז היסוד הראשון של השם אלוהיך מלך בקרו מחנך כמקדש באמת היסטוריית היה היייתה התפיסה הראשונית של עם ישראל עד רור שמופיע דווקא אחרי החורבן שיש משהו יותר יסודי ונצחי שהוא מציאות התורה דרך אגב היסוד הזה גרם לפעמים גם המציאות של הגלות קצת לשחת את המקדש כמו שאומר רבי יהודה לוי צפצוף הזרזיר הנה אז יש לנו תורה ועוד כל מיני תופעות יש לנו תורה לא צריך מקדש כן קצת מקצין אבל מקדש בסדרה כי התורה זה העיקר בעם ישראל אודאי שזה לא כך ודאי שבירור הזה אומר שהיסוד הפנימי הוא התורה אבל המציאות השלמה של התורה מופיעה על ידי מקדש זה התהליך שקרה וכמו שאנחנו מבינים שכשיש מקדש אז מכיוון שיסוד התורה מופיע בצורה מלאה אז גם דיני טומאה צריכים להישמר מהם כשהיה מקדש זה היה דבר עקרי דרך הגב שהתעסקו בו דיני תומא והרה כשמגיע העידן שבה התורה מתבררת כיסוד עם ישראל אז דיני תומא כבר לא זכינו להגיע למציאות של שלמות של תורה לכן מקדש לא קיים אבל דיני ערבה שהם מה שמחזיקים את תורה זה דבר שצריך להשמר זה התהליך הראשון שקרה עם חורבן בית ראשון ושני ובעצם 2000 שנות גלות עם ישראל חי תודעת התורה כיסוד מכונן והמקדש זה הופעה של הדבר הזה עם חזרתנו לארצנו מה שאני אומר פה עכשיו זה דברים שככה אני מבין מתוך דברי הפוק לא רק בגלל הקטע שאנחנו נביא פה עכשיו אלא כי כך מבין לא אני ממציא את זה א קורא תהליך יסודי והוא ש כשם שהמקדש פתאום נחרב והתורה מתגלה כיסוד מתגלה בירור שעם ישראל שייך לקדושה אני אומר את זה עכשיו קצת חזק גם בלי תורה גם בלי תורה יש פה איזה בירור לא פשוט שקורה ב במאות שנים האחרונות הברור שהמציאות של הקדושה נמצאת בעצם עם ישראל בעצם המציאות של עם ישראל עוד לפני תורה בעצם המציאות כמובן שהבור הזה יכול להוביל לאיזשהי תחושה ש והוא הוביל כמו בתורה והמקדש טוב תורה לא צריך מקדש יותר אז הוא יכול להביא אזה תחושה טוב עם ישראל העיקר זה עם ישראל תורה היא לא עיקר עם ישראל אבל ברור שנקודת הבירור היא שהיסוד הוא שהקדושה נמצאת בתוך ישראל מצד עצמיותנו כעם ישראל צא השם אלוהיך תלך בקרב מחניך שוכן איתם בתוך טומאתם בעצם המציאות שלנו והתורה היא גילוי של היסוד הזה והמקדש זה ההופעה השלמה של התורה יש פה איזה בירור שהיסוד המהותי של הקדושה שנמצא בעם ישראל נמצא בעצם המציאות שלנו השם אלוהיך מתהלך בקרב מחניך זה המציאות השלישית של צואה כן יש את היסוד ה מי שקיים בנו בעם ישראל תמיד כמובן שהדבר הזה הוא כבר מי שרבה לדבר עליו זה בחסידות ואחר כך א הרב קוק וכולי בעל שם טוב כן א אבל התפתח מאוד מאוד אנחנו מודעים ליסוד הזה יסוד מאוד מאוד מרכזי בתודעה הרוחנית שלנו שהקדושה נמצאת בעצם ישראל יסוד שמשנה תפיסה והוא יוצר המון המון א א קולות חלק גדול מהדברים שאנחנו מתמודדים איתם קשורים לבירור הזה היסוד ש הקדושה נמצאת בעצם ישראל והתורה יופה של הדבר הזה עצם הקדושה של ישראל מחייבת אותנו להישמר מצוה כשעם ישראל יוצא למלחמה גם אם אין בו תורה גם אם אין שם ארון ברית השם כמו שאומר הרמבם הוא צריך להישמר מצוה כי יש קדושה יש מחניך קדוש שם אלך תלך בקר מחניך מעצם מציאות של עם ישראל כשעם ישראל זוכה לגלות את הדבר הזה בצורה מלאה אז תורה מופיעה ואז ה השגם שמירה מערבה המציאות השלמה של הגילוי של הקדושה הפנימית של עם ישראל הי המציאות שואל מקדש זה בעצם התהליך ש עוברים נקרא רגע את הקטע של הרב קוק שככה מדבר על הדבר הזה בצורה ישירה ואז נוסיף עוד כמה מילים האבות משפיעים ם את הצד הטבעי של בכנסת ישראל משה רבנו את הצד הלימודי ומוזגים זה בזה ה משפיעים זה על זה ולעתיד לבוא יתחבר לגמרי משה עם האבות ויגל משיח בצורה כולה מכל ולמעלה ראש ינסה הצד הטבעי שבכנסת ישראל מחשבתם של ישראל הקודמת לכל זאת אומרת אומר הרב קוק יסוד יש בעם ישראל שתי צינורות שתי בחינות בחינה אחת זה אנחנו בני אברהם ישחק ויעקב צד טבעי עצם מציאות שלנו לא משנה מה נעשה מה לא נעשה נ אברהם יצחק ויעקב משהו בגנים שלנו במציאות שלנו ולא אנחנו מגדירים מי שם ומי לא שם אלא כל בני אברהם יצחק ויעקב כל מי שעם ישראל מציאות אחת ויש את משה רבנו הצד הלימודי משה רבינו נותן לנו תורה תורת השם זה הופעת החיים בפועל שלנו או שני צדדים שקיימים בעם ישראל שתמיד מתכתבים אחד עם השני לאורך כל הדורות שתי הצדדים הללו הצד הטבעי והצד הלימודי לעתיד לבוא אומר הרחוק מתברר שהצד הטבעי הוא השורש זה השורש והתורה באהה לחסוף את השורש הצד הטבעי הוא השורש זה מה שהתנסה לאין כול שאבות הצד ש הפנימי שנטוע בנו הוא הוא השורש והתורה באה לגלות את השורש הזה מחשבתם של ישראל קודמת לכל תדם דבי אליהו א מי קדם למי תורה ישראל אליהו הנביא אומר ישראל קדמו ישראל הם השורש למציאות זו תודעת חיים שאנחנו א בעיניים בתהליכים המלחמה הזאת היא בוודאי ביררה מאוד את הדבר הזה או מחייב אותנו מאוד לברר את הדבר הזה להבין מתוך מה ניגשים לקדושה אדם שרוצה לגעת בקדושה לא יכול לגעת קדושה רק בצינור של תורה היום ככה אני מבין כשמחובר לעם ישראל כל עם ישראל מתוך זה מתבררת מציאות התורה מתוך זה מתבררת מציאות הקדושה מתוך זה זוכרים למקדש זה היסוד של הקדושה שמופיעה בדור שלנו אבל עכשיו אני אוסיף פה עוד דבר שקשור גם לטומאה ערבה וצוה במקדש שעם ישראל חי במציאות השלמה שלו אז יש צורך להקפיד דיני תמאה וטהרה זה מציאות מאוד מאוד עליונה שדיני טומאה וטהרה הם הדינים שצריך להקפיד בהם ישמר בטהרה בנקיות בתורה צריך להקפיד על רבוה כ של רוה של הרריות זה דבר שצריך להקפיד בו מאוד כאשר מדובר למציאות של עם ישראל מצד עצמו השכינה ה מתהלכת בקרב חנה צריך להקפיד על צורה מה המשמעות שלו הדבר הזה ממשיך הרוק ואומר כך ניצוצות שלוש משיח נכסים בנשמתנו וירכו בהירת אלוהים ולא למר עניו ישפוט ולא ל אזניו יכיח זאת אומרת המשיח ויכו עירת אלוהים לא למרא עניו ישפוט ולא משנה ז חיח כשאנחנו רגילים לדבר ולהגדיר דברים אנחנו תמיד שופטים למראה עינינו לשמע אוזנינו החושים שאנחנו פועלים איתם הם חוש הראייה והשמיעה וככה אנחנו מגדירים דברים וכך בשפה של תורה בוודאי תורת הנגלה ככה אנחנו מגדירים משיח מגלה בחינה אחרת שהיא ויכו בהירת אלוהים וריחו איזהו דבר שנשם ננת ממנו זה הרח זה היכולת מתבונן פנימה מעבר למה שאני רואה ומגדיר ושופט ויודע מתבונן פנימה זה היסוד של המשיח שיש לו נגיעה בנקודה הפנימית צריך לדעת להריח צריך לסלק את הריחות הרעים דרך אגב לסלק חות רים כמו שראינו מקודם זה לא בהכרח לסלק את הדבר המסריח פשוט לשים משהו אפשר לראות אותו פשוט לשים משהו שוא לא שהריח לא יגיע יש צורך לסלק את הרכות הרעים להריח פנימה ממשיך ק ואומר כך אה ושפת בצד גדלים והוכיח בשון וארץ וקה ארץ משבת פיו ורוח שפתי ומת רשע ואין רשע כי הרישות תמחה ומלך כולם צדיקים מה המשמעות אומר הו כך ומי שרח טהרה מקליטת ריח גן עדן של משיח בו אינו רואה חובה על שום אחד מישראל ואהבתו לכל אחד מישראל גדולי לאין קץ וחקר רו את האור הגדול ש נשמתם את סגולת פארם את זי שובה החופף עליהם תמיד את ברק הקודש ואת אור השכינה שנה זזה מהמהם בכל ע ובכל זמן בכל דרגה ובכל מקום אני השם אשכנ איתם בתוך טומאתם ובן כך ון כך בנים אתם לשם אלוהיכם אשר ישראל היסוד הזה של ריח קליטת גן עדן שמכיר שלא כזה דין שצריך אחדות בעם ישראל כמשהו צדדי כי זה חשוב כי אחרת מה יהיה זא לא הנקודה מי שרוצה לזכות בקדושה לגע בהשם אלוהיך מתך בקרב מחניך חייב לעשות זה מתוך שייכות לעם ישראל באשר הוא ומתוך המקום הזה זוכים לתורה מתוך המקום הזה זוכים למקדש זה יסוד של היכולת להריח רגע לא לשפוט רגע לא ות להריח חוש מיוחד יש כאן אומר הפוק מי שריח אולי לא כח ז זוכה אליו יודע להסתכל פנימה היום חושב שאי אפשר שלא לראות מה שהתגלה בעת האחרונה את אתהה אותה רוח פנימית את ריח פנימי שקיים ריח גן עדן אבל זה לא נרחיב כאן לצורת עבודה שצריך לברר כאן אבל אבל זה זה עבודת השם זה לא רק זה עבודת השם הדבר הזה ואולי הביטוי המעשי של עבודת השם הזאתי היא מאוד דין שמופיע כאן הפסוקים שחז ככה אה הוסיפו לפסוקים למרות שזה לא פשט הפסוקים נשמרת מכל דבר רע חזל אמרו מכל דיבור רע זאת אומרת שיש את כל הדיונים של מקדש א תורה עם ישראל יוצה למלחמה כלל ישראל דיבורה זה הביטוי של נזק להשם אלוהיך אם תלך בקרב מחניך שקיים כל הזמן לא משנה איפה לא רק במקדש לא רק שיש דבר ש קדושה או לא רק שעם ישראל נמצא עכשיו בשיא של מלחמה נשמרת מכל דבר רע חזל באו ואמרו מה זה השם אלוהיך מתך בחניך ביחס לדיבור כל הזמן בכל רגע בכל יהודי והודי כל הזמן נמצא הדבר הזה חזל המשיכו לדרוש את הפסוקים ויתן תהיה לך על אזניך מפני מה אצבעותיו של אדם משופעות כ יתדות שמשמ דבר שנו הגון יניח אצבעותיו באוזניו חזל באו והכניסו את דיני לשון הרע אל תוך הפסוקים הללו איך זה קשור יש פה בחינה נוספת שהיא המשך לבחינת השם אלוהיך תלך בקרב מחניך של צואה שבעצם מציאות עם ישראל שזה בגילוי הכללי שעם ישראל בעוצמתו כולם עכשיו נאספים יחד דנ חמים ובאמת כוחות אדירים שמתגלים זוכים אליהם לראות אותם באמת משהו מבהיל מי ש שהיה בפועל ממש עוצמה אדירה אבל דין הדיבור ש חזל אבלי הוא ברכיב זה יותר ואומר השם מתהלך בקרב מחניך נמצא כל הזמן פה כל הזמן אצל כל אחד ואחד ואחד והיסוד לשמירה מלשון הרע מהדיבור הרע נובע מתוך ההכרה שהשם אלוהיך מתך מחניך אצל כל אחד ואחד כל יהודי ויהודי והעבודה המעשית הראשונית כמו שכבר צווחו כמאי כשהתחילה הגאולה חפץ חיים לא סתם אחר כך ציוד הסד לא סתם עסק בשמירת ה שון לא רק איזה משהו הלכה חמורה זה היסוד המהותי שדרכו אפשר להופיע את הגאולה כך החפץ חיים מרחיב מאוד בכל ההקדמה לספר שלו זה הדרך אופן שבו אנחנו חיים אחד את השני לא רק בגדול כלל ישראל גם בקטן אחד לאחד אדמור הזקן אומר שמירת הלשון לשון הרע נובע ממחשבה רעה לא מתחיל מזה שאני לא אדבר רע תודעת חיים איך אני מתייחס לשם מה המבט שלי ביחס לאחר ש המבת שלו מבת חיובי מ דבר לשון הרע מי שהעמדה המהותית שלו ביחס לסובב ביחס לכל אחד ואחד הא עמדה שלילית אז ממילא יוצא לשון הרע זה התיקון המעשי שהוא בכל מישורי החיים לא רק הגדולים ומול המי שסובר שלא כמותנו מי ש אלא ברמת החיים הכי פשוטה של אדם לחברו אדם לאשתו היסוד הזה שעבודת השם היסודית בתחילה תיקון הזה ששכינה נמצאת בתוכינו דרך עבודה על בהסתכלות הפנימית הכללית בעבודת הרח כו בירת אלוהים ובעבודה המעשית על ידי שמירת הלשון אם יש שאלות מעולה אם לא גם מעולה שקו [מוזיקה] טק