Humility and Excellence Part 6 | Rabbi Amnon Yitzhak.

ציבי יום לעילוי נשמת יוסף בן צהולה מנוחתו עדן אמן יוסף אסף בן איריס הצלחה גדולה במשפט וזיווג אגון מהרה עם כשרה מכפז אמן יהודה בן חנא רפואה שלמה בפרט בעיניו חזרה בתשובה שלמה בתוך כלל ישראל מהרה אמן טרונגו בת אוביטו רפואה שלמה מהרה בכלל חולי עמו ישראל אמן הענווה ומעלתה חלק ו למדנו בשיעור האחרון שענווה אינה סתירה למודעות והכרה בערך העצמי ענווה זה לא היא הכרה בערך עצמי זה לא התעלמות מן התכונות שאדם חונן בהם או השגות שהשיג אותן, אלא הכרה בכל אלו ללא החזקה טובה עצמית. אמרנו שמשה רבנו עליו השלום הכיר במעלותיו ואחד שצריך נהג בתקיפות ובעוז, אבל מימיו לא החזיק טובה לעצמו. ודוגמאות רבות מצינו אצל גדולי ישראל בכל התקופות. המשנה בסותה מט אומרת, מי שמת רבי בטלה ענווה. גמרא מביאה דבריו של רב יוסף שאמר לתנה אל תשנה שהרי הנני קיים זאת אומרת רב יוסף ידע והכיר את מעלת הענווה שיש בו ולכן הורה תנה לא לשנות מי שמת רבי בי בטלה ענווה אני עדיין חי רב יוסף אומר על עצמו אמנם המרשה הקשה שם כיצד התבטא רב יוסף על עצמו כך הרי אין דרך חכמים להשתבח בעצמם הכתוב אומר יהללך זר ולא פיך הוא מבאר שרב יוסף דיבר את דבריו רק משום אמיתות התורה, משום שלא חפץ בשום פנים ואופן שבמשנה היכתב דבר לא נכון. לולי הטעם הזה לא היה מציר על מידת הענווה שבו. אבל בספר בת קודש בחלק ד' בסוף הספר מובא בשם הגריז מבריסק זכר צדיק ברכה לא הוקשל המרשה על הדיבור של רב יוסף שהוא עניב ושזה מהווה סתירה למידת הענווה שכן ידיעת הערך עצמי אינה מהווה סתירה לענווה אלא מה שהוקשה למרשה הוא כפי שדיק המרשה בדבריו מדוע לוחש רב יוסף למאמר יהללך זר ולא פיך ומדוע ראה לנכון לשבח את עצמו על כך תרץ אמרשה שרב יוסף עשה כן משום אמיתות התורה ולא משום סיבה אחרת. מקור נוסף מעניין שתיתכן מציאות שאדם יהיה ענוותן מודע למידת הענווה שבקרבו ואפילו מסוח עליה וזה לא פוגע בכלל בענווה שלו מעשה מופלא בבא מציעה נט מחלוקת המפורסמת בין רבי אליעזר לחכמים המחלוקת על תנורו של אחניי תנור שבנוי חוליות חוליות שמזכיר את גופו של הנחש במחלוקת האם מטמאים או מטהרים אותו באופנים מסוימים הגמרא מספרת שרבי אליעזר עמד יחיד בדעתו נגד כל החכמים וככל שניסה לשכנע אותם לא עלה הדבר בידו אומרת הגמרא תנא באותו יום השיב רבי אליעזר כל תשובות שבעולם ולא קיבלו ממנו אמר להם אם הלכה כמותי חרוב זה יוכיח ונעקר חרוב ממקומו 100אמה מה מופת אמרו לו אין מביאין ראיה מנחרו חזר ואמר להם אם הלכה כמותי עמת המים תוכיחזרה עמת המים לאחוריהם מים יורדים מלמעלה למטה ורק הוא אמר את זה התחילו המים תפס למעלה בלי מה שבא אמרו לו אין מביאים ראיה מעמת המים חזר ואמר להם אתם יודעים מה אם הלכה כמותי כותלי בית המדרש יוכיחו הקירות יפלו עכשיו היתו כותלי בית המדרש לפעול ומשום כבודו של יהושע רבי יהושע עמדו ככה חזר ואמר להם אם הלכה כמותי מן השמיים יוכיחו יצאה בת קול ואמרה מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום בארץ ובשמיים פוסקים כרבי אליעזר עמד רבי יהושע על רגליו ואמר לא בשמיים היא בפעם שמעתם דבר הוא אומר לבת קול את לא קובעה לא בשמיים אז הגאון מוילנה מביא כמה וכמה דקדוקים במעשה הזה ראשית שואל מדוע אחרי שנוכח לדעת כי חכמים אינם נוטים להשתכנע ממעשה ניסים ולא מתרשמים מהחרוב שנעקר במקומו. המשיך להביא להם מופטים לצדקת דרכו מעמת המים, מכותי בית המדרש. למה אלה ישכנעו את בעלי המחלוקת מה שהחרוב לא הצליח? דבר שני, מה זה הלשון שחכמים אמרו לו? אין מביאין ראיה מן החרוב, אין מביאין ראיה מעמת המים. למה נקתו בלשנה זאת? היו צריכים לומר לו בפשטות, אין מביאין ראיה ממעשה ניסים. ורק בגלל שזה חרו ועמת המים וכותלי בית המדרש, אז רק בגלל זה נמנעו חכמים להשתנע. עוד צריכים להבין למה ראה רבי אליעזר לנכון להביא ראיה דווקא מהשלושה דברים האלה. למה? למה הביא ראיה דווקא משלושה דברים האלה? הגאון מוילנה באר הנה ידוע שהתורה נקנית בשלוש מידות בהסתפקות בענווה בשקידה רבה בהסתפקות בענווה בשקידה רבה סתפקות בענווה ובשקידה רבה. ההסתפקות אומרת באבות כך היא דרכה של התורה. פת במלח תאכל ומים במסורה תשתה ועל הארץ תשב וחיי צער תחיה. זה הסתפקות, ענווה. הגמרא בתענית זן אומרת, למה נמשלו? למה נמשלו דברי תורה? למה נמשלו או למה נמשלו דברי תורה למים? שנאמר הוי כל צמא לכו למים. לומר לך מה מים מניחים מקום גבוה והולכים למקום נמוך. אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה ושקידה רבה זה כמאמר הגמרא בעירובין כא לגבי דברי תורה במי אתה מוצאן במי שמשקים ומעריב עליהם לבית המדרש בשלוש התכונות המופלאות האלה הציין והשתלן השתלם בהם רבי אליעזר זה עד כדי כך שידע בלא ספק כי ראוי שתקבע הלכה כמותו היה לו הסתפקות היה לו ענווה והייתה לו שקידה רבה לכן הוא הביא לחכמים שלוש ראיות שונות שכל אחת מסמלת את אחת המעלות שלו כדי להוכיח שהצדק עמו ולפי רום מעלותיו ראוי שיקבלו דעתו מן החרו והוביא ראיה שהוא מושלם במידת ההסתפקות במועט. ידוע שהחרוב חרוב הוא סמל הסתפקות ומועט. כמו שמצינו אצל רבי חנינא בן דוסא שנאמר עליו וחנין בני די לו בקו חרובין מערב שבת לערב שבת שזה אומר הסתפקות גמורה. חכמים לא קיבלו את ההוכחה וטענו כנגד רבי אליעזר אין מביאין ראיה מנחרו גם אם יש לך מידת ההסתפקות במועט אין בכך די אתה לא יכול לומר בוודאות בגלל זה שאתה לא טועה בדין אז אם רצית להבין לנו ראיה מהחרוב ממידת ההסתפקות שלך שמסמל החרוב וזה ודאי גורם שאתה תכוון לאמת והדין אתך זה לא מספיק בשביל לכוון לאמת עמד רבי אליעזר והביא להם ראיה מאמת המים מה המים מסמלים ענווה למה הם מניחים מקום גבוה והולכים למקום נמוך ביקש רבי אליעזר לומר לחכמים שהוא גם מצוין ביותר במידת הענווה ומשום הענווה שבו ראוי שתקבע לך כמותו. חכמים לא קיבלו דבריו. אמרו לו אין מביאן ראיה מאמת המים. גם אם אתה מושלם במידת הענווה, עדיין זה לא הוכחה שאתה לא טועה בדבריך. הענווה לא מספיקה בשביל לא לט. ראה רבי אליעזר שחכמים מסרבים לקבל את דבריו הביא להם ראיה נוספת שהוא שקדן גדול ועצום. הוא ביסר לחכמים שכותלי בית המדרש שהוא עושה בהם לילות קיימים על התורה ועבודה. בשקידה אין קץ ובגיעה רבה. הם יוכיעו שהוא צודק בטענתו. ואכן כותלי בית המדרש העידו ונתו כלפי היושמים. גם זה לא קיבלו חכמים. אמרו לו, גם אם אתה מצוין בשלוש מידות האמורות, עדיין זה לא הוכחה מוחלטת לכך שהלכה כמותך. וראוי ללכת אחר הרוב עולקים עליך. הביאור של הגאון משובב עין ונפש. אבל לענייננו מה אנחנו לומדים פרט חשוב שאין כל מניעה למישהו עין ותן ושפל רוח להכיר במעלותיו והשגותיו ואפילו במידת הענווה ולפרסם אותם לומר להם אני עניב ובגלל שאני עניב ראוי שתתקבל הלכה כמותי יש מעשה שמספרים על הרב משה פיינשטיין זכר צדיק לברכה שהיה כנס של גדולי הדור בארצות הברית בעניין שכולם היו צריכים להתכנס ודנו ושקלו ותרו ולא לא לא לא הגיעו למסקנה בסוף הוא דפק על השולחן והוא אמר מה שאני אומר זה מה שצריך להתקבל למה אני מעולם עולם לא הסתכלתי בעיתון ולא נגעתי בעיתון. אם יש פה מישהו שלא ראה ולא נגע, ראוי שתתקבל דעתו. זאת אומרת, הדעה שלי לא מעורבת בעוד ידיעות כאלה ואחרות שקלטתי. אני רק תורה, תורה, תורה, תורה. הכל אצלי זה רק תורה. אין תערובת של עוד דברים חיצוניים. ככה אמר להם. א זה ענווה או לא ענווה? זה לא מפריע בכלל. רבי אליעזר אומר להם שהוא מצוין במידת הענווה. לא רק שהוא מכריז על זה בקול גדול, הוא גם מביא מופת מאמת המים כדי שיקבעו הלכה כמותו. אבל זה בשביל כבוד התורה הוא עושה כמובן לא לכבודו שתקבע הלכה כמותו והשמיים מעידים שהלכה כמותו באמת זאת אומרת מפה רואים שזה לא סתירה כלל ועיקר מהות הענווה זה לא להחזיק טובה עצמית אבל לא שאתה לא מכיר בערך העצמי שלך. אתה צריך להכיר מה הערך העצמי שלך. הגמרא בבא קנט מספרת על אחד מחכמי ישראל הקדושים אליעזר זערה. למה קראו לו כך? משום שהוא היה מקטין את עצמו הוא מצוין ומופלג במידת הענווה. קראו לו אליעזר זערה בגלל שהיה מזעיר את עצמו, מקטין את עצמו. והגמרא מספרת שהיה נוהג להתהלך בנעליים שחורות לרגליו, למרות שהדבר לא היה מקובל באותם ימים. וזאת הוא עשה כדי להתאבל על ירושלים החרבה ועל בית המקדש השמם. נו אז ראוי שאם כבר קונים נעליים שחורות לכוון גם על החורבן פעם התלך בשוק נתקלו בו אנשי רש גלוטא והנעליים שלו עוררו חשד אה הה ותפסו שאלו אותו מדוע אתה נוהג כך אמר להם שהוא מתאבל על ירושלים. אז סברו שהוא גאוותן. מחשיב את עצמו עד כדי כך להתאבל על ירושלים בכל עת. חבשו אותו בבית האסורים. רבי אליעזר זערה ראה את עצמו במצער ואמר לשוים אותו אדם גדול אני וראוי לי להתאבל על ירושלים לא מרו להאמין לו אך כשראה להם את כוחו בהלכה שחררו אותו לנפשו על כל פנים פנים מההנהגה הזאת לצד הענווה המופלגת שנחתמה בשמו אליעזר זערה הוא לא הכיר טובה לעצמו הוא ידע שהוא אדם גדול מאוד והוא ראוי להתאבל בכל עט על ירושלים אבל לא החזיק טובה לעצמו משום כך ורק שהוא הוכ כרח להשתחרר מבית האסורים אמר אדם גדול אני מדהים גם מרן הבית יוסף מצינו אצלו ענווה מופלאה כמו שכותב החידה הקדוש בספרו שם הגדול גדולים וכך הוא כותב דע שקיבלתי מאדם גדול בחוכמה וביראה שקיבל מרב גדול שקיבל מסכנים כי בדורו של רבי יוסף קרו היו שלושה רבנים שהיו רוים לחבר ספר כעין הבית יוסף שיקבץ לתוכו את כל הדינים לעסוק כשמעת עלבה דלקתה והסכימו מן השמיים כי מרן הבית יוסף יחבר אותו היות והוא הצטיין במידת הענווה כאשר רואים מספרו הקדוש שאין דרכו לספר בגנות מי שפוסק לו כמותו ומשנתו היא משנת חסידים איי איי איי היום יש פוסקים שאומרים זה תרנגול, זה ברוז, זה ככה, זה לא כלום, זה לא שום דבר, זה לא מבין עוד לא זה לא קם מפה, לא הלך לשם, לא משנתו משנת חסידים לא סיפר בגנות מי שפוסק לא כמותו והנה דוגמה ומפת לענווה שאינה גוררת בעקבותיה חוסר מעס ואי עש סייה מרן ידע והכיר בכוח פסיקתו והיה מודע היטב לעובדה שהוא מסוגל לעשות את מה שלא נעשה עד ימיו לקבץ את שיטות הראשונים ולהכריע ביניהם ברוב כשרון וידיעת חוכמת התורה מצד שני לא מצא מקום להחזיק לעצמו טובה בעבור כך ומידת הענווה שבקרבו לא נפגעה במאומה ורק בגלל זה הוא נבחר משמיים להיות זה שיחבר את הספר שיתקבל על כל תפוצות ישראל לשולחן ערוך לא שאחרים לא היו ענבים אבל לא בדרגתו מצינו בהספ של גאון הדור רבי אלחנן בסרמן זכר צדיק ברכה על ריבו המובה החפץ חיים הקדוש בעת הלוויה של החופץ חיים עמד רבי אלחוון בסרמן השם מנקום דמו זכר צדיק ברכה נעם על מידת הענווה מופלגת שהייתה בריבו החפץ חיים והיה מתאר כמה היה מופלג ומוחתר במידת הענווה בתוך דבריו באר מה יסוד מידת הענווה והוא אמר שהיא הכרה בערך עצמי אינה ענווה אדרבה הקרה בערך העצמי תוך כדי היא החזקה טובה עצמית זוה הענמה והריך אודות מידת הענווה והפשטות של ריבו החפץ חיים וסיפר על אף הענווה הזו הכיר חפץ חיים בכוח גדול ולא ההין להחזיק טובה לעצמו עם שום כך הוא אומר פעמיים אמר לו כי יש בידו פסק הלכה בעניין מי שאין לו חלק לעולם הבא מלווה בראיות ברורות אבל הוא נמנע מלעלות את הפסקים האלה על ספר כיוון שהוא יודע שבשמיים יפסקו כמותו מאחר שהוא נחשב לבית דין של מטא בדורו שמעתם? אם הוא יפסוק שבשני מצבים אדם שעשה כך וכך אין לו חלק לעולם הבא, האדם הזה או האנשים האלה לא יהיה להם חלק לעולם הבא כי יפסקו בשמיים כמותו כי הוא הבית דין הגדול של דורו בהלכה כמותו. איך הוא אומר דבר כזה? איך אומר דבר כזה לתלמיד שלו הרב אלחנון? אמרנו זה לא סתירה. העיקר לא להחזיק טובה לעצמך אבל תראו, הוא חס על היהודים ולא פרסם את שני הפסקים האלה. אם היה מפרסם ככה היה נפסק. יש אנשים שיכולים להגיד דברים בלי לחוש לאחריות שמישהו ימות. כמו אחד מאלף ימותו מהקורונה, מהזריקה. מה? אחד מאל. אז זאת אומרת אם ימותו מתוך 6 מיליון 6000 יהודים אבל כדאי לקבל צריקה כדאי. אתם שומעים הוא לא פסק. היה יכול להגיד אני חידשתי דין אני חידשתי הלכה אני הבאתי ראיות ברורות מי יכול לערער על מה שאני אמרתי לא פסק כי הוא ידע שפסקו בשמיים כמותו פעם אחת כתב החפץ חיים כל קורא עבור ועד הישיבות בין הדבר דברים הוא כתב מי שלא מחזיק תורה אין לו חלק לעולם הבא אחרי זה התחרט וחזר בו ומחק את השורה על הנייר כדי לא לנשל יהודים מהעולם הבא כי ידע שיפסקו כמותו בשמיים וכל מי שלא החזיק תורה בחייו לא יקבל חלקו בעולם הבא. ופעם אחרת סיפר רבי אלחוון שהחופץ חיים אמר יש בידו ראיות מוצקות שכת בעלי לשון הרע אין להם חלק לעולם הבא. הוא לא כתב את זה בספרו בגלל הרחמנות שלו על יהודים שנכשלו והפכו לבעלי לשון הרע שלא יאבדו את חלקם בעולם הבא. רואים שגם החפץ חיים לא הייתה כל סתירה בין הידיעה שלו על מעלתו ושהוא נחשב לבית דין של מטא ושבשמיים פוסקים כמותו. לבין הענווה האדירה שבה היה מצוין או מופלג. הוא רק לא החזיק טובה לעצמו והוא לא ביקש גדולה משום כך. וזוהי הענווה האמיתית. הוא אף פעם לא רצה רבנות. אבל לחצו לחצו לחצו לחצו לחצו לחצו ובאמת לא היה שמה מי שיכול להורות הלכות וכולי וכולי ואז הוא אמר להם תנאי אחד זה בתנאי שכולם מקבלים אותי עליהם ונשמעים לכל מה שאני אומר הסכימו פעם אחת מישהו לא הסכים עם מה שהוא אמר מיד הוריד מעליו את הרבנות כזה יכולים להתחייב חס ושלום כלפי שמיה זה הענווה של גדולי ישראל מכל הדורות דוגמאות רק לעומת הגאווה הגיבה של גדולי אומות העולם. טראמפ אמר שהוא ראוי לקבל פרס נובל לשלום בגלל הסכמי אברהם. דורש וטובע. מסכן הוא צריך לבקש. אובמה עוד לא נהיה נשיא, כבר קיבל, עוד לא עשה כלום, כבר קיבל ישר כי הוא דמוקרט והוא שייך לאנשים ה מיוחסים עם אדם הכחור. טוב, גדולי ישראל, ככל שמתגדלים ומתעלים, הענווה מתעצמת יותר. והסבלנות כלפי כל אדם, והערת פנים כלפי כל אחד ואחד באה על ידי ביטוי עם כל תוספת רוחנית שהם קונים בנפשם. להבדיל אלפי אלפי הבדלות. אצל אומות העולם. זה פועל בדיוק הפוך. ככל שמתעלים מסיבת מה? הם בעלי גאווה יותר ויותר ולא מסוגלים לסבול דעת אחרים. אומרת הגמרא בחולין פט הכתוב בדברים אומר לא מרובכם מכל העמים חשק אדוני בכם. אומר הקדוש ברוך הוא לעם ישראל, תשמעו, חושקני בכם. למה אני חושק בכם? למה חושקני בכם? שאפילו בשעה שאני משפיע עליכם גדולה, אתם ממעטים עצמכם לפניי. נתתי גדולה לאברהם על כל העולם. מה אמר לפניי? ואנוכי עפר ואפר. נתתי גדולה למשה ואהרון. מה אמרו? ואנחנו מה? נתתי גדולה לדוד. מה אמר? ואנוכי תולעת ולא איש. אבל עובדי כוכבים אינם כן. נתתי גדולה לנמרוד. מה אמר? אבא נבנה לנו עיר. נתתי גדולה לפרעה. מה אמר? מי השם אשרמע בקולו? רואים הבדל עצום ברור בין אומות העולם שאצלהם גדולה מביאה לגאווה עצומה ועוד שאצל גדולי ישראל מביא לה ענווה גדולה ועצומה. על פי היסוד הזה מובנים דברי רש"י בפרשת בלק הכתובים מתארים את רוח הנבואה שנתברך בבל בלעם כותב רש"י כך: "ואם תאמר מפני מה השר הקדוש ברוך הוא את שכינתו על גוי רשע כדי שלא יהיה פטחון פלאומות לומר אילו היו לנו נביאים חזרנו בתשובה. העמיד להם נביאים והם פרצו גדרו של עולם. גדר עולם. בהמות עם בהמות, בני אדם עם בני אדם. זה בהמו. בן בהמו. קוראים לו בלעם בן בעור. בעור זה בהמה. והוא בעל אתונו. פרץ גדרו של עולם. מקשים רבים מה הועילו חכמים בתקנתם. אם אשרת הנבואה על בלעם לא נועדה אלא לסתום את הפיות של האומות שלא התענו טענה שיכלו לחזור בתשובה אם היו להם נביאים. אז היה הקדוש ברוך הוא משרי שכינתו על גוי, צדיק וחסיד. למה על גוי רשע? הרי בשעה ששרטן הוא על בלעם הרשע והמופקר יכולים עדיין לטעון אומות העולם. אם העמיד לנו הקדוש ברוך הוא נביאים צדיקים וחסידים היינו חוזרים בתשובה. אבל על פי היסוד שלמדנו קודם אין כל קושיה. שכן בלעם לא קיבל את גדולת הנבואה למרות גאוותו, אלא ההפך הגאווה נולדה לו בעקבות רוח הנבואה שהוא קיבל. כשהוא קיבל הוא לא היה בעל גאווה אבל מי שקיבל הפך להיות בעל גאו. אז גם אם תמצא גדולים וחסידים אצלהם ברגע שהם יקבלו את המעלות הללו אז כך הם יהיו בדרך הזו הוכיח הקדוש ברוך הוא לאומות העולם ההפך מטענתם ואת ההבדל העצום בינם לבין ישראל כשגדול מישראל זוכה לרוח נבואה הוא מוסיף ענווה על הענווה שהייתה לו משה אדון כל הנביאים היה גם הענב מכל האדם אשר פני אדמה אבל אצל הגויים ההפך אין נכון ככל שאדם מתגדל יותר כך הופך לבעל גאווה יותר לחוטה ומופקר יותר ויותר ובלעם יוכיח אני לא רוצה להיכנס לזה אבל אני אומר לכם ברמיזה שרוב גדולי אומות העולם כיום עושים את המעשה סים הכי מכוערים שיכולים לעלות על הדעת ודי בזה. מעשה שמספר בעל המחבר שמראה את ההבדל בין הענווה של גדולי ישראל למי שרחוקים מתורה ומצוות. הוא אומר זה היה בצהורי יום בהיר. הטלפון בבית צלצל מעבר לקו אחד מרשם מוסדות בעלות תשובה עם סיפור מוזר. אחת הבנות עומדת לבוא בשעה טובה ומוצלחת בברית אירוסין עם בן תורה ירא שמיים בערב סעודת האירוסין אלא מה? החתן נח עליו רוח תרה וישרות לבב והוא החליט לידע את זוגתו לעתיד כי בעבר הוא סבל ממחלת לב ובמשך כמה חודשים הוא פרפר בין חיים למוות ולבסוף סיפר שהוא עברין לחלוטין וכיום הוא כבר לא סובל ממאומה ויש לו מסמך שמאשש עובדה בהתחלה הוא לא רוצה לדבר על כך אבל אחרי שהבין שהרבנים שיבואו למסיבת האירוסין ודאי יספרו על הנס הגדול שנעשה לפני שנים החליט לספר את זה לכלה בעצמו ואת ההמשך תשמעו בשיעורים הקודמים כי כבר סיפרתי את הסיפור הזה עם אותו פרופסור שגער בו וצעק עליו השמיץ אותו וכולי עד שהוא מצא פרופסור אחר שבסוף התייחס אליו כראוי והתברר שהוא לומד כל יום שעה גמרא והיא מעדנת אותו והכל וכולי. תשמעו את זה בשבילו להעריך. בסדר? צריך לעשות גם עבודה מדי פעם לא לסמוך שהכל מקבלים על מגש של כסף. אז אם כן, מה ראינו? ראינו סוף סוף שענווה זה מידה הכי הכי חשובה שיש והיא הבסיס לכל המעלות הטובות ונגזר ממנה מידת הסבלנות. ולכן זה ניכר אם אדם סבלן או לא סבלן. ועוד אם הוא נותן מכל מה שיש לו לאחרים ושלא מחזיק טובה לעצמו מכיר בערקו וכשצריך הוא עומד על דעתו אבל לא מחזיק טובה לעצמו ויודע זה מתנת שמיים כל מה שיש לו וכל מה שהוא השיג הכל זה מעת השם למטרה אחת לצורך הרבים אם הוא משתמש במידה הזאת כך הוא עניו אפילו שיגידו עליו מה שיגידו השמיים קובעים ולא האנשים קורח טעה במשה רבנו כי הוא חשב שהוא עומד על דעתו למנות את זה ואת זה ואת זה ואת זה חשב וטעה ונבלע באדמה אז זאת אומרת איזי איזי בשעה ששוקלים מי עניב מי לא עניב הקדוש ברוך הוא אמר לאהרון ומרים שני גדולי דור איך אתם מדברים במשה עבדי מרים עושה חשבון למה הוא פרש מציפורה וזה זה והיא נפגעה ופה ושם כמובן היא מדברת לטובת אחיה הקטן היא שנבאה עם הבנים שמחה שאמא שלה תלד את המושיע עם כל זה אי אפשר לדעת היה לה לימוד להבין למה זה כן ולא ולא והיא טעתה והיא טעתה והיא נענשה לעיני כל ישראל מי שהקדוש ברוך הוא בוחר בו צריך להיזהר הקדוש ברוך הוא לא יודע מה שאת יודעת אם מה שאת טוענת זה נכון אז למה הקדוש ברוך הוא בחר באחד כזה שיכול לעשות עבלה כזאת כלפי אשתו שהוא פורש ממנה וכולי וכולי מה הקדוש ברוך הוא יקח כזה דבר ראינו שאפילו הייתה טיפה גאווה אצל אליאב האח הגדול של דוד אז אז הוא מעס בו מלהיות משיח השם. אז איך אפשר? צריך זהירות. אם הקדוש ברוך הוא בחר אז הוא יודע במה הוא בוחר. לא להיכנס לזה. זהו. זהירות מונעת אסון. הכל יודוך והכל ישבחו והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש כאשר הכל יודוך והכל ישבחו והכל יאמרו הכל יאמרו אין קדוש קשה הכל יודעו והכל ישבפוך והכל והכל והכל רופן קדוש כשם הכל יודוך מהכל ישב פוך מהכל מהכל יאמרו אין קדוש כאשר ישמחו במלכותך שומרי שומרי שומרי שבת וכל עונג שבת תשמחו במלכות שומרי שומרי שומרי שבת עונק שבת מקדש מקדש מקדש שמישה מקדש מקדש שקשב שבות שבת כבוד הר הריני מכוון לקיים מצוות חכמים דאורייתא ושמחה דאורייתא גומל נפש חסד דאורייתא כבד את אביך ואת אמך דאורייתא לעשות נחת רוח לקדוש ברוך הוא ולעשות נחת רוח לתנא הקדוש יהיו ספתותיו דובבות בקבר רבי יחנשי אומר ‏T