שיעור סיכום סוגיית גדר ציבור | הרב אלישע וולפסון

אנחנו א עוסקים בחודשים האחרונים כמה כמה הזמן לא כת בסוגיה מאוד מאוד חשובה מאוד מאוד חשובה בשאלה מה האופן שבו ניתן להתחיל בפועל ממש להקריב את קורבנות הציבור שאנו מצוים עליהם בכל יום ויום קורבן תמיד וקורבנות שקבוע להם זמן שדוחים את הטומ ולכן גם אם עדיין ללא אפר פרדומה ניתן וחובה ומצווה להקריב אותם אז קורבן פסח זה יותר פשוט כי קורבן פסח הוא יש לו צד שהוא בא בכנופיה כן הוא שחטו הכל כדת ישראל אבל הוא גם חובה על כל יחיד ויחיד ונבנים חבורה וקונים את את הכבש משלהם ולכן א השאלה פה היא היא יותר פשוטה וכמו שכתב כבר החתם סופרץ שאפשר להקריב קורבן פסח בזמן הזה אבל הרבה קורבנות ציבור הסוגיה הרבה יותר מורכבת עכשיו אני רוצה עכשיו לסכם שלא ניכנס ככה בעיון לכל המה שכבר עסקנו אני א לרוץ אם יש הערות אפשר אבל בקצרה כי אני רוצה ככה לרוץ על הדברים לעשות סדר עם זה השם ו א לראות אז ראינו שהיה אה וחתם סופר שמביא אותו הם אה הם טמים על האפשרות של א הקרבת קורבנות בכלל אומרים כן קורבן פסח אבל הקורבנות קורבנות ציבור צריך ציבור בשביל להקים קורבנות ציבור צריך את השקלים צריך דעתו של אדם חז"ל אומרים היה קורבנו של אדם מקרב הוא אינו עומד על גביו לכן תקנו מעמדות כלומר צריך את הציבור איתך פה צריך את רצונו ולכן הם אה אמר אמרו שקורבן פסח אפשר אבל לא קורבנות ציבור מידח רב קלי שנה להם אנחנו יודעים שאפשר יחיד יכול למסור לציבור כן אז יחיד יכול למסור לציבור א מסירה יפה יפה כמו שפוסק הרמבם ולכאורה ככה יזכה לכל ישראל וזה יהיה קורבן ציבור אז פה אנחנו בעצם מנסים להבין מה מה הדין מה ההלכה האם א חבורה או אפילו בן אדם לבד כהן לבד או חבורה קטנה נה או או מה הגדר בעצם שאפשר להקריב חדש קבת הקורבנות צריך את כל עם ישראל עד שאין אישור מ מה זה עד שביבי לא רוצה שנקריב אז אי אפשר או אפילו זה לא יספיק כי עדיין רוב עם ישראל בחוץ צריך לחכות להם או מה הגדר בזה הוא מספיק עשרה הכל בעשרה שכינת השריה מה הגדר בזה זה מה שאנחנו מנסים להבין אז בעצם יש פה שתי שאלות שאלה אחת א זה האם באמת או האם ישנה אפשרות להקריב קורבנות על ידי שאדם אפילו יחיד אבל הוא מזכה את זה כלל ישראל כן מה אפילו אם אין ציבור אין שום דבר הוא מוסר לציבור ה הוא כלומר הוא עושה את זה בשביל הציבור התורה ציוותה עושה ושאלה שנייה במידה וכן צריך ציבור מה הוא גדר ציבור בסדר אז אז לגבי השאלה הראשונה כלומר האם בכלל צריך ציבור להקים קורבן ציבוק אפשר להגיד לא התורה ציוותה את כלל ל ישראל להקריב אז כולם מחוייבים להקריב אז אם אין מי שיקריב אז רוץ תקריב כן אה אם אתה כועה אז אתה לך תיכנס תיקח בהמה תעסק לשרת קדש אותם בגדי כהונה ערוץ פנימה תקריב מה כל יום שלא מקריבים קורבן תמיד זה ביטול אתה לך תזכה לכל ישראל זה יכול להיות שאפשר ככה גמרא אתה שתמד קודם >> או ש או שלא שצריך צריך א צריך ציבור. אתה לא יכול להקריב לבד עם כל הכבוד שאתה מקריב לציבור. סוף סוף אתה לבד, אתה פרטי, אתה לא שליח של אף אחד, אף אחד לא מנה אותך להיות שליח. כן? זאת השאלה. אז בקצרה ראינו בספר המצוות לרמב"ם בסור ספר המצוות עשה וכן בחינוך שהם מבחינים בין מצוות שהם חובה על כל אחד ואחד לבין מצוות שהמטלות על הציבור ולא על כל אחד ואחד יש מצוות שמטלות על עצמו הם לא מטלות עליך באופן אישי מצד אחד ך אפשר להגיד כל עוד לא התהווה פה גוף ציבורי שצריך להבין מה הגדר שלו אפשר להגיד אפשר להבין שכל עוד אין פה התהבות של גוף ציבורי, אין אין אין בכלל חלות של המצווה. כלומר שעם ישראל בגלות מפוזר ומפורד אז אין על פלוויני ואלמוני מצוות קורבן תמיד. כן? זה מצווה על כלל ישראל. וו ולכן גם כאן כל עוד לא נוצר איזשהו גוף ציבורי שהוא הגדר של הציבור. אז לא חלה לך המצווה. כי המצווה היא לא על יחידים, היא על הכלל. זה אפשרות אחת להבין. אבל זה לא מוכרח. יכול להגיד כציווי הציווי הוא על הכלל ישראל. כן, הציווי הוא על כלל ישראל. אבל סוף סוף כלל ישראל בנוי מהרבה הרבה יחידים. ועל כל אחד ואחד מעם ישראל יש את החיוב שכלל ישראל יקריב. ולכן יש צד לומר שכיוון שבסוף סוף הציבור הכלל ישראל הוא נעשה על ידי הפרטים בעם ישראל אז יכול אחד לזכות לכל ישראל ולהקריב עבורם כן זה לא ברור שזה שהציבוי על כלל ישראל זה לא זה אומר שהיחיד לא יכול לעשות את זה בפני עצמו זה לא מחוייב אה לכן מהאמירה הזאתי שיש מצוות שהם חיובים על כלל ישראל ולא על היחיד לא חושב שאפשר אפשר להוכיח פה לנידון שלנו. אה, בסדר. אני לא אקרא עכשיו את כל הלשונות, אבל זה העיקרון של הדברים. בסדר? א מה שגם אתמול הזכרנו ועסקנו קצת, הסוגיה ש לכאור אולי אפשר ללמוד ממנה, זה הסוגיה שמה שחז"ל אומרים >> על בספרה, לא בספרי, בספרה. א לרצונכם כן כתוב בפסוק דבר אהרון ללב בניו אל כל בני עסר נותן להם איש איש מבית ישראל ומנגר בישראל אשרב קורבנו לכל נדריהם ולכול נדבותם שיקריבו לדוני לולה לרצוניכם תמים זכר בבקר בכסבים ובעיזים אז ממנה שזה מופיע פה אגב א קורבנות נדר ונדבה של יחיד לכאורה אבל הספרה פה דורש לרצונכם אין קופים את הציבור על כורחו היחיד מפורש במשנה שקופים אותו אדם נדר לאבי והוא מתעצל שולחים לו איך זה נקרא היום בצפל >> נוצא לפועל שולחים לו >> סוגרים לך את החשבון יא חביבי לך תקריב מה קרה לך אבל הוא צריך להגיד שהוא רוצה להקריב תגיד שאתה רוצה להקריב אם לא חבל לך על הזמן הוא נדבר או בשניהם >> הכפרהצ רצון גם הכפרה >> לא צריך שוא ירצה בשניהם צריך שהוא ירצה א >> צריך שהוא ירצה קופין המשנה אומרת קופין עד שהוא אמר רוצה אני >> כן כלומר הכפייה היא לעורר בו את הרצון הפנימי שלו שהוא באמת רוצה כן אבל כאן כאן זה לא זה זה הספרה לוקח את זה זה בשביל שבציבור לא קופים בציבור אין קופים את הציבור על כורחו עכשיו זה חידוש מאוד מאוד גדול מה זאת אומרת אין קופים את הציבור על כוחו מה זאת אומרת הרי כל המצוות קופים עליהם כן, יש גם א אה יש גם ספר אני חושב גם על על קורבן תמיד אה זכה תשמרו אזהרה לבית דין תעשה אזרה לבית דין שיעשו לך כלומר בית דין באמת אבאמינה של >> לפני ששמואל הנביא חידש ששחיטה כשרה בזהר האב מינה שחיטה צריכה כהן זה נראה לי תשמרו >> כן אז צריך אה אז כלומר בית דין מצווים א גם הצינו שהם משכנים על השקלים נכון כלומר כל ישראל מצווים מצחצית השקל לשם קורבנות הציבור וממשכנים על השקלים אז מה זאת אומרת שאין קופים את הציבור על כוחו שהדרשה הזאתי מופיעה גם ביחס לעומר כן כלומר מופיע גם פה וגם בעומר א אז אם ככה צריך להבין מה הכוונה אז הרייבד פה כותב ככה אני כן אקרא את לשנו כי זה משהו מרכזי פירוש שאם לא רצו להביא לתרומת הלשקה כדי ליקח ממנה קורבנות ציבור אין כופין אותם על כורחן אלא כופין אותם עד שיאמרו רוצים שהרי חייבין בהם לאביהם הוא אז הריבד מבין שהכוונה אם קופן את הציבור על כורחו כוונה שאתה לא קופא אותו לעשות את זה אלא אתה קופה אותו שהוא ירצה מה אתה כן קופה מה קופים למצוות הציבור קופים לכל המצוות א אתה קופא אותו שהוא ירצה זה אותו דבר כמו יחיד >> זהו אז באמת זה רוצה אותו דבר כמו יחיד אז זה קצת קשה כי משמ שיש חילוק בין יחיד לציבור >> אבל הרצון הוא בלב לא אבל >> אה שאלה טובה שאלה טובה א ואז הוא מביא פה את זה שהיו ממשכנים כן אה הנה הוא אומר פה עלמה כשם שכופן את היחיד כך קופן את הציבור מזה שמשכנו על השקלים מזה מוכח שמה שכתוב פה שם קופים את הצ על כורחו קופים את הציבור על ככו זה דווקא כאילו כפייה >> בלי לא >> כן אבל אם רוצה אני אז בעצם הנה מי הוא בתרבה הוא עכשיו שימו לב למילים פה מוטריו קורבן לא קרב עד שיאמר רוצה אני ועדי צריך למימה בציבור אז למה צריך אז בעצם אין הבדל בין ציבור ליחיד אז מה החידוש שואל הרייבוד לפי מה שאני מסביר אומר הריד אין הבדל בין ציבור ליחיד כבר שנינו שקופים את את היחיד אותו דבר ציבור סקדתחמינה כיוון דרחמן רמה חיוב עליו ולא בנדר הונדבה בדידות מילתא סליחה עוד פעם א סקד מכם דחמן הרמחיו ולא בד בדידות מילתא נכפינו נו בעל קורחן ואף על גב דלא אמרו רוצים כמש מלן אומר הרבד שיחיד הוא נדר נדב אז אתה אומר יותר פשוט שאני צריך >> את הרוצא אני כן אני אכפא אותו אבל ציבור הוא מחוייב הקדוש ברוך הוא ציווה אותו קורבני לך מלישהי תשמרו להקריב לי מי שואל אותך מה אתה רוצה לא כמשן צריך את רצון הציבור וקורבן לא כב שמרו ציבור רוצה אני >> מה זה תשמרו >> תשמרו אתם אתם אתם עצובים להקריב >> אין אין לו בביטול השם >> לא אבל זה יש חיוב יש חיוב על הציבור תשמעו חז"ל אומרים מכאן שציבור חייב להבין כן זה היה מה שמענו לצדוקים אבל חיוב הזה צריך לעשות ברצון זה מה שכותב הרעבד אפילו עד שאומר רוצה אני זה על אדם פרטי הוא חייב עולה הוא חייב נדר שזה שוגג אבל ציבור צריך לכפוץ בשיעור עושים על הראש של הציבור בלי לכפוט אותם >> אז פי מה שיוצא מדבריו הרי בשביל קורבנות ציבור צריך כסף לקנות את קורבנות הציבור אז קופים את הציבור על ידי שקופים אחד מהכל אחד מהציבור אה להביא שקלים באופן שהוא ירצה להביא את השקלים כופים אותו שהוא ירצה להביא את השקלים ומזה קונים את כל כבוד לציבור זה פשטות דבריו אבל קורבן לא קרב עד שיאמר רוצה אני כלומר יש פה חידוש מאוד גדול באמת חידוש מאוד גדול פשט דבר ואני ככה זה מה שהוא אומר לא יודע שהקורבן צריך את רצון הציבור עכשיו יש פה שאלה קודם כל זה מה שמשמע מפה יש פה שאלה גדולה כי א ממתי מצאנו שמצוות יש התורה ציוותה וגם מה זאת אומרת צריך לעשות משאל עם כאילו מה מה זאת אומרת בעצם אתה אומר שהשקלים אז אם רוב הציבור לא מביא שקלים א ואין לי כוח לכפות אותם למה גם הקופים גם לא רוצים ההשקל ה השוטרים מסרבים פקודה הם לא רוצים למה יש זה סיבה לא יודע לא רוצים >> להקריב מקדש >> אז אז לכ אחורה יוצא מכאן שלא מקריבים וזה חידוש מאוד גדול אה זה גם תימה כאילו גם היסטורית זה תימה גדולה הרי א לעולם לא מצאנו שהיה איזשהו בירור האם הציבור רוצה להקריב כן בית ראשון בית שני א גם בזמנים שלכאורה ודאי רוב הציבור לא רצה הקריבו אז יש פה שאלה מה עלסטרפלס >> אז אני אומר יש פה שאלה, יש פה שאלה גדולה שצריך להבין אותה ואני אומר קודם כל אני חושב שזה פשט הדברים פה א הרש משנץ אומר משהו שונה שהוא זה קצת יותר מוזר הרש משנץ אומר אה קודם כל מפרשים דלא כתיבו יקריב כמו ביחיד הרי לגבי יחיד כתוב א א יקריב אותו בעל כורחו. כלומר כיוון שכתוב יקריב לומדים לרצונו יקריב אותו לרצונו א איך הלשון שם? שקריב אותו >> כן לא אבל של המשנה >> יקריב אותו לרצונו >> יקריב אותו לרצונו יקריב אותו כאילו >> קופין אותו >> תלמוד לומר יקריב שקופין אותו עד שמר רוצה אני לרצו יכול כאילו זה תלוי ברצונו יקריב תלמיד אומר קופין אותו עד שמר רוצה אני כלומר אז אז אומר הרש משנץ כיוון שבחיד כתוב יקריב אז קופים אותו אבל בציבור לא אבל אצל ציבור מקריבים רק לרצונו לא לשון הרש משלץ >> אבל יש שם עוד פסוק >> ואז >> פסוק היה בראש השנה דו יש שם אותו מוצמור ועשית אשר נדרת ועשית אזהרה לבית דין שיעשו >> בדיוק נכון זה הפסוק שסתי לפני כן ועשית זר בית דין שיעשו נכון אז בית דין מוזרים אבל אם הציבור לא רוצה >> אבל ביחיד צריך את הפרוטוקול שהיחיד אומר רוצה אני בציבור לא צריך את הפרוטוקול הזה >> אתה חולק על הרייבד ועל הספרה >> רוצה לומר שמה >> אני קור קורב אני לא אומר דעתי אני קורב ציבור אז צריך שאם עכשיו אם עכשיו הרב להקריב קורבן צריך שכל יהודי שיגיד בישראל מדן ישראל ירוצה אני >> אם זה קורבן ציבור כן >> ככה שתמ רוצה >> זה מה שאמר הרב זה מה שמ שמע מהספרה אין כופן את הציבור על כורחו רק אם הוא רוצה לרצונכם אומר הרב מטרהיו אין קורבן קרב קורבן לא קרב עד שמה רוצה אני בסדר אנחנו כבר למדנו את זה אני לא רוצה להעריך כאילו זה צריך להיות חזרה זריזה >> בעיה שאף פעם לא היה כזה מציאות השאלה היא שאלה. גם הרש שימו לב הרש גם אומר הרש אומר בשונה ביחד כתוב יקריב שעל כורחו צל ציבור לא כתוב יקריב ולכן אה ולכן >> לא כפין >> לא כופין ואז הוא מקשה רגע רגע רגע אבל שנינו שממשכנים איך אתה אומר שני על השקלים זה זה של ציבור זה קורבן ציבור ומשקנים על השקלים מה מתרץ אה זרז אותם דממשכנים לא משום שאינם רוצים להביא אלא כדי למהר ולהביא חידוש עצום אז אם אני מבין נכון את הרעש אני יודע אחרים הבינו אחרת אבל אני חושב שזה פשט דבריו הוא אומר הרי יש לנו לימון מפורש הגמרא אומרת לכאורה אצל יחיד זה תלוי ברצון שלו אומרת הגמרא לא אבל כתוב יקריב זה על כורחו גם אם הוא לא רוצה כפת שמה רוצה אני הרש אומר הפוך הוא אפילו עוד יותר חריף מהרייבד. הריד אומר קופים שירצו. הרש אומר אפילו אפילו לא קופין שירצו. כן אלא מה? א את מי שרוצה מזרזים אותו כי ודאי שהציבור רוצה. רק א צריך לזרז. אז זה פלא עצום. טוב אני מדאיג ככה משהו בקורבן אהרון והדברים האלה גם אמורים לגבי העומר. תראו א הרש משג העומר מפרש קצת שונה הוא אומר לרצונכם אן קופן לציבור על כורחם אין באין עליהן בית דין לקיים המצוות אלא ברשות וברצון כי גניו לקורבן ציבור להיות קורבן בהכרח אפילו אמרו רוצים אנו קודם כל ממש מפורש חולק על הרייבד כן אבל זה מאוד מוזר כי אתה אומר למה? כי זה גנאי. לא הבנתי. האם התורה אומרת להקריב והציבור לא רוצה? מה יותר גנאי? שלא יקריבו בכלל או שיקריבו על כל פנים על ידי שבית דין יכפו על הרצון שיגידו שרוצים. לכאורה ודאי שיותר יותר גנאי זה שלא יקריבו בכלל. נכון? אז זה לא ברור אז יש כשהביאנו מכאן מהרש שהרש ודאי מתכוון שלמעשה כן מקריבים ככה כתבו אחרונים כלומר הרש פה רק מסביר הכוונה אין קופין הכוונה שיש פה איזשהו גנאי זה אין פה איזה דין דאורייתאן הכוונה שזה זהזה גנאי לציבור לכן לא קופים ו אה ואבל ברור ש שכן מקריבים כן יכול שאומר זה בכלל לא פטורה לא כאילו יכול להיות שאתה אומר זה הפוך הצורה של חומת ציבור זה חייב להיות כאילו גנאי ברמה שזה ש אין צורה להקריב קומת סיפור כן זה אבל אני אומר כמו שאתה אומר בדיוק לכאורה הרי זה יש פה לימוד דין דאורייתא בפשטות הגנאי הוא רק נותן איזשהו טעם פנימי למה התורה אמרה כי זאת אומרת את ציבור לא לא מקריבים אה קורבן זה זה קרבה בין כנסת ישראל לקדושבריך הוא כן עכשיו בלי להעריך אבל קורבן כל עניינו זה זה ה זה קר השם אז אם אתם לא רוצים אז מה שייך לכפוט על זה זה לא כן אתם לא רוצים לבוא את השם זה לא כמו מצווה פלונית שאדם בא מתעצל אז אתה בא בית דין וואלה מה קורה לך אם אתם לא קדוש יהיה לך קופים אותה לקדושו >> וכך כותב מפורש ערוך השולחן העתיד א תורת כהנים א לרצונכם אין קופין את הציבור על כו ואינו מובן המנחת חובה היא וכופין אותם עד שאמרו רוצים אנחנו כמו ביחיד בקורבן חובה כלומר באמת ה הרוח שכנת גם לא מבין מה קורה פה מה זאת אומרת מה זה תלוי ברצון זה חובה ואולי דבאמת כוונת התורת קלים כנו שאין קופין על כוחם עד שאמרו רוצה אני וכן מה שפירוש הרייבד וכמהשמלן דלא נאמר דלא נאמר דן נשאלין על הציבור והכהנים מביאים מעצמם אל תחשוב שהכהנים פה מקריבים ולא אכפת להם אם הציבור בעניין או לא אלא מבקשים מהם ואם אינם רוצים קופים אותם עד שאמרו רוצים מה אתה לא יכול להקריב אתה הכהן לא יכול להקריב אם אין ציבור שעומד מאחוריך. ככה יוצאים פה מהדברים. אה זה פלא גדול. א אבל כך משמע פה. אז אמרנו יש פה קושי כי לכאורה אנחנו בוודאי יודעים שהקריבו גם בזמנים שרוב עם ישראל לא היה בעניין. ואמרנו שאולי יש לחלק כאשר א כלומר בסופו של דבר תמיד שהקריבו זה היה כשה ה כמדומני שהגוף המרכזי שהיה במקדש ושהיג את עם ישראל אם זה חזקיה זה חשמונאים ואם זה ממלאכת יהודה זה היה הגוף המרכזי שהנהיג את עם ישראל והיה פה במקדש כלומר הגוף כן אם זה המלך ואם זה הסנהדרין זה אז >> אז פה א אז אז הציבור הציבור אז מי שהיה לא בכלל בעניין המצוות כי הוא עובד אבוד דזור והוא מתי אז הוא לא בכלל הציבור הוא לא בכלל מעשה עמך אבל אם יש איזשהיא סיבה לא יודע לא יש בצורת והציבור לא רוצה להקריב שאלה >> אז באמת לכאורה יש פה לא מקריבים נגיד החרד >> כי צריך שהציבור יהיה מאחוריך >> גזירה מרכזית וחרדית זה גזירה משום שיש יש כאלה שעולים בתי >> שניה שניה אני חייב חייב הרב אז אז תמיד את הגזרה >> וואי אני רואה שאני לא מספיק רק התחלנו א אני טוב אני אמשיך בוא נראה מה מה נספיק אז אני אומר מהנקודה הזאת אני כן לכאורה שומע א מהפסוק מדברי הספרה הריבד והערוך השולחן העתיד א שיש צורך ברצון הציבור >> חוסר התנגדות זה מספיק >> נכון נכון גם אפשר להגיד ככה א טוב מסטר שיני אז הגמרא איזה עוד סוגיה מרתקת ראינו את הרעבן הגמרא בכמה מקומות מכות יט זבחים ס ותמורה כא דנה בשאלה האם אדם יכול לעלות מעשר שני בזמן הזה לירושלים לאכול אותו בטהרה הוא שמר על עצמו שלא נטמע למת מעולם והוא רוצה כאן לבוא לאכול מסרשני בטהרה הגמרא מביאה ברייתה שעושים ללמוד את זה מדין בכור. הגמרא אומרת מה בכור אינו נחל בפני הבית. אף מעשר אינו נחל בפני הבית. ואז הגמרא מקשה רגע רגע יש פה כמה גרסאות אבל לענייננו אם קדושה מדה שקדשה קדשה קדשה לעתיד לבוא אז ממילא גם בכור יאכל אף על פי שהבית לא קיים. ואם כד לא קישתי לבוא אז גם בכור לאחל ואז כאילו מה בעצם הלימוד המיוחד פה מבכור כאילו יש פה שאלה אם כשאתה לבוא נכון מה קשור לבית קיים או לא קיים ואז הטוספו פה מעראים כאילו שאף אם קדשה לבוא אז בכור יוכל להקריב אומרים התוספות צריך לומר דמר אם עשה מזבח וזרק דמו אליב דק קדושת בית לא בתלה מכירים פי שן בית זה בלא מזבח פשיט זה בכל עוד דבאמת מתן דמים ואמורים ככה כותבים פה כמה ראשונים רמבן ריטבה ועוד כלומר אומרים נכון הגמרא מעמידה אפשרות שאף ש מזמן שהבית התחרב מלמנד אמר קדשה עתיד לבוא אפשר לבוא להקריב בכור אבל מדובר שבא ובנה מזבח כן בא לכאורה מי שרצה להקריב את הבכור ובנה מזבח כי בלי בלי מזבח א אי אפשר להקריב כן חייב זריקת דם ו והרעבן הקשה על זה אומר מה זאת אומרת מה פתאום זה לא כוונת הגמרא הוא מסביר אותה באופן שונה קצת והוא אומר ברור שאם ה שאם יחיד בא ורוצה לפה להקים קורבן בכור הוא לא יכול למה כי כי יש לנו גמרא מפורשת שמזבח צריך לבוא ממשל ציבור בגדי כהונה צריכים לבוא משל ציבור כן כלומר יחיד המזבח צריך לבוא היחיד לא יכול לבוא לבנות מזרח להגיד טוב אני מקריב קורבן בחור אומר אם הוא יעשה את זה מחדש חדש גדול זה גם בטח לא ניכנס לזה עכשיו שיש לזה דין במה במה במקומו הוא בונה באזהרה וזה נחשב במה למה כי זה יחיד >> זאת אומרת שזה >> לא זה היתר אבל זה מותר רק מה שמותר בבמה >> כן זה זה לא ניכנס לזה עכשיו זה זה דבר מעניין >> אפשר לעשות בכור בבמה >> לא כן אה >> בסדר אז נקרא טוב דבריו מנוחת את זה במת יחיד אני לא מבין >> אלא ודאי אין מזבח בירושלים אלא לציבור וכל זמן שלא בנו ציבור מזבח יחיד לומצה מקריב בסדר והוא אומר מה שהיה בבית שני מקריבים אף על פי שאין בית אין בנו מזבח של ציבור. עכשיו פה השאלה אני חושב שהיא מאוד מאוד משמעותית אלינו. כן. מה ההבדל המשמעותי בין תחילת בית שני? שלא היו פה רבבות ישראל אלא מעטים שבאת זה הרעבן מגדיר שבנו מזבח של ציבור. לבין יחיד שבא לבנות פה מזבח. מה מה ההבדל? מה זה? ההבדל אם זה אחד או 10 או 70 או 700 או בגלל שפה היה את זרובבל שהוא קיבל הנהגה כלום מה מה הגדר ש א שעומד לרעבן כן במחשבה שהוא אומר שתחילת בית שני זה היה ציבור ואדם שבא בזמן הזה ויבנה במה גם אם ימסור אותו לציבור זה לא יעזור בפשטות כן לא הוא לא אומר איזה מפורש אז ודאי יה עולה מדבריו כיוון שזה לא ציבור ו צריך ציבור זה שאלה מעניינת פה מה >> שאלה נוספתי מתחב מי שמעלה בחוץ בזמן הזה >> כן זה כבר קשה הדבר אתה אומר >> כן נכון אה יש א ראינו כמה וכמה אחרונים מעניינים על הרעבן חלק הבינו שבעצם יש פה מחלוקת בין הרעבן לרבי החיה מפריז רבי יחל מפריד רצה לעלות שהוא בשנת איך הוא אומר שמה >> 29000 השישי כן שלפני כ-700 שנה >> 760 >> והוא רצה לעלות ולהקריב קורבנות אז אומרים הנה יש פה מחלוקת ו ככה ככה יש מה שהכלי חמדה פה ככה מסביר יש פה אה אה אה למה כי אומרים יחיד יכול למסור לציבור א ככה מסבירים פה כמה אחרונים עכשיו הרב פרלה אתם זוכרים הרב פרלה מסביר ה הוא עונה לשאלה רגע למה הרבן אומר שיחיד לא יכול הרי קיימנשי אחיד יכול למסור לציבור אז אז מה באמסור לציבור את המזבח זה לא יש זה של הציבור אז זה אומר הרב פרלה אומר בשביל למסור לציבור אני אקרא לכם את לשונו אה אי אפשר לומר סבר ללי הרבנז דף דודאי גם לעבודת ציבור מהניה מסירה לציבור מכל מקום דווקא כשהבית על מכונו וגזברי הקדש על פקודתם והציבור במקומו אבל מי שחרב הבית והציבור בגולה לא מהניה מסירה לציבור ואין זה אלא מזבח של יחיד ואין עליו אלא תורת במה בזמן התר הבמות טוב א >> אחרי פריז דיבר כשכולם חזרו >> אז בעצם אומר אומר אומר הרב פרלה מה הסברה של הרעבן אומרת זה בשיטת הרעבן אומר מה שיטת הרעבן שיטת הרעבן שאתה יכול למסור לציבור כשאתה מוסר לציבור אבל אם אתה לא מוסר לציבור, אלא אתה אומר שאתה מוסר לציבור, אבל אין אין פה שום ציבור שאתה מוסר לו, אז זה לא זה לא נקרא שאתה מוסר לציבור. כן? ולכן א הקורבן לא יועיל. אז באמת לגזק >> כן אתה צריך בפועל בסור שקניין של הציבור. איזה ציבור יש לך פה שאתה מוסר לו את זה? צריך קניין של של הציבור. א עכשיו אז אפשר להבין מכאן שבעצם יש פה מחלוקת בין שיטת הרעבן לבין שיטת התוספות הרמבן הרטווה א שבעצם משמע מהם שיחיד יכול לבנות מזבח להקריב בכור כן א וכנראה הם נחנקים אולי בעניין הזה האם בעצם צריך מסירה על הציבור כמו שהסביר הכלי חמדה ממשית כמו שהסביר הפרלה או שעצם ההקדשה לשם הציבור או אמירה שנזכרת זה נגל הציבור זה מספיק ככה אפשר להבין דעתי לא מסתבר להגיד ככה למה הרי גם התוספות ודעימי שהם אומרים ש שיחיד יכול כאילו ש שמדובר שהוא בנה מזבח היחיד הם לא מתכוונים הם לא מצרים להם שבא יחיד ובונה מזבח זה זה לא ייתכן הרי מדובר בשביל בשביל לבנות מזבח, בשביל להקריב קורבן בחור, אתה צריך להיות טהור מאפרה אדומה באופן פשוט כן אתה צריך בגדי כהונה כן כלומר וכי נוכיח מהטוסט הזה שהיה להם תכלת או שלא צריך תכלת או האם אפשר להוכיח מהטוסות הזה שיש ידיעה למקום המזבח או כאילו ברור שהאמירה פה היא אמירה עקרונית בסך הכל בתוך הגמרא שהגמרא אומרת שמקריבין אף על פי שאין בית ולכן אפשר להקריב בכור זה אמירה עקרונית שגם שבית המקדש לא קיים כן יש אפשרות להקריב אבל הוא אומר טוב זה במידה ויש באמת מזבח כמו שגם הגמרא למשל מעמידה שם אפשרות הגמרא אומרת שמדובר שחטו את הקורבן זרקו את דמו ואז נחרב הבית ואז השאלה היא על הבשר ואז מקישים מהבשר למעשר שני כלומר הגמרא פה מדברת על משהו תיאורטי עקרוני היא לא והראשונים פה גם עלה שאומרים שמדובר על יחיד שבא והקריב לא הכוונה שבא יחיד אומר שלום אני בונה מזבח >> הלשון שלהם זה לא שתבנה במזבח זה לא >> זה כן הלשון שלהם >> אז אני אומר אבל אני אומר על כורח זה כוונתם הם לא הם דיברו עקרונית הרי מה זה יחיד יכול לבנות בכור כן הרי מה זה בכור הרי אם זה כהן אז הוא אין לו נכון פרדל ש כולם ישראל פרל >> כן אז בישראל עד שכולם ישראל הוא קיבל מישראל >> בכור כהן פטור >> כן מה שאני אומר הוא פטור אז כאילו מה >> הוא לא שותף >> אז הוא הלך הוא בנה לעצמו מה הוא הקריב בעצמו אה כאילו הוא עשה על עצמו בגדי כהונה ברור שאי אפשר להוכיח מפה אה את כל להמיס פה את כל השאלות של חידוש העבודה הנה הראשונים אמרו שאפשר להקריב אז זה אומר אומר שיש את דיה שלמקום אזבח זה אומר שיש את התכלת או שתחילות לא מעכב זה אומר שאפשר לעשות פרד כאילו היפופה המירה בסך לקרונית בגמרא שיחיד יכול א סליחה ש שבכור נאכל בזמן שהבית חרב אפילו אם קדוש קצתי לבוא במידה ויש מזבח קיים כן הרעבן גם הפסטי לא קיים >> אין מציאות כזאת עולם לא >> לא הפוך הפוך אני לא הפוך אני חושב שהרעבן שאין פה מחלוקת בכלל בין הראשונים מכש אני אומר יכול להיות >> למה מה שאתה אומר גדלות >> זה מה >> כי מדובר על משהו שהוא אפשרי בזמן הזה תיאורטית נגיד שיש תכל ויש פר >> יש הכל >> אוקיי >> אבל זה יכול להות בזמן הזה כלומר בזמן הזה לא כשיש בית מקדש בזמן בזמן זר עובל ויהוש אז מתי המציאות הזאת צריך לות משהו לפחות משהו אפשרי מה אתה יודע כאילו מהמילים בזמן הזה כאילו >> הרבן אומר אין דבר כזה אין חיה בזמן הזה אין באמת דבר כזה קורבן כי אין הציב הוא לא מאורגן מסתדרג >> זה הרב אומר אבל אומר כל הראשונים שכן יש משהו תאורי >> אז אני אומר אני חושב ש אני חושב שאין פה מחלוקת שניהם מדברים >> זה לא משכנע מה אני אגיד >> למה לא אני אומר לך עוד פעם זה שניהם מדברים בכך ש >> יש משהו של על חיוב העלה בחוץ בזמן הזה על מה ש מדבר על איזה מציאות >> מה הבעיה שיש התכבצות של ציבור כמו תחילת בית שני לא בזמן הזה >> למה זה לא בזמן הזה בזמן הזה זה אומר שבית המקדש לא בנוי באופן כללי הזמן הזה >> לא המושג באופן כללי בזמן הזה לא אני לא חושב שזה נכון לא נכון >> המושג בזמן הזה באופלי הוא כשבית המקדש חריב כשעדיין לא כל עם ישראל התקבצו שעדיין משיח לא בא זה המושג בזמן הזה אם מתקבצים פה א א כמה אלפי יהודים ו א עושים לעצמם איזה א כמו תחילת בית שני ובונים מזבח אז אין החינמי גם הרעבן מודה שזה כן וזה גם הגמרא וזה גם מה שהראשונים מדברים >> בזה אנחנו נמשיך בסדר >> נראה לי פשוט כאילו אני לא >> שדוחה פתאום להמיש כל הסוגיות בזמן הזה את האמירה מה שאתה אומר אבל בסדר >> אבל הרי הם מדברים הראשונים גם שיש כנראה אפר פרה אדומה אחרת הוא לא יכול להקריב בכור ושיש בגדי כהונה ויש לו תכלת למרות שעבד להם התכלת במהגאונים הרב הרב בן אדם נרומלי לא נתמ למכון האמירה היא בטח בחוץ שם גזירת ארץ עמים ההבנה הפשוטה היא שכולם בחזקת מהם מתים בארץ >> זה כבר עוקים שזה לא כל כך מוסר להשיג מזבח כשר עם קורבן יפית כשר זה לא קל נכון אבל זה אפשרי לפי הרעבן זה לא אפשרי ולכן מציאות כזאת חייבת להיות אלו פי כל >> אז לא נכון כי הרעבן גם מסכים אותו דבר הוא גם מסכים שתחילת בית שני זה קורבן ציבור אין פה כל הזמן הזה מפה שאני נקרא הזמן הזה זה נקרא זמן הבית >> זכריה מתייחסת לתקופה הזאת כזמן הבית אין אבל בתקופה הזאת זה לא נקרא הזמן הזה >> זה מה ש זה השאלה שהתחלתי איתה כאילו בעצם מה מה איפה ה החילוק הזה בין ה ה הגדר שגם הרעבן אומר שזה בעצם ציבור לבין האמירה שזה יחיד >> יש לך שות יש כאן מצב של בניין בית ראשון שבו כל הציבור מיוחד סביב שלמה המלך בערך >> יש מצב שקבוצה קטנה בונה במחשב זמן הבית איכשהו בשם הציבור לא בדיוק באוליה שגן הרעבן מסכים לא יודע למה אתה >> כן >> ויש מצב שלישי זה הראשון למעלה בזמן הזה בלי בלי יש כל הדברים >> מה זה בלי כל הדברים האלה הם מדברים שיש בגדי כהונה >> כן >> שיש כהן א שמוסכם עליו שהוא כשר ויש בגדי כהונה איך שהוא יש >> בסדר אז הם מדברים על מציאות תיאורטית גם התאורטית הזאתי זה זה שיש יש התגדות של ציבור שבונה לא הבנתי מהחוב בנו פרה אדומה >> א בדיוק ולא היה פה ציבור היה פה ציבור >> היה ציבור היו בגליל איפה איפה היו בגליל מה הבעיה >> כוכבה לא היה פה כלום >> נו מה הבעיה >> מה >> אין החיניים מדבר על התקופה הזאתי 70 שנה אחרי חורבן הבית רבי יושע בן חנניה מה מה הבעיה אז הם הם בסך הכל הרי הם בסך הכל מדברים בגמרא על סיטואציה שעקרוני בחור אפשר להקריב בזמן הזה דענו שבית המקדש חרב זה זה הסיטואציה שהגמרא מתמודדת מולה מה אומרת עקרונית ברגע שיש כן הראשונים עקרונית ברגע שיש מזבח אפילו שבת מקד יש חרב אפשר להקריב >> כן מפה עכשיו להעמיס א ראיות שכאילו אדם לבד כשבאמת ככה הרעבן הבין דבריהם אני מודה ככה הרבן בעצמו הבין את דבריהם כאילו שבא יחיד לבד ובונה מזמ ח זה דבר מופקע זה גם מופקע מציאותית הרי ברור שהראשונים כן >> מופקה מציאותית היה פה תקופות לו צויר נגיד סתם זורק דוגמה ה איך קוראים לו השיר הגדול שנכנס לפה ששילם לסולטן >> מולטיפיורי >> מולטיפיורי הוא הצרח ש אומר לו תשמע אני רוצה מאוד לבנות גם מזבח ככה קטן קומפקטי ולהקיב חובן הוא היה הוא רצה לכבד אותו >> הוא לא חשב על זה נש אפשרות כזאת אפשר הוא לא חשב על זה אולי הוא לא למד הוא הלך על הכל או לא כלום. >> הנה הוא אפילו חשב שאפשר לעשות לקנות רצו לקנות פה את המקום. >> טוב, בסדר, בסדר. א על כל פנים אז אני אומר פה א פה בעצם א כמו שאני סך הכל סיכמתי בקצרה שזה קצת התרחב שיש פה שתי הבנות. הבנה אחת שאפשר ללמוד עקרונית מהראשונים שחולקים על הרעבן ש שיחיד יכול באיזשהיא סיטואציה לבנות בעצמו מזבח ולהקריב קורבן בחור זה עוד שאלה כי גם על הצד כן גם על הצד שנלך עם ההבנה הזאתי כן אפשר להגיד שמכשירי קורבן כמו הירושלמי אני חושב שאחד האחרונים אומר את זה מכשירי קורבן יחיד יכול להקריב כן יכול למסור לציבור ואז בשם ציבור כמו המזבח כמו בגדי כהונה אבל קורבן עצמו של ציבור זה גם הראשונים א יסכימו שלא כלומר זה גם על הצד שנזרום עם ההבנה שהראשון אם זה עדיין אה זה רק עם הבעיה של ש אין איזה יופי יופי זה אנחנו להתגבר >> לא לא אני אומר יותר מזה לא לא אני יותר מזה אפשר להגיד שיש הבנה כמו שאתה אומר אני חושב זה יותר מזה אפשר להגיד שאת ה את ה את ה מכשירי קורבן יש אפשרות למסור יפה יפה מה יש אפשרות של יחיד למסור לציבור עקרונית להקדיש לשם הציבור >> כן אבל קורבן ציבור שצריך לבוא מהציבור בעצמו לא מצד חשש מצד את מהות הדבר >> אתה מבין מה אני אומר א טוב בקיצור זה אמור להיות שיעור סיכום לא כל כך הצליח >> בסדר >> קיצור השם איננו אנחנו בד שנמשיך את הסיכום אם ירצה השם מחר א והשם ירנו בתורתוכח הממ של תורה בעזרת השם ‏Ah he