פנחס תשפ"ו | הרב עדי נוסבאום (מפירות הכרם)

פרשת פנחס עוסקת במידה רבה בעניין המנהיגות. מציגה בפנינו כמה דמויות שונות וכל אחת מהם מלמדת פן אחר, פנים אחרות של הנהגה. ומתוך כך אנחנו יכולים להבין מה היא המנהיגות האמיתית על פי התורה. הפרשה פותחת במנהיגותו של פנחס שהקדוש ברוך הוא מעיד עליו, השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנו את קינתי בתוכם ולא חיליתי את בני ישראל בקינתי פנחס הציל את עם ישראל אבל למרות זאת הוא לא זכה מיד לתשפחות ולערכה חז"ל מספרים שאמרו עליו ראיתם בן פוטי זה שפיתם אבי אמו הגלים לעבודה זרה והרג נשיא שבט בישראל. לצערנו לא תמיד הציבור יודע להעריך את מי שפועל למנו. אולם פנחס מלמד אותנו מה היא מנהיגות אמיתית. היכולת ללכת נגד הזרם, לעשות את הדבר הנכון. גם כאשר הסביבה כולה חושבת אחרת. באותה שעה נעלמה הלכה ממשה רבינו ומכל החכמים שסביבו. זמרי בן צלוטה עם גוסבי בצור. ובחוצפתו בא ושאל את משה רבינו בן אמרם זו אסורה או מותרת? ואם תאמר אסורה בתרו מי תראה לך? כמובן שאין שום מקום להשוואה שהרי משה נשא את ציפורה לפני מתן תורה ואילו שם היה מדובר לאחר מתן תורה אבל כאשר אדם מבקש להטריס ולהקניט לא תמיד די בתשובה מילולית זה לא יעזור צריך לדעת איך לפעול פנחס פונה למשה ואומר לו מקובלני ממך הבואל הרמית כנאים פוגעים בו משה משיב לו קריאנא דאיגרת אי ליבי פרונקא אתה שקראת ואמרת את הדבר, אתה זה שתקיים אותו גם. מיד נאמר, ויקח רומח בידו. פנחס פועל כאשר כולם מאססים. הוא לא מסתכל לא ימינה ולא שמאלה. הוא לא חושש ממיקורת. הוא לא מחפש כבוד. עושה את הנדרש ומטרתו היא אחת. להציל את עם ישראל. זו מנהיגות. גם בצלופחד מתגלות בפרשה כמנהיגות פורצות דרך. הם לא מסתפקות בתשובה למציאות קיימת. הם יוזמות מהלך חדש, יוצרות תקדים משפטי שישפיע על עם ישראל לדורות. חז"ל משבחים אותם ואומרים עליהם חקמניות הן, דרשניות הן, צדקניות הן. ללא מורה וללא תקדים הן עומדות לפני מנהיגי העם וטובות את חלקם. הם מכירות היטב את דיני הנחלות, יודעות את זכויותם והם לא חוששות לעמוד על שלהם. משה רבינו לא יודע מה להשיב. הקדוש ברוך הוא מכריע כן בנות דוברות. כן. גם זו מנהיגות היכולת לזהות אמת ולעמוד עליה באומץ ולפעול לתיקון המציאות. בהמשך הפרשה משה רבינו מבקש מהקדוש ברוך הוא יפקוד השם אלוקי ישראל אלוקי הרוחות לכל בשר איש על העדה. משה מבקש מנהיג שיוכל להבין את רוחו ודעתו של כל אחד ואחד מישראל. מנהיג שידע להתאים את עצמו לצורקי העם, ללמד זכות על ישראל ולהשתמש נכון בכוחות שהקדוש ברוך הוא מעניק לו. איש שרוצים ללכת איתו. איש שכשאומר אחריי מיד אנשים מצטרפים אחריו. שפת אמת מסביר שמשה מבקש אדם שידע לקבל את הרוחות, את הכוחות שהקדוש ברוך הוא משפיע עליו ולהעניק באמצעותם את כלל ישראל בצורה הנכונה ביותר. חז"ל מוסיפים שמשה כיוע שבניו ימשיכו את דרכו. כביכול הוא אמר, הגיעה השעה שאת בית צורקי. אבל הקדוש ברוך הוא מלמד אותו שלא כך נגזרה הגזרה, לא כך נגבע מלמעלה. כבר בתחילת דרכו הקדוש ברוך הוא אומר לו, "אל תקרא ולום." הוא רומז לו, לא תצא ממך לא מלכות ולא כהונה. המלכות מיועדת לדוד, הכהונה לאהרון. אך כתר תורה הוא זה שמונח ועומד לכל אחד ואחד מישראל. ואז דווקא בפרשת פנחס מגיעה הבחירה המפתיעה, המנהיג שנבחר הוא יהושע בן. לכאורה יהושע הוא לא המנהיג הבולט ביותר. בחטא המרגלים הוא נשאר נאמן להשם אבל הוא לא הוביל מאבק כפי שעשה כלב. במלחמת עמלק מפקד על הלוחמים אבל נו נובע כוחו בידיו המורמות כלפי מעלה מחטא העגל הוא נמצא בתוך המחנה אבל הוא נמצא מחוץ למחנה ולא עם כולם הוא מחכה למשה רבינו ולכן ייתכן שאפילו משה רבינו מופטע שהקדוש ברוך הוא אומר לו קח לך את יהושע בינון איש אשר רוח בו הוא לא כמו פנחס הוא לא כמו בנו צלובחן אז מה מעלתו המיוחדת של יהושע? על יהושע נאמר באופן יחיד, באופן מיוחד, לא ימיש מתוך האוהל. יהושע דבק במשה רבינו, דבק בבית המדרש, שם הוא למד, שם הוא ספג ושם הוא הפנים. הוא לא מחפש כותרות, הוא לא מבקש לעצמו מעמד. חז"ל מתארים כיצד הוא היה מסדר את הספסלים ודואג לצורכי בית המדרש, דואג לדברים הקטנים. דווקא הנאמנות הזאת, ההשקעה בפרטים הקטנים, היכולת לקבל ממשה רבינו את תורת ההנהגה במשך שנים, הם הלה שהכשירו אותו להמשיך את דרכו של משה רבנו. משום כך אמרו חז"ל, פני משה כחמה ופני יהושע כבנה. יהושע לא חשש ולא יתבייש להיות הלבנה זו שמקבלת את התורה מן השמש. הוא הבין שלא כל מנהיג חייב להיות פורץ דרך. לפעמים המנהיג הגדול ביותר הוא זה שיודע להמשיך נאמנה את המסורת שקיבל מהקודם לו. הכלי יקר עומד על פרט מעניין בדיוק בפסוקים. הקדוש ברוך הוא אומר למשה רבינו שמצטווה ללכת ליהושע ולסמוך אותו ושמחת את ידך עליו. לשון יחיד יד אחת. אבל כשמשה רבינו מקיים את הציבוי של הקדוש ברוך הוא, נאמר עליו וישמוך את ידיו עליו שתי ידיים. הוא לא עובר כאן על בעל תוסיף. מסביר הכלי יקר שמטרתו של משה רבנו הייתה אחת. אם כבר הקדוש ברוך הוא מצווה אותו לסמוך את יהושע ושהוא יהיה המנהיג אחריו, שיזכה יהושע למלא הנהגה. גם לזו ההנהגה הרוחנית וגם לזו ההנהגה המעשית והמדינית. ומדוע? משה רבינו שם את שתי ידיו כדי שיהיה בו את שתי ההנהגות האלה. ולמה כל זאת? כי יהושע איש אשר רוח בו. איש יודע לקבל את הכוחות שקיבל בבית המדרש במשך שנים ממש משה רבינו וננתנטב אותם להשפעה טובה על כלל ישראל. הוא המנהיג הנבחר. יא רצון שלמד מפנחס את האומץ לעשות את הדבר הנכון. מבנות צלופחד את היוזמה והמידה לאמת ומיהושע בינון את ההתמדה את הענווה את הנאמנות לתורה הלוואי שנזכה שכל אחד ואחד מאיתנו ילמד להוציא את הכוחות שהקדוש ברוך הוא נתן לו מתוך האור של בית המדרש ולהרבות טוב תורה והשפעה טובה על עם ישראל אמן כן יהיה רצון ‏So