✡️⚔️ "מלחמה ושלום" בראי היהדות : מה באמת מסתתר מאחורי מלחמות? | הרב שמואל אברמובסקי

ביום שישי קצת לפני השעה 3 לפנות בוקר תוררנו כולנו מי מצפצוף כזה ומי מצפצוף אחר עד להזקה שפילה את כל רחבי הארץ ומרגע לרגע מי שהיה ער ומי שקם אסף את האינפורמציה בדרכים שהיה לו לאסוף את האינפורמציה באותם שעות ולאט לאט התחלנו להבין שמה שהיה כבר לא יהיה. שאותם תוכניות שהיה לנו אפילו לאותו יום בבוקר, אבל גם לימים הבאים אחריהם אפשר להשליך אותם אל סל ההשפעה שאנחנו נמצאים במציאות אחרת לגמרי. אנחנו נמצאים במצב חדש. אולי פעם היו קוראים לזה מזרח תיכון חדש, אבל הדברים קורים ומתהווים לנגד עינינו. והדברים קרו, רק לא היינו שותפים להם. הרי התכוננו ליום הזה הרבה מאוד זמן, גם כשכבר ידעו בוודאות מתי זה הולך להיות. אנחנו המשכנו את חיינו כבשגרה. אנחנו מבחינתנו לא ידענו דבר. נכון. אמרו זה יכול לקרות. הנה זה עניין של זמן אבל לא באמת חשבנו שזה יקרה. אמרנו יום אחד אולי יעשו את זה. לא באמת חשבנו שהנה הנה ברגע אחד זה יוצא לדרך. הנה באמת מטוסים טסים עד איראן ועושים את העבודה שצריך לעשות. אבל זה קרה. ונכנסנו לסיטואציה שבה אנחנו נמצאים ומקווים לישועת השם ושהדברים יעשו בצורה הטובה ביותר ונזכה לישועה גדולה ולימים גדולים. אבל חשבתי והרגשתי כשהתבוננתי באירוע הזה אמרתי לעצמי זו הכנה לחוויה שתהיה לנו כשיבוא המשיח פתאום יבוא אלייכלו פתאום יבוא אלכלו קרב יום אשר הוא לא יום ולא לילה פתאום יהיה רגע אחד שבבת אחת הכל שתנה נכון לא תהיה הזקה יהיה שופר שופר גדול תקע בשופר גדול לחירותינו פתאום היא שמע כל השופר בכל רחבי הארץ ואף העולם ופתאום נבין ברגע אחד שאנחנו נמצאים במציאות אחרת פתאום נבין שאותו יום גדול אשר אנחנו מחכים ומצפים לו אותם רגעי גאולה שאנחנו יודעים שהם יקרו אנחנו מבינים שזה יגיע אנחנו מאמינים ומצפים להם אבל כל הזמן אנחנו אומרים נכון זה יקרה יום אחד אבל פתאום זה יקרה פתאום יבוא אליחו ברגע אחד נהיה בעולם אחר נהיה בימות המשיח וכבר לפני שזה קורה בשמיים כבר יודעים בדיוק מתי זה יהיה מי שאחראי על האירוע הזה מי שמתכנן אותו התוכנית כבר בנויה ההכנות נעשות בקצב שצריך לעשות אותם. אבל אנחנו עדיין חיים את החיים שלנו. רק כי אנחנו לא רואים את זה בעיניים, רק כי אנחנו לא יודעים. אז אנחנו קיבלנו חוויה שתכין אותנו לקראת היום הגדול של פתאום יבוא אליך. הגמרא במסכת עבודה זרה בדף ב עמוד ב אומרת לעתיד לבוא נותן לקדוש ברוך הוא ספר תורה בחלקו ואומר מי שקיים את זה יבוא ויטול שכר כל מי שקיים את התורה מוזמן לבוא ולקבל שכר אומרת הגמרא מיד נאספים כל אומות העולם ובאים לקבל שכר והם נאספים בערבוביה הם באים בבלגן כולם ביחד אחד אומר הקדוש ברוך הוא רגע רגע סדר צריך להיות שיכנסו אחד אחד שואלת הגמרא מה הבעיה למה וכי יש ערבוביה לפני הקדוש ברוך הוא לו הקדוש ברוך הוא בראש השנה דן את כל העולם בסקירה אחת הקדוש ברוך הוא יש לו בעיה שהם באים בבלאגן אומר רגע רגע מי שייך למה אומרת הגמרא לאז בשביל הם באים לדין הם באים להצטדק לפני הקדוש ברוך הוא הם באים להסביר למה מגיע להם שכר אז שהם לא יתבלבלו אחד מהשני, שכל אחד יתן את הטענות שלו בצורה מסודרת, שהוא לא ישמע את הטענות של האחרים ויהיה צעקות, הוא ירגיש שהוא לא הסביר את עצמו מספיק ברור. הקדוש ברוך הוא לא זקוק לזה. אבל כך שומעים את הנידונים, לא בערבוביה. אז נכנסים אחד, אומה אחרי אומה נכנסת. אומרת הגמרא, מי הראשונה שנכנסת? אדום. מדוע? כי אדום זו האומה הכי חשובה, הכי חזקה, הכי מפורסמת. והגמרא מסבירה, מביאה מקורות מדניאל וממקורות נוספים, למה זו האומה הכי חשובה. אז הם נכנסים לקדוש ברוך הוא ואומרים, בנינו גשרים, השקענו בפיתוח של העולם, עשינו הכל רק בשביל עם ישראל. אומר להם הקדוש ברוך הוא, כל מה שעשיתם לא עשיתם אלא בשבילכם ולכן אין לכם שכר. אחריהם אומרת הגמרא נכנסת מלכות פרס. מדוע נכנסת מלכות פרס השנייה? אומרת הגמרא כיוון שהיא משולה לדוב. היא מביאה פסוקים על כך ודוב הוא חזק מאוד יש לו חשיבות. הגמרא אגב רוחה רוצה להבין למה זה משנה מי נכנס ראשון למה החשוב יותר נכנס קודם. אומרת הגמרא שתי סיבות ראשית זה לא מתאים למישהו חשוב לתת לחכות בתור אז מכניסים אותו ראשון. אנחנו מכירים את זה נכון כשמישהו חשוב מגיע מיד מכניסים אותו מהצד דבר שני אומרת הגמרא מכמי דלייפושחרון אף יש משמעות מתי נכנסים לדין לפני שיהיה כעס אנחנו יודעים שבספרים הקדושים כתוב על ראש השנה שיש משמעות מתי דנים את האדם בראש השנה ככל שאדם נידון קודם אז זה לפני שיש חרון אף כשיש הרבה אנשים שנידונים וכבר יש הרבה עבירות מידת הדין הולכת ומחמירה. איך עושים את הסדר? אז כתוב בספרים שזה תלוי בהכנה של האדם לימים נוראים. אבל באותו דין שיש לאותם אומות, יש משמעות למי נכנס קודם. כי ככל שיעברו עוד אומות ועוד אומות הוא יהיה חרון אף יכול להיות ויהיה הרבה יותר קשה לקבל דברים טובים. אז פרס נכנסת שנייה כי היא משולה לדוב. הגמרא מעריכה למה היא משולה לדוב. נותנת כמה וכמה דוגמאות והם נכנסים והם אומרים ריבונו של עולם אנחנו תיקנו גשרים ועשינו הרבה דברים טובים בעולם ומוסיפים עוד משפט עשינו מלחמות הרבה מלחמות עשינו וכל מה שעשינו לא עשינו אלא בשביל ישראל אומר רש"י מה זה עשינו מלחמות אומר רש"י דרכם של הפרסיים להילחם זה הדרך שלהם זה בDNA שלהם הדרך שלהם לעשות מלחמות. כך מביא רש"י. אומר להם הקדוש ברוך הוא, כל מה שעשיתם לא עשיתם אלא בשבילכם, כמפי שהוא אומר לאדום. אבל מלחמות, מלחמות אני עשיתי. אומר להם הקדוש ברוך הוא, אתם חושבים שאתם עושים את המלחמות? גם מלחמות שהם טובות, גם מלחמות שיש להם מטרת מצוינת. אתם רוצים לקבל על זה שכר? מלחמות אני עשיתי, אומר הקדוש ברוך הוא. אף אחד לא עושה מלחמות. אני זה שעושה את המלחמות. כך אומר הקדוש ברוך הוא למלכות פרס. שואל תוספות במקום, מה פתאום פרס נכנסת השנייה? מה עם בבל? הלו בבל משולה לאריה. מי יותר חזק? מי יותר חשוב? אריה או דוב? אריה הוא מלך החיות. למה נכנס קודם הדוב? אז תוספות מתרץ תירוץ ראשון שאינו מעניינינו. מוסיף תוספות ואומר, אמר רבי יצחק, הסיבה שפרס נכנסת שנייה לפני בבל, מכיוון שבבל לא תישאר מלכות חזקה לעולם. באותה תקופה שעם ישראל היה בגלות בבל, בבל הייתה אימפריה, הם היו חזקים, אבל זה משהו זמני, זה לא יישאר לעולם. בשונה ממלכות פרס, אומר תוספות, שמלכות פרס תישאר מלכות חזקה, תישאר אימפריה. עד מתי? אומר תוספות, עד סמוך לביאת המשיח. עד סמוך לביאת המשיח פרס תישאר מלכות חזקה. כך אומר תוספות במסכת עבודה זרה. אגב, מי שלומד את הדף היומי ביום שישי יפגוש את הדף הזה ויוכל לעיין בדברי התוספות ולראות אותם כתובים דבר דבור על אופניו. אז הקדוש ברוך הוא אומר לפרס, אתם אומה שנלחמת, אתם הומה שמרבה במלחמות, לפעמים מלחמות עם אומות שמה הקשר אליכם בכלל במרחקים עצומים, נכון, אתם נלחמים, אבל תדעו לכם שמלחמות אני עשיתי ואתם תישארו בעולם עם המלחמות שלכם, עם הכוח שלכם, אתם תהיו חזקים עד מתי? עד סמוך לביאת המשיח. כי מלחמות אני עשיתי ולמלחמה יש מטרה ויש תפקיד. ולנו בתוך המלחמה הזו ודאי וודאי שיש תפקיד. ונסה להבין מפרשת השבוע זה מדהים כמה הפרשה שלנו מלאה במסרים שקשורים לתפקיד שלנו במלחמה. מה הקדוש ברוך הוא רוצה מאיתנו? איך אנחנו יכולים להתמודד ולעשות את תפקידנו במלחמה שעליה הקדוש ברוך הוא מכריז מלחמות אני עשיתי. בפרשה אנחנו קוראים על חטא המרגלים. המרגלים נשלחים לארץ ישראל ומוציאים את דיבת הארץ רעה והם חוזרים אל המדבר ומכילים את עם ישראל ומגדפים את הארץ וכולם בוכים למשפחותם. והאסון הוא גדול כי הקדוש ברוך הוא כועס והקדוש ברוך הוא רוצה לחלות את עם ישראל. אומרת התורה, כאשר הקדוש ברוך הוא פונה למשה ואומר לו תדע לך אני הולך לחלות את העם הזה. אז משה רבינו מתחנן ואומר מה יאמרו העמים? אתה לא יכול להילחם עם אלו שנמצאים בארץ ישראל. הוא מנסה לשכנע את הקדוש ברוך הוא בדרכים שונות שירחם על עם ישראל ויושיע אותם ולא יגזור את דינם למוות. אומרת התורה ואומר משה ואתה הגדל כוח השם כאשר דיברת לאמור השם ערך הפיים ורב חסד נושא עוון ופשע ונקל לא ינקה פוקד עוון אבות על בנים על שילשים ועל ריב אז זה מוכר לנו מיג מידות של רחמים משה רבנו יודע כבר אחרי חטא העגל הקדוש ברוך הוא לימד אותו שאם צריכים כפרה אם עם ישראל צריך לחזור בתשובה אם יש גז גזרה נורא מה עושים אומרים יג מידות של רחמים הקדוש ברוך הוא אומר למשה רבנו תאמרו לפניי כסדר הזה ואני אסלח לכם אני אעבור ממידת הדין למידת הרחמים אבל כשנתבונן בפסוק משה רבנו מחסיר חלק מהמידות אומר השם ערך הפיים ורב חסד איפה אמת נושא עוון ופשע מה עם חטאה חלק מהמידות הוא לא מזכיר מה קורה כאן? אז הרמבן עובר ומסביר לנו מה חסר ומדוע הוא מחסיר? אומר הרמ"בן, משה רבינו לא מזכיר את מידת האמת מיג המידות. מכיוון שעם ישראל לא עמדו במידת האמת באותו אירוע, הם הוציאו את דיבת הארץ רעה. הם לא רק אמרו לשון הרע, הם אמרו דברים שאינם נכונים. מידת האמת לא יכולה להגן על העם כשהחטא שלו הוא חטא שכזה. אז משה רבנו לא שתמש בזה. נוצר חסד לאלפים. מה זה נוצר חסד לאלפים? הקדוש ברוך הוא זוכר לנו זכות אבות. הקדוש ברוך הוא שומר חסדים לאדם שלאהביו ולשומרי מצוותיו. הקדוש ברוך הוא שומר את זה לדורי דורות. אחרי שאדם עושה מעשים טובים אז זה עובר לילדים שלו. זה דורי דורות אחר כך נהנים מזה. למה משה רבינו לא מזכיר? שואל הרמבן. כל כך צריכים עכשיו זכות אבות. מסביר הרמבן במילותיו הקצרות את היסוד של זכות אבות. הדברים נמצאים בארוכה ברב דסלר. מה זאת אומרת זכות אבות? אנחנו כל כך הרבה משתמשים במושג הזה זכות אבות. אנחנו פונים לקדוש ברוך הוא ומבקשים שיזכור את המצוות והמעשים הטובים שעשו אבותינו ואבות אבותינו עד אברהם יצחק ויעקב ובזכות זה יכון אותנו וירחם עלינו ויתן לנו כל טוב. בראש השנה כמה אנחנו עסוקים עם עקדת יצחק ודברים כאלו שאנחנו מזכירים את זכות אבות. מה זה הדבר הזה זכות אבות? מה המשמעות של זכות אבות? הרי כשאנחנו פוגשים אדם שאומר לך אל תראה אותי ככה אני סבא שלי היה רב וסבא שלי היה צדיק אתה אומר זה יפה מאוד אבל מה אתה? מה אתה? האם אנחנו באמת מתרשמים כי מישהו יש לו זכות אבות? אז וגם אם אנחנו מתרשמים, האם זו מידת האמת? האם באמת זה נכון לתת לאדם הנחה בגלל שאבא שלו היה צדיק? מה הקשר? מה השם זה שנולד לאבא רשע? לא מגיע לו רחמים? מה זה זכות אבות? זכות אבות היא באמת כוח עצום שיש לנו שאנחנו בני אברהם, יצחק ויעקב. היא כוח עצום שיש לנו מאבותינו. אבל יש לזה תנאי. הזכות הזאת עובדת כשאנחנו ממשיכים את דרכם. כשבן הולך בדרך של אביו, אז הוא מקבל גם את הכוח של אביו. זה לא פרוטקציה, זה כוח שיש לו ביד. כי הוא כך מכוח אביו. כשאנחנו היום עושים דברים טובים בעולם, זה מהכוח של המצוות והמעשים הטובים שעשה אברהם אבינו. זה מהכוח של המסירות שעשה יצחק. כל מסירות שאנחנו מוכנים למסור את נפשנו, את עצמנו לכל דבר שבקדושה, מלמדים אותנו חז"ל. זה מהכוח של המסירות של אברהם, יצחק ויעקב וכן הלאה. בדורות הבאים. אבותינו מייצרים את הכוח ומעבירים את זה לנו. אז אם אנחנו משתמשים בזה, אם אנחנו מרימים את זה, אם אנחנו ממשיכים בדרכם, אז יש לנו זכות אבות. משה רבנו עומד בזמן שעם ישראל לא רוצה להיכנס לארץ. עם ישראל מוציא את דיבת הארץ רעה ועומד ואומר, לא רוצים ללכת לארץ הקודש. אבותיהם, אבותינו אברהם, יצחק ויעקב והשבטים כמה השקיעו בשביל ארץ ישראל כמה לא רצו לעזוב את ארץ הקודש כמה התאמצו לשמור את התורה ואת המצוות ואת רצון השם כשהכל סובב סביב ארץ ישראל הלו מאז שאברהם אבינו מגלה את בורו הקדוש ברוך הוא מדבר איתו על הארץ ומיד אברהם גם שואל במדה כינה הכל מסתובב סביב ירושת הארץ סביב המצווה הזו להגיע אל ארץ הקודש לחיות כאן בארץ הקדושה הזו אז כשעם ישראל לא מעוניין כשעם ישראל רוצה להישאר במדבר וחוטא בחטא המרגלים משה רבינו אומר אני לא יכול להגיד נוצר חסד לאלפים זה רק יעורר קטרוג זה רק יעשה להפך אני מזכיר זכות אבות הלוהם סתום מדרך האבות בנקודה הבסיסית של קיום הכניסה הזו לארץ ישראל בכל המטרה שלנו זה לקבל תורה ולהיכנס איתה לארץ ישראל הם לא רוצים להמשיך את הדרך לא אומרים נוצר חסד לאלפים כך אומר הרמבן במילותיו הקצרות כדרכם של רבותינו הראשונים נוצר חסד לאלפים גם הוא הושמת כי זה לא מתאים. זה לא הזמן להזכיר זכות אבות. הוא גם לא מזכיר וחטאה, אומר הרמ"בן, כי זה לא חטא בשוגג, זהו חטא במזיד. אבל הוא כן אומר ערך הפיים. הוא פונה להשם ואומר השם, השם, השם. ערך הפיים. אתה ערך הפיים. מביא הרמבן וגם רש"י מזכיר את זה. כתוב בחז"ל בשעה שעלה משה רבינו למרום אמר לו הקדוש ברוך הוא ערך הפיים זו המידה אמר לו משה רבינו ערך הפיים לצדיקים נכון אמר לו הקדוש ברוך הוא לא ערך הפיים לרשעים אומרים חז"ל אמר משה רבנו ריבונו של עולם הרשעים שיובדו שיעובדו מן העולם למה אתה מעריך אף פלרש שעים אמר הקדוש ברוך הוא למשה רבינו חייך שאתה עוד תצטרך את העניין הזה של ערך הפיים לצדיקים אל תגיד כך תזכור אתה עוד תרצה שנאמר ערך הפיים לצדיקים ואמר לו הקדוש ברוך הוא לרשעים אמר לו הקדוש ברוך הוא ערך הפיים גם לרשעים אומרים חז"ל ובאמת כאשר הגיע חטא המרגלים אומר הקדוש אומר משה רבנו לקדוש ברוך הוא השם ערך הפיים השם אתה מעריך אף, תעריך אף. אמר הקדוש ברוך הוא למשה, ערך הפיים אמרת רק לצדיקים. מה פתאום? אמר משה רבינו, נכון, אני אמרתי לצדיקים, אבל אתה מה אמרת, ריבונו של עולם? אמרת לי גם לרשעים, אז תאריך אף גם לרשעים. מה המשע ומתן הזה? מלמדים אותנו חז"ל. משה רבנו פונה לקדוש ברוך הוא ואומר, מה זאת אומרת ערך הפיים לרשעים? למה להעריך אף לרשע? צדיקים גם יכולים לחתום. אדם שהולך בדרך, אדם שרוצה לקיים את רצון השם, אדם שפועל באמת את כל דבריו כדי לעשות את הטוב בעולם ונפל ושגע, אולי במזיד אפילו נכשל. הקדוש ברוך הוא מעריך אף כי הקדוש ברוך הוא אומר נו, תחזור בתשובה. אבל אומר משה רבינו לרשעים מישהו רשע שיובל. איזה זכות קיום יש לרשעים. אומר לו הקדוש ברוך הוא למשה, לא. יש סיטואציה שאדם יכול להיות רשע. אדם יכול ללכת בדרך איומה ונוראה. אפילו עם שלם יכול לסתות מן הדרך. אבל אני מעריך אף. אני מחכה כי גם הם יכולים לחזור בתשובה. אומר הקדוש ברוך הוא למשה, אל תאמר כך. יש אפשרות לחזור בתשובה גם לרשעים, גם לעם שחוטה. וזה אומר משה רבנו לקדוש ברוך הוא. נכון, אתה רוצה להשמיד אותם, אין להם זכות קיום. זה עם שלא רוצה להיכנס לארץ ישראל, אבל אמת דיברת. צריכים להעריך אף גם לרשעים. הם יכולים לחזור למטב. והקדוש ברוך הוא באמת מלמד אותנו את הדבר הזה ונותן לנו לחוות את זה יחד עם משה רבינו. כן, גם הרשעים, גם כשהעם נמצא ברשעה גמורה, הקדוש ברוך הוא מעריך אף כדי שיחזרו בתשובה. אז לכן משה רבנו אומר את המידות של הרחמים, אבל הוא מוציא את החלקים שהיו נראים לו לא מתאימים. הרמבן אומר, רחום וחנון, למה לא כתוב? אני לא מבין. צריכים עכשיו הרבה רחמים. אומר, אולי הבין משה רבינו שזה שעה קשה מאוד, שמידת הדין מתוחה ולא כדאי לבקש רחמים, עדיין צריכים עוד להתפלל ולעורר את הרחמים, אז הוא לא מזכיר את המידות של רחום וחנון. אבל אנחנו רוצים להבין מה זה משחק. מוציאים מה שרוצים, מכניסים מה שרוצים. הקדוש ברוך הוא אמר, אמרו לפניי את הסדר הזה ואני סולח. הקדוש ברוך הוא אמר יש יג מידות של רחמים זה עובד ככה איך שרוצים מה שלא מתאים לי אני מוחק מה שעכשיו אני אומר עכשיו זה לא טוב להזכיר את ה אז הלך לכאורה כל המערכת זה כבר לא יכול לעבוד מה כתוב כאן אז מסבירים רבותינו יג מידות של רחמים זה לא קוד זו לא סיסמה זה לא איזה קסם שאומרים יג מידות של רחמים ופ הכל נהיה בסדר. זה מהלך, זה דרך ובעיקר זו תפילה. כשהקדוש ברוך הוא אומר, אמרו לפניי את הסדר הזה, אומר הקדוש ברוך הוא, תתפללו אליי. תתפללו ותדעו איך להתפלל. תבינו מה כוחה של תפילה. תתעוררו בתשובה ואז אני סולח ואז אני מעורר את מידת הרחמים אומר הקדוש ברוך הוא כשמידת הדין מתוחה תבואו עם יג מידות של רחמים אבל תבואו איתם זה לא אמירה חיצונית גריידה כמובן יש כוח גם לאמירה יש לזה כוח אבל זה לא עומק העניין תתכוון למה שאתה אומר תתחבר למה שאתה אומר. תגיד את הדברים מכל הלב, מהעומק שלהם. תבין מה זה השם, מה זה ערך הפיים, מה זה חסד, מה זה נושא עוון. תלמד את מידותיו של הקדוש ברוך הוא, תתחבר לזה ואז תוכל באמת להתפלל כמו שצריך. כשאתה פונה לקדוש ברוך הוא בעת שרה וזו הלכה מפורשת ברמבם שכשיש מלחמה כשיש צרה יש מצווה מדאורייתא להתפלל אם בזמנים רגילים יש ויכוח בראשונים האם תפילה היא מדאורייתא או מדרבנן אומר הרמבם כל זה בזמן רגיל אבל בזמן של מלחמה בזמן של צרה יש חיוב מדאורייתא להתפלל הקדוש ברוך הוא וכשלא לא מתפללים חס ושלום. זה היום ונורא. זה עצמו יכול לגרום לרע. אבל מלמד אותנו משה רבנו איך מתפללים. לא אומרים תהילים, לא קוראים טקסטים. ושוב כל אמירה יש לה משמעות, כל תפילה יש לה כוח. אבל בוא נעלה רמה אחת מעל. לחשוב על מה שאומרים, להתחבר, להיות שם, לזעוק מכירות הלב, לפנות לבורא עולם עם כל הנשמה. כשעושים את זה כך, אי אפשר להגיד דברים שהמשמעות שלהם לא מתאימה. זה לא סתם שמשה רבינו מוציא את המילים הללו שהם לא רלוונטיות או שיכולות לעורר קטרוג. כי כשהוא אומר את מה שהוא אומר, הוא מתכוון לזה בשלמות. ואנחנו מוצאים כך גם בגמרא. הגמרא במסכת יומה מביאה את ירמיהו הנביא שאמר בזמן החורבן הוא הפסיק לומר על השם נורא. הוא אמר הקל הגדול הגיבור אבל לא נורא. הפסיק הוא משה רבינו אמר נורא והוא מחק את המילה נורא ושואלת הגמרא איך הוא עשה דבר כזה? אמר ירמיהו, הרי ההיה נורא אותך. איפה? אנחנו לא רואים אתך נורא. אנחנו לא רואים את זה. אז כשאנחנו לא רואים את זה אנחנו לא יכולים לומר את זה. כי כשאנחנו אומרים אנחנו מרגישים, רוצים להרגיש את מה שאנחנו אומרים. אז הוא היה נביא. הייתה לו סמכות לעשות דברים שכאלה. חלילה לנו להוסיף או לגרוע. אבל הם מלמדים אותנו איך מתפללים. הם מלמדים אותנו איך פונים לקדוש ברוך הוא או כפי דניאל שדניאל גם הוא לא אמר גיבור בתקופות מסוימות כי הוא אחז שעם ישראל נמצא בצורה כזו ששולטים עליהם ולא רואים את גבורותיו של הקדוש ברוך הוא כן כי כשהם התפללו הם היו שם לגמרי וכך אנחנו צריכים להתפלל הדבר הראשון שאנחנו יכולים וצריכים לעשות בעת שכזו היא להתפלל וליזוק מכירות הלב אבל בחיבור אמיתי בפנייה מעומק הלב אבל יג מידות של רחמים חז"ל מלמדים אותנו הם לא רק תפילה הם גם הנהגות של הקדוש ברוך הוא יג מידות של רחמים זה שהקדוש ברוך הוא מתנהג עם עמו ועם העולם כולו ברחמים כל רחום וחנון ואנחנו יודעים שעלינו מוטלת החובה ידבק במידותיו של הקדוש ברוך הוא מה הוא חנון הפתח חנון מה רחום אףה רחום המידות הללו להיטיב לשני לרחם על השני להיות טובים אחד לשני להסתכל יותר טוב אחד על השני לחבר אותנו אחד אל השני לתקן את המידות שלנו זה יג מידות של רחמים בדיוק ראיתי שרב חיים שמולביץ כתב לעצמו יש שיחות בספר שלו שכתובים כשיחה ובסוף הספר של השיחות שלו יש דברים שהוא כתב לעצמו, נקודות שמהם הוא אחר כך הכין שיחות והוא כותב שם וממש בלשונו שלו הוא מתאר מה הוא הולך לידבר ונקודות שהוא כתב לעצמו והוא כותב שם סיפור שהוא אכן התפרסם אבל יפה היה לראות את זה בלשונו שלו של רב חיים שמולביץ שהוא מספר שמלחמת ששת הימים ישבו במקלט והוא אומר היה הפגזות גדולות מאוד מאוד וישבנו במקלט שעות ארוכות והיה מפחיד מאוד מכל מקום התפוצצו הפגזים אומר והייתה לנו במקלט אישה אגונה שבעלה הגן אותה שנים ארוכות הייתה כך לבד בסבל איום ונורא ובאמצע כל ההפצצות שכולם יושבים רועדים מפחד בתוך המקלט נעמדה אותה אישה ואמרה ריבונו של עולם אני מוחלת במחילה גמורה לבעלי שמעגן אותי על כל הצער שהוא גרם לי, על כל הייסורים שהיו מנת חלקי. אמר רב חיים שמולביץ, בזכותה ניצלנו כל יושבי האזור. בזכותה זכינו שלא היה בנו פה גרה. כי זה הכוח של יג מידות של רחמים. כשאדם מוותר משלו, כשאדם נותן מעצמו הוא מעורר את מידת הרחמים. זה נקרא להגיד יג מידות של רחמים, להגיד בחיבור ולחיות, אבל גם לפעול לפי זה, להידבק במידותיו של הקדוש ברוך הוא. התורה כאשר היא מספרת לנו איך יוצאים למלחמה, אומרת התורה את כל התהליך שלוקחים את אלו שיוצאים להילחם ואלו שחוזרים הביתה וכולי. ואז נעמד הכהן ואומר, "שמע ישראל, היום אתם יוצאים למלחמה וכולי." שואלים חז"ל, שואלת הגמרא, מה זה שמע ישראל? הלו, הוא פונה לאלו שנמצאים שם. למה הוא אומר שמע ישראל? למה הוא משתמש במילים שמע ישראל? אומרת הגמרא, בסוטה התורה גילתה לנו, מהוא הסוד לנצח מלחמה? איך מנצחים מלחמה? אומרת הגמרא, כשאומרים שמע ישראל, השם אלוקינו, השם אחד, מה הפירוש? כשאותם חיילים עומדים שם ויוצאים לקרב, הם צריכים לומר, שמע ישראל, השם אלוקינו, השם אחד. אנחנו לא יוצאים סתם להילחם, אנחנו לא מכרחרי ריב ואנחנו לא מחפשים להילחם. אנחנו דואגים לגילוי מלכות השם בעולם. הקיום שלנו כאן בעולם, כאן בארץ ישראל, הוא לגלות מלכותו. שמע ישראל, תשמע עם ישראל, השם אלוקינו, השם שהוא האלוקים שלנו, השם אחד. יום יבוא והוא יהיה אחד הוא כולם יכירו את מלכותו, כולם יכירו את הנהגתו. לשם אנחנו חותרים, לשם אנחנו רוצים להגיע. ולכן אנחנו אומרים את זה כשאנחנו עומדים לצאת למלחמה שמע ישראל השם אלוקינו השם אחד ובזכות הזו אז מנצחים כך אומרת הגמרא זה הכוח שיכול לתת לנו את הניצחון ההכרה בזה שהקדוש ברוך הוא מלחמות אני עושה הקדוש ברוך הוא הוא זה שעושה את המלחמה הוא זה שמנהל את המלחמה וזו המטרה שלנו במלחמה לגלות את מלכות השם לשמור את התורה שלו, לקיים את המצוות שלו. בשביל זה אנחנו כאן, בשביל זה אנחנו נלחמים שנוכל את זה לעשות כמו שצריך. אז זו הכוונה וזו התפילה שצריכים שתהיה שגורה לשונינו. שמע ישראל, השם אלוקינו, השם אחד. זה מה שמביאים חז"ל על גוליית. כאשר גולית בא להילחם עם ישראל, אז כתוב בנביא שהוא היה מגיע במשך 40 יום השקם והערב. מה זה? למה הוא בא בדיוק השקם וערב? אומרים חז"ל, הוא לא סתם בא השקם וערב. הוא ידע בדיוק מתי הזמן של קריאת שמע של שחרית ומתי הזמן של קריאת שמרבית. והוא בא ואמר אני אבוא להפחיד את עם ישראל בזמן הזה כדי שלא יוכלו לכוון היטב בקריאת שמע ואז אני אוכל לנצח אותם ואז אני אוכל להילחם בעם ישראל ולהשמיד אותם כך אומרים חז"ל זה גולייט וגם דוד שבא וניצח אותו עם אבן קטנה גולייט הענקי כביכול מעצמה והגיע דוד וגולי מזלזל בו אבל דוד מנצח אותו כי הוא בא בשם השם כי הוא מגיע עם שמע ישראל השם אלוקינו השם אחד זה מה שאנחנו יכולים גם היום לחד ולפעול ולעורר את עצמנו וממילא את העולם במטרה שלנו כאן בעולם על מה אנחנו נלחמים מה אנחנו רוצים אנחנו רוצים לגלות את מלכות השם בעולם הפרשה שלנו ממשיכה ואנחנו מגיעים אל המקושש עצים ביום השבת. התורה מספרת לנו שהיה יהודי שכושש עצים ביום השבת והיו בני ישראל במדבר וימצאו איש מקושש עצים ביום השבת ויקריבו אותו המוצאים אותו מקושש עצים אל משה ואל אהרון ואל כל העדה ויניחו אותו במשמר כי לא פורש מה יעשה לו מקושש עצים מחלל שבת חז"ל דנים מדוע הוא עשה את זה מה פתאום הוא הלך לחלל את השבת אז חז"ל מביאים, לא סתם אותו מקושש עצים הלך לעשות את הפעולה הזאת. הוא רצה ללמד את עם ישראל דבר גדול מאוד, כי עם ישראל עמד בנקודת שבר באותם רגעים. אחרי שהקדוש ברוך הוא העניש את עם ישראל ואמר להם, "יום לשנה, יום לשנה, אתם הולכים להיות במדבר הזה עוד 40 שנה, אז לא נכנסים לארץ ישראל." חשב אותו אחד מרדנה מי הוא היה בדיוק יש אפשרות שאנשים יעלו בדעתם שכעת כבר לא צריכים לשמור את השבת שכעת כבר לא צריכים לשמור את התורה אולי כל התורה ניתנה לנו בשביל שנגיע לארץ ישראל זה כך המטרה שלנו היה להגיע לארץ ישראל ויתכן ויעלה מישהו בדעתו שעכשיו שאנחנו נשארים במדבר עד שנגיע אל הארץ כבר לא צריכים צים לשמור את התורה, כבר אפשר לחלל את השבת. אז הלך אותו יהודי וחילל שבת כדי להראות לכולם, ללמד את כולם שהשבת עדיין קיימת למרות שנשארים במדבר. כך מביאה הגמרא. שואל המרשו במקום אבל למה זה מותר? מה זאת אומרת? הוא רוצה ללמד את עם ישראל שצריכים לשמור את השבת. מותר לעשות דבר כזה? מותר לחלל שבת בשביל שעם ישראל ילמד שהורגים את מי שמחלל שבת. אומר המרשו, זו מלאכה שאינה צריכה לגופה. אנחנו יודעים בהלכות שבת שאדם עובר על איסור שעליו מענישים. מדרבנן זה אסור גם כן, אבל מדאורייתא רק אם הוא עושה את המלאכה והוא צריך לגופה, הוא צריך את מה שהוא עושה, הוא מתכוון לפעולה שהותה עושה. אם אדם עושה פעולה אחת והוא לא רוצה את התוצאה, לא חייבים עליה בשבת מדאורייתא. אז אומר אותו יהודי, אני לא עושה את זה כי אני רוצה לקושש עצים ביום השבת. אני יש לי מטרה צדדית. אני בסך הכל רוצה ללמד את עם ישראל שצריכים לשמור את השבת. ממילא מדאורייתא זה לא אסור. אומר המרשו אז למה הרגו אותו? אומר, "הרגו אותו מכיוון שבית הדין לא יודע את זה ואין לדיין אלא מה שאינ רואות. כאשר בית הדין רואה שאדם חילל את השבת עם עדים והתראה, הורגים אותו. אבל הוא התכוון לשם שמיים. ולכן זה נמצא דווקא כאן בפרשה שלנו. כיוון שיש קשר בין פרשת חטא המרגלים לבין חילול השבת של אותו מקושש עצים. אבל רש"י מביא הסבר נוסף. רש"י אומר, התורה הביאה כאן את הדין הזה של מקושש עצים ביום השבת דווקא בשמיכות לפרשה שלנו, כי פרשה אחת קודם עוסקים בענייני הקורבנות על מי שעבד עבודה זרה ורוצים ללמד אותנו וכך דורשים חז"ל ששקולה שמירת השבת כמו עבודה זרה. מי שמחלל את השבת חלילה קשור לכפירה בבורא עולם כי השבת היא מקור הברכה אבל השבת היא גם העדות שהקדוש ברוך הוא הוא זה שברא את העולם אבל מצינו מדברי המפרשים קשר נוסף בין המרגלים לבין מקושש העצים ביום השבת עם ישראל צועד לארץ ישראל. עם ישראל צועד בדרכו להגשים את התפקיד שלו, אבל הוא חוטא בחטא המרגלים. וכשהוא חוטא בחטא המרגלים, הוא נשאר במדבר. הוא נשאר במדבר ואז מתחילים ללמד אותו מה הם הדברים שיכולים להוציא אותו מארץ ישראל. מה הם הדברים שבגללם לא זוכים לקדושת הארץ. לחירות בארץ, לשלום בארץ. אחד זה שלא רוצים לבוא לארץ. שתיים זה אם עובדים עבודה זרה, כופרים בעיקר. שלוש זה אם לא שומרים את השבת. כי אנחנו יודעים שעם ישראל נשאר במדבר כי הוא לא רצה להיכנס לארץ. אבל בנביא ובתהילים אנחנו מוצאים קשר ואזכורים בין חטא המרגלים לבין קדושת השבת, לבין איש מירת השבת. כי חז"ל מלמדים אותנו שארץ ישראל לא יכולה לסבול חילולי שבת. ארץ הקודש צריכים לשמור בה את השבת בקדושה ובטהרה. לא סתם רק לשמור את המצוות שלה, להענג את השבת, להתחבר אל השבת. וכפי שאנחנו מוצאים בשמיטה, כי הרי דיברנו על זה פעם, השמיטה קשורה לקדושת השבת. ואז אומרת התורה במפורש, אתם תלכו לגלות אז תרצה הארץ את שבתותיה. כשלא שומרים את השבת, יש סכנה לארץ ישראל. כך מלמדת אותנו התורה, כך מלמד אותנו המקושש. היו לו מטרות שונות, אבל החז"ל מלמדים אותנו. מי שמחלל את השבת מעמיד את היישוב היהודי בארץ ישראל בסכנה. ולכן אנחנו שאנחנו רוצים לדעת מה תפקידינו בעת שיש סכנה לעם ישראל, אז גם השבת היא חלק מהעניין. להקפיד על שמירת השבת בוודאי, אבל להתחבר לקדושת השבת, להתחבר לעונג שבת. חז"ל אומרים שאדם יכול להענג את השבת כל השבוע. מה זאת אומרת? אם אדם מתכונן לשבת, אם אדם לא מעביר את השבת כאיזה משהו שהוא יום מנוחה וטו לא, אלא הוא מחפש איך לרומם את השבת שלו, איך להתחבר לקדושת השבת, אז ממילא הוא זוכה לקדושת ברמה הגבוהה ביותר. אז זה מה שמלמד אותנו המקושש שיש קשר בין כניסה לארץ או היא כניסה לארץ לבין קדושת השבת. אז נמצאנו למדים מהפרשה שלנו ממה שכתוב בחז"ל שלושה דברים שיכולים להיות לנו מפתח בזמן מלחמה. האחד הוא תפילה. תפילה מעומק הלב בחיבור אמיתי. במצב כזה שבאמת מרגישים את הדברים. השני קריאת שמע שמע ישראל השם אלוקינו השם אחד לדעת שאין עוד מלבדו לדעת שהקדוש ברוך הוא מנהיג את עולמו והכל מאיתו ועל ידי כך מנצחים ועל ידי כך בטוחים ועל ידי כך מתקרבים לקדוש ברוך הוא יחד עם שמירת השבת יחד עם שמירת קדושת השבת אבל יש כאן רמה אחת נוספת שיכולה באמת להרים אותנו למקום אחר. אנחנו מסיימים את הפרשה במצווה ציצית. התורה אומרת לנו, דבר על בני ישראל ואמרת עליהם ועשו להם ציצית. אומרים חז"ל, למה צריכים ללכת עם ציצית? פטיל תכלת. למה תכלת? כי תכלת דומה לים והים דומה לרקיע והרקיע דומה לכיסא הכבוד. וכיסא הכבוד ודאי מיד מזכיר לנו את הקדוש ברוך הוא. אז לכן תלכו עם תכלת. כי כל פעם שאנחנו נלך ונסתכל על הציצית מיד ניזכר בקדוש ברוך הוא. אז היום אין לנו תכלת ככל הנראה, אבל גם כשהיה תכלת זה לא קצת מתוסבך החשבון לא בטוח שנזגור את החשבון לא יותר פשוט לשים איזה שלט השם הוא האלוקים אין עוד מלבדו למה לעשות את זה כל כך מתוסבך תשים תכלת כי תכלת מזכיר את הים והים מזכיר את הרקיע והרקיע מזכיר את כיסא אני בדרך כבר איבדתי מה אני צריך לזכור מה כתוב כאן הגמרא אומרת במסכת מנחות בדף מגדול עונשו של תכלת גדול עונשו של לבן יותר מעונשו של תכלת אדם שהולך עם ציצית בלי תכלת הוא יקבל עונש היום אין לנו אז לא נקבל על זה עונש חלילה אבל אדם שהולך בלי לבן זה עונש גדול יותר למה אומרת הגמרא משל למה הדבר דומה למלך שביקש מעבדו תביא ליחותם של תית ומאחד הוא ביקש להביא לו חותם של זהב הוא צריך היה לחתום דברים אז הוא אומר לו תביא לי חותם של תית מהשני הוא ביקש להביא לו חותם של זהב ושניהם לא הביאו לו זה שלא הביא חותם של זהב יקבל עונש אבל קשה להשיג חותם של זהב אין לכל אחד בבית אבל זה שלא הביא חותם של תית פשוט אפשר להשיג את זה בכל מקום הוא יקבל עונש גדול יותר אותו הדבר מצווה ציצית ללכת עם ציצית לבנה, הצבע לבן, פטיל לבן זה קל להשיג, זה לא יקר גם אבל פטיל תכלת זה יקר, אז גדול עונשו של לבן יותר מעונשו של תכלת. כך אומרת הגמרא. שואלים המפרשים למה הדוגמה הזו דווקא חותם של תית סתם במקרה? חותם של תית, חותם של זהב. אומרים חז"ל זה לא סתם חותם של תית. כך היו חותמים את העבדים. עבד שנהיה עבד לאדונו, אדונו היה עושה עליו חותמת של תית. לא סתם הגמרא המשילה את המשל לחותם של תית. כי הציצית היא מסמלת את העבדות לקדוש ברוך הוא, את העבדות המוחלטת. למה? למה דווקא הציצית? מה יש בה בציצית שהיא מסמלת את העבדות המוחלטת? אנחנו יודעים שאנחנו חיים בעולם פיזי, בעולם גשמי. הרגשות, ההסתכלויות, החוויות שלנו הם עוות, הם גסות. מה שאנחנו רואים בעיניים הוא קיים. זה קל, זה פשוט, אבל מה שלא רואים בעיניים זה דק. צריכים לחוש את זה, צריכים להרגיש את זה. זה לא קל להגיע לזה. זה צריכים לעבוד על זה עבודה קשה. אנחנו מוצאים בתורה ובחז"ל שהרבה מצוות עובדים איתנו על כוח הדימיון, על כוח התחושה, הדימיון החושי. למשל, התורה מצווה אותנו שלא לחתוך אבנים של המזבח בברזל, כי ברזל לא מתאים למזבח. למי זה מפריע? ברזל מקצר חיים והמזבח מביאים עליו קורבנות. מה הברזל מרגיש במה חתכו אותו? מה הרעיון? הוא לא מרגיש אבל אנחנו צריכים להרגיש אנחנו צריכים לחדד את העדינות שלנו. כשאנחנו באים אל המזבח להקריב קורבנות אנחנו צריכים להבין אנחנו זה לא סתם בניין שאפשר לעשות אותו איך שרוצים. אז צריכים לייצר לנו תחושה. זה קשה לייצר תחושה. אז עושים דברים מוחשיים שישפיעו לנו על עדינות נפשנו. שישפיעו לנו על החוויות שלנו. אנחנו רואים אצל יוסף. כאשר יוסף הצדיק שולח אותו אבי, אחר כך האחים מוכרים אותו. אבל אומר לו יעקב, לך נראה את שלום אחיך. הגיוני. לך תראה מה קורה עם האחים שלך. אבל הוא לא מסתפק בזה. הוא אומר לו לך תראה את שלום אחיך ואת שלום הצון. באמת יעקב מטריד אותו מה שלום הצון. מה שלום הכבשים? איך הם מרגישות? לך תבדוק מה שלומם. למה הוא אומר לו את זה? ובעיקר למה התורה מספרת לנו את זה? התורה הייתה בעמותה תנו לחיות לחיות שנתחבר לרגשות הצון. מה זה לך נראה את שלום הצון? אומרים חז"ל הצון יש לנו הכרת הטוב. הם עוזרים לנו. הבהמות נועדו לשמש. אז שולחים ואומרים ליוסף לך נורא את שלום הצון. לא כי באמת חשוב לצאן אם אני מתעניין בו ולא כי חשוב לי מה שלמה. אני צריך להרגיל את עצמי להכרת הטוב. כפי שאנחנו מוצאים אצל משה רבנו שלא יקא את היעור משום הכרת הטוב ולא יקע את העפר משום הכרת הטוב. למה יאור יהלב? לא. אני צריך לתקן את עצמי אבל לתקן את עצמי זה לחוש את הדברים. בשביל לחוש את הדברים צריכים לעשות דברים פיזיים. כאן בעולם שלנו פיזיים אבל עדינים כדי שישפיעו עלינו כדי שיוציאו אותנו מהמציאות הגשמית שבה אנחנו חיים וכך אנחנו מוצאים אצל אלישע הנביא כאשר הוא הולך להחיות את בן השונמית אומר הנביא הוא גוהר עליו הוא עושה הקפות איך הוא יחיה אותו מה זה היה קסמים לא הנביא אומר לנו בכוח התפילה רק בכוח התפילה הוא החיה אותו אותו, אבל בכל אופן הוא עשה דברים מעשיים. למה? כדי שאנחנו נרגיש את זה, כדי שאנחנו נוכל לחוש את זה. כן, הוא גוהר עליו, כן, הוא עושה הקפות, הוא עושה דברים כביכול פיזיים כדי שנראה את הישועה יורדת בכלים שאנחנו יכולים לתפוס, שאנחנו יכולים להרגיש. לכן התורה מצווה אותנו לשים ציצית תכלת. נכון, זה מסלול ארוך. אבל אנחנו צריכים לפתח אצלנו את אומנות הדימיון, את אומנות ההרגשה של הדברים שהם מופשטים. צריכים לעבוד בזה. להתרגל שלא רק מה שאנחנו רואים בעיניים זה מתחיל ונגמר במה שאנחנו רואים. אז נשים פטיל תכלת כדי שהתכלת תזכיר לנו את הים. כן? נעבור תהליך. והים יזכיר את הרקיע. והרקיע יזכיר את כיסא הכבוד ואז ניזכר בבורא עולם שנתרגל לדמיין ולחשוב מופשט שנתרגל לחיות גם את מה שלא נמצא כאן פיזית כאן בעולם הזה וכמה זה חשוב לנו בימים אלו בימים שבהם אנחנו רואים ניסים ונפלאות בימים שבהם אנחנו רואים דברים מדהימים שלא נתבל בלבל לא בכוח כי אם ברוחי צריכים לעשות מה שצריכים לעשות אבל תכלת דומה לים וים דומה לשמיים ושמיים מזכירים את כיסא הכבוד וכיסא הכבוד אנחנו יודעים שייך לבורא עולם כי הקדוש ברוך הוא מנהיג את עולמו הקדוש ברוך הוא מנהל את עולמו והקדוש ברוך הוא היחיד שיביא לנו ניסים ונפלאות. הוא היחיד שמביא לנו נשיאים ונפלאות. הוא זה שנותן את ההצלחה וחלילה את הכישלון והכל בידיו. וכמה זה קריטי לחוש את זה. לא רק לדעת את זה. לחוש את זה. כי הפיזי מדבר אחרת. כי העולם מדבר אחרת. כי פרס מגיעה ואומרת עשינו מלחמות. הקדוש ברוך הוא אומר לה מלחמות אני עשיתי. אז אנחנו צריכים לחדד אצלנו את התחושה מלחמות אני עשיתי אין עוד מלבדו ולכן אנחנו יכולים להיות רגועים ושלבים ולהתמודד עם כל מה שאנחנו צריכים להתמודד כי אנחנו יודעים ובטוחים שאנחנו בידי הבורא יתברך וכל מה שהוא עושה זה מונהג ומנועל ומתוך מטרה להוביל אותנו לימים שבהם פרס כבר לא תהיה מלכות גדולה לימים שבהם נהיה סמוך לביאת המשיח. אנחנו מובלים אל התיקון השלם. אז ננצל את הזמן. ננצל את הזמן להתחזק בדברים הללו שאיתם מנצחים מלחמות בתפילה כפי שדיברנו בשמא ישראל. השם אלוקינו השם אחד. ויחד עם זאת לתקן את המידות ביג. מידות שבהם הקדוש ברוך הוא אמר לנו להשתמש ולהתפלל אותם ולעשות אותם ובכך להתקרב לבורא עולם ולזכור תמיד שאין עוד מלבדו ומלחמות אני עשיתי. אבל מעל הכל לדעת שכל דבר שאנחנו עושים גם כשאנחנו עושים דברים טובים ונכונים מה רצון הבורא? כי בפרשה אנחנו קוראים בסופה אחרי כל חטא המרגלים את המעפילים שעולים אחרי שכבר ראו בעיניהם מה קרה הקדוש ברוך הוא לא הולך איתנו חטא המרגלים והקדוש ברוך הוא אומר אני לא הולך איתכם אתם לא עולים לארץ ישראל והם עולים למה הם עולים מה הם חושבים לעצמם שהם יצליחו לא הם הבינו שהם לא יצליחו אבל הם רצו לעשות כל אשר לאל ידם הם אמרו, הבנו את הטעות, לא נלחמנו בשביל הארץ הזאת. אנחנו רוצים להילחם בשביל הארץ הזאת. אנחנו רוצים לעשות את כל מה שצריך כדי שנוכל לעלות לארץ ישראל. אנחנו מוכנים למסור את נפשנו. אומר הקדוש ברוך הוא, זה טוב, אבל תבדקו אם זה רצון השם. גם כשעושים פעולות גדולות, גם כשעושים דברים עצומים, רוצים לעשות טוב, לברר תמיד מהו רצון השם. אם אומר הקדוש ברוך הוא, אם אני אמרתי לכם שלא תעלו, עכשיו אני לא אהיה איתכם. ואם אתם רוצים לנצח, אני חייב להיות איתכם. מה הדרך לנצח? שמע ישראל, השם אלוקינו, השם אחד. כי מלחמות אני עשיתי. ולוואי ונזכה גם אנחנו להמשיך לראות ניסים ונפלאות ובקרוב ממש לזכות לגאולה השלמה ממרה בימינו אמן