מה ההבדל בין זבוב שנכנס לכוס או צלחת בשבת - לבורר אחר? הרב יעקב שוויכה שנת תשפ"ו

אומר הלכה ולא בדקתי ולא בתוך הנושא אבל כשמדובר על שלוחים שעושים סעודות יום טב ומזמינים אנשים צריכים לקחת בזהירות את הנושא של גזענות שזה אז מה נגיד אוקיי זה חוק כן קודם כל זה עברה לחוק מחוץ לארץ ודאי שזה דבר מסובך אבל בנוסף לזה יש גם כן הלכה בעניין הזה יש חתם סופר הדבר חיים מביא את זה בשם ועוד ארבע הרוצס שרופא יהודי לרפות גוי בשבת אז מוצא את הירים בגלל הסיבות האלו בגלל העניין של מה שעלו לקרוא בגלל ה בגלל האי אם הרופא יהודי לא יטפל במטופל הגוי אז זה נקודה למחשבה נקודה לעיון הרב הרצל עסק הזה בצורה כל כך יפה אז נקודה נוספת שוודאי דברים צריכים להיעשות מתוך א חשיבה הזו גם כן ומתוך הרגישות בוודאי בחוץ לארץ בכל מקרה אה נחזור ניכנס לנושא שרציתי לדבר עליו רציתי לדבר על ה אה חידוש של אדמור הזקן בסידור בהלכות בורר רוצה להביא איזה זווית חדשה איזשהו הסבר חדש אולי בדרך אפשר עם הדברים תקבלו אה לפני כן הקדמה מתבקשת שכולנו מכירים אותה אבל בכל אופן כדי שניכנס כולנו לעניין בבורר בשבס בורר בשבס כדי ששני דברים מעורבים שיהיה מותר לי להפריד ביניהם צריכים להתקיים שלושה תנאים ואך ורק עם כל השלושת התנאים מתקיימים יחדיו. התנאי הראשון המפורסם אני לוקח אני בורר את האוכל מתוך הפסולת כי אם אני יש לי צלחת עם ענבים ויש לי שם איזה משהו אז שאדם לוקח את הענה ואוכל הכל בסדר אבל אם הוא יוציא את הרכוב אז הוא עשה ממלוך דאוריסה חיוב חטוס בורר פסולת מתוך אוכל מה הרעיון הרעיון כשאדם אוכל אז הוא אוכל זה לא נקרא שהוא בורר כשאדם מוציא את הפסולת זה נקרא שהוא בורר וזה מלכ דורס תנאי שני שזה יהיה לא בכלי של הברירה לדוגמה מצקת מחוררת אז יש לו סיר עם הרבה קטניות בתוך התבשיל והוא ישים את המצקת עם החורים עם המחוררת כדי להרים את הקטניות ולתת לבני הבית אז זה מסננת זו מסננת זה כלי של ברירה וזה שוב זה חיוב חטוס אם אדם לוקח עם כף או עם מזלה כמובן שזה מותר אבל אם אדם לוקח עם כלי עם מכורר אז שהוא עשוי כדי לבוא ולהבדיל ולהפריד בין הדברים אז זה יסוד דאוריסה וייסוד השלישי והתנאי השלישי יותר מדויק התנאי השלישי זה שאדם יעשה את זה בלאתר למיידי א אגב זה דבר שמאירים גם מאירים על זה וכמובן בריכות גדולה יש בספר ספרים המצוינים ספרו המצוין של הרפורקש שבת כהלכה אז יש א אנחנו צלנו מניינים יותר מאוחרים אז מתללים ב-10 מקומות בתשע אז לפעמים באישה רצה ללכת לבית הכנסת או רצה לקלף את הביצים או את הבצל לפני התפילה או מכינים להתוועדות שבץ מורכים מכינים פרברנגן אז רוצים לקלף את הבצל או את הביצה אז זה איסו דאוריסה זה לא סמוך לסעודה וזה ייסוד דאוריסה אז שלושה תנאים להתקיים כדי שיהיה מותר שיהיה אוכל מתוך פסולת לא בכלי של ברירה ולאלתר למיד שלושת התנאים אותו רעיון אז זה דרך אכילה אז אני אוכל אני לא בורר אל זה דרך אכילה ואז זה בסדר הנושא שלנו זה מה קורה כשאדם לא לוקח ומפריד שני דברים בידיים מפריד ביניהם אם בידיים או במזלג או בכף לא משנה. אלא אדם לוקח שני דברים בידיו ומטא ומפיל את הדבר השני ממנו. ומה מוגדר? זאת אומרת הוא מחזיק בידו שני דברים. בסופו של התהליך הוא יחזיק בידו רק דבר אחד. והדבר השני הוא נותן לזה ליפול מהידיים שלו. אז במידה והדבר שנופל החוצה הוא פסולת. אז מה זה נקרא שהוא הוציא פסולת? מאוכל. הנה זה יצא החוצה. בו נעשתה הפעולה והפסולת יצאה החוצה. או הפוך. מכיוון שהוא ממשיך להחזיק את האוכל בידיו, הוא נתן לפסולת לצאת החוצה. אז אם כן, אז זה נקרא אולי אוכל מתוך פסולת. איך אני מגדיר את הדברים? וכשאנחנו נכנסים לנושא הזה שזה נוגע למעשה אז זה מרתק בגלל שזה אנחנו נראה פה עוד צבות כאלו. הדבר מתחיל מגמרא. הגמרא מביאה שאצל רב פופה היו מריקים את השחר מכלי לכלי. היו ממנה למנה, מכלי לכלי מריקים את השחר, את הבירה, את השכר מכלי לכלי. שואל רבחה מדיפתא והיקה ניצוצות כי זאת אומרת בשכר בתחתית יש שמה ניצוצות, יש שם את השמרים בתוכו. אז שאדם מוריק מגיע לשלב מסוים אז הוא מבדיל זאת אומרת החלק העליון של המשקה שנפרד מהניצוצות הכל בסדר הוא נפרד אבל ברגע שהוא מגיע לחלק שהוא מעורבב בתוך השמרים וגם מפריד את החלק הזה אז אם כן פה עושה בורר הוא בורר אונה הגמרא דבי רב פופה צל רב פופה כמו שרשי מסביר היה אומנות היה עושה שחר אז הוא לא היה מקפיד על הניצוצות זאת אומרת הניצוצות האלו לא היו חשובים אצלו הוא היה מפסיק את ההרקה אצלו במשפחה היו מפסיקים את ההרקה מכלי לכלי לפני שהגיע לשלב הניצוצות זאת אומרת הוא היה מריק כשמגיע לשלב הניצוצות הוא כבר לא מריק מהגמרא הזו אנחנו רואים דבר מעניין שאדם שופך את ה את ה את המשקה ונכנס ונשאל בתחתית את הניצוצות, את השמרים וכך יוצא בזה. אז ההפרדה כשמגיע לשלב שהמשקה מעורב איתו אז יש בזה בעיה של בורר. עד כאן גמרא וזה מוביל לשולחן ערוך שאדם יער שכולי עד שלא יגיע לניצוצות מופיע בשולחן ערוך. בא המגן אברהם ומחדש חידוש. אומר המגן אברהם שבעצם זה נחשב אוכל מתוך פסולת. אדם מוריק את השחר, אדם מוציא את מה שהוא רוצה. אדם מוציא את הדבר שהוא רוצה אז זה אוכל. ומה שנשאר לו ביד זה לא מה שהוא עשה בו את המעשה הברירה. אז זה אוכל מתוך פסולת. אז אומר המגן אברהם כל מה שהגמרא עוסרת זה אם זה לאלתר. אם זה לא למיידי. אם זה למיידי אז מותר גם כן אדם יכול לשפוך את ה את ה את המשקה שהוא מעוניין בו ולהישאר גם כן אם הוא מוציא את המשקה שמעורב מתוך הניצוצות היות שזה לארטל המגן אברהם מגדיר את זה כהוצאת אוכל מתוך פסולת הוא מוציא את האוכל ומשאיר בידיים שלו את הפסולת אזלת זה מותר מכאן המסקנה שאם זה יהיה הפוך, אם זה יהיה הפוך אם אדם יקח לפי המגן אדם נסכם שוב דוגמה אחת של של השכה לדוגמה יכול להיות עוד דוגמאות אדם הכי תמצית של ת עלי תה בתחתית הקומקום או עליי או או או או או או אולי קפה טורקי אולי הוא הכין תמצית אולי אדם רוצה לשפוך מהמרק הצח לתת לתינוק והוא מבדיל בין המרק לבין הקטניות שבתינוק שבזה אז לפי המגן אברהם אם זה לאלתר זה מותר אומר המגן אברהם אבל אם זה הפוך אם אדם בא להוציא את השומן שהוא לא רוצה יש לו סיר ונגיד מדק עוף יש מעלה מעליו יש שומן הוא רוצה לשפוך את השומן שהוא לא מעוניין בשומן אומר המגן אברהם זה בורר פסולת מאוכל איסור תורה בורר פסולת מאוכל אדם מחזיק את הסיר ושופך את השומן שמעליו אז זה בורר פסולת מאוכל. הרב פורקש נותן דוגמה בספר שלו המצוין שאדם שופך את העלי פטרוזיליה שמעל המרק שהוא הכין שמה עלי ירקות ואז הוא שופך את זה אז זה נקרא לפי המגן אברהם בורר פסולת מאוכל והדברים האלו באדמור הזקן בשולחן ערוך מביא את הדברים האלו להלכה למעשה כמו המגן אברהם אז אם אדם שופך את מה שהוא מעוניין אז אם לאלטה על זה מותר ואם אדם שופך את מה שהוא הוא לא מעוניין אז גם אם זה לא זה איסור תורה זה יכול לפגוש אותנו לדוגמה בלשפוך את ה את החומר המשמר מתוך קופסת הטירס אז החומר שמעל הטירס זה בסדר מגיע לקו של הטירס יש לנו בעיה כמובן שאין לנו בעיה לקחת את עם כף את הטירס בעצמו זה וודאי שזה בסדר גמור לאכול אלטר עם הכף הוא לא כלי ברירה והכל בסדר אבל לשפוך את המשקה שמעורב בתוך ה הטירס או בתוך התונה בדברים שהם קטנים כן לא בדברים גדולים ששמה לא שייך בורר אבל בדברים קטנים כמו טונה וטירס אז הנה הגענו לבעיה של בורר לפי לפי המגן אברהם וזה יהיה אסור איסור דאורס עד כאן אדמור הזקן בשולחן ערוך ומגן אברהם כשאנחנו וככה רוב הפוסקים יש כאלו שמאירים על הקביאה הזו מה נחשב לפסולת ולאוכל אבל זה זה מרביתם של הפוסקים צועדים בכיוון של המגן אברהם אדמור הזקן בסידור סידור חושבס אלכסורבסו לשבוסו מפתיע אותנו בשולחן ערוך מופיע היתר של הטז ואדמור הזקן מעתיק אותו שמה למעשה שאם יש זבוב שנפל לתוך בדם בא לקדש והנה יש לו זבוב בכוס טוב בוא נהיה קצת יותר אולי פחות א בוא נדבר על דבר ילדים פחות יותר נעימים אז אולי איזהשהוא הפקק אולי איזה משהו של השם של הפקק איזה לכלוך כזה או אחר בכוס אומר הטז תיקח כף ותיקח את הזבוב יחד עם היין כדי שיהיה שאדם לא לקח רק את הפסולת לקח גם את האוכל אז מול הזקן מביא אותו את ההיתר הזה מגיע בסידור זה מופיע בסידורים שלנו מגיע בסידור אומר האדמור הזקן לא לסמוך על ההיתר דרך הזה לא לסמוך על ההיתר לקחת עם הכף אפילו שאתה לוקח קצת משקה לא לסמוך על ההיתר כנראה הוא לא מנמק כנראה כמו הפרי מגדים שגם הוא מאיר על ההיתר הזה אומר מה אתה מוציא יין ושופך אותו יחד ע עם הזבוב זה נקרא אוכל אתה הולך לשפוך את היין הזה אז ההיתר הזה אדמור הזקן שולל עד כאן הכל טוב שולל מחמיר ידוע שאדמור הזקן בסידור בעסקי הסידור כו מחמיר מיר ומה שהוא הקל בשולחן ערוך במקרה הזה כמו התז כאן הוא מחמיר אבל כשמגיעים להמשך כשמגיעים להמשך רואים פה משהו שאדמוד הזקן מחדש ובעצם מפתיע אותנו ואנחנו נראה עכשיו את ההסבר המקובל בהמשך נראה את ההסבר שרב אורקש מביא בספרו בשם הרב חיים שלום דיץ' והייתי רוצה להוסיף אולי נקודה חשיבה נוספת אולי הסבר נוסף לדברים האלו. אדמור הזקן בא ואומר, "אל תיקח את הזבוב עם הכף. אתה יכול עם הרוח שבפיך לדחות את הזבוב עד הקצה של לא לנפח עם הדוח החוצה. לא, אבל כשהוא מגיע לקצה אתה מטה את ואז הזבוב נשפח החוצה. אומרת הגמרא הזקנת ההיתר לקחת את ה זאת אומרת לנפח את הזבוב עם הרוח שבפיו עד הקצה ושמה תתה את והזבו וישפך החוצה ואין תקנה אומר אדמור הזקן אני מצטט רק לשפוך מהכוס עד שיצא הפסולת מתוכו ולא ינפח עליו ברוח פיב שיצא אבל מותר לנפח עליו להקריבו לדופן ואז יתהו וישפוך ממנו עד שייפול הפסולת מתוכו אז הוא ישפוך עד שיתה את זה החוצה מה הנימוק לזה הרי אם נעצור כאן תכף הוא ינמק אבל אם היינו עוצרים כאן אנחנו כבר מופטעים במגן אברהם למדנו כשאדם מטה את הסיר ושופך את השומן שלא מעוניין בו זה פסולת מאוכל איסור דאוריסה איך אדמור הזקן מתיר להטות את והזבוב ישפך החוצה אומר הדמ זקן שכיוון שנפילת הפסולת לחוץ הוא על ידי שאוחז בידו עם המשקה שבתוכו ומטה הוא בידו איך אדם שופך את הזבוב הזה על ידי שאוחז את עם המשקה ומטה הוא הרי זה נקרא בורר אוכל מתוך פסולת ומותר כדי לשתות מיד והוא מגדיר את זה עכשיו כבורר אוכל מתוך פסולת וזה מותר זה ללטל זה דיברנו על אותו דבר וכן אם נפל לקערה הזבוב נפל לקערה שיש ברוטב אז גם כן אז הוא אומר שוכן מה זה וכן שהיתר הזה קיים זאת אומרת להטות את הקערה עד שזה יישפך ואז הוא מסיים ואפילו שומן הצף על פני הרוטב לא יזרקנו על ידי כף עם הרוטב שהרי זה כבר פסולת מאוכל וחייו כאן הוא לא מביא את הלה להטות. כאן הוא לא מביא את הלהטות. הוא מביא רק את האיסור. עד כאן אדמור הזקן בסידור. אז אם כן הוא אומר זה נקרא להטות את זה נקרא אוכל מתוך פסולת. בשאלה מדוע? אז יש את הגישה המקובלת, הגישה הידועה. הנגישה הידועה שמתחיל מהדיב לנחמיה נשוי לנחדתו של אדמור הזקן, אחד מגדולי גאוני חבד שבכל הדורות. ממשיך עם האגליטל אגלטל הסוחת שובר שגם עומד עליו מלדי צודק הדמוד הזקן צודק ומגיע גם כן דקצויס השולחון חיים נוה השלושת הענקים האלו שלושתם למדו פשט באדמוד הזקן שאדמוד הזקן חזר בו בסידור וחולק על הגדרתו של המוגן אברם אם המוגן אברום החשיב להטות את הסיר עם השומן פסולת מאוכל. אדמור הזקן מחשיב את זה אוכל מפסולת. הדבר שבו עשית את השינוי זה נקרא דבר שנברר. אתה הוצאת מהידיים שלך את הזבוב. אז סליחה הפוך אמרתי הפוך. כשאדם מוציא את הזבוב ומשאיר בידו את אז זה האוכל מתוך הפסולת. אמרתי מקודם הפוך. אני מתקן את עצמי מה הדבר הנברר זה מה שנשאר לך בידיים המוגן אברהם אמר הדבר הנברר זה מה שהוצאת החוצה מה שפעלת פה פעולה ואדמור הזקן אומר לו במה פעלת בכלי שנשאל בידיים שלך זה האוכל ומה שיצא החוצה הפסולת הזה נקרא שברת באוכל מתוך פסולת אז ולפי זה כל ההגדרה משתנה לחלוטין לפי זה לבוא ולשתות אצלך לבוא ולשפוך את השחר המקרה של הגמורה יהיה אסור גם לאלטל לשפוך את המשקה שמעוניין בו יהיה אסור גם לאלתר הדוגמה שהבאתי אדם יקח מהמרק יתה את מתוך המרק שמרובב עם הקטניות יתה רק את המרק הצח אז זה יהיה אסור לפי לפי ההבנה הזו בארמור הזקן זה יהיה אסור גם אם זה לאלתר ואילו להוציא את המים שבתוך הטירס אז אם זה לאלתר מותר לפי ההבנה הזו יהיה מותר כמו שמותר לשפוך את הזבות מהכוס עד כאן ההבנה ש שהיא ידועה כן גם בעולם הישיבות הכללית באים ואומרים בזכות הגלטל כנראה עד כדי כך שרב חיים נוהג כשמביא את הדוגמאות שאדמור הזקן מביא להלכה את השומן את הסמט את את השמנת של החלב את הדוגמות של אדמור הזקן הוא מהפך את את המסקנה הלכתית אומר אדמור הזקן חזר בו המקרים משתנים לחלוטין המקרים מתהפכים לגמרי. עד כאן הבנה הזו. בספר באחד מהספרים של של השבת כהלכה כמדומר לחלק ב' של הרב אורקש. הרב אורקש מביא שמה באריכות את ההערה של הרב חיים שלום די. הרב חיים שלום די כידוע שניהם שהריכו ימים, שניהם א הם עוסקים בתורתו של האדמור הזקן בעומק ובדיוק וכולי וכולי. אז החיים שלמדק שואל שאלות מעניינות מאוד הוא אומר הדרך של אדמור הזקן אני מצטטו אליי רק שתי שאלות הדרך של האדמור הזקן בסידור זה פסקי סידור זה להחמיר הכותרת היא הן קצת אזהרות והארות להרים מכשולות וגגות השקיחות המצויות ולפי דעת הרבה מגדולי הראשונים יש בניס קורסילה במיזיד וחטס בשקר כאשר מכפל הוא בא בעצם להחמיר הוא עושה חומרות לחשוש לשיטות הראשונים שזה אגב זה קו של אדמור הזקן בפסקי הסידור אם זה ביקסננין הוא חושש לפסקי לדעות ראשונים אנחנו יוצאים מפסח עורב קבלן הוא חושש לשיטות משיט המקובצמו אברהם והתז לא ראו את זה והוא חושש עליהם עורב קבלן אז אדמור הזקן כף מחמיר בסידור הוא חושש לשיטות הראשונים כאן הוא לא מחמיר הוא משנה את הגישה ואז יוצא מה שהמוגן אברום עשר אז הוא מתיר לשפוך את הזבוב שיהיה אסור בתכלית האיסור לפי המוגן אברהם פתאום הוא מתיר אז זה לא חומרות יש שינוי קו שיש בו גם קולות זה לא אופייני לקו של אדמור הזקן שאלה שנייה הנימוק של אדמור הזקן יכל להיות הרבה יותר מקוצר מה שנשאר לו ביד זה אוכל מבסולת הוא אומר כל כך בריכות כאב איך הוא אומר את זה הוא אומר א שכיוון שנפילת הפסולת לחוץ הוא על ידי שאוחז ביד ידו עם המשקה שבתוכו ומטהו בידו הרי זה נקרא בורר אוכל מתוך מתוך פסולת אריכות גדולה אוחז בידו עם המשקה שבתוכו ומטהו בידו אז הרב פורקש מביא שמה את ההסבר של הרב חיים שלם דיץ' שהסבר חדש הסבר למדני שאומר כך שאדם אוכל נעשה את זה בתמצות שאדם אוכל מטבע הדברים שהצלחת שלו ישנו לו דברים שהוא רוצה לאכול ויש דברים שהוא לא רוצה לאכול כשהוא לוקח את מה שהוא רוצה אז מטבע הדברים האוכל מה שהוא מעוניין בו דוחה הצידה את מה שהוא לא מעוניין תוך ידי אכילה בלי שאדם מתכוון הוא לוקח מה שהוא רוצה הדבר שהוא לא רוצה נדחק הצידה אז אם אומר אומר הרב דיץ' ורב אורקש שהצורה הזו של להטות את בעצם כשאתה אוחז בכוס אתה אוחז רק במשקה אתה לא אוחז אתה זבוב אתה לא מעוניין בו, זה לא נקרא אחיזה. וזה מה שהוא מעריך ואומר, על ידי שיווחז בידו עם המשקה, בעצם המשקה מזיז הצידה את הזבוב. אז כמו שבצלחת שאדם עושה את זה, זה נקרא דרך אכילה. גם שאדם יתתא את לפי ההסבר הזה, גם זה נקרא דרך אכילה. גם זה נקרא דרך אכילה בגלל שהוא מטה את ואז המשקה הוא זה שמזיז את הזבוב החוצה. כמובן שהוא נכנס לקושי מסוים והחי שאוחז את או לא אוחז גם את הזבוב הוא לא מחזיק גם אותו אז הוא רוצה להגיד שלא נקצר הוא נכנס בשאלה ואומר הסבר לשאלה הזו אבל אני קצר אז למה בדיון דין האחרון של הרוטב סליחה שומן שצף על פני הרוטב אדמור הזקן לא מביא את ההתר הזה של להטות אה כמובן שהדברים נאמרו על ידי אנשים גדולים מאוד וכולי וכולי ומה אבל אולי כיוון חשיבה נוסף והבוחר יבחר אה קודם כל הלוח למייסר הפורקש מציע להחמיר בשני הכיוונים גם כפי הפסיקה של הכסס השולחן ורי בן נחמיה וגם כפי מה שיוצא למעשה מהרב מהר מההסבר של הרב דיץ' אז ככה בשבת כהלכה לרב אורקש מה שניתי מציע אני לא בא להגיד לו חלם מייסה אני בא להגיד לאולי הסבר הסבר לדברי אדמור הזקן הסבר הסבר חדש, הסבר שלישי אני מתחבר לשאלות של הרב דיץ' ולרב אורקש רק בהסבר אני אומר הסבר אחר אולי אני רוצה לומר ככה אני מתחבר גם כן להסבר שלהם שההיתר של האדמור הזקן בנוי לא על כיוון חדש של מה נחשב מה אתה בורד ממה כמ שהוא חזר בו ממה שאמר המוגן אברום ככה זה כיוון של הרב א הרבנים פורקש ודיץ' שאדמור הזקן לא חלק על המוגן אברהם אלא זה היתר ייחודי למקרה הזה של החילת עם הזבוב ו הזבוב בקערה זה התר ייחודי מה אתה אוחז לא שהוא חזר בו מההגדרה הכללית אז א וממילא בתיר הזה יהיה אסור כן לפי זה כן אז אבל אני רוצה להגיד הסבר חדש לא כמו ההסבר הזה שהמשקה הוא הדוכה ולכן זה נקרא דרך אכילה אלא אני רוצה להגיד שזה נקרא דרך אכילה בגלל הכלים שאדם אוכל אחרי זה שני המקרים של ההיתר בניגוד מקרה שלישי שהוא לא הביא היתר, שני המקרים של ההתר זה וקערה. וקערה שניהם הם לא כלי בישול, לא כלי אחסון, הם כלי שתייה ואכילה. ואני רוצה להגיד בדרך האפשר שאולי זה הסבר באדמור הזקן. כשאדם לוקח איך שותים מכוס? יום יום. כל פעם שאדם שותה מכוס אדם מרוקן ממטה את לתוך פיו אז אולי בדרך ש זה מה שמתכוון להגיד אדמון הזקן אמנם עכשיו אתה לא שותה אבל הצורה הזו שאתה מטה הצורה הזו היא דרך שתייה ככה אוכלים ככה שותים זה לכן זה נקרא כמו כל דרך אכילה ושתייה זה נקרא בורר אוכל מפסולת אז גם כאן זה יחשב כבורר אוכל מתוך פסולת מכיוון שבדרך כלל כשלכים מתאים אותו. ככה עושים עם הדוגמה השנייה, קערה. אדם שם קערה, מלקערה, מגיע בסוף הקערה, אז אדם מטה את הקערה. אז גם כן, אמנם בדרך כלל אנחנו מתאים עם הולכים עם כף, אולי יש כאלו ששותים מהקערה גם כן את סוף של המרק, לא משנה. אבל עצם ההתיה היא נחשבת דרך אכילה. ככה אדם אוכל, יושב בשולחן עם עם קערה, עם קערה של מלא. וככה אנשים מתנהגים ביום יום. זה דרך אכילה, זה דרך שתייה. אולי בזה מבוסס פסקו של אדמור הזקן לא כחזרה מהפסק של המורגן אברום. פה אני מתחבר לרב לרבנים דיץ' ופורקש וגם אני מתחבר שהיתר הוא דרך אכילה ודרך שתייה. רק במקום לומר שהיתר הוא שהמשקה הוא דוחה את הזבוב והוא לא החזיק את הזבוב והאחיזה שלו היא רק על המשקה והמשקה דוחה את הזבוב. אני רוצה לומר שזה עניין אחר אלא עניין והקערה והדברים ואני חוזר על לשון אדמור הזקן שההיתר הוא שכיוון שנפילת הפסולת לחוץ הוא על ידי שאוחז בידו עם המשקה שבתוכו מטהו בידו אז הם הדגישו את הנושא שאוחז בידו עם המשקה אני רוצה להגיד את הנושא של ומתהו ומתהו זה זה נחשב דרך דרך שתייה ודרך אכילה וכן המקרה השני אם נפל לקערה ואז מתפש בפשטות מה שהם התקשו בזה למה במקרה השלישי שומן שצף על פני הרוטב למה הגמרא הזקן לא הביא את זה זה כבר לא כלי אכילה זה כבר בסיר יש שמה שומן שצפ על פני הרוטב אולי זה הסבר בדרך אפשר אז לסכם את הדברים אדמור הזקן מחדש שכמובן זה ההתר הברור לנו אדמור הזקן אמר מי יבוא אחר המלך וכולי שלטות את ולשפוך את הפסולת אם זה זבוב אם זה חתיכת שעם על היין האם ההסבר הוא בגלל שהוא שינה ממגן אברהם 180 מעלות והוא מגדיר אחרת מה זה אוכל ומה בפסולת או ההסבר הוא בגלל שהמשקה הוא הדוחף את הזבוב והוא נחשב בחיזה שלו רק על המשקף ולא על הזבוב או אולי בדרך אפשר שכוס וקערה זה דרך אכילה שיהיה לכולם סות טובות וקיץ בריא >> שרקוי אחי שרקח גדול הרב שוקה אנחנו לקראת סיום הכינוסטירה ויש לנו אחרי הדובר האחרון הרב השליח הרב אברמי ויללם עם מגדל העמק אז יש לנו עוד המשך של התוועדות קטנה בקשר עם הכינוס