אבות ותולדות נזיקין, יסוד החיוב בנזקי ממון | הרב גבריאל סרף, ראש הישיבה

[מוזיקה] אני רוצה היום בעזרת השם נעסוק א דרך בירור האיבה בגמרא של תולדותיהם כיוצא בהם אוליו כיוצא בהם לעמוד על כמה יסודות ודרים בסיסיים בעניין הזה של א ארבע אבות זיקים אז אם כן המשנה פותחת ארבעה אבות נזיקין השור הבור ומ המבה והעבר לא הרי השור כר מבואה ולא הרי המבה קרא השור וכולי הצד השווה שבהן שדרכן להזיק ושמירתן עליך וכ שהזיק חו מזיק לשלם את השל נזק במתו הארץ אז אומרת הגמרא מדקתני אבות מקלק התולדות תולדותיהן כיוצא בהן אולו כיוצא [מוזיקה] בהן גבי שבת תנן אבות מלאכות 40 חסר חת אז גם שמה אבות מקל דיק התולדות שמה אנחנו יודעים של תולדותיהם כיוצא בהם לא שנה אב [מוזיקה] חטאת תודה לא שנה תולדה חטאת לא שנה אב סקילה לא שנה תולדה סקילה וגבי טומאות תנן אבות הטומאות השרץ ושכבת זרע הוא טמא מת שמה אנחנו יודעים ש תולדותיהם לאו כיוצא בהם דילו אב מטמא אדם בכלים ואילו תולדה אוכלין ומשקים מטמא אדם וכלים לא מטמא אח המים אמר הפאפא יש מהמהם כיצה בהם ויש מהם לאב כצא בהם אז מה הפשט מה הביה בגמרא אם תולדותיהם של אבות הנזיקים כיוצא בהם או לו כיוצא בהם אפשר לומר שמצאנו כאן בגדול מחלוקת בין רשי ובין הריף וגם הראש שהלך בדרכו אז אנחנו נראה את ה נפתח בשתי השיטות ונראה את ה מה שיש לעמוד על כל שיטה ושיטה ננסה לעמוד בעזרת השם מה נקודת הוויכוח בין בין שתי הגישות האלה ומה גרם לכל שיטה להסביר כפי ש כפי הדרך ש הסבירה אם כן שיטת רשי כפי שעולה לאורך כל הסוגיה היא שהבעיה בגמרא האם תולדותיהם כיוצא בהם או לו כיוצא בהם נוגעת לגופו של עצם החיוב דהיינו האם א דין התולדות שנושאות את אותן תכונה אותן תכונות של האב ולכאורה נושאות את שם המזיק של האב האם דינם הוא לעצם החיוב האם יש חיוב תשלומ נזיקין גם על התולדה כפי שיש אותו חיוב על האב או לא שלא או שהתורה חייבה אך ורק את אב הנזיקין אבל לא חיווה את התולדה לצורך העניין תולדה של שן זה תנופה פירות להנאתה אז אז תנופה פירות להנאתה יהיה פטור ואך ורק על הדין הקלאסי של האב שמופיע ממש בתוכן פסוקי התורה במפורש רק על האופן הספציפי הזה יהיה חיוב תשלומ נזיקין אבל הצורות התולדות שהם למעשה כפי שאמרתי נושאות את אותן תכונה בדיוק של האב אף הלפי כן יהיה הדין שפטור ניתן לראות את זה בדברי רשי תראו במוד ב דיבור מתחיל אחמי אומר רשי למעלה אחמי תולדות שבת אבו כאבות תולדות דטומאה לא הבו כאבות ואכה תולדות דנזיקין מי מ אמרינן תולדות כיוצא בהם לא שנב לא שנה תולדה אם זיק משלם או דילמה לא מה זה הו דילמה לא או דילמה רק על האב חייב אבל על התולדה פטור רואים מכאן שהספק או הדילמה בגמרא היא לגבי עצם החיוב של תשלומים בתולדות נזיקיים האם תורה בכלל חיווה אולי בכלל פטור על תולדות זיקים ככה רואים גם בהמשך תראו למטה בשורה האחרונה ברשי מה ישנה קרן דמחייב זה כוונתו להזיק כן מה ישנה קרן דמחייב רואים שזה נקודת הדיון מה ישנ קרן דמחייב אז למה אז גם התולדה תהיה חייבת ממה ש ש שזה היה נקודת ההתלבטות גם בג עמוד א תסתכלו מה ישנה רגל דיבור המתחיל מה ישנה רגל ברשי גם שם כותב א רשי א מה ישנה רגל דמחייב דזה כו מצוי כלומר שזו נקדת הדיון האם הוא חיב האם תולדת רגל חייב עליה בתשלומי נזיקין או שפטור למטה תראו היינו בור בתולדה דבור דרבו אמרי כל תקלה שהפקיר נפקן מבור דחייב כי אךי דבור חיובה ברשות הרב מי דע והפקר כדי אמרין לקמה בפרק שור שנקח את הפרה שאה זכי קריאה ופתיחה בא לו אף כל תקלה שהפקירה חייב אז גם כאן כלומר התולדה כלומר הדיון בגמרא הוא האם על תולדה של בור יהיה חיוב האם יהיה חייב תראו גם בעמוד ב' ג עמוד ב דיבור המתחיל ולרב ולרב ד אמר כל תקלה שלא הפקירה משור ללמדנו מה שור שהוא ממונו ו מזיק חייו אף כל ממונו אם מזיק חייו כן אז מה שמ שזאת היייתה זאת זה היה הבעייה זאת היתה זה היה הדיון תראו גם כוחו לגבי תולדה של אדם דיבור ה מתחיל כוחו הוא והיינו אדם גופו וחייו אז אם כן כפי שרואים לאורך כל הדרך כל הסוגיה הזו שעוסקת בבירור הדין של תולדות של האבות רשי הולך באופן עקביי שהבעיה בגמרא היא האם על התולדה יש חיו או ש התולדה בניגוד לאב פטורה יש כאן פטור מתשלומים ככה בחר רשי לבאר את הסוגיה א על דברי רשי אפשר להקשות כמה וכמה קושיות ראשית שואל הנחלה דוד אם יש איזשהי אופציה אפשרות להגיד שה רק על האב חיבה תורה אבל התולדה פתורה בכלל מחיות ה שלומן אז למי נפק מינה היא מכונה תולדה כלומר מה מה מה המשמעות בכך שהיא תולדה של אב מסוים והיא נוסת את שם שמו של האב כן מה מה ה נפק מינה בכך מדוע היא נקראת תולדה לאיזה עניין היא נחשבת תולדה מה הא נקא מידה בכך שהיא תולדה כן הגמרא אומרת הגמרא אומרת ש מדקתני אבות מקנדי התולדות כלומר שמע שיש כאן איזשהו נפקותה מסוימת בכך שהתולעים את שם האב היא תולדה של האב אז היא נושאת את שם האב נכון אם אתה אומר שיש צד לומר שעל התולדה פטור לגמרי אז מה הי נקא מינה בכך ולמה ולמה חזל בכלל מכנים שיש כאן אבות אבות כלומר אם יש אבות מק לדיק התולדות סימן שיש איזה נפקותה בכך שהם תולדות אחרת בשביל מה לכנות את האבות אבות אם אין שום נפקותה בכך שהם תולדות אם חזל אם הגמרא מגדירה לנו שיש כאן אבות ותולדות סימן שאמורה להיות איזשהי נפקותה בכך ש התולדה נושאת את שם האב שלה שם המזיק מה נפק מינה אם היא פטורה לגמרי אז מה נפק מינה דבר שני זה שואלים הרבה אחרונים עלפני יהושע צלח חתם סופר ונחלת דוד בעצמו איך באמת אפשר לעלות על הדעת שהתולעים לגמרי מחובת תשלומ מחיו תשלומ איך אפשר לעלות את זה לדעת בגלל שהתורה כתבה דווקא את הצורה ספציפית של בור של חלל של בור אז זה תקלה אחרת יהיה פתור למה מה ההיגיון בכך בגלל שהם לא כתובים דיה בפסוק אז הם יהיו פטורים הרי יש הרבה דברים הרי מי שקורא את המשנה כן הרי המשנה בא לבאר בתחילת דבריה מדוע התורה היייתה צריכה לכתוב גם את כל ארבעת הבות הסיגים גם שור גם בור גם אבה גם עבר למה שלא נלמד אב נזיקין מחברו כן ואז המשנה אומרת לא הרי השור קרי הבור ולא הרי הבור ולא זה וזה שיש בהם רחיים משמ שמלא הפרחות שיש על כל לימוד ולימוד בהחלט היה ניתן ללמוד אב נזיקין אחד מחברו למרות שהוא לא נכתב לגמ לא היה נכתב בכלל בתורה אבל אף על פי כן העובדה שיש אב אז אז הייתי לומד ממנו איזשהו יסוד איזשהו עיקרון מסוים כמו שהמשנה אומרת בסופו של דבר שהצד השווה שבהם והגמרא לקמה בדף ה עמוד ב אומרת שכולו אתת לבר מקרן משור וחד מנ הו לבר מקרן כלומר ברור בכל מהלך הסוגיה שהיה ניתן ללמוד אב מחברו אלמלא שיש פרחות ש שפורחות וכאן הרי בתולדה שהיא התק הדב כי יש לה בדיוק את אותם תכונות בצורה מושלמת של האב מחיתי להגיד שעל האב יהיה חייו בעל התולדה יהיה פטור ככה שואלים זה קושיה עצומה ככה שואלים האחרונים יש גם בדרוש וחידוש שרב קגר שואל מהגמרא לקמ בדף ו עמוד א הגמרא בכלל אומרת שגם לאחר שנכתבו כל ארבעת אבות הנזיקין אז לשמה המשנה חותמת הצד השווה שבהם לתומי אז הגמרא אומרת יש עוד אבות חדשים יש עוד איזשהו דברים שהם נלמדים מהצד השווה כן למשל אבנו סכינו משאו שניחן בראש גגו ונפלו ברוח מצוייה והזיקו או בור המתגלגל שהם לא בדיוק תואמים לאבות הנזיקין שכתובים להד בפסוק אבל הם כן נלמדים מבמ הצד מבמ מצינו אז הנה אתה רואה לעדיה שעצם העובדה שה האב או הצורה הצורה המדוייקת שכתובה בתורה לא נכתבה א מדובר כאן על איזשהו מזיק חדש ברור לחלוטין שיש מקום לחייב על ידי לימוד במ מצינו ע על ידי לימוד של הצד השווה אז מך טעיתי להגיד שמכיוון שרק האבות נכתבו ולא התולדות התולדות לא נכתבו בפסוק אז בגלל זה אנחנו נפתור לגמרי מה מה צד לומר את זה בכלל אז אולי מכיוון שכבר הזכרנו לפני שניגש לשיטת הריף אז אולי ננסה לעמוד לפחות על השאלה הראשונה ששאלנו שאלת הנחלת דוד כלומר אם יש כאן מושג של תולדות אז למין נקא מינה הם נחשבו תולדות אם הם פטורים מחיוב תשלומים אז ממה נקא מינה שהולד נקראת תולדה והיא נושאת את שם האב שלה ש משפחת האב מה מה היא נפקא מינה בזה אז באמת יש ראיתי בחידושי רב שלומה הימן שרוצה להוכיח מכאן למעשה שצריך תמיד להבחין בין שני מושגים בין חיוב תשלומים לחיוב שמירה כלומר עצם העובדה שאנחנו מעלים אפשרות שעל התולדות יהיה פטור מחיוב תשלומין זה לא אומר שיהיה פטור מחיוב השמירה כי חיוב השמירה וחיוב התשלומים אינם תלויים זה בזה יכול להיות שיהיה מציאות שדבר שאני פטור מתשלומים אבל בוודאי בודאי שאני חייב בשמירה ו זה אני לא מזכיר אבל ידוע מה שכותב רב בורך בר בברכת שמואל בסימן ב בשם מורו ורבו רב חיים רב חיים מבריסק שעמד על כך שאנחנו מכירים שיש כל מיני סוגי פטורים שנאמרו בכל אב ואב כן יש פטור של תמן באש במשנה בדף סא יש פטור של כלים בבור בדף נב ופטור של שן ורגל בדף יז בשן פטור של רשות הרבים בשן ורגל א פטור של טעם בחצי נזק בקרן יש כמה וכמה פטורים והוא חוקר הברכת שמואל חוקר בכל פטור ופטור האם ב כשהתורה למשל אומרת שיש פטור טמון במזג של אש מה הפשט בזה האם הפשט הוא ש יש כאן פטור בעצם דהיינו אני לא נחשב בכלל מזיק לגבי ה מה שהיה טמון בתוך הגדיש לא נחשב מזיק לגמרי בכ ולא עברתי שום איסור וגם אני לא פושע או שלא או שבעצם ביסוד הדבר גם כאשר התורה פותרת מתשלומי טמון באש זה רק פטור תשלום מ מגזרת הכתוב אבל בוודאי ובוודאי שיש כאן חיוב לצאת די שמיים וזה נפק מינה על אוכ מיסה אדם שהזיק כלים בבור האם הפשט הוא שביחס לכלים בבור אם יזוקו כלים בבור אז זה לא נחשב שהוא הזיק אותם זה לא נחשב שהוא עבר איסור זה לא נחשב שהוא פשע פה ולכן זו הסיבה שהוא פטור לא טוען רב חיים בריקת שמואל מביא את זה שפטור עכשיו אני מתייחס כרגע לפטור כלים בבור ופתור טמון באש הפשט הוא שהוא פושע והוא רשע והוא עבר איסור שהוא לא שמר והוא חייב לצאת ידי שמיים לשלם את הכלים שנשברו ואת הטמון רק ש בבית דין בבית דין של מטה ב בידי אדם הוא לא לא מחייבים אותו לשלם מאיפה הוא מוכיח את זה יש תראו ב במקור כט הגמרא שמה אומרת לא זה עדיין לא הככה אבל ככה הוא רוצה להסביר את הקושיה תראו הגמרא שמה אומרת בחק פרק הכונס שיש ארבעה דברים שעושה אותם פטור מדיני אדם וחיי בדיני שמיים מה עם ארבעת הדברים אז זה מתחיל הפורץ גדר בפני בהמת חברו והכופר קמתו של חברו בפני הדלקה כן מה זה כופף קמתו של חברו מפני דלקה אז הגמרא אומרת מה היה פה מה היה פה הנזק אומרת הגמרא רבשי אמר תמו תמר משום דשו טמון באש מסביר רשי במקור ל תראו שכיסה קמת חברו בסדינים כשרע דלקה אצלה והוא לא שלח את הבהרה ושב ימון כלומר ראובן הצית את האש האש מתקדמת לכיוון לכיוון הקמה של חברו מה עשה אדם שמעון שהוא לא הציד את האש לקח סדינים וכיסה את הקמה כיסה את הקמה של חברו בכך שהוא כיסה את הקמה הוא גרם לכך שכל הקמה תחשב טמון אומר רשי וגרם להפסיד את הניזק בלפתור את המבהיר דם פתור על תמן באש ככה מסביר רשי את הפשט בגמרא שמה בדף נה עמוד ב שואל הברכת שמואל שם בר מביא ששאל אותו אחד מתלמידי חכמים רבי שמואל נדה שאל אותו למה רשי או למה הגמרא לפי הפשט למה הגמרא מציירת סיור כזה שמישהו אחר בא וכיסה את קמת חברו ועל ידי זה גרם להפסד לבעל לבעל הקמה בכך שהוא לא יוכל לטבוע את המדליק על הטמון על החיטים שכוסו על ידי הסדינים למה הגמרא מציירת את זה או א רשי מציר את זה ש קמת חברו מש ש אדם אחר אדם אדם נוסף יש את המזיק מדליק האש יש את ב בעל בעל הקמה ואדם אחר כיסה למה למה רשי לא צייר את זה בציור של חידוש גדול יותר מה החידוש שהמבחר בעצמו עשה את זה לא מישהו אחר אלא מבהיר בעצמו הדליק את הדליק את את האש ובעוד שהאש מתקדמת לכיוון קמת חברו הלך ולקח סדינים וכיסה כדי להיפטר כדי לה י מחיובי הטמון נו ועל זה תאמר הגמרא שפטור מדיני אדם וחי עושה אותם פטור מדיני אדם וחיי בדיני שמיים למה רשי מצייר ציור של של כיסה קמת חברו אומר הברכת שמואל נפלא משום שאם היה מדובר במבער עצמו שמכסה את הי מכסה את בסדינים את את הגדיש את הקמה של חברו אז מה ה מה היה מובן מהדברים היה מובן שאם הוא לא כיסא אם הוא לא כיסא אלא זה היה מכוסה לפני שהוא הדליק הוא לא כיסה עכשיו אחרי שהוא הבעיר הלך וכיסא אלא זה היה מכוסה עוד לפני כן אז הייתי חושב שבחי גבנה הוא פטור הוא פטור גם מדיני שמיים כי זה מה שתאמר הגמרא הגמרא תאמר באיזה אופן הוא פטור מדיני אדם וחייה בידי שמיים באופן שהוא הדליק את הבהרה ורץ לכסות את את הקמה אבל אם הקמה הייתה מכוסה לפני כן אז הוא פ וזה טעות וזה טעות אומר הברכת שמואל וזה זה למס מה שכתוב כאן כי באמת גם אם אדם מדליק גדשו של חברו כשהגיש מכסה דברים טמונים בתוכו כבר אז הוא חייב בידי שמיים גם אם הוא לא עושה לאחר ההדלקה עושה פעולה של כיסוי אלא עצם העובדה שאדם מדליק ויש משהו טמון בתוך הגדיש בידי שמיים הוא חייב וזה הנקודה הנקודה היא כשמצד מצד א שם המזיק מצד כל התנאים של המזיק התנאים האלה קיימים גם בטמון כפי שהם קיימים בדבר שאיננו טמון ובוודאי שאדם מחוייב בשמירה עליהם ויתרה מכך לא רק שהוא מחויב בשמירה הרי כולם דנים מה המקור של איסור המזיק מאיפה לומדים איסור מזיק כן א סטייפ דר כולם עוסקים בשאלה מה המקור איסור המזיק מבית מדרשם של בריסקר זה מבריסק לא לא הולכים לחפש א מקורות אחרים הכל כתוב כאן הכל כתוב בפרשה אומר אומר הברכת שמואל בשם רב חיים מה המקור לאיסור מזיק המקור לאיסור מזיק זה הפרשה עצמה כתוב בתורה ואם שור נגח כן או נודע סליחה או נודע כי שור נגח הוא מתמול שלשום ולא ישמרנו בעליו שלם משלם שור תחת ששור והמת תהיה ללא מה זה ולא ישמרנו האם חיוב השמירה זה רק דין חיוב ממוני או שזה חיוב מוסרי זה חיוב ייסורי ומי שלא שומר האם הוא רק האם הוא רק התרשל באיזשהו חיוב ממוני או שהוא עבר כאן על איסו גם במבת המוסרי הוא עשה משהו של פשע אומר רב חיים בוא נראה הרי קם שקופ ר כפרה נכון לפחות מובא בגמרא תראו במקור כח הגמרא אומרת תניה ונתן פדיון נפשו אז הגמרא מביאה מחלוקת תנאים מנד אמר אחד אומר דמ ניזק רבי ישמעאל ב ש אומר דמ מזיק מפג רבנן ס קופר ממונה רבי שמ סבר כופר כפרה אמר הפפ כו כפרה וא מפג רבן רביש ד מזיק שיינן כלומר יש דעה מבוססת בגמרא שכל תשלום הכופר יסודו וא כפרה כפרה על מה על זה שאדם בעקבות רשלנות שלו בשמירתו על השור שלו הלך השור שלו ורצח אדם על זה התורה אומרת שהוא פושע והוא עבר איסור והוא צריך על זה כפרה איפה זה כתוב בתורה איפה כתוב בתורה הפשיעה של האדם שבגינה אותו כופר כתוב ואם שור נגח הוא מתמול שלשום ולא ועד והועד בבעליו וועד בבעליו ולא ישמרנו ומית איש או אישה אשור יסתכל וגם בעליו ומת אם כופר יושת עליו ונתן פדיון ו כול אשר ושת עליו אז מה כתוב כאן בתורה כתוב כאן בתורה שאם הועד בבליו ולא ישמרנו והמית איש או אישה הוא צריך לשלם כופר אז הסיבה של תשלומי הכופר היא למה בגלל שהוא לא שמר סימן שחיוב השמירה זה לא רק חיוב ממוני זה חיוב מוסרי ועל זה מכיוון שהוא התרשל בחיוב המוסרי שלו ובעקבות זה נהרג אדם הוא צריך על זה כפרה אומר רב חיים כמו שהלא ישמרנו שמופיע לגבי כופרה לגבי דין של כופר הלא ישמרנו שם זה חיום מוסרי כך גם הלא ישמרנו שמופיע ביחס לשור שהזיק שור ואם שור ו נודע כישור נגחו מ ולא ישמרנו בליו שלם ישלם שור תחת השור ולא כשהתורה אומרת ולא ישמרנו כתוב כאן שהוא חייב לשמור ולא רק שהוא חייב לשמור לא בגלל לא רק בגלל שהוא חייב לשמור מצד ה מצד המשפט כן מצד דיני המשפטים אלא מצד דיני הייסורים הוא חייב לשמור וזו הסיבה שגרמה בן זיקין הדין הוא בגמרא בבת כב עמוד ב גרמה בן זיקין פטור אבל אסור ור מדיני אדם חי בדיני שמיים גרמה בן זיקין גרמה בז לכאורה תגידו שזה חיסרון בשם מזיק הרי בתורה כתוב מכה בהמה יש על מנה אז אז אז הוא לא לא הקע את הבהמה בידיים הוא רק גרם לנזקיה בכל זאת אומרת הגמרא שמכה במה יש למנה גרמה גרמה ב נזיקי פטור אבל אסור הוא חיה בדיני שמיים למה הוא חיה בדיני שמיים כי הוא פושע אדם שמזיק במכוון לחברו רמה הוא פושע הוא עבר איסור כי כשהתורה אומרת מכה בהמה ישלמנה זה לא לא רק במישור המשפטי אלא מכה בהמה כו עשית כאן משהו שלילי עשית כאן משהו של איסור התורה מדברת גם גם בפן ה גם הפן המוני אבל התורה בעצם כאן אומרת מצופה ממך שלא לעשות את זה ואם עשית את זה אתה גם צריך לשלם ככ אומר רב חיים ולכן ולכן ממילא יוצא זו הסיבה שגרמה בן נזיקין חיה בדיני שמיים ממילה הוא אומר גם גם פטור טמון פטור טמון מצד מצד חיוב השמירה והפשיעה והאיסור שאדם עבר בהדלקת האש גם בטמון קיים קיימים כל הדברים האלה לכן הוא חייב לצאת ידי שמיים כך גם בכלים ורבותיי זה הלוך למיסה הרבה פעמים באים כן זה כלים דנים כל מיני בדיני בדיני ממונות בבית דין לא זה פטור כלים זה רבותיי בדיני שמיים ודאי חייב זה כ זה כמו גרמה שחייב בדיני שמים לפי לפי התפיסה של הבאור באר א לגבי שן ורגל ברשות הרבים אז יש לו שם לימוד שהוא שהוא לומד ששן ורגל זה פטור בעצם גם לגבי חיוב תם בחצי נזק כן לגבי חיוב תם בחצי נזק מחדש באמת חידוש ש שמה הוא כותב בסוף סימן ב' הבריכת שמואל בסוף סימן ב' כותב שלגבי דין תמות בחצי נזק של קרן שמה הוא סבור שזה לא דין רק דין טור בתשלומים אלא זה דין א דין בעצם המזיק הוא נחשב מזיק של חצי נזק הוא לא נחשב מזיק בקול והוא נפטר מחצי אלא הוא נחשב מלכתחילה מזיק חצי החצי השני ניזוק בדי ניזוק בידי שמיים לא על ידי המזיק כ ככה הוא מסביר א לא ניכנס כרגע לזה יש עוד הרבה כל השנה לפנינו אבל א אבל מה אני דרך אגב תראו לגבי תראו לגבי בור תראו במקור ל כתוב מי שהיה כות לו סמוך לגינת חברו ונפל הכותל שלי נפל לתוך הגינה של החבר שלי אומר לו החבר פני אבניך תוציא את האבנים שלך מפה עכשיו ההוא בעל הכותל רוצה לחסוך לעצמו עבודה אז ה אומר לו יגעו לך תיקח אותם אני מפקיר אותם אומרת המשנה אין שומעים לו הוא חייב לפנות אותם אז תו סאת שואלים מה פתאום הרי זה נקרא מפקיר נזכר לאחר נפילת הרי הוא נוס בנפילת הכותל מה פתאום מחייבים אותו להוציא את האבנים החוצה הרי כתוב בגמרא בדף כט שאחרי נפילת מפקיר נזקיו לאחר נפילת אונס הדינו הוא שפטור אז אומרת הגמרא שכאן באמת רק התמות ק ה משמת הוא באמת לא מפקיר הוא באמת רוצה אחר כך לזכות באבנים באבנים שלו א בשיטה מקובצת א מחלק ששמה מה שכתוב שמפקיר נזקיו לאחר נפילת אונס שפטור הכוונה שלא נגרם הנזק בשעת הנפילה אלא הוא מפקיר את את הנזק לפני שנעשה הנזק אז כיוון שהבור נוצר לאונסו אז אם כן אם אחר כך יכשל בו אדם פטור אבל אחה מדובר שבשעת הנפילה הוא עשה לו עזק ברגע שנתמלא לו הגינה באבנים ועפר הוא לא יכול לזרע אותה אז לכן הוא יכול לטבוע ממנו להציא את האבנים החוצה ל למרות שהוא הבכיר אותם הוא יכול לתב כן אני שואל שואל רב בורבה רגע אחד הרי התוספות ושיטה מקובצת דנים מצד מצד מפקיר נזקו לאחר נפילת עונש שזה נקרא בור לאונסו אוקיי אז הם אומרים לו שכאן זה לא נקרא בור לאונסו אז זה נקרא בור ממש למה כי בשעת נפילה עשה לו הזק אז זה נקרא בור ממש או בגלל שהוא באמת לא רוצה להפקיר אלא רק הש תמות ק משתמן אבל רגע אחד אני לא מבין הרי הדין הוא שבור פטור מנסקי ממון פטור מנסקי חפצה פטור מכללים שור ולא אדם חמור ולא כלים אז מח תיתי נגיד שזה בור למדר מן המהדרים זה בור מה פתאום יוכל ה הבעל הגינה להגיד לבעל הקוט פנה את אבניך מה אכפת לי מה מה מה מה מה בדיוק הנזק שאני גורם לך נזק לקרקע א בור אני פטור מזה בכלל אז מה מחתת חייב אותי לסלק את זה מה שמקל שאין שומעים לו מחייבים את בעל הכותל לסלק את האבנים מאיזה הלכה זאת מאיזה דין זה אומר בור באר הנה כתוב כאן שבור ולא כלים זה דין פטור מתשלומים אבל יש כאן חיוב פשייה יש כאן איסור יש כאן חיו פשייה יש כאן איסור לכתחילה ודאי שהוא חייב להזיק הוא פושע אם הוא לא מפנה את זה כי הוא מזיק לחברות בכליו ותא שהוא חייב לפנות את זה אז מכאן רואים ש מכאן רואים שכ ככה לומד הברכת שמואל שפטור טמון באש ופטור כלים בבור זה לא זה דין פטור מתשלום עם גרידה מגזרת הכתוב אבל מצד חיובי השמירה והאיסור להזיק ושם המזיק יש את הדברים הללו גם בטמון וגם בכלים ולכן כל מה שנאמר פטור זה רק בידי אדם אבל היה בבל ידי שמיים ממילא אם נחזור לרבי שלומה הימן אז שאלנו אם תאמר שהתולעים מחיוב תשלומים אז למי נפקא מינה התולדות נחשבים למי נפקא מינה הם קוראים תולדות והם והם נוסעות בתוכם את שם האב שם המזיק מהמה נפק מי זה תולדה של בור מה נפק מינה הנפק מינה רבותיי שיש כאן חיוב שמירה ויש כאן איסור לכתחילה כמובן איסור לכתחילה להזיק אופנים האלה גם אם נגיד שתנה פירות להנעת פטור מתשלומים אבל בוודאי שהוא חייב לשמור את הבהמה שלו שלא תתנ את הפירות להנאתה בוודאי שהוא צריך לשמור עליה שלא תעשה את זה וייתכן מאוד שאם זה היה ברשות ה הניזק צריך לשלם בבל לצאת ידי שמיים כי יש כאן איסור הוא ז כאן איסור הוא רשע אם הוא לא עושה אם הוא לא שומר עליה אז ודאי שתהיה נפקותה אבל עדיין לא עדיין לא מובן כמו ש ששאלנו אמרך תיתי לחלק המר ך תיתי לומר שאם כבר אתה מסכים לכך שיש את כל הכל כל חיובי השמירה ואיסור המזיק יש גם כן בתולדות אז בכט הייתי לומר שחיוב תשלומין לא יהיה פה סוף סוף הרי זה זה תולדה יש בדיוק את אותם תכונה של האב מה הסברה לחלק בכך נעבור לשיטת ריף אריף תראו במקור ב מפרש את האיבה בגמרא בצורה שונה לגמר אומר הריף פירוש כיוון כנד נזק שלם ממון הוא חצי נזק כנס ההו ומועד שזק משלם נזק שלם מן העליה ות משלם חצי נזק מגופו ונ למדע סליחה הנ תולדות דהנה אבות הכצ בנינו מה דכל מועד מניו תולד ד ק משלם ז של מן העליה ותם תולד ק משלם ח מגופו אוד תולדותיהם דווקא יוצא בהם מה הכוונה דווקא יוצא בהם בעניין תמות ומועד כלומר הביה בגמרא האם תולדותיהן כיוצא בהם או לו כיוצא בהם היא לא נאמרה לגבי עצם חיוב התשלומין זה ברור לחלוטין ללא כל ספק ולא היא בעיה בכלל בגמרא מלכת חילה בכלל לא היתה ומינה בוודאי שלא הייתה ומינה שעל התולדות יש חיוב תשלומין ודאי מך הטיתי לחלק אלא כל הספק של הגמרא הוא כרגע מלשונו של הריף עולה לגבי דין טעם ומועד מצאנו שיש חילוק בין תשלומי טעם לתשלומי מועד תשלומי טעם זה חצי נזק מגופו ויש זה גדר של כנס תשלומי מועד זה נג של מנלי וש גדר של מממון אז השאלה היא האם ביחס לתולדות יש גם כן יש גם כן חילוקי תשלומים חילוקי תשלומים תם למועד וככה גם נראה מדוה הרמבם בהלכות נזכה ממון פרק ב' הלכה א' שככה הוא פירש את האיבה בגמרא כותב הרמבם במקור ג אחד אבות נסדקים ואחד התולדות אם היה האב מועד תולדת מועדת ום היתם תודתו כמוהו וכל אבות זיקים וכל דוד מועדים כלומר רואים ברמבם שהוא למד שבה בגמרא הו הדיון בגמרא הוא לגבי אופן אופן התשלומים אם האב מועד אותו מועדת אם אתה מועד אותו גם ההוא כך גם הוא אומר בפרק יג הלכה ב לגבי הבור מאבות נזיקין ותולדותיו כמוהו מועדים מתחילתן מה ש שזאת היייתה נקודת הדיון האם לתולדה של הבור יהיה דין של תם תכף נראה אבל אבל תראו את הראש הראש במקור ו' אומר הראש כתב הרב אלפס אז הוא מצטט את כל דברי רב אלפס בוא נראה בהמשך כותב היה נראה לו לרבנו יצחק שאם לא מצינו חילוק בתשלומי נזיקין לא היה הספר מסתפק כלומר כל הספק בגמרא האם תולדותיהם כיוצא בהם או לו כיוצא בהם כל הספק הזה נבע מכך שמצאנו חילוקי תשלומין חילוק בתשלומים בין תם לבין מועד מכאן נבעה ה בעיה של הגמרא כמו שרשי אומר אה כמו שהראש אומר אם לא מצינו חילוק ביתשו מ נזיקין לא היה הספר מסתפק דמך תיתי לן לחלק בניו מחיתי לחלק בניו מאיפה הייתי מעלה על דעתי לחלק בין האבות התולדות אני אומר במאמר מוסגר רשי לא הבין את זה כי אני חוזר כיוון דינה מסברה כל תולדות האבות כיוון שדומים להם בכל צד למה נחלק בתשלומי הן למה שיהיה חילוק כזה אלא כיוון חזינה קצת חילוק בתשלומי נזקה בן למועד וכאן זה המשפט המפתח אף על גב דרבו אבות נינהו יש לנו כאן שני אבות אב של קרן טמ קרן מוועדת שני אבות וביניהם יש חילוק תשלומים באבות עצמם יש חילוק תשלומים אז מכאן לא מנ הנמנה שיש מקום בהחלט לשאול ולברר האם תולדות של האבות גם בהם נאמר חילוק בין תמות למודות אז האלה בו לפשפש ולידע האם התולדות כצא בו באבות כלומר כל האיבה בגמרא נבעה מהעובדה שמצאנו חילוק תשלומין בין אב לאב אז השאלה היא אם יש חילוק תשלומין בין אב לתולדה אז אם כן אז קודם כל ברור לגמרי כמו שאמרנו שריף חלוק על רשי מכול וחול שהבעיה בגמרא ל אף אחד לא העלה בדעתו לומר שתול של שן יהיה פטור ותולדה של קר אני פטור וכן הלאה לא הה בכלל תאו מינה כזו כל ה כל הדיון הוא אז באמת בנחלת דוד שואל אז אם כן אי איך אנחנו מפרנסים את צדדי הספק בגמרא כאילו בגמרא הגמרא אומרת בשבת מצאנו שיש גם כן תולדות ושמה תולדותם כ יוצא בהם ובטומי שיש תולדות ותולדות או כ יוצא בהם אז אז אז תולדות זיקים איך בדיוק צדדי הספק שמופיעים בגמרא הולמים את צדדי הספק שמעלה הראש בדת הרי זה בכלל לא קשור יש כאן איזשהי נקודה נקודת ספק ספציפית שנובעת מכך שמצאנו איזשהו חילוק תשלומין בין אב לאב זה מעלה שאלה האם התולדות דומים לעבוד בסוגי התשלומי איך איך איך זה העולם את ה אז באמת האמת היא באופן הזה מהבחינה הזו שיטת רשי יותר מדוייקת כ שיטת רש יותר עולמת את צדדי הספק כי צדדי הספק הם ורים הנה מצאנו שבשבת האבות אבות הם כמו התולדות התולדות כמו האבות בדיוק אותו אותו אותו טומא זה לא אותו דבר כן התולדה של תומא היא לא כמו אבייה אז השאלה היא האם על התולדות חייב או פטור כן אבל ב אבל לפי הפשט של הריף זה ק זה קצת לא לא כלכך עולם את ה את צדדי הס אז אומר הנחלת דוד שבאמת הנ חינמים לא היייתה כאן כוונת הגמרא כשהיא הציגה הקדימה לשאלה שבשבת מצאנו שאבות הם כתולדה וטומאה מצאנו שאבות אינן תולדות אינן כאבות אז מה יהיה הדין בתול זה לא ש זה לא שה לא שהדוגמה של שבת והדוגמה של תמאה הם מייצגות את צדדי הספק לא כי באמת אם נהייה קנים מה בכלל המקום בכלל להשוות הרי ברור ש יש כאן שני סוגים של כלומר המובן תולדה המובן תולדה שמופיע ביחס לשבת וביחס לאבות הוא שונה לגמרי המובן של תולדה ביחס לשבת זה תולדה כוונה שזה נלמד מהאב כן ה כן זה נלמד מהאב לצורך העניין לא יודע מה מרקד נלמד מבורר לא יודע מה כן משקה נלמד מזורה כן יש כאן איזשהו התולדה נלמדת מהאב כלומר יש איזשהי תכונה שמאפיינת את האב והולדה נוסת את אותה תכונה אז בגלל זה היא נלמדת ממנה אז אז היא נקראת תולדה משום שהיא נלמדת ממנה כן אבל לעומת זאת כשאנחנו מדברים על טומאה הסיבה שא תיקרא טומאה הסיבה ש תולדה תיקרא תולדה זה לא בגלל שהיא נלמדת ממנה אלא היא נולדה ממנה הרי יש את אב טומ ואב הומא נגע ב באובייקט אחר אז האובייקט הזה עכשיו נקרא תולדה למה הוא נקרא תולדה כי הוא נולד נולד מהאב אז אז יש כאן תולדה שנולדה מהאב יש כאן תולדה שנלמדה מהאב עכשיו אם נהייה קנים אז בוא בוא בוא אז מה תולדה של נזיקין בוודאי זה לא שייך לתולדה של טומאה מה זה קשור תולדה של נזיקין זה ודאי שזה יותר ודאי שזה דומה לתולדה של שבת שזה דבר דבר תולדה שנלמדת מהאב שהיא נוסת את אותה תכונה של האב אז אם נגיד שהדי בגמרא או הספק בגמרא האם להשוות האם להשוות תולדה של נזיקין לתולדה של שבת או לתולדה של טומא אין פה בכלל ספק ברור שצריך לדמות תולדה של שבת תולדה של נזיקין תולדה של שבת כן לפחות לפי המבט של הנחלת דוד אז אז אז הוא מסביר שבאמת צריך להגיד ש המטרה של הגמרא להציג את שני ה שתי הדוגמאות האלה שבת וטומאה זה לא להציג את צדדי הש פק אלא רק להראות שהמושג תולדה נכון ורלוונטי בין אם הוא תואם לאב ובין אם הלא תואם לאב כן מצינו בשבת שהוא נקרא תולדה והוא תואם לאב מצינו גם תולדה כזאת ש איננה תואמת לאב יש בה דינים שונים ובכל זאת היא נקראת תולדה אז ממינה לא יהיה מוזר לא י לא יהיה לא יהיה מופקע לא לומר שגם תולדות נזיקין יחשבו ויקראו תולדות למרות שהם לא א לא לא מתקיים בהם בדיוק את אותם פרטי דינים כמו שמתקיים באב ככה אומר הנחלת דוד אבל כאן יש כאן קושי שמעלה בהגות חבות עיר על הרמבם על הריף סליחה שלכאורה עולה מדברי הריף שכל האיבה בגמרא היא אך ורק לגבי תולדה של קרן רק לגבי תולדה של קרן כלומר בכל התולדות של קרן נגיפה נשיכה בעיתה מה שזה לא יהיה אז שמה הדיון הוא האם א כשם שמצאנו באבות יש קרן תמ וקרן מועדת שני אז אז השאלה היא האם לגבי תולדה של קרן גם יהיה חילוק בין תם למועד בין שלוש שלושת הפים הראשונות לפעם הבאה כן לכאורה ככה עולה מדברי ה הריף שכל הדיון הוא ביחס לנקותה של תמות ומועד לכאורה תמות ומועד זה דבר שנוגע אך ורק לקרן אז מה יצא לפי זה שכל האיבה לפי הריב בגמרא היא אך ורק אך ורק ביחס לקרן אז זה לא משמע ככה בגמרא משמע בגמרא להדי שהאי ביה האם תולדותיהם כ יוצא בהם אולו כיוצא בהים היא נוגעת לכלל כל סוגי אבות העברנו הגמרא סוקרת את כל האבות מש ש היבי בגל כל האבות אז איך איך בדיוק זה איך חריף מפרנס את הביה כש הוא מתמקד בתמות ומועד שלכאורה זה נפקותה שהיא רלוונטית אך ורק לתולדה של קרן או לדין לאב של קרן ככה שואל החבות יאיר על הרמבם גותו על הריף סליחה גם הרמבם רואים הרמבם עובר תולדה על תולדה אניג רמבם דילגנו כל תולדות האש הרין כאש אומר המגיד משלי המקור של הרמבם זה ה תולדותם כיוצא בהם כלומר רואים שה הבעייה בגמרא היא נוגעת לכלל לכלל אבותי אז יש באמת חידוש ראיתי מעניין בספר שנקרא ישועת דוד חלק ה סימן נג של רב דוד פוברסקי ראשית פוני זצל אז הוא באמת מחדש חידוש גדול שבאמת הבה בגמרא הייתה כן הבה בגמרא הייתה שיתכן שיהיה תשלומי תם לאב של שן לתולדה של שן סליחה לתולדה של שן כלומר המושג תשלומי תם תשלומי מועד הם אינם רלוונטים אך ורק לקרן אלא הת אומינה לצורך העניין שעל האב של השן יהיה חיוב נזק שלם מן העלייה אבל התולדה של השן יהיה חיוב של חצי נזק מגופו בתורת קנס גם לאחר ג פעמים זה ה צורת התשלומים העקבית הדירה של תולדה של שן וכן הלאה תולדה של בור תולדה של אש דבר דבר מדים כן ככה ככה התה באמת שאנחנו רואים את מסקנת הסוגיה ששיטת רפפה שיש כיוצא בהם אש שב כיוצא בהם אז זה בדיוק חצי נזק צרות חצי נזק צרות זה תשלומים של של חצי נזק וכן כתם הגמרא דנה האם יש הדעה לצרות האם יש שינוי לצרות אבל אנחנו רואים שיש גם ביתר אבות הנזיקין מושג של חצי נזק אז אמין השאלה ה אם תולדותיהם כ יוצא בהם או לוקא יצא בהם לפי לפי הבנתו של הרב דובד פוסקי בשיטת הריף כש הריף מדבר על על עלע על תם ומועד הוא לא מדבר רך ורק על קרן הוא מדבר על כלל אבות הנזיקים האם לכ שמצאנו לכ שמצאנו שיש שני סוגי אבות קרן תמ וקרן מועדת יש לנו שני סוגי תשלומים חצי נזק מגופו נזק שלם מן העליה האם יש מקום למר האם יש מקום להתלבט האם תולדות של כלל לאבות האם לגביהם יהיה דין תשלום מי שמועד האב שמועד אז גם התולדה תיהייה מועדת או שלא יכול להיות שהשן הי מועדת אבל תולדת השן תהיה תמה תמיד רק גם אחרי שלוש פעמים תמיד היא תהיה תמה השן השן תהיה מועדת תמיד והקמה והתולדות תהיה תמה תמיד זה זאת התה ה בבעייה בגמרא באמת יש סי סיו לכך בעמוד ב' שהגמרא מתלבטת האם קרן זה קרן תלושה או קרן מחוברת אז הגמרא אומרת אולי כל מה שהתורה דיברה זה אך ורק על קרן תלושה אבל קרן מחוברת תמיד תהיה מועדה תמיד ן רואים ש מה שלא נכלל בפסוק כלומר על הצד שהפסוק מדבר על קרן תלושה ולא קרן מחוברת אז קרן מחוברת תהיה מועדה מועד בתחילתו לא יהיה שם בכלל מושג של של של גמ פעמים לאחר בהתחלה חצי נזק ואחר כך נזק שלם יהיה מועד בתחילתו אז אולי אולי זאת הייתה זאת היייתה הדילמה ביחס לכלל שאר האבות אבל מאידך גיסה כותב הרב מבריסק בספר שלו חידושי הגריז על הרמבם בתחילת הלכות זכי ממון בדרך אחרת אז אני חוזר הקושיה היייתה הקושיה של החבות יעיר על הריף היייתה איך זה שהוא מצטמצם בהבנת האיבה אך ורק לעניין תמות ומועד הרי האיבה בגמרא היא נאמר גם ביחס לכלל בכלל האבות אז איך הוא מצטמצם אך ורק על הנושא הזה של תם ומועד אומר הרב סולובייצ'יק שבאמת נ החינמי לאו דווקא כלומר הריף באמת מציג את ה כדוגמה את המקרה של תם ומועד אבל אן החינמי האבלה בגמרא אם תולדותיהם כיוצא בהם או לו כיוצא בהם היא לגבי מכלול דיני הפטורים שנאמרו בכל אב ואב דהיינו הגמרא בעצם נסה לברר מה יהיה הדין תולדה של שן האם בתולדה של שן ימר הפטור של רשות הרבים או שהוא נאמר אך ורק באב של שן תולדה של אש האם בתולדה של אש יאמר הפטור של טמון או שהוא נאמר אך ורק באב של האש תולדה של בור האם תולדה של בור רק האם בתולדת ימר הפטור של אדם שור ולא אדם חמור ולא כלים או שזה נאמר אך רק באב ולא בתולדה זה הי בעיה בגמרא האם תולדת כיוצא בהם או ליו כיוצא בהם במיילים אחרות האם פטורים המיוחדים הפטורים המיוחדים שנאמרו בכל אב ואב שהם נלמדות מלפו מפורשות בכל פרשה ופרשה האם הילפ ות האלו נאמרו אך ורק באב אבל התולדות שהם למרות שהם ודאי חייבות ללא לא ספק בכל החיובים של ה כלומר הם חייבות בדיוק כמו שהאב חייב אבל הם יהיו אפילו חמורות יותר מהאב שכיוון שהם לא נושאות את שם המזיק אם תולדותיהם לוקא יוצא בהם אז למרות שבאמת ללא ספק אדם יהיה חייב על תולדה של שן אבל החיוב יהיה מדין הצד השווה הצד השווה שבהם זה החיוב הכללי שממונה ושמירתן עליך אז יהיה חיוב גם בתולדה של שן אבל האם התולדה של שן היא טיסה את השם של המזיק גם לגבי פטורי השן גם לגבי פטורי הרגל ופטור הבור פטורי האש י בעיה בגמרא שכן אומר הגריס וצ'יק הדין של הפטור שנאמר בכל אב ואב הוא לא נובע מהתכונות שלו הוא נובע מהשם שלו כלומר יכול להיות שתול של שן וזה כך נכון היא מתאפיינת בתכונה לחלוטין לאב שלה אבל מכיוון שהיא לא תיסה את השם של שן אז היא לא יהיה בפטור של שן ברשות הרבים התמות עדות אה לא לא לא זה לא התמות ומדות זה דוגמה לכך גם בתמות ומדות אותו דבר כלומר האם פטור של קרן בשלוש פעמים האם זה נאמר רק באב או רק באב או גם בתולדה אותו דבר כלומר הגמרא מביאה דוגמה ריף סליחה לא הגמרא ריף מביא דוגמה לדין פטור מיוחד שנאמר באב של קרן אבל חינמי בכל אב ואב יש פתורים מיוחדים וזו השאלה כי כפי שאמרתי עצם חיוב התשלומים בכל מזיק ומזיק אומר הגריז שהוא נובע מהצד השווה ש ממונך ושמירתן עליך דרכן להזיק שירתן עליך השם של המזיק השם של המזיק הוא בסך הכל הוא בסך הכל גורם לכך שיהיו פטורים מיוחדים בכל מזיק ומזיק אז עכשיו השאלה היא אם תולדה נוסת את שם המזיק וממילא יהיה בה את כל פטורי האב גם פתור התולדה או שלא או שלגבי עצם המזיק הזה נלמד מהצד השווה אבל התולדה לא נוסת את שם המזיק בכדי שיחולו בה הפטורים וממילא בתולדת תהייה חמורה מאף שכל הפטורים לא יחולו בהל בכל מקרה תהיה חייבת תולדה ש תולדה של בור יהיה חייב בכלים תולדה של שן יהיה חייב בטמון זה ה בעיה בגמרא כך אומר הגריז באמת אנחנו מוצאים דבר כזה בגמרא בדף ג' בדף ו בדף כח שהגמרא אומרת אבנו הגמרא אומרת אבנו הקינו מסאו א שלא הפקירה כן אז רב יליף כולו משור ושמואל יליף מבור נכון הגמרא אומרת בדף ו כן ף ג כמה מקומות הגמרא אומרת א איד אף קרינו א כן לשמואל דמר כולם מבורו למדנו היינו בו כן רב כ מה הדין החפצים של האדם תקלות שהוא שם ברשות הרבים והוא לא הבכיר אותם אז רב הרב אומר שהם יש להם דין של בור כי עדיין הוא לא הבכיר אותם שמואל אומר שדין ש ש של סליחה הרב אומר יש להדים של שור שמואל אומר יש להדים של בור אם זה שור אז חייה בכלים אם זה בור פטור מכלי מה קורה פה יש כאן בדיוק את אותו מקרה אבנו סכינו מסעו שניחן ברשות הרבים ולא הבכיר אותם והם הזיקו בדיוק אותו תכונה זהה רב סבור שיש לה שיש למקרה למקרה לסיטואציה הזאת שם של בור ושמואל אומר יש לשם א סליחה רב אומר שם של שור שמואל אומר שם של בור רואים מכאן שה וממלא אם זה שם של שור חייה בכלים אם זה שם שבור פטור מכלים רואים מכאן ש הפטורים לא נובעים מהתכונות כי התכונה היא זהה איך יכול להיות ש אותה תכונה זהה גם לרב וגם לש אתה וע זה אבנו קינו מסו ש נחם ברשות רבי ולא הבכירה זה בדיוק אותו אותו אותה סיטואציה בדיוק שלפי מנדה אמר אחד יש לה שם של מזיק איק מנדה אמר שני יש לשם של זכ ממילא הפטורים נגזרים מהשם של המזיק זה היסוד שאומר הגריז זה היסוד היסוד הוא שפטורים שנלמדו בכל אב ואב הם נגזרים משם המזיק לא מהתכונות שלו מהשם שלו עכשיו צריך להבין מה יסוד המחלוקת בין רשי והר למה רשי בחר לבאר כפי שהוא בבאר את האי באייה עריף עריף בחר לבאר כפי מה שהוא באר אז אני רוצה רוצה רוצה לחקור בזה אז בוא נעשה את זה מהר אז הגמרא לקמה בדף ה עמוד ב כן הגמרא אומרת תראו במקור ח אמר אבא וכולו כשד דבור בניו את קולו במ הצד לב מקרם קלמי רחמה לקולו שכן מודים מתחילתם אלא הולמד המקרן דיפ שתו להזיק אפילו קרן אמיתה אלא כתבינו רחמנא אם אפשר ללמוד את כל ארבעת אבות נזיקין מבור וחד מניו אז מה בשביל מה התורה כתבה את כל ארבעת אבות כל הפרשיות בשביל מה אומרת הגמרא להלכות יהן מה זה להלכות יהן קרן לחלק בין תמ למודת שן ורגל לפטם ברשות הרבים בור לפתור בו את הכלים אש לפתור בו את הטמון מה הפשט בגמרא אז הפשט כפי שראינו עד עכשיו הפשט של הגריז הפשט הוא כמו שאמרנו בעצם מה מסקנה מה כתוב כאן בגמרא שרב למי הלכתה כתבינו רחמנא להלכות ההם דהיינו מה כתוב כתוב כאן שבאמת באופן עקרוני לגבי עצם חיוב המזיק חיוב התשלומים אז זה לא צריך התורה לא הייתה צריכה לכתוב את את כל פרשה נפרדת את כל אב ואב לא היה צריך לכתוב את זה יש הצד השווה נלמד מהבמה מצינו בור חד מיניו נלמד לכל יתר האבות לא צריך לכתוב פרשה מיוחדת לכל אב ואב לגבי עצם חיוב מהזה כי יש כאן מחייב אחד המחייב בכל ארבעת אבות נזיקין זה דרכן להזיק ושמירתן עליך ולפר הוא חייב לשלם זה הסיבה שחייב סיבה אחת לכל ארבעת אבוד נזיקין אז למה התורה כ כל פרשה ופרשה לכות הם מה זה הלכותיה אומר הגריז נכתב כל כל פרשה ופרשה נכתבה לשם מזיק אחר כדי ללמד אותי פרטי דינים שלמעשה הם ביסודם הם פטורים זה פטור שנכתב בכל פרשה יש פתור מיוחד בקרן יש פתור של חצין של טם ובשן ורגל יש פתור ש של רשות הרבים ובאש יש פתור של תמול ובב יש פתור של כלים ככה יוצא לפי דברי ה גריז נכון כ ככה הוא אומר חילת לחות סכ ממון אבל ייתכן מאוד שאפשר להסביר פשט אחר לגמרי בגמרא פשט אחר לגמרי בגמרא מה שהגמרא אומרת למ הלכת כתבי לכות איהם אפשר להגיד שהנה חינמי באמת אם התורה לא הייתה כותבת את כל פרשה ופרשה נפרדת את כל אב ואב באמת הייתי אומר שניתן ללמוד את האבות הללו מהצד השווה שדרכן להזיק כמו שהגמרא המשנה אומרת הצד השווה שבהם שדרכן להזיק ושמירתן עליך אבל לך שנכתבו שנכתבה פרשה נפרדת לכל אב ואב ממילא אחר שהתורה כבר כותבת פרשה לכל אב ואב בכדי ללמוד את הלכות יהן מ יש לי כבר מקור נפרד לכל אב ואב יש לי כבר סיבת חיוב שונה לכל א מיוחדת לכל אב וב אפשר להגיד אפילו יותר מזה לא שזה בא ממילה כלומר ליך שהיה צורך לכתוב את הפרשיות לצורך הלכות יהן אז ממילא הם עצם הפרשות כבר מהוות מהוות מקור צם החיוב אפשר להגיד אפילו טיפה יותר מזה אפשר להגיד שזה מוכרח לומר ככה דהיינו נכ שהתורה מגלה לנו שיש הלכות מיוחדות ופטורים מיוחדים בכל אב ואב יתכן שזה מעיד כ100 עדים שבעצם יש לכל אב ואב גם כן בפני עצמו איזשהו סיבת חיוב נפרדת שמכוחה נובע הפתור שממנה נובע הפתור לפי המבט הזה לפי ההבנה הזו בעצם יש לנו ארב יש לנו ארבע אבות זיקים יש לנו ארבע פרשיות נפרדות לכל פרשה ופרשה יש סיבת חיוב נפרדת דהיינו יש לנו כן ארבע סיבות חיוב לארבעת אבות זיק כשהתורה אומרת גמרא אומרת קרן כוונתו להזיק ורגל זכו מצוי ושן ישנה על אזה כור התכונות הללו הן הן סיבת החיוב שבכל בכל אב ואב זה נכון שוב אני חוזר זה נכון שאלמלא נכתבו הפרשיות אז היה נתן ללמוד את עצם החיוב מהצד השווה אבל שנכתבו הפרשיות ויש פרשה נפרדת כל כיה וארי סדו חרן ושיחת בי שנכתבו הפרשיות הללו ה ממילא מהוות כבר מקור וסיבה נפרדת של חיוב לכל אבואב מה סיבת החיוב בקרן כוונתו להזיק מה סיבת החיוב ברגל איזה כה מצוי מה סיבת החיוב בשאין ישנה על איזה כה מה סיבת החיוב בש באש או אז אני רוצה להוכיח את היסוד הזה כן אז אם כן שוב אנחנו מציגים כאן שתי אופציות אופציה אחת ש כפי שהגריז הלך איתה שבעצם יש סיבה אחת מחייבת לכלל אבות הנזיקים סיבה אחת ה מחייבת הסיבה היא הצד השווה כל המטרה שלשמה נכתבו פרשיות על כל לכל אב ואב היא אך ורק להקל היא אך ורק להצביע על פרטי פטורים שנאמרו פטורים מיוחדים שנאמרו בכל א ואו אבל אפשר להציג את זה לגמרי אחרת אפשר להציג את זה שנכתבו הפרשיות ממילא יש לנו כאן מקור נפרד לכל אב ואב וממילא הנפק מינת היא עצומה האם התכונה המיוחדת שנאמרת בכל אב ואב האם ה הי ה סיבת החיוב כוונתו להזיק זה סיבת החיוב יש הנעה לזה כ זה סיבת החיוב איזה כו מצוי זה סיבת החיוב או שלא זה לא סיבת החיוב סיבת החיוב הי הצד השווה כל מה שהגמרא חותרת לה להצביע על תכונה מיוחדת לכל אב ואב המטרה היא אך ורק בכדי לדעת מה נכלל באב הזה אלו אלו דברים אפשר לשייך לאב הזה לשם מה אנחנו צריכים לדעת מה לשייך לאב בכדי לדעת מה הם הפטורים שנאמרו מה הם הפטורים שיאמרו בתולדות אז התכונה היא לא סיבת חיוב היא אך בכדי להגדיר מה כלול בשם מזיק שנקרא שן נפה פירות לנעה נכלל בשם שן כן היא הזיקה מ מסוי שעל גבה זה נכלל ברגל וכן הלאה אבנו סכין המסו שנפלו גזקו ברוח מצוייה אז זה זה אש אז התכונה כוח אחר מורב בו אז התכונה היא לא היא לא באה להצביע היא לא באה ללמד אותי על סיבת החיוב היא באה בסך הכל ללמד אותי מה נכלל בשם המזיק הגריז הלך בדרך השנייה אבל עכשיו אנחנו מציגים דרך אחרת מה שאני רוצה לטעון בעזרת השם שאולי זה מחלוקת רשי ווספות השתי הבונות האלה וזה נעוץ בשאלה איך אנחנו מתייחסים לתכונה הזו של אש שנקרא שנקראת כוח אחר מעורב בו אדם מדליק אש והנזק של האש הוא שילוב של האש שאני יצרתי עם הרוח שמובילה את האש זה נקרא כוח אחר מעורב בו האש לא היייתה יכולה להזיק בלי הרוח ש שלוקחת אותה ומפיצה אותה לכל עבר כן זה נקרא כ כוח אחר מעורב בו השאלה היא ככה האם כוח אחר מעורב בו זה סיבה לחומה או סיבה לכולה מעניין תוס אומרים במקור ט במקר דף ב כן תוס אומרים שה דלא תניח לא הרי האש כ השור מבה כדי כטן לא הרי המ כ השור משום שלא היה יכול למצוא חומרה מה שאין בשניהם לא הה יכול למצוא חומרה באש שאין שאין בשניהם במווה דם משום ד כוח אחר מעורב בו ואין הולך לדעתו כמשו אין זה חומרה מד לא חשיב לגבי חומר באש מ בשור ואד לקמה בדף ג עמוד ב ד ונוס כנו שנ אש כוח אחר מעורב בו וא הולך לדעתו אחי גמר מה ישנא שאף על פי שכוח מעורב בו ראוי להתחייב בו אז כוח אחר מעורב בו זה לא סיבה לחומרה זה סיבה לכולה אף על פי שכוח אחר מעורב בו אף על פי נו חיהפ ל פלא הרות סות כרזים שכוח החמורה בו זה זהזה כול אבל תראו ברשי רשי אומר במקור י כוח אחר מורה בו והב לעסוק דיתה כלומר רשי מתייחס את התכונה של כוח אחר מ לתכונה לחיוב לחומרה בגלל שכוח לא אף על פי שכוח אחר מעורב בו חייו אלא בגלל שכוח החי מערב בו חייו גיע אבל סוקה דעתה אתה יודע שהאש שהדלקת יכולה בקלות להתפשט למה לא דאגת וככה מבואר גם ברשב תראו במקור ידא אומר הרשבא טעם זה שכוח אחר מעורב בו פעמים שתפסו לכולה פעמים לחומרה כל אחד לפי מקומו דוודאי כולם חו יש כאן וכן אצלנו טופסו לחומרה שימו לב למשפט הזה לומר שעל כן חיווה בו תורה מה זאת אומרת על כן חיבה בו תורה זה סיבת החיוב זה סיבת החיוב בגלל שכוח אחר מערב בו לכן חייב אבל סליחה מה עם הצד השווה איש צד שווה זה סיבת החיוב לפי הגריז ז סיבת החיוב לא כתוב כאן ברשב שסיבת החיוב בגלל שכוח אחר מעורב בו לכאורה אני חושב אולי כן ה השני השני פשט שראיינו בהבנת הסוגיה בדף ה אולי זה עומד בגוף המחלוקת רשי והשבה והתוספות התוספות אחזו בוא נפתח ברשי והשבה רשי והשבה חזו שהתכונות של כוונתו להזיק יש הנעה לז כה אזכה מצוי התכון כוח אחר מעורב בו התכונות המיוחדות האלה שנאמרו בכל אב ואב ה הם הם שנכתבו הפרשיות כל אחת בפני עצמה הם הם הופכות להיות המקור וסיבת החיוב של כל אב ואב ולכן רשי מדגיש בדבריו שכוח החמורה בו זה סברה לחומרה לעומת זאת תוספות תוספות שה הלכו בכיוון אחר תו סת הלכו בכיוון שבאמת סיבת החיוב היא לא קשורה לתכונות האלה בכלל סיבת החיוב זה דרכן להזיק ושמירתן עליך זה הצד השווה סיבת החיוב היא אחידה היא אחת והיא רלוונטית על כל האבות י יוצא מן הכלל אלא מה כל העניין של התכונה אז כל העניין של התכונה זה ר אך ורק בכדי לומר מה כלול באותו אב אבל לגופו של עניין תוספות מרשה לעצמו להסביר שכוח אחר מעורב בו הוא אדרבה מתפרש לכול אבלא לחומרא אדרבה זו סיבה לפתור ולא סיבה מה שאפשר לתוספות לפרש כפי שהוא פירש זה אך ורק בגלל שהוא אחז שסיבת החיוב אינה תלוייה בתכונה היא לא תלויה בתכונה אז סיבת החיוב עומדת בפני עצמה בגלל הצד השווה היא לא תלויה בתכונה של כוח אחר מעורב בו לכן כוח אחר מעורב בו בעיניו של התוספות כמו שגם הרשב אומר שיש בזה סברה להקל וסברה להחמיר אז הוא תפס שכאן באמת זה סברה סברה לכולה זה סברה לפתור זה לא צברה להחמיר אם נהייה יותר אם נעמיק טיפה יותר אולי נגיד את זה בקצרה אולי י יהיה ניתן לתלות את מחלוקת רשי והרשב"א עצמי לקצר בסדר כן הרי חקרו בזה האחרונים אה שבן האזל בתחילת הלכות נסכה ממון פרק א' הלכה א' אות ידר נפתל תרו בסימן קטז ועוד רב שמאן רב שמואל כולם חקרו בשאלה הזאת מה יסוד המחייב בנסקי ממון האם יסוד החיוב הוא מה החידוש של התורה למעשה מה הסיבה שהתורה מחייבת בנסקי ממון אפשרות אחת להסביר היא שהתורה בעצם ה את האחריות של האדם על נזקי ממונו כפי שהטילה אחריות על נזקי גופו כלומר התורה אומרת ש ממונך שמזיק אתה ערב ואחראי על עעל על נזקי ממונך על מעשה ממונך על מעשה שורך האש שלך כל דבר אלא מה התורה אומרת שיש אופציה להיפטר מהחיוב הזה על ידי שמירה על ידי שמירה אז השמירה זה אופציית הפטור החיוב כלומר סיבת החיוב היא בכח ש ממונך הזיק ואתה אחראי על נזקי ממונך התורה נותנת אופציה של פטור על ידי שמירה אם שמרת כראוי אתה פתור מה גדר הפטור אז רבי סת ממלצר בבן האזל כותב שסיבת הפטור הא מדין אונס כלומר לך שהתורה קבעה איזשהו סטנדרט של שמירה למשל שמירה פחותה וקיימת את השמירה הזו ובכל זאת הנזק קרה אז אתה נחשב כאנוס ככה מעולה מדברי רשי בדף י במקור י תראו בדף ג עמוד ב טוב טוב אני לא רוצה להגיד שרשי הולך בשיטה הזו אבל רק את האפשרות הזא לא שברוח שנה מצאה ועונס ו יש מושג של אונס אפשר להגיד לפי זה ככה אומר רבי סם הצר שסיבת הפטור היא כששמעת כראוי ובכל זאת הנזק התרחש זה תנוס רב שימן שקוב בחידושיו בסימן א' אומר ורט אחר הוא אומר שהשלמות בשמירה היא תנאי בחיוב היא תנאי בחיוב כן כלומר התורה אומרת שאדם אחראי על נזקי ממונו מה ש ממונך מזיק אתה חייב אתה ערב לכך אתה אחראי לכך אבל התורה מטילה תנאי בחיוב מה התנאי בחיוב בתנאי בכפוף לכך שהתרשל בשמירה אבל אם שמרת כדי באה אז החיוב לא חל אז אז אז זה תנאי עם ככזה זה חיוב עם כוכבית כן את י זה חיוב עם כוכבית למעלה חפוף לכך שלא שמרת שהתרשל את בשמירה אז יש שני פשתים או שהשמירה זה פטור מטעם אונס או שאי השמירה זה תנאי לחיוב ויש פשט אחר עכשיו יש פשט אחר לגמרי שסיבת החיוב היא לא בגלל שהתורה הטילה את האחיות ואת הערבות של האדם על נזכה ממונו אלא מכיוון שזה ממונך התורה הטילה על אדם את החיוב לשמור בגלל שזה ממך אתה מחויב לשמור לך שלא שמרת ופשט בשמירה סיבת החיוב היא הפשיעה בשמירה זו הסיבה שאתה חייב בגל שפשט בשמירה הז סיבת החיוב היא הפשיעה בשמירה כן אפשר לומר שזה מחלוקת בין הרמבם וובין התור תראו את הרמבם במקור יג מקור יג כותב הרמבם כל נפש חיה פרק א' הלכה א' כל נפש חיה שהיא ברשותו של אדם שהזיקה הבעלים חייבים לשלם למה הבעלים חייבים לשלם שהרי ממונם הזיק סיבת החיוב ובגלל שהממון שלך זה הסיבה שאתה חייב בגל שהממון שלך הזיק היייתה לך אפשרות להיפטר מהחיוב אם היית שומר כראוי אבל אלך שלא שמרת כראוי אתה חייב בגלל שהממון שלך הזיק זה הסיבה שאתה חייב אבל התור כותב בסימן פט כשם שאסרו לאדם שיזיק את חברו ואם זיק חייב לשלם כך צריך לשמור ממונו שלא יזיק ואם הזיק חייב לשלם אז לכאורה התור כורך את סיבת החיוב בחיוב של שמירה הוא אומר ככה צריך לשמור ממונו שלא יזיק ואם הזיק חייב לשלם פשם דברי התור משמע שסיבת החיוב בנזק היא בגלל שלא שמרת זה הסיבה שאתה חייב בעצם התורה חיווה סוג של גרמה כן יש גרמה בנזיקין פטור אבל אדם שהתרשל בשמירה על ממונו זה סוג של גרמה שהתורה חייבה בגלל ש פשטת בשמירה כתוצאה מכך הלכה הלכה הלך השור והזיק אז על מה אתה חייב אתה חייב על הפשיעה שלך הפשיעה היא החיוב בסדר זה ה יש כאלה שרוצים לומר ראיתי שמי שכתב שאולי זה תלוי בגרסה של המשנה כן כתוב במשנה הצד השווה שבהן שדרכן להזיק ושמירתן עליך אבל יש גרסאות וככה גם מופיע בעמוד ב ל בהמשך שכתוב ריב ככה גרס דרך אגב במשנה שממונה ושמירתן עליך אז יש כאלה שרצו לומר שאולי זה תלוי בגרסה כלומר אם אנחנו גורסים ממונך ושמירתן עליך אז הפשט הוא שסיבת החיוב היא בגלל שזה ממונך אבל אם אנחנו גורסים שמירת עליך בלי בלי לגרוס ממונך דרכן שירתן עליך הסיבת החיוב ה בגלל הפשיעה בשמירה אבל זה לא מוכרח אפשר להגיד גם גם אחרת אפשר להגיד ששמירת עליך מה שכתוב שירתן עליך זה לא התנה של המשל לא בא לכתוב את סיבת החיוב הוא בא להגדיר ה הוא בא לכתוב על מה אני חייב על מה על מה אני חייב שלא נחשוב שלא נחשוב שהחיוב נזיקין זה אך ורק משהו בבעלות בלותי הקניינית אלא הוא בא להגיד כל על כל מה שאני חייב לשמור אז אני גם חייב נזקו כן מה שכתוב שדרכן הזיק הוא שירתן עליך ה שמירת עליך זה בא להגדיר על מה אני חייב לא למה אני חייב אלא על מה אני חייב על כל מה שאני מחוייב לשמור אני חייב נפק מינה מה שתוספות אומרים בדף נוו עמוד ב מה שהמשנה אומרת בתחילת פרק הכונס שאם הוציאו הליסטים אז ליסטים חייבים נכון זה תראו ב אה נו איפה כתבתי את זה הנה במקור טז כן קודם כל התוספות בדף ג' כותבים שמה שכתוב ממונך זה ליו דווקא גבי בור דלו ממון ההוא וכן גבי אש פשיטה ש מדליק ד אישו של חברו באש של אחר חייב אבל גם כן בגבי גזלן תראו בתוספות גזלן אומרת המשנה שאם הוא הוציא את הבהמה מתחת רשותו של הניג זל אז הוא הוא חייב בנזקי הבהמה לאחרים אם הי מזק את אחרים אז אומר התוססות יש לומר דסבר הו גזלן נכנס תחת הבעלים וכיוון שיוצאים מרשות בעלים שהיו חיובים בשמירתו ואין הבעלים יכולים לשומרה לפי שנגזלה מהם אז יש על גזן לשומרה דלענין זיקין יקראו בעלים כל מי שבידו לשומרה אז אפשר להגיד שמה מה שהמשנה אומרת ושמירתן עליך זה לא בא לומר מה סיבת החיוב אלא בא לומר סיבת החיוב בגלל שזה ממונך זה סיבת החיו אבל שמירתם עליך בא להגדיר מה זה ממונך ש ממונך זה לא משהו מצומצם אך ורק לבעלות קניינית אלא ממונך זה גדר הרבה יותר רחב כל מה שנכנס תחת רשותך ותחת שמירת הוא כלול בממונה אז אז ממדה זה אפשר גם הפוך אפשר להגיד שסיבת החיוב זה שמירת ולמה כתוב ממונך ושמירת כי התורה התנא אומר בגלל שזה ממונך אז אתה חייב לשמור ובגלל שאתה חייב לשמור אתר חייב לשלם לכן הקדימה התנא ו ממונך ום ממונך לפיכך שמירתם עליך ולפיכך אם מזיק חייב להזיק אז אני אומר הגרסה זה לא בהכרח א א לא בהכרח א הוכחה לכאן ולכאן יש כמה נפק מינות נגיד בקצרה כמה נפק מינות יש כמה נפק מינות בחקירה הזו אז נגיד בקצרה אני יודע שדיברו על זה בשיעורים אזני אני מרשה לעצמי לרוץ טיפה בסדר כי הזמן שלנו קצר אבל נפק מינה ראשונה נפק מינה ראשונה כן מה הדין מה הדין אם יש ויכוח בין ניזק מזיק כן הניזק אומר הניזק אומר הניזק הוא ה הטובע כמובן הוא אומר אתה המזיק לא שמרת על השור שלך לא שמרת על השור שלך טענת בריא והמזיק הניטו אומר לא שמרתי על השור שלי כראוי דלת דלת שיכולה לעמוד בוח מצויה על מי חובת ההוכחה האם המזיק צריך להביא ראיה שהוא שמע או שהניק צריך להביאה שהמזיק לא שמע נחלקו בזה הפני יהושע והחזון אש הפני יהושע לקמה פרק הכונס דף נוו עמוד ב אומר שהניק צריך להביא הוחכה שהמזיק לא שמר כי המוציא מחברו עליו הראיה המזיק הוא המוחזק אז הניזק צריך להביא הראיה שהמזיק לא שמר לעומד זאת החזון איש בסימן ז סעיף קטן ז בב קמה כותב לא כך לא המזיק צריך להביא ראייה שהוא שמר איך זה יכול להיות הרי מוציים מחבור עלי הרעיה איך מה זה צריך להביר היה שהוא שמע והוא מביא ראיה מהגמרא בקמה צט עמוד ב הגמרא שמה אומרת מקור יז שטבח אומן שקלקל כן אם יש שוחט שהוא מומחה והוא קלקל ונבל את העוף אז הדינו הוא אומר רבי יוחנן שהוא חייב שואל את הגמרא והרי מה הסיפור עובדה אב עובדה כמד רבי יוחנן בכשת דמון ואמר לזית ריה ד ממחית לתרנגולים תרנח לך תבי ראייה שאתה מומחה לתרנגולים ואני אפתור אותך אז אומרת הגמרא כמה בחינם כם בשכר מה אם הטבח האומן השוחט האומן שוחט בחינם אם הוא שוחט בחינם הוא פטור למרות שהוא ניבל את האוף הוא פטור למה כי הוא מומחה אז כיוון שהוא מומחה אז הוא אנוס כאילו זה משמיה משמיה הזיקו לבעל העוף שואל החז אניש למה מה כתוב כאן רבי יוחנן אומר לטבח לך תביא ראייה שאתה מומחה למה הוא צריך להביא ראייה שההוא מומחה הרי הוא המוחזק השוחט הוא המוחזק למה השוחט צריך להביא ריה הרי הוא טוען תיינה הוא טוען שהוא מומחה אתה בעל הוף אתה לך תביא ראייה שאני לא מומחה למה רבי יוחנן טובע מהשוכר להביא ראייה שהוא מומחה מוכרח מכאן אולי אולי זה תלוי בחקירה שחקרנו מה למעשה סיבת החיוב הרי ק מנן שאיין ספק מוציאים מדי וד והגמרא אומרת בגמרא בכמה קיח גמרא בכמה מקומות שאם אדם אומר לחברו איני יודע אם ה לביתה אני הדין הוא שפטור אבל אני יודעם פרעתיך הדין הוא שחייב מה ההבדל אם אדם זוכר את החוב כלומר אם החוב ברור מודה בחוב אז אין ספק לגבי עצם החיוב כל הספק הוא בפטור אז אם אדם אומר אני יודע מם פרטיך אז אין ספק מוציא מדי ודי כמה שהחיוב הוא ברור והספק הוא בפטור אז הוא חייב אבל אם הוא אומר אני יודע מ לוויטני אז אני לא זוכר בכלל אם היייתה הלוואה אז קשיון שהספק הוא בעצם החיוב אז לכן הוא פטור מוצאים מחברו עליו הראייה מילה זה תלוי ב חקירה שלנו אם נאמר שסיבת החיוב שסיבת החיוב היא עצם העובדה שהממון שלך הזיק אתה חייב נקודה הממון שלך הזיק אתה חייב עכשיו התורה נותנת לך אופציה להיפטר מהחיוב איך להפתר על ידי השמירה נכון אז השמירה זה פטור מהחיוב אז אם יש ספק האם שמר או לא שמר כן אז על מי מוטלת חובת הראייה על מי שטוען שהוא שההוא נפטר מהחיוב כי הספק הוא כי החיוב הוא ודעי והספק הוא בפטור אומר החזן אש מי שטוען טענה מחודשת שפטור הוא צריך להביא ראייה אז החזון איש למד שסיבת החיוב זה עצם העובדה שהממון שלך הזיק זה הסיבה שאתה חייב אתה טוען ששמרת אתה בעצם טוען טענה של פטור אז א לך חובת הראייה אותו דבר במומחה אתה הלכת ונבל את העוף אתה הזקת יש כאן אדם המזיק אבל אבל אתה טוען לאונס אתה טוען רגע אני מומחה אני מומחה אז אני פטור אז מי חובת הוכחה על מי מותן חובת החיה על השוחט הוא צריך להביא ראייה אבל מה סבר הפני יהושע הפני יהושע סבר שסיבת החיוב זה לא ש ממונך הזיק אלא הרשלנות בשמירה היא היא סיבת החיוב אז עכשיו יש לנו כאן ספק האם היייתה כאן רשלנות או לא היייתה כאן רשלנות יש כאן ויכוח המזיק אומר המזיק אומר אני שמרתי הניזק אומר לא שמרת אז כיוון שיש כאן ספק בעיקר בסיבת החיוב האם היייתה כאן רשלנות או לא הייתה כאן רשלנות האם יש כאן סיבה לחייב או אין כאן סיבה לחייב אז כאן בוודאי שם מוציאים מחבורה עליו הראיה נפקא מינה שנייה מה הדין אם אדם מסר את השור שלו לשמירה והשומר פשה ולא שמר פשה ולא שמר הבעלים לא ידעו האם הבעלים חייב או לא אז יש ניו קסף תראו במקור יח אנימ קסף אומר ש אני מכסף אומר שאין אתה חיה בנזכ שמירתם פשת בשמירת עד שהזיקו לפוק אחד מסרנו לחינה לטורינו כדכ זו ופשע בהם שומר דשני חייב והראשון פטור כלומר אם אומר הזה פשוט לי שאם אדם מסר את הבהמה שלו לשמירה לשומר והשומר פשע בשמירה והבעלים לא ידעו מזה הבדאי שהבעלים פטורים השומר חייב ובעלים פטורים לעומת זאת כן יש כאן רמבם בפרק ד מלכות נזכה ממ החת ד הרמבם הזה הרבה מה לדבר עליו אבל הזמן שלנו הולך ומתקצר אז אני אגיע רק לנקודה של סוף הדברים של הרבד אומר הרבד במסקנת דבריו שלעולם אין הבעלים ניצלים מיד אני זק והם ידנו ם השומר פשט דברי הרבד משמש שגם אם אדם אדם מסר את השור שלו לשמירה והשומר פשע בשור בשור הלך והזיק אז לעולם אין הבעלים ניצלים מיד הניזק דהיינו הניזק יכול לטבוע את הבעלים והבעלים ישלמו לניזק ואחר כך הבעלים ידונו עם השומר על הפשיעה שלו שהוא שמר והוא יפצע אותם אבל יש כאן כתובת הבעלים אה ה אני זה יכול לטבוע את הבעלים של השור אז הרי תחלוק על על הכסף מכול כון מה מה נקודת הוויכוח בין ה אפשר לומר שאולי זא ה הם נחלקו בחקירה שלנו כלומר אני מקסס עבור שסיבת החיוב מה הסיבה שאני חייב היא בגלל שאני פושע זה הסיבה שאני חייב וכאן שמסרתי את השור לשומר ו לא ידעתי שהוא פשע לא יודע אני מבחינתי השור שלי שמור פיקס 100% והלך השומר ופשע בשמירה מי שחייב בתשלומי הנזיקים זה אך ורק השומר נקודה אני לא חייב בכלל אי אפשר אי אפשר לטפול עליי שום רשלנות כלום מסרתי את השור לשמירה וגם לא הייתי מודע לכך שהשור לא שמור בסוגריים יש שאלה מעניינת מה הדין אני יודע שהשומר פושע האם אני מחוייב ללכת ולא עשיתי ולא הלכתי ושמרתי בעצמי וכאן זה נקודת הדיון שברע של הרבד וא אין כרגע זמן אבל לעומת זאת זה סובר הר מכסף לעומת זאת מה סובר הרבד הרבד זבור שסיבת החיוב זה שממון ך הזיק זה סיבת החיוב אלא שיש אפשרות להיפטר על ידי שמירה אז כאן מכיוון שבסופו של דבר בסופו של דבר השור שלך לא נשמר אתה מסרת את השור שלך לשמירה השור שלך במבחן התוצאה הוא לא נשמר ברגע שהשור שלך לא נשמר והוא הזיק מתוך פשיעה אז הרי לא התקיים פה התנאי לפתור אותך אז ממינה הביים חיב בגלל שהשור שלו הזיק נקודה השור שלו הזיק והשור שלו לא יהיה שמור לא היה שמור זה נכון שבוודאי יש לו טביעה כלפי השומר הוא יתבע אותו אדוני אתה גרמת לי נזק בגלל שאתה לא שמרת השור שלי הזיג בסדר אז הוא אז הוא הטבע את השומר אבל יש כאן כתובת לתביעה וזה הבעלים למה הבעלים חייב כי השור שלו הזיק נקודה ואין כאן אפשרות לפתור אותו כי תכלס השור שלו לא נשמר אז מה יפתור אותו רק השמירה היה פותרת כאן הוא מינה מישהו שישמור אבל השומר לא שמר אז תכלס השור לא נשמר נפק מינה שלישית יש הלכה מעניינת מפורסמת בני מקה יוסף במקור כא תראו למן דמה ראשון משום חיצו אז זה נמק זה מפורסם בדף י עמוד א מדפי הריף שם אשו משום חצה שואל כ יוסף אם אישום משום חצה מה מה הגדר של הדבר הזה האם הגדר הזה הוא שנחשב בכל רגע ורגע כאילו מצית בכל רגע ורגע נתון שהאש דולקת זה נחשב מצית מחדש כן אם זה אם זה נחשו ככה אז איך אפשר להדליק נרות שבת אתה מדליק נר שבת והאש דולקת והולכת במהלך השבת אז אתה מחלל ש אתה מחלל שבת כל רגע ורגע ש שהאש דולקת אתה מדליק מחדש ודאי שזה לא ככה אז א אז מסביר אני מק יוסף כן אז תראו שמה כי נעיין במילת ה שפיר לא קשל שהרי חיובו משום חיצו כזורק החץ שבשעה שיצא החץ מתחת ידו באותה שעה נעשה הכל ולא חשבן עלי מעה מב חשבי חזירה חנ אילו מת קודם שהספיק להדק הגדיש ודאי משתנ חרות נסים ד כן טיפה בדיר משת פשי חשנ ניזה מחדש כשאדם פושע ומדליק אש ושו משו חצה פשט הוא שזה נחשב כאילו כל מ הדלק כל מיס הדלקה כאילו נעשה בשעת ההצתה בשעת ההצתה של האש נעשה כל הדלקה כל הדלקה נעשתה משום ששעת ההצתה היא סיבת החיוב ממילא אז קודם כל לגבי שבת אז ברור שאני לא מחלל שבת כי כל ההדלקה של האש נעשתה כאילו כל כולה נעשתה מעיקר הב שבת אבל נפק מינה לדיני אש היא שאם אדם הצית אש ולפני ה ש הספיקה לשרוף את הגדיש הוא מת מת אז עכשיו השאלה היא האם נכסיו נשע עכשיו מי שירש אותו זה ה יורשים האם נכסיו נשתעשע מחדש אני מקרה יוסף שהנכסים משתעבדים מרגע הפשיעה עוד לפני שהתרחש הנזק כלומר מרגע שהצעתי את האש הצתתי את האש פשטתי מרגע מרגע שפשט ויש כאן לפניי את סיבת החיוב זה הסיבה שאני מתחייב כי החץ כבר יצא לדרך הסיבה שאני חייב על החץ כיו שיריתי אותו הסיבה שאני חייב על האש כי צדתי אותה זו סיבת החיוב מהרגע הזה כבר השתעבדו נכסיי אז גם אם חלילה המצית נפטר היכולים היכול הניזק לגבות מהיורשים כי הנכסים משועבדים אז עכשיו צריך לשאול מה יהיה הדין בנזקי ממון אם אדם פשע בשור ולא שמר עליו והשור הלך ונכנס לחצר וכילה שמה את כל החצר והוא מת לפני שזה קרה כלומר הוא מת אחרי אחרי שהוא פשע השור הוא מת ואחר כך השור הלך והזיק האם הוא ח האם הנכסים שלו משתעבדים לטובת הנזק לכאורה זה תלוי בחקירה שלנו זה תלוי מה היא סיבת החיוב בנסקי ממון אם סיבת החיוב בנזקי ממון זה מה זה שמונו הזיק ואילו הפשיעה זה רק אי תמצה להיפטר מהחיוב הסיבת החיוב זה ממונו שהזיק הרי עדיין ממונו לא הזיק עדיין השור ה הוא מת לפני שהשור הגיע לפני שהשור הלך ואכל אז נכסיו לא משתעבדים אבל אם נאמר שסיבת החיוב זה הרשלנות בשמירה זה סיבת החיוב בגל שהוא התרשל בשמירה אז זה כמו שומר שומר אין לנו זמן כרגע אבל יש גמרא בקיב לקמן וגמרא בכתובות בדף לד ונימוקי יוסף במקור כג כותב להדיא שאם יש פשיעה אם השומר פשע אז הוא מתחייב כבר משעת הפשיעה מרגע הפשיעה אשת בות נכסה בחייו כן מדובר שמה על על יומ על יתומים שהניח להם אביהם פרה שעולה הם חשבו שזה אבא ש שזה של אבא שלהם והלכו וטווח אותה ואכלו אותה אז אומרת המשנה אומרת הגמרא שאם הניח להם אביהם אחריות נכסים הם חייבים לשלם למה הם חיייבים לשלם למה יש פה בכלל שיבו נכסים הרי הם תפחו ואכלו את הפרה לאחר שנפטר אז למה הם צריכים למה יש פה בכלל שיבו חסים אומר אומר הנימוק יוסף בגלל שהאבא פושע האבא פשע בחייו מכל מקום אבנו דעבד בחיב דלא הודיענו ד שאולה למה הוא לא הודיע להם שהפרה הזו שעולה הוא פושע מכיוון שהוא פשה בחייו השתעבדו כבר נכסו מחייו עוד לפני שהנזק התרחש בפועל עוד לפני שהם תוכו ואכלו כבר התאבדו נכסו כי אצל שומר מרגע הפשיעה כבר נתאבד הנכסים שלו ו שקר יתרחש הנזק יוכלו לגבות מהנכסים המשועבדים כן מי שעוסק בזה בהרחבה מי שרוצה לראות זה הקצות החושן ברר ציד סעיף קטן ז ובר צדי א סעיף קטן א מדבר על זה עלע על כך ששומר מתחייב משעת הפשרה אז ממילא אותו דבר גם כאן אם נמר שסיבת החיוב זה הפשיעה שלו בשמירה אז ברגע שהוא פשע בשמירה השתעבדו נכסיו נקודה עוד לפני שהנזק התרחש בפועל השתעבדו נכסיו לכן אם הוא מת לפני שקרה הנזק אז אפשר לכבוד מהנכסים שלו כמו שאדם שזרק חץ ומת שאפשר לכבוד מנכסיו אבל אם סיבת החיוב היא מה םם מיסה ממונו אז עדיין זה לא לא קרה עדיין לא עדיין אין סיבה לחייב אותו העובדה שהוא פשע בשמירה זה עדיין לא סיבת החיוב זה לא סיבה לחייב אותו הסיבה לחייב אותו הוא הוא מיסה הזק של ממונו וזה עדיין לא יתרחש בחייו נוקא מינה נוספת קמינה נוספת אפשר להגיד לגבי קמל בדר במינ יש לנו בגמרא בקמה כב הגמרא אומרת שאם אדם שורף גדיש אבל היה עבד קפוט שמה העבד קשור ושוא יט את הגדיש הוא ידע שהעבד הזה הולך למות או שלא ידע לא משנה אבל היש שמה עבד קפוט אז כיוון שהוא חייב מיתה על העבד אז יש כאן דקים לביד הרב מנהם והוא נפטר גם בתשלומי הגדיש הנה המדליק את הגדיש והיה שם גדי כפו ואבד סמוך ונשף אמו חיי עבד כפו לו ודיס מקור כד פטור למה קדין קים לבדר מינה עכשיו השאלה היא ככה מה הדין בנזקי ממונו בנזקי ממונו שכשאדם פשע בממונו ברגע שהוא פשע בממונו הוא גם עשה מיסה שהוא מתחייב בגינו מוות בסדר ברגע שהוא פשה בממונו לא יודע מה אפשר צר צייורים ד פתח את הדלת א לא יודע עשה איזהשהו מלאכה בזה לא משנה אדם בשעה שהוא פשע בממונו עשה גם מיסה של בגינו ה מתחייב מוות האם ואחר כך הלך השור והזיק יש כן דין קמל בדרב מינ על חיוב התשלומים זה תלוי בחקירה אם שעת החיוב אם סיבת החיוב זה מיסה ממונו אז זה קורה אך ורק בשעת הנזק אז אז אז אז לא אומרים פה כמ בדרב מינה כי את החיוב מיטה הוא התחייב לפני כן בשעת הפשיעה בשעת חיוב הנזיקין הוא לא התחייב הוא לא עשה מש אז אין קים דר ממני אבל אם לומר שסיבת החיוב זה הפשיעה בשמירה אז כיוון שברגע שהוא פשה גם הוא עשה מס שמחייב אותו מיתה אז קיב רב מיני נוקא מינה נוספת מה הדין אדם שהפקיר את שורו עוד לפני שהוא הזיק כן בגמרא בגמרא יג הפקיר את שור זיק אז האם הוא חייב או פטור אם נומר שסיבת החיוב זה רשלנות בשמירה אז הוא התרשל בשמירה הוא התרשל בשמירה ואחר כך הפקיר אז הוא כבר סיבה הוא כבר יש סיבה לחייב אותו בגלל שהוא פשע בשור שלו זה שהוא הפקיר אותו לפני שהוא הזיק אז מה ה היייתה כאן פשייה זו סיבה לחייב אותו אבל אם נאמר שסיבת החיוב זה ה ממונו של הזיק הוא הבכיר אותו לפני ש לפני שהוא הזיק כן ככה רב שמן רוצה לומר בסימן א' וגם רב שמואל רזוס י דיברנו על זה ש הרב רבך לא מסכים זה כרגע לא נכנס זה ב בוא נחזור לעניננו מה שאני רוצה לטון אז עכשיו אשתה דתית לאחי אולי אפשר לומר שזה מחלוקת בין רשי והתוספות כן מה גם שרשי בדף ט עמוד ב תראו ב במקור כו מסביר מה זה קל שחבתי בשמירתו שנתחייב שומרו הכשרתי את נזקו כלומר אם הזיק הכשרתי וזמי את אותו הזק שלוש מרטיב יפה מפשט דברי רשי ממה שמע שה האי שמירה או הפשיעה בשמירה היא היא סיבת החיו כל שחבתי בשמירתו הכשרתי דזקו בגלל שני התחייבתי לשמור אותו ולא שמרתי עליו יפה לכן אני חייב אז אפשר להגיד שרשי הולך לשיטתו דהיינו ש ש הסיבת החיוב בנזקי ממון זה הפשיעה בשמירה ממילה מבאר רשי ממילה יסבור רשי שכל אב ואב כל תכונה ותכונה של כל אב ואב היא הסיבה המיוחדת שמחייבת שמירתו באופן מיוחד זו הכוונה שש ארבע סיבות חיוב לכל אב ואב התורה אומרת סיבת תחיל בפני עצמה כי כל תכונה ותכונה זה סיבה מיוחדת לשמירה כן איזה כה מצוי זה סיבה לשמור מיוחדת יש הנעה לאיזה כה זה סיבה מיוחדת לשמור אה כוח כוונתו להזיק זה סיבה מיוחדת לשמור כוח אחר מעורב בו זה סיבה מיוחדת לשמור ג אבל אלה עסוק עדית זה סיבה מיוחדת לשמור אז יש ארבע סיבות חיוב בכל בכל אב ואב התורה מח יש סיבה מיוחדת לשמירה אז יש ארבע סיבות חיוב לכן רשי מפרש שכוח הרוב סיפה לחומרה רשי הולך לשיטתו אבל תוספות תוססות זברו לא כך סיבת החיוב היא זה שמ מולך הזיק נקודה זה הסיבה שאתה חייב הצד השוב שבהם ש ממונך ושמירת ממונך הסיבה שזה ממונך אתה חייב לשלם אלא השמירה זה איך תמצ להיפטר אבל סיבת החיוב היא לא תלוייה בתכונה היא לא התכונה כאן לא מעלה ולא מורידה מסיבת החיוב כי סיבת החיוב היא בגלל שזה הרכוש שלך לכן אתה חייב זה הסיבה שאתה חייב אז הכן אני אגיד יותר מזה אדרבה מצד מצד מצד סיבת החיוב אדרבה כוח אחר מערב בו אמור להיות כולה כי ברגע שכוח אחר מערב בו אז זה כבר לא מיסה מושלם של הממון שלך הרי כוח אחר היה מעורב בנזק זה לא הממון שלך במאת האחוזים עשה את הנזק היה כאן שילוב של הממון שלך עם כוח החר מעורב בו אז כוח החר מעורב בו זה סיבה לכולה זה לא סיבה לפ כי זה לא מסגרייה של ממונך זה היה שילוב של הממון שלך עוד משהו אז זה תלוי בשאלה הם האם כוח אחר מערב בו זה סיבה לחיוב או סיבה לפטור תלוי אם סיבת החיוב זה אי השמירה אז אבל אל הסוקה דיתה אז כוח אחר מ זה סיבה לחיוב זה חומרה אם סיבת החיוב שזה מעשה של ממונך אז כוח מורב בסיבה לכולה אז שת דתית לאחי אולי אפשר לומר שמחלוקת רשי ותוספות זה גם מחלוקת רשי וערף מה שפתחנו כן כן פתחנו במה נחלקו רשי ועיף בבירור של הייבה של הגמרא אפשר לומר שבזה הם נחלקו רשי לשיטתו עריף לשיטתו כן אם אם נסבו לפי הגרסה של ממונך אבל לא משנה אפשר להגיד ש אפשר לומר ככה רשי סבור שיש ארבע סיבות לחיוב כל פרשה ופרשה כל תכונה ותכונה היא סיבה לחיוב בפני עצמה כי היא סיבה לשמירה מיוחדת היא סיבה לחייב שמירה באופן פרטי ולכן התכונה היא היא סיבת החיוב של ה של הל של התשלומים למה הוא חייב כי הוא לא שמר אז אז כשאנחנו כשהגרון תולדותיהם כיוצא בהם או לו כיוצא בהם כלומר התולדה שיש בה את אותה תכונה של האב אז הרחנו נוגעים כאן בעצם סיבת החיוב התכונה היא סיבת החיוב לכן רשי מפרש שהבעיה של הגמרא אם תדם כ יוצא בהם עולם כ יוצא בהם זה זה נוגע לעצם החיוב האם חייב או פטור כלומר האם העובדה ש דן נוסת את התכונה אזז זה בעצם אוטומטית היא תתחייב תכ אני אסביר יותר אני טיפה יותר אסביר אבל מה שאני רוצה לטעון זה דבר מאוד פשוט הפרשנות של הראשונים באיב של הגמרא היא תלוייה בעצם הבנתם מה העניין של התכונה שכל מזיק ומזיק האם התכונה היא סיבה לחיוב או שהתכונה היא סיבה לפטור רשי הבין ש תכונה מיוחדת צורך הנין כוח אחר מרב בו זה תכונה לחיוב אז אנחנו עוסקים פה ב בליבון שאלת עצם החיוב לכן השאלה הם תולדותם יוצא בעולם כיוצא בהם זה שאלה שעוסקת לגבי עצם החיוב האם יש כאן חיוב או לא לעומת זאת לפי הריף סיבת החיוב הי לא תלויה היא לא קשורה לתכונות בכלל סיבת החיוב הא במונח שהזיק וחיוב הוא חד לכל כלל הכל מכלול העבות הנזיקין בצד השווה אז כל הדיון ביחס לתולדות שנושאות את התכונה של האב כל הדיון כאן הוא אך ורק לגבי הפטורים כי אנחנו צריכים לשייך כל תולדה לאז שהי אב בכדי לדעת האם חלים בדיני הפטור או לא חלים בדיני הפטור לכן הוא בחר לפרש כפ שהוא פירש כי התכונה היא בעצם אך ורק סיבה לפתור היא לא סיבה לחיוב היא סיבה לשייך את את התולדה לזה בכדי לדעת אם יש כאן את פטורים או לא אבל תשאלו אותי אבל מה זאת אומרת אבל הרי יש קצד שווה כן הרי מה אתה אומר אתה אומר בעצם כ השאלה היא עדיין לא מובנת הרי סוף סוף איך יש מקום להסתפק שלא יחיו בכלל בתולדות הרי דל מאחה דל מאחה החיוב שנובע מכל פרשה ופרשה החיוב שנובע מכל סיבה וסיבה בפני עצמה אבל הרי שאת הצד השווה הרי זה מה שהקשו אחרונים הרי הצד השווה ודאי גם יכול לעבות מקור לחיוב נכון זה היה הקושיה של הנחלת דוד וחתם סופר ובני יהושע והצל כי עגר התשובה היא כאן אני נכנס לנקודה של המרשה במדור הבטה במקור כז אומר המרשה מסביר מה השתנה בין הס בין ה מקשן לבין רב פפא אז הוא אומר כן במהלך הסוגיה מה ישנה קרן בכוונתו להזיק ולאל בתחילת הסוגיה התחיל מי ו תולדותיהם לו קיצא בהם אז איך איזה שינוי חל פה אין להקשות שסותר לקושיה הזו שהקשה כאן מה ישנה קרן כן במה ישנה קרן ברור לו שתול ו היא בוודאי חייבת כפי האב דלאל סבר דיק לממר כיוון שאינו מפורש בתורה אף אם דומה לאב מכל מקום גזירת הכתוב שלא יהיה כיוצא בו אבל עכשיו בקשה לדבר רב פפא שסבר שיש תולדות כצא בהם שאינם מפרשים בקרם כלומר אומר המרשה מה היה ההיגיון של המקש של ה ההגיון שלו היה ככה דווקא העובדה שהתולעים זה אותו מזיק אותו שם של מזיק דווקא העובדה הזאת עומדת לרועץ היא עומדת א דווקא דווקא הנקודה הזו היא יוצרת את הפטור כי מכך שהתורה צעירה אך ורק ציור מסוים של שן דווקא שן שאוכלת אבל לא שן ש מטנפת היא הי בעצם גילוי שאך ורק באופן הזה יהיה חייב אבל באופן של טינוף פירות יהיה פטור מגזרת הכתוב כלומר שוב אני מדבר כרגע לפי הסלק דתך של ה מקשן האם תולדותם כיוצא בהם או נב כיוצא בהם כלומר הדילמה היא האם כשהתורה מדברת עעל על הפסוקים של התורה אז בעצם התורה מדברת על התכונה היא לא מדברת דווקא על צורת ההיזק המיוחדת הזאת של שן שאוכלת הי מדברת על התכונה שיש הנאה זקה אז נכון שמה שכתוב במפורש בפסוק זה שן אבל אבל גם התולדה שנושאת את אותו את אותה תכונה בוודאי שתול הי דינה כמו כמו השן או שלא או שעצם העובדה שהתולעים את אותה תכונה זה ממש הקד בק זה אותו דבר בדיוק אז עצם העובדה שהתורה גילתה במפורש הם מדברת אך ורק על צורת הזג ספציפית זה לכשעצמו גילוי ומיט מגזרת הכתוב שעל אופנים אחרים יהיה לגמרי פתור מה שאיין כן כשמדובר על מזיק חדש וכאן אנחנו באים לישב את קושיית האחרונים מ החונים הקשו אם לא אם לא היו הפרשיות אז היה אפשר ללמוד אחד ושני נכון כי אם לא היה הפרשיות אז היינו מדברים על מזיק חדש שלא נכתב בתורה על המזיק החדש הזה אין שום גילוי למאט אותו מחיוב תשלומים אז ודאי שיש יש מקום לחייב מדין הצד השווה אבל שנכתבו פרשיות ונכתב שן ונכתב בור נכתבו פרשיות ואני יודע שיש תולדה שהיא נוסת את אותה תכונה בדיוק אותו שם מזיק אז בעצם יש כאן גילוי שדווקא לאופן יכול להיות כן זה ה בעיה בגמרא לדעת רשי יכול להיות שיש כאן גילוי שרק באופן הספציפי שנכתב מפורש ולכן רשי אומר בתחילת המסכת ארבע אבות נזיקין אבות קרי נך דכתיב בקרא בהדיה מה מה הוא הוסיף את המילה בהדיה מה הה חסר שיכתוב אבות קרי לאן אח דקתיים בקרא מה זה בהדיה כאילו רוצה לומר שאל תחשוב שהתורה מדברת על תכונה אלא לא התכה מדברת דווקא על שן שאוכלת לא על תכונה של ישנה על אזקה אם אם הוא לא היה כותב בהדיה אז היה מובן שהתורה דיברה התורה מצירת ציור של תכונה מסוימת אז באמת גם גם תולדות יכולות להיות כתובים בתורה לא התולדות לא כתובים בתורה רק רק האבות רק רק השן האוכלת היא כתובה אז לכן שנכתבו הפרשיות והפרשות הם סיבה מיוחדת לכל אב ואב היא סיבה מיוחדת לכל אב ואב אז אז כ שאותה סיבה בדיוק קיימת גם בתולדה ובכל זאת התולדה לא נכתבה בפסוק הרי שיש מקום לשאול האם האם יש כאן כמו שאומר המרשה האם יש כאן גילוי מגזרת הכתוב שדווקא על צורה מיוחדת של הזק כמו שן שאוכלת רק על זה התורה חייבה אבל שן שמתנפח וה אבל מה שאן כן כשזה נוגע לאבות חדשים למזיקים חדשים שהם לא נוסעים את אותה תכונה של האב שנכתב במפורש בת תורה כמו בור המתגלגל כן אז שמה כיוון שמדובר על מזיק חדש בהחלט ניתן ללמוד לפו מקור לנזיקין מהצד השווה כן כי הרי משם אנחנו למדים להמשיך הלאה לכל יתר ה לכל יתר הצורות האזיקים אבל אך ורק לגבי האבות שנכתבו במפורש בתורה ולגביהם יש סיבה מיוחדת לכל אב ואב לכן היה מקום כאן להתלבט שאול האם התולדות שהם במדויק התק של האב והם לא נכתבו אלפ הפיכ הם לא נכתבו מפורש בתורה האם מגזרת הכתוב כך אומר המרשה יש מקום לומר שלא יהיה כיצה בהם ויהיה בהם פטור תודה ר [מוזיקה]