מה הקשר בין רעב לחורבן הבית? | שיעור לבין המצרים | אגדתא - מב | הרב בן ציון אלגאזי

אז אנחנו בסדרת שיעורים לקראת א מקווה שלא יהיה שיהיה בניין הבית זה לא חורבן בעזרת השם אבל ודאי שהרמב"ם כותב שאדם ראוי שיעשה חשבון נפש למה לא נבנה הבית בימיו כל מי שלא נבנה בימיו כאילו נחרב בימיו אז מן הראוי כן קצת לחשבן את העסק אה נסיים בזמן שמו שעבר קצת חנו 165 נגמור כדי שנגיע לשיעור של הרברין. טוב יש סיפור בגמרא במסכת גיטין בהקדות החורבן אחד מהסיפורים להם אני אספר אותו בעל פפה בגמרא שדרו את ספיינוס קיסר לצורה לירושלים והיו שמה בירושלים שלוש עשירים נקדימון בן גויון קל בסבוע בנצת הכיסת הגמרא מסבירה פה כל אחד למה הוא קיבל את הכינוי שלו אף אחד אנחנו לא יודעים מה שמו מה שמשפחתו כינויים אחד דמיון שנגדל לו חמה בעבורו כ בסבוע שכל מי נכנס בתור רעב ככל כלב יוצא שבע ובמצדת הכיסד שהיה מסתובב עם איזה פרק של משי פשקר הם יכלו להחזיק את ירושלים שלוש שנים כל אחד במחסנים שלו יש אור חיטים ושעורים או עצים או שמן ויין וכולי היו בירושלים בריונים אנו בריונה בריון בלשון של הגמרא זה אחד שהוא נמצא מחוץ לעסק לכן הוא נקרא בריון מיום ראשון בר הוא בחוץ בר מינן הוא היה מחוץ לעניין והיו שמה בליונים שהתווכחו עם חכמי ירושלים האם א לעשות שלום עם ה עם הרומאים עם הקיסר לעשות או לא לעשות אמרו לוים רבנן בואו נעשה איתם שלום נפיק מלמ שלמה אמרו להם לא שובקנו לא מה פתאום אנחנו לא עושים אתם שלום מוציאים מלחמה אמרו להם אל תעשו אית המלחמה כי סובכם ניפול הגמרא אומרת לא לא שמעו להם מה עשו קמו קלינו לאן אמבר דחיט בשר הלכו אותם בריונים שרפו את כל המחסנים העצומים שירושלים החל להחזיק בהם שלוש שנים ואבחנה ויה רעב למה ישא הגדה מסתובב סיפור נקודה אחת של הרעב הגמרא אחרי זה מתארת לא הבאת הגמרא אחרת היו היו גרורות של רבי צדוק שהייתה שמה ברטה בת מייטוס שאכלה נחלה אותם ונגלה ומזה היא מתה בסופו של דבר והיה רעב קשה מאוד בירושלים גם בית ראשון שחרב גם בית שני שני עיקר בסופו של דבר העניין של החורבן התבטע חוץ הבית בעבודה וסדר העבודה הרעב הרעב היה אחד מהדברים הקשים יותר שיכולים להיות כולם מכירים את הפסוקים בהכה על על אותם ילדי טיפוחים וידי נשים רחמניות שבישלו ילדיהן בית צ'ייני היה כמעט אותו סיפור כלפי העניין של הרעב נוראי ביותר וצו ולמידו שכמעט כל הצמטים של החורבן שהיו במשך הדורות תמיד הביטוי בסוף סוף היה רעב. לא היה גלות שלא באה באתייה של של רעב. זה תמיד הלך ביחד. מצאתי מדרש שאומר 10ה שני רעבון באו לעולם. 10ה שני רעבון באו לעולם. המדרש מפרד פה ומתחילת המדרש פה עד להחית הימים שיבואו במרה כולם סביב עניין של רעב. אדם הראשון החטא שלו היה סבי עניין של רעב. הוא אכל מעץ הדת. ואז המדרש אומר שהקדוש ברוך הוא זרק אותו החוצה ואמר לו קוץ ודרדר תצמיח לך ארורה האדמה בעבורך זה ביטוי לרב ארורה האדמה בעבורך זה ביטוי לרב אדם הראשון היה בגן עדן גלה מגן עדן החוצה בצומת רב ככה אברהם אבינו שגלה כך יצחק שגלה כולם בגלל הרעב היה להם יציאה ממקום אחד למקום אחר ככה אפשר להמשיך לאורך כל הדרך עד אומר המדרש לאחת הימים ימינו אנו עיני ימי באים לאום השם לא רעב ללחם לא צמים כי לדבר השם סוף דבר הביטוי בסופו של דבר באחית הימים שיהיה איזשהו רעב לא ללחם לא למים זה יהיה בשפע אבל רעב רעב רוכני יהיה ודאי מה הרעיון שכל הביטוי הזה של הרעב שהיה מתחילת הבריאה עד עד אחרית הימים אם נתמקד גם העניין של הגלות ובסוף גם הגאולה שהייתה אבל בוא ניקח את העניין של הגנות. שינאת אחים היה סביב עניין האכילה. הבאתי פה את הפסוקים של יוסף ואני רק אגיד ביטוי אחד פה בעניין של יוסף. יוסף הסתר מעל אחיו. המלוך תמלוך עלינו עם משול תמשל בנו. כן. כי תסתר עלינו גם הסתר. מה היה הביטוי של האחים? זרקו אותו לבור. זרקו אותו לבור. וישבו לאכול לחם. שואל הספורנו במקום וכי יעשו כך הדת שורון צדיקים צדיקים גמורים השבטים היו צדיקים גמורים יכול להיות שהם זורקים את אחיהם לבור הם שומעים אותו מתח בהתחנן אלינו כמו שאחרי זה הם עשו תשובה והם והם ויש והוא לא יכול לחם זרקתם את החשון עבור תלכו ל ישיבת קבר יוסף יש לכם חולי יצער תמר יש מלא שבות באזור כנסו בבנים תגידו כמה כפית הלכת לי יושבים על הבור מנגבים חומוס איך אומר הספורנו דבר מדהים ביותר אומר הספורנו הם עשו סעודת מצווה זה לא היה סעודת ארוחת צהריים סעודת מצווה הם עשו חשבון שיוסף הוא מויסר למויסר על פי המחבר בחוש משפט יש לו גדר של רוידף רוידף מצווה להציל את הנרדף מיד הרוידב נו, אחרי שהם קיימו בעצמם והצילו את הנרדף יד הרוידף, זרקו אותו לבור, מה עושה יהודי טוב אחרי כן תמיד? סעודה. אין אי אפשר לגמור משהו סופית בלי סעודה, נכון? ברית מילה מה עוז תראה את ידיים פדיון אם לא עשית סעודה לא היה מק בפטיש לכל לכל ה לכל המיסים הם עשו סעודת מצווה עשו סעודת ציום יוסף אדרן אמרו אדרן הלך יוסף אדרן הלך יוסף שמנח קדיש תלתיים ככה אומר הספורנו אז זה היה סביב עניין של האכילה גלו גלו את יוסף הורידו אותו למצרים מה היה הביטוי מיד בעיר במצרים היה לכו לשבור אוכל. סביב כל עניין האור. בסוף האחים אמרו אבל השמים הלך. ובסוף סביב העניין של האוכל יהודה דיבר עם יוסף. יוסף אמר אני יוסף. תשימו לב טוב כל המהלך של שינת ישראל שינת האחים יוסף היה רב שבר בסוף תשובה. זה היה המהלך. צריך להבין בעומק מה מה העניין. כדי להבין את עומק העניין צריך להבין מה החטא המרכזי שנעשה בדרך כלל במקום שיש בו רב מה התיקון שמגיע לחט על ידי העניין של הרב כדי להבין את העניין הזה נעשה הקדומה קצרה היא שעיקר התאוזה של האדם לחתו זה בגלל סיבה אחת שנקראת גסות הרוח מאיפה האדם מרשה לעצמו לחתו הרי הוא עוציר אתתן דין וחשבון יש יש בורא לבריאה כל מעשיך בספר נכתבים יש לאדם איזשהיא תחושה פנימית שנקראת גסות הרוח שהיא מקור ושורש כמעט כל החטאים כולם יש במסכת עבודה זרה מסכת דרך ארץ כתוב תחילת הבהירה עירור הלב זה מתחיל סביב האדם עירורים לאחר מכן ליצנות בביטוי של המסתרים ליצנות זה ביטוי לאדם שלא מוכן לקבל ולעשות חשבון נפש יש אנשים שלא מוכנים רגע אחד לעצור לצור בחיים ולהגיד מה קורה איתי איך אני מדרדר איך איך אני מבזבז זמן שנייה אחת לעצור הביטוי שלם שת ישרים לא מוכנים רגע אחת רגע קטעור ולעשות חשבון נפש ולא היו עוצרים ולגע אחד ובמחשבה שהיו עושים עולמם היה מתהפך עליהם אבל כסוס שוטף במלחמה רצים רצים רצים בלי חשבון לא עוצרים אז זה השלב השני של החטא השלב השלישי גסות הרוח התאוזה שיש שיש לאדם פנימה יש לו גסות רוח גסות רוח בביטוי של הנביא זה לומר אני והפסי עוד אני מרשה לעצמי יש לי את היכולות והוא מרשה לעצמו מבחינת הכוכנות הפנימית שהוא נותן ביטוי לעצמו וזה לא אמיתי וזה ריק אבל הוא מרשה לעצמו בגלל גסות הרוח להתנשא ולדבר ולעשות שם מקור כל ההרשאה של האדם לתת לעצמו לעשות חטא הביטוי הוא גסות הרוח לא פחות ולא יותר תראו מה שהגמרא אומרת במסכת סוכה רב אמר בשביל ארבעה דברים נכסה בעלי בתים יוצאים לטמיון כופשי שכר שכים שקי שכר שכים או שפורקים עוד צברים מהם ואל גזרו את הרוח אנשים שהם בטוחים בעצמם לגמרי ויכולים לשחק עם אחרים ולהעשוק אותם ולגנוב אותם וכולי מאיפה זה מגיע איך אתה מעיז כזות הרוח יש לאדם פנימה איזשהו תחושה שלי מותר ואני יכול ואני טוב מאחרים. הוא יכול גם לדבר על אחרים, להסתכל על אחרים בצורה שלילית. התחושה הפנימית הזאתי ה הקלוקלת היא היא למעשה המקור לכל זה שהאדם מאיזתו, מי זה דבר לשון לא אחרים, להשמיץ. כל הכל כל הרעות החלות הם באות סביב עניין גזות הרוח. יש ביטוי בישעיהו. תראו את הפסוק בישעיהו. ואתה שמעי זאת עדינה היושבת לבטח בעיה הכי גדולה זה שאדם יושב לבטח הוא מרגיש בטוח לגמרי אין לו מה לחשוש מה היא אומרת בלבבה אני ואפסי עוד לא אשב אלמנה לא ידע שחול אתה מושבת לך ביום אחד שכולמם אומר הנביא אדם אומר עצמו אצלי זה לא אין לא יכול להיות ובסוף זה קורה הכי מהאר אצל אנשים כאלה וזה מה שהגמרא אומרת מסכת סותטה שזה מקור הגלות למה גסות רוח שנותנת לאדם את היכולת הפנימית להרשות לעצמו, לחתו ולבעות. זה אומרת הגמרא במסכת סותטה זה ביטוי למצב שאדם לא מספיק מרגיש את נוכחות קודש בריך הוא בעולם. לו האדם היה יודע שקודש בריך הוא נמצא פה ודע לפני מי אתה עומד, לא היית מיז. התעוזה שלך מגיעה מהגשות הרוח שלך. ואז הביטוי הוא תמיד יהיה גלות. כל פעם שאדם יש לו גסות רוח פנימית, הביטוי בסוף שהוא יגלה מאותו מקום. עבירה בטח בעבירות שיש שורשם בגסות רוח יוצרת מציאות שאדם מוצא את עצמו במקום אחר שואל את עצמו איך הגעתי לפה? איך אני איך אני נמצא פה? שורש העניין אותה גסות הרוח תראו את הגמרא במסכת סותטה דרש רב אביה תה מה רבי אלעזר בורא ש הקדוש ברוך הוא מד בסב אדם הגמרא פה מבדילה שהקדוש ברוך הוא שפלו ואז אומרת הגמרא במקום בשורה שלישית אמר חזדה והיתם אמר הוא כבר כל אדם שיש בו גסות הרוח אמר הקדוש ברוך הוא אין אני והוא יכולים לדור בעולם כביכול כל העולם כולו מלא את קודש בריך הוא כן מלא כל ארץ כבודו ואדם צריך להרגיש את נוכחות קודש בריך הוא בכל מקום בעולם לת אתר דפני מיני אין מקום שהוא פנוי מקודשבריך הוא שמלא את כל העולמות כולם בא אדם גסו את הרוח אומר לקדוש ברוך הוא תשמע אני לא אני מרשנה אני לא אין לי איזה ביטוי להגיד לא סופר לא לא חושב שיש עוד משהו שיכול למנוע אותי אם אתה לא מרגיש את נוכחות קודשבר זה אומר אתה דוחק אותו דוחק רגלי שכינה אומר הקדוש ברוך הוא אין בעיה אתה מרגיש שאתה לא יכול להיות איתי ביחד באותה מציאות בשביל להיות אותה מציאות צריך שיפלות הרוח בדיוק ההפך מגסות הרוח אין אני והוא יכולים לדור בכפיפה אחת אומר הקדוש ברוך הוא הביטוי לתחושה הפנימית הזאת זה מיד גדר של גלות יציאה מאותו מקום החוצה זה זה כל מה ש לכן הגמרא אומרת אין היו כבר שנאמר מלושני בסתר ראהו אותו עצמית גווה עיניים רכב לבב אותו לא אוכל אנשים שיש להם גסות רוח שיכולים לדבר ומרגישים גבעה עיניים ויש להם רשות לכל דבר הזאת מה שעולה על רוחם אומר הקדוש ברוך הוא אותו לא אוכל אל תקר אותו אלא איתו איתו אני לא יכול לחיות ושורש כל הגלויות כולם בכל מרחבי החיים של האדם הפרטיים והלאומיים שורשם בעומק אומרת הגמרא זה הגד דר הזה שנקרא גסות הרוח. אם מדברים עכשיו על בילם לפרשה זה כל העניין כולו. אין לו אין לו שום יכולת כפיפות לקדש ברוך הוא. הוא אומר שהוא כפוף בסוף הוא רוצה לעשות מה שהוא רוצה ואותה גסות רוח בסוף איבדה אותו ואת כל אשר לא. וכך אומרת הגמרא במסכת סותה באותה סוגיה בדיוק שאדם שבסופו של דבר יש לו גסות הרוח גם מה שהוא מתהווה אין לו וגם מה שיש לו לוקחים ממנו כפול ומכופל. המציאות שהוא הוא נגרע מן העולם באופן טוטלי בגלל ההסתכלות הזאתי. אם זה כך, עכשיו ננסה להבין רגע אחד מה שורש החטא של של בייטיני בעיקר בכלל. מה המציאות של החטאים בין בית ראשון לבין בית שני? יש מורן בברסלב רבנו כותב באחד ממאמריו מלי בחלק השני של ניקוטי מוארן הוא מדבר על שני סוגי יצרים יצר הרע גשמי ויצר הרע רוחני יצר הרע הגשמי זה שאדם יש לו טייוה לדבר מוחשים והוא רוצה למלא את אהבתו באותו דבר יש אחד יש לו תי ולאכול כזית חזיר בעסייבה עם טיפות דם וכמה תולעים מעל זה החלום שלו אז מה מה הוא צריך הוא צריך למלא את אהבתו בסוף הוא משיג איזה חתיכת סטק כזה של חזיר שנרחם עם כל המירין בשין שיש עליו אכל מבחינתו הוא את היצר הוא הוציא החוצה נגמר העניין אכל אותו מסתו מרוב סיכויים אחרי זה יש לו טיפה שמיים הוא נגעל מזה הוא מקבל על עצמו יותר ומיצע את העניין לחלוטין אבל יש יצר הורה אומר אומר רב נחמן יצרור רוכני זה לא יצר הורה שיכול לבוא לידי ביטוי אפילו מעשי אדם יש לו חלום באריס יש לו חלום באייסורי אכילה באייסורי עריות בייסורי בייסורי לא יודע שב עושה מהיסה או שזה נגמר שזה לא נגמר או שזה נגמר וזהו והבין שזה שום דבר או שהואטרלו כמו שהגמרא אומרת, אבל בסוף זה באיזשהו מקום העסק נגמר כי זה בא לידי ביטוי מעשי חיצונית. יש יצר אור רוחני שלפעמים לא יכול לבוא לידי ביטוי מעשי וכל היצר הורה הוא הוא בתכונה שלו הוא דבר פנימי וביסודו הוא גם דבר רוכני. אדם יש לו קנאה באחרים, יש לו קנאה, יש לו מידת הקנאה כל מקנ הזמן. למה לאחרים יש ואיך הם עולים עליי וכולי. זה לא יכול לבוא לידי ביטוי מעשי. מה הוא יעשה? להוא יש כישרון שכלי בנדי רגיל יוציא לו חלק מהמוח ישאב ממנו קצת מה מהאQ שלו זה מה שהקדוש ברוך הוא ברך הוא מבין שמה שהקדוש ברוך הוא ברך את פלוני אז מה מה הוא כן כל זמן הוא החול פנימית אדם יש לו יש לו יש לו מידה של שנאה של תחרות בלתי רגילה של של עין רעה זה דברים פנימיים רוכניים שהם לא יכולים לבוא לידי ביטוי באופן מעשי אבל הם הם הם אוכלים את האדם בפנים בכל אישיותו זה יצר רוחני. כבוד, תאווה, קנאה, שנאה, תחרות. כל אלה בכלל היצרורה הרוכני. מה יותר חמור? האם היצר הורה המעשי או היצר הרוחני? ודאי שהיצר הורה הרוכני הוא הרבה יותר חמור. מה ב תקשיבו טוב, ליצר הרוחני כמעט אי אפשר לעשות תשובה. אי אפשר גם להשים את אי אפשר להביא אותו לבית דין. אדם שיש לו קנאה נוראה באחרים כל הזמן מקנה מדבר לשון נורא על כל העולם אומר מתחילים לך לבית דין של 23 מטפל בך עד מה מה הידים יעידו שהוא קיבל התרואה שלא לקנות בפנים ואז הוא תוך כדי רואה אין אין שום דבר זה אדם זה אישיותו הקלוקת זה הריקבון הפנימי שיש לו עם זה הוא חי אבל אדם אוכל חתיכת חזיר מלכות מלכות 40 אחד אחד עשה דבר אסור שבת עושים לו סקילה הוא עשה הוא עשה מלוכה אסורה וזה ניתן לכפרה, זה ניתן לתיקרון כי זה דבר מעשי, זה חיצוני לאדם כל מה שהוא חיצוני אפשר לדחום אותו, אפשר להגדיר אותו, אפשר לעשות עליו תשובה ולגמור את העניין כל מה שהוא פגם בעצם היא שיוטו של האדם בפנים יש לאדם עירורי עבירה הוא לא עושה עבורס אבל הוא כל הזמן חי בירורי עבירה עירורי עבירה קשים מעבירה למה כי זה ממלא את כל אישיותו של אדם שם הוא נמצא באמת השם ירחם לכן לכן תמיד יצר רוכני הגם שאי אפשר לקמד אותו בעשייה ובאשמה ובעונש אבל בעצם עוצמתו הפנימית הוא הרבה יותר חמור מיצר אור מעשי הגמרא מסכת יומה אומרת יש בית ראשון אין בית שני בית ראשון אומרת הגמרא 70 שנה נגמר העסק בית שני אנחנו לא יודעים מה מתי הקץ מה ההבדל בין שני הבתים בית ראשון אומרת הגמרא עבדו עבודה זרה גילוי שפיכות דמים גוירס הכי חמורים שיכולים להיות של יהרג יעבור אומרת הגמרא נודע עוונם נודע קיצם שלוש עבירות הכי נוראיות מעשיות עבודה זרה גילו צורים הכל מעשי נגמר נגמר אפשר לגמור יצר הורה אומרת הגמרא של בית שני על מה הוא היה אומרת הגמרא בית שני היו אוסקים בתורה במצוות ובגמינות חסדים תמיד אני אומר הביטוי של הגמרא מאוד מדויק לא לומדי תורה אוסקים דו כל היום היום ולומץ מצוות איזה אידורים גבלת הולכים לבחור לולם פותחים כל תיומת עד הסוף אומרים לו זה פתוח אומר לך אתה פתר אומר לא זה כבר היה אני רק רציתי לבדוק לא שותה מים בלי חמש שרים על מים המים נקיים משביעית וממעשרות בלי זה הם לא לא שותה את המים בית איזה איזה איזה איזה אידורים איזה חומרס בית שני היה גמרה עוסקים בגמר שלא היה בבית שני היום אפשר לחלום על הגמכים האלה גמרבס לבנות אולי זה יהפך להיות בין עד שב היו חושבים על דברים גבלדיק ובכל זאת אומר על מה חרם אומרת הגמרא על שינאת חינם והביטוי שבגמרא מה שלא נודע עוונם אי אפשר היה לקמט עבירה בבית שני תגיד אתה עברת לנו הוא נראה צדיק מתפלל בכבונה גרטל זה הכל בזה בפנים הוא אחול אחול עירורי עבירה אחול קנאה אחול שנאה אומרת הגמרא היו דוקרים זה את זה בחרבות שבשפתות הים אף אחד לא עושה עבירה ממש אף אחד לא דוקר אותו כמו בית ראשון הורג אותו תכלס בסוף אדם מת לא חס ושלום כולם חיים כולם נראים מצוין האווירה היא אווירה רוכנית תלאית בפנים ריכבון רוכני עבירות רוחניות נועות אומרת הגמרא בעבירות רוחניות לא נודע עוונם לא נודע קיצם ולמה כי זה הגיע מגסות רוח בבית ראשון לא היה גסות רוח בבית שני היה גסות רוח וכשיש גסות רוח השם ירחם אין לך דבר יותר יותר נוראי מהדבר הזה אם זה כך עכשיו נחזור חזרה רגע אחד חטא מכירת יוסף ואחרי זה נחזור לתחילת המיה בחורבן הבית. כל חטא מכירת יוסף כל המלחמה בין האחים כאן אני לא יכול להחיב כרגע הרבה אבל יש רבנו בחיהי נפלא נפלא ביותר מילה אחת של רבנו בחיהי אומר רבנו חיה עשרת הרוגי מלכות שהיו בבית שני באו כנגד עשרת האחים של יוסף שמכו אותה למצרים שואל רבנו בחייה במקום וכי לא היו עשרה במכירה היו רק תשעה בלבד יש כמה אפשרויות לעשירי אומר רבנו מחייה העסירי יוסף יוסף שהתחיל את כל המחלוקת בין האחים הוא היה חלק מהעניין. וכיוון שהיה חלק מהעניין היו צריכים להביא עשרת הרוגי מלכות. גם אחד כנגד יוסף. לא פחות ולא יותר. מה העניין של יוסף שהוא ייצר את כל העסק? ויבה יוסף את דיבתם רע אליהם. רק דיבר. שום דבר הוא לא עשה. השאיר את האחים כמו שהם רק דיבור. המלוך תמלאך עלינו והאומרים איך כתוב שמה? משתחווים לי. השמש והירח וכוכבים ואז אמרו למה לא אתם לאחנו בנו שום דבר לא מעשי הוא לא פגע בהם חס ושלום פיזית הוא לא דיבר שום דבר כל המלחמה ביני האחים הייתה מלחמה רוכנית של רוח הוא מתנסא הם אומר אתה לא תתנסא אנחנו יותר טובים ממך יותר טובים מה זה נגמר העניין שזה הגיע לשיא ה הייתי אומר ה הביטוי הרוכני שהיה ביניהם הנפשי שהיה ביניהם זה הגיע לבסוף בדבר מעשי שרחו אותו לבור והתוצאה הייתה מיד מה גלות מה עושה רעב אי אפשר להרחיב בזה עכשיו הרבה אבל מילה אחת רעב זה כמעט היחטמציה היחידה לתיקון של גסות הרוח כי אם בגסות הרוח זה מגיע מתוך גובה הלב של האדם שמרשה לעצמו והוא יכול והוא לא זקוק לאף אחד והוא לא תלוטי ולכן הוא דוחה רגלי שכינה כמעט הדבר היחיד ששובר את האדם שמרגיש את התלות הפנימית וזה כמה עניינים גדולים מאוד בעניין הזה זה הפרנוסה זה הרעב זה שאדם אין לו והוא נזקק לאחרים שם הוא נשבר שם הוא נשבר וכשיש שבר לאדם ברעב כי אין לו בארום ובחוסר קל אומר הפסוק שם מגיע התיקון של גסות הרוח לשפלות הרוח כי התיקון לגאולה באחית הימים זה מה שהביא לגלות זה הגסות הרוח ושיפלות הרוח היא מחזירה אותנו לגאולה ושפלות הרוח מגיעה דווקא מתוך חוסר גדול שהביטוי הכי קשה לו זה רעב לכן כשהאחים ירדו למצרים היה רעב ועוד פעם ירדו והם נשברים שבר אחר שבר מבחינה נפשית שהגיעו לקצה של של התלות ביוסף הם אמרו שתי משפטים אבל השמים אנחנו זהו כשאדם מרגיש כבר שהוא אין לו והוא תלוי באחרים לגמרי וזה הולך נשבר לחלוטין רגע לפני כן אמר לא תלוך עליהם לא תל פתאום אמרו ואז מגיע יהודה ואז ראיתי מספרי חסידות דבר נפל ביוסף אמר יוסף אם הגענו לקצה שכולנו באנו לידי תיקון אתם האחים ואני יוסף הוציאו כל איש מעליי כל הניצבים עליו אז ראיתי שהם כתבו מי זה הניצבים הם בעלי הגאווה שניצבים עליו מעליו ובקומה זקופה יצאו ניצבים לכן ויקרו הוציאו כל אחד שמחזיק את עצמו כאיש הוציאו אם גענו לקצה של התיקון לקצה של התיקון של שפלות הרוח הוציאו כל איש מעריו כל מי שיש בו שכך של גייבה שהוא מרגיש איש תצאו מפה כי אחרת לא יהיה תיקון שלגלות אלא גאולה באמת יש ביטוי בגמרא ובזה אני אסיים אומרת הגמרא כל האומר אין לי אלא התורה גמרא ביבמות גם תורה אה לפעמים דווקא מידת הגסות הרוח שאני והפסידוד אני בטוח מתקן את כל העולם ורק אני צודק ורק לי מגיע הכל דווקא מגיע מתוך העוצמה הכי גדולה של העולם שנקראת תורה כי בתורה שזה כל כך רוכני כל כך מילה עליונים שמה יכולה להיות גם גסות הרוח הכי גדולה השם ירחם וכל האומר אין לי אל התורה ואין עוד אנשים בעולם ואין התחשבות באחרים רק להגיד את המשפט גם תורה לא כשוזרים חזרה זה על זה חרה בבית חרה בבית על זה שאנשים חשבו שם חות מה שהם רוצים לא מוצ שורפים שורפים אומרת הגמרא הגסות רוח הזאת ישרוף א וחפנה וכשהתחיל הרעב מחורבנה של ירושלים זה בסוף כנראה רעב שיתגלגל ויביא את כל התיקון עד לימינו אנו אין רעב פיזי אבל הני ימים באים נאום השם לא רעב ללחם לא צמל למים פתאום שיהיה צרכים נפשיים רוחניים אילאיים של רעב שהשתוקקות לקודשבריך הוא זה סוד התיקון לחורבן של אב וחפנה בזמן חורבן הבית ומתוך כך תבוא גם גאולתם של 20