חיוב נזקי בור ואש | הרב גבריאל סרף, ראש הישיבה

[מוזיקה] רשות רה משליטה אנחנו אוחזים ב בסוגיה בדף ה עמוד ב לקראת הסוגיה בו עמוד א' ולמעשה אנחנו חוזרים לדון ב בכמה מהגדרות היסוד של ארבעה אבות נזיקין ויצא לנו לדבר על שן ורגל ועל אדם המזיק ולי באופן אישי לא יצא ככה לדבר כאן בנושא של נזקי בור ואש אז הייתי רוצה לעסוק קצת בגדר היסודיים של בור ואש הד והשונה שבהם לאור דברי רבותינו הראשונים ו רבותינו [מוזיקה] אחרונ אז בתוספות בדפי עמוד ב על דברי הגמרא שאומרים אמר וכולו דית בור בניו את יכולו במה הצד לבר מקרן משום דק לפרח לכולו שכן מועדים מתחילתם אז אומרת הגמרא אומר רבא שניתן ללמוד את כל ארבעה ודני זיקין מבור ומעוד אחד מהם למעט קרן שואל תוספות ואם תאמר ואיך יעו כולו מאש ובור כן כי פשט הגמרא ממה שמע שאם היה כתוב רק אש ובור היה אפשר ללמוד גם קרן שן ורגל כלומר למת קרן היה אפשר ללמוד את יתר הדברים אז איך אפשר ללמוד מה לאש ובור שכן מעשיו גרמו לו כלומר יש חומרה באש ובור שאין אותה ביתר ה בשן ורגל באש ובור יש יש מאפיין שנקרא מעשיו גרמו לו כד מפרש לקמן בדף ו' עמוד א' לגבי בור המתגלגל אז הגמרא אומרת בדף ו עמוד ' במקור ג שהצד השווה לתו בור מתגלגל ברגלי אדם גה בהמה אז אומרת הגמרא איך ד אידפ קרינו בין רב בין שמואל הנו בור מה ישנ בור שכן תחילת עשייתו לנזק ושמירתו עליך אנ מתחילת עשייתן לנזק ושמירתן אליך אלא דלא הפקרנו לשמואל דמר כולם מבור למדנו היינו בור לעולם גמה לעולם דף קרינו ולא ד מ לבור מה לבור שכן מעשיו גרמו לו תאמר בהנה שאיין מעשיו גרמו לו אז רואים שיש חומרה שנקראת מעשיו גרמו לו אז שואלים התוספות החומרה הזו קיימת גם באש וגם בבור והיא לא קיימת בקרן שורם ורגל מה הפשט מעשיו גרמו לו בפשטות הכוונה זה דין בהז כלומר האדם היה שותף פעיל אקטיבי בעשיית הנזק מעשיו גרמו לו לנזק שיבוא בכך שאדם קרה בור בכך שאדם הדליק את האש הוא היה שותף לתוצאת הנזק לעשיית הנזק מה שאיין כן שור קרן שור ורגל שזה ממונו בכלל זה שורו שמזיק זה לא הוא הוא לא שותף פעיל למעשה לתוצאת הנזק הוא הוא אפשר להגיד הוא שותף פסיבי בכך שהוא לא שמר על שורו ושורו הלך והזיק אז אז אז הוא יש לו שותפות מסויימת לכן הטילו עליו את חובת החיות ואת חובת התשלום אבל בוודאי ובוודאי שיש פער בין להיות שותף אקטיבי פעיל בעשיית הנזק בעשיית ה בגרימת הנזק ליתר דרו בגרימת הנזק על ידי עשיית בור קריאת בור או הדלקת האש וביין ממונו שורו שהולכים ומזיקים מכוחות עצמם אז איך אפשר איך אפשר ללמוד את קרן שן ורגל מבור ואש ונראה בדבר ראשונים שיש כאן אני חושב אולי שלוש שלושה תירוצים תוספות מתרצים ויש לומר דלא חשיב אש מעשיו גרמו לו כיוון שהרוח מסייאו כלומר תוספות אומרים לו בור מוכח בגמרא לקמ בדף ו' שזה מוגדר מעשיו גרמו לו אבל אש לא נכנס תחת הקטגוריה של מעשיו גרמו לו משום שבכדי שנאמר שדבר יהיה מוגדר מעשיו גרמו לו כן אז צריך שיתווסף לכך שלא היה פה שום סיוע ב בגרימת הנזק וכאן כמו בור למשל אדם קרא את הבור ובקריאת הבור הושלם למעשה בפשטות אמר הושלם למעשה שם המזה כלומר אם ננסה אולי טיפה יותר להעמיק יש מקום לתלות את ההגדרה של מעשיו גרמו לו להגדרה של תחילת עשייתו לנזק את זה אנחנו יכולים לראות מלשונו של הרשבא תראו במקור ד' הרשב שואל בדיוק את אותה שאלה ואם תאמר רך את וקולו מאש ובור דיק למפרך מהל הצד השווה שבהן שכן מעשיו גרמו לו אומר התוספות נראה לי דלא שייך לממר ד מעשיו גרמו לו אלא במה שתחילת מעשיו לנזק כבור כלומר יש כאן יש כאן איזשהו חיבור בין שתי שני מאפיינים בין שתי תכונות מעשיו גרמו לו בפשטות הכוונה היא לתוצאת הנזק המאפיין שתחילת עשייתו לנזק מתרכז בשם המזיק לא בתוצאת הנזק אלא בשם המזיק תחילת עשייתו לנזק אז יש תלות בין שני הדברים למרות שהרשה כותב בהמשך ש אף על גב דבורו ה מתגלגל ד בסמוק לתחילת עשייתו לנזק וכשבא לדונו מבורו דעל מה פריך מה לבור שכן מעשיו גרמו לו עלמה תחילת עשייתו לנזק ומעשיו גרמו לו אינם תלויים זה בזה כן כלומר רואים מכאן שהם לא קשורים לא תלויים זה בזה תחילת עשייתו לנזק מתרכז בהגדרת המזיק ומעשיו גרמו לו מתרכז בהז לא במזיק אומר הרש בלאי ד אפשר לתחילתו לנזק שאין מעשיו גורמים אבל אי אפשר לקרות מעשיו גרמו לו אלא במה שתחילתו לנזק כלומר זה בעצם תלות חד צדדית אי אפשר להגדיר שהאדם גרם באופן ישיר לנזק מעשיו גרמו לו אלא אם כן נשלם שם המזיק מיד ברגע הפעולה של האדם אלא במש תחילתו לנזק על המזיק כלומר ברגע שהיה שם של מזיק מיד בשעת היצירה נשלם שם המזיק כמו בבור ברגע שאדם חפר בור שם מזיק נשלם הושלם יש כאן לפני לפניו מזיק בעולם תקלה בעולם אז מעשיו גרמו לו לא ניתן לקרות מעשו גרמו לו אלא במ שתחילת עשייתו לנזק ככה אני חושב גם מתבאר תראו ב במקור ה בשיטה מקובצת מביא בשם תוספות צ'אנס בתירוץ השני שתי שורות מלמטה הוא מביא את שיטת התוספות כלומר הוא מתרץ כ וסף ועוד יש לומר דאש לא חשיב מעשיו גרמו לו ש רוח מסייאו זה לשונם של התוספות אצלנו ולפי טעם זה אמצ מאמר גבי אבנו סכינו מה לבור שכן מעשיו גרמו לו אלא עדיף מנקמה והנ מי בכלל דפריך מה לבור שכן אין כוח אחר מעורב בו שנעשה הזק והבור בלא כוח אחר דמה מסב גרמו לו אבל מה ש הזק ולא הבור כלומר מעשיו גרמו לו הוא יותר משויך ל למאפיין בגרימת הנזק וכוח אחר מעורב בו יכול להכיל את ש את שני המבטים גם הזק וגם הבור אז בפשוט אם נסכם מה מה שלני ו דעתי נראה שרואים מכוונת רואים אולי כוונת התוספות כמו שהראש בה אומר שלא ניתן לקרות מעשיו גרמו לו אלא במה שתחילתו לנזק ובעיניו של תוספות מה זה נקרא תחילת עשייתו לנזק דבר כזה שנשלם כל שם המזיק שלו מיד ברגע שאדם סיים את פעולתו ואיין פה עוד צורך בכוח אחר בכדי שהדבר יקבל שם של מזיק וכאן באה נקודת ההבחנה בין אש לבין בור בור בור ברגע שאדם השלים את הפעולה של קריאת הבור מיד באותו רגע חל על הבור שם של מזיק אין שום צורך בכוח אחר בכדי להכיל שם של מזיק על הבור נשלם צורת נשלם שם המזיק מיד ברגע שהאדם סיים את קריאת הבור ברשות הרבים זה תקלה לעומת זאת באש בשעה שאדם יצר את האש עדיין על האש אין שם של מזיק שם של מזיק מתחיל להיות על האש רק בשעה שהאש הופכת להיות אש בלתי מפ וחת בלתי נשלטת כל זמן שהאש אדם מדליק אש בתנור אז האש הזו כל זמן שהיא מפוקחת כל זמן שהיא נשלטת כל זמן שאפשר אפשר לשלוט עליה אפשר אפשר לשלוט על על הלהבה שלה אז היא לא נקראת מזיק בשעה שכוח אחר התערב בה והרוח מס הרוח הוצי הוציא אותה מכלל שליטה הרי שבאותו הזמן ב באותה שנייה היא נהפכה להיות שם של מזיק ולכן בנקודה הזו היא לא דומה לבור אז זה מה שטסות אומרים אי אפשר לומר אי אפשר לומר שאש נקראת מעשו גרמו לו למה אי אפשר לומר שאש נקרא מעשיו גרמו לו משום שככה אני חושב אני דעתי מעשיו גרמו לו הוא תלוי ועומד בתחילת עשייתו לנזק זה ה כלומר מתי אנחנו מייחסים את גרימת הנזק לאדם אך ורק אם הוא יצר שם של מזיק שעומד בכוחות בפני עצמו מיד בשעת יצירת מיד בשעת הפעולה שלו אבל כמה מכיוון שבשעה שהוא הדליק את האש אז האש עדיין אין לה שם של מזיק אין לה בכלל שם של מזיק מתי היא מקבלת שם של מזיק אך ורק על ידי הרוח שהרוח מוציאה אותה מכלל שליטה אז ממילה אי אפשר לומר שהאש נקראת מעשיו גרמו לו כי מעשיו גרמו לו כרוך אך ור קרוך בהכרח בתחילת עשייתו לנזק אבל כאן אני הייתי אומר שיש כאן אם אם אנחנו קושרים את שני המושגים זה בזה את מעשיו גרמו לו ותחילת עשייתו נזק אז ממילא יתכן שיש פה פשט נוסף וזה תלוי ב בהגדרה של תחילת עשייתו לנזק מה זה באמת תחילת עשייתו לנזק תראו במקור יט הגמרא אומרת הצד השווה שבהם לקמ בדו לתומי אמר הבי תוי אבנו סכינו מסאו שנ בראש גגו ונפלו ברוח מצויה והזיקו אז א שואלת הגמרא יחיד מי אי בהדק קמס כ הנו אש מה ישנה אש כוח אחר מורב בו וכולי וא בטר דני איד אף קרינו בין הרב לשמנו בור מה ישנו בור שכן תחילת עשייתו לנזק אז הננ מי תחילת עשייתן לנזק כן הכשרתן ליך אז אומרת הגמרא אד לא הקרינו וכולי הנו לעולם דפ קירינו ולא דםו לבור וכולי אז כתוב כאן בגמרא להדיא שאבנו סכינו מסו שניחן בראש גגו ונפלו ברוח מצוייה והזיקו מוגדרים תחילת עשייתן לנזק כך כתוב בגמרא ואלא בתר דינ אדף קרינו וכולי מה ישנ בור שכן תחילת עשייתו לנזק הננה מי תחילת עשייתן לנזק מה זה תחילת עשייתן לנזק באבנו סכינו מס שניחן ב ראש גגו לא ברשות הרבים א נחן בראש גגו זה נקרא תחילת עשייתן לנזק מסביר רשי מה זה תחילת עשייתן לנזק אם תראו זה לא מופיע בגמרא תחילת עשייתן לנזק אומר רשי דהנה מי תחילת עשייתן נז דיבור המתחיל הינו בור דהב סוק הדעת סופו ליפול ברוח מציאה אומר רשי אבנו סכינו משאו שניחן בראש גגו כן זה נקרא תחילת עשייתן לנזק משום שהיה לו להעלות על דעתו שסופו ליפול ברוח מצוייה ככה אומר רשי שואל הרשש למעשה הרשע שואל את השאלה הזו אבל למעשה קדם לו בשיטה מקובצת ששאל את השאלה הזו אם אנחנו מגדירים שאבנו מסו שרכן בראש גגו זה נקרא תחילת עשייתן לנזק מדוע כי היה לו לעסוק דעתה שסופו ליפול ברוח מצוייה אז אם כן כל אש תגיד שזה נקרא תחילת עשייתה לנזק כי בכל אש הול לעסוק דעתה שסופו להתפשט ברוח מצוייה והרי בגמרא דיה גם לאל בדף ה עמוד ב וגם בדף י עמוד א' הגמרא אומרת דיה תראו במקור כג חומר באש מבור וחומר בבו מי באש חומר בבו מי באש שתחילת עשייתו לנזק מסרו לחרש את הקדח הים מה שאין כן באש כלומר בגמרא מבואר לאדה שאחד ההבדלים היסודיים בין בור ובין אש שבור תחילת עשייתו לנזק ואש אין תחילת עשייתה לנזק אז זה כן אם נאמר כמו שרשי כותב שאבנו סכינו משאו שניחן בראש גגו זה נקרא תחילת עשית נזק מדוע משום דעב אל עסו קי הדעת שסופו שיפלו ברוח מצוייה אז מה ישנה אש אז למה אש מוגדרת אין תחילת השיתה לנזק הרי גם על האש סופו זה קושיית הרשש אז הנה נראה את השיטה מקובצת תראו בשיטה מקובצת חדשים זה לא מודפס זה מודפס רק מצאתי במהדורת מרב תסתכלו שמה בהערה שם כותב נמצא כתוב בשיטה וזה לשונו במקור כ מה ישנה בו שכן תחילת עשייתו לנזק ביקשה רב רבנו שמואל זכר צדיק דוש ברכה כיוון דך שבנו סכינו תחילת עשייתו לנזק מחמת הרוח ואף על גב במקום שנחה שם בראש הגג לא היו עשויים לנזק אלא אם לא על ידי הרוח הרי כשני את האנוס הכינון מסו בראש גגו שמה לכאורה עדיין לא הושלם שם מזיק על האבן לא הושלם שם מזיק עליה היכן שהיא נמצאת בראש הגג היא לא עומדת להזיק שם צריך שיבוא כוח אחר מעורב בו הרוח תפיל אותם לרשות הרבים ואז אז או תוך כדי תעופה או אחר בטר ד ניכה אז הם יכולים להזיק אבל כל זמן שנמצאים בראש הגג הם עדיין לא מזיקים עדיין אי אפשר להגיד שחל עליהם מושלם שם המזיק שבהם אז למה זה נקרא תחילת עשייתו לנזק ואם תאמר שזה כן נקרא תחילת עשייתו לנזק אף על פי ש זה ששם המזיק הושלם על ידי כוח אחר של הרוח נו אז כל אש כל אש תגיד שתחילת סי לנזק אם כן אני חוזר לשיטה מקובצת אם כן אשנ מי תחשוב תחילת עשית לנזק כיוון שהא הדליקה במקום שראוי להזיק ברוח מצוייה תנ מחיק אמר ל כול דבור בניו הבור שלמתי מכול מלא בורש שכן תחי תחילת הסית לכן נראה לפרש אומר השיטה מקובצת דלעולם לא חשי תחילת עשייתו לנזק למה שהרי כשהדלקתי לא היה ראוי להזיק להזיק אחרים ועד חשיב תחילת סיעתו לנז לגבי אנוס הכינו ולוותר דניה לאו הנחתו בראש הגג חשי תחילת עשיתו לנזק שהרי כל זמן שהיה שם לא היה ראוי להזיק אלא כש נעשו בור אז ה בתחילת עשייתו לנזק ומתי נעשו בור כשנפלו מנ הגג וחן הנחו ברשות רב דמק מחיוך שיבור אל האש אומר השתה מקב זה דבר נפלא מה שהגמרא אומרת שאבנו קינו מסו שניחן בראש גגו ונפלו בז זה נקרא תחילת עשייתן לנזק זה לא מהשלב שניחן בראש גגו כש ניחן בראש גגו זה אש זה לא בור זה אש ואש אין תחילת עשייתו לנזק עדיין אין שם של מזיק בעולם על הבנו קינו מסו שנלחם בראש גגו רק לוותר ד ניכ ואז הם החליפו את השם שלהם תוך כדי מאופק תוך כדי הליכה נפילה עם אש ברגע שניכה הם השתנו מאש לבור כאן מרגע שהם השתנו לבור תחילת עשייתן נזק כאן תחילת עשיית לנזק לא בראש גגו רק שהם נהפכו מאש לבור אז יש כאן דבר מאוד מעניין כשמניחים בראש גגו זה אש כן ושמה אין תחילת עשייתה לנזק כשזה נפח לבור אז זה נקרא תחילת עשייתו נזק ככה מיישב השיטה מק הרשש גם הרשש ככה כותב לישב ליישב אבל אבל אם קנים זה לא הפשט ברשי רבותיי זה לא הפשט ברשי רשי רשי וודאי מדבר על כך שכבר בראש גגו אין מקראים תחילת עשייתן לנזק זה לשונו של רשי רשי כותב דהנה מי תחילת עשייתן לנזק ד אלסו הדעת סופו ליפול ברוח מצוייה אז מה ש מ רשי שכבר מרגע הנחה של אבנו סקנ אותו בראש גגו כבר אז זה נקרא תחילת עשייתו לנזק כלומר תחילת עשייתו לנזק זה תלוי הזמן של פשיעת הבעלים שמה זה נקבע לא אחר כך אחרי שזה נהפך לבור ממילה זה נקרא תחילת עשייתו נ נזק מה שקובע זה הרגע שהבעלים פשעו ברגע שהבעלים פשעו אומר רשי זה נקרא תחילת עשיית נזק אז אם כן הדר קושה לדוכתא אם אתה אומר שכבר ברגע שזה מונח בראש הגג זה נקרא תחילת עשייתו לנזק נו אז מה ישנה אז כל אש בכל אש תגיד תחילת עשייתו לנזק הרי כל אש אעסוק ד כמו ש השיטה המקובצת אומר אבלה עסוק דעת ש שא תתפשט אולי לא להתפשט ברוח מציאה אבל נראה להסביר שבאמת יש כאן עוד הגדרה במושג של תחילת עשייתו לנזק א אז זה אני מצטער אני פשוט פספסתי קתי את זה ב בדף אבל זה מופיע ברשבע לפני כן בקטע לפני כן בדה עמוד ב ברש בא כתוב הגדרה אני חושב הגדרה שונה נוספת לתחילת השיתוק אז ברשב בדף עמוד ב' א כותב א ושן דעתם מבור ורגל מה מצינו ברגל אף אני אביא את השן וכולי מה א מה מצינו בבור אף אני הביא את השן מה פרחת מה לבור שכן תחילת עשייתו לנזק מה ש כן בשן אש וכיח שאין תחילת עשייתו לנזק למה שזה מדליק בתוך רשותו לצרכו והלכה החוצ לשו זיקה אז רואים מכאן הגדרה חדשה למושג תחילת עשייתו לנזק תחילת עשיתו לנזק עד עכשיו הגדרנו שה המושג תחילת עשייתו לנזק פירושו תחילת עשייתו תחילת יצירתו כלומר ברגע שאדם השלים את פעולתו מרגע יצירתו חללה הושלם שם המזיק שבו אין צורך ב עוד איזשהו כוח נוסף בכדי להכיל עליו שם של מזיק אבל יש כאן הגדרה הגדרה נוספת ברש ב רואים תחילת עשייתו לנזק הפשט הוא מתחילת יצירתו הוא נעשה עומד לנזק דהיינו לא היה לו שום מטרה חיובית של צ בעצם היצירה שלו זה בור בור מעצם הווייתו מי שחופר בור ברשות הרמים מעצם הביתו הרי אין לו רשות מי שמך מי נתן לך רשות לחפור ברשות הרבים כל אדם שחופר ברשות הרבים גם אם הוא יעשה את זה לצרכיו א יש לו איזשהו צורך אב זה לא צורך לגיטימי אין שום היתר לחפור ברשות הרבים מי שחופר ברשות הרבים ממילה זה נקרא שהוא עשה כל הפעולה שלו עומדת לזק הוא לא אין לה שום מראשיתה הא מוגדרת תקלה מראשיתה היא מוגדרת הקלה מה שאין כן אש כשאדם מדליק אש בתוך שלו אז סתמה הוא לא מדליק אש הוא מדליק אש כי הוא צריך את האש לאפות לבשל לכן הלאה אז כיוון שהוא מדליק את האש לצורכו אז הכן אין א זה נקרא אין תחילת עשייתו לנזק מדובר כאן על המטרה יש לו רשות יש לו אפשרות להדליק בתוך שלו זה נקרא אין תחילת עשייתו לנזק אז אפשר אולי לומר לפי זה שזאת הייתה כוונת של רשי ובאמת אם תרות רשי בדף במקור ג במקור כד ליחה רשי בדף ג ג עמוד ב כותב הננה מתחילת עשיתן תחילת מה שנעשו בור דהיינו כשהלכו שה לשם היו עומדים לנזק כומר רשי כאם מדבר על ה עלעל הלגיטימציה של הדבר הזה כלומר מרגע שהנחת משהו ברשות הרבים הוא עומד לנזק אין לו שום צורך אין לו שום מטרה אין לו שום תועלת יתר דיוק אין לו שום תועלת חיובית מלבד לנזק אז זה נקודת האבחנה בין בור שתחילת עשייתו לנזק כי הוא מוגדר תקלה ואש לא מוגדר כי אש נוצרה לצורך לתועלת לאחר שיצאה מכלל שליטה והנ הפכה להיות בלתי מפוקחת אז היא הופכת להיות מזיק אז זה ההגדרה של הגדרה חדשה אז לפי זה לפי זה יצא שאפשר אפשר בהחלט להגדיר שכבר בראש הגג כבר בראש הגג כשניחם סכינו משו בראש גגו זה כבר נקרא תחילת עשייתו לנזק כי מרגע שאדם מני את אבנו סכינו מסו במקום שאסור לו להניח במקום שהוא עלול במקום שהוא עלול ליפול במקום שהוא עלול להזיק זה כבר נקרא תחילת עשייתו לנזק איפה אני רואה את זה אני רואה את זה בשיטה המקובצת בשם הריד תראו את הרייד במקור כא כן אומר הרבד שכן תחילת נסיעתו לנזק פירשו בו הראשונים והינו שכל דבר שהוא מונח במקום שמגיע נזק ממנו כר הא תחילת עשיתו נזק ואין זה מחובר אלא כל דבר שאין רשות לבני אדם להניחו שם והנזק מצו לו משם קרלי עשייתו לנזק כלומר ההגדרה של תחילת עשייתו לנזק היא תלוייה בלגיטימציה שלך לעשות את זה האם יש לך רשות לעשות את זה או אין לך רשות לעשות את זה אין לך רשות לחפור ברשות הרבים אז זה נקרא תחילת סיעתו נזק כי כל ההוויה שלו זה הווייה שלילית כל ההוויה של הבור הי תקלה אין לו שום צורך אין לו שום תועלת אובייקטיבית זה שיש לך אתה רוצה להשתמש בזה אתה רשע מה אתה עושה את זה זה לא איין לך רשות לעשות את זה אבל איש כל העולם מתקיים על אש כן כל התחבורה זה אש אש זה לא דבר במהותו עדר ש אדם מדליק אש זה מדליק אש לתועלת אפשר ליצור אפשר להפיק תועלת עצומה מאש אז אי אפשר להגיד שתחילת הוויית האש זה נזק זה לא נזק בכלל אבל אם אדם לוקח את אבנו סכינו מסאו ומני חם בראש גגו אומר הר עבד זה נקרא תחילת הסתו לנזק למה אני ממשיך וכן אבנו הקנו שכן בראש גדו אין דרך בני אדם להניחן בראש הגג מפני שהנזק מצוי משם דאינו מקום הצנעה כלל אז מי רגע שהניח את זה שמה מרגע שהוא הניח את זה במקום כזה שזה לא מקום ששומרים בו זה לא דרך השתמשות אז זה כבר נקרא תחילת עשייתו לנזק וממילא יש לנו כאן חידוש גדול מאוד מדברי הרבד לפי דברינו שיטת רשי וגם שיטת הרשבא לפי זה שיש לנו איכי תמצא של אש שתחילת סיעתה לנזק כן מה יש מה זה אבנו סכינו משאו שניחן בראש גגו כן שמה בראש גגו זה עדיין לא בור זה אש אבל זה אש כזו שתחילת עשייתה לנזק כלומר לפי ההגדרה של השיטה מקובצת אין מציאות כלומר לכאורה בפשטות אין מציאות של אש של תחילת עשייתה לנזק אין דבר כזה לא יכול להיות כי אם ההגדרה של תחילת עשייתו לנזק פירושו שלא הושלם שם המזיק אלא על ידי סיוע הרוח כן אז אין בעולם מציאות של אש שתחילת עשייתה לנזק כ כי תחילת עשייתו לנזק פירושו שהוא לא הושלם שמ המזיק בעצם הדלקת האש וזה לא נכון כל אש בעולם זקוקה לרוח בכדי לנוע בכדי להזיק אז לפי ההגדרה של תחילת עשייתו לנזק שפירושו שהושלם שם המזקק מיד ברגע עשיית האדם אין זה לא קיים באש לא יכול להיות באש כי תמיד אש יש בה כוח הח מורב בו אבל אם אנחנו ים שתחילת עשייתו לנזק פירושו שאני מסתכל על המטרה של ההדלקה מה היייתה מטרת ההדלקה האם ההדלקה הייתה לצורך לתועלת כמו שאומר הרשב או הדלקה שכל כולה זה נזק אז שמה בהחלט יתכן מציאות של אש שתחילת עשייתה לנזק למשל אבנו סכינו מסא שמחן בראש גגו ונפלו באורח מוצא והזיקו לפי הגדרת רשי לפי הגדרת הרשבא לפי הגדרת הרבד זה נקרא אש שתחילת עשייתה לנזק אז מה תגידו אז אם כן למה איך הגמרא אומרת אש שאין תחילת עשייתה לנזק התשובה היא לא מכיוון שמצאנו שהאדם חייב המדליק חייב גם באש כזו שהוא שהוא יצר לתועלת ולצורך שאין תחילת עשייתה לנזק זה מראה שסיבת החיוב של אש לא תלוייה בכך שתחילת עשייתה לנזק שהרי גם אם אין תחילת עשייתה לנזק חייו את זה אנחנו למדים בשיטה מקובצת תראו במקור כב בשם הגליון אז אז הוא שואל מה שהגמרא אומרת הינו אש כן מה פרך הינו אש דודש אקו לא דמו לאש כי אש אין תחילת עשיתו לנזק והנה אבנו סקינוס שחן בראש גגו כן תחילת השית נזק לא אז תירוץ הראשון הוא כותב כמו השיטה מקובצת כן שתחילת עשיתן הנזק רק לבתר דך רק אחרי שהם נחים ונהפכים לבור אז תחילת יתן נזק אבל בתירוץ השני מה הוא כותב ועוד יש לומר דכי פירושה היינו אש כלומר וילף מאש מכל וחומר ומה אש שאין תחילת עשייתו לנזק חייו הנש שתחילת עשייתה לנזק לא כל שכן ואם כן מה צריך ללמוד במ הצד כלומר לפי התירוץ השני יוצא ככה באמת יש אש שהיא תחילת עשייתה לנזק יש אש כזו נכון אבל והאש הזו היא את מקל וחומר מאש רגילה בכל אש רגילה אין תחילת עשיית הנזק ואם בכל זאת התורה חיבה כי תצא אש ומצא קוצים ונחל גדיש אז כל שכן שגם אש שתחילת השית דקך ולא צריך לללמוד את זה במ צד לא צריך בשביל זה הצד השווה וזו קושיית הגמרא הינו אש בשביל מה אתה צריך ללמוד מהמה הצד הרי זה כתוב פה זה אש זה האש של התורה אם האש של התורה זה גם אם אין תחילת עשיית לנזק כל שכן אם תחילת עשייתן נזק אז יש חידוש עצוב בין שני תרוצי התווספות יוצא שיש לנו כאן אקוטה למיסה האם יש הגדרה של אש האם יש מושג של אש שתחילת עשייתה לנזק לפי ההגדרה שתחילת עשייתה לנזק זה זה דין האם הושלם שם המזיק על ידי פעולת האדם אין דבר כזה אש שתחילת עשיית אן את זה אבל אם ההגדרה היא בלגיטימיות של ההצתה של ההדלקה האם היה רשות להדליק או לא אז כל אש של לא היה לך רשות להדליק היא אש שתחילת עשייתה לנזק מה היא נפקא מינה המצאתי נפקא מינה עצומה זה יש א יש גמרא בדף סא תראו במקור א כפא בסדר דין טמון כתוב במשנה המדליק את הקדיש והיו בו כלים ודלק אז זה מחלוקת רבי יהודה אומר משלם מה שבתוכו שאין את הפטור של טמון בחי גבנה וחכמים אומרים אינו משלם אל הגדיש גדיש של חיטים או של עורים כלומר יש פטור טמון אז שיטת רב קאנה בגמרא שכל המחלוקת בין רבי יהודה לחכמים זה אך ורק במדלית בתוך שלו והלכה ואכלה בתוך של חברו אדם הדליק אש בתוך הרשות הפרטית שלו אש הוא השתמש בה לצורך חיובי האש הזו יצאה מכלל שליטה והדליקה והלכה וכי תצא הוא מצא קוצים מה זה כי תצא אש כי תצא אש כלומר לא הלך בן אדם צית הלך כמו שמשון שהדליק את את ה לא הוא הלך הדליק בתוך שלו והאש התלקחה יצאה מכלל שליטה והדליקה מצאה קוצים ונאכל גדי ש שלם משלם אתרע אז שמה דרשו חזל כן הוא הקמה שדווקא בגלוי ובמו אבל מה שטמון לא חייב יש דין פטור של תמן שמה נאמר במדלית בתוך שלו אבל אז שמה נחלקו רבי יהודה מחייב אל נזכה תמן באש ורבנה פטרה אבל במדיקה של חברו דברי הכל משלם כל מה שבתוכו ורבא חולק כלומר שיטת רב כהנה שגם חכמים מודעים שאם אדם הלך והצית אש בתוך של חברו אדם רשע הלך להדליק אש בתוך של חברו הוא חייב גם אל יזכה טמון נשאל את השאלה למה מה מה מה ישנה אומר התוספות שמה לתר תראו במקור כב ותטעמו יש לפרש דרבי יהודה לא פטר במון כלל ורבנן ב מדליק בתוך שלא פטרה כדי משמ קרא כי תצא אש ומשמע דירי ד מדליק בתוך שלו כלומר פשט הפסוק מדבר ב מדליק בתוך שלו אבל ב מדליק בתו של חברו מחייב בדבר שדרכו להטמין כן כמו מורג בכלים דלא אשכחן דפתר קרמון ובדבר שאין דרכו וכולי כלומר התוספות אומרים לכאורה איןן מקור לכך אין מקור לפתור טמון אלא אך ורק במדלית בתוך שלאו אבל במדי בתוך של חברו אין מקור לפתור תמו כי הפסוק מדבר על כי תצא אש ומצא קוצים אז תצא כלומר הוא הדליק בתוך שלו וזה יצא החוצה אבל במשנת רב ארון לר בלבב קמה בסימן א' מחדש חידוש גדול מאוד הוא אומר יש הבדל יסודי בין מדליק בתוך שלו לבין מדליק בתוך של חברו מדליק בתוך שלו זה נקרא אין תחילת עשייתו לנזק אבל מדליק בתור של חברו זה נקרא תחילת עשייתו לנזק מי נתן לך רשות זה אדם הולך מזיק ביד הולך מצית אש בדישו של חברו זה נקרא תחילת עשייתו לנזק אם זה תחילת עשייתו לנזק זה אש שיש לה את החומרה של בור הרי תחילת הסיתו לנזק זה חומרה שמאפיינת בור נכון אז אומר אומר רבון קוטלר כשיש אש שתחילת עשייתה לנזק היא אש שמקבלת את חומרות של בור כי וזה חידוש גדול שהוא מחדש שהדיינים הפרטיים שנאמרו בכל אב ואב הדינים הפרטיים כמו שמופיע אצלנו בסוגייה בדף עמוד ב' לפתור את הטמון זה דין פרטי הדין הפרטי שנאמר בכל אב ואב הוא תלוי במאפיינים המיוחדים שיש בכל אב המאפיין של אש שנאמר בתורה זה שאין תחילת עשיית הני נזק מדליק בתוך שלו זה המאפיין שלה ברגע שאנחנו מוצאים אש כזו שהי תחילת עשייתה לנזק אז ממילא זה אש כזו שהיא אש שיש לה חומרה של בור מכיוון שיש לה חומרה של בור לכן חייב על טמון כי בבור אין טמון סליחה בבור טמון איך יחתים לטמון בבור אז זה טב זה גמרא בדף כו כן כן בדף כו בדף יד רשי מביא ציורים או שבעלי חיים תמנים רשי אומר אפילו התבואה תמונה לא משנה אין פטור טמון בבור אין מה בסדר אז אמרתי לכן אמרתי אם לקח בעלי חיים עטופים לקח בסדר הגמרא בדף כו עמוד א מדבר חתמצ של טמון בבור אין פטור טמון נכון איך יש חתמצ לטמון ובור נכון אז תסתכלו בגמרא תוס רשי אומר רשי כותב א נו שאם היה גדי טמון בשק רשי גדי טמון בשק או במר צוף מתגלגל ונפל הבור היו בעלי חיים בתוך סק בדף י' רשי אומר אפילו תבואה נכון בדף י עמוד א' רשי כותב שטמון כגון בעת שור בשק מלא כלים ושון וכן אם נפל בבור שק מלא תבואה וחייב אז תוס אומרים לא דק כי כל מי לדלו בעלי חיים המעטים מבור מחמור דבור כמו כלים בסדר הציור המדויק הזה אני משיר לך בסדר יש יש ציור של תמול הלכל פנים מה כתוב כאן כתוב כאן חידוש גדול שברון קוטלר כתוב שכאשר יש אש תחילת עשייתה לנזק אז האש הזו מקבל את חומר דבורו עד כדי כך שחייב בטמון זו הסברה של זו הסברה של רב כהנה שאם אדם מדליק בתוך של חברו כאן זה אש שיש לה חומר של בור ולכן זו הסיבה שחייב בטמון באש באש שמדליק בתוך של חברו נפלא אז יוצא למעשה שעד עכשיו ראינו אני חוזר עכשיו למה שפתחנו אם אנחנו כורכים את שני דברים יחד מעשיו גרמו לו עם תחילת עשייתו כמו שאומר הרשבא שלא אומרים מעשיו גרמו לו אלא אם כן תחילת עשייתו לנזק אז יוצא ש באש אפשר לומר אש לא נקראת מעשיו גרמו לו משתי סיבות תלוי בהגדרה של תחילת עשייתו לנזק סיבה אחת אש זקוקה לרוח בכדי להכיל לי השם של מזיק זה לפי הפשט הראשון של תחילת עשייתו לנזק ולפי הפשט השני אש אש נעשתה לצורך לתועלת היא לא תחילה ת השיתו לנזק ולכן זה לא נקרא מעשיו גרמו לו בסדר א משתי סיבות זה לא נקרא מעשיו גרמו לו או בגלל שהיה צורך כאן לרוח שתסייע כמו שכותב תוספות או מהסיבה שכיוון שהאש ברגע יצירתה ה הייתה לתועלת לכן זה לא נקרא מעשיו גרמו לו אבל בתוספות שנט מובא פשט שלישי בוא נחזור מקור ה תראו מקור ה ואם תאמר איך יעטו כולו מבור ואש מה לבור ואש שכן מעשיו גרמו לו אז איך אפשר למוד את שור שן קרן שן ורגל מבור ואש ויש לומר דם בא האש לרשותו ממילה כגון ש הביאו כלב בחררה או הביאו גוי שם והנחו ברשותו והלך לו הגוי והכלב וזכה בו לבית והלך האש בוח מצב הזיג חייב אף על פי שאין מעשיו גרמו לו אומר הטוסון צ'אנס באש חייו גם אם אין מעשיו גרמו לו לגמרי כלומר מחדשת וס לכאורה חידוש עצום שמה שכתוב בתורה שלם משלם המבעיר את הבערה התורה מדברת על ציור שאדם מדליק אש אז אומר התוספות מסתבר שזה לאו דווקא באופן שהייתה כאן הדלקה אקטיבית הוא הדליק את האש אלא גם באופן כזה שהוא לא הדליק את האש הוא לא הבעיר את הברה הוא קנה אש הוא זכה באש גוי הביא אש גוי בא עם עם מנגל כן מנגל בוער שם לו ברשות שלו בחצר שלו והוא שילם לו על זה הוא לא הדליק את האש בכלל אש כבר דלוקה ועומדת גם בזה אם אחר כך יצאה רוח מצויה יצאה רוח והלך האש ברוח מצ זיג חייב אף על פי שאין מעשיו גרמו לו ולכן לא שייך באש אומר התוספות ש להגיד שכן מעשיו גרמו לו באמת חידוש עצום שאומר כאן התוססות שנץ ובאמת רבותינו ולכאורה יש כאן שאלה אדירה האם יש מושג של חיוב אש לא מצד שאדם הדליק את האש אלא מצד שהאש היא ממונו אנחנו מכירים את הדיון אישו משום ממונו נכון בגמרא בסוגייה בכב כג אבל אז הדיון שמה האם חיוב החיוב הל ש בדין ממונך דנו שהאש נקראת יצירה שיצרת כמו ממון שלך והתורה חבה מדין ממון או שהאש נחשבת כמו חץ כלומר האיש האם האש האם אש זה ממון המזיק או שזה אדם המזיק זה הסוגיה בדף כג אבל כאן השאלה היא שאלה יותר יסודית האם יש אחי תמצא של אישו משום ממונו באופן כזה שבכלל אדם לא הדליק את האש הוא לא הדליק את האש הוא קנה את האש הוא קנה משהו לוהט הוא קנה תנור חם רואים טוסו צ'אנס שיש דבר כזה ואם אדם זכה באש בלי להדליק אותה הוא חייב ו ולכאורה בפשט מדברי התוספות אצלנו שלא תרצו כמו התוספות צ'אנס כי התוספות צאנס מביא שאחר מכן הוא מביא את התירוץ של התוספות א רואים במקורי אחר כך הוא מביא דרת משו שתוספות לא תרצו ככה מש שתוספות לא מסכימים להגדרה הזאת בפשטות דברי התוספות משהו שצריך דווקא הדלקה בידיים ולא דעי בכך שלא דעי בכך שאדם קנה אש זכה באין דבר כזה זכה באש צריך להדליק את האש יכול להיות שהחיוב יהיה מצד במ הצד אל כרגע א מדבר על אש האש של התורה האם זה אש שאדם זוכה באש האם זה אש באמת דנו בזה אחרונים האבן האזל בפרק יג מלכות הזכ ממון הלכה יט דן בדיוק בשאלה הזו א לאחן מיסה אדם קנה אש קנה תנור לו הט לא נגע בו לא הדליק אותו פשוט שילם עליו זה הכל והתנור הזה נמצא ברשותו והוא איבד שליטה על האש והאש הזאת פרצה והדליקה האם יש כאן דין של אש של התורה כי תצא אש והאבן האזל מסתפק בדבר הזה ומבקש להביא הוכחה מדברי התוספות בדף ג עמוד ב תראו במקור ו' התוספות אומרים הו ממונך אומר על מה שנאמר במשנה ממונך ושמירתן אליך אומר התוספות ממונך לאו דווקא לאו דווקא גבי בור דליו ממון ההוא וכן גבי אש פשיט ד מדלי דשו של חברו ב של אח חייב כלומר תו זאת אומרים שמה שכתוב ממונך זה ביחס לבור ולאש זה לאו דווקא כי בבור בור ברשות הרבים זה לא ממונך זה בעל התקלה זה לא ממונך שני דברים אינם ברשותו שסם כאילו ברשותו ובאש זה גם לו דווקא כי הרי אם פשיטה שאם דליק גדשו של חברו באשו של אחר חייב כך אומר תוספות שואל האבן הזל בפרק א' מלכות נסק ממון הלכה א' אות ג מה מה מה תוספות מחריגים תוספות מוציאים מן הכלל שני דברים בור ואש בשני הדברים האלה ממונך עליו דווקא שואל האבן האזל זה לכאורה זה זה לא מדויק הרי גם שן ורגל ממנח ז אליו דווקא איפה מוצאים שבשן ורגל יש חיוב גם אם זה לא ממון שלך אנחנו מוצאים בשומרים בגמרא לכמה בדף מ אבל שומרים זה סוג של בעלות הוא קיבל אחריות כן אבל איפה אנחנו מוצאים אש כזו א סליחה שן ורגל שאתה בכלל לא בייל בכלל בכלל אין לך שום אחריות שום זיכה שום כלום פשוט אתה חייב גם ם השור של מישהו אחר אומר האבן העז זה גמרא בדף נ עמוד ב הגמרא אומרת כי הד אמר אבא אמר מתנה אמרו המעמיד בהמת חברו על קמת חברו חייו אדם שהוליך באפס את הבהמה של החבר שלו הוליך אותה לשדה של אחר ושמה הבהמה זו אכלה הרי שהמעמד חייב מאיזה דין הוא חייב איזה הלכה הוא חייב מ איזה אב הוא חייב אז אומר אומר התוספות שם תוספות מבים שתי אפשרויות אפשרות הראשונה אומרים תוספות אף על פי שהין הבהמה שלו תראו במקור חטא חיה מטעם שן ורגל ואף עגב ף על גב דכתיב בהירו כדיי חשיבה אועיל והוא עשה כלומר יש כאן בטוסט רואים הגדרה מורחבת מאוד לבערו בעירו זה לאו דווקא שאתה בעלים עלי קנית את הבהמה הזו שהיא שלך לא לא דווקא זה גם לאו דווקא אם אתה קיבלת שמירה עליה בהמה קיבלת שמירה מישהו הבעלים מסר את הבהמה תחת חסותך זה גם לא בהירו הכוונה כן שאתה כרגע שולט עליה לקחת את הבהמה מעצמך לקחת אותך לקחת אותה הבאת אותה ל אתה שליט עליה אתה שולט עליה כרגע האפס שלה נקרא בידך נמצא בידך אתה מוליך אותם ממקום למקום זה נקרא שילח את בהירו ולכן פה החיוב הוא מטעם שן ורגל ולכן כל פטורי שן ורגל נאמרו פה כל ההלכות של שן ורגל נאמרו פה ואז תוספות מעלה אפשרות נוספת א אה והוא משווה את זה לאש כמו מדליק פשטנו ש החברו בין ראש החברו אבל אין לפרש דמחייב מטעם אש דברי זקה ואכלו תן לשם אש ד כ מטעם זה אבל תחי אפילו ברשות הרבים ולא ממה ששום דוכ חי ברשות הרבים שאן אפילו מקרב באמתו אצל פירות מעמידה עלי תו זאת מעלים אפשרות חדשה שהחיוב שמעמיד בהמת חברו הקמת חברו זה מדין אש מה הוא מתכוון אש כן ניות דעתי יתכן מאוד שכוונתו לאשו משום חיצו דהיינו שיש כאן דין של אדם המזיק אדם המזיק שהאדם בעצם כשהוא לוקח את הבהמה שהבהמה הזו היא אוכלת אי מה לעשות זה כמו שאדם לוקח מכסחת דשא ושם את זה ב בשדה של הש אוחז את ה מקסח הדשא בשדה תבואה של חברו אז מה זה זה אדם המזיק מאיפה למדתי את זה מדברי הרשבא הרשבא כותב המעמיד בהמת חברו תראו במקור ט הקמת חיה אף על י שאין הבהמה שלו כיוון שעמידה על הקמה הרי כאילו מאכילה בידיים טוב יש מקום לדון ה לא אומר את זה באופן יש מקום לדון האם כוונת ה כוונת התוספות כוונת התוספות בפירוש השני שלהם למה שאמרתי אבל אני חושב שיש אפשרות להעמיס את זה בדברי התוספות שהחיוב כ מטעם אש דברי הזקה אז זה אש אישו משום חיצו לא דווקא אישו משום אמונו בסדר כאילו בתוספות בהסבר השני רוצים להימלט רגע זה לא ממונך זה לא ממונך הרי תוספות רוצים להימלט מהשאלה איך איך אתה חייב על שן ורגע הרי זה לא ממונך אז הם מדמים את זה לאדם שמדליק אש בנרו של חברו ששמה יש לנו דין שלישו משו חיצו כן אז יכול להיות שזה הכוונה אבל בין כך ובין כך ברש בה כתוב לאדה שהרי הוא כאילו מאכילה בידיים דינו בהסבר דברי הרשב ברור שמדובר כאן על אדם המזיק ברגע שאדם לוקח בהמה ושם אותה על קמת חברות זה נכשיו כאילו ה תולש את הפירות ומאכיל אותה בידיים אז הוא הזיק הוא תלש את הפירות הוא אדם המזיק ובאמת זה אנחנו רואים את השיטה הזאת תראו בשולחן ערוך פסק ככה על הלכה למעשה בסימן שצד סעיף ג כותב השולחן ערוך המעמיד בהמת חברו על קמת חברו המעמיד חייב לשלם מה שהזיקה וכן הם מקישה עד שהלכה לכמת חברו וזיקה מזיקה זה שה קיישה חייו אומר הרמה ואפילו הפירות ברשות הרבים לא כמו התוספות שכתבו שאחיו ווא מדין שן ורגל וממלא פטור ברשות הרבי דה כמזיק ב ים לכן יותר יותר נוח לי להסביר שמה שתוספות אמרו באין לפרש התכוונו לומר שאש מטעם חיצו כדי שזה יחשב מזג בידם אבל לא מוכרח אבל כאן להד ברמה כתוב כאן שבבית יוסף בשם הרשבא שאו כמזיק בידיים ודווקא הקישה וחצב אבל אם קמלה בפד שלח בתו גם בנזיקין ות חידוש עצום אני אומר במאמ מוסגר זה מרתק באמת להבין את זה אדם לוקח בהמה הוא מחזיק אותה באסר הוא מביא אותה לרשות של מישהו אחר לפי הרשבא זה נקרא מזיק בידיים זה נקרא שאתה תולש את הפירות ומאכיל את הבהמה זה מדהים לכאורה הבנה פשוטה אומרת זה רק גרמה זה זה וזה מה שהפריע לתוספות תוספות אומ רג זה לא יכול להיות אדם המזיק אין מצב בעולם שזה אדם המזיק אין מצב זה לא מה אדם המזיק זה גרמה זה מבחינת מבחינת אב מזיקין של אדם המזיק זה לא האדם המזיק זה גרמה בני זיקין מצד האדם אז הך תמצ היחיד לחייב אומר הטוס זה שן ורגל ואז אתה צריך להרחיב את המושג ממונך בהירו בכדי להסביר למה יש כאן שן ורגל אבל הרשבא העדיף להגיד לא זה לא בהירו זה לא ממונך לא זה אדם המזיק באמת יש א זה דבר מדהים יש ו השולחן הרוך ככה פוסק להלכה יש ב אני אומר במאמר מוסגר זה דבר שהוא מרתק יש בספר אבן העוזר על הלכות שבת על המגן אברהם בסימן שכח סעיף קט נג המגן אברהם מדבר על לקחת לוקה בשבת ולשים אותה ע על גופו של אדם האם זה נקרא חובל בידיים אז משמה משמה יוצא האבן העוזר לדון גם כן ב בדין הזה של מעמיד כי בשולחן ערוך בסימן שכד סיג תראו במקורת א כתוב שמותר לאדם להעמיד בהמתו על עשבים מחוברים כן למרות שהבהמה אוכלת לקח את הבהמה שם אותה על הסבים מחוברים מ אוכלת מותר זה גמרא בשבת קכב עמוד א' השואל ה אבן העוזר איך זה מסתדר הרי בהלכות נזיקין למדנו ברשבע שאם אדם מעמיד בהמה על גבי קמת חברו אז זה נקרא מזיק בידיים זה נקרא שהוא טלש את הפירות אז למה לגבי שבת אתה אומר שמותר להעמיד בהמה על גבי עשבים מחוברים למה זה לא נקרא שהוא תולש בידיים את העשבים כך שואל היבן העוזר אז הוא מתרץ שינ חינמי אם באמת היייתה לו כוונה שהבהמה תתלוש עבורו את העצבים אז זה נקרא קוצר זה נקרא אדם זה נקרא שהוא קצר בידיים אבל כיוון שכל מטרתו הירך ורק בשביל להכיל את בהמתו אז אין לזה שם שם מלאכה כ כי מלאכה נקבעת לפי מחשבתו של אדם אז אם הכוונה שלו הייתה בכדי להפיק לעצמו תועלת בתלישת העשבים עבור עצמו אז זה באמת היה נקרא מלאכה ולכן ולכן מעמיד מה שאין כן בנזיקין בנזיקין אני קובע לפי לפי לפי מה שנע נשה פה נזק אבל ב במלאכה אם יש כאן מלאכה או אין כאן מלאכה זה תלוי במ שלו אבל החזן אש כותב בכמה מקומות בבב קמה בסימן יד סעיף קט יב באור החיים סימן לו ובשמת לסימן רנב באור החיים בכל המקומות הלה הוא כותב יסוד שמבדיל בין שבת לבן זיקן בשבת הקפידה בנזיקין הקפידה של התורה זה בתוצאה זה סנוי ו משוקץ מתועב לפני המקום ככ אומר החזון איש שהנזק שאתה גורם לחבר שלך זה התוצאה הה שנועה לפני המקום אז כיוון שהתוצאה שנועה לפני המקום אז אם באמת אדם מעמיד בהמה על גבי קמת חברו זה נחשב שהוא מ מזג בידיים אבל בשבת הקפידה של התורה לא בתוצאה של המלאכה אלא בפעולה שאדם טרח בשבת הקפידה של התורה שאדם למ ינוח שאדם ינוח בשבת לא הקפידה של התורה היא לא בתוצאה שנעשתה כמלאכה לא צואר שתעשה מלאכה בלי שאדם תרח אז אין בזה זה לא משוקץ לפני הקדוש ברו אז זה בדיוק מעמיד בהמה הקמת חברו מעמיד בהמה בשבת כדי שהבהמה תאכל אז הבהמה אוכלת אז יש כאן פעולה של קצירה אבל האדם נח האדם שובט וגם הבהמה שוטת היא אוכלת להנאתה אין כאן שם של אין כאן שם של טורח בעולם אין כאן טורח בעולם אז ממילא זה לא שנוי משוקץ מתועב בפני הקדוש ברוך הוא ככה אומר החז אש יש בזה הרחבה מי שרוצה לראות אני הרכבתי את זה בספרי בנות גבורה באור החיים א א סימן ח הזכרתי את זה עסקתי בזה אבל ל כל פנים נחזור לעניינינו אז יש לנו כאן ויכוח מה הדין במעמד בהמת חברו על גבי קמת חברו אז תוס אומרים שהחיוב הוא מדין שן ורגל והרשב"א בהמה של חברו על גבי קמת חברו גם כן חייב משום שן ורגל אז איך תוצות מחריגים אומרים ממונך לא זה לאו דווקא בבור ולו דווקא באש לא זה גם לאו דווקא בשן ורגל כר גם בהמת חברו מעמיד בהמת חברו בהמת חברו גם כן חיה משום שן ורגל אז למה סות מחריגים מוציאים מן הכלל אך ורק את את אך ורק את את הבור ואת האש אומר רבי סזם המלצר ל יסודי בשן ורגל זה נכון שיש אחי תמצא שיש חיוב גם כשזה לא ממון שלך נכון מעמיד בהמת חברו על במת חברו אבל יש גם אכי תמצא שיש חיוב בגלל שזה ממונך רק בגלל שזה ממונך רק בגלל שזה ממונך למשל אדם קנה בהמה בלי ליגוע בה לא לא עשה בה משיכה לא כלום פשוט שילם עליה זה הכל כן לא ניכנס רגע לגדר הקניינים עשה קניין קניין לא משנה עשה קניין בבהמה בלי ליגוע בה בלי למשוך אותה כבר מרגע שהוא קנה את הבהמה הי שלא להתחייב בכל נזקה אפילו שלא משך אותה באפס ולא הוביל אותה לשום מקום אז בשן ורגל נכון שיש חיוב גם כשזה לא ממונך אבל יש חיוב כשזה יש גם חיוג שזה רק ממונך אבל באש אומר הזה באש אין בכלל חיוב משום ממונך לבד אין דבר כזה כי אם אדם קנה אש בלי להצית אותה אז הוא פטור מה שאיין כן משן ורגל אם אדם קנה שור בלי ליגוע בו בלי להזיז אותו הוא חייב אבל באש אם אדם קונה אש אז רואים שסיבת חיוב באש היא בכלל לא נעוצה בכך שזה ממונך אלא אך ורק בגלל שהדלקת את האש וככה נקט בפשיטות העמר מוישה ר מוישה סוקולובסקי בסימן כט אות כב הוא אומר הוא אומר סברה מעניינת הוא אומר את אתה יכול לקנות תנור עם גחלים הכל אבל את האש לא קנית אש השלהבת אין לת ב מששה היא לא היא לא יכולה ופך להיות ממונך היא לא יכולה להיות מבכה אין במש ש טוב צריך לדון בדבריו בבנו סכין לא משנה כרגע אבל אבל אבל זה מהש אין כל החיוב של אש זה אך ורק אם אדם הדליק בעצמו הדליק בעצמו אבל אין דבר כזה שאדם קונה אש ויש אולי מקום להוכיח גם כן זה הבז בעצמו מביא מהשיטה מקובצת תראו במקור במקור יג כן הגמרא אומרת בו עמוד ב שכול ואילן שנפלו לרשות הרבים אז פטור מלשלם אז הגמרא אומרת איך ידד אף כר היינו בור לא לא אף קרה וכולי אז שיטה מקובצת מקשה בשם רבנו ישעיה שכאן הגמרה התעלמה מקושי שהקשתה בקמט אחרות א ב בצד השווה בכל הקמת כתוב הי בעד דקק מזכ הינו אש וכשהוא מדבר על כותל כותל ואילן שנפלו לרשות הרבים והזיקו שמה הגמרא לא לא מעלה את האופציה הזאת בכלל כי היא תמיד מדברת על הנזק שהתרחש לאחר שנפלו לאחר לאחר שנפלו ונחו היא לא מדברת על השלב של בדיוק תוך כדי נפילה הזיק זה הגמרא לא אומרת הגמרא לא אומרת הי בעד דק קמז כ הינו אש אז אז מה אין לחי טמצ כזה שקוטל ויין יהיו אש אין לחי טמצ כזה מה הדינים הם נפלו תוך כדי שהזיקו למה למה זה אז אומר אומר הרשית המקובצת וש לומר דלא דמי לאש דאש מיד שנעשה ונזקק לשומרו ולעלות בדעתו שיזיק על ידי ח מצוייה וכן באסק שדע מלא לאש אבל כותל ואילן ליק לממר אחי דבשעת נטיעה ובניין לא היה לו לעלות בדעתו שיפלו לזמן מרובה זה מדהים אומר רבנו ישעיה ז רבנו ישעיה פה שתה מקובצת אומר לו קותל ואילן לא יכולים להיות אש גם אם יזיקו תוך כדי נפילה זה לא אש למה כי יש הבדל יסודי בין אש לבין כותל ואילן אש בשעה שצט י את האש כבר באותו הרגע אני חייב אני צריך לעלות על י שהאש הזו עלולה לצאת מכלל שליטה ולהזיק כך גם אבנו סכינו אבל קול וילן בשעה שאני בונה כותל ואילן אני נוטה אילן בונה כותל אני לא צריך לעלות על דעתי שבעוד 10ש שנים או 50 שנה כן אז תהיה איזה ירידת אדמה או שהיסודות תערער והכותל יתחיל להיות לא כל כך יהיה כותל רעוע או שהאין התייבש ולא יהיה חז אני לא צ ות את זה על דעתי אז לכן זה לא נקרא אש אני לא מבין מה זאת אומרת מה מעניין אותי עכשיו שאת הבניה בסדר בשעת הבנייה והנטיה לא הייתי צריך לעלות על דעתי אוקיי אבל אחרי שהכותל נעשה כותל רעוע נכון עכשיו אני רואה אותו בעיניים שלי אני בעל הכותל אני רואה בעיניים שלי איך שהכותל רעוע אני רואה נו אז עכשיו אני לא צריך להיזהר שהכותל הזה הרי עכשיו הכותל הזה הוא אש עכשיו הוא נעשה אש עכשיו אני לא צריך לקחת בחשבון אולי הוא ייפול ברוח מצוייה אני לא צריך לקחת בחשבון אז מה מה מה אומר פה רשב מה אומר פה השיטה מקובצת לא מה למה מה שקובע זה ה שעת הנטיה ושעת הבניה למה זה מה שקובע במהלך אחרי עשור שנים הכותל התרועע הנסע ה הוא עתיד ליפול עלול ליפול ברוח מצויה אז זה רואים מכאן שכל החיוב באש זה רק על זה שעשיתי אש ולא שממו נהפך ממילה לאש אין חיוב על כך ש ממוני נהפך לאש אלא אך ורק אם עשיתי את האש א אדם מחוייב באש על היצירה של האש על ההדלקה על הבערה הוא לא מחוייב על זה שהאש שלו בכותל ואילן אחרי שהם נסו אז כאן זה הממון שלי נהפך לאש ממילה זה לא נקרא אש אז זה לכאורה הוכחה כמו שאמרנו לדייג בדברי התוססות שלא הסכימו מטוס צ'אנס שיש דבר כזה ש באש הכי הובו על אבל מצד שני אומר האבן האזל יש לכאורה ראיה מלשון הגמרא בדף כג תראו שם הגמרא מדברת במקור י ד הגמרא מדברת למן דמה ראשון משום חיצ טמון באש דפת רחמן אך משכחת לה מניח לה כגון שנפלה דלקה לאותו חצר ונפל נפלה גדר שלא מחמת הדלקה אז אם הגדר נפלה שלא מחמת הדלקה אז האש הזו הופכת את הופכת את המעמד שלה מאשו משום מחיצה לאשו משום ממונו אז בחי גמנה גם מן ד אמר שישו משום חיציו מודה שיש גם חתמצ לאשו משום ובזה נאמר דין טמון אומר האבן האזל נפל דלקה מה זה נפל דלקה למה היו נפל ד לקה ברשות שלי אני חיב משום אש לא אני הצתתי את האש פרצה אש היה איזה קצר חשמלי היה קצר חשמלי בבית נכון קורה ברק פגע בבית קורה נכון פרצה אש בבית התלקח התלקח איזהו מחסן איזשהו רהיט התלקח והאש הזו התפשטה והלכה והזיקה אז אני חייב נפלה הדלקה אז אני חייב אני חייב אל מה הייתי צריך הייתי צריך לכבות את האש הייתי צריך לכבות את האש למה אני חייב הרי זה לא אני לא אני זה לא אש שלי מאיזה הלכה ל לאיזה מאיזה הלכה אתה מכייב אותי מזה אך אתם חיים זה פשט בגמרא נפלה נפלה בחצרו נפל ג בחצרו לכאורה כתוב כאן שגם על אש שלא אני הצתתי אלא שזכיתי באש הזו גם עליה אני חייב למה תגיד למה זה נקרא זכייתי כי למעשה הזכיה היא בכך שאני החפצים האישיים שלי כרגע דלוקים ואני עכשיו דואג לכך ש להציל את להציל את העצים שלי אז למעשה כיוון שאני דואג לעצים שלי אז אני עדיין כי אני מעוניין במקור האש בעצים השרופים אז זה נחשב שאני זכייתי באש זה כמו שאדם קנה גחלים הוא קונה את הגחלים נכון אז הוא קונה הוא נחשב ביל על האש אז כיוון שאני מעוניין להציל את הריאות שלי אני את הזה שלי את את החפצים האישיים שלי את אז זה נקרא שאני מעוניין אני זוכה אני מעוניין ב קור האש הז זכייתי האש שיש שלי היא אש שדלוקה בלא נכון אדם אדם אדם שהחפצים שלו דלוקים באש אז ה הוא זוכה בחפצים שלו הוא בעל על החפצים שלו ממינה זה נקרא שהוא זכה באש הזו ככה מסביר האבן האזל ואומר וא אומר שגם לשונו של הרמבם אומר גם אם נגיד שהגמרא התכוונה לאו דווקא שנפלה אלא ש ק שנפלה אבל בלשון הרמבם כתוב לידיה הרמבם אומר בהלכות מסכ ממוני דד נפלה דלקה בחצרו אז גם הוא משתמש בביטוי נפלה אז אומר האבן העזר גם אם נגיד שאולי בלשון הגמרא נפלה זה לאו דווקא אלא מדובר שהצית ובאמת בלשון רבנו חננאל תראו במקור יח רבנו חננאל אומר אמר רבא במקור יח אמר רבא קשל רבי עמי לרבי יוחנן אמר רשו משו חצו תמול באש לפטרי ים שחולקים ע רביח משכחת לה ו כגון שהצית אש בחצר ונפלה גדר אז רבנו חנ גרס כנראה ברשון הגמרא לא שנפלה האש אלא שהצית אש סליחה שהצית אש בגדר אז זה זה זה לפי הגרסה הזו אז באמת אפשר לומר שרק רק שאדם הבעיר את האש בפועל רק אז הוא חייב אבל זה מקור הספק של האבן האזל אז זה סיכום האבן האזל מסתפק בשאלה הזו האם אדם שקנה בלי להצית אותה האם הוא חייב מדין ממונו האם יש חיוב של ממונך והוא מדייק מלשון התוספות מלשון התוספות הוא מדייק בדף ג עמוד ב שאין דין כזה וכך מלשונו של מדברי רבנו ישעיה ומידך גיסה בתוספות צ'אנס לכאורה כן אנחנו רואים מקור כזה שיש אישו זכיה באש גם אם לא הצית אותה ואולי גם אולי גם ברמבם אם נגיד שהרמקול להדלקה אבל וראינו שר מישר יש סוקולובסקי ברור לו שאין דבר כזה אין באש אין באש דבר כזה שאדם מתחייב על אש על זכיה רק על הצתה אבל יש בחבר בברכת שמואל בסימן י אוד הלך בכיוון כמו שאמרנו הלך בכיוון גם כמו עמרי מוישה שכל החיוב באש זה אך ורק במדליה מבהיר את הברע זה תנאי בהגדרה הבסיסית של אש ואין דבר כזה שאדם חייב על אש משום ממונו כלומר שוב אישו משום ממונו זה מה שנאמר בגמרא לקמה זה כשהוא הציט את האש אבל אין דבר כזה שאדם קונה אש בלי שהוא מצית אותה והוא מתחייב עליה מדין אש אז איך נסביר את ה עכשיו מה מחדש מחדש מחדש ה הברכת שמואל שאפילו התוספות שנס מודים לכך זה חידוש עצום התוספות צ'אנס שקראנו במקור ה בתירוץ הראשון שאם באה אש לרשותו ממילה כגון שהביאו כלב בחררה או שהביאו גוי שם והנחו ברשותו ולח נו הגוי והכלב וזכה בו בעל הבית והלך האש ברוח מצוה והזיק חייו אף על פי שאין מס גרמו אומר הרבור בר אומר הברקת שמואל שלא הבנו פשט בתוספות צ'אנס האמת היא שהפירוש שלו עניות דתי הקלושה זה דחוק כמה שהוא אומר אבל ככה הוא אומר הוא אומר זה לא הפשט מה שכתוב סיבת החיוב שיכולה להיות על אש שאני קניתי אותה כן ולא הצתתי אותה היא אותה סיבת חיוב שמופיעה לגבי בור וכאן אתם רואים את הקישור את את החיבור בין אש לבין בור יש את הגמרא ה מפורסמת אני חושב שהזכרנו אותה פעם בדף מח עמוד א' במקור טז תראו אמר רבא הכניס שורו לחצר בעל הבית שלו ברשות וחפר בבורות שכינו מערות בעל בעל השור חייב בנזקי החצר ובעל חצה חייב בנזקי הבור כלומר אם שור נכנס שור של אדם אחר נכנס לרשות פרטית של אדם וחפר בבור ואחר כך מישהו נפל והוא זק בבור אז בעל החצר חיה נזקה הבור אף שואלת הגמרא אף הגב דמר מר כי יכרה איש בור ולא שור בור הרי אין התורה לא חיווה את האדם על ממונו שקרא בור ברשות הרבים נכון היא לא חיוה כפתח איש בו לא ככר לא שור בו א כיוון דתך למלו ולא קמליה כמן דקר דמי יש כאן בגמרא הגדרה מחודשת למושג קריה בתורה כתוב כי יפתח איש בור או כי יכרה איש בור אומר התוספות אומרת הגמרא מה שכתוב קריאה זה לא בהכרח מיסה של קריאה לא בהכרח הרי פה הוא לא חפר השור חפר אלא פשיעת קריאה פשיעת קריה פשיעת קריאה יכולה להיות בשני אופנים או שפרת במו ידיך או או שיש לך בור בתוך רשותך ומוטל עליך לסלק את הבור ואתה לא מסלק את הבור כשאתה לא מסלק את הבור זה נחשב שכמן דקרי דמי זה נחשב שאתה קרי אותו כי הקפידה של התורה זה לא לא בהכרח בקריאת הבור כי אם בפשיעת הקריאה וזה נקרא פשת קריאה ממילא אומר ה אומר הברכת שמואל זה גם הפשט בתוספות צ'אנס גם הטוס צ'אנס לא התכוון לומר שיש דין חיוב באש שנקרא ממונך מדין ממונך כמו שיש בשן ורג כמו שיש בשור לא אלא כיוון שאתה קנית את האש כיוון שקנית את האש מוטל עליך לכבות אותה ואם לא כיבית את האש כדב לכיבוי כן ולא קיבא כמ כמן שבעיר דמי כמו שאמרנו בבור שכין דב למילוי ולא מליה כמן דקרי דמי כך גם באש כיון שהיה עליו לכבות את האש ולא קיבא כמי ש הדליק את האש דמי אז הרחבה של המושג הדלקת אש הקפד של התורה אומר ברכת שמואל זה דווקא על הדלקה של אש אלא פשיעת פשיעת הדלקה חידוש גדול וככה הוא רוצה להעמיס בדברי בדברי הטוס צ'אנס ש שבאמת זה נקרא שאתה הדלקת זה נקרא שאתה הדלקת אה האמת היא שיש יש יש מקום להעיר על הדברים וזה ראיתי בחידושי רב נוחם פרצוביץ באות קסז שכותב שזה לא דומה כלומר אין אין להשוות את את הממרה של הגמרא כיוון דהו לאך למלוה ולא קמ כמן דקרי דמי אי אפשר להשוות את זה גם לכיבוי ולהגיד כמה דב לכיבוי ולא קיבע כמן כמן ש כמן ד הדליקה דמי ומר זה לא דומה למה כי שוב יש הבדל יסודי בין בור ואש וכפי שכבר אמרנו בור אין שום רשות לאדם לכרות בור אין לו רשות אם זה לא ברשותו אין לו רשות בור בעצם האותו זה תקלה או בכלל כשאדם כשאדם רואה בור שהוא תקלה אז הפשיעה שלו הפירוש הפשוט של הפשיעה שלו שנמלא ופשע לא היה בכלל בו הוא היה צריך לסלק את הבור מכול וחול כמו שאומר הטוסט בדף כח עמוד ב במקור יז כן התוספות מדברים על מה ש בקונטרס רצה לחייב בבקי רשותו ובו אז אומר הטוסט אין יראה לריד חופר בור ברשות הרבים חפר בור באיסו וכן חפר בור ברשות הס ביסו חפרו אדם שחופר בור סמוך לרשות הרבים זה גם באיסור וא אפילו חופר באמצע רשותו פקיר רשותו ולא בורו כ ד שלו הוא חייב להסיר התקלה אם אדם הפקיר את רשותו ולא הפקיר את בוראו זה עכשיו שלך אתה חייב להשים את התקלה אבל הפקיר רשותו ובור חפר בהתר וגם אש שהפקיר לבעל ב לא מח במילים אחרות אומר חום בור כשאתה חופר בור שלא ברשות באיסור אז הפשיעה שלך מה אומרת הפשיעה שלך היייתה המהות הפשה שלך היא אן מלא פשת הבור לא היה קיים בכלל הוא לא היה קיים כי זה מה שהוטל עליך הוטל עליך לסלק את הבור מכול וחול כיוון שהוטל עליך לסלק את הבור מכול וחול לכן פשיעת הקריאה שלא סילקתי ככפירה כי עצם קיום הבור כרגע במציאות הוא בפשיעה שלך אז נ כאילו חפרת בעצמך אבל באש אף אחד לא אמר לך באש במהותה כלומר אש היא דבר חיובי מותר להדליק אש גם סמוך לרשות הרבים רק מה מותר ליך לשמור את האש שלא תתפשט שלא תזיק שלא תצא מכלל שליטה לכן כשאנחנו אומרים על אדם שהוא פשע הוא לא פשע בקיומה של האש הוא פשע בש רת האש זהו זה הפשיעה שלו הוא פשה בכך שהוא לא שמר שהאש לא תצא מכלל שליטה לכן אי אפשר להגדיר את הפשיעה שלו כהד את האש הבנתם דהיינו אך ורק באופן כזה שאם אדם היה אם אדם היה מקיים את מה שמצופה ממנו אז אז אז אז הבור לא היה קיים בכלל היה נעלם היה מסולק מכל חון אז אני אומר שהפשע שלו מקבלת משמעות של חפירה אבל במקום כזה שאני לא בא אני לא אומר לו אל תדליק תדליק אבל תשמור אז כאן הפשיעה שלו בכך שהוא לא שמר היא לא יכולה להתפרש כדלקת האש כי גם הפשיעה כ אם הוא היה עומד על על מחוייבותו עדיין האש הייתה קיימת היא פשוט הייתה אש מבוקרת אבל הד הייתה קיימת לכן אי אפשר להגדיר את הפשיעה שלו כדקה של אש זה מה שאומר נחום פרצוביץ מעניין אבל כל פנים לסיכום לסיכום ראינו שיש שתי גישות ביחס לאש כן גישה אחת א הברכת שמואל וה מוישה גישה אחת אומרת שבאמת כל החיוב באש הוא אך ורק כשעשה מיסה של הדלקה כ המבהיר את הבררה צריך מיסה של הדלקה ואיין דין חיוב ממון באש כאש שאני זכיתי בה ולא הדלקתי בה אז אני לא חייב בה יש שחית כן הבריכת שמ קצת מרחיב את המושג ארחיב את המושג של א של הדלקה הוא מרחיב את המושג של הדלקה בכך שאם הבל חבוי ולא קיבה זה נחשב כאילו דלי אבל בהגדרה הגדרה של אש האובייקטיבית של אש זה אך ורק אם הדליק ולעומת זאת ראינו באבן האזל שמסתפק בזה ומביא ראיות לכאן ולכאן מהתוספות צ'אנס וגם אולי מהרמבם שלא יש גם חיוב באש שגע ממונך עכשיו אני רוצה מזה להקיש לצאת גם לבור גם לבור האם בבור יש חיוב של ממונך בלי שאדם קרה בלי שאדם קרה אז אחר כך כמובן אחר כ גם נעסוק בנקמות אבל ב נתחיל אולי ב בדיון כאן אז תראו במקור כן כן מקור כח כן תוספות בדף הגמרא הגמרא בדף ו עמוד א' מדברת על אבנו סקינה מסעו זה הדין של מופיע אצנו קור ו עמוד א' אבנו סכינו מסעו שניחן בראש גגו ונפלו בוח מוציאה והזיקו אז הגמרא מעלה אפשרות כזו הנה מה כן כן אךד א במס הינו אש וכולי בתר דני אדף קרינו בין הרב שמנו בור מה ישלם בור שכן תחילה ו לנזק אנינה מתחלת נזק אלא דלא הפקרנו לשמואל דמר כלם בור בור אומרת הגמרא לעולם ד הפקרנו לא אדם מובו כלומר הגמרא אומרת שבאמת מדובר שאבנו סכינו מסעו שניחן בראש גלו נפלו ברוח מצויה והזיקו לטר דניו הם הזיקו אחרי שם חו אבל מדובר שהוא הפקיר אותם למה צריך את הצד השווה כי זה לא דומה לבור למה זה לא דומה לבור כי מה לבור שכן אין כוח אחר מעורב בו תאמר באני שכוח אחר מעורב בהם בסדר אז זה האו קימטה של הגמרא לעולם דפ קרינו מדובר שהוא הפקיר את אבנו סכינו מסאו לבטר דניו הוא הפקיר אותם ולמה צריך את הצד השווה למה זה לא בור קלאסי זה לא בור קסי זה לא בור קלאסי כי בור קלאסי אין כוח אחר מורב בו וכאן היה כוח אחר מעורב ביצירה של של הבור כי הוא ניח את זה בראש גגו ונפלו על ידי הרוח עד כאן שואלים ע פני יהושע לאל בדפי עמוד ב והנחלת דוד למה הגמרא לא אמרה אוקימתא אחרת למה הגמרא בחרה דווקא לומר לעולם ד הפקרנו היייתה הגמרא יכולה להגיד לעולם דלא הפקרנו הוא לא הבכיר אבל לשמואל ד אמר גם בדלא הקרינו כולם מבורא עולם נו עדיין לא דמו לבור כי בור כוח אחר אין כוח אחר מעורב בו ונה כוח אחר מעורב בו למה הגמרא נקטה כמו דווקא אופציה אחת מדובר שהפקיר הוא הפקיר את את הבנות סקין מסו ולמה צריך בכל זאת את הצד השווה כי בור אין כוח אחר מרב בור וני כוח אחר באותה מידה הגמרא התה יכולה להגיד לעולם דלא אפ קרינו הם עדיין בבעלותו אבל שמואל אמר שמואל סובר שם עדיין בו אז למה צריך את הצד השווה כי זה לא דומה לבו בו כוח אחר אין כוח אחר כ למה הגמרא לא אמרה את זה אומרים הבני יהושע ונח חידוש גדול נח ד חידוש גדול סליחה כי באמת אם הוא לא היה מפקיר את הבו אם הוא לא היה מפקיר את אבנו סכינו מסאו אם הוא לא היה מפקיר אז זה עדיין רכושו אז לשמואל שסובר שכולם מבור למדנו אז לא היה צורך בבמ הצד לא היה צורך בצד השווה זה היה בור קלאסי של התורה לא היה צריך את הצד השווה כי אם הבור שלך אם הבנו ק שלך ממונך הפרטי לא הבקרת אותו הם הזיקו ברשות הרבים אז גם אם היה כוח אחר מעורב בהם זה עדיין בור אתם שסמים לב כלומר לפי הנחלת דוד פני יהושע יש ח תמצא של בור שכוח אחר מעורב בו בור שכוח אחר מורב והוא בור הוא בור קלאסי של התורה ולא צריך את אש בשביל ללמוד אותו לא צריך את בצד השווה של אש זה בור של התורה איך יכול להיות הרי זה לא דומה לבור בור אדם קרא בור אז אין ק אחר מעורב בו וכאן אבנו סכינו מס שניחן בראש גגו ונפלו ברוח מציאה לותר דניו אז היה כוח אחר מעורב בו אז איך זה בור איך זה בור התשובה האומרים האחרונים מה החיסרון בכוח אחר מורב כוח אחר מורב בו נקודת החיסרון ה במעשה הקריאה התורה מדברת כי יפתח איש בו וכי כרי אתה צריך לחרוט את הבור אם היה כוח אחר מעורב בו אז לא אתה קרית את הבור בכוחות עצמך נאזרת בכוח של הרוח אז זה החיסרון החיסרון בכוח אחר מעורב בו וכשיש צורך במיסה קריאה זה לא נקרא מיסה קריאה אבל אומרים אחרונים אבל כשזה ממון שלך זה אבנו לא הבקרת זה ממון שלך הסיבה שאתה חייב על ממון שנך שנמצא ברשות הרבים ומזיק זה לא בגלל שאתה הכריח הנחת את זה שם זה לא בגלל מיסה קריה שעשית אלא בגלל שהממון שלך נמצא שמה והיית צריך לסלק אותו הסיבת אחיו בגלל שזה ממונך לא בגלל שקרית את הבור גם אם מישהו אחר לצורך העניין היה לוקח חפץ שלך ושם אותו באמצע רשות הרבים אתה חייב בבור אתה בעל בעל אם אתה יודע מי זה ויה לך פני לסלק אתה חייב בזה משום בור למרות שלא הלכת את זה מאיזה דין אתה חייב מאיזה הלכה אתה חייב הרי זה לא לא קרית את הבור רואים האחרונים חידוש גדול שגם בבור יש דין ממונך גם בבור יש דין ממונך אדם צריך לדאוג לכך הממון שלו לא ייהפך ממילה לבור הוא צריך לדאו לכך ואם הממון שלו נהפך ממילה לבור הוא הניח את אבנו סכינו מסו בראש גגו הם נפלו והזיקו בטר דני הם נפלו על ידי רוח מצוייה אבל לא הבקרת אותם הם עדיין שלך והיה לך פנאי לסלק זה נקרא בור שלך למרות שלא קרית אותו אתה לא קרית אותו מיסה קריאה לא מיוחס אליך משום שהיה כוח אחר מעורב בו אבל זה לא משנה כוח אחר מר בו לא מהווה כאן שום חיסרון במיסה הקריאה כי אין צורך במיסה קריאה כשמדובר על ממונך וזה בור קלאסי אין צורך צינו אין צורח בצד השווה של האש זה חידוש גדול שכותבים הזה ובאמת ראיתי באמר מוישה ר מושה סוקולובסקי בסימן ל ו לא סימן לה אות סימן לו אות ה סימן לו אותה שרוצה לדייק ככ גם פשט בתוספות בדף כט תראו בתוספות במקור במקור מקור כט תוספות אומרים שאם נפלו אם א זה חידוש גדול אומרים תוספות אם נפלו אבנו סקינוס רוח שאינה מצוייה שימו לב רוח שאינה מצויה כלומר זה עונש הכי גדול שיכול להיות נפלו אבנו ברוח שאינה מצוייה אין לך פה שום שמץ של מיס קריאה כלל נפלו רוח שינה מצויה טורנדו כן טורנדו לקחה את ה מה זה נפלו בראש של המצויה אבל היה היה היה פטור אבל וש היה פטור אף אגב דלא אף קרה כן משום שלא היה לו פני לסלט ד אם היה לו פני לסלק אב מחייב אפילו ברוח שינה מצויה כיוון של אף קרינו לקינו אומר התוספות אפילו אם נפלו ברוח שנה מצוה שזה ודאי אתה לא קרית את זה אבל אם היה לך פנאי לסלק ולא סלקת לא סילקתי שאתה לא קרית ואפילו נתנו אחר שם אפילו מישהו אחר שם את הכלים שלך ברשות הרבים ואתה רואה מזה ויש לך פני לסלק אתה לא מסלק זה בור שלך למרות שלא קרית אותו המרי מושה רוצה לחדש חידוש יותר גדול שאפילו אם אם לא היה לך פנאי לסלק ולא ידעת מזה [מוזיקה] בכלל אבל אם אתה פשת בכך שהממון שלך נהפך לב גם אז אתה חייב משום בור הוא מוכיח את זה בגמרא בדף כט א סליחה בדף לב במקור ל הגמרא שמה אומרת שאם רוצה בהמה רוצה בעתה במלכת אז אז היא חייבת כן אם יש בהמה רוצה ובהמה מהלכת הולכת לצידה והיא בעתה בה אז היא חייבת אז הגמרא מנסה להביא ראיה לכך מבעל קורה שהיה הולך ראשון ובעל החבית הולך אחריו אז אם פתאום נאמד בעל הכורה ובעל החבית נכנס בו ונשברה החבית אז הדינו שחייב אז זה דומה לבתר הבוצה במהלכה אזה ככ הגמרא מנסה להביא ראייה הנה רואים שאם כמו שמצאנו שאם נעמד בעל הקורה אז הדינו הוא שהוא הדין הוא ש הוא חייב על החבית שנשברה אז זה נקרא כמו באתר וצה במלכת אז שואלת הגמרא לא מסתי דלא מס א משנה מקשה זה קושיה כי בדברי בדברי רנקי שמבואר שמדובר על בעיתה שבאתה רוצה במלכת אבל משמע שהיא מוזקה ממילה חייבת משמע שאם כה פטורה נכון א הוזק ממי פטור כלומר אםא מהלכת אם אם רוצה לא בעתה ב מהלכת אלא מהלכת תוך כדי הליכה על הרבו נכשלה ונפלה והוז אז הדין הוא שפטור והרי זה בדיוק הסיפור של בעל הקורה בעל הקורה שנעמד הוא לא הזיק לחבית החבית וזכה ממילה על ידי שבעל הקורה ממד סטטי אז אדרבה זה קושיה למה כתוב שלמה הדין הוא שחייב למה כתוב ש בעל הקורה חייו ו מתנית דמי מיליו קטני חייו אומרת הגמרא מתנית ורה כשילדה אח כגון דרבה בחד גיסא הא בע סגו בדח גיסה כלומר אומרת הגמרא שבציור של בעל הקורה מדובר שהוא הפסיק את כל ה כל הרוחב של הדרך אז כן הוא חייב אבל בציור שבאתה רבוטה במכם מדובר ש היא לא היא רועה בחד גיסה של הצד היא חסמה רק צד אחד של הכביש היה אפשר לעבור בצד השני ולכן אם הוכה ממילה אם הוכה מהלכת ברוצה ממילה א זה דינו שפטור אומר האמרי מוישה משמע בגמרא שאם הבהמה הרבודה חסמה את כל הדרך חסמה את כל הדרך טוטלי אז הדין הוא שבאמת היא אתה חייבת גם ממילה גם מוסכם ממילה נכון לכאורה למה למה היא חייבת שואל החשק שלמה הרי יש לנו בגמרא בדף מח כי יפתח איש בור ולא שור בור איך איך בדיוק איך איך איזה הרי השור שלו מאיזה דין את השור מאיזה דין אתה חייב על השור מדין בור נכון השור חוסם את הדרך ככה הגמרא רוצה להגיד נכון הזכה ממילה השור לא בעת רק המהלכת נתקלה בשור ונפלה אז אתה רוצה לחייב אתה רוצה לחייב מדין בור נכון הרי כי יפתח איש בור ולא שור בור אומר האמרי מוישה כתוב כאן זה לא דומה בכלל מה שנאמר כי יפתח איש בור ולא כי כרי איש בור זה כ שהבור השור עצמו חופר בור אז על זה התורה לא חיווה אבל כאן השור עצמו נהפך לבור אדם מחוייב לשמור על השור שלו שלא יהפך להיות בור הוא מחוייב לשמור ע כמו שהוא החזוי גם כותב את זה בסימן א' סעב קטן ב כמו שאתה צריך לשמור על השור שלך שלא יזיק בצורה של שור ועל האש שלך שלא תזיק בצורה של אש אתה צריך לשמור על השור שלך שלא יזיק בצורה של בור אתה צריך לשמור עליו שלא יזיק בצורה של בור שלא תנחל שמה באמצע רשות הרבים וחסום את הדרך ולכן שואלת הגמרא כן נחי שת הגמרה תמה תמה ד בעתה כן טוב נקצר בזה קצת אבל הרעיון של אמרי מושה הוא הולך בכיוון ממש מחודש שגם לא היה לו פניא לסלק לא היה לו פניא לסלק אבל פשיעת הרכוש שלו נהפך לבור בפשיעת הוא חייב מדין בור למרות שהוא לא קרא אותו למה מדין ממונך הממון שלך נהפך ממילה לבור בפשיעת אז אתה זה נקרא בור שהתורה חייבה עליו כי לא צריך מעשה קריאה וגם אם הבור הזה נעשה על ידי כוח אחר שמעורב בו כל ה סרון בכוח אחר מעורב בו זה אך ורק במקום כזה שאנחנו נזקקים למעשה של קריאה כגון שאם זה לא רכוש שלך אז לכן אם אדם הפקיר את נכסיו לאחר נפילת אונס אז הוא פטור למה כי לא היה פה מיסה של קריאה כי היייתה פה נפילת אונס ועכשיו זה לא מממון שלך כי הבקרת אבל אם אדם לא הפקיר את נכסיו לאחר נפילת אונס הוא חייב למה הוא חייב הרי הוא לא קרא את הבור זה נפילת אונס אין אחריות על קריאת הבור התשובה היא לא זה זה רכוש שלך זה רכוש שלך אתה צריך אבל רבותיי יש ואז יצא לפי זה נפק מינה עצומה ש בממונה שז ממונך שנהפך לבור גם אם הוא נעשה על ידי כוח אחר מעורב בו זה בור קלאסי הוא לא צריך את הצד השווה של אש שאש כוח אחר מרב הוא לא צריך הצד השווה זה בור אבל בתלמיד רבנו תם במקור כח תראו בארבע שורות מלמטה אבל המצי למימר דליב שמואל הוא הדין דמצ לממר לעולם לא הפקרנו ולא ד דמה לבור שכנו כור כלומר תלמיד רבנו תם אומר לא הגמרא באמת אין מקום לדייג כשה הגמרא אומרת לעולם דפ קירינו הגמרא היתה יכולה להגיד באותה מדה גם דעולם דלא הקרינו ועדיין אנחנו צריכים לצד השווה של לאש עדיין אנחנו צריכים לומר הרי לא דמו לבור דמה בור שכן אין כוח אחר מורא בו תאמר בהנה שכוח אחר מעורב בו וככה משמע בראש בבב קמה פרק א' סימן א' כן ש כן גם שמה תכ תכ נקרא את זה שגם אבנו סכינו מסו שלא הפקרנו לשמואל דמה כולם מבורו למדנו עדיין אנו צריכים את הצד השווה כן כן אז יש לנו כאן מחלוקת אני מסכם אנחנו יש לנו כאן מחלוקת מה הדין בור שהוא בבעלותי לא הפקרתי אותו זה רכוש שלי ממון שלי שנעשה ממילה בור לא לדי אבל הוא נעשה בשיתי בור לא הבקרת אותו הוא שלי אבל הוא נעשה על ידי כוח אחר מעורב בו מישהו בא והניח את החפץ שלי ברשות הרבים שלא שלא בידיעתי אבל בשיתי אני פשטתי בזה שזה קרה או אבנו סכינו מסור שנפלו ברוח שאינה מצוייה כן והיה לי לסלק ולא סילקתי האם זה נקרא בור או שאנחנו זקוקים את הצד השווה מאש תגידו מה הי נפקא מינה מה זה משנה בין כך וובין כך היב מה מהזה נפקא מינה אם אני לומד את זה בצד השווה של בור ואש או שזה בור יש נקא מינה מה ה נקא מינה היש מן הגדולים בראש בקמה במקור כז שיטת יש מן הגדולים שהביא ראש שאם יש דבר שנלמד בצד השווה תראו בחמש שורות מלמעלה שש ורות מלמטה יש מן הגדולים שכתבו דלא מח למה שחיה בשניהם ופטי מזק מטת אדם ביש ד צד יבי הקל שבשניהם שיטת השן הגדולים שכשאני דבר ממה צד משני דברים הוא מקבל את הכוללות של שניהם כי דיולה בא מן הדין להיות כאן עדון אתה לא יכול להחמיר על ממה שהו נלמד במ הצד אתה לא יכול לתת עליו חומרות של שניהם אתה חייב לתת לו את הקולות של שניהם אז הכן יוצא שכל דבר שנעמד במה הצד הוא לוקח את הקולות משני הדברים כן הוא לוקח את הקולות של שני הדברים אז עכשיו א נשאל את עצמנו מה הדין בור עכשיו הראש חולק על הש מנגדים הוא חולק על זה הוא אומר לו גם כשיש במ הצד אני צריך תמיד לבחון מי הצד היותר דומיננטי למשל אנוס קינו מסו שחן בראש ג נפלו מצה והזיקו לאח שנחו הצד הדומיננטי זה בור והאש הוא התפל יותר הוא רק בא ללמד ש שכוח אחר מערב בו לא מהווה חיסרון אבל הדומיננטי זה עיקר תלמודה הוא מבור לחודה ככה הראש סובר השולחן ערוך בסימן ת יד סעיף א פסק כדעת הראש הגרה שמה ככה הבין פשט בשולחן ערוך וא אבל הגררה כבר מציין שהים של שלמו פסק לא כדעת הראש אז יש לנו נפקא מינה מצאנו נפקא מינה מה יהיה הדין מה יהיה הדין אם אדם פשע ב פשע בחפצים שלו והם נהפכו להיות בור על ידי כוח אחר על ידי מישהו אחר שהניח את זה על ידי הרוח שהפילה את זה אבל הוא פשע בשמירה של זה וזה נפח להיות בור ועכשיו בבור הזה כן יש נזק טמון לדוגמה טמון נזק טמון היו חפצ הי משהו בצור צ'י מידן עם הרבה חפצים בפנים והכל נשבר לפי רשי בדף י עמוד א הכל נשבר האם הוא חייב או פטור אתם יודעים מה זה צ'י מידה אני לא יודע בתקופה שלי זה היה מה היום הזה אזה איזה תיק קוראים זה תיק היה בתיק חפצים כן הפלאפון היה בתוך התיק הפלאפון נקרא טמון בתיק הוא טמון לפי רשי הוא נקרא טמון בתיק נפל הפלאפון נשבר הפלאפון בתוך התיק כן חייב או פטור חייב או פטור לפי הים של שלמה שפסק האש מן הגדולים זה יהיה תלוי תלוי אם אני מגדיר את זה בו בלבד או שאני מגדיר את זה בור ואש אם אני מגדיר בור בלבד אה אז אין פטור טמון בבור אם אני מגדיר את זה בור ואש יש בזה פטור טמון אז לפי הנחלה דוד הפני יהושע והמרי מושה אז הדין הוא שלפי הים של שלמה יהיה פטור אבל לברכת שמואל שהזכרנו בסימן י סעיף קט ד גם כן סובר לא ככה הוא סובר לא אין דבר כזה בור חייב רק אם אתה קרית אותו אם היה לך פנאי לסלק ולא סילקתי גם חייב אתה חייב בגלל שנחשב כאילו קרית אותו כי כמן דב למיל ולו מילה אבל יוצא לפי הבריכת שמואל שרק אם ידעת והיה לך פנאי לסלק אז זה נחשב כאילו קרית אותו כי היית צריך לסלק אותו אבל אם לא היה לך פנאי לסלק אבל הבור נעשה בפשיעת הבור שלך נעשה בפשיעת אבל לא היה לך פנס אבל פשט בור הפך לה ב בור אבל לא היה לך פני לסלק אז כאן צריך את הצד השווה כי לא אתה קרית אותו א צריך את הצד השווה של אש אז שוב יהיה פטור בטמון כן אז זה נפק מינה הלכה אחת אלך שכחתי עוד נפק מינה כדי שיצא מפה למיסה קצת כשדיברנו עלי אני שכחתי להזכיר את זה מחלוקת הרשבא והוה והתוספות במעמד בהמה על קמת חברו שהרשו כותב שזה נקרא מזיק בידיים אתם זוכרים ו וטוסט אומר זה נקרא שן ורגל כן כיוון שלא אני כן יש יש נפק מינה במה זה מה הדין אם אדם הכנע את הרכב שלו במקום שאסור בחניה הכנע את הרכב שלו שם כן אסור לחנות שמה זה מסתיר את התנועה אסור לחנות שמה ובא מישהו רכב נכנס בו כן מה הדין חייב או פטור אה הלוחמה יסה חייב הפטור אז בואו תשמעו לחורה זה תלוי אם הנהג נמצא באוטו או לא נמצא באוטו כן אם הנהג לא נמצא באוטו לא נמצא הכנע ויצא אבל אסור לחנות בשטח הזה אסור מצד המשטרה לא מצד העירייה מצד המשטרה זה מקום שאסור מסוכן לחניה הוא חנה שמה אז זה נקרא בור ברשות הרבים נכון אם זה בור ברשות הרבים אז רכב שנכנס ברכב הזה כן אז חייב בנזקי אדם פטור בנזקי כלים נכון שור ולא אדם אה נזכה אדם חייב החמור ולא כלים אז הוא פטור מנזקי כלים אז יצי שהוא פטור על נסכי הרכב כן אפשר לטבוע את הביטוח כי הביטוח מכסה את האפו אבל אבל מדין תורה הבעל הרכב החונה פטור מנזקי הרכב שנכנס בו כי זה בור ובור יש פטור של בור ולא כלים חמור ולא כלים בסדר אבל אם הנהג היה בתוך הרכב והוא עדיין שולט על הרכב הרכב נגיד נגיד מונע לא משנה הוא שולט על הרכב הוא יכול הוא יכול להשית אותו כל רגע לעשית אותו כל זמן שאדם שולט ברכב לפי הרשבא זה כמו מעמיד בהמה על קבל קמת חברו שיש לו דין של מזק בידיים נכון כשאדם נמצא בתוך הרכב ושולט על הרכב כן זה לא גדר של בור המזיק זה אדם המזיק זה אדם המזיק בידיים גם אם הוא לא עושה שום דבר גם אם אדם עומד ככה זה גם נקרא אדם אדם שעומד ככה וחוסם את התנועה ומישהו נכנס בו הוא אדם המזיק אז מבחינתי אני לא רואה אני לא רואה רכב נעמד באמצע הכביש במקום אסור בחניה אני רואה אדם שנאמד באמצע הכביש במקום שאסור אז האדם הזה הוא אדם המזיק הוא לא בור כי הוא שולט על הרכב ככה יצא חידוש לדינה לפי הרשבא שבמקרה כזה שהאדם עדיין נמצא בתוך הרכב אז הוא חייב גם בנזכ הרכב כי אין כאן את הפטור שבור ולא כלים [מוזיקה]