הלכות שבת בנושא השארת סיר על האש שיתבשל בשבת, הרב מאיר אשכנזי שנת תשפ"ג

[מוזיקה] בשיעור הקודם למדנו את ההלכות הבסיסיות בדיני שהייה בשבת באיזה אופן יהיה מותר להשיר על האש סיר עם אוכל או מים בערב שבת והם ימשיכו להתבשל או להתחמם גם בשבת למדנו שזל חששו שאדם יחתה בגחלים בשבת ויגדיל את האש כדי לזרז ולמהר את הבישול וזל צריכו לעשות פעולות שיבטלו את החשש הזה של שם יחתה ורק אז יהיה מותר להשאיר את הסיר על האש בכניסת השבת בימינו שהבישול נעשה באש על הגז או על קיריים חשמליות ולא על גבי גחלים חשש שם יחטאו שאדם יסובב את הכפתור של הגז ויגדיל את הלהבה או שהוא יילחץ על כפתור בכיריים החשמליות ויפעיל גוף חימום נוסף כדי לזרז ולמהר את הבישול הפתרון בימינו למנוע את החשש הזה ולהתיר להשאיר סיר על האש מערב שבת הוא לכסות את האש עם הבלך של שבת בשיעור הבא נדבר בעזרת השם איך הבלך מסירה את החשש של שם היכתה ונראה נפק מינות נוספות מעניינות מאוד שקשורות להנחת הבלך בימינו אבל לפני זה נקדים את השיעור של היום כדי להבין את היסודות וההגדרות של כל העניין הזה בזמן הגמרא שהיו מבשלים על גבי גחלים הפתרון שיסיר את החשש של שם היכתה היה על ידי שתי דרכים הדרכים הללו נקראות בחז גרופה או כתומה גריפה של הגחלים או קטימה של הגחלים אדמור הזקן בסימן רנג בסוף סעיף א' מסביר את הדרכים של גרופה וכתומה כך גרופה דהיינו שגרף ממנה כל הגחלים לחוץ או שהיא כתומה דהיינו שכיסה הגחלים באפר למעד חומם ואיין צריך לקטום עד ש לא יהיה ניכר שם אש כלל אלא די בקימה כלשהוא ואפילו הובהרו הגחלים אחר כך מעליהם אין בכך כלום ד כיוון שגילה דעתו מי בעוד יום שאינו צריך להגי חלים שוב אין לכו שמה יכטה בשבת בדברי אדמור הזקן יוצא שגופה היא שגרף ממנה כל הגחלים לחוץ זאת אומרת שהאדם הוציא קירה את כל הגחלים שהיו בה אם כך זה שבגופה לא חוששים שם יחתה זה פשוט מאוד כי לא נשארו בקיר גחלים לחתות בהם כי גרפו והוציאו מחוץ לקירה את כל הגחלים שהיו בה ובמילא לא שייך יותר חיטוי בגחלים כי לא נשארו גחלים בכירה נחדד את הדברים יותר בסימן רנג סעיף ה כותב אדמור הזקן לגבי תנור של ימיהם שבתנור לא מועילה גריפה של הגחלים מחוץ לתנור כדי שיהיה מותר להניח בערב שבת סיר עם אוכל בתוך התנור שהוא על מנת שהוא ישאר שם בשבת ורק בכירה של ימיהם היייתה מועילה גריפה של הגחלים לחוץ כדי להתיר להשיר עלי הסיר מערב שבת מה ההבדל בין קירה לתנור מסביר אדמור הזקן כך ולמה סרו בתנור הגרו מפני שהגור אינו גורף אלא רוב האש ועוצמה ואי אפשר לגרוף כל האש עד שלא תישאר ניצוץ אחד ומפני שהבלונדה להבהיר הניצוצות הנשארות בתנור כך כותב אדמור זקר ולכאורה לא מובן אם גם אחרי הגריפה נשארים במקום על כל פנים ניצוצות של אש כי במציאות פשוט אי אפשר לגרוף כל האש עד שלא תישאר ניצוץ אחד כלשון אדמור הזקן שקראנו וגם כאשר נשארים רק ניצוצות עדיין יש לחוש שמה יכטה להבהיר הניצוצות הנשארות בתנור כמו לשון אדמור הזקן שקראנו אם כך לא מובן לגבי קיירה מה עוזרת גריפת הגחלים מהקיר לבטל את החשש שמה יחתה הרי הרי עדיין נשארים בכירה על כל פנים ניצוצות וגם בניצוצות אפשר לחתות אז איך גריפת הגחלים לחוץ מבטלת את החשש שם היכתה אז ההסבר הוא פשוט וזה גוף מה שדמור הזקן בא לומר שם בכירה שהפתח שלה מלמעלה הוא רחב החיטוי בניצוצות לבד לא יכול ליצור מספיק חום בכירה כדי שהיא תוכל לבשל בחום הזה של הניצוצות לבד כי החום הזה מתנד בפתח הרחב של הכירה לכן לא חוששים שאדם יחתה בניצוצות כי זה לא יעזור לו למהר את הבישול כל עוד מדובר בכירה כל החשש שמחתה ששייך בכירה זה רק לגבי חיטוי בגחלים לא בניצוצות כי לגחלים יש חום גבוה והם יכולים לבשל גם בכירה למרות שה פה של הכירה הוא רחב לכן כאשר גורפים את הגחלים מחוץ ל קיירה מתבטל החשש שם היכתה לגבי קיירה למרות שעדיין נשארו בניצוצות מה שאין כי לגבי תנור כיוון שהתנור הוא צר למעלה ומתוך כך נקלט חומו לתוכו יותר מבכירה כמו שכותב אדמור הזקן בסימן רנג סעיף ד אז בתנור מספיק אפילו חיטוי בניצוצות כדי שההבנה מספיק חם שהוא יוכל לבשל אפילו בחום שבא מהניצוץ לבד לכן בתנור לא מועילה גריפה של הגחלים כדי לבטל את החשש שם היכתה כי עדיין חוששים שההוא יחטא בניצוצות כי בתנור גם ניצוצות שבוערת בהם אש יכולים לבשל אז נחזור לעניינינו לפי כל זה יוצא על כל פנים שגרו לדעת אדמור הזקן היא גריפה והוצאה של כל הגחלים מחוץ לקירה ובמצב כזה כבר אין חשש שמה יחתה לגבי קיירה כי אין גחלים לחטות בהם ולחת בניצוצות לא יעזור בכירה ז זה מה שנקרא גריפה ומכאן נעבור לכתומה כתומה לדעת אדמור הזקן שכיסה הגחלים באפר למאד חומם זה שבטו לא חוששים שמה יחתה למרות שנשארו גחלים בכירה מבאר אדמור הזקן שזה בגלל שגילה דעתו מי בעוד יום שאינו צריך לגחלים שוב ין לחוש שמה יחתה בשבת זאת אומרת שכאשר אדם מכסה את הגחלים באפר מבעוד יום ומקטין את האש שלהם הוא מגלה בדעתו שהוא לא צריך את הגחלים אחרי כזה גילוי דעת לא חוששים שהוא יחזור בו הוא יתחרט בשבת ופתאום הוא כן יחפוץ בגחלים והוא יחטא בהם ז זוהי שיטת אדמור הזקן אבל הלשון של הרמבם בהלכות שבת בפרק ג' הלוכ ד בביאור העניין של גרופה וכתומה הלשון של הרמבם שונה מלשון אדמור הזקן הרמבם כותב כך אם גרף האש או שכיסה אש הכירה באפר וכולי הרי זה מותר לשעוט עליה שהרי הסיח דעתו מזה התבשיל ואיין גוזרים שמה יחתה באש מה שבולט לעיניים קודם כל בהבדל בין דברי הרמבם לדברי האדמור הזקן היא ההגדרה השונה של הרמבם שזה שהכתוב או אולי גם גרופה מועילה לבטל את החשש שמה יחתה זה בגלל שהרי השיח דעתו מזה התבשיל וזה שונה מההגדרה של אדמור הזקן בעניין שדמור הזקן כותב שגילה דעתו מבעוד יום שאינו צריך לגחלים יש כאן שני שינויים קודם כל הרמבם מדבר על הסך הדעת הסך הדעת וא אדמורי דעת ודבר שני הרמבם מדבר על התבשיל שהשיח דעתו מהתבשיל והאדמו הזקן מדבר על הגחלים שגילה דעתו שאינו צריך לגחלים ונשאלת השאלה מה מסתתר מאחורי שתי הלשונות הללו של הרמבם וה אדמור הזקן שפה ש לפי הרמבם גרופה וכתומה מתייחסים לתבשיל ובאים לבטא שאדם הסיח דעתו מהתבשיל אבל לפי אדמור הזקן הגופה וכתומה מתייחסים לגחלים ובאים לבטא גילוי דעת של האדם שהוא לא צריך את הגחלים יותר מזה המחלוקת של הרמבם והאדמו הזקן היא לא רק בהגדרה של גרופה וכתומה אלא בפשטות נראה שהם חולקים גם במציאות מה היא בכלל גרופה רק נקדים יש מח מחלוקת בראשונים מה פירוש גרופה האם הכוונה היא שמוציאים את כל הגחלים מחוץ לקירה כמו כמו שקראנו קודם את לשון התמור הזקן או שבגופה לא מוציאים את הגחלים מהירה בכלל אלא רק מזיזים אותם לצד של הכירה שהם לא יהיו מתחת הסיר עצמו בדברי אדמור הזקן קראנו קודם דברים חת משמעיים גרופה דהיינו שגרף ממנה כל הגחלים לחוץ אבל הבל המואר כותב שאם גרף כל הגחלים והוציאם לחוץ לא שנ קירה ולא שנת תנור מותר לשהות ולהחזיר שם כל דבר דעלי קל אמיך שלחו בגחלים זאת אומרת הבעל המוער אומר שאם הוציאו את כל הגחלים החוצה מחוץ לקירה מותר להשאיר את הסיר בשבת אפילו בתנור של ימיהם ולא רק בכירה כי כבר אין ג לחתות בהם אז לא שייך החשש שמה יחתה אפילו בתנור של ימיהם הבל המואר לא סבר כמו דברי הדבור הזקן שהבאנו קודם שהחילונים במקום אחרי גריפת הגחלים שתנה שלו צר יכול לבשל גם בניצוצות אבל קיירה שהפתח שלה רחב לא יכולה לבשל בניצוצות הבל המואר לא סובר כך הבל המואר סובר שהחילונים הגחלים גופה שתנה לבשל בגחלים כפי שהם במצב של גרופה אבל קירה לא יכולה לבשל בגחלים כפי שהם במצב של גרופה כי לדעת הבעל המואר הפירוש של גרופה הוא שגורף הגחלים לצד אחד זאת אומרת שהגיח נשארים בכירה אלא שהוא גרף והזיז אותם לצד שהם לא יהיו מתחת הסיר עצמו במקרה הזה מחלקת המשנה בשבס בין תנור לביין קיירה שתנה שלו צר יכול לבשל גם בגחלים שנמצאים בצד הכירה אבל קיירה שהפה שלה רחב לא יכולה לבשל בגחלים שנמצאים בצד אחד של הכירה והיות שלגבי קיירה לא חוששים שהאדם יכטה בגחלים שהוא גרף לצד הכירה לכן מותר להשאיר את הסיר בערב שבת על קיירה שגרף בה את הגחלים לצד גם הרן בפרק קירה במסכת שבת סובר כשיטת בעל המואר שגורף היינו שיגרו כל הגחלים לצד אחד אבל אם גרף את הכל והוציא לחוץ אפילו בתנור שרי דליק למך שלמי די מהיא שיטת הרמבם בביאור העניין של גרופה אז הרמבם בהלכות שבת פרק ג' הלוכ ד כותב בלשון סתמית שגרו היא שגרף האש הוא לא מדגיש שבגופה צריך לגרוף ולהוציא את כל הגחלים מחוץ לקירה לגמרי בפשטות ניתן לדייק מזה שהרמיוני שמספיק לגרוף את הגחלים לצד הכירה ולא צריך להוציא אותם מחוץ לקירה לגמרי אלא שלכאורה קשה מאוד לשיטת הראשונים והרמבם איך גריפת הגחלים לצד הכירה מועילה בכלל לסלק את החשש שמה יחתה הרי דרבה מזה שהאדם לא הוציא את כל הגחלים מחוץ לקירה אלא הוא השאיר בתוך הכירה גחלים בוערות מזה מוחך שהוא רוצה שהגיח הללו יבשלו את האוכל אם כך לא מובן למה לא חוששים במקרה הזה שמה הוא יחטא בגחלים כדי לזרז ולמהר את הבישול הרי היות שהוא רוצה שהגיח שנשארו בצד הכירה יבשלו את האוכל שלכן הוא השאיר אותם בתוך הכירה והוא לא לא הוציא אותם החוצה הרי אם הוא חתה בגחלים הללו ויבהיר בהם את האש עוד יותר הם יבשלו את האוכל שבקיה מהר יותר אז למה לא חוששים שמה היכתה בגחלים הללו ומה מועילה גריפת הגחלים לצד לסלק את החשש שמ היכתה כדי להבין את כל העניין הזה קודם כל מה היא גרופה ומה הסיבה וההגדרה שבגופה וקטומה לא חוששים שמה יחטא צריך להקדים ולהביא מחלוקת נוספת בעניין הזה שאי אפשר לעבור את הסוגיה של גרופה וכתומה בלי ללמוד את המחלוקת הזאת והיא המחלוקת היסודית במסכת שבת בין רבון לחנניה באיזה מקרה חוששים בכלל את החשש של שם היכתה שבאותו מקרה צריך גרופה וקטומה לדעת חנניה החשש שמה היכתה והצורך בגוף הוקו נאמר רק במקרה שבכניסה השבת התבשיל לא היה מבושל אפילו כמאכל בן טרוסו שזה חצי בישול או בדיעבד אפילו שליש בישול במצב כזה אם לא יעשו פעולות שיזרזו את הבישול האוכל לא יספיק להתבשל כל צורכו עד הסעודה של ליל שבת במקרה כזה נאמר הדין של גרופו וקומו שכדי שיהיה מותר להשאיר תבשיל כזה על האש בכניסת והוא ימשיך להתבשל בשבת חיייבים לגרוף או לקטום את הגחלים כי במקרה כזה שבלי חיטוי בגחלים האוכל לא יהיה מבושל כל צורכו עד זמן סעודת ליל שבת יש חשש אמיתי שהאדם יחתה בגחלים למהר את הבישול כדי שהאוכל יהיה מבושל כל צורכו עד זמן הסעודה כך כותב אדמור הזקן בסימן רנג סעיף א' והיא הדעה של חנניה שמה יחתה לגמור בישולו כי בלי למה כי בלי החיטוי האוכל לא יהיה מבושל כל צורכו בזמן של סעודת הלילה אבל במקרה שבכניסה השבת האוכל כבר היה מבושל על כל פנים בשיעור של מאכל בן דרו סואי סובר חנניה שלא צריך גרופה וכתומה בכלל ומותר להשאיר את הסיר על האש כך גם בלי גרופה וכתומה כי במקרה הזה לא חוששים שאדם יחתה בגחלים כיוון שעד סעודת הלילה התבשיל יהיה מבושל כל צחקו גם בלי חיט כי היות שבכניסה השבת הוא כבר היה מבושל כמאכל בן גרוסו הוא יספיק להתבשל עד זמן סעודת הלילה גם אם לא יחתו בגחלים ובמילא לא חוששים שהאדם יחתה כדי לזרז את הבישול זוהי שיטת חנניה אבל רבון חולקים על חנניה והם סוברים שהדין שצריך גרופה וכתומה נאמר גם במקרה ש בכניסת שבת התבשיל היה מבושל בשיעור של מאכל בן טרוסו שע סעודת הלילה הוא התבשל כל צורכו גם בלי חיטוי בכל זאת חוששים שמה יחתה וצריך גרופו וקומו יותר מזה לדעת רבון אפילו אם התבשיל היה מבושל בכניסת השבת כמעט כל צורכו ואפילו אם הוא היה מבושל בכניסת השבת כל צורכו אלא שבישול נוסף יוסיף בו עוד וכלשון ההלכה מצטמק ויפה לו גם במקרים הללו לדעת רבון חוששים שמיכת כדי לזרז למהר את הבישול וגם במקרים הללו מותר להשות את התבשיל על האש בכניסת השבת רק במצב של גרופו ו כתומולו גרופה וקטומה לדעת רבון הוא רק כאשר בכניסת השבת הדבר היה מבושל כל צורכו מבושל לגמרי והמשך הבישול של הדבר לא יוסיף בו כלום אפילו אפילו במצב של מצטמק ווף אלוהי אפשר לראות את הדברים בסימן רנג סעיף ט בשולחנו רוך אדמור הזקן שם הוא מביא את דעת רבון רק במקרה כזה לא חוששים שם הוכתה גם לדעת רבון כי אין לאדם סיבה לחתות כי האוכל הגיע למקסימום הבישול זאת המחלוקת בין רבונו לחנניה הרמבם פוסק כדעת רבון כך הוא כותב בהלכה שהזכרנו בפרק ג' מהלכות שבת הלוכ ד תבשיל שלא בשל כל צורכו וכולי או תבשיל שבשל כל צורכו וכל זמן שמצמיחה לו אין משהין אותו על גבי האש בשבת אף על פי שהונח מבעוד יום גזירה שמה יכתב בגחלים כדי להשלים בישולו או כדי לצמק לפיכך אם גרף האש או שכיסה אש הכירה באפר וכולי הרי זה מותר לשוות עליה שהרי השיח דעתו מזה התבשיל ואין גוזרים שמה יחתה באש אז אדור הרמבם סובר בפירוש פוסק בפירוש כדעת ון אבל אדמור הזקן בסימן רנג פוסק את דעת חנניה בסעיף א' אדמור הזקן מביא את דעת חנניה בסעיף טס כן בסימן רנג הכל בסעיף ט הוא מביא את דעת רבון והוא מסיים בסעיף ט שכבר נתפשט המנהג להקל כספה הראשונה זאת אומרת כדעת חנניה וכאן צריך להתבונן במה תלוייה מחלוקת רבון וחנניה שיקר הו קודם כל של דעת רבונו החשש שמה אדם יחתה בגחלים כדי לזרז את הבישול קיים גם כאשר התבשיל יגיע לבישול ראוי גם בלי חיטוי של האדם בכל זאת חוששים שם היכתה כדי לזרז את הבישול אבל לדעת רבונו נחשה שם היכתה קיים רק במקרה שבלי חיטוי התבשיל לא יגיע לרמת הבישול הראויה רק אז חוששים שמה יכטה לדעת חנניה אבל אם הבישול יגיע לרמת הבישול הראויה גם בלי חיטוי לא חוששים שמיכת ול צריך גרופו כומו במת לויה המחלוקת בין רבונו לחנניה בעניין הזה אז נראה לומר בכל העניין הזה כך לפי דעת רבון הראש של האדם מונח ועסוק במצב התבשיל שהוא יאכל בשבת וזה אומר שאדם משתוקק לאכול בשבת אוכל שמבושל באופן הכי מושלם ויותר מזה אדם רוצה שהתבשיל מושלם יהיה מוכן וזמין אצלו הכי מהר שיכול להיות ואין לו סבלנות לחכות שהתבשיל יגיע לרמת הבישול המושלמת כאשר יגיע זמן הסעודה של ליל שבת לכן כאשר בכניסת השבת האוכל לא היה מבושל באופן האופטימלי ביותר כולל אפילו רמה של מצטמק ו יוף אלוי רבון חששו שאדם יחתה בגחלים אחרי כניסת השבת כדי יא את האוכל לבישול מושלם מהר ככל האפשר שתהייה פת בסלו שיהיה לו אוכל שמבושל באופן הכי מושלם שיכול להיות מהר ככל האפשר רבון חששו שהאדם לא יסמוך על זה שעד סעודת הלילה התבשיל תבשל כל צורכו מעצמו גם בלי חיטוי והוא הצטמק ויופי לו כראוי מעצמו גם בלי חיטוי כי היות שלדעת רבון אדם מונח ודואג ממצב התבשיל של שבת ואדם רוצה להבטיח את הבישול המושלם של האוכל הכי מהר שאפשר לכן חוששים שאדם לא יסמוך על זה שעד סעודת הלילה התבשיל התבשל מעצמו אלא הוא יכטה בגחלים כדי לזרז בידיים את הבישול כדי שהאוכל יהיה מוכן לסעודה הכי מהר שאפשר לכן רבון סוברים שבכל מקרה שהתבשיל לא היה מבושל באופן הכי מושלם ברגע של כניסת השבת חוששים שמיכת וצריך גרופו וקומו כדי שיהיה מותר להשאיר את הסיר על אש בשבת אבל מדברי חנניה שהוא סובר שכאשר בכניסת השבת האוכל היה מבושל כמאכל בן דרוסי כבר לא חוששים שמה יחתה כי תבשיל כזה יהיה מוכן מעצמו עד סעודת הלי הלילה גם בלי חיטוי יוצא שחנה סובר שהראש של האדם לא מונח כל כך במצב התבשיל שהוא עתיד לאכול בסעודת השבת הוא לא הסטרי מאיכות הבישול שלו והראש שלו לא עסוק בטיח שהתבשיל יהיה מבושל באופן הכי מקסימלי ובהקדם הכי אפשרי לכן לדעת חנניה בכל מקרה שהתבשיל יגיע מעצמו למצב של בישול כל צורכו עד זמן סעודת הלילה כבר לא חוששים לחיטוי ולא צריך גרופו כומו כל החשש שם היכטה שייך לדעת חנניה רק במצב שבלי חיטוי בידיים התבשיל לא תבשל כל צורכו עד זמן סעודת הלילה שזה תבשיל שלא היה מבושל בכניסת השבת אפילו כמאכל בן דרו סוי בתבשיל כזה חוששים שהאדם יחתה כדי שהאוכל יתבשל כל צורכו עד זמן סעודת השבת כי בלי החיטוי אוכל כזה לא יהיה מבושל כל צורכו כשתגיע סעודת הלילה ואדם רוצה לאכול תבשיל שהוא לפחות מבושל כל צורכו זה המינימום בנוסף לזה לדעת חנניה אדם לא מקפיד אם התבשיל יגיע ר למצב של בישול כל צורכו והוא לא יגיע למצב של מצטמק ווף אלוי אין חשש שאדם יעשה בשבת פעולות של חיטוי בידיים כדי שהתבשיל יגיע גם לרמה של מצטמק ווף אלוי מה שאדם רוצה זה רק שהתבשיל יגיע לבישול כל צורכו הוא רוצה לאכול אוכל מבושל זה הכל לכן לדעת חנניה החשש שמ יחתה שייך רק באוכל שלא היה מבושל בכניסת השבת אפילו כמאכל בן גרוסו שתבשל כזה לא יגיע מעצמו לפני סעודת השבת אפילו לרמה של בישול כל צורכו לכן בזה חוששים שמיכת כדי להביא את הבישול של האוכל למצב של בישול כל צורכו וכאן צריך גרופו וקומו לבטל את החשש שמכת לפי המהלך הזה ששורש מחלוקת רבנן וחנניה לגבי החשש שמיכת הוא עד כמה האדם חושב על התבשיל וכולי נראה לומר שיהיה חילוק ביניהם גם ביור התו והמהות של גרופה וכתומה איך הגופה וכתומה מסלק באמת את החשש של שם הוכתה לפי דעת רבון שהחשש שם היכתה נובע מזה שאדם חושב ודואג מהמצב של התבשיל ורוצה להבטיח לעצמו תבשיל הכי מושלם לסעודת השבת וכמה שיותר מהר שיהיה לו פת בסלו לפי זה הגרופ הוומו שבא לסלק את החשש שמכת בא לפול שינו באותו עניין בדיוק הגופה וכתומה בא להראות שהאדם הזה הסיח את דעתו מהמצב של התבשיל זאת אומרת כאשר אדם גורף או או כותם את הגחלים שהוא מחליש בזה את החום שבקיה ואת כוח הבישול של הקיה של האש הוא מבטא בזה שהוא לא שקוע במצב של התבשיל והוא לא ות אחרי התבשיל שהתבשל הכי טוב שיכול להיות כי כאשר אדם הקטין והחליף את חום האש שבקיר וכך הוא נכנס לשבת יש מזה הוכחה שהאדם הזה לא מחפש מקסימום בישול וגם תבשיל שלא היה מבושל ברגע כניסת השבת באופן הכי מושלם שיכול להיות ולא היה מבושל א אם גם אם הוא לא הגיע לרמה של מצטמק ו יוף אלוי גם תבשיל כזה הוא מספיק ראוי בשבילו בכל רמת בישול שהתבשיל יגיע אליה מעצמו כי הוא לא מונח והוא לא עסוק במצב התבשיל השיח דעתו מן התבשיל לכן במקרה של גרופ הו טומו לא חוששים שמיכת ומותר להשאיר בכירה בכניסת השבת תבשיל שלא יתבשל כל צורכו או תבשיל שיתבשל כל צורכו אלא שהוא לא הגיע לרמה של מצטמק ויו אלוי למה כי האדם הזה לא מונח ברמת הבישול של התבשיל ולכן לא חוששים שמה פתאום הוא יתחרט וחתה בגחלים כדי להביא את את האוכל לרמה מושלמת לרמה הכי גבוהה של בישול שיכולה להיות ומהר ככל האפשר מניחים שהאדם הזה ישאר בדעתו כפי שבא על ידי ביטוי בגופו וקומו שהוא לא לעות אחרי התבשיל הוא לא מונח בזה והוא יאכל את התבשיל בכל רמת בישול שהתבשיל יספיק להגיע אליה מעצמו עד הסעודה בזה נוכל להסביר את שיט צת הרמבם [מוזיקה] סובר שגם בלי גופו הוא כתומ או אדם לא מונח במצב התבשיל והוא לא להוט אחרי התבשיל לחתות בגחלים בשבת כדי שהתבשיל יהיה מבושל הכי טוב שאפשר והכי מהר שאפשר הוא לא מונח ברמת הבישול של האוכל לכן לדעת חנניה אם בכניסת השבת התבשיל היה מבושל בשיעור של מיכול בן דרוסי בלבד כבר לא חוששים שמה יחתה ובכלל לא צריך גרופו וקומו כי עד סעודת ה שבת התבשיל יהיה מבושל כל צורכו מעצמו וזה מספיק לאדם כי הוא לא להוט אחרי התבשיל לזרז את הבישול שלו שיהיה מוכן הכי מהר שאפשר וכולי לפי זה יוצא שהגופה הו טומו לדעת חנניה לא באים לפעול אשך הדעת מהתבשיל להראות שאדם לא להוט אחרי התבשיל ואחרי רמת הבישול שלו וכולי כי לדעת חנניה גם בלי גרופו הו קטום האדם לא להוות אחרי התבשיל ויותר מזה לפי דעת חנניה שהחשש ש נאמר במקרה שבכניסה השבת התבשיל לא היה מבושל אפילו כי מכול בן דרוסי שתבשל כזה לא יגיע מעצמו עד הסעודה אפילו למצב של בישול כל צורכו ולכן חוששים שמיכת כדי להביא את הדבר לבישול כל צורכו עד הסעודה לפי זה לא מסתבר לומר שהגוף ה הוא קטום או מבטא הסך הדעת של האדם ממצב התבשיל שהוא מוכן לאכול את התבשיל בכל מצב שהוא יהיה בו כשתגיע הסעודה כי הרי עד הסעודה תבשיל תיל כזה לא יהיה מבושל אפילו כל צורכו והרי כל אדם רוצה לאכול תבשיל שעל כל פנים מבושל כל צורכו אלא צריך לומר שהגופה הו קטו לדעת חנניה בא לפעול עניין אחר לגמרי הגרופ הו וקטומה הוא גילוי דעת שאינו רוצה בגחלים זאת אומרת כאשר לפני כניסת השבת התבשיל לא התבשל אפילו כמאכל בן דרו סוי שברור שאפילו ם הגחלים ישארו בכירה למותם ויבו התבשיל לא יהיה מבושל אפילו כל צורכו כאשר תגיע סעודת הלילה בלי חיטוי כמובן ובכל זאת האדם גרף ו קטב את הגחלים ופגע בחום של הכירה וקלקל את היכולת של הכירה להמשיך לבשל את הדבר שהוא יהיה על כל פנים קרוב למצב של בישול כל צורכו כשיגיע זמן הסעודה כי על ידי הגוף הוא כתום הדבר גם לא יהיה קרוב למצב של בישול כל צורכו כשיגיע זמן הסעודה אדם כזה מגלה את דעתו על ידי הגוף א הו כטו מו שהוא לא רוצה בגחלים זאת אומרת שהוא לא מוכרח שהדבר הזה יתבשל כעת בכלל ולא אכפת לו שהתבשיל הזה לא יספיק להתבשל כי התבשיל הזה לא נמצא אצלו ברשימת המאכלים של שבת מבחינתו מה שיהיה יהיה אם התבשיל יהיה ראוי איכשהו לאכילה בזמן סעודת הלילה הוא יוכל אותו בלילה ואם הדבר לא יהיה מוכן לאכילה בלילה הוא יאכל אותו ביום ואם הדבר לא יהיה מוכן גם לסעודת היום הוא יאכל אותו בסעודה השלישית זה הפירוש שאינו רצה בגחון הכוונה היא שאדם לא מוכרח ולא צריך שהדבר יתבשל בכלל כי יש לו מאכלים אחרים לאכול בסעודת שבת אז הוא לא בונה על המאכל הזה בכלל אפשר לראות כיוון כזה בדברי הראשונים הרש בו כותב כך שאין צריך לקטום עד שלא יהה האש ניכר בו אלא כיוון שכתם קצת מוכח ה מילתא שהוא מתייאש ממנה ואינו רוצה בחיטוי מה פירוש מה מה ש הרשב כותב שאדם מתייאש הוא מתייאש מאכילת התבשיל לא אכפת לו שלא לאכול את התבשיל הזה בכלל בסעודת הלילה או גם בסעודת היום על דרך זה אפשר להבין את לשון הרמבן שהרב כותב ככה לפי שהמערב אפר ואש לגמרי סליק דעתי מחייתו האש הוא כבר קלקלו והשיח דעתו ממנו הוא קלקל את התבשיל לכן במקרה של גרוף ה וקטום לא חוששים שאדם יחטא בגחלים כי לא חוששים שאדם יתחרט ויחליט כן לאכול את הדבר הזה והוא יחתה בגחלים כדי שהדבר יתבשל כראוי ויהיה מוכן לסעודת ליל שבת כי האדם הזה קלקל את החום שבקיה ועשה הכל כדי לפגוע בגחלים ולפגוע ביכולת של הדבר להתבשל אפילו בישול כל צורכו אפילו קרוב לבישול כל צורכו והוא גילה את דעתו שהוא לא צריך שהדבר יתבשל בכלל בזה נבין את ההגדרה של אדמור הזקן שהגוף ה הוא קטום הו פועל שאינו צריך את הגחלים אדמור הזקן הולך לשיטתו היות שדמור הזקן פוסק את דעת חנניה כמו שאמרנו לכן הוא כותב שהגדר של גרופו תומו הוא שאינו צריך את הגחלים שהכוונה היא שהוא לא צריך שהדבר יתבשל כעת שזה הגדר של גרופה וקטומה לדעת חנניה כדאי לציין שהיסוד שהסברנו כעת לדעת אדמור הזקן שהגדר של גרופו הוא תומו שאינו צריך לגחלים הו שלא אכפת לאדם שלא לאכול את התבשיל בסעודת הלילה קשור לדין נוסף בזה הדין הוא בסימן רנג סעיף ח כותב אדמור הזקן שאם בכניסת השבת האוכל לא היה מבושל בכלל מותר להשאיר את האוכל את הבשר גם על קיירה שהיא לא גרופה וכתומה כי היות שגם חיטוי בגחלים לא יעזור כדי שהאוכל יהיה מבושל כל צורכו עד סעודת הלילה לא חוששים שמ יחתה וא אדמור הזקן מוסיף בעניין הזה משפט שכאשר הבשר היה חי לגמרי בכניסת השבת הוא מסיח דעתו ממ עד למחר שבלילה לא יהיה ראוי עדיין אף אם יחתה בגחלים ובכל הלילה עד למחר יוכל להתבשל אף אף בלא חיטוי כלל אדמור הזקן מביא שם יותר מזה שאם אדם הכניס לפני שבת חתיכה של בשר חי לתוך סיר עם אוכל שבכניסה השבת הוא לא היה מבושל אפילו כ מיכול בן דרוסי מותר להשאיר את הסיר על קיירה שהיא לא גרופה וכתומה לפי שעל ידי אותה חתיכה סיח דעתו מכל הגדירה עד למחר זאת אומרת שהיות שהחתימו תספיק להתבשל עד סעודת הלילה אפילו עם חיטוי במילא אדם מסיח את את דעתו מאכילת כל האוכל שבסיר בסעודת הלילה והוא מתכנן לאכול את האוכל רק למחרת כאשר כל האוכל שבסיר יהיה מוכן בדין הזה על כל פנים אנחנו רואים בפירוש את המושג של הסך הדעת מעצם אכילת התבשיל בסעודת ליל שבת שאדם לא מתכוון לאכול את התבשיל הזה בליל שבת בכלל זה לא ברשימת המאכלים שלו אפשר לומר שעל דרך זה הוא גם התוכן של גרופה וקומו גופה לדעת אדמור הזקן הגופה וקטומה מהוים ביטוי וראייה שהאדם לא צריך את הגחלים זאת אומרת שלא אכפת לו שהדבר לא יתבשל בכלל כי הוא לא צריך לאכול את התבשל בסעודת הלילה בכלל אלא ביום א או כשהוא יהיה מוכן אפילו במוצאי שבת לא אכפת לו מתי הסברנו עם כך ששורש מחלוקת הרמבם והאמור הזקן בהגדרה של גרופו וקומו שלדעת הרמבם ה גרופו וקומו פועל הסך הדעת מן התבשיל אבל לפי אדמור הזקן הגרופ ה הו טומו הוא גילוי דעת שאינו צריך את הגחלים אז החילוק הסברנו שהחיו ביניהם נובע ממחלוקת נוספת ביניהם עם הלכה כדעת רבון או כדעת חנניה והם הולכים לשיטתם לפי המהלך הזה נוכל להסביר גם את מה שארנו קודם למה הרמבם משתמש בלשון הסך הדעת ואדמומי בלשון גילוי דעת לפי הרמבם שזה שיטת רבון שהגוף או הו כתומ או בא לבטא שהאדם לא להות אחרי התבשיל לעשות בפעולות שהוא יהיה מבושל באופן מקסימלי ובהקדם האפשרי אלא הוא יאכל אותו כמו שהוא הגוף הו קטום הוא הוא הוכחה שהאדם הזה הסיח דעתו מן התבשיל זאת אומרת שאדם לא חושב על התבשיל יותר מדי הוא לא להוט אחריו שהוא יהיה מבושל באופן הכי מושלם הוא יאכל אותו כמו שהוא יהיה מוכן במצב שלו בלי בסעודת ליל שבת אבל לדעת אדמור הזקן שזה שיטת חנניה שהגוף הוא קטום או מבטא שלאדם הזה לא אכפת שהמאכל לא יהיה מבושל בכלל ולא יהיה מוכן סעודת ליל שבת כי הוא בכלל לא ברשימת המאכלים שלו של ליל שבת וזה בגלל שהגופה וקומו פגע באופן ממשי בעצם היכולת של הדבר להתבשל לכן אדמור הזקן משתמש בלשון גילוי דעת גילה דעתו שאינו צריך להגי חלים כי כאן צריך גילוי דעת חיובי שלאדם הזה לא אכפת מתבשיל שנמצא על הכירה והוא באמצע הבישול שלו ואדם לא מכניס את המאכל הזה בחשבון מאכלי סעודת ליל שבת שלו כאשר יש גילוי דעת חיובי כזה לא חוששים שם הו יכת לפי המהלך הזה נוכל להסביר היטב גם את מחלוקת הראשונים שהבאנו לגבי גרופה האם בגופה צריך להוציא את כל הגחלים מהירה או שמספיק לגרוף אותם לצד הכירה לפי הגישה של אדמור הזקן שהגוף הוא קטום א הוא ראייה שהאדם לא צריך את הגחלים כי לא אכפת לו שהדבר לא יתבשל ולא יהיה מוכן לסעודת הלילה או אפילו לסעודת היום הוא לא צריך את המאכל הזה רק גריפה של כל הגחלים מחוץ לקירה יכולה להיות ראייה שהאדם לא צריך שהדבר יתבשל אם הוא לא גרף אותם לחוץ אלא הוא השאיר אותם בתוך הכירה עצמה על כל פנים בצד הכירה אם הוא השאיר בצד הכירה גחלים בוערות אין ראייה שהוא לא צריך את הבישול של הדבר ואדרבא מזה גופ שהוא לא הוציא את כל הגחלים מהירה אלא הוא השאיר בתוך הכירה עצמה גחלים בוערות ורק שהם לא נמצאות מתחת הסיר עצמו מזה יש ראייה שהאדם הזה כן צריך את הגחלים הוא כן רוצה שהדבר יתבשל אם אולי היה רוצה שהדבר יתבשל למה הוא השאיר בכירה גחלים בוערות אז במצב כזה אין בגריפינדור הוא היה צריך להוציא לגמרי את הגחלים מהקיר למה הוא ישאר בכירה גחלים בוערות מילא כאשר נשארו בכירה גחלים ממות שהם גחלים שאיין להם כוח לבשל הרי מזה שהוא לא חטא בהם לפני שבת והוא לא גילה בהם את האש אלא הוא השאיר גחלים או ממות יש רעיה שהוא לא צריך את הגחלים והוא לא צריך את הבישול של הדבר ולא אכפת לו לא לאכול את התבשיל הזה בשבת וכך גם במקרה שאדם פגע באש של הגחלים וקלקל אותם על ידי שהוא קטם וכיסה אותם באפר מהקלקות של הגחלים יש ראיה שהוא לא צריך את את הבישול אבל במקרה שהוא השאיר בקיר גחלים בוערות ורק שהוא הזיז אותם לצד מזה מוכח שהוא כן צריך את הגחלים והוא כן רוצה לאכול את התבשיל הזה אז מה מועילה הגריפה כזאת ולמה לא חוששים שמה יחתה בגחלים שנשארו בכירה כדי להגביר את החום שלהם כדי שהם יוכלו לבשל גם מהמקום שהם נמצאים בו בצד הכירה כי היות שרואים שאדם כן רוצה לאכול את התבשיל אז במצב כזה ש כלים נמצאים בצד אם הוא לא יחתה התבשיל לא יתבשל אפילו כל צורכו צריך לחשוש לחיטוי כי אפשר לומר שזה שהוא גרף את הגחלים לצד היה בגלל נניח שהוא טעה וחשב שגם במצב כזה התבשיל התבשל כל צורכו על ידי הגחלים הבוערות שנמצאות בצד הכירה וכאשר הוא ישים לב שבמצב הזה הדבר לא יתבשל אפילו כל צורכו הוא יחתה ויגדיל את האש כי הוא הרי רוצה שהתבשיל יתבשל כדי לאכול אותו שלכן הוא השאיר בכירה גחלים בוערות אז אפשר לומר שזה באמת היה ההכרח של אדמור הזקן ללמוד שגרוע פירושה שהוא גרף את כל הגחלים לחוץ כי אדמור הזקן לשיטתו שהגרושה הוא כתומה הוא ראייה של האדם לא אכפת שהדבר לא תבשל כי הוא לא מוכרח לאכול את הדבר הזה בכלל בלילה או ביום במילא רק הוצאה של כל הגחלים לחוץ היא רעיה וגילוי דעת מספיק גדול שהוא לא צריך הדבר התבשל אבל בדעת הרמבם שלמדנו שהגוף הוא כתום הור היה רק לזה שאדם לא להות אחר התבשיל זאת אומרת שאדם בפירוש כן רוצה לאכול את התבשיל בסעודת ליל שבת והוא כן רוצה שהתבשיל יהיה מבושל ורק שהוא לא להו שהוא יהיה מבושל ברמה הכי גבוהה וברמה של מצטמק ויופי אלוי ואיין לו שום בעיה לאכול את את האוכל במצב של בישול סביר והוא גם לא לעו שהתבשיל יהיה מוכן הכי מהר שאפשר אלא הוא סומך על הבישול שיעשה מעצמו ולדעת הרמבם גם מדובר שבכניסה השבת הדבר כבר כבר היה מבושל כמעט כל צורכו או שהיה מבושל כל צורכו והיה חסר רק המצמק ויופי אלוי הרי לפי כל זה לא נדרש שהאדם יגרוף את כל הגחלים לחוץ כדי שתהיה ראייה שהוא לא להוט אחר התבשיל וגם כאשר הוא השאיר גחלים בהרות בצד הכירה עדיין יש ראייה שהוא לא לאות אחר של כיסוף סוף כאשר הוא גרף את הגחלים לצד הוא החליש את כוח הבישול אז רואים את זה שהוא על כל פנים לא להות אחר התבשיל שהוא יהיה הכי מבושל והכי טעים שאפשר והעיקר אצלו הוא שהתבשיל יהיה מבושל זה הכל ולכן מצד אחד הוא השאיר בכירה גחלים בוערות והוא לא הוציא אותם מהקיר לגמרי כי הוא בפירוש כן רוצה לאכול את התבשיל בליל שבת והוא רוצה שהוא יהיה מבושל כראוי אבל לדך הוא גרף אותם לצד והוא החליש את כוח הבישול כי שהוא לא להות לאכול אותו בבישול הכי מקסימלי שיש ולא אכפת לו שכמה שהוא יספיק להתבשל הוא יספיק ולכן לפי הרמבם לא חוששים שמ יחתה גם כאשר הוא גרף את הגחלים לצד לפי זה יוצא שהמחלוקת בין הרמבם לאדמור הזקן בפירוש העניין של גרופו אם גרופו היא הוצאה של כל הגחלים לחוץ דווקא או שמספיק להזיז את הגחלים לצד המחלוקת הזאת תלוייה בשני האופנים שהבאנו בתוכן של גרופו ו טומו והרמבם דמורה הולכים לשיטתם לפי המהלך הזה נמשיך ונמר עוד אפשר לומר שיש חילוק בין הגישה של הרמבם לגישה של אדמור הזקן גם לגבי כתומה איך הכתמה של הגחלים באפר מועילה לבטל את החשש שם היכתה לפי הגישה של הרמבם שבגופו מספיק לגרוף את הגחלים לצד הכירה כיוון ש גרופה נועדה להוכיח שהאדם לא להות אחר התבשיל שהוא יהיה מבושל ברמת הבישול המקסימלית שיכולה להיות ובשביל זה מספיק שאדם יקטין את החום של הגחלים על ידי שהוא יגרוף אותם לצד הכירה אפשר לומר שזה בדיוק היסוד והתוכן גם של כתומה זה שקטו מבטלת החשש שם היכתה זה בגלל שבטו הוא הוא הקטין את החום של הגחלים כאשר הוא פיזר עליהם אפר הוא הקטין את החום שיוצא מהם וזו ראייה שהוא לא להות אחר התבשיל והוא לא מכפש שהוא יהיה הכי מבושל שאפשר כי אם הוא היה רוצה שהמאכל יתבשל הכי טוב שאפשר הוא לא היה מקטין את האש אבל לפי אדמור הזקן שלא מועילה גריפה של הגחלים לצד ובגרון צריך להוציא את כל הגחלים מהקיר כי אם הוא ישאיר בכירה גחלים בוערות תהיה כאן ראיה שהוא כן צריך את הגחלים והוא כן צריך את הבישול ובמילא זה לא יבטל את החשש שמו יכט לפי אדמור הזקן אז על דרך זה צריך לומר גם לגבי כתומה שזה שתומה מבטלת החשש שמו יכטה זה לא בגלל שהוא הקטין את חום הגחלים לפי אדמור הזקן לא מספיק להקטין את חום הגחלים אלא זה שתומה מבטלת את החשש שמיכת את זה בגלל שקתי של הגחלים באפר מקלקלת ומכבה את הבערה של הגחלים לא נשארו בכירה גחלים בוערות אחרי שקמו אותם הוא כיסה את הגחלים באפר וגרם שלא תהיה בהרה לחוץ של הגחלים הם דולקות אומנם בתוכם אבל לא יוצאת בהרה החוצה ומזה שהוא לא השאיר בכירה גחלים בוערות מזה מוכח שהוא לא צריך את הגחלים שבועות ו מבשלות וזה בגלל שלא אכפת לו שלא לאכול את התבשיל בליל שבת או אפילו לא בסעודת שבת ביום