אישות ומשפחה לאור כוונות התורה - שיחה עם הרב ישי אנגלמן • הרב יצחק שילת, ראש ישיבת מעלה אדומים

כולם יום טובה טובים זכות גדולה להיות כאן בהתכנסות המיוחדת הזו ובזכות גדולה לשוכח ולשמוע מהרב שילט ראש ישיבת מעלה אדומים לרב יש הרבה מאוד מפעלים של כתיבה, הרבה מאוד סוגים של יצירות ותחומים שונים והלכה, מחשבה, ההדרת כתבי הרמב"ם. ובשנים האחרונות א הרב חל הוציא לאור סדרה מיוחדת חדשה, תחומים שונים בהלכה שמתקשרים לנושא של כוונות התורה. יצאו עד כל שלושה ספרים, נכון? בענייני רפואה, רפואה בהלכה, כוונות התורה, ענייני מדינה וכוונות התורה. והנושא שאנחנו יותר נתרכז בו היום הוא הספר האמצעי בסדרה הזו, אישות, הלכה וכוונות התורה. לפני שניכנס לצלול לכמה סוגיות דוגמאות מתוך הספר הזה עצמו בהקשר של הנושא של יום העיון אז נשמח לשמוע מהרב ככה באופן כללי בקצרה מה זה המושג הזה של כוונות התורה מהוא החידוש בשיטת הלימוד הזו שהרב מנסה להביא לידי ביטוי בכתיבה הייחודית הזאת >> שלום לכולם [כחכוח] יש לי אם אתה דציבורה לא נתתי אף פעם שיעור כזה גדול ברוך השם אה אז מה זה כוונות התורה קודם כל זה לא מושג שאני המצאתי אותו אלא הוא מפורש במקום מסוים ב חידושי הרטבה במסכת סוכה מה מדובר מדובר שם על הדין של תשבו כאן תדורו דף כו ש מה מקורו מה זאת אומרת תשבו כן תדורו ומזה לומדים הלכות אז אני אקרא לכם משפט מהרטווה הוא אומר מי דדרשינן תשבו כן תדורו אנו למדים כן מכוונת המצווה שאמרה תורה בסוכות תשבו שבעת ימים כלומר כמו שהייתם יושבים בבתיכם הביטוי כוונת המצווה זה ביטוי טוי לא שגרתי ו מה הוא אומר ידוע לכולם שיש ל מושג טעם המצווה טעמי מצוות טעם הדקרא אבל זה לא זה הטעם של מצוות סוכה מפורש בתורה בסוכות ישבתי בני ישראל בהוציאות מארץ מצרים למען ידעו דורותיכם זה הטעם אבל מה הרעיון של פסוקות השבו שבת ימים. מה היא כוונת התורה כשהיא אומרת בסכות השבוע שבת ימים? אומר איתב, אנחנו לא לומדים את זה מאיזה דרשה, לא לומדים את זה מאיתור, ממשהו מדרכי המדרש, אלא מכוונת המצווה. כלומר, אנחנו יכולים לזהות את כוונת המצווה באופן אה אפשר לומר אינטואיטיבי, אבל זה לא דווקא אינטואיטיבי. זה עניין של הבנה פשוטה, סברה. מה היא כוונת המצווה? אומר הריתה, כשהתורה אומרת לך פסוקות ישבו שבעת ימים, היא מתכוונת לזה שאתה תעבור דירה. תעבור דירה לשבעה ימים. אז בדירה החדשה אתה מתנהג כמו בדירה הישנה, כמו שב בבית אתה מתנהג בצורה מסוימת. אז כך גם תנהג בסוכה. אם בבית יש פתאום מגפת יתושים ואין לך אפשרות להישאר בבית בנחת אז אתה יוצא מהבית כך גם תנאג בסוכה כשאתה רוצה ללכת לטייל א אז כך גם מהסוכה מותר ללכת לטייל לא צריך לקחת איתך סוכה לטיול [כחכוח] אז דוגמה פשוטה אני רוצה מיד לתת דוגמה נוספת שהיא יותר חריפה אה, יש לנו מצוות לא תעשה חשובה וגדולה בשם לא תעמוד על אדם ראך. הגמרא במסכת סנהדרין אומרת, מה זה לא תעמוד אדם ראך? אדם רואה את חברו טובע בנהר או שחיירי רה רודפת אחריו, ליסתים בהים עליו, אסור לו לעמוד ומן הצד, אלא הוא צריך לעשות הכל בשביל להציל את חברו. [כחכוח] יש מה שנקרא לו עלינו חולה סופני. חולה ש נשארו לו רק שעות או ימים לחיות לפי הערכות הרופאים. הוא לא רוצה את השעות האלה. הוא לא רוצה אותם. זה שעות שהם רק גורמות הסבל. הוא כבר הוא כבר א דיבר עם משפחתו, כבר ציווה לביתו, כבר עשה תשובה, כבר די הוא לא רוצה את השעות הנוספות האלה. האם הרופא מצווה להעריך את חייו בעוד כמה שעות, אם נגיד הוא יכול על ידי איזשהו טיפול לגרום לזה שהוא יחיה עוד כמה שעות או כמה ימים? הייתה בזה מחלוקת הלכה למעשה בדיני נפשות. הרב ולדנברג, בעל ציצלעזר, שהיה הרב של בית החולים שרי צדק, פסק שחייבים תמיד להעריך את ימי החולה. תמיד, משום לא תעמוד על דם ראך. אתה רואה אדם שעומד למות, אתה צריך להציל אותו. מה נקרא להציל אותו? גם לחיי שעה זה נקרא להציל אותו. וזה זה מפורש ב בגמרא ביומה בקשר ל נפל עליו הגל בשבת שאם אתה יכול להציל אותו אפילו רק לחיי שעה איך אתה מתייחס לחילול שבת אפילו לחיי שעה מחילים שבת בטוח שהוא לא יחל יותר משעתיים אבל אתה חייב לחלל שבת בשביל להציל אותו אומר הציצץ אליעזר אם כך אז תמיד כאשר אדם נמצא במצב שיש לו עוד כמה שעות לחיות אתה חייב להציל אותו. אם אתה יכול לעשות משהו בשביל להעריך את חייו בעוד כמה שעות אתה חייב להטיל אותו. זאת הייתה דעת יחיד לעומת פוסקים אחרים גדולי גדולי הדור של הדור עוד שלפניו ביניהם החזון איש ואחרים משה פיינשטיין שאמרו לא יש הבדל גדול בגמרא ביומה מדובר על מישהו שנפל עליו גל בלי שהוא יתכונן לזה ויש לו עכשיו עוד שעתיים לחיות שעתיים האלה הוא יעשה תשובה אולי הוא ידבר עם מישהו ממשפחתו, יצווה לביתו אז ברור שצריך להציל אותו. אבל אדם שהוא כבר חולק הרבה זמן, הוא עכשיו כבר עשה את כל מה שצריך בשביל להיפרד מהעולם. נשארו לו עכשיו רק שעות של סבל. אתה לא חייב לעשות שום דבר בשביל להעריך את חייו. אדרבה, אם הוא א ימות יותר מהר, אז זה מה שהוא רוצה. זה מה שנוחו נוח לא. [כחכוח] מה אם לא תעמוד על דם ראך? אומרים אותם הפוסקים או אני אומר בשמם אולי הם לא כותבים את זה אבל אני אומר את זה בשמם שמה מה כוונת המצווה שלא תעמוד אדם ראך שתעריך את חיי אדם בכל מחיר לא שכאשר האדם זועק לעזרה או שהוא זועק לעזרה בפה או שהוא זועק לעזרה באופן בדממה אבל אתה מבין מה הסיטואציה שהוא זועק לעזרה אז אתה צריך צריך להציל אותו מנהיין לנו זאת כוונת המצווה איך אני יודע שזאת כוונת המצווה אם אני קורא את הפסוק בסברה ישרה בשכל טוב אז אני אומר לא תעמוד אדם ראך פירוש דבר שהאדם הזה משווע לעזרה הוא צריך אותך הוא צריך אותך והוא אומר לך אל תעמוד על על אדם שלי אבל כאשר הוא אומר לך בפירוש שהוא לא רוצה זה לא בזה הסקינן אז אין מצווה כזאת יותר מזה משהו קצת מזעזע אבל לא נורא אה המנחת חינוך כותב שאדם שרוצה לו עלינו לשלוח יד בנפשו אין מצוות לא תעמוד על דם ראך אלא מה יש הפרוש מאיסורה הוא הולך חס ושלום לעשות איסור ולכן צריך להציל אותו מהאיסור אבל לא שיש לא תעמוד על דם ראך לא תעמוד אדם ראה לך זה כשהוא מתחנן שתציל אותו אבל כשהוא אומר לך תעזוב אותי אין מצוות לא תמד מריך אז זה דוגמה נוספת למושג הזה שכוונת המצווה שוב פעם זה לא טעם המצווה מה טעם המצווה לא תעמוד על דמרך לא צריך להגיד טעם כל אחד מבין לא תעמוד על דם ראך אדם זה דבר ש שהוא יקר לתורה אבל מה הכוונה הכוונה היא כאשר הוא זועק לעזרה או שהכוונה היא תמיד אתה רואה במצב שאתה יכול להמשיך את חייו של מישהו אתה חייב להמשיך את חייו הרב אולי [כחכוח] הרב בשביל לחדד את הדברים מה הרב יענה אם מישהו יאמר אז אולי גם לא תרצח זה אולי טעם המצווה ולכן גם המטת חסד תהיה אפשרית מה מה תהיה התשובה מתוך התפיסה של כוונות התורה >> טוב קודם כל אה בכל מקרה יש את העניין עניין של לפושיסורה שזה לא יכול להיות מצב שבו אדם א [כחכוח] יעשה דבר שהוא אסור ויגיד אה לא אני מוכן שאני אעשה את זה אפילו לא תרצח גם גם לא לחבול יש גמרא ב בסנהדרין [כחכוח] בקשר ל לשאלה של אם מותר לבן להכיס דם לאביו אז אז יש שם מנדה אמר שאומר ואהבת לך כמוך מה זאת אומרת לך כמוך תמיד כל [כחכוח] מה שבין אדם לחברו זה תלוי ברצון שלו אם האבא רוצה אבל יש מי שחולק עליו והוא אומר לא יש לזה לימוד מיוחד מפסוק [כחכוח] שאומר זה לא קשור ללא תעמוד אדם ריך זה צריך גילוי של התורה שדבר כזה יהיה מותר למה כי העניין עניין של כיבוד א והם זה לא סתם בין אדם לחברו, זה משהו אחר. אז שוב פעם יש פה רצון לרדת לרעיון של המצווה. מה הרעיון של המצווה של כיבוד הבהם? תהיה לו נחמד, שאתה תהיה חבר שלו. לא. קבל את אביך ותמיך זה משהו אחר לגמרי. אה [כחכוח] אני רוצה להיכנס באמת לדוגמאות כיוון שאין לנו זמן ארוך מאוד. לדוגמאות מענייני אישות ש מדגימות את העניין הזה בצורה מאוד ברורה שצריך לחתור כמובן זה לא בכל סוגיה זה אפשרי אבל כשזה כשזה אפשרי אז זה מתבקש וזה עם השלכות ועם ועם תובנות אה [כחכוח] נתחיל מהמצווה הראשונה בתורה מצוות פריאה ורביה יש לנו מחלוקת של ארבע דעות בגמרא באיבמות. מתי אדם מקיים פריאה ורביה? מה הוא מה הוא החיוב דאורייתא של פריאה ורביה? בתילל אומרים בן ובתשמי אומרים שני בנים. בגמרא יש עוד שתי ברייתות שמביאות עוד שתי דעות. אחת רבי נתן אומר בשם בית שמאי שתי שני בנים הוא שתי בנות. זה המינימום של קיום בריאה ורבייה לפי בית שמאי, שני בנים ושתי בנות. ויש גם דעה רביעית שאומרת או בן או בת, שזה שב בית הלל סוברים או בן או בת. מה הנימוקים לדעות האלה? אז לגבי א הדעה האחרונה שהזכרתי, או בן או בת, הגמרא אומרת, לאטו בראה לשבת יצרה והביד לישבת. מה פירוש? ל טוב בראה לשבת יצרה מה זה מאיפה זה מישעיהו אז מביאים פסוק בישעיהו ואומרים לא טו ברא לשבת יצרה פירושו של דבר שאתה רק צריך לדאוג לזה שהעולם לא ישאר טהו שלא תשאיר אחריך כלום אבל אם אתה מוליד בן אחד או בת אחת קיימת לטות וברה איך איך פסוק בשעיהו יכול להסביר את מצוות הפרור פרוו לא להסביר ללמד את הדין דאורייתא של פרורבו התשובה פשוטה הפרורו זה דבר שטעמו ברור אבל מה הרעיון המדויק שלו האם הרעיון המדויק שלו הוא שישארו אחריכם ככם כלומר אם אתה אבא ואמא אז שאחריכם ישארו בן ובת כדי שהעולם לא ילך ויחט או שהרעיון הוא ש תגדילו את האוכלוסיה כמו שבת שמאי אומרים שני בנים ושתי בנות אם אתם אב אבא ואמא אז שבדור הבא יהיו פי שניים למה פי שניים כי זה תמיד לשון של ברכה כמו אצל איוב שב בסוף הספר אז השם נתן לו משנה לכל מה שהיה לו מקודם כלומר כפול ברכה זה יותר טוב בסדר אז יש א הגמרא אומרת מקור לזה שה של הדעה של שני בנים ושתי בנות מה המקור שחווה אחרי שקין הרג את אבן חווה אומרת כי שט לי השם זרע אחר תחת קין כי הרגו אבל תחת אבל כרגו קין ומה היה מקודם מקודם היו שני בנים או שתי בנות היה קין ואבל וכל אחת הייתה אחות ככה אומרת הגמרא אז מזה לומדים שצריך שני בנים שתי מנות סלקתך [כחכוח] שזה יכול להיות הלימוד לא ודאי שלא כי בכלל אדם וחבל לא הצטבו פריאה ורביה לא הצטבו זה יש תוספות בסדר לכל הראשונים שם שהגמרא מביאה את המצווה של פרורבו מנח שכשנאמר לנוח ואתם פרורבו זה המצווה מה שכתוב בפרק א' בבראשית זה ברכה אז זה לא זה לא הדין של המצווה. ואם מביאים את זה משם, פירוש של דבר שמביאים בעצם מה הרעיון. הרעיון של פריה ורבייה זה להרבות. זה לא שתישארו כמו שאתם, אלא תרבו. והמנדה אמר שאמר בן או בת, הוא אומר לו, הרעיון זה שאני לא אצא מהעולם בלי שנשאר אחריי כלום. אז אפילו בן אחד, בת אחת, אביד לישבת, הוא קיים לא תהו ברא לשבת יצרה. כל הדברים האלה הם הם בעצם א עוסקים בשאלה מהואו הרעיון של מצוות פרוור. להגדיל, לקיים או לעשות משהו. אז שוב פעם זה לא זה לא טעם המצווה. טעם המצווה ברור. מה זה? למה התורה מצווה אותנו ברור והוא? היא לא רוצה שהעולם יגמר אחרינו. אבל מה בדיוק? אז תראו, אפשר ושאלו אותי כבר הרבה פעמים, אז מה בעצם אתה אומר לנו הרעיון של המצווה? זה בעצם הגדר של המצווה. מה שקוראים בעולם הישיבות הגדר. אני אומר נכון, אבל צריך להבין שבדרך כלל בעולם הישיבות, בלמדנות הישיבתית, שאומרים הגדר, אז בעצם מחפשים את הגדר לאור פרטים. מוצאים בגמרא דין כזה ומוצאים דין כזה, מוצאים דין כזה, אז אומרים אה אז כנראה שהגדר הוא כך וכך. פה הכיוון הוא הפוך. אתה מתחיל מהרעיון של המצווה. אתה מתחיל ממה? ממה שכתוב בתורה. וכשמה שכתוב בתורה אומר לך משהו אז אתה יכול ממנו לגזור דינים, ממנו לגזור נפקמינות, להגדיר את המצווה על פי הרעיון שלה, דהיינו הכוונה שלה, שאותה אותה אתה מבין באופן שכלי, אינטואיטיבי, א, סברתי, זה המקור של הדברים. שמה תגידו בסדר, אבל אולי את המקור הזה קיבלנו מסיני. כלומר שבעצם שוב פעם זה לא פעולה שלנו אלא זה פעולה ודאי שלא נכון למה כי הרגע הבאנו דוגמה של מחלוקת ובהרבה מקומות יש מחלוקות בין החכמים בין התנאים מהוא הרעיון של המצווה וכאשריש מחלוקת מה הרעיון של המצווה אז יש לנו היסוד הגדול של הרמבם שאומר שבדברי קבלה אין מחלוקת אם קיבלנו את זה מסיני לא יכולה להיות מחלוקת כאשר יש מחלוקת בין חכמים פירוש של דבר שלא הייתה בידם קבלה מסיני. זה יסוד שהרמב"ם משחיש אותו בתקיפות גם בהקדמת המשנה וגם בהלכות ממרים. הוא אומר כל דבר שיש בו מחלוקת זה לא פירושו של דבר שלא הייתה בידם קבלה מסיני. יכול להיות שהייתה בהשתקחה אבל כרגע הם מתווכחים על א דף ריק. ופירוש הדבר שהחכם בעצמו הוא מגלה את הרעיון. הוא מגלה את הכוונה של התורה. >> החכם הזה, הדוגמה שהרב הביא זה תנאים, המוראים דברי הגמרא. יש בספר פרק לא פשוט לקריאה בהקשרים של אישה שבגדה בבעלה, כשרים של זנות, דברים גם לצערנו מעשיים, מצבים שונים של אונס, שוגג, כל מיני א [כחכוח] מצבים של שידול, נשים לכל מיני מצבים. והרב שם א כל הפרק סובב סביב החידוש הגדול של המעריק. שבעצם כבר לא תנאים והמוראים שחוזרים אל הפסוקים אלא >> פסקים מאוחרים >> כןזה באמת א זה דוגמה חשובה מאוד אה קלאסית אפשר לומר שא [כחכוח] אחד מגדולי ה אנשים בין הדור של הראשונים לדור של האחרונים עוד הוא עוד נחשב לסוף תקופת הראשונים המעריק מריקולון חידש אה הלכה בענייני אה >> [כחכוח] >> בענייני איסור אישה מזנה לבעלה. כאשר בגמרא כתוב שאם היא שוגגת אז היא לא נאסרת לבעלה. גם שוגגת וגם הנוסעה לא נאסרת לבעלה. אומר המאריק מה נקרא בדרך כלל שגגה? כ שיש לי בהלכות שבת או בהלכות חלב שגגה. מה הכוונה? הכוונה שאדם לא יודע את האיסור. הוא לא ידע שהמלכה הזאת היא אסורה. [נחירות בוז] אז [כחכוח] אומר המאריק, אישה שאומרת, אני לא ידעתי שאסור לזנות. חשבתי שאני התחתנתי בשביל שיהיה לי חבר, אבל לא ידעתי שזה שאסור לזנות. אומר המאריק, זה לא שגה והיא נאסרת לבעלה. למה? כי כתוב הוא מעלה בו מעל. המעילה בבעלה זה א מקור מספיק בשביל האיסור של אה אישה לבעלה. אישה שזנתה אחרי אשר נטמאה. זה שהיא מעלה בו. כך כתוב בתורה. כתוב איש כתסתה אשתו ומעלה בו מעל. לא כתוב שהיא עברה על מצוות א לא תינבו. היא מעלה באישה. אז אם אישה אומרת, "אני לא ידעתי שזה אסור, אבל את יודעת שאת את אשת איש, את יודעת שאת מועלת בבעלך, אז היא נאסרת לבעלה לא נקראת, היא לא נקראת שוגגת." אחד מהאחרונים החשובים שהתווכח על זה עם המאריק, זה היה בעל [כחכוח] לחם יהודה. הוא באור החיים הוא נקרא, הספר שלו נקרא מטה יהודה. הוא מופיע במשנה והוא הורד ממש באופן סדיר מתי יהודה רבי יהודה עי מגדולי אלג'יר או נדמה לי או טוניס או אלג'יר והוא כותב מה זה שבן אדם מרשה לעצמו לדרוש דרשה לדרוש דרשה חדשה שלא כתובה בגמרא השם בעלה בוא מעל שהיא מועלת בבעלה למרות שהיא א לא ידעה את האיסור לא הוא לא דרש דרשה חדשה הוא פשוט אמר מה הרעיון של המצווה. הרעיון של המצווה, הרעיון של העניין של לא תנה, זה לא דבר שבן אדם למקום. זה למעול באישה זה דבר שהוא גם בין אדם לחברו. וכיוון שהאישה [כחכוח] הזאת לא הייתה שוגגת בזה, אז מה אומר המאריק? מה נקרא שגגה? שגגה זה נקרא אם היא הייתה בבית חשוך וחשבה שהגבר הזה הוא בעלה זה נקרא שגגה [נחירות בוז] איזה עניין של מתעסק לא משנה אבל זה שגה אבל לא שהיא בכוונה תחילה תנה תחת [כחכוח] בעלה ואומרת לא ידעתי שזה אסור מה זאת אומרת ידעת שזה אסור אבל ידעת שיש לך בעל ידעת שהבעל שלך הוא זה שאת מועלת בו אז ה [כחכוח] התשובה על הקושיה של של הלחם יהודה ואגב את התשובה הזאת אומר מי אומר אותה החידה אחידה בשוט חיים שאל הוא מתייחס להשגה הזאת של הלחם יהודה והוא אומר זה לא דרשה חדשה קודם כל גם ייתכן שגם מותר לדרוש דרשות חדשות אבל לא ניכנס לזה אבל הוא אומר זה בכלל לא דרשה חדשה זה הפשט של הפסוק זה מה שהתורה אומרת הוא מעלה בו מעל איש כטיסתה אשתו הוא מעלה בו ה היא מועלת בו אז אז מזה הבינה המאריק שאם היא מעלה בו, למרות שהיא לא חשבה שהיא עשתה איסור כלפי שמיה, היא עדיין אסורה לבעלה. זה הדין של אישה שנטמאה. [כחכוח] ניקח דוגמה אחרת א מהתחום של אישות שהוא מעיין מבחינה אקטואלית קצת אפשר לומר זה כבר [כחכוח] לא כל כך אקטואלי. זה כבר די ישן העניין של אה של א יחסי הממון בין בני הזוג אה [כחכוח] יש כמה דעות בהלכה החל בגמרא בדרך הראשונים ועד האחרונים לגבי מה בעצם המחויבויות של אישה לבעלה ושל האישה לבעל של הבעל לאישה ושל האישה לבעל אז מה שידוע בדרך כלל זה שארה כסוטה באוונתה שזה לפי דעה אחת בתנאים באמת זה שלושה דברים שהבעל חייב לאשתו דהיינו מזון כסט וחיי ישות ויש [כחכוח] דעה אחרת בגמרא שבא שלפיה אין חיוב מזונות מן התורה הבעל לא חייב לזון את אשתו גם כסוד >> [כחכוח] >> א הרמבן מסביר שהכסות זה לא פיגוד אלא זה בעצם הצעת המיטה זה בעצם מה שקשור לחיי היישות והדבר שבדקו לעלמה איש חייב לאשתו והאישה חייבת לבעלה זה חיי יש רבי חיא אומר בגמרא בכתובות רבי חיא אומר אין אישה אלא ליופי אין אישה אלא לבנים כלומר כל מה שהאישה אה שמה שהבעל יכול לדרוש מאשתו זה רק את הצד האינטימי ואת הצד של הולדת ילדים וכנל לגבי מה שהאישה יכולה לדרוש מבעלה. אז אמנם זה דעה קיצונית אבל גם א [כחכוח] לדעה שאומרת שחיוב מזונות של הבעל שהבעל חייב לזון את אשתו ומן התורה קיים לן להלכה שהאישה יכולה להגיד לבעלה אה [כחכוח] אני מוותרת על הטובות לא אל תתחה במזונות אם אנחנו אומרים שמזונות זה דאורייתה אז בגמרא כתוב תקנו מעשה צהדע תחת מזונות. כלומר מה שהיא יכולה להרוויח, היא צריכה למסור לבעלה ובעלה חייב לזון אותה, אבל היא יכולה לומר לו, אני משחרר אותך מהחיוב המזונות ואתה לא ואתה לא תקבל את מעשה ידיי. [כחכוח] א מה פירוש הדבר? פירוש הדבר בעצם שעל פי דין אישה יכולה לחיות את החיים הכלכליים שלה בנפרד מבעלה. יש לה עבודה שלה, היא מרוויחה כסף. חשבון בנק משלה בעלה יש לו את שלו. הוא לא חייב לתת לה מזונות. היא לא חייבת לתת לו את מעשה ידיה. והם חיים כאיש ואישה. במה הם חיים כאיש ואישה? כפי שאמרנו חיי ישות אוהבים אחד את השני אבל אנחנו יודעים שחכמים בכל זאת הכניסו חיובים דרבנן לתוך מוסד הנישואי שלא לא יתנו למצב כזה להיות המצב ה דומיננטי שכאילו שני אנשים חיים באותו בית וכל אחד הוא עצמאי מבחינה כלכלית לגמרי אין לו אין לו שום שותפות עם השני. קודם כל יש שאלה גדולה מה לגבי המלאכות הבית. דהיינו שגם אם אנחנו אומרים שאישה לא חייבת מעשה ידיה, מעשה ידיה הכוונה מה שנקרא בגמרא לעשות בצמר. כלומר עבודה שהיא לא דרושה לבית אלא היא התפרנסה. היא הכנסה. אבל מה עם עבודות הבית? אז יש בזה מחלוקת ראשונים. יש מי שאומר שמי שאומרת לאישה אל איני נזוני תמיני עושה זה כולל גם את עבודות הבית היא לא חייבת לעשות עבודות בבית אבל יש ראשונים שאומרים שלא עבודות הבית זה חלק מה זה חלק מה מקשר היישות אה הפני יהושע אומר אפילו מדאורייתא פני יהושע אומר ש יכול להיות שעבודות הבית מה נקרא עבודות הבית לבשל לנקות את הבית וכדומה זה אומר הבנו יהושע זה מדאורי תאה זה חלק מהקשר של היישות זה חלק מה מהשותפות מזה שהם חיים ביחד [כחכוח] ואחרים אומרים שלא אחרים אומרים שגם זה שיזכור עוזרת בית הוא מרוויח כסף שיזכור לרת עוזרת בית אבל א למשל הפירות של נכסי מלוג שזה תקנת חכמים ברורה אז תיקנו אותה תקנו פירות נכסי מלוגחת זה חייב לבדותה אה הדברים האלה שחכמים תיקנו הם בעצם באו בשביל ליסד מציאות שמתאימה למה שהתורה רוצה. כלומר התורה מצד אחד אומרת על כן יעזוב איש את אבי ודבק באשתו והיו לבשר אחד. אז נכון שהדבר העיקרי בחיי הנישואים זה היישות, זה האינטימיות, זה ההולדה, הכל טוב. אבל באמת שני אנשים שגרים באותו בית והם לגמרי עצמאיים, כל אחד עם ה עם הפרנסה שלו ועם ועם העסקים שלו, זה לא בריא. זה משהו שהוא לא מתאים למה שהתורה רוצה. התורה רוצה שהם יהיו לבשר אחד לא מובן המילה במובנים רבים. לא רק במובן של חיי היישות. אז גם אם מדאורייתא אפשר להסתדר באיזשהו צורה שהיא עצמאית, לא עליבדקו לעלמה. אבל לפי חלק מהשיטות. אז חכמים לפחות דאגו לזה שזה לא יהיה לגמרי הפרדת כוחות שביניהם יהיו איזשהם יחסי ממון. שלפי חלק מהדעות זה גם מן התורה, לא רק מדרבנן. אז יש פה עוד פעם איזה התחשבות או לא רק התחשבות אלא ירידה לעומק של מוסד האישות. מוסד היישות הוא הוא מוסד שיש לו אה רעיון מעבר להולדה. זה לא רק הולדה, זה משהו שהוא מייצר איזשהו תפות יותר כללית, יותר רגשית, יותר מחברת בין איש לאשתו. על כן יעזוב איש תמיד ודבק באשתו. דבק באשתו זה דבקות. היא לא יכולה להיות כאשר שני אנשים הם הם כאילו שני אנשים זרים. המקום היחיד שהם נפגשים זה רק ביחסי אישות. לא, זה לא מצב נורמלי. אז יש פה שוב פעם א שימוש ברעיון של המצווה בשביל לייצר את המצב ההלכתי הנכון הראוי על פי דין תורה או אפילו אם זה רק מדיני דרבנן זה גם כן מאותו נובע מאותו מקור [כחכוח] הרב דיבר עכשיו על העניין של יחסי הממון כשפני הזוג נשואים יש פרק שהרב עושה גם בנושא של הכתובה ואיך א מעריכים את הכתובה בימינו וגם שם הרב א מלווה כל הזמן את הדיון ההלכתי איך לשאר כמה היום צריך לרשום בכתובה וכל העניין של ההצמדה למדד יוקר המחיה כל הזמן עם איזשהי התכתבות עם הנושא הזה של הרעיון של המצווה ואני רוצה להאיר בא' איזשהי נקודה שותית תפסה לא רק בפרק הזה אלא גם בפרקים נוספים [כחכוח] יש כאן משהו שהוא ייחודי, אולי לא בלדי, אבל יחסית מיוחד. אנחנו רגילים להרבה ספרים שהם ספרי הלכה שעוסקים ב פרטים הרבה פעמים של איסוף של דברי הפוסקים, ליקוד של דברי הפוסקים, הסתמכויות על פסיקות קודמות. יש הרבה ספרים שעוסקים ביסודות השורשיים שחוזרים אחורה, עוסקים בעניינים יותר מופשטים, עיוניים. מכאן יש בעצם כל הזמן איזשהיא אה איזשהו מסע כזה מהשורש מהיסודות הכי ראשוניים מה שהרב קורא כוונות התורה ובסופו של דבר בכל אחד מהפרקים בספר ולא רק בספר הזה של אישותט הרב דרך כל המסע הארוך של דברי הפוסקים גם מגיע להכראות מעשיות לפסיקת הלכה א מעשית מתוך הליווי של התובנות הללו של כוונות התורה וגם בהקשרים של דברים חדשים שלא תמיד יש להם התייחסויות בדברי פוסקים קדמונים, אולי פוסקים בני זמננו מתחילים לעסוק בהם, אבל גם בהקשרים של טכנולוגיות חדשות שמופיעים יותר בספר של רפואה והלכה, אבל בספר הזה של אישות והלכה וכוונות התורה, גם בהקשרים של שינויים תרבותיים, הקשרים של מעמד האישה, הקשרים של יחסים בין בני הזוג. ואני רוצה ברשות הרב לקרוא שני דברים שהרב ככה לקראת החתימה של שני פרקים מאוד משמעותיים אני חושב בספר שדווקא פחות עוסקים ישירות מהנושא של כוונות התורה אבל בעיניי משקפים את העניין הזה של החיבור בין הרצון להיות מחוברים אל השורש ליישום שלו ההלכה למעשה במציאות המתחדשת פרק אחד שהרב עוסק בנושא הלא פשוט של כפיית גט האם מה קורה כשאישה אומרת מאיס עליי נושא שנידון בגמרא בראשונים והרב בעצם מציע שם בסיום הפרק לתקן מעין תקנה חדשה שכמובן מבוססת ומחוברת למסורת ההלכה שלנו אבל הלכה למעשה מנוסחת כתקנה חדשה ואני אקרא את הכמה משפטים מתוך דברי הסיום הללו עם השינויים המופלגים והבלתי הפיכים במעמד אנשים שהתחוללו בדור האחרון דעת כל אנשים אינה סובלת מצבים של בעל שאינו הולך בדרך ישרה ועל כן יש מקום לקביעה שטענת מאיס עליי שיש עם ההמתלה הנראית בעיני הדיינים היא בימינו סיבה המצטרפת מעיקר הדין לסיבות לכפיית גת המנויות במשנה או בגמרא הרב מציע פה א בעצם לתקן את התקנה באמצעות הרבנות הראשית תקנה שגם תשמש דוגמה ל לארצות אחרות יהיה בכך משום קידוש השם גדול והרמת קרן התורה לראות איך חכמי הדור מגלים שעי רוח ואחריות לכלל ישראל ובדרכם קם של גדולי הדורות מתקנים תקנה נחוצה לפי צורך הדור והשעה להסיר אבן ומכשול ודברים דומים הרב כותב בפרק הבא בספר נדמה לי שהחם את הספר של >> רק שנייה לפני הפרק הבא אני רק רוצה להדגיש שהתקנה הזאת שמדובר עליה זה תקנת הגאונים שהייתה קיימת הרב שיר הרב שירי הגאון כותב 300 שנה אנחנו כבר נוהגים כך בעניין של א טענת מעיס עליי שקופים גט אז לחדש את תקנת הגאונים >> כן וגם בהקשר של הנושא הקהוב של אגונות של בעלים שנפצעים בתאונות דרכים במלחמות בצורה כזאת שהם לא יכולים להמשיך לחיות עם אנשים ומצד שני לא מסוגלים מבחינה הלכתית לא קשירים לתת גט אז הרב שם מציע מתוך עיון מאוד מאוד ככה מעמיק ורחב איזשהיא תקנה מעשית אה שחכמי הדור מתוך הסכמה רחבה אה יוכלו לתקן ולייסד באמצעות השאר שהרב מציע שם באמצעות הרבנות הראשית ואני חושב שלנו כלומדים של הספר, כתלמידים של הרב אז יש כאן איזשהיא קריאת כיוון מאוד משמעותית ללימוד תורה מתוך לקיחת אחריות. אנחנו לא רק מצטטים את דברי הפוסקים ולא רק רואים מה כבר נפסק, אלא אנחנו מנסים כל הזמן להיות מחוברים לשורשים התורניים, לכוונות התורה. אפשר תמיד להתווכח אם הכוונה היא כזו או אחרת, אבל על דעת כן ניתנה תורה שאדם, תלמידי חכמים ילמדו וינסו להבין ולהעמיק ומתוך כך באמת להגיע להכראות מעשיות גם בשאלות חדשות ולהצליח באמת מתוך האחריות הזו לתורה ולכלל ישראל. הרב שם מסיים שדווקא מתוך ה מגמה והדרך הזו שבעצם יש בה איזשהיא איזשהו אומץ של להכריע הראות שלא תמיד הדבר שכרגע מקובל בייסום ההלכתי דווקא מתוך כך מתרבה כבוד התורה וכבוד שמיים >> אני אוסיף לכם כמה דברים שאחד מהם נוגע פה לישיבת קרם בבנה [כחכוח] אה הקדמה בהקדמה לספר הזה כלומר בהסכמה לספר הזה הזה א קיבלתי הסכמה מהרב דייכובסקי שליטה שהוא היה רב רם פה בישיבת קרם ביבנה והוא היה אחר כך דיין בבית הדין הגדול והם בחירי הדיינים בארץ אז הוא אה נתן דוגמאות של אה של פסיקה שהיא שהיא מתחשבת ב ב אווירה של הדור במדיניות שמתאימה לדור וכדומה אה מרב חיים אוזר גור'ינסקי שהיה גדול הדור לפני השואה בליטה והוא כותב בפירוש שהדרך הזאת של כוונת התורה היא יכולה להניב גם פסקים א חדשים חשובים בתחומים האלה אז זה קודם כל אה קיבלתי הסכמה ממישהו באמת היה א גור הרבא בתחומים האלה עדיין שערך ימים אני רק אומר שאז הדיין בחי הדיינים אבל סיפור אחר שבטח יעניין אתכם זה שכל הנושא הזה של כוונות התורה והריון של המצווה למדתי אותו בבני ברק הרדקור של ה תלמידי החזון איש שם אה היה [כחכוח] גאון מופלא ו ממש ממש חד פעמי בשם הרב גדליה נדל זכר צדיק לברכה שהוא היה גדול התלמידים של החזון איש למרות שהיו לחזון איש עוד תלמידים מעורכים וחשובים אבל אה אמרו לי אז ש סיפור קטן שמראה מה מה היה היחס של החזוני שלפעם נשאלה שאלה איזה שאלה [כחכוח] שאלה רצינית בני לא זוכר אפילו באיזה תחום אה רבי גדלי היה א כאילו הרב של השיכון של שיכון חזון איש ו הוא פסק להם הלכה למי ששאל אותו השואלים הלכו אחר כך לחזון איש ואמרו לו החזון איש בלי להגיד א מה מה אמר רב גדליה שאלו את החזון יש את השאלה החזון יש עלה אחרת ואז אותו השואל הוא העיז את פניו ואמר אול הרב אבל רב גדליה אמר אחרת ממנו אז החזון איש אמר מיד רב גדליה יכול לחלוק עליי ככה העידו לי העידו בפניי בזמנם בזמנו כשהייתי שם אז את הדבר הזה של הרעיון של המצווה זה ביטוי ששמעתי מרבי גדליה הרעיון של המצווה שאלתי אותו זה הכוונה לטעם של המצווה אמר לא זה לא טעם המצווה זה הרעיון של המצווה כפי שהזברתי בהתחלה הטעם של המצווה יכול להיות בסוכות השבתי את בני ישראל אבל הרעיון זה ה מה התורה הזאת מה המצווה הזאת אומרת לנו מה היא רוצה מאיתנו תקראו לזה גדר אבל זה גדר שהוא עוד פעם הוא לא מלקטים אותו מתוך כל מיני פרטים ואומרים אה הנה אנחנו רואים רואים שהגדר הוא כך וכך. תתחיל מהגדר, תתחיל איך אתה מבין את המצווה, מה המצווה אומרת, ואז יהיו לך כל מיני מסקנות והשלכות. אה, [כחכוח] מה שחשוב להדגיש זה ש אנחנו יודעים שאנחנו בוויכוח גדול עם הציבור החרדי היום. במיוחד לאור המלחמה, לאור הכנסה של גיוז. הוויכוח הוא קשה כי הוא קשה מבחינה זאת ש אנחנו מדברים על מעוראות קשים. מדברים על זה שלא עלינו נופלים חלילים ויש סיבור עצום של בני תורה שעומד מהצד. אם כי ברוך השם יש גם התקדמות ויותר ויותר תופעות של חרדים א גם מהחסידויות וגם מהליטאים שהם כן משנים את דרכם בעניין הזה ומנסים לשנות [כחכוח] את המצב זה אמנם מאוד מאוד קטן בינתיים אבל זה לדעתי ילך ויגדל [כחכוח] אבל מה שאני רוצה להגיד זה שלמרות הוויכוח כיוון שאנחנו יודעים שאנחנו לומדים תורה שהיא אמת כתיב בה, אנחנו צריכים לומר את האמת שלנו אבל מצד שני, כאשר רואים אמת אצל מישהו אחר, אמת של תורה ב בתחום אחר, לא בתחום הזה שאתה מתווכח איתו, אלא במשהו אחר שאתה רואה שהוא בעניינים אחרים אומר אמת, אז תקבל את האמת ממי שאמרה. ככה מדריך אותנו הרמב"ם. בהקדמה לשמונה פרקים. שמ האמת ממי שאמרה. אני הייתי כבר אחרי 20 שנה בהשפעת מוריי ורבותיי ממרכז הרב הרב ציודה דצל והרב הנזיר ולא היה לי שום אבא מינה לשנות את את הראש שלי מבחינת השקפות וכדומה. והגעתי איכשהו ל לשם לבני ברק לתוך ה [כחכוח] מאוז של החזון שניקים. ושמעתי שיעורים מרב גדליה ואורו עיניי אני פשוט הרגשתי שאני מקבל פה תורה ו ממש התאהבתי בשיעורים ובסגנון שלו והוא גם העריך את מה שאני הבאתי איתי אמנם הוא לא הוא לא קיבל הוא עם ההשקפות שלו בעניינים שהם מאוד רציניים אבל הם אין לנו אין לנו לו הסכמה ושיווי דעת בהם, אבל אני קיבלתי ממנו תורה שלא קיבלתי בשום מקום ואני שמח על זה עד מאוד וחושב שבכלל זה צריכה להיות הדרך שלנו. אנחנו מאמינים ב במה שאנחנו חושבים שהוא אמיתי. ואם רואים דברים טובים ונכונים ואמיתיים אצל אחרים אז צריך לקבל אותם וצריך להעריך אותם ולהשתדל עד כמה שאפשר שיהיה שלום בין תלמידי חכמים. אני בשום אופן לא חושב שזה הדרך היא ללכת נגדם בכוח או ב חס ושלום במעצרים זה רק מביא נזקים לא מביא שום תועלת לא מעצרים ולא דברים כאלה ולא לא מלחמות להשתדל להקרין את האמת שלנו לקבל את הדברים הטובים שיש לקבל מאחרים והאמת והשלום וואו בסופו של דבר אנחנו נזכה לזה שכל עולם התורה תקרב זה לזה זהחד יותר ובסופו של דבר זה גם השפיע על אחדות בעם ישראל כולו. תהיו בריאים. תודה רבה שהקשבתם. תודה רבה לרב שנזכה לעוד ספרים תורתו בעזרת השם. ‏a