במדבר תשפ"ו - הרב עומרי קראוס

שלום. פעם שמעתי רעיון עם מסכן אחד שבאמת פעל ועשה רבות למען הציבור שלו ולמען העם בכלל והעם מרען שאל אותו תגיד מה איזה עצה אתה נותן לאנשים שבאמת יוכלו לפעול לעשות א א בדברים חשובים אומר אני אביא לך עצה אחת שהיא עצת הזהב אומר אתה יכול לעשות המון בתנאי שאתה מוכן לוותר על דבר אחד על הקרדיט אם אתה לא צריך שכולם ידעו שאתה עשית את זה יתנו לך יאפשרו לך יעזרו לך ך סיעתא דשמיא ואם אתה תרצה שכולם ידעו שאתה עשית את זה אז יתקרו לך מקלות בגלגלים אם אתה תבין שלא אתה המרכז לא אתה העיקר העיקר זה הפעולה שאתה עושה לא מי שפועל אותה לא מי שמארגן אותה אז הדברים יצליחו בפרשת השובה שלנו אנחנו רואים גם כנה ריון דומה הפרשה מתחילה בעצם כל הספר כולו חומש הפקודים והיא מתחילה במניין של עם ישראל משהו מאוד טכני אחר כך במיקום שכל אחד זה בצפון זה במזרח זה במערב מה מה העניין בכל זה בכל הפרטים האלה שהם לכאורה חסרי חשיבות אלא שעם ישראל יוצא ממצרים וכמו שקורה להרבה משפחות אז בהתחלה כשעם ישראל ירד ממצרים היו סך הכל משפחה קטנה וכולם ביחד כולם מכירים אחד את השני א א כולם באחדות אבל פתאום יוצאים 60 ריבו איך אתה יכול להגד את כולם אחד בצפון ואחד בדרום התשובה היא שנכון שזה במזרח וזה במערב אבל מזרח של מה כדי שמזרח צריך ביחס למה יש משהו באמצע מזרח של המרכז מה זה המרכז המשכן השכינה השרת השכינה בעם ישראל כאשר כולם מסתובבים סביב אותה מטרה משותפת אני בצפה אתה בדרום אבל שנינו יודעים מה המרכז של המרכז זה לא משה רבנו המרכז זה הקדוש ברוך הוא אז כולנו בעצם מאוחדים סביב ותבר הזה וזה הופך אותנו להיות דבר אחד כשאני מבין שלא אני המרכז אלא יש משהו הרבה מעליי הרבה יותר חשוב הוא בעצם מרכז אז בעצם לא רק שאני אצליח בפעולות שלי אני גם יכול להתאחד עם אנשים שאולי נמצאים גם רחוק ממני וזה גם עניין של המניין של עם ישראל. כל אחד נותן מחצית השקל. סופרים במספר שמות. אומר הרמ"בן, כל אחד שמגיע אומר מה השם שלו ומאיפה הוא ומאיזה שבט הוא? הוא לא מאבד את הזהות האישית שלו. אבל מצד שני הוא מבין שהוא חלק ממשהו הרבה הרבה יותר גדול. הוא חלק מהעם כדי להשרות שכינה בעם ישראל צריך כמות כזאת של אנשים. ואני חלק מהדבר הגדול הזה שבזרותו יש השרת שכינה א בעם ישראל. א גם אנחנו נמצאים לקראת א א יום ירושלים ולקראת חג השבועות. בחג השבועות שלוש פנים פעמים בשנה עולה כל עם ישראל לבית המקדש. בבית המקדש הוא פוגש את ריבונו של עולם, אבל מן הסתם לא רק את ריבונו של עולם, הוא פוגש גם את כל המשפחה שלו, את החברים שלו. זה זמן של אחדות של כולם אבל סבמה מתאחדים, מה המרכז? מה זה מה שקושר אותנו? זה החגים, זה רעת השכינה, זה הרצון לבית המקדש. א לקראת יום ירושלים, כאשר החיילי צהל נכנסו לעיר העתיקה, אז כולם ביחד איתם נכנסו. ובעצם זה הדבק שמדבק את עם ישראל. ירושלים קיר שחוברה לאחדיו שעושה את ישראל חברים מה מחבר אותם חברים זה זה שכולנו סביב אותו הר הבית סביב אותו בית המקדש ירושלים זה בעצם יראה ושלם כל אחד גם חוץ מזה שהוא נפגש עם ירושלם הוא רואה את החבר שלו וזה גורם את השלמות בינינו שנזכה בעזרת השם להיות ביחד כולנו סביב אבל סביב הקדושה סביב הקדושה של בית המקדש סביב חג השבועות סביב התורה שכל עם ישראל תחזו סביב הדבר הזה זה שבת שלום.