0:00 / 0:00
גבורת המחנך | דרכי חיים - שיעור 23 | הרב בן ציון אלגאזי
0 views
האם כל הערה לילד או לבן המשפחה היא באמת לשם שמים – או שלפעמים היא נובעת מתסכול אישי? בשיעור זה מלמד הרב בן ציון אלגאזי כיצד בונים חינוך אמיתי בבית – כזה המבוסס על אכפתיות, דוגמה אישית ונועם, ולא על כעס והתפרצות. מתוך פרשת פנחס מתבאר מתי יש מקום לעמוד על עקרונות, כיצד מאזנים בין קנאות לשלום, ומדוע דווקא "מקל נועם" הוא הדרך להשפיע על הלב ולבנות בית של תורה, אהבה ויראת שמים. לתרומות לישיבה לחצו https://www.yrg.org.il/?CategoryID=220 לקבלת תורת הישיבה בוואצאפ - https://bit.ly/whatsaap-rg למעקב אחרי הפייסבוק שלנו - https://www.facebook.com/YeshivatRama...
Comments(0)
Transcript
Auto-generated transcript. Not time-synced to the video.
אשת חיל ממצא
רחוק מפנימי
>> פנחס הוא סמל הקנאות וקנ קינתי בתוכם ולא
חיליתי את בני ישראל בקינתי שאלה אם כנאות
בכלל וכנאות בתוך הבית היא ראויה אדם שהוא
קנהי לדברים מסוימים לפעמים יש כנאות בין
בני הזוג
אחד מקנה בשני הנה למשל אחד רואה
מישהו מדבר עם השני
מדבר יותר מדי מדבר עם זה כנאות גורמת
למתח כזה או אחר יש מצב שבו האדם בבית
רוצה שהכל יהיה כמו שהוא מבין מבחינה
הלכתית ואם איזה ילד או האשתו לא עושה כמו
שהוא מבין הלכתית הוא קנה לזה והוא מוכה א
עוד רגע יקח אפילו רומח בידו מרוב שהוא
רוצה שהכל יהיה האם הדבר הזה ראוי או לא
ראוי אין ספק שקנאות היא לא מקתימה לכל
אחד היא לא היא לא ראויה לכל אחד ולכן
דווקא פנחס קיבל את השבח המיוחד מאת הקדוש
ברוך הוא וני בריתי שלום כנאות צריכה לבוא
מתוך מצב שבו האדם אין לו שום נגיעות כאלה
ואחרות ברגע שישנה איזשהיא נגייה כזאת או
אחרת הכנאות היא לא מועילה היא אפילו
מזיקה רוב המקרים שבהם האדם בתוך הבית
מאיר צועק
מוכה
זה לא בא מתוך כנאות 99% במקרים לו קנאות
לא באמת אכפטיות
מאחר הוא יקיים את ההלכה הוא רוצה שהילדים
שלו ישמרו דברים כנחתם וכשהוא מאיר להם
בצורה לא נכונה זה לא בא מתוך כנאות טהורה
כמו פנחס באופן חד פעמי בקות קינתי לא
קינתור קינתי למה אני אומר קינתי ולא
קינתור כי רוב הפעמים שבהם האדם מאיר
לאחרים זה נובע מתוך תסכול עצמי שלו. הוא
מתוסכל שהוא לא הצליח לחנך כמו שצריך. הוא
מתוסכל שהוא לא מהווה דוגמה אישית כמו
שצריך. ואז במקום שהוא יצעק על עצמו ויעיר
לעצמו ויעשה חשבון נפש עצמי, הוא מטיל
קהילתו על אחרים. הוא מתוזכל. אז הוא מאיר
לבן שלו וצועק עליו. למה אתה לא עושה?
אולי קודם רגע אחד לפני שאתה מאיר לו
וצועק עליו, תסתכל על עצמך מה היה חסר שלא
העברת את הדברים כדי בי ולא ראו בך דוגמה
אישית כדי בהב. האדם מהר מאוד אוהב
להפיל את האשמ על האחרים והוא קורא לזה
אכפטיות וחינוך הילדים, חנוך הנוער על פי
דקות והוא עוטף את זה במילים גבוהות. זה
לא נכון. כל זה רק מעטפת לתסכולים נוראים
שיש לאדם. אדם צריך להעיר בתוך ביתו. אדם
שלא לא מאיר ולא אכפת לו מאנשי ביתו זה
אחד הדברים הנוראים ביותר שיש התלמות
מבעיות חינוכיות בבית ילדים לפעמים מדברים
שלא כאוגן בניבול פה כזה או אחר לא שומרים
תורה במצוות כד בית לא עושים כהין חתם אדם
לא יכול להתעלם להגיד תשמעו אני לא רוצה
להיות קנאי לא רוצה להרוס את החינוך אז
אני לא אכפת לי חוסר אכפתיות והתעלמות זה
חורבן בתוך הבית הראיה יש מדרש נורא המדרש
מספר מדרש אבא בדברים
שהיה בבית כנסת
ציבור מתפללים
בסוכות כולם היו בסוכות אתם יודעים כולם
אחוזי שרפים טליטות על הראש אומרים אלל
ולח מכאן אשינס ארבת המינים ביד הגבלט
והיה ילד אחד שהיה אומר דברי טפלות מדבר
דברים לא רואים בתוך בית כנסת
היו באים לאבא שלו אומרים לו תראה תראה
בנחי איך הוא מדבר אמר להם הניחו לו קטן
הוא ישחק כן ילדים קטנים הרע שבעה ימים
הילד הזה אומר דברי טפלות ואאבא אומר
אניחו לו קטן הוא ישחק המדרש אומר
שהתוצאות אחרי זה בתוך הבית היו נוראיות
ביותר לא רוצה לחזור דברי המדרש
לא להאיר זה נורא ביותר איך להעיר זה
החוכמה הגדולה ביותר שיש אתה רואה דבר שלא
כאוגן אל תאיר מהבטן כל מיני תגובות מהבטן
דברי תורה שבאים מהבטן ולא מכאן אין בהם
תועלת
הם לא מרוממים ולא מועילים ולא אמיתיים.
אדם צריך רגע אחד יירגע לעשות חשבון נפש
עצמי. איפה אני טעיתי שלא הבאתי דוגמה כדי
איפה אני נכשלתי. ואז כשהוא נרגע עושה
חושבים איך הוא יאיר בצורה הכי נכונה
להעיר גם בצורה מהירה בצורה של של אכפתיות
אמיתית והילד קולט שאכפת ממנו והאבא לא
מתוסכל וצועק כי הוא רוצה להוציא עליו את
כל העצבים של עצמו אלא באמת אכפת לו הילד
יקבל את זה בצורה הטובה ביותר שיכולה
להיות דברי חכמים בנחת נשמעים ומתקבלים
והילד שרואה שבאמת אכפת יש פסוק יפה שאומר
שהקדוש ברוך הוא נתן לנו מקל נועם ומקל
חובלים. יש שני מקלות. יש אנשים שרוב רובם
של העולם עוים לקחת מקל ולחבול עם המקל.
חובלים חבולס.
ויש כאלה שהם המקל שלהם יש להם מקל נועם.
גם מדבר עם האדם בנועם ולהגיד לו דברים
שהם
די די חודרים לו פנימה ועוקצים אותו. אבל
זה בא מתוך נחת. ונועם זה משפיע הרבה יותר
בטח בתקופתנו אנו אנשים שעושים דברים מתוך
כוכנות אלימות זה זה כמעט לא משפיע שום
דבר אנשים שבאים מתוך דברי נועם ומתוך
אכפטיות והבעיות ובאמת זה בא בצורה הנכונה
והאמיתית הילדים קולטים את זה בצורה הכי
טובה שיכולה להיות כנאות יכולה להיות
ליחידים יחידים הלכה ואין מורים כן לא
מורים כנאות לרבים כי זה לא דרך של רבים
בודדים בודדים מעשירי שמיים. כל אלה
שצועקים כל מיני צעקות בכל מיני מקומות
ונראה שהם כאילו אכפת להם מהתורה. כל
האומר אין לי תורה גם תורה אין לו. לצעוק
תורה ולהגיד תורה זה לא תורה היא מחנכת
תורה היא מהירה תורה לא צועקים תורה עושים
תורה מראים תורה זה התורה המהירה ביותר
שיכולה להיות וזה הדרך הנכונה בבית תחנך
לתורה ומצוות בנחת ובשמחה ומתוך אכפטיות
והבעיות אז גם כי יזקין לא יסור ממנה
אשתך חיל ממצא
רחוק מפנימיך
בתחלו