הרב יעקב אריאל- שיעור כללי - א' סיוון התשע"ו

דף ה עמוד בדוח [מוזיקה] שור בדף מ מב מתיב רבס היו לרבה אני נותן את עליתו לאומן לתקן ליצור ומן אומר שתיים כצת לי אומר לו כסת ך לאחת כל זמן שתי דומן אבל הבית הריה תנה לו בזמנו נשבע נותב כי בזמנו עוד זוכר בר זמנו נוסים לחבור עליו הריה אך דמי אדק הדים הדים ישמו כמו קצץ שניים או אחת אל לי דג דים כת אומן מאמן אין דים שפקיד אסו אבל יש דים שראו אצלו רו את הטלית של ה של הטובע מגו במח בידי מאמן מאמן מהגרי יש לו מיגו שיכול תאון קניתי ממך נכון נתת לי אתזה שלך אבל אני קניתי ממך זה הוא נמן לכן ש כ חיה נאמן גם שוא אומר שזה שזה שלך אבל זה קצס נו שתיים הוא נאמן הסחר כ יכל תון ך זה שלי אמנם זה היה שלך ו מחרת לי אתזה ל זה אומן אומן זה אדם שבדרך כלל מקבל חפצים לתיקון זה לא יכול להיות בכל זאת שהקנה זה ריה לרבה הג אומרת לא לולם לק האדים ו לא אין דים ש יש דים שהוא הפקיד אצלו אין ידים שרו שראו אצלו בידו לכן יכול לטעון אז לא בגלל שהוא שמג יכול להו בכלל לא היה לו נברא לאדם הקצות מקש קושה גדולה מאוד לא קשת רש רשה מקש הקסו מ ש הרשבא דת הרשב בתשובה ה דברי אומן פר הבתים ומן אינו נאמן כד מיגו שאלה למה צריך מיגו כ האומן יכול ן שלי מכוח אחר הינו ש דומן אינו ק משכון שלא בידו תורת משכון ברחוב ק משכון רבי יצחק בק כאן צ את המושגים יש מושג כזה של קניית משכון אדם הלבה לחבר כסף כ משכון המשכון נחשב שלו של המלווה למראות שהוא לא קיבל את זה בתורת קניין קיבל את זה רק בתורת ערבון בידי המלווה עד שלוה יפרט החוב אבל כל עוד די המלווה זה שלו או כמו שלו הגדה התורה קבעה את זה שלו כשהוא מחזיר את זה ללווה לוה אני מז צו שלו קצות לילה ביום ו ביום בלילה מחזר זה מקיים מצווה צדקה זה שקי אותנו משלו אכך זה מקור בעצם ש בעל רחוב קונה משכון עכשיו אומן יכול להחזיק את הח ידו גם כן אותו משכון אב חייב לו כסף גם בלי ויכוח על שניים או אחת סתם אדם מעשה אומן כלי לתקן והאומן גמר לתקן את הכלי הוא מודיע ל הכלי מוכן בוא קח את הכלי שלם את מה שמגיע לי כל עוד ה בעל הכלי לא בא לקחת לא בעל שלם לא חייב המאומן לחזור את הכלי תביא את הכסף תקבל מחזיק כמשכון בבעל חוב אמרנו שבעל קונה משכון אז בעצם הק בגישה פשוטה מאוד למה צריכים מיגו הרי אומן מחזיק אתת ה כלי טלית או משכון ומשכון חשו כשלו זה שלו התורה אמרה זה שלו הרשב שלו ש בין רחוב לאומן כ מסביר היינו משום אומן אינו קנה משכון שתורת משכון האומן לא קיבל את זה תורת משכון בא לחוב לוה כסף הוא דרש לווה משכון הלוה הביא לו משכון הוא קונה את משכון כ משכון בעצם בתורת בתורת פירעון זמני עד שיהיה הפירעון קבוע זה בגלל ש המלוה דרש לובה תביא לי משכון אפילו הלוה מרצונו הטוב נתן לו משכון זה בעצם משכון זה זה פירעון זמני אבל אומן לא קיבל את הכלי תורת משכון ה קיבל את הכלי תקן עכשיו בגלל שבא שהגיע הזמן לגבות את את חוב עכשיו נוצר לו חוב והוא מבקש לשלם לו את החוב אומר אתה לא חו אני אקח את משכון זה משכון שלא בא לידיו תורת משכון זה בא ליד תורת תיקון כלי עכשיו הופך את זה למשכון אומר הרשבא משכון נקרא שלו רק אם קיבל תורת משכון אבל לא אומן שקיבל את הכלי בתורת בתורת תיקון ועכשיו הוא הופך את זה למשכון אז זה לא התורה לא נתנה לו סמכות להגיד זה שלו זה לא שלו לכן צריך מיגו וקצות מסביר את הרשבי יותר ונראה הרשב שיטתו ק בקדושה גיש מקדש דומן כיוון לא בת משכון לא קנה אומר הג בקידושין דף חשך אח נחזור לרשב קידוש דח עמוד א הגמר אמ תניה עשה לי שירים זמים תבות האישה והביאה לצורף הביאה לו זהב או כסף תעשה לי מזה שירים זמים ואני אקדש לך ני תקדש לו בשחר העבודה כוון שהשה מקודשת מ חכמים אומרים אינה מקודשת עד שהגיע לידה מהזה אךד אותו ממון אם הוא חזיר את את ה תכשיטים מוכנים אפו לאש מתקדשת לוקמה כולם שסה מקודשת רב מאיר אומר ש מגיעון ידע אבל ברג שהוא עשה זה מקודשת מה ה מקודשת אל ממון אחר שתשלם לו אז מה זה כלומר הא הייתה צריכה לשלם לו רק הוא יטר תשלום מקדש מ ס כולם מה ישנה לשכירות ע סוף כאן נכנסים שאלה אחרת לעסוק בה האם שכירות יש מתחיל חיוב כל רגע ורגע אדם קיבל כאן האומן קיבל כלי לעשות האם כל מקה הוא מכה שעושה על הכלי ישה פרוטה וכאן האישה מתחייבת לו א בסוף הוא פורע הוא מקום בקום קבל תשלום הוא מוותר ל על הכל אז יש כאן הלוואה מרגע יצירת הכלי חת העבודה הלוואה הולכת וגדלה יותר כל שהעבודה מתקדמת ככה ההלוואה תופחת בסוף הוא נותן לה את זה זאת אומרת שיש כם מלווה כול מה יש סוף מה מחלוקת מסבר מקודשת מקודשת רבנן לא כו א מקודשת חשות צוף כפג וזה מחלוקת כי רב מאיר סובר ש זה לא חוב שתופר עם העבודה העבודה היא עבודה ברג שגומר את העבודה אז נוצר החוב ואז הוא מראש מוותר לה אומר במקום שתחיי לי כסף במקום תשלמי ליס עבודה אני מקדש שתך בזה אז יוצא שלא היה רגע אחד שהתה ה מילווה המלווה נוצר אם גמר העבודה ובאם עבודה הוא אמר מקדשת אז אן כן מילו מיל קרא שהייתה הית חייב איתו כסף ועכשיו הוא אומר קדשי בכסף הזה אבל אם לא היה כסף בכלל החום נוצר רק מגמר עבוד והוא מראש מוותר לה על התשלום ואומר קדשי בזה אז כ שי זה משהו אחר חשוב לראות את הבעיה שיש פה אז הרשבא שם בסוגיה הזאת חסו לרשב אומר שש בשם ומן כן לא לא קנה יכל להגיד ה הכלי כן התכשיטים זה משכון את שמי לי ואכ הוא מקדש במשכון שוא מקדש במשכון כים משכון לא קונה כי אם זה משכון קונה למה קדש המשכון מביא רפס את האומנים כל האומנים שומרי שכר הם קמ בהיא הנאה גרי אומן אם קרה לו הוא איבד את הכלי או גרבו לו הוא חייב לשלם מדוע יש לו הנאה מה הנאה שהוא מחזיק את הכלי אצלו עד ששלמו לו אתם ד גרי ם אלו ק משון אם משכון היה קונה זה שלו אז זה בודאי שבד לא נגנב לא כמה שק רבי יצחק שומר שכר ודאי לא בגלל ההנאה בגלל שזה יש לו ביד את היש לו שכר מצווה יש לו אזה שהוא משכון ע בידו לכוך דוגמה לא קונד רבי יצחק דווקא ב לחוב קונ משכון ד רבי יצחק כ אחר נראה מה זה רבי יצחק הוא זה שאמר שמשכו קונה משכון הומן מקר ע משכון כ כן הרשבי יש לו שיטה ואים בכ מק דשס הוא סובר שהמשכן איננו אומן לא קונה את הכלי תורת משכון אל קצות מיר עליו שיש מחלוקת י תוספות יש וחת לא סור לנו כלל לחלק בין ב ידות משקו או לא זה רבי יצחק זה מה שחשב ח סות מסכת שבועות מדברים על אדם שנתן לחברו עשו עסקה ביניהם נתן לו משהו בתוך זכרון דברים אדם לקנות דירה א מקובל להגיד שמר העסקה עושים זכרון דברים חים עוד לא שטר עוד לא חוזה מסודר ר זכרון דברים שסיכמנו שהדירה תיקנה לפ אחר כך עושים ורדין עושים חוזה מסודר לוקח זמן בטאבו טאבו לוק לפ כמה שנים עושים את זה בינתיים עשו זכרון דברים עכשיו הוא נתן לו זרון דברים נתן לו הקונה נתן לו איזה כלי קח את הטבעת שלי זמנית זה בתור זו דברים האם הוא קונה את זה בתורת משכון אמרים שכן למרות שזה לא חוב שהוא חייב לו קיבל את הכסף הזה בתורת קיבל את המשכון בתורת פירון חוב אלא זה ליצור קניין אר בר אפלו ח לא ת משקו דלא שבי הרי הוא זכו דברים בעלמה ואפילו שכל משכון שאיננו שווה את ערך ה ערך החוב זה זכרון דברים בכל זאת קונה אפ שכתבנו את רשי ורב תוס אפילו לאכ רבי יצחק אם כן מה יש תחזור ת הרשב הרשב הקשה בס קושיה למה צריכים מיגו הרי זה משכון ומשכון קונה אז הוא אומר לא משכון לא קונה כי אומן זה לא כמו מלווה מלווה קיבל את המשכון בתור בתורת פירון חוב ואלו אומן קיבל את את הכלי לתורת תיקון לכן אין כאן משכון זה הרשב שסובר שמשכו צריך להיות לכתחילה בתורת פירון חוב וזה לא פרון חוב זהלא משכון אבל רשי רשי תוס שמרו שגם זיכון דברים נקרא משכון וקונה אז קשה למה צריכים פה מיגו לפי מה שכתב דרשי אפילו לא את רבי יצחק אם כן מה ישנ אומן הוא ישב דברי רמב גם אומן קונה משכון גם הוא הר פוסק מותם אדו למה בומן מיגו הרי יש לו משכון משכון קונה נראה לפעמים בשו בקצות עושה רץ בסוגיה פרק היש מקדש שראינו אותה קודם פירוש רשי ורן אפילו אמר ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף ה ראינו שם בגמרא מחלוקת אם ישנה לשכירות סוף או אין לשכירות בסוף אם נאמר שישנה ובת סוף הבל כל פרוטה פרוטה מילול מפריע כלומר בזמן שהאומן עובד על הכלי אז נוסר חוב אם כ זה כרג עד ידוע כמה חוב כמה זה יהיה בסוף העבודה ה מפריע שמרגע מתחנת העבודה כל ל רגע ורגע החוב תפח ונוצר חוב אבל כל זמן שקלי ד אומן ולא החזיר בלבית אין שמלו עליו אלא כ שמחזיר לכליל בן הבית אז מפריע כ רשי אומר שזה לא כמו שבנו שבזמן העבודה כל רגע ורגע נוצר עוד חוב לא החוב אומנם היה בתחלה אבל לא התברר בהתחלה רק בסוף כשהוא גמר את הכלית ב מפרע שהחוב התחיל כל זמן התפתח יותר ויותר מהתחלה כך אומר רשי אז יוש כן שגם למ דמר ישנה ישנה לסכיות מחה ד סוף רק בסוף נוצר החוב אם כ נוצר מפריע ז מפריע כל פה פוטה לפי זה כיוון דכל זמן שלא מחזיר בעל הבית לא מכלל יוצא שכל לא גמר את העבודה ד אין חוב בפועל רק שיגמור את העבודה אז דבר מפריע אבל לפני כן אין עדין חוב אלא כש מחזיר נס מפריע שומח מחולקים בקציצה יש מחלוקת ביניהם זה אומר מתי זה אומר שניים זה אומר אחד לא אומן מוחזק סב הבית האומן קר מוחזק ימתק טלית למשכון כש מחזירו לבעל הבית הרי מתי נוצר החוב ו משכון נכון רשי אומר שמכון נקרא גם בלי גם בלי שהוא קיבל את זה לתורת פראון אבל צריך שחוב מה זה משכון משכון פירושו זה אתה מקבל כרגע להחזיק לך עד שתפר את החוב אבל אם אין חוב אין משכון אז יצא ככה ש כדי שיהיה משכון יהיה חוב אבל איך מצא רחוב רק בסוף ואחר שמחזיר בעל הבית טולק התפיסה אם הוא נותן את זה ל בעל הבית אז זה כבר לא אצלו אז א לומר שזה משכון בידו שהוא מחזיק את זה מוא נמשך לפני שהחזיר בעל הבית עדיין לא נוצ חוב כש ז בעל הבית אמ צ חוב זה עכשיו בעל הבית זה כבר לא משכון בידו ו לפני שז בע הבית אין חוב אין משכון אח הבית יש חוב אבל אין משכון כ המשכון כבר לא בידו כול ממה זה לא מהדר לא קן משכונות זה כלל הקצות כ אמר ד חריף מאוד הוא אומר שדק מרשי כ שאמנם יש נע ישנ שכירות ר בסוף יש כאן כלן חוב אבל החוב אומנם כל זמן גדל והולך עעם העבודה אבל זה נוצר ר בסוף רק שהוא מחזיר את הכלי לבעל הבית אז בעל הבית חייב כסף ואז הוא אומר החוב של בעל הבית עלל התשלום כל מפריע אבל רק אז נוצר החוב פ שמחזיר לו אין חוב אז מכ יוצא שאין בשקו למה ש מחזיר למה שהוא לא מסיים את העבודה מה למה לא בזמן שהוא סיים את העבודה ועדיין לא החזיר עדיין צח ומר רשי למה למה למה סליחה אני האם אדם שעשה בשבילי עבודה ולא גמר את העבודה אני חיב לו משהו לא אחרי שהוא סיים ולפני שהחזיר מה הוא סיים את הכלי הוא סיים את הכלי זה אבל כ הוא מחזיק בידו בבית לא כ כלום תן לי תק לי אני חייב לך הואי כלי בידו צריך שיגיע הכלי חזרה לידי הלידי בל הבית ואז נוצר רחוב כך אומר רשי למה רשי אומר את זה אפשר לשוך סוגיה בקידוש אבל אנייש היגיון לך כר עבודה על מהל הכלי שכת יש לי את הכלי צי בידי ח לך משהו מה אתה רוצה תן לי את הכלי אז אני זה חייב לך לא לא תג לך ל כלום זה הגיוני מאוד אפשר להגיד אחרת אלמלא רשי כר אבל רשי אומר את זה אז רשי תו לא קשה לו מה הגשתה ל רשי שגם כלי שלו בידה בתורת משכון קונה משכון זה נכון שיש חוב א לא כשאין חוב לא כחוב נוצר ר אחרי שחס את הכלי ואז צ החוב טוב זה תירוצו החריף של הקצוץ אנחנו כאן לא תחר בחריפות עם הקצות רוצה להגיד רוץ פשוט יותר א מתפלא יכול להות שאני טועה במה שאני אומר לא מצאתי בראשונים סתירה למה שאני אומר אב יכול להיות שאני טועה אבל בוא נגיד מה שאני חושב פשוט יותר מה המקור לכך ש בתכונה משכון הזכ את רבי יצחק מה זה רבי י זה סוגיה בקידוש דח נמצא בשס עוד כמה מקומות בקו ד ח עמוד א' אמר ככה אמר רבה אמר רב נחמן הקד שלי התק שלי ממנה הוא אמר לא אישה תקצ במנה אני ן לך מנה איפה המנה ח משכון אליה הוא לא נתן לה עדיין מנה נתן לה משכון ן טבעת הוא לא מכב טבעת אני הטבעת שמנה אומר ת אני ק ש ממנה אבל בינתיים קחי המשכון קחי את הטבעת ת משכון אינה מקודשת למה מעני כמשכון כאן איפה איפה המשכון פה משכון כן יש חוב אין חוב משכון הוא אמר לה אניק ממנה איפה הוא חייב לה משהו השת רחוב הלתה לו משהו הוא חייב לה לא כלום עכשיו הוא אמר תקשי מנה אבל אבל מה המשכון המשכון לא יכול להיות שאלה אם אין חוב אז מה נן כה משכון כה גם את זה צריך להעמיק יותר אבל בפשטות זה הרעיון הפשוט מה זה משכון משכון פירושו הלוה חייב למלווה כסף בינתיים ש בתור רבון ש משהו ג משהו שיהיה ביטוח בשבילו קח בינתיים משכון ש בטוח שהכסף יגיע אלי ך זה כשיש חוב אב אבל החוב יוצר משכון אבל לא משכון יוצר חוב אמני קה שק קה איתי ורב רב נחמן כי שם כ מקודשת למדנו הלכה פשוטה שק קי מקודשת חד אחרים מישהו ה ל הוא ילבה למישהו כסף לאחר לא אישה נתן לאישה להלוואה למישהו נתן למישהו מנה והוא תן לו משכון תן לו טבעת משכון זה כבר משכון ש גמור היה חוב וק משכון משכון בדי בדי האדם הזה שעכשיו רוצה לקדש במשכון את האישה המשכון הזה שהוא כרגע שלו ה מכ רק רבון אבל זה שלו כרגע זה מה שרבי יצחק יגיד רבי יצחק לכן הוא נותן את זה לאישה תקשי לי בטבעת זו כדת משב ישראל הטבעת הרי לא שלו אב ה כן ללא בתורת משכון והתורה אמרה שמה שנמצא בידי אדם כמשכון זה שלו הכן שזה שלו הואק את האישה זה בעצם לא כך שלו יבוא יום אחד המלווה הלוה יפרד את החוב הוא צריך להחזיר את המשכון צריך לקחת מהאישה את את את הטבעת חזרה טוב אישה תגיד אני לא רוצה לתת ני לא מכירה אותך את אתה אלוה אני לא מכיר לא יודעת את מי אתה אני מכיר רק את בעלי בעלי אמר לי לא מכיר אף גבר בעולם חוצ ממנו וק מה מתה ת תהיה בעיה תהיה בעיה משפטית אם הא ידעה שזה משכון צריכה לדעת זה משכון אם ככה את רוצה תחן שלא יודע השאלה הזאת מה יקרה אחר כך שהלווה יבוא ידרוש את החוב ידרוש את המשכון תהיה שאלה כרגע המשכון של ה הבעל הוא שלו והוא נותן את האישה בר רבי יצחק מנן בע לחוב שקונה משכון ה זה לא שלו לאך הוא קונה את זה שנאמר ולכת י צדקה התורה חייבה אם זה לא טבעת אלא איזה משהו אחרי כלי עבודה חייב המלווה להחזיר ללובה את כלי עבודה ביום צו בלילה הוא לוקח את זה כמשכון ביום זה חזור מה לעבוד או אזה בגד צ לבוש אותו ושם נאמר אולך תזקן דובר בעני מסכן שלא היה לו כלי אחר כמשכון רק כלי עבודה שלו או בגדו לכן בעל הבי המלווה חייב להחזיר לו את הבגד או את הכלי ביום שהוא צריך אותו ו התמ לחת צדקה עשית צדקה גדולה מצווה גדולה יש לך שחזרת לו לא ש שתת לו כ התורה אומרת שהכלי הזה המשכון שנמצא בידי המלווה זה שלו ו התורה חיבה אותו בתור צדקה לתת את זה זה זה תפיסה מ התורה שצדקה פירושה גם חיוב לתת כי מד צדקה בני בריות זה אני רוצה אתן לא רוצה לא אתן פה אתה חיווה אותו לתת אתזה ת צדקה מזה שהתורה ק צדקה שזה כאילו שלו והוא ין צדקה אחד [מוזיקה] צדקה [מחיאות כפיים] ד אך שתוק [מחיאות כפיים] טוב לך שתיק אותו חת למדו אותי איך משתיקים הצלחתי כן חסים קצת לא יותר עומק באיזה השכון מדובר משכון שניתן למלווה בישת הלוואה המשכון שניתן לו נקראת הסוף כשהגיע פירעון ועדיין הלווה לא פרת החוב דרש שמלוה לוה תן לי משכון אות אומרים אף אג יצר ה משכון שלא בשת הלוואתו מתי המשכון נחשב פירעון זמני שהתורה רואה את זה כאילו בעלים שלו זה כאילו שלו פירעון רק אם זה אם זה ניתן לו לקראת הפירעון בסוף ההלוואה כי א ניתן למלווה בהתחלה עוד לפני הפירעון רק א לבה לו זה לא נחשב כפרון זה לא שלו א רבי יצחק איר משכו של לבתו מס ממר כיוון בל חוב קונה משכון ש את הלוואתו כן גמ הור עד שיפד משת ההלוואה אזן גמור יפדה שמי עלים שבודי לחשב ממון לק את האישה לק הבדים קראות דים מהתורה שהתורה זה שלך זה שלך גם לגבי קניינים אתה יכול לקנות בזה קרקעות אתה יכול לקנות בזה הבדים קדש בזה אישה זה שלך נכון זה לא שלך לגמרי אבל התורה כיוון שהתורה ראה הולכתי צדקה החשיב זה כאילו שלך כאילו שלך לכל דבר אתה יכול לקנות בזה לסחור בזה עוד מה שאתה רוצה אם כ אמרנו יש שאלה מה יהיה כשלו יפרט החוב איפה מה ישה עם המשכון אבל המשכון הזה נחשב כשלו לכל צורכי צרכו ו זה לא שלו בעצם אבל זה רק בזמן שניתן תורת פירעון אז זה ת פרעון זה כבר שלו אבל אם נתן לו בהתחלה בתחנת ההלוואה לא בתורת פרעון בתורת ביטחון זה לא שלו שלא נקרא מתורת פירעון זה שלא אבל לא ד בתורת ביטחון תורת ביטחון זה רק במת יהיה לך ביד ביטחון אז עשות למרות שזה שני דברים שונים אבל מכיוון שרב יצחק למד את זה שמשכו שלאו שד הלוואתו נחשב כשלא אז גם משכון משת עלתו גם כן נחשב כאילו שלו אנם לא באותה צורה גם כ כאילו שלו וד כ שח קשה על זה מה הקשר אחד לשני מכן למדת שם משכון משת הלוואתו ש משכון משכון שלא הלוואתו משכון שלא משת הלוואתו זה פירעון זה שלו הוא בא לפרוע כבר אמם זה הה רק פירעון זמני א זה פירעון אבל משכון משת לבתו זה לא פירעון ביטחון אז איך זה הת בין אחד לשני רוצה לומר לפ מה שראיינו קודם קסות אמר ששיטת רשי ותוספות היא שגם דבר ש הגיע לידם שמלוה לא בתורת פירעון לא בתורת הגיע בתורה בצורה אחרת בגבי אומן ש קוש התה מאומן זה לא הגיע בתורת פירון בתורת משכון הגיע נתן לו רק לזכרון דברים שלא ניתן תרת משכון בכל זאת זה נחשב משכון אני רוצה לומר כך שאומנם בשת הלוואתו זה עדיין לא משכון זה רק ביטחון אבל אם כשיגיע אח זמן הפירעון ולווה ו פת החוב יגיד המלו מחזיק לך את זה אני לא לפרת החוב ואז זה הופך להיות כן שלות כן משכון אז נכון שבא לידו בהתחלה משכון כיוון שסופו להיות זה אם הוא לא יפרט החוב זה יהפך ל שלו אז למדנו רש וסות שגם דבר שגיל ידיו לא בתורת משכון ם משכון אז צריך להגיד שאמנם הקניין נעשה רק בסוף בזמן של פירון אז זה עשה שלו לגמרי אבל כיוון שגם לפני שהגיע אליו תורת משכון כבר יש דין משכון דין משכון חל הזה גם התחלה ה זה משכון בכוח בפועל זה משכון רק פירעון אבל בכוח זה משכו בידם כם ברגע הלוואה אז זה לא לא באותה חומרה אבל כבר יש כמו שלא לכן זה לא סתם אני אומר אם ק כמו בסוף גם בהתחלה פשוט ההתחלה היא חלק מהסוף סוף מעשה מחשבה תחילה אי אפש להגיע משכון הזה א אפשר להגיע לסוף בלי התחלה לכן התחלה תחילת הפירעון כבר אמנם תחילת המשכון למרות שהמכון יהיה משכון בסוף טוב זה רק להסביר את הענין עכשיו לעומק הדברים ר את הראש כ ראש מסביר דברים שוא חולק על הרש בענין בעניין אומן הראש כך פוש פיוקו כמו אף אגב שלא אמר רבי יצחק אלא שתו כין בעל חו הה כי גמ הור כ שבו ךב האשה קות ומי וצ לדקדק בסוף פ קמנים סושו דיינים מה שש רבי יצחק לא אב אשמר שכר זה לא שלו שומר שכר זה לא כפרוש רשי שפנים קונה משכון שונסי פי רשי זה משכ שואל אבל הגמרא הרשי קש הגמרא מש שומר שכר זה מה שנתם כי אחי י ם גב משכון שומר שכר ירק פ מי אמר פירוש רשי אבלס הרב יצחק שכר ב חמורה טוב יכול ויכוח כאן רק חשוב לדעת לפי רשי שומר משכון מלוה שמר משכון הוא נחשב לא שומר שכר לפי רוב הראשונים פשת הגמרא מה שומר שכר ס ר ש יודע ש מובן יותר מה הקניין פה זה כמו שלך סביר מה אונס מדוע שואל ח בונוסים בגל שכל ההנאה שלו אדם שאל חפץ שה חמור בחברו השימוש חמור שלו כל הנעה שלו עכשיו אין בד משאיל שום דבר כל הרכוש הזה החמור נמצא כולו די השואל והשואל עושה מה שהוא רוצה כל עבודה שהוא עובד הכל כ לו שלא נכון זה לא שלאו הוא חזיר את זה אבל הוא שאל את זה עכשיו אחמ מת יכול להגיד לו ב שואל ל משיל מלאך המוות מליח מלית גםצ היה מת הוא לא מת מת במיטה טבעית פתאום חלה ומת אומר אצלך היה מת אומר לו המש אצלי לא אצלי אצלך אצלך זה היה זה שלך תאכל אותה מלך המוות ה אצלך לא אצלי נכון ש היה אצלי בא אליי אבל כון שאתה היית בעל השימוש לחמור ההנאה כולה שלך אתה הפסדת את החמור ששלם את החמור זה הפש שהתורה אומרת שהשואל חייב לשלם למשעי את כל דני עבודתו כי התורה רואה בשאלה הבעלות ם כל אחריות שבדבר למרות שזה ש הוא לא בעלי אבל כיוון שהשימוש שלו כל הזכויות הזכויות שלו והחובות שלו שומר שכר בודאי שהוא לא בעלי ה ק שומר שכר הוא לא יכול לשתמש בחץ זה הוא שומר אותו הוא שומר בסכר כאן התורה אומרת עונס פטור לא מת בעלה מוות בא לא לא בע לסוחר ב לא השומר בא בעל הבית שה בעל הבית אבל בגבה ידה שיש לה גם לשומר קבל את השכר תשמור טוב שלא יגנבו ש לא תאבד אז החד הזה הוא משלם אז זה אם זה נקדם או לבד הוא משלם זה ההגיון של שומר שכר אז מכן שומר שכר הוא לא בעלי ושומר משכון הוא לא יכול הוא לא יכול מושאל אסור ו להשתמש במשכון אלא אם כן הוא תסכל בהם שהוא בנקה איתה אבל בדרך כלל המשכון הוא רק לשמירה הוא שמר שכר וא זה לא שלו ובד שג הנסים פטור אבל בכל זאת התורה אומרת לעניין צדקה צדקה נין יכול למכור את זה זה כ יכול כ לקנות בזה המ קנלי שכר חשכ גמ הור לחיב הא לאפ ש מקש נפשך או רשי שצוב ונסים אטו לגמרי אם זה של אזח בוס אומר שזה שלו לכן אצלו קרה האסון זה נכון לומר שזה שהוא קנה את זה שלו אבל אם אם הוא לא קנה את זה זה לא שלו אז למה ש שכר ואין לומר שזה שכרו שתופס את המשכון להיות בטוח ב תגיד זה עצמו שיש לו עכשיו ביטחון ביד זה עצמו שכר ם כל ה צריכים את רבי יצחק אלמ להם שנין ש מאומנים היית זה כמו אומן ששומר שכר מש הגרי שומר באמת באומן מובן שומר שכר האדם הזה עבד קיבל את הכלי שבא לבית תיקן אותו יש לה אומן איש ר מחלוקת אחרת האם אומן קונה בשבח כלי זה שהאומן משקיע עבודה בכלי ושינה אותו הוא קנה לפחות את ה את השינוי הוא קנה שלו יש לה אומן בעלות מסוימת נכון לא ניח בעל הבית הביא לו את החומרים היו ידי זוכר את זה היו קונים הולכים להות אריג בחנות אריגים ים לחיית ומרים לו קח מידות תעשה מזה בגד הריג היה של המזמין החייה רק טפר אז נכון שריג עצמו ה שווה רק הניח 20 שק עכשיו שעשה מזה בגד של 200 שק אז בתוך הבגד הזה 20 שק זה של המזמין 180 שק של האומן אם שומן מ אמר שזה הוא נכון השקיע בזה עבודה אבל כל העבודה שהוא השקיע זה ריג של המזמין אז כל העבודה של המזמין נכון שהוא משלם לו אז איך שלא יהיה האומן מחזיק את ה כלי בידיו עד שבעל הבית המזמין ש את הכסף אז שומר שכר יש לו ביטחון יותר ביטחון הוא השקיע עבודה מגע שכר עבודה עבודה קל פרוטה הוא רוצה לקבל את שכר עבודה שמגיע לו כחלק מסחר העבודה זה החזקת הכלי סש זה משכון לא משכון ראינו שלפי רשי זה משכון זה נניח זה משכון וזה שכר המשכון הזה הוא הרובה לשכר שמגיע לו לכן הוא שומר שכר אז אז ה זה פשוט לנו שאומן נחשב כשומר שכר בגלל שהוא שומר את הכלי בשביל השכר של העבודה שהוא עבד זה מגיע לו ועל זה הוא שומר שכר זה פשוט אבל סתם מלווה שקיבל משכון לפיקדון הוא לא עשה שום דבר אותותו רק זה כסף להפך הכסף שהיה אצלו עכשיו לא יצ לו איזה שכר יש לו מזה מה השכר שיש למלווה מזה ש משכון אצלו מה תגיד ש הוא בטוח בחוף שלו תודה רבה מ בקש מך עשות לי ביטחון אל תיקח מני את כסף תשיר לי את הכסף אצלי ואל ת ביטחונות הרי מה זה לא כמו אומן שהשקיע עבודה ומגיע שכר המלוה לא אנחנו לא בריבית לא מגי שום שכר פך הוא הפסיד כספו לא נמצא זה הוא יכול בכסף לעשות מה שהוא רוצ עכשיו הכסף לא נמצא הכסף הזה לא עובד אז הוא נתן לו משכון תודה רבה מה רווח שיש לה מלווה מה המשכון של מלווה מה מה זה רחש לו מזה שכר יש לו זה זה שבטח בחוף שלו הרי הוא קיבל את זה בתורת בגלל הכסף שלו אצלו כי אם הכסף אצלו מה שהוא רוצה מכ ו מה שהוא רוצה מוגבל בכל זא המשכון הזה זה לא שלו לגמרי זה רק ל ביטחון אז ש הרוש אלא וודאי גבי אומנ דווקא שחית ש שכר אחר שמסתכל במותם בשביל שלת הכלי הוא בטוח הוא סחרו ששכר אבל אם לא ילווה לא יצטרך לשכון מהן בגלל שהוא לוה את הכסף שהיה שלו נתן למישהו אחר קיבל לובה משכון אבל אבל אבל הכסף הכסף יותר משכון אלא ד אין זכרות כנ להיותנו כולים להגיד זה לכן ששכר שרבי יצחק אמר שלמד מהתורה לח י צדקה זה שהתורה אומרת שאתה נחשב כעושה טובה צדקה אז התורה מחשיבה את המשכון כשלך של המלווה כאילו שלו באמת וא יכול לקנות בזה אישה יכול לקנות בזה קרקעות יש לו שימוש מסוים במשקו שימוש מוגבל אבל שימוש זה שיכול להשתמש במשכון כד אישה זה שכר תגידו מה השכר שלו מזה לא את הכסף ה יכול ש את הכסף במקום זהש כסף הטבעת כן שאלו אותי שם מה הי חושה טבעת או כסף צך טבעת וטבת יתר טב אותו ערך אלא שות טבעת קס אגב יש פוסקים שאומרים קודש אומר נכון שפי תיאורטית ן תורה אישה ת בכסף אתה יכול ישה כסף מקודשת לי זה תאורטית מעשית אומר אש אישה בכסף בכסף זה נקרא מסחר אתה קונה אישה בכסף הקניין זה לא קניין ממשי זה אדם לא קונה אישה כחוש זה קידושי מיסה באמצע החופה אמר לחדן איפ הטבעת פשש בכיסו לא מוצא פשש לא מוצא כבר כחנו כבר טעמנו מהיין העדים מוכנים הצנים עומדים עם הצנים כל הציבור מחכה ואין טבעת ת שכח כיצר מה עושים דרוז עכשיו הביתה לשלוח מישהו לבית לחפש אתת בבית אתה עומד מתחת לחופה וא מכו ךכ מה הרב אומר אז דעתי שיתן לה כסף 100 שק יודע כמה ישי כמה חת בכיס 20 שק 100 שק צריך פו זה הצלמים צלמו שמה החתן ישה כסף כסף מה יהה אחר ראיתי שזה מקודש שאסור לעשות כזה לא עושים טוב אז י רעיון אחר אמרתי לי אמו יש לך טבעת נישואים כן מוכ לתת לו את זה כן למה לא אבל תביני זה טבעת הזאת ת מתנה גמורה כי השאלה אם תשאיל לו את הטבעת לא מקודשת נשאל שאלה טבעת שלו ש מתנה גמורה גם לא מתנת להחזיר צריך מתנה גמורה אז בוא נשה סכה עכשיו את נות טבעת גמורה בעלך יקנה לך טבעת חדשה ואתה חתן כשתמצא את הטבעת שכנת אשתך לך לצורף תעשה משתי טבות טבעת אחת ושיהיה לה אישה תבעת האישה את מוכנה לזה העיקר שהתחתן כבר ט טוב הסכימה קיצור זה הברקה שלד דתי אני חושב ש היום שצדקתי מה שעשיתי זה שלא עשיתי בכסף זה הה טוב כי חג מצ שפוסקים אוסרים מה אני רוצה לומר למה אוסרים מהזה לא בגלל ש שזה לא שווה לא זה שווה למה לא זה שווה מה זה תיקח 200 ש תשרוף באש הפסדת 200 שק מהזה שתגיד זה פיסת נייר זה נייר שווה הרבה כסף פיסת נייר זה ש 200 שקרים גזרות מתנו מהחדשים גזר מחדשים גזרות יותר מגזרה זה מהות הקידושים ה1 מקודש הפסק גדול נמצ צ מפס שולח הרוך הוא מבין יותר ממך שזה קידוש זה זה לא קניין מצד כבוד מה זה לא זה חוסר תפיסה לא נכונה שהתורה דיברה ל שאדם יודע שכסף לא שהכסף זה לא קניין ממש א התורה חידשה שכדי שהשה תתקדש צך לתת לה כסף אבל התורה לא התכוונה שקס ממש כי יש לך שעה שהתפרש זה כאילו קנית קנית שבחה אישה היא לא שפחה שקונים אותה בשוק אז אז רק צדיקים יכולים לקנות אישה בכסף כי אז הוא יודע שכוונתו שרק לקידוש קניין הדי פשוט שעושה הכסף יחשוב שזה קניין הרי בכל השס אין מ אין קנין רק פעם אחת רק ב קידושים כל מסכת קידושים האיש מקדש מתקדשת אב מקדש המילה קידוש היא המילה היחידה בכל המסכת רק פעם אחת האישה נקנית פעם אחת שואלת למה פה איש ב קדש סוגיה ראשונה קידושים ורבי רבי פסס כך שזה הפירוש שוא שהתורה להגיד זה לא קניין אישה לא קונים י להסביר מה הרווח שיש לו מזה שכסף אין לו עכשיו יש לו טבעת טבעת שאישה י חשו כסף אני זור מה שאמרתי סתם אשש זה כסף או טבעת טבעת זה יותר חשוב מ שיזה כסף את בתח קשת בכסף מה היא עושה מחזקה בכיס מה יש לה מכסף אתב יש לה מה מן הספרה שאמרה הגמרא חליפ שזה ג ןכל זה יותר מגנא אפי זה מג עלו להתפרש לא נכון טוב מה הראש רוצה להגיד ש הפוך מה שחשב לשו חשב ככה התורה חידשה שזה קניין ש משכון נקנה ולכן יכול זה אישה אומר הפוך בגלל שיכול זה אישה זכן קנין כומר מה הוא למד מצדקה אחרי ש מצדקה שלא יכול ישה הראש אומר שזה לא תוצאה זה בעצם זה מסיר לנו מדוע זה קניין באמת צדקה זה רק התורה הדוגמה זה שאתה נותן לו צדקה מחסי את המשכון עשו צדקה אבל גם הדברים אחרים זה עושה זה קניין זה שלך שהתורה נתנה לך רשות להשתמש במשכון ל מטרות אחרות לא רק צדקה זה בכאן התורה גילתה זה שלך לכן מה שג פרק שני עשה שירים זונים קיצר מה שרואים מהראש וו ש שאמנים אומן קונה את המשכון לא בגלל רבי יצחק זה פשוט כ כאן זה שלו זה זה ככ אומר ש פשוט שזה ש שומר שכר מתמנים שומר שכר משו כלומר אומן מחזיק את ה את ה את הכלי בידיו כזה שכרו בינתיים זה כ להגיד את רבי יצחק שהתורה חישה פה זה מובן מאליו מעצם החזקת הכלי עד ש עד שמזמין הבעל הכלי ישלם את ישלם את החוב זה שלו לכן הקשה עוד יותר גדולה עכשיו מסויה שלנו למה צריך מיגו א זה שלו בינתיים תורת משכון תת משכון יותר משכון שרבי יצחק שם תה חידשה פה זה מהות העניין אדם עשה כלי ווא צריך אתו את הכסף שלו מחזיק זה הגריי זה שלו אז למה הוא צריך בזה מיגו כאן כאן אני רוצה עכשיו לחזור כל הקושיה כולם חד חי מכל הסוגה הז ראינו למת כש את כל יהיה משכון המשכון נחשב כשלו התורה חישה כאן חידו ר של צדקה הראש מוסיף כאן מזה שהתורה אמרה שיכול למכור יכול לקו זה אישה וכדומה אז יש לם כן מזה בעלות מסויימת אבל זה שלו באמת זה שלו זה לא שלו התורה דה זה דין כאילו שלו אגב לא סם כאילו באמת נתנ לו סמכות אם הלבל לא יפרד את החוב זה שלו לגמרי ברג שלובה יגיד אין לי כסף ו קח את המשכון בתורת גבייה זה שלאו לגמרי אלא כלל עוד הלוה עלול לפרוע את החוב סו לפ את החוב א זהו שלו הגמרא במסכת במציאה אומרת שום הדר שגם אחרי שבית הדין שם את הערך ופסק שהלב שלא פר את החובה הוא ות לו זמן 30 יום ועוד 30 יום הדרכת וכדומה ואחר כך בית הדין לוקח את המשכון ובודק אותו כמה הוא שווה ובית הדין שהמשכן הזה פר פירעון בכל זאת חזל תקנו שו מעדר שתוך שנה יכול הלוה עדיין לפרע את המשכון חזרה ח שדת חסידות לתת שנה נוספת תן לו צ'אנס אבל אבל זה רק אחרי פרוצדורה כלומר זה לא של ה זה לא של הלו של מיד זה אם הלוה מסכים זה מיד אם אם לא צריך ללכת לבית דין בית דין מחליט וגם אחר כך יש לו שנה זמן לפרוע את החוב עד כדי כך רק אחרי שנה שלא פעל את החוב אז אני אומר זה של ה של המלווה לגמרי אבל כל עוד המשכון נמצא בידו עוד לא עוד לא סקו כל הורים זה עדיין לא שלו הוא מחזיק זה ג כמשכון לתורה אברם מכיוון שזה נחזק ך כמשכון ואתה יכול אתה יכול להשתמש בזה שימושים שלא מזיקים כח דהיינו כ ישה לקנות בזה אתה יכול לשמש שימושים מסוג הזה לא לא מ לא כ לא יכול לאבד את המשכון אתה צריך לשמור עליו התורה נתנה זה דין כמו שלא באמת ייתכן זה אפשרות אולי זה יהיה פעם שלו אבל כרג זה לא שלו רק דין שלו אז מה מה קש רשבא מ ש רשבא הרי צ מיגו הוא יכול להגיד זה שלי שלך זה של שלך אבל מה זה שלוב אומר הכלי הזה שלי הרשבי אמר הרי הרשבי אמר שזה ניכן להוכיח שאומן לא זה לא משכון א לפי רש תוספות זה הוכח לפי הראש מפורש שאומן זה משכון ומשכון זה שלו אז מ ככה למה אומרת בגלל מיגו נכון כי בלי מיגו הוא לא יכול להגיד זה שלי מגיע לי שניים קצץ לי שניים זה שלי לא שלך עדם דין שלך זה הדין הוא כמו שלך אבל לא שלך אתה יכול להגיד זה שלי מגילי מגיל שתיים ש כצ צלי ואתה אומר רק אחד א אתה לא רוצה לתת שתיים זה שני מה זה שלך שלך מי כ ששלך התורה אמרה כאילו כאילו בבקשה כ אזה אישה זה הכל א דרוש מ שתיים בשביל זה להגיד ש מגיע שתיים ש זה לא שלך זה מוחזק בידיך כרוון כפרון זמני עד שיהיה תברר אם זה פירעון או לא פירעון ויכול להיות ש ישלך פם הרדו שלך זה רק דין שלך אל הוא לא המוז מה זה לא הופך אותו למוך זק זו השאלה זה המחלוקת זה בדיוק המחלוקת הרשב ין המה שעשה חרים הרשבא אומר שזה נקרא מוחזק אם זה משכון זה כבר מוחזק נכון שהמשכן לא שלו אבל זה מוחזק אבל ד מה זה מוזק מזק אתה מחזיק את אתה לא מחזיק את המשכון שהוא שלך אתה מחזיק את משכון כערבון במקום שלך זאת אומרת ה בצורה כזאת זה מוחזק בערך זה שאדם מחזיק את המשכון ידיו ולא נותן אותו עד שהקבל את מה שמגיע לו והתורה נתנה את האפשרות הזאת זה נכון הוא יכול להחזיק את זה אצלו אז אז נב זהלא שלו אבל הערך של של השניים ש שניים הוא מחזק בש שנה לא המשכון עצמו הוא לא הכלי שלו המשכון זה רק מקביל הערך של שתיים שש מגיל שת זה שזה וזק שאדם לא אומרני לא מחזיק את המשכון כשלי אני מחזיק את המשכון כערך שלי שהערך של המשכון הוא נניח שהוא סובר ששקול שניים ככ ה קצת לי עבודה של שתיים אני מ משכון בתורת עבודה של של שני מנים זה מגיע לי שני מנים אז הוא מחזיק את המשכון לא לא כמשכון עצמו שלו אלא הערך שלו זה שאלה ז מחלוקת זה נקרא מוחזק או לא מוחזק כי מוחזק מצ שמחזיק את המשכון ומ זה ש משכון שלי אבל פה הוא מחזיק את המשכון רק בתורת ערך ערך מקביל זה נקרא מוחזק זאת הוא ישב הרשבא טוען שאם הוא אם זה היה משכון זה עכשיו כמחזק לכן לא יתח זה משכון חר ש סוברים שלא גם אם זה משכון גם אם זה משכון זה לא נחשב שהוא נקרא מוחזק כ הוא לא מחזיק את המשכון את המשכון עצמו ה מחזיק את המצאות משכון מחזיק את ה ערך שלו רוצה זה לא נקרא מוחזק השא כן מה זה נקרא מוחזק מחזק נקרא מחזיק את הדבר עצמו או שמחזיק את הערך שלו אז רשבי סובר שמוחזק מחזיק את הערך ורש סוברים ש שמחזק רק רק שוא שהוא בדבר עצמו שלו אבל שהוא רוצה באמצעות הדבר עצמו להחזיק את הערך שלו זה לא מוחזק ם הומ ימ אם האומן מת בומו בן אומן מהד כ סליחה לא לא לא לא זה לא שלושים זה כ משכ זה הלח בחוב ו בשניים אם בסוף מה יהיה מה יהיה בסוף אם הלוה לא יפרד את החוב יגיד ליתומים אן כסף קחו את זה שלכם האם בחור גב שתיים זה ג מוחזק או גם מוחזק צריך היום למה לפי הרשב זה שומר סחר מה למה לפי הרשב זהזה כל רשבע מודה שזה שהתורה נ אפשרות להחזיק את המשכון ן את הכסף זאת אומרת שהוא רוצה את מה שמגיע לו את השכר שהוא עבד זה גם רשבסקי בתור הערך כן הוא מחזיק את המשכון בתור ערך של בתור לא אותו משכון זה בתור כן כמשהו בידיו יש לי בידי משהו שהתורה נה לי כות להחזיק אותו הוא לא יכול זה לא שלא ניין צדקה כ שלא נין זה אבל לתפוס את זה תפיסה בוא נק בצורה אחרת יש פוסקים מז את זה פה דרך אגב האם מה הדין זה מחלו אחרת אדם שחייב כל כסף וא לא שילם והגיע לידי המלווה משו הגיע לידיו איזה משהו של הלוה תשמע הגיע לידי חפץ שלך אני לא מחזיר לך אותו עד שאתה לא את החוב תוך החוב זה שלי דין נש זה הוא לא לת משכון זה הגיע לידי בצורה ש מסחר בניהם האם יכול לתפוס את זה בתורת פרון חוב זה שאלה מכסית נף שכן בית דין יכס בית דין יכול מתור גביה הרי בית דין יש הבדל בין המלווה עצמו הלוה לא מלו לא רש להכנס לביתו של הלוה לגבות רכוש שליח בית דין יכול כ לעשות את זה אבל לא נכנס נימה ש עומד עומד בפתח עומד בפתח הביתו של הלוה אומר לו בית הדין דורש מך תוציא כלי מהבית שלך לפרוע את החוב א משכון כרג עד שיפו פ את החוב כו התורה ז אומרת נושה נוש יוציא תאבות החוצה הוא יוציא תאוות כן יכול לבחור מה שהוא רוצה ו לבחור גם גם זיבורית לא עיתית כאן אמנו ש בעל חו גובר בסיבית כי האיש שתה נושב בו יוציא ותה אין בית הדין רשות כנס לתוך ביתו של הלוה המלווה גם זה לא יכול לעשות אלא יכול ותרב דרש את הכסף אלא יכול לה בית הדין שיעשה את זה אבל אם ה הגיע לידי חפץ ש של לובה האם ה יכול להחזיק את זה הגיע לא מחזיר לך אותו הם אבזה נש יתכן שזה קשור לשאלה הז גם כן שלום מה שלומך