התוועדות ליל י"ט כסלו | עם הרב שניאור אשכנזי | צמאה לייב תשפ"ו

שתהזה גם את האורגר מבקש לא רוצה אתם לא ישאירו &gt;&gt; פה הילדים אה באתם במיוחד מה באתם על בגלל זה אפשר כוח לך קצת מי שלמד הרבה כל מיני חים כאילו הם טיול באנו לו ספרים בסדר איפה הלחיים? יש פה לחיים על השולחן? אין. אתה מביא קצת לחיים בעצם משהו שכל שאתה נכלות. יוכל לברך לזאת. נו אז בינתיים יהיה על מים גוט יום טב גוט יום טב &gt;&gt; לשנה טובה בלימוד החסידות ובדרכי החסידות ניכטב וניחתם השמש שקעה א מבקשים מכל הילדים, מבקשים מכל הילדים לכבד את המעמד. יש כאן מסביבכם הרבה אנשים מבוגרים שרוצים לשמוע בשקט, ברוגע. אז מי שיכול לשבת ולהקשיב להתוועדות של מבוגרים טוב מאוד. מי שקשה לו, אין שום בעיה. יכול להסתובב בחוץ, בתערוכות, בספרים. יש ממול גם א דוכנים של אוכל. הכל בסדר. אבל כאן זה באמת יהיה התוועדות בצורה יותר בוגרת. אז בואו נכבד את המעמד. בוא אה יש לחיים אמיתי. הנה לחיים לחיים. תנו לציבור יש לחיים. &gt;&gt; מה יהיה? הנה. אז תחלק לאנשים סביבך שלא לא נהיה פה כל כך לבד. השמש שקעה והיום מעיר. ירד הלילה אבל זורח בעולם אור שפותח את הראש ופותח את הלב ונותן חיים. ונותן שמחה ונותן מוטיבציה ונותן את הכוחות להתחיל שנה חדשה בעבודת השם בלימוד החסידות ובדרכי החסידות זה קשה כל כך אני מחפש את המילים איך להכיל את ההתרגשות איך איך לטאר את היום הזה איך להגדיר את המהפכה הזו שיצרה החסידות הרי הכל השתנה הרבי הרשע אמר אור וחיות נפשנו. כשמדליקים אור שום דבר לא משתנה והכל משתנה. אין שום דמיון בין החדר לפני שהדליקו בו את האור ואחרי שהדליקו בו את האור. הכל משתנה מן הקצה אל הקצה. האור מאיר. אז אדם יודע את דרכו. והאדם מתקדם בכל רגע. וכל רגע של חיים זה זמן של עשייה וזמן של של יצירה וזמן של חידוש. כשיהיש שור הכל משתנה ואני רוצה היום באמת לחדור אל עומק ומהות הדברים כי כל אחד שואל את עצמו אבל מה היא החסידות מה עושה החסידות מה היא אישר כוח מה משנה החסידות מה היא שינתה מה היא עושה אחרת זה אור זה מילים יפות אבל מה הכוונת תן לי למשש את זה בידיים אבל לפני זה כדי לבטא את רגשי הלב אני באמת בתוך יוצלב כבר שבוע ימים את הכפוטה את הסרטוק של שבת לבשתי כבר ביום שלישי לפני שבוע ומאז לא פשטתי אותו ובכל זאת כשמגיעים ממש לו תסגיסלב זה הרגשה אחרת לגמרי זה מהות היום זה קדושת היום אור אור השם עלייך זרך וחשבתי איך אפשר לבטא את שמחת הלב איך אפשר לבטא את רגש ההודעה רגש ההתרגשות רגש השמחה ההולצת על היום הזה אז אז חשבתי אולי סיפור אחד ככה כדי למצוא מילים לתאר את מה שאי אפשר להרגיש את מה שאי אפשר לתאר. אבא שלי היה אומר שבשירה, בשירה בתורה יש חללים. השירה בתורה כתובה עם חללים. יש את השירת הים. שירת הים כתובה הריח על גבי לבנה ולבינה על גבי הריח. יש פה מישהו מישהו שהוא בעל קוירה או שהוא עלה לתורה לשבת שירה. בדרך כלל מעלים את הרב, את הנכבד שבחבורה. אבל מי שיודע, מי שראה את שירת הים, היא בנויה כמו לבנה. על גבי חללים או החללים על גבי הלבנה בשירת האזינו היא בכלל כתובה בשני טורים ויש טור חלל באמצע השירה כתובה עם חללים ואבא שלי אמר כל כך יפה שהחללים זה מה שמעבר למילים החללים זה אותו רגש עמוק של הודעה של שמחה של התרגשות שאי אפשר להכיל אותו במילים מילים בסופו בסופו של דבר הם משאב מאוד נמוך. אנחנו ביחסים כל כך הרבה משמעות למילים. האדם נקרא רוח ממללה, האדם נקרא מדבר. אבל האמת היא שמילים יכול מילים יכולות לטאר רגש מאוד נמוך. כשאדם חווה באמת מחתן את בנו יחידו, מחתן את הילד הראשון. כשאדם נופל לאוצר גדול מן השמיים, כשאדם חווה התרגשות גדולה באמת, אין מילים שיכולות לתאר. מה הוא אומר זה? זה אושר גיבנך. זה חבל על הזמן זה. אי אפשר לתאר את זה. אי אפשר לנסות לתאר את זה. המילים יכולות בסופו של דבר לתאר רגש מאוד נמוך. אבל מה יעשה אדם שחווה אושר גדול, חווה התרגשות גדולה, שמתמודד עם אוצר גדול שנפל לו מהשמיים והוא בכל אופן רוצה לומר מילים אז הוא שר שירה וטיר בתוכה חללים. והחללים זה מה שמעבר למילים. החללים זה מה שהמילים רק רומזות להם. המילים הם רק המסגרת שבתוכם אתה ממלא את מה שאתה איךשהוא כדי לתת איזשהם אותיות להתרגשות שלך. אז אמרתי לספר סיפור שהוא לא בגדר מילים הוא בגדר חללים. הוא מה שבתוך המילים הוא מה שבין המילים הוא מה שבקניצן הוא מה שבכפלים. אתם יודעים אני עכשיו חושב על סיפור אחר. יש סיפור ישיר שקשור ליוטסלב ממש שמתאר את העניין הזה שיש בחיים בהתגלות של הקדוש ברוך הוא בעולם יש את התגלות שבאה בצורה גלויה בצורה של מילים שהיא דפוסה שאתה יכול לתאר אותה ויש התגלות שבאה דרך הכפלים דרך הכפלים שבדפים דרך מה שבין השורות דרך שם הקדוש ברוך הוא משחיל את עצמו היא נזכר עכשיו בסיפור מיוחד במינוק כל כך מתים. אנחנו מסיימים היום את הלימוד בספר התניה לפי תקנת החיטת של הרבי הקודם. מסיימים היום את המחזור ומחר נתחיל מחדש. תשמעו סיפור פלא פלאות לא על המילים אלא על מה שבתוך המילים. מה שבין השורות מה שבין העמודים שמה נמצאת ההתגלות האמיתית של התורה. לפעמים יהודי צריך לחפש את התשובות לא בשורות עצמם אלא ביניהן, מעליהן, מתחתיהן, ברמזים. לפעמים שמה נמצאת התשובה. היה יהודי באמריקה שקראו לו הרב פינחוס טיץ. פינחוס טיץ היה רב אמריקאי מודרני לא היה שייך לחסידות שהייתה לו רב קהילה חשובה בניו יורק דומני. רב חשוב שמה בהסתדרות של הרבנים האורתודוקסיים. הייתה לו זכות נדירה רשות כניסה לברית המועצות. בשנים ההם ברית המועצות הייתה מופרדת מכל העולם עם מסך ברזל. מסך ברזל אמנם דמיוני אבל מוחשי יותר מכל המוחשיות. הפריד בין כל מדינות ברית המועצות לבין העולם כולו. לא ידעו מה קורה שם. מי שנכנס לשם לא תמיד יצא משם. כל אחד שהגיע לשם היה נרדף. היה תחת מעקב. היה נמצא בסכנת מידית. זה היה אי נפרד בפני עצמו. המדינה היא כמו שהרבי היה קורא. רחוק מהדעת, רחוק מהתודעה שאף אחד לא ידע מה קורה שם אחורי החומות. ולרב פנחוסטיץ הייתה את הזכות המיוחדת הזו שהוא היה עקב איזה הסכם בין ממשלת ארצות הברית לממשלת רוסיה שהוא היה נוסע אחת לתקופה, אחת לשנה או משהו כזה כדי לבחון את מצב הקהילות היהודיות בברית המועצות. חלק מהשקר הקומוניסטי עבודת פרך זה בפי רח הרשע תמיד עובד עם מסכות עם צביעות עם מסכות של טוב עם מסיחות של ידידות עם השיחות של הגינות הרי הרשע אף פעם לא חוסף את עצמו לא בא בידיים חשופות הוא תמיד מתחפש אז הקומוניסטים היו מתחפשים שכלפי חוץ הכל טוב מי שרוצה שיבוא ילמד יתפלל מה חסר לכם אז הנה הרב טיץ רואה אז הרב טיץ היה נכנס לרוסיה ועובר בין בתי הכנסת המרכזיים ובאמת מדווח שברוך השם יש יהדות במוסקוה, יש יהדות בכיאב, כאילו, אבל היו משחקים את המשחק הזה. לרבי נודע מהמשעות של הרב טיץ, לרבי נודע מהאישור החריג שיש ליהודי הזה להיכנס לברית המועצות. ובשביל הרבי זה היה נכס יקר ערך. כי הרבי ניאל מחתרת מאחורי החומות. הרבי ניאל מערכת ביון חשאית. שפעלה להחזיק את היהדות בציפורניים, להחזיק את הגלת האחרונה שלא תכבה. איפה שהוא שעוד יהיה מקווה אחד פתוח, איפה שהוא שעוד יהיה ברית מוהל שיכול למול, איפה שהוא שיהיה שוחט שאפשר לסמוך על השחיטה שלו ישר כוח. איפה שהוא איך שהוא שיהיה באמת איזשהיא גחלת של מקום שאפשר לבוא להתפלל, אפשר להגיד קדיש. ופנחוסטיץ היה יופי שליח. אז כל פעם שהוא היה נוסע, הוא היה לילה לפני שהוא נוסע, היו דפיקות מוסכמות בדלת, מגיע בחור מהמזכירות של הרבי עם ארגז, עם שליחויות. בבית הכנסת המרכזי במוסקוה, ומריין הראש, תשאיר את התפילין, בברוצקי בכיאב תשאיר את המזוזות. בבית הכנסת בגרוזיה תשאיר את החומשים, בבית הכנסת בבוכרה תשאיר את הסידורים. מסכת של קשר. ובינתיים כשהוא היה חוזר הוא כבר היה מסתובב בבתי הכנסת האלו והוא היה יכול למסור לרבי דש פה נמצא זה פה נמצא זה פה עסרו את השוחט פה קברו את המועל פה הגיע מול חדש וככה הרבי היה מקבל את המידע מה קורה מאחורי החומות ואיפה צריכים לחזק מאחת הפעמים הוא מתכונן לנסיעה כרגיל 10 בלילה התפיקה המוסכמת התפיקה של אנשי החרש הוא שומע את התפיקה הוא יודע שהגיע השליח מהמזכירות הוא אף פעם לא היה אומר מתי הוא נוסע והרבי היה יודע יודע מהמקורות שלו, מהחיבור לממשל האמריקאי, הרבי היה יודע מתי הוא נוסע. ומגיע הבחור מהמזכירות של הרבי, שליח כמו איש ביון, ונותן לו כרגיל את הארגז, ומוסר את השליחות הרגילה. התפילין לפה, המזוזות לשם, הסכינים של המילה לפה, הסכינים של השחיטה לשם ויש לו שליחות. ואז מתקרב אליו הבחור, התקרב אליו, נצמד אליו, מוציא מהכיס ספר תניה והוא אומר לו, "הרבי מבקש שתיקח איתך את הספר תניה הזה בכיס לאורך כל המסע." את הספר תניה הזה תחזיק בכיס התניה במקור הוא ספר קטן. היום כבר מוציאים אותו גם במדורות גדולות במקור זה היה ספר קטן. רבי לבי יצחק ברדיצ'וב כשראה את הספר הוא אמר איך הכניסו אלוקים גדול בספר קטן זה ספר קטן גם בממדים שלו הוא ספר קטן והרבי מבקש תכניס את זה בכיס של הג'קט של הרקל של הסרטוק של הקפוטה עם מה שאתה הולך ותיקח את זה איתך לאורך כל המסע פינחוס טייץ מאוד נבהל ומאוד כעס רגע אתם מנצלים אותי אתם משתמשים בשירותים שלי כדי לסכן אותי אני ידעתי שבסוף תעשו עליי סיבוב לקחת איתי ספר ספר חסידות ברוסיה. חסידות זה שני אוסון. שני אוסול זה משפחה שגורשה כולם מרוסיה. למה אתם עושים לי את זה? עד היום שלחתם ספרים יהודיים כלליים, חומשים, סידורים, סכינים לשחיטה, סכינים למילה, לא יכלו לבוא אליי בטענות. אבל אתם מקשרים אותי עכשיו עם חבד? חבד ברוסיה זה המילה המגונה ביותר. הרבי הקודם נאסר בעוון ניהול המחתרת היהודית בברית המועצות. הרבי הקודם גורש עם כל משפחתו מברית המועצות ועוד לקחת איתי את הספר כל המסע הרי אני יכול לעבור בדיקות ואני יכול לפגוש סוכני חרש הוא מאוד כעס הוא רצה להגיד עד כאן תעזבו אותי ניצלתם אותי יותר מדי גמרנו סיימנו את החוזה הוא לא חסיד חבד הוא לא חייב שום דבר לאף אחד הוא בסך הכל עשה טובה אבל מצד שני הוא כבר הכיר את הרבי והוא ידע שהרבי לא עושה דברים לא חשובים הרבי לא עושה דברים בשביל האומור, בשביל השובבות, בשביל ההרפתקנות. הרבי לא רוצה לבחון את הגבולות שלו. יש פה איזשהו עניין והוא התגבר על הכעס והתגבר על ה על האכזבה והתגבר על הפחד ולקח את הספר תניה בשקט והכניס אותו בכיס הפנימי של החליפה. המשע התנהל כרגיל. הוא היה בכאב והוא היה במוסקווה והוא היה בפטרבורג והוא היה בגרוזיה והוא היה בבוחרה והוא היה פה והוא היה שם המסע התנהל כרגיל וברוך השם הגיע הלילה האחרון הגיע הלילה האחרון לפני שלפנות בוקר הוא הורז את המזוודה וחוזר חזרה הוא הלך להתפלל בבית הכנסת הגדול במוסקווה ויוצא חזרה למלון שלו אחרי תפילת רבית יוצא חזרה למלון בראש יש לו מחשבה שמחה ברוך השם עוד שבוע עוד מסע הסתיים בשלום. אני חוזר הביתה, חוזר לאשתי, חוזר לילדים. ואיך שהוא חושב את המחשבות האלה, הוא מתקרב לכביש ראשי. הוא תמיד הקפיד לקחת מלון ב במקום הכי מרכזי בעיר, שהם יראו שאין לו מה להסתיר. הוא ידע שכשהוא לא נמצא בחדר, הם הופכים לו את המזוודה, הם הופכים לו את המיטה, הם בודקים תחת הסדינים מה הוא הביא, מה הוא מחביא, הם הופכים את הכספת שיש לו בחדר. לכן היה חשוב לו להראות שהידיים שלו נקיות. הוא לא לוקח איזה מלון באיזה שכונה, אתם יודעים מה, שמייה מסתובב שם. הוא לוקח את המלון הכי יקר, הכי מרכזי במרכז העיר. הדלת פתוחה, יכנסו מכובדים, תיכנסו, תבדקו, תיקחו מה שאתם רוצים. אז יש לו דרך קצרה מבית הכנסת שמה להגיע למלון, כביש אחד לעבור. והוא ככה בהתרגשות גדולה, ברוך השם, מסתיים מסע בשלום, הוא מתקרב לכביש, מתקרבת מכונית, אז הוא עוצר לתת לה לעבור. במקום להתקדם מהר יותר, כי הוא מפנה לה את הכביש, המכונית מעטה. עוצרת לידו, הדלת האחורית נפתחת, יוצאות זוג ידיים וסוחבות אותו אל תוך הרכב והוא נחטף. נחטף באמצע העיר במוסקווה, לא יודע אם לאור יום אלא לאור לילה, אבל הוא נחטף ומוכנס אל תוך הרכב והרכב פותח בדערה ועף משם. החוטף הפיל אותו על המושב והוא שם לב שהחוטף הוא בחור צעיר וקדימה הנהג איש מבוגר. שני אנשים הוא נחטף מדי שני אנשים צעיר ומבוגר כשההוא מפיל אותו ככה על המושב הוא פתאום מרגיש לחץ ממה שיש לו כאן על יד החזה והוא נזכר בתניה הוא נזכר בספר שיש לו כאן בכיס והוא מרגיש ידעתי שאסור להתעסק איתם הוא מרגיש שהספר הזה הפיל אותו הוא אומר אני פה כל פעם בחיים לא עצרו אותי בחיים לא עשו איתי שום דבר פתאום עכשיו מה הם רוצים הוא מאוד מאוד התאכזב הוא מאוד מאוד כועס אבל לא היה לו זמן לחשוב להתחיל לתח לתכונן את לתכונן את הנסיבות, לתכונן את האירוע מה הוא אומר, מה הוא מסביר, מה הוא מתרץ, הוא בטח היא לקח לא איזה מטה של הכגבה לחקירות אבל הרכב נסע בכיוון אחר. הוא ידע איפה המטן של הקגבה בעיר, הוא במרכז העיר, הוא בקרמלין, לא, הרכב לא נסע לכיוון הקרמלין, הרכב נסע לכיוון היציאה מהעיר, חטפו אותו למקום מחוץ לעיר, לאן הם נוסעים? הוא מנסה לברר, לדבר, אף אחד לא עונה לו, לאן הם נוסעים? הרכב הצער בפרו מחוץ למוסקווה, פרוור חשוך, מוציאים אותו מהרכב והוא מגלה שזה בדיוק הפוך ממה שהוא חשב. זה כל הפנים שאסור לו לדבר איתם בבתי הכנסת. הוא פוגש את כל הזקנקנים ואת כל העיניים המפוחדות, כל אלו שהוא יודע לזהות אותם מרחוק שאם אלא אסור לדבר. זה פשוט היו חברי המחתרת הישראלית, חברי המחתרת הציונית האלה שפעלו ברוסיה בכל מיני נקודות וזה אנשים שאיתם היה אסור לו לדבר והם חוטפים אותו כנראה שהיה להם 10 מאוד חשוב להגיד לו והדרך היחידה לגשת אליו לדבר איתו זה להסכן אותו כי הם האויב ברוסיה הם כולם עסירי ציון הם כולם מסורבי עלייה הם כולם קונטרבולוציונרים כולם בוגדים כולם פועלים נגד השלטון הוא מבין שהם חטפו אותו והם צריכים ממנו משהו אז קודם כל הוא נרגע מהם לא יהיה לו כל רע הם מכניסים אותו לחדר לאיזה בוודקה מקום כזה חשוך מט ליפול עם קצת ארינג קצת מאשקה קצת מלפונים חמוצים מתיישבים משני הצדדים שלו שני החוטפים הנהג המבוגר מימין והצעיר החוטף משמאל הם אומרים לו תשמע אנחנו מצטערים על הפחד שעשינו לך אבל זה עניין של פיקוח נפש על של סכנת נפשות אין לנו איך להעביר לך את המסר בדרך אחרת כי לגשת אליך בעיר זה יפיל אותך ואתה לא תחזור לכאן יותר הם אומרים לו לא, תשמע. אומר, מתחיל לדבר המבוגר. המבוגר אומר, אני ראש המחתרת היהודית במוסקבה. אני מנהל את כל הפעילות. הפעילות של העלייה, הפעילות מול שלטונות ישראל, הפעילות מול נתיב, מול הגופים החשאים של ישראל שפועלים פה במוסקווה. ונודע לי שעלו עליי. נודע לי שהרוסים זיהו אותי, סימנו אותי ועומדים לעצור אותי. ואני לא יודע מה לעשות. לברוח כי אם אני אשאר פה לא אם אני אשאר פה ישלחו אותי ל-13 שנים לסיביר כמו ששמחו את שרנסקי אבל אם אני אעזוב אני המפקד מה יהיה אני לא יודע אם צאו לי מחליף זה שאלה ש פיקוח נפש יכול להיות שעד שלי יחזור הביתה כבר יעצרו אותי אולי הם כבר עומדים תחת הבית לחכות לי אני חייב תשובה כמה שיותר מהר לדעת מה אני צריך לעשות אוקיי אז מה אתם רוצים ממני אנחנו רוצים אומר המבוגר הזה שתחקוק את השם שלי את השם שלי במוע כוח וכשאתה נוסע לניו יורק, מגיע לניו יורק, תעביר לרבי את השם שלי, תיכנס לרבי מלובביץ' ותגיד לו שמואל בן שושנה שואל, האם לברוח, האם לעלות ארצה, האם לברוח מכאן ולהעלות ארצה או להישאר כאן ולהמשיך לשמור על הגלת? הוא רצה לשאול אותו, אבל איך הרבי יענה? אבל הוא ראה שהאנשים האלה הם ככה חיים בעולמות אחרים והוא לא לגמרי מבין אותם. אז הוא אמר, "אני לא אפריע. אם זה עושה לו טוב, אין לרבי איך לענות להם, אבל בסדר. אם זה עושה לו טוב, אז שיו מבסוטים." והוא זוכר במוח הוא רב, הוא רגיל לשנן טקסטים. כמובן לכתוב על פתק זה היה אסור מכל איסור כי לכתוב על פתק יכולים לתפוס אותו במכס ולמצוא את הפתק. אז הוא צריך לזכור במוח. שמואל בן שושנה שואל האם לברוח מרוסיה? ואז הגיע תורו של הצעיר החוטף נו ומה אתה רוצה ממני? מה מה עשיתי לך רעה? אומר החוטף גם לי יש שאלה של א לא פיקוח נפש אבל שאלה חשובה מאוד. אני מהנדס טילים. אני עובד במפעל באחד המפעלים המסובגים ביותר בצבא בצבא רוסיה. יש לי תואר מסוב, יש לי תואר מאוד חשוב ואני לא יכול לצאת מפה. אבל הילדים גדלים ואשתי לא מוכנה לגדל כאן ילדים. ואני רוצה לשאול את הרבי האם לבקש השרת עלייה לישראל? הבעיה היא שברוסיה, ברגע שביקשת השרת עלייה, קודם כל פיטרו אותך מהעבודה. אתה כבר לא נאמן, אתה אוהב את הארץ יותר מאיתנו אז קודם כל פיטרו אותך מהעבודה. ואחר כך גם לא קיבלת השרת עלייה. אז אני לא יודע מה לעשות. מצד אחד עומדת אשתי שלוחצת עליי לבקש השרת עלייה לישראל. מצד שני עומד הפחד שיפטרו אותי. אני גם אשאר בלי עבודה וגם אשאר תקוע פה. אז אני מבקש שתשאל את הרבי ש אני יודע צבי בן יוכבת. צבי בן יוכבת שואל האם לבקש הושרת עליה ארצה? אז הרב תית זוכר, שמואל בן שושנה שואל האם לברוח וצביא בן יוכבת שואל האם האם האם האם לבקש הושרת עליה ארצה? טוב, הם אומרים לו, מתי הטיסה שלך לפנות בוקר, יש לך עוד כמה שעות, אז בוא כבר תתוועד איתנו. מגיע רב, מגיע אדם בעל צורה, מגיע תלמיד חכם מאמריקה, בוא תתבו איתנו, תרומם אותנו, תגיד איזה מילה של תורה, מילה של צורה. אז התחילו לנגן והתחילו להגיד לחיים ולהתרומם קצת ולשכוח את המציאות שנמצאים בה. ואז פתאום הוא נזכר בספר שיש לו בכיס והוא אומר להם, אתם יודעים, אתם מדברים על הרבי, על הרבי, על הרבי, אני לא חסיד חבד, אבל אצלכם הוא כל כך חשוב. יש לי בקי ספר שהגיע מהרבי. מה תוציא? הם כמעט חטפו לו את הספר, כמעט קראו את השקט. המבוגר מוציא את הספר, רואה שזה תניה. תניה ברוסיה זה היה מעבר לחומות. זה היה משהו מגן עדן. זה היה אוצר שאי אפשר לגעת בו. הוא התחיל לנשק את הספר ולטף את הספר ולבכות עם הספר ולדפדף ככה בספר. ואז הוא אומר, "רגע, יש פה קניץ', יש פה כפל. באחד העמודים יש כפל. בעמוד בצד שמאל יש כפל למעלה בפתק. מישהו סימן את הכפל. הוא פותח את הדף עם הכפל. זה עמוד קסב בתניה. למדנו אותו אתמול בחיטת. זה דף אחד לפני סוף התעניה. תבדקו אחר כך המילים הראשונות בראש העמוד. תבדקו. זה היה בחיטת של אתמול. המילים הראשונות בראש העמוד שהשעה דחוקה לו ביותר ואי אפשר לו בשום אופן להמתין. הוא שאל מה המבוגר ביקש לשאול את הרבי האם לברוח מרוסיה והרבי שבוע קודם כבר שולח לו את הספר עם הכפל ובראש העמוד כתוב שהשעה דחוקה לו ביותר ואי אפשר לו בשום אופן להמתין הצעיר רואה את זה הוא אומר אולי הנס יקה פעמיים הוא לוקח את הספר גם הוא מחבק וגם הוא מנשק וגם הוא מדפדף הוא אומר רגע יש עוד כניש בעמוד לחספר התניה כמדומה לי זה פרק כט המילים הראשונות בראש העמוד לעלות לארץ אז גם לא מה הוא שאל הצעיר האם לבקש השרת עליה שבוע לפני שהוא שאל תרם יקראו ואני אהנה הרבי כבר מסמן להם את התשובות מאוד מעניין הרב טיץ מספר שכשהוא חווה את הסיפור הוא לא התרגש ממנו הוא אמר נו גם כן יצא להם טוב איך אומרים מה כתוב בתניה וכמו כמו בכל התורה חצי מהספר כתוב שהשעה דחוקה ביותר ואי אפשר להמתין וחצי כתוב לעלות לארץ מה יכול להיות זה פגע בול נו מה זה לא איזה שם תשובות חריגות מענה חריג להשקיע בהנטליה זה היה הבעיות הכי מצויות של יהודי פעם כתוב לברוח פעם כתוב לעלות לארץ מה עוד יכול להיות והוא ככה ניסה להמיט בערך הנס הוא לא היה חסיד כשהוא חזר לאמריקה הוא תמיד היה נכנס לרבי לתאר לסכם את המסע את מה הוא ראה מה הוא שמע מה צריך לשפר הוא שוכח עם הרבי שיחה שלמה לילה שלם והוא לא אמר מילה על הסיפור הזה זה נראה בעיניו כמו איזה מעשה מוזר ומשונה והוא לא אמר שום דבר על הסיפור. לפני שהוא יצא הרבי שואל אותו את הקנישן הם ראו? את הכפלים הם ראו? אז אני אומר שיש לפעמים התגלות אלוקית שבאה בתוך האותיות ויש לפעמים התגלות אלוקית שבאה בין האותיות שבאה בין השורות. אי אפשר לתאר מה אתה מרגיש רק דרך כפלים, רק דרך רמזים, רק דרך איכשהו ללכת מסביב. אתה יכול איךשהוא לבטא את רכשי הלב. אז באמת זה יום כל כך גדול, זה יום כל כך כביר, זה יום שהוא כל כך אינסופי, ששינה את האדם ושינה את התפיסה ושינה את החיים ושינה את הגישה שמאיפה בכלל אפשר להתחיל, מאיפה בכלל אפשר למצוא את המילים, אבל ננסה, לא נדבר גבוה מדי, אבל איךשהו ננסה, אבל נגיד לחיים וננגן, יש לנו פה מנגנים מופלאים, רבי מאיר רוזן ומי ביחד איתך? מנדי מנדי קודן גם קנר מופלא מהקנרים היהודיים הגדולים עלי אדמות רבי מאיר רוזן וגם מאיר קודן האורגניסט התוועדות חסידית עיקרה זה הניגון הדיבור זה רק בשביל ככה למלא את הניגון שהניגון לא ירק אז ממלאים אותו עם דיבור אבל עיקרה זה הניגון יש לנו הערב אולי עוד לפני פדה בשלום עוד לפני הטקסו מהניגונים של אדמור הזקן ניגונים מעוררים להכניס אותנו לאווירה של היום הגדול והקדוש הזה. היום ששמש השם זורחת עלינו. היום שבו אפשר לצאת ממסגר הסיר, אפשר לצאת מהמעסר. האדמור הזקן הבטיח, מי שישמח בשמחתי אני אציאנו מן המיצר אל המרחב. ערב שאפשר להתחיל הכל מחדש לגבי שיניים חדשות, ראייה חדשה, תפיסה חדשה ולצאת לגמרי למקום חדש בחיים. לחיים, לחיים. אולי רגע רב מאיר &gt;&gt; רב מאיר אבינו מלכנו זה ראש השנה לחסידות &gt;&gt; אבינו מלכינו מהתחלה עם ההקדמה &gt;&gt; כן הייתי מהתחלה ניגון של אדמור הזקן אחד מעשרת הניגונים של אדמור הזקן אצל חסידים יט כסלב נקרא ראש השנה לחסידות מה זה ראש השנה לחסידות היום שהוא הראש של כל השנה היום שמכוון בן על כל השנה, שמשפיע על כל השנה, שנותן כוח לכל השנה. זה יומיים יט כ ששנה שלמה תלויה בהם. אז כמה מתאים להתחיל את היום הזה עם אבינו מלכינו, עם הניגון של ראש הש. &rlm;M אני רוצה שהם ישיבו אתה מבין เฮ לחיים, לחיים, לחיים. נו, חבר'ה, תיקחו, תגידו לחיים, זה התוות חסידית. התוועדות חסידית זה הרבה נפשות אלוקיות שמתאחדות יחד כנגד נפש בעמית שלא מוכנה להתאחד. אז יש לנו הרבה יותר כוח. אני לא שחקן בהצגה, אני לא שחקן כדורגל שכולם צופים בו. אנחנו כולנו ביחד מנסים לטפס, מנסים לעלות, מנסים, מנסים להפוך את היום הזה ליום משנה חיים. אם היינו מבינים את הכוח של היום הזה, את העוצמה של היום הזה, אם היינו נורמלים, היינו משתגעים. יושב פה יהודי בקהל, אני לא רואה שמעליי את ה אור, אני את האור, אני לא יכול לזהות את האנשים, אבל כשנכנסתי ראיתי אותו, יושב פה יהודי בקהל שלימד אותי לפני כמה שנים מה זה העוצמה של היום הזה. האמת היא שמאותו זיכרון איתו יש לי שני זכרונות. הוא סיפר לי חודשיים אחר כך הזיכרון השיני מאותו נסיעה שמעתי אותו לפני שנה סיפור המשך יוטיס קיסלב מגיע אצלי תמיד אחרי שבוע של סי של התוועדויות ביום ובלילה ואני מגיע ליוטיס קיסלב כבר מותש ועייף לא יכול לשבת על יד ההגה אז לפני כמה שנים זה נדמה לי היה שלוש או ארבע שנים זה היה באמצע הקורונה היהודי הנחמד הזה מתקשר אליי והוא אומר לי שני אור אתה בטח עייף יהיה לך קשה נסו היום להתוועדות ואתה תשבת אחת מאוחר לאל יוטת כיסלב אתה תשב עד מאוחר תגיד לחיים בוא אני אקח אותך אני אקח אותך ואחזיר אותך תוכל לנוח והלוך בחזור שמחתי מאוד הוא בא אליי הביתה לראשון ויצאנו כאן לירושלים עיר הקודש להתוועד ברמת שלמה בבית הכנסת הגדול שמה 770 של הרב אבין בדרך אני מקבל טלפון מהשליח בשערי צדק הרב יוני שני אורסון השליח בבית הרפואה שערי צדק הוא אומר לי שניור תראה יש פה יהודי חסיד חבד מרמת שלמה שלא יהיה היום בהתוועדות שלך הוא מאושפז בבית הרפואה בגלל איזה סיבה אני לא יודע למה והוא לא מצוברך מהמצב הרפואי כמו שהוא מצוברח מזה שהוא לא יהיה בהתוועדות ביותת כיסלב ואני מבקש ממך טובה אם אכפת לך בדרך לרמת שלמה לעבור דרך שרי צדק ונעשה פה עוד איזשהי התוועדות קטנה נו מי יכול להגיד לא לבקשה כזאת בסדר בסדר ברמת שלמה אני אשבת שתיים בלילה את נשב עד שח נגיע חצי שעה יותר מאוחר לא קרה שום דבר נכנסנו לשערי צדק נפנו אותנו לאיזה מרפסת במרפסת פתחו שולחן עם קצת אתם יודעים קצת עגבניות וקצת מולפונים והתחילו לצאת חולים אני לא ידעתי כל מה שקורה בפנים אני ישבתי בחוץ עם האנשים דיברנו חצי שעה מה שדיברנו ניסינו להתעודד ביחד לברך אחד את השני לקבל החלטות טובות והמשכתי הלאה להתוועדות ברמת שלמה לפני בערך שנה או משהו כזה, לא בדקתי, אני מקבל הודעה מהרב יוני שני אורסון, הודעה מוקלטת שמישהו העביר לו. הוא אומר לי, אומר לי שניור, תשמע את ההודעה הזו. מתברר שאיפה שאנחנו ישבנו בחוץ בשקט והתוועדנו, בפנים הייתה דרמה. אברך יקר בשם הרב זבי קפלן, אברך יקר שגר ברמת שלמה, הגיע לבקר את אותו חולה ובדיוק אנחנו עשינו התוועדות. וזה קפלן לא היה כזה, אתם יודעים, חסיד נמוש כזה שיושב בהתוועדות, אומר, אני אלך להביא אנשים להתוועדות. הוא התחיל להסתובב בין המחלקות ולהגיד ליהודים שמה, חבר'ה, תצאו שהתוועדות ותת כיסלב עכשיו. אתמור הזקן אמר שמי שישמח בשמחתי, אני יוציאנו מן המיצר אל המרחב, תצאו להתוועדות. הוא ראה וככה הוא התחיל לסחוב אנשים, להוציא אותם החוץ על השולחן. הוא ראה יהודי חרדי מבוגר, יהודי ליטאי, חרדי מבוגר. יושב בחוץ במסדרון עם פנים שבורות ורצוצות אומר לו מה יש לך אומר הבן אברך לא עלינו ולא על אף אחד מאושפז מהמחלה הידועה לא על אף אחד מישראל וגם המצב שלו לא טוב ויותר מזה אומרים שבדרך הטבע לא יהיו לו ילדים הוא לא יוכל לעסוק בפריה ורבייה יותר אומר והאבא שבור הבן רק התחתן רק התחיל את החיים לא מספיק המחלה מה שאשתו עוברת לחשוב גם כן השם ירחם שנגמרו לו החיים הרב זבי אומר לנו אז תוציא אותו להתוועדות אומר מה ההתוועדות הבן שוכב הבן עם שם מרחם עם גרורות סרטני שוכב במיטה הוא לא יכול לזוז אז תביא אותו עם המיטה והם גררו את המיטה מהחדר החוצה עד לא לתוך הסוכה הזאת איפה שישבנו בחוץ אבל ממש על המפטן של הדלת והבן שכב עם העירוי וכל זה ושמע את הדברים של ההתוועדות ואולי קיבל החלטה טובה אבל מסתם אלחיים הוא לא אמר אבל שמע את הלכיים והרב יוני אני לא ידעתי מכל הסיפור הזה בשעת ויס אני ישבתי בפנים לא ראיתי מה קורה בחוץ זאת אומרת ישבתי בחוץ לא ראיתי מה קורה בפנים והרב יוני שולח לי את ההקלטה שהרב זבי קיבל מאותו אבא האבא מצא אותו ואבא אומר לו חלפו השנים הבן החלים והיום או השבוע נולד לו בן והוא עושה ברית וזה היה סיפור ראשון מהמסע הזה לירושלים הסיפור השני הוא עם אותו נהג שלקח אותי הוא היה אז בתקופה מאוד מאוד קשה בחיים חיים לא הייתה לו פרנסה וגם מבחינת המשפחה היו הרבה בעיות ולמחרת או אחרי כמה ימים הוא התקשר אליי והוא סיפר לי סיפור שפשוט עמדו לי שתי האוזניים אומר לי שניור אני לקחתי אותך כלפי חוץ יוטת כיסלב לבשתי את הכפוטה ויותת כיסלב אבל בפנים נכנסתי פשוט מרוכן גוש קרח שבור מודאג כועס על כל העולם לא מחובר לא רואה תקווה לא רואה שמש רואה רק את בסוף וככה אני יושב כל ההתוועדות ויושב עם עצמי עם עצמי עם עצמי ואז התחילו לרקוד זה אמנם היה הקורונה אבל בירושלים ברמת שלמה פחות חלו החוקים של הקורונה והתחילו לרקוד והיו איזה 1000 בחורים שמה אתם יודעים ירושלים של ירושלים היו איזה 1000 בחורים 1000 אבריחים והם התחילו לרקוד לא כמו שרקדו בקורונה אתם יודעים בארבע עמות מרחק אחד בשני התחילו לרקוד כמו שרוקובדים ביותרת כסלב יצרו מעגלים והתחבקו אחד עם השני ואחד בתוך השני ורק רקדו ורקדו את כל העצבים של הקורונה פרקו בתוך הריקודים האלה ואומר לי אותו יהודי אני תופס את עצמי ואני אומר לעצמי חיים חיים ואני אומר לעצמי אדמור הזקן אמר שמי שישמח בשמחתי אני אוציא אותו מן המיצר אל המרחב אז אני זורק את עצמי מכל הדיכאון ואני נזרק לתוך השמחה של אדמור הזקן. פרצתי לתוך אחד הריקודים, לתוך אחד החיבוקים האלה, תפסתי בהם בבחורים הצעירים, הוא כבר לא אדם צעיר. תפסתי בהם בבחורים האלה ופשוט 20 דקות, חצי שעה, 40 דקות רקדו שם בקצב והייתי בעולם אחר. הייתי בעולם של גאולה, בעולם שרק אדמור הזקן קיים. בעולם שהקדוש ברוך הוא מנהל את העולם. בעולם שכל דבר הוא מכוון. בעולם שיש בו סדר, סדר אמיתי, לא סדר שנראה לעיניים. ובמשך 40 דקות שמחתי באמת בשמחתו של רבינו הזקן. שמחתי בנס הזה שהגיע לעולם, הנס של התגלות תורת החסידות. והיהודי הזה אומר לי, אני לא יכול לשקר, הוא יושב פה. אם אני לא לא אגיד את האמת, הוא יתקן אותי. היהודי הזה אומר לי, למחרת יט כסלב, קיבלתי שלוש הצעות עבודה שרק הייתי צריך לבחור. הבעיה שלי הייתה לבחור באיזו הכי טובה. זאת אומרת זה לא משל ולא שנינה ולא כאילו היום הזה הוא יום שמאירה בו אור של ימות המשיח מאיר בו אור שמעבר לטבע ומה שצריכים זה לא להיות טיפש זה לא להיות טיפש לא להיות טיפש פירושו לא לפספס את ההזדמנות אסור לחסיד להיות טיפש הרבי פעם אמר כזה ורט חריף תשמעו וורט תחזרו אותו תחזרו הביתה תזכרו את הורט הזה עבד אפ דברי שנמכר לשש שנים בשנה השביעית מה קורה איתנו זה גם הילדים יודעים פרשת משפטים מה קורה בשנה השביעית משתחרר לחופשי ואם אמור יאמר העבד אהבתי את אשתי ואת אדוני לא אצל חופשי אז מה עושים מה עושים רוצים לו את האוזן תגידו לי זה יפה לרצוע על יהודי את האוזן הוא לא אישה הוא לא צריך אור באוזן הוא גבר למה לרצוע על האוזן זה יפה זה עונש משפיל נכון אבל התורה דרכיה דרכי נועם. התורה בטלה לא תעשה שבתורה בשביל כבוד הבריות. אז מה אומר לנו רש"י? למה רוצים לו את האוזן? מי זוכר? כי אוזן ששמע על הר סיני נו תגנוב. ואוזן ששמעה על הר סיני כי לי בני ישראל עבדים והלכה ומכרה עצמה לעבדות או שגנבה תרצה האוזן. אתה לא השתמשת באוזן אז האוזן תענש. בשביל מה קיבלת אוזן? בשביל לשמוע מה אומרים לך. אבל אם האוזן מושבטת, האוזן מובטלת, לא עובדת, אז רוצים את האוזן. יפה מאוד. אלה דברי חז"ל הידועים, הגמרא שכולם מכירים. אבל מה השאלה שכל אחד שואל? מתי היו צריכים לרצוע על אותו האוזן? עכשיו או כשהוא נכנס לעבדות? לפני שש שנים. אם רוצים לו את האוזן, למה? איך גנבת? אתה לא יודע שכתוב לא תגנוב. אתה לא יודע שעין רואה ואוזן שומעת. אתה לא יודע שהפרנסה משמיים. מה אתה דוחף יד לכים? נו אז מתי הוא גנב עכשיו? מתי הוא גנב? לפני שש שנים בהתחלה. אז היו צריכים לרצוע עלות האוזן לפני שש שנים. אותו דבר אוזן ששמע כי כלי בני ישראל עבדים והלך ומכר עצמו לעבדות. ירצה. אבל הוא לא מכר עצמו עכשיו. הוא מכר עצמו לפני שש שנים. אז למה הוא עכשיו נרצה? שאלה עצומה. שאלה בפשט שכל אחד שואל. והרבי בליקוטי שיחות בפרשת יתרו חלק ו' בסוף השיחה הוא אומר דבר כל כך יפה כל כך אמיתי ויקר כל כך מתאים לאירוע הזה לא מענישים לא רוצאים אוזן על חטא רוצים אוזן על טיפשות על התעקשות על הקלאות שהאדם קולא את עצמו בתוך הצרות שלו על זה רוצים לאדם את האוזן אם אתה מפספס הזדמנויות על זה רוצים לך את האוזן כשהוא גנב הוא חטא. מה אפשר לעשות? יש לו יצר הרע, יש לו משפחה לפרנס, לא הולך לו בעבודה, לא הולך לו במלאכה מכובדת, אז היצר הרע תגבר. לרצוע לו את האוזן, להשפיל אותו. למה? מה פתאום לפגוע בבן אדם בגלל שהוא חטא? אין דבר כזה. התורה היא תורת חסד. התורה חומלת על החוטא. למה לבייש אותו להנציח אותו בעוון הזה? כשמכרו אותו לעבד, נבח לא היה לו מה לשלם, אז מכרו אותו לעבד. מה פתאום לרצוע על האוזן? אבל חלפו שש שנים בעבדות. שש שנים שיום יום ראית באיזה כלא אתה חי. שש שנים שיום יום ראית מה זה להפריט את העצמאות שלך, להפריט את הבעלות על החיים שלך. נתת לאדם אחר לשלוט לך בחיים ונותנים לך אפשרות לצאת. פתחו לך דלת, נותנים לך שפע, נותנים לך מפתח, צא. תשחרר את עצמך. ואתה אומר אהבתי את אשתי ואת אדוני אני רגיל להישאר פה לא רוצה לשנות את מה שאני רגיל על זה רוצים לך אתה עוזה על להיות טיפש על זה יהודי מקבל עונש על להיות מפספס הזדמנויות על זה נותנים לך עונש על להיות אדם שנתקע היה לנו בישיבה היה לנו רב מנדל פוטרפס מה זה לנו אני הייתי ילד צעיר לא זכיתי ללמוד אצלו בישיבה אבל הוא היה המשפיע של הישיבה שלנו כשאני הייתי ילד בכפר חבד ואחר כך שאני למדתי בישיבה הזו למדתי בה בעצמי הוא כבר לא היה אבל זה הייתה הוא היה המשפיע של הישיבה ולרבי מנדל היה משל מאוד מאוד חודר לעניין הזה הוא היה אומר שיש בעל חיים שנקרא בונה בונה ביבר ביver הביver הוא מחרסם גדול הוא מחרסם ששוקל איזה שבזה 10 קילו הוא חתיכת דבר הביבר הוא מחרסם מאוד מאוד מוכשר ומאוד מאוד יקר הפרווה שלו היא עמידה למים אז היא נמכרת בהמון כסף הוא חייל לשימור כי כל הזמן רוצים אה לחסל אותם. הם מאוד יקרים. והוא מאוד מאוד מוכשר. הוא כל בוקר הוא יוצא מהמכילה שלו, סוחל תוך המים ובתוך המים עם השיניים הוא בונה שכרים. הוא בונה שכרים מעץ עם השיניים. יש לו שיניים מאוד חדות והוא אומן של מסירה בעץ. ועם השיניים שלו הוא בונה שכרים שיעצרו את המים שלא יפגעו לו במכילה. בבוקר. בבוקר היא בבוקר הוא יוצא אל המים ובערב הוא חוזר אל המים. איך הדרך לצוד אותו? אם הוא כל כך חכם וכל כך מפותח, איך זה כל כך פשוט לצוד אותו? לביבר הזה יש תכונה נוראה. הוא מכור להרגלים של עצמו. הוא לא יכול לשנות את הדרך שבה הוא הלך. הוא חוזר באותה דרך שהוא הלך. תמיד, במסלול שאותו הוא הולך, הוא שולה לעצמו מסלול מהמכילה עד הים. באותו מסלול בדיוק הוא יחזור. אז מה הציידים צריכים לעשות כדי ללקוד אותו? בסך הכל להסתכל באיזה מסלול הוא הלך ומה לעשות? לחפור בור באדמה, להכניס את המצודה פנימה. ומה הם יודעים? שהוא מהר מאוד יחזור בערב באותו מסלול. רב מנדל היה אומר שהביבר בסוף היום חוזר מיום עבודה הביתה והוא מרגיש את האדמה רכה. הוא מבין שפרסו לו מצודה. הוא יודע שזה הרגעים האחרונים שלו והוא פורץ בבכי. הוא פורץ בבכי של וידוי, של פרידה מהעולם, של צער על החיים הצעירים שלו שעומדים להיגמר והוא לא מסוגל לשנות את הדרך. הבילים מדרך פשעם ומעוונותיהם יתנו. הם נשארים בדרך ומאותה דרך הם יתענים ומצטערים. שוויטה, תלח, תזוז מהדרך 2 סנטימטר ימינה, 2 סנטימטר שמאלה, אתה תדלג על המצודה. לא, הוא לא משתנה. הוא מכור להרגלים של עצמו. ככה הוא התחיל, ככה הוא ממשיך. אומרים לך חז"ל גנבת. בסדר, נו, מבינים אותך. חנון המרבה לסלוח, ישלח גם לך. מכרת עצמך לעבד, נקלט לאיזשהי סיטואציה, בסדר, מבינים אותך. אבל להישאר בסיטואציה, מביאים אותך ליותת כיסלב, נותנים לך יום של גאולה, נותנים לך יום שאתה יכול לזרוק את השטויות, לזרוק את הטלפון, לזרוק את הדאגות ולהיות עם אדמור הזקן. לשמוח בשמחה שלו, לשמוח בשמחה של עם ישראל, לשמוח בשמחה של העולם כולו. ואנחנו מתגשים לשאול, כן, אבל איך זה יקרה הנס? ואיך תבוא הגאולה ולנסות לתת לקדוש ברוך הוא כלים, עצות, איך לעזור לנו? על טיפשות, על זה רוצים את האוזן, על פספוס הזדמנויות, על זה רוצים את האוזן. אז בואו לא נהיה טיפשים. אנחנו עם חכם בן. ננצל את ההזדמנות שלסטיסה. חבר'ה, תגידו לך, אם לא נעים לי שאתם מסתכלים עליי, כאילו אני הקנגרו פה והגן החיות התנכי, תיקחו לחיים, יש פה לחיים, נו, שמישהו יבוא, יש פה ליקר של צמה, זה ליקר עם סגולות כנראה הרב משה שילת בירך את הליקר הזה תיקחו וחבר'ה, נגיד לחיים, כולנו ביחד שנצל את ה-48 שעות של אור וחיות נפשנו ניתן לנו, שנצל את הפתח הזה שניתן ניתן לנו מהמחילה לצאת מהכלא ולהתחיל חיים חדשים. לחיים, לחיים, לחיים. &gt;&gt; בוודאי. מה השאלה? קח מפה מפה. מה שבא לך קח את הבקבוק הזה, תתחיל לחלק לציבור. נו, קולדוידי פדום &gt;&gt; כבר פדה בשלום. בסדר. אנחנו ננגן עכשיו את הניגון הראשון המיוחס והחשוב של יט כסלב ניגון פדה בשלום הניגון שמזכיר את רגע הגאולה של אדמור הזקן אדמור הזקן כותב זה היה יום שלישי בשבוע וביום שלישי הוא אומר את התהילים של יום שלישי בשבוע התהילים ספר התהילים הרי נחלק לספרים לחמישה ספרים וגם לשבעה ת ימי השבוע והאדמור הזקן אומר את התהילים של יום שלישי וכשהגעתי הוא היה בדיוק בפרק נה פסוק יט כמו התאריך יט וכשהגעתי לפסוק פדע בשלום נפשי הודיעוני שיצאתי בשלום מהשם שלום אז מאז הפסוקים האלה האחרונים שאדמור הזקן קרא בשעה שהוא קיבל את בשורת השחרור מסמלים את הנס של השחרור את הכוח להשתחרר. אנחנו גם מבקשים מכל האלפים שצופים בנו באמצעות השידור חי בצמה. השידור חי אצלי בערוץ. ברוך השם יש הרבה דרכים לצפות בנו. חבר'ה, תיקחו לחיים, תשבו עם הילדים, לנגן ביחד פדה בשלום ולכוון בכוח ותעצומות שנצא כל אחד מהגלות פרטית בעבודת השם שהוא נמצא בה. אמן &gt;&gt; שיצא כל אחד מכל המיקים לשכינה, מכל מה שמפריע לו, מכל מה שלוחץ עליו, מכל מה שמדיאיג אותו. והדעת תהיה פנויה להשם אחד ושמו אחד והייתה להשם המלוכה לחיים לחיים שישירו &gt;&gt; כן הם ישאירו בסדר &gt;&gt; זה בטוח שמר &gt;&gt; חבר'ה אין לנו פה זמר כי כולנו הזמרים אז ביחד כל הציבור ביחד לא אישקי [מוזיקה] וידי לא שמסו אשר חליפויסות אשר חליפוי שלומי אשר חליפויסלומי ולא ירו אלו יש בחוץ דברו במי שמן לך เฮ [מוזיקה] &rlm;E וב า เฮ &gt;&gt; [מוזיקה] &gt;&gt; เฮ เฮ เ เ เฮ [מוזיקה] เฮ เ เฮ הנגי הנגינה היא מופלאה. הנגינה היא מופלאה. בואו נגיד לחיים ביחד. צריכים למנות פה התוועדות טובה. התוועדות טובה צריכה. שר המשקים. טוב. מי מתנדב להתמנות לשר המשקים? מי מהבחורים התנדב להיות שר המשקים לעבור בין הקהל? רבותיי, זה פרשת השבוע. שר המשקים מה נהיה איתו? מה נהיה עם שר המשקים? חזר לכתר. שר העופים מה נהיה איתו? הלך לגרדו. מה ההבדל? שניהם חטו באותו חטא, לאותו מלך. זה הולך למלוכה, זה הולך לגרדום. מישהו יכול להסביר לי את העניין? מה פתאום שר שר העופים יורד עד למטה, שר המשקים עולה עד למעלה? מה העניין? אז התשובה הפשוטה היא שהם לא חטו באותו חטא. שר האופים היה רשלן, שר המשקים היה אנוס, שר האופים במה הוא חטא, במה הוא אשם? שהאבן נפלה בעיסה של פרעה, בלחם של פרעה, בעוגה של פרעה. את האבן הוא היה אמור למצוא, הוא היה אמור לסנן אותה, לנפות אותה שהיא לא תיפול בתוך העיסה. מה? כן, יכול לקחת. ירד בחור עם כוסות מסתובב. את האפן הוא היה אמור לסנן שהיא לא תיפול. אז הוא היה רשלן. שר המשקים במה הוא השם? שנפל זבוב לתוך הזבוב מהירות התעופה שלו יותר מהר ממהירות התגובה של האדם. אז הוא היה אנוס, הוא לא היה יכול לתפוס את הזבוג. לכן שר המשקים חוזר למלוכה, שר האופים הולך לגרדום. כך בפשטות. אבל יש את התשובה של ההתוועדות החסידית. בטח כשפרשת השבוע יט כסלב תמיד יחול בפרשת וישב. שר המשקים ושר האופים זה שני יהודים שבאים להתוועדות יטת כסלב. שר העופים בא בשביל העוגיות, בשביל הבורקסים, אני יודע בשביל הסלטים, אני יודע מה שיש. מזה עוד לא הולכים לחיים. זה אולי טעים וזה עושה טוב לנפש הבאמית וזה מעלה קצת קלוריות. לחיות עוד לא הולכים מזה. שר המשקים בא בשביל להגיד לחיים. שר המשקים הוא בתנועת נפש שהוא מוכן להשתנות. הוא עוד לא הזדכן, הוא עוד לא מספיד את החיים שלו, הוא עוד לא אומר זה מה שיש ותסתדר עם זה. שער המשקיעים, האוזניים שלו פתוחות, הוא מאמין שהוא ישמע יו משהו שהוא לא שמע אף פעם. אתם יודעים, זה פשט הפסוקים. התורה אומרת, יוסף שומע את צר המשקים, פותר למלוכה. שומע את צר העופים, פותר לגרדום. איך יוסף ידע? באמת זאת שאלה גדולה. התורה אומרת כאשר פתר כן היה. מה שמע שאם היה פותר הפוך היה נהיה הפוך כי כל החלומות הולכים אחרי הפה. אז אם יוסף היה אומר ששר המשקים למוות שר המשקים היה הולך למוות. איך יוסף יודע? הוא שומע שני חלומות. זה למלוכה, זה לגרדום. מה החלומות העידו על זה? שניהם חלומות על שלושה ימים ושלושה סריגים. אותו דבר. הוא היה יכול להגיד שזה סימן שאותך מחזירים אחרי שלושה ימים וזה סימן שאתה תמות אחרי שלושה ימים. איך יוסף ידע? התשובה נמצאת בתוך החלומות. שער המשקים עובד. מה הוא חולם? שהוא סוחט את הסריגים לכוס פרעה. אם אתה עסוק בעבודה, אם אתה עסוק בעשייה, אם יש לך שליחות, אם יש לך תפקיד בעולם, אם מישהו זקוק לך, בטח שאתה תישאר פה. בטח שעוד לא עשית כלום. הקדוש ברוך הוא לא יקח אותך מפה. יש ילדים שזקוקים לך. שר העופים צופה. הוא צופה בסיפור של מי? של החיים של עצמו. הוא מספר ליוסף שהוא רואה את העוף מנקר על הראש שלו. אמר לו, תגיד לי, מה נרדמת? מה אתה תחליל? תעיף את העוף. תעיף את העוף. אתם יודעים, יש משל יהודי מאוד יפה. האמת היא שהרבי הקודם אפילו מספר את המשל הזה. הרבי הקודם מספר שהיה פעם תערוכה של ציור של רפאל. היה צייר הענק רפאל. והיה פעם תערוכה בפריז מאוד יפה של ציורים שלו. לא זוכר איפה זה היה אם זה היה בפריז והרבי הרשב היה בדיוק באותה עיר אולי זה היה באשקנס באחת הארצות באחת באחת העיירות והרבי הרשב היה באותה עיר באותה תקופה ועניין אותו לראות את הציורים אמרו שזה ציורים מיוחדים שבאמת מעוררים שי רוח מה רבו מעשיך השם אז הוא הלך עם הרבר ריץ לראות את הציורים האלה של רפאל והיה שמה ציור שהוא היה הסנטר השיא של התערוכה כל מי שהגיע נעמד מול הציור הזה זה והתפעל. ראו גבעול, גבעול של פרח, של שיח בשדה והציפור עומדת על הגבעול וזה היה כל כך חי שיכלו לגעת בגבעול. אתה מרגיש שנגעת בציפור. וכולם אנשים עמדו מוכסמים, עמדו מול הציור והרגישו שהם עומדים מול הדבר פשוט. זה היה פלא של יצירה להחיות ככה אירוע, לברוא עולם במכחול. והרבי רשב מאוד מאוד ככה כולם עמדו והתפעלו פתאום הגיע איזה עיקר פשוט והוא התחיל לצחוק אומר מזה אתם מתפעלים זה הרי ציור דבילי זה ציור שהוא מזויף מתוכו זה ציור שלא שווה דולר הציור הזה פסול זה לא יתכן הציור הזה הוא מתאר תופעה שלא קיימת התחילו לצחוק ממנו תגיד לי מה אתה מבין באומנות עיקר נבער פטי מה אתה בחיים שלך בכלל מבין במשהו גבוה אז הוא אומר אני לא מבין באומנות אני מבין בציפורים אני אני עיקר אני באתי מהשדה ואני אחזור לשדה הוא אומר תסתכלו הציפור עומדת על הגבעול והגבעול לא מתכופף מהכובד של הציפור. איך זה יכול להיות? זה לא תקני הציור הזה. זה לא טבעי. זה לא משקף את המציאות כי הציפור היא כבדה. ואם היא עומדת על הגבעול היא אמורה לכופף אותו. היא אמורה לפעול בו שינוי. והרבי רשבז אמר שהוא ראה מה ההבדל בין דבר כפי שהוא מצטייר במוח לכפי שהוא מצטייר במציאות. במוח של הצייר הציפור עומדת על הגבעול והגבעול נשאר ישר. הוא שכח את הפרט הזה שהגבול אמור להתכופף אבל דווקא העיקר הפשוט ה הפרוסט הגס שהגיע מהשטח הוא יודע איך הדברים נראים במציאות על כל פנים עומד צר המש עומד צער העופים וצופה העוף מנקר לו על הראש הלו מה מנקר לך על הראש תעיף אותו אה אתה צופה בחיים שלך אם אתה צופה בחיים שלך כנראה שכבר סיימת להיות פה כנראה שסיימת את התפקיד לחיות פירושו לפעול לחיות פירושו לעבוד, להיות מחוייב למשימה לחיות פירושו לקום בבוקר ולשאול מה עוד לא עשיתי לשאול מה אני עוד צריך לשנות מה מחכה לי בעולם זה מה שנותן את שמחת החיים זה הטוויסט שאנחנו קמעים לו שקמים בבוקר בשבילו משהו לפרוץ דרך משהו להדביח אותה משהו לשנות במילא לבוא להתוועדות ולהיות שר המשקים אם הם רוצים לצאת לחיים זה א' להגיד לחיים וב מתוך תוך כוונה של הלכים שבאנו הנה בכוונה באמת לזוז באנו הנה בכוונה לפתוח את הראש ולפתוח את הלב ולהיות מוכנים להתקדם אז לחיים חבר'ה תיקחו לחיים תיקחו יט כסל בלילה אור וחיות נפשנו ניתן לנו הלילה זרה השמש לילה כיום יאיר חבר'ה הקדוש ברוך הוא חסף השם את זרוע הקודשו האיר ממתמי הגאולה, הקדים את הגאולה ונתן לנו לטום מהמעדנים של העתיד. אם הלילה לא נגיד לחיים, מתי נגיד לחיים? יש יום יותר גדול. אז תגידו לחיים ותפתחו את האוזניים ותפתחו את הלב ובואו ניכנס יחד באמת לעומקם של דברים, לעומקם של עניינים, למהותו ועניינו של היום העצום והגדול הזה יוט בכסלב. לחיים. הנה יש פה שרמשקים במשרה מלאה אתם רואים? לחיים לחיים. &gt;&gt; יש עוד זמן. בסדר. אז מה היא החסידות? אני רוצה להגיד הגדרה שאני חושב עליה כבר 20 שכבר 20 שנה אני מחפש אותה. ואם 20 שנה אני מחפש אותה וחשבתי שמצאתי אז בימים האחרונים ראיתי שהיא אמת. אתם רואים איך אני מרגיש? שאני מצונן ומשתעל. ו וגם דייף אחרי שבוע שלם של התוועדויות. אבל בימים האחרונים ראיתי מה הפירוש אמת השם לעולם. עם הגורמים הפנימיים שמניעים את המציאות. וכשאתה יודע לראות את המציאות לעומקה אתה מתחיל לחיות מחדש. ואני לא מדבר דברי נבואה או דברי הלכת למשיכה. אני רוצה להגיד לכם על עצמי באמת שבוע אינטנסיבי לחוץ ביום 5 בבוקר חטפתי כזאת שפעת פשוט התמוטטתי לחלוטין נכנסתי למיטה שנים כבר הולה לי דבר כזה בתוך השבועיים שהם השיא של החיים שלי ואני אומר לאשתי תראי את הקדוש ברוך הוא הוא בחר מתוך כל השבועיים האלה את ה-48 שעות שהם פחות לחוצים כי ביום חמישי לשם שינוי הייתה לי רק התוות אחת אני אצליח לשרוד זה גם היה בפתח תקווה לא מאוד רחוק אני אצליח ח לשרוד ואת תראי שעד מוצאי שבת כשאני צריך להגיע לצמה במלא הכוחות כי הייתי גם בהתוועדות וגם במופע לבני הישיבות את תראי שעד מוצאי שבת אני אעמוד על הרגליים היו יומיים נוראים שבת נוראה שבקושי זזתי בקושי יצאתי בקושי הלכתי לשמוע לשמוע קדיש זה היה פשוט נורא והיום אבל ככל שחלפו השעות עד מוצאי שבת הכוחות הלכו וחזרו נכנסתי לבנייני האומה בלי קולי הלכתי לעמדה של כל חי להתראיין שתיתי מים אמרתי אני אדבר בשקט כדי שישמעו אותי. בפועל עליתי לפודיום פשוט קיבלתי כוח, אני לא יודע מאיפה, מהשמיים. וככה כל היומיים האלה, ממוצאי שבת, אני פשוט הקדוש ברוך הוא מחזיק אותי. וזה הייתה דוגמה קטנה לראות בעיניים עם מה אתה חי. האם אדם האם אדם חי עם המציאות או האם אדם חי עם הפנימיות של המציאות? האם אתה חי עם הבפועל או שאתה חי עם הבכוח? עם הפוטנציאל, עם הפנימיות, עם הסיבה שמובילה את המציאות כל רגע. ופה הכל משתנה. אלו לא אותם חיים ולא אותו עולם ולא אותו אדם ולא אותם התמודדויות. כשאנחנו חיים עם ההבנה הזאת שהקדוש ברוך הוא מנהל את העולם וכל וירוס הכי קטן יש לו סיבה ויש לו תפקיד וגם יש לו מועד תפוגה. בדיוק לפי הכללים שבו אתה צריך לקרות. באופן שיפריע לך בהיבת המינימלי של החיים. כשיהודי חי בכזאת צורה, הוא זוכה לראות את זה בעיניים. הוא לא צריך לחכות לגאולה העתידה ולא לאחרי 120, חס ושלום. הוא יכול לראות בעיניים איך שהמציאות הה השתקפות של השכינה. ובואו נגיד ביחד וורט, חבר'ה. את הוורט היקר ביותר שאפשר לשמוע. פרשת וישב. היקר ביותר שאפשר לשמוע. התורה מתארת פרשס וישב. זה פרשה כמו שאומרים אומר המדרש וואי וואי וואי פרשה שהולכת מדכי אל דכי היה מתאים לקרוא אותה במנגינה של מגילת איך המדרש אומר חוץ משמונה פסוקים כל הפרשה הזו מתחילה בו' ויוסף היה וישב יעקב הפרשה היחידה בתורה כל הפרשה כאילו כתובה ברצף וו למה זה נגד הכללים התחביריים מה פתאום אם היה נקודתיים סוף פסוק מה פתאום להתחיל בו' אומר המדרש וואי וואי וואי וואי למח וואי לירידת יהודה לתמר וואי ליוסף בבית האסורים וואי וואי זה מגילה שצריכים לקרוא אותה כמו איך כמו פרשת האזינו שהספרדים קוראים קוראים אותה בליל תישבוב ובפרשת האזין הוא באת לירידה עוד יותר חמורה הירידה הראשונה זה הירידה לבור לבור ש לבור בשכם לבור של ה לבור של האחים זורקים אותו לבור נכשים ועקרבים שאין העין שולטת בו, יכולים לטרוף אותו, לחסל אותו ולחתוך אותו לחתיכות. זה הבור הראשון. אחר כך יוסף יורד לבית פוטיפר ואז מגיע הבור השני שהוא יורה מגיע לבור הכלא המצרי אחרי ההשמה הנוראה של אשת פוטיפר. יותר נמוך מזה אי אפשר לרדת בחיים. להגיע לבור הכלא באשמה נוראה כזו. לחשוב על כותרות העיתונים במצרים, לחשוב על הבושה שהייתה ליוסף הצדיק. בטח אפילו העשירים זלזלו בו. אפילו בין העשירים עוון כזה נחשב לעוון חמור. כמה אדם יכול לרדת? כמה אדם יכול לסבול עלו עבל בחפו, להפוך להיות עבד בבית פוטיפר ואז להפוך להיות עבד אסיר בבית האסורים המצרי. בור תחתיות של ערות הארץ. המקום הכי נמוך בעולם, המקום הכי נמוך במקום הכי נמוך. אפשר לתאר איזה אנשים שפלים ישבו שם, איזה גסות, איזה רוע, איזה אלימות, איזה רשע. וביניהם יוסף הצדיק מבלא יג שנים. לא תגידו, הוא היה חצי שנה ויצא על שליש. 13 שנים יוסף הצדיק יושב שם. ופה אנחנו רואים דבר מאוד מעניין, דבר שהוא הפוך מהסיפור. בניגוד לירידה שהולכת ונעשת יותר גרועה, עשיעתא דשמיא הולכת וגדלה. שמעתם הפוך? בניגוד לירידה שלו שהולכת ונעשת יותר ויותר גרועה, ככה סיעתא דשמיא הולכת ונעשת יותר יותר ויותר גבוהה. כשיוסף הואבד בבית פוטיפר, כתוב שם ויה יוסף איש מצליח וכל אשר הוא עושה השם מצליח בידו. כל מה שהוא נוגע הופך לזהב. פוטיפר קנה עבד בשוק העבדים, הביא אותו הביתה והוא מגלה שהעבד הזה זה גוש של מזל. העבד הזה זה גוש של ברכה. במה שהוא נוגע הופך לאוצר. הוא מנקה את המטבח, זה הופך לניצוץ. הוא עושה שלום בין העבדים שמה, כולם הופכים להיות חברים. הוא מתחיל לבנות בית, ההוא נבנה ביומיים. יוסף איש מצליח, הגליך ללחמנץ, איש בר מזל, מזליסט כזה, אדם שהשמש זורחת לו על הראש, איפה שהוא דורך צומח. זה התיאור הראשון. אחר כך, כשיוסף יורד לבית האסורים, שכבר יותר נמוך מזה, אי אפשר לרדת לנקודה הכי נמוכה בתולדותיו, פתאום התורה אומרת דבר עוד יותר נעלה. וכל אשר הוא עושה, השם מצליח. וכבר לא כתוב בידו. והיה יוסף איש מצליח אניני זוכר בדיוק את הלשון אבל כבר לא כתוב בידו מהשמע שיוסף אפילו לא היה צריך לגעת זה כבר היה מתברך בלי שהוא יגע הידיים היו הולכות בשבילו אתם יודעים בשלב הראשון שאדם עובד קשה הוא פותח חנות נעליים יש לו מזל איפה שהוא נוגע פורח הוא פותח חנות נעליים נכנסים אנשים מביאים חברים קונים סחורה הוא קונה גם את החנות ממול אבל מה הוא צריך לעבוד עם הידיים איפה שהוא עובד מצליח אבל מגיע שלב כזה של ברכה שהידיים כבר עובדות בשבילך. אתה כבר קונה חברה והחברה הזו קונה עוד חברה והחברה ההיא קונה עוד חברה והחברה ההיא קונה עוד חברה ונוצרת פירמידה של אחזקות. מהתקשורת זה כבר הופך להיות אנרגיה. מאנרגיה זה כבר הופך להיות תעופה. אתה כבר שולט על העולם כולו ואתה לא עושה כלום. אתה שוכבט בבית על המיטה קורא תהילים והמזל עובד בשבילך. אומרת התורה בהתחלה יוסף הצדיק עוד היה צריך לעבוד עם הידיים בידו מה שהוא נגע הפך לזהב בשלב השני הוא כבר לא נגע בא יוסף איש מצליח פשוט הוא אפילו לא עשה שום דבר איפה שהוא הלך צמח עבד לפניו איך זה יכול להיות מה זה היחס ההפוך הזה הירידה שלו הייתה יותר ויותר והעלייה שלו הייתה יותר ויותר אם הוא הגיע כל כך נמוך איך דווקא יש לו שם סיעתא דשמיא זה הרי צריך להיות להפך רבי אמר באחת השיחות, אם נפנים את הרעיון הזה, זה ההבדל בין לחיות לבין לא לחיות. זה ההבדל בין לחיות חיים שיש בהם לחיים שלא שווים את הבוקר שאנחנו קמים בהם. כשיוסף היה עבד, עוד נשארה לו קצת מציאות עצמית. עוד נשארה לו איזה זהות. נכון, הוא לא רוצה להיות עבד ובטח לא במצרים. הוא רוצה להיות בחברון, לשבת עם אבא בליל שבת וללמוד איתו חברותה בסוגיית עגלה ארופה. ברור. הוא ידרדר. הוא בגלות. ועדיין עבד זה גם סוג של תפקיד. עבד זה גם סוג של אישיות. זה גם סוג של זהות. יוסף היה עבד. עבד יודע לעשות את זה ולא את זה. עבד מומחה בזה ולא בזה. יוסף קיבל את הסיפור, הסכים למה שהקדוש ברוך הוא עשה לו, אבל קצת קצת גם נצמד לסיפור של עצמו. קצת אמר, "טוב, יש פה עדיין איזה תקווה בכל מה שקורה לפי איך שמסתדר לו." כשיוסף ירד לבית האסורים, הוא איבד את הזהות לגמרי. לא נותר ממנו כלום יותר ממספר. ודווקא בשלב הזה יוסף קיבל על עצמו במקסימום את הסיפור האלוקי. דווקא במצב הזה יוסף אמר, ככל שאני מבין פחות, אני מקבל על עצמי באמונה שלמה שהמקום הזה הוא המקום הטוב ביותר בשבילי, המקום שבו אני צריך להיות. וכיוון שכך, הוא קם כל בוקר עם שאלה אחת, למי אני עוזר היום? למי אני מועיל היום? מה אני עושה פה? הרבי פעם בשיחה אחרת אמר דבר שרק רבי יכול לומר אותו. הוא אמר שיוסף הצדיק רואה את החברים שלו בדיכאון שמה. את השכנים לטא את השר המשקים ושר העופים מה הוא שואל אותם מדוע פניכם רעים היום למה שהם לא היו פניהם רעים הם בכלא מה אתה רוצה מה הם בבית יש אדם שמח שהוא בכלא הם היו שרים מרכבות רצו לפניהם ובעיקר יוסף הצדיק משעמם לך לא הורדת איזה ספר תניה לכלא אין לך מה לעשות שם תגיד לי מה אתה הולך מארל לארל בבור הכלב ואתה שואל אותו איך עבר עליו הלילה מה הם יכולים לספר לך אדם חולם בלילה, מה שהוא חשב ביום. אתה יכול לתר לעצמך מה השקצים האלה חשבו במהלך היום? מה? מדוע פניכם רעים היום? תגיד לי, אין לך מה לעשות בחיים. הוא פשוט הלך מהסיר לאסיר בכלאב ושאל אותו, אחי, איך החיים? לא שמר איסור דברים בטלים, מאיסור יחילות, איסור בזבוז זמן. לא היה עדיף לשבת בזמן הזה עם ספר גמרא, ללמוד סוגיית עגלה ארופה, לסיים לסיים ש"ס ב מה העניין הזה? תשמעו, הרבי אמר, זה היה בשבת וישב תש"ד. מצרים הוא לא ידע למה ואיך, אבל ככה הוא חי. ולכן כשיוסף הצדיק קם בבוקר, כל בוקר הוא היה מסתכל מסביב וסורק את השטח. מי פה צריך את העזרה שלי? מי פה צריך את המילה הטובה? אולי זאת השליחות? אולי זאת הסיבה שבשבילי ירדתי לכלא? אולי זאת הסיבה שאני כאן. כשיהודי חי ככה אז כל אשר הוא עושה השם מצליח בלי היד שלו. אם אתה חי עם האמת של המציאות, לא עם המציאות כפי ש נגלת לעיניים. אם אתה חי עם הפנימיות של המציאות היא מההבנה שכל המציאות היא במה שהקדוש ברוך הוא משחק עליה. כל המציאות היא חגיגה של אלוקות, חגיגה של שכינה שפועלת פה בעולם. אם אתה חי עם אמי ולא עם אמה. אמה זה מה שאתה רואה מול העיניים. מה השם אלוקיך שואל מאמך? אמה זה פה צריכים לברך חס ושלום דיין האמת ופה צריכים לברך על צרות אחרות לא עלינו ולא על אף אחד מישראל אבל אם יהודי חי עם ממי מי ברא אלה אם אתה חי עם הכוח שמסובב את הגלגל אז מי ידמה לך ומי יערוך לך ומי ישווה לך אז יהודי כל רגע הוא חלק מהנצח כל רגע הוא ניצחון מעלך כל רגע הוא מתקדם כל רגע הוא מושגח אז יוסף הצדיק כשהוא עבד בבית פוטיפה יש לו עוד קצת מציאות, יש לו עוד קצת סיפור אישי שאיך שהוא מתכתב עם התוכנית של החיים שלו. אם יש לך סיפור אישי אז תסתדר. אבל כשיוסף יורד לארמון פרעה, יורד לבור הכלא, לא נשאר מהסיפור שלו שרית ופלית. לא נשאר מהסיפור שלו אפילו זכר. ואם אין לו סיפור, הוא מקבל את הס את גרסת הבמאי. הוא מקבל את הסיפור שכתב הסופר, לא את הסיפור של עצמו. ואז אינסוף לקוחות שלך. ואני חושב שזאת הגדרה כל כך מיוחדת. זה סיפטח כל כך חזק בשביל להבין מה היא החסידות. אמרנו החסידות זה הדרך לחיות יותר חיים. למה? כי חסידות זה שולחן ערוך. אדמור הזקן הוא גם בעל התניה וגם בעל השולחן ערוך. בשולחן ערוך הוא עוסק במה? ואתה ישראל בעצמו. עכשיו נזכר בסיפור. סיפרתי אותו פה גם במוצאי שבת מה הפירוש שודי יכול להיות בנקודה הכי נמוכה של החיים שלו אבל הוא חי עם תפיסה בריאה של מי עם תפיסה בריאה שיש מי שמנהל שאני לא מנותק אני לא אבוד אני לא תלוש אני נמצא במקום שבו אני צריך להיות אז כל אשר הוא עושה השם מצליח אפילו לא בידו אתה אפילו לא עושה והצלחה רצה אחריך יש יהודי, יהודי בקונטיקט שקוראים לו רבי ישראל דרן, הרב ישראל דרן. רבי ישראל דרן הוא השליח הראשי בקונטיקט. הוא התחיל בקמפוס בסטנפורד, שאין יותר חג הגאולה מהסיפור הזה. מה הפשט שודי יכול כל רגע לבחור? האם הוא חי בגאולה או שהוא חי בהפך ניסים? האם אתה יוצא ממצרים או שאתה מתעקש להישאר במצרים, לתקוע רגליים ולהילחם בשליחות העליונה. הוא הגיע לקמפוס בקונטיקט ואתם יודעים כמו שאנחנו יודעים היום שהקמפוסים זה מקום מאוד קשה. אז לא הייתה כל כך הרבה אנטישמיות כמו היום, אבל הסטודנטים לא מתעניינים בך והם בזור בתשובה והם צעירים, אז הם מרדנים והם מפחה מסתברה ושום דבר לא טוב להם ופתאום בא אתם יודעים איזה חבדניק עם זקן וזה ודוס כזה ועניינים ונראה כמו קברן עם חולצה לבנה ומכנס שחור נו זה לא בשבילם הם צריכים דמויות יותר צבעוניות והיה מאוד קשה לרכז אותם מאוד קשה להתחבר אליהם ואז עלה לו רעיון הוא אומר אני צריך פה איזה גימיק אני צריך פה איזה נשק שובר שוויון אני צריך צך להרים פה איזה אירוע שכולם ידברו עליי באמת לפרוץ פה באיזה צורה מפתיעה שכולם יכירו בי כולם יגלו אותי כולם ישימו לי יש לשים לב יגידו תשמעו החבדניק הזה הוא חתיכת כוח הוא חתיכת חברמן צריכים להיות איתו בקשר מה הדרך הכי טובה להביא סטודנטים נעשה קונצרט רק יגמר צמה ניקח את אברהם פריד ואתיש ריבו נביא אותם לקונטיקט ונעשה קונצרט ב אה א באצטדיון או באולם באמפי שמה של ה של ה של הקמפוס של האוניברסיטה והוא לוקח יום ראשון יום ראשון שאמור להיות מזג אוויר יפה והוא לוקח יום ראשון כי יום ראשון זה יום חופש שמה של הסטודנטים יש חופש ויש להם זמן ללמוד הוא מביא להקה הוא מביא תזמורת הוא מביא זמר והוא מתכנן להרים פה אירוע יש 1000 מקומות בסטדיום הזה בעולם הזה יהיה מלא כל הסטודנטים ישאלו מי הרב החברמן שהביא פה את הלהקה שהביא את האנשים שאל לו את ההצלחה הזאת ומי היום הוא לא צריך לרדוף אחרי אף אחד ירדפו אחריו יפה מאוד הוא פרסם הוא הביא כל מיני כוכבים שיפרסמו פרסם בטלוויזיה פרסם בעיתונות פרסם בתקשורת והיה מבסוט הולכת להיות פה חגיגה יום שישי לפני שבת יש לו את השבת וביום ראשון את הקונצרט אין יותר למה לחכות הוא מרים טלפון למשרדים של טיק צ'ק למשרדים חדים של חברת הכרטיסים שהיא מנהלת לו את את השיווק של את השיווק של הכרטיסים. הוא אומר למזכירה בטלפון, לפקידה בטלפון, שלום, מדבר הרב דרן, אני מפעיל את האירוע 04706, תספרי לי כמה כרטיסים נמכרו. הוא מצפה לשמוע 800, 900, 950, להשאיר משהו למוצאי שבת, למקורבים היא אומרת לו 87 87 כרטיסים. זאת אומרת ש13 כסאות יהיו פנויים. הוא חשב שהוא מתעלף. ה87 המסכנים שיבואו ישבו כל אחד בשורה. הם יוכלו לשכב כמו במחלקת עסקים. אומר זה אירוע שיעשה לו כזה כאלה בושות יבינו שהוא כל כך לא מחובר וכל כך לא מוכר פה שגם המעטים שבאו אליו גם הם יברחו. לא הייתי צריך להתחיל עם זה בכלל. לא הייתי צריך בכלל לחשוב על זה. מה לעשות? הוא הרגיש שהכל נופל עליו, שהכל סוגר עליו, שזה הסוף של השליחות שלו פה, שהשליחות הולכת להיגמר עוד לפני שהוא התחיל. הוא חזר הביתה להתכונן לשבת, אבל הוא לא מצליח לת פה על ידי הרבי להביא פה יהדות וכל זה הולך להתרחק ממני, כל זה נסגר בפניי, אין לי שום סיכוי במקום הזה. ואז פתאום הוא נזכר. הוא נזכר בסיפור שהוא שמע מהחסיד רב מנדל פוטרפס. רב מנדל פוטרפס היה חסיד של גבורה. יהודי נעלה, של אהבת ישראל, של פיקחות חסידית, של עומק חסידי, של אעילאיות בעבודת השם, של עומק בעבודת השם וגם איש של גבורה. יהודי שמסר נפשו כדי לחלץ יהודים מברית המועצות. לא ניכנס עכשיו לכל הפרטים. הקומוניסטים תפסו אותו, הוא היה יכול לברוח, הוא ידע שעומדים מאחוריו, אבל הוא החליט שלמסירות נפש אין גבולות והוא המשיך להילחם עד שתפסו אותו ושלחו אותו לתשע שנים בסיביר. עבר שם גי צל מוות. הגיע יום אחד שרב מנדל הרגיש שנגמרו לו הכוחות. הוא לא אכל. הוא החליט כשהוא הגיע לשם שהוא יקפיד על כשרות. הוא יגיע למוות, לקריסת מערכות. הוא לא יכניס לפה בשר גילולים, בשר טרף. ורבנ מספר סיפורים מרטיטים על המסירות נפש שלו שם. הוא מספר שהיה לילה אחד שהוא כבר הרגיש כזאת שכרחורת והכל כך רקד לו שהוא החליט שהוא מתגנב למטבח של המחנה לחפש אולי הגיע משהו שהוא יכול לאכול, משהו כשר שאין בו שאלות. אם תפסו אותו יראו בו. אבל הוא אמר בן כך אם אני אמות מרעב הוא ימות מעירייה זה אותו הדבר. והוא נכנס בחושך למטבח של המחנה והוא רואה שהגיעו הוא פותח את החביות הוא רואה דגים שפרוטים דגים קטנים כאלה שיש ברוסיה אורו עיניו דגים זה בדרך כלל בסדר אם אתה מכיר את סוג הדג דגים זה בסדר מה יכול להיות אבל אז הוא שם לב לאור הלבנה שהדפנות של החבית מבריקים וגם אם זה שומן אולי יש בדגים פי 60 מהשומן והתחיל מכאן ולשם אתרים איך לחלץ את זה אבל מצד שני הוא אומר לעצמו ואולי לא ואני החלטתי שאני אקפיד פה על כשרות ואני לא אתן להם לטמא את הנפש שלי ונתמטם בם כתוב על כשרות אני לא אתן להם לטמא את הנפש והוא ככה מתלבט לכאן ולשם ולשם ולכאן ואז הוא נזכר שכשהוא היה ילד הרבי הרשע בירך אותו באריכות ימים מתוך יראת שמיים רבי הרשע בירך אותו כי ילד שם עליו ידיים על הראש ואמר לו אריכות ימים מתוך יראת שמיים הוא אומר לעצמו כמו הרבי הרשב לא התכוון לחיים כאלו כשהוא בירך אותי לאריכות ימים מתוך יראת שמיים זאת אומרת שהוא סבר שאני יכול לחיות ביראת שמיים בלי לחפש התרים על ספק שומן שמי יודע מה יש בו והוא לא אכל והוא לא אכל וברוך השם הוא שרד אבל זה רק משל ודוגמה מה הוא עבר שם והגיע יום אחד שהוא הרגיש שזה הוא שהם מנצחים אותו הוא הרגיש שנגמרו לו הכוחות להילחם נגמרו לו הכוחות להבוק כמה אתה אתה יכול לבד נגד המכונה הקומוניסטית הזאת ששלטה בחצי עולם. איזה סיכוי יש ליהודים ולמדינה הענקית הזאת, המדינה הגדולה ביותר בעולם. מה אני גפרור ניצוץ? מה אני מולם בכלל? והוא הרגיש שהוא לא יכול יותר. והוא יושב בת לבד, בודד, גמור, כבוי. ואז רבי מנדל אומר לעצמו, למה אני מרגיש כל כך לבד? אני אכתוב פדיו נפש לרבי ואני אשלח אותו לרבי במחשבה. הרבי היה באמריקה, רב מנדל בסיביר. אמריקה הייתה יותר רחוקה מסיביר מאשר גן עדן מגיהנום. להגיע מסיביר לאמריקה עם מכתב שכתוב עליו שני אוסון יותר קל להגיע לירח. אבל רבי מנדל אומר לעצמו אין שום הגבלה בפני הרוח, אין שום הגבלה בפני ההשגחה עליונה ואין שום הגבלה בפני ההתקשרות בין רבי לחסיד. והרבי הבטיח דרבי ודיבר עם הרבי והוא מקש מהרבי רבי תן לי כוחות להתמודד מולם להתגבר מולם למצוא את עצם הנפש שאי אפשר לצדוק אותה ולהתעלות מעליהם אחרי חודשים אשתו שהייתה איפהשהוא ברוסיה קיבלה מכתב מארצות הברית האברך רב מנחמנדל שיחיה הפן התקבל הוא שלח את זה במחשבה בטלפטיה מי סיביר לאמריקה ואשתו קיבלה הביתה המכתב אישור מאמריקה המכתב הפן התקבל אז רבי ישראל דרן עומד שמה על הגשר בקונטיקט והוא אומר אני לא חסיד גדול כמו רב מנדל אבל אני במצוקה כמו רב מנדל כל המפעל שלא הקמתי יורד עכשיו לטמיון אז אני אכנס ליחידות ומחשבה והוא עצם את העיניים שמה באותו ארץ העמים באותו מקום רחוק ונידח הוא פשוט תקשר עם הרבי והוא אומר רבי תעשה נס שהאירוע הזה יעבור בהצלחה שיהיה כבוד השם לעיני כל העמים מה אני מבקש משהו בשביל עצמי בשביל כבוד בית אבא אני רוצה להתפרנס מה אני החברת הפקה שמכרה כרטיסים אני פועל למען קדושת שמו יתברך ביום ראשון הוא הולך באמת בלי ציפיות הוא הולך יורד לכיוון העולם הוא דחה ודחה את ההליכה ככה אתם יודעים היזמים הולכים חצי יום קודם מתרגשים מנקים את והוא מגלה נהרות אדם. מישהו הפיץ את הבשורה ברגע האחרון ונהרות אדם סטודנטים וחברי סגל ובני המשפחות של הסטודנטים מי שגר באזור יורדים נערות אדם האולם היה מלא היה מפוצץ לגמרי אחרי שהסתיים האירוע הגיעו לכבד אותו מניו יורק הסבא והסבתא שלו משפחת פויזנר משפחה חשובה סבא והסבתא של אשתו וכשהם חזרו לניו יורק הסבתא נכנסה לרבי נכנסה ליחידות אצל הרבי על כמה עניינים שהוא לדבר עם הרבי והיא מספרת בהתרגשות שהם הגיעו מקונטיקט ואצל רבי ישראל היה כזה דינר וכזה אירוע וכזה קונצרט וכזה קהל. הרבי שואל כמה אנשים השתתפו באירוע אז היא אומרת mention אלף אנשים men אז למה ישראל היה נראה כל כך קודר אלוקים או שיש ולא אכפת לו שזה אותו הדבר חס ושלום ובמקום זה יוסף אומר יש ויותר מיש ואיפה הוא נמצא פה באושביויץ הוא נמצא איתי פה בבור הכלא ובמילא הוא קם בבוקר הוא שואל מה השליחות שלי היום למי אני יכול לעזור היום מדוע פניך רעים היום יום למה אתה נראה ככה? ופה אנחנו מגיעים לשיא והרבי אומר תשים לב זה הרגע שהפך את הגורל שלו זה הרגע אם אנחנו שואלים את עצמנו מתי מתהפך הסיפור איפה נקודת ההיפוך של סיפור יוסף הצדיק הסיפור הכי ארוך בתורה מתפרס על פני שלוש פרשיות איפה רגע ההיפוך הרגע הקטן הזה של האמפתיה הרגע שהוא מרים את העיניים מה הסבל של עצמו והוא שואל אותם ארבע מילים. מדוע פניכם רעים היום? הרגע שהוא מתרומם מהסיפור של עצמו שהסיפור הוא נורא והיום הלכו ונהרגהו ולכו ונמכרהו ולכו ונשליכהו על אחים שבוגדים באח שלהם. הוא עוזב את הסיפור של עצמו ומתמסר לסיפור האלוקי לסיפור שמאחורי הסיפור. ארבע מילים. מדוע פניכם רעים היום? ומהרגע הזה הסיפור מתהפך. עכשיו נזרעו זרי הגאולה בעוד שנתיים פרעה יחלום חלום הוא יזכר הוא יחפש פותר חלומות שר המשקים יזכר שנתיים קודם באותה שאלה מדוע פניכם רעים היום הוא יגיד יש שם בבור נר עברי ויריצו מן הבור ויגלח ויחלף שסמלותיו ויוסף הופך להיות משנה למלך מצרים מביא את עצמו לתפקיד הכי גבוה של יהודי עד היום הזה ומציל את העולם כולו מהרעב מה רגע ההיפוך ארבע מילים היכולת להראות אמפטיה, היכולת להתמסר לשליחות, היכולת לקבל את הסיפור ולהפסיק להבוק בו. במקום להעבק בסיפור, אתה מתמסר לסיפור הרגע הזה. וזה במילה אחת תורת החסידות. תורת החסידות היא לא תורת השולחן ערוך. היא לא עוסקת במה השם אלוקיך שואל ממך. בשביל זה האדמור הזקן כתב שולחן ערוך. תניה עוסק ומי ברא אלה? ודע לפני מי אתה עומד? מי הישות הגדולה שעומדת מאחורי כל הדבר הזה ולמה היא מבקשת את מה שהיא מבקשת איפה הבעל מנגנים עזבו אותנו הם פה נו מה ננגן דודי &gt;&gt; כל דוידי אמרנו ראש השנה שלום עליכם אמרנו ראש השנה לחסידות נכון אז כל דוידי מה יותר מתאים אנחנו עוד בחודש אלול עוד לא עשינו תשובה אז אנחנו עוד לפני ראש השנה לחסידות אנחנו ננגן ביחד כל הציבור נגן כן ביחד כל דודי גם כן מניגוליו של אדמור הזקן ניגון לחודש אלול ניגון לימים הנוראים כל דודי דופקיד [מוזיקה] אוהב כפי תחילי כל דו ידידו [מוזיקה] &gt;&gt; [מוזיקה] &gt;&gt; סתם ות כל הקהל יעליפה בוא שב איתי מה אני יושב פה &gt;&gt; [מוזיקה] &gt;&gt; אחותי נהית [מוזיקה] לנגן יש פה איזשהו זמר אולי אברהם פריד ירד לנוח פה אולי זה בן של אברהם פריד יש מישהו פה [מוזיקה] יש מישהו שינגע נו בוא תיקח את המיקרופון תשאיר אני כבר לא בטונים הנכונים אני רגיל לצעוק איי איי נו nu [מוזיקה] &rlm;ja А קדדי [מוזיקה] כאן די די די די דופק די דופק בתחיל &gt;&gt; [מוזיקה] &gt;&gt; ינטמי [מוזיקה] אחוביות [מוזיקה] ماما אёра [מוזיקה] يا [מוזיקה] ري &gt;&gt; [מוזיקה] &gt;&gt; يا ا [מוזיקה] يا &gt;&gt; [מוזיקה] &gt;&gt; माया [מוזיקה] ая &gt;&gt; [מוזיקה] &gt;&gt; ياما [מוזיקה] אما يما ياما &gt;&gt; [מוזיקה] &gt;&gt; לנגן כלי אתה גם כן מהניגונים של אדמור הזקן קיליאטו קיילאטו גם כן מהניגונים של הדור הזקן אליטו ויקו אלויקי הרו ממקוני יתובכה אלו היה מנק חמוד בידו ויובו אלוהי הוי אוי לתו לו يا ויקו אלוה או ונג שכוח מד איך קוראים לך תשאיר מספר טלפונים חברה רוצים נעביר לרב שילה אולי שנה הבא אני לא חבצי לחיים חבר'ה נו התוועדות זה לא הצגה התוועדות זה לא אחד שזה לא הביאו פה איזה כוף מזמר וכולם מסתכלים עליו תרחמו עליי חבר'ה תרימו אותי נו יופי מה אין לך לחיים קח בוא קח בוא בוא תחלק תהיה שר המשקים תשאיר לי מעט מעט מעט הגרשנו קצת מהכוס של הרב &gt;&gt; לא מהכוס של הרב בחבד לא מחלקים שיריים לחיים לחיים חבר'ה לחיים לחיים תחלק לכל החבר'ה תהיה שיער המשקים תצא למלוכה לחיים העניין הזה שדיברנו שחסידות זה לראות את המי ולא את המסידות חידות זה להפוך לגוי את מה שהוא פנימי. חסידות זה לראות את מה שאי אפשר לראות ולהבין את מה שאי אפשר להבין. העניין הזה מסביר עוד משהו. למה דווקא הלילה הזה מוציא מן המיצר אל המרחב? למה דווקא הלילה הזה יש בו סגולות אפילו בבנחיה ומזון רביכה? זה מאותה סיבה בדיוק. אני רוצה לומר רעיון מופלא ביותר, מיוחד במינו, שלמדתי במאמר לפני שבועיים. יהודי חסיד גדול, חסיד גדול הפנה אותי למאמר הזה. הוא אמר לי שני אור, אתה חייב לפני יטת כסלב ללמוד אותו, יהיה לך יטת כסלב אחר. והוא צדק. המאמר הזה מאיר זווית בחיים, בקשר שלנו עם חסידות שאף פעם לא מדברים עליו ולא רואים אותו. אבל לפני זה באקדים אני רוצה לספר סיפור מופלא שקראתי ביום שישי לפני 60 שנה בדיוק פורים תשכו פורים תשכו היה במאוראות ימי חבד היה מאורע מיוחד במינו שלא חזר על עצמו לאורך כל 40 שנות הנשיאות של הרבי לא לפני ולא אחרי וקרב חסידי חבד הבקיעים שאתה אומר לודעים פורים תשו הוא יודע על מה מדובר היה מאור חריג ונדיר ויחיד במינו של חלוקת משקה מהרבי חלוקת כו של ברכה בפורים הרבי היה מחלק כו של ברכה מחלק יין לברכה לנוכחים במוצאי הימים טובים מוצאי החגים מוצאי פסח מוצאי סוכות מוצאי שבועות אני זכיתי להיות אצל הרבי בשבועות תשנ הייתי ילד בן 10 אבא שלי היה רב הוא היה נוסע כל שנה לחג השבועות וכל שנה הוא כמעט כל שנה לוקח איתו את אחד הילדים ותשנ היה התור שלי ובזכות זה אני זכיתי לראות את הרבי מלך ביופיו היינו שם שבועיים לא נוסעים כמו היום ליום אחד אז כשנסו נסו היינו שבועיים זה היה כילד בן 10 אני זוכר את זה טוב חוויה בלתי רגילה ואני זוכר שבמוצאי חג השבועות הרבי עמד לחלק כו של ברכה הרבי עמד אמר למד אולי חמש שעות, שש שעות, תתארו לעצמכם בן כמה הרבי היה. זה לא מעשה. דברים על ניסים, לא צריכים לדבר על קריאת הים. שכל אחד יחשוב, הרבי היה אז בן 88 וחודש. בן 88. כמה זמן יכול לעמוד אדם בן 88? דקה, שתיים, &gt;&gt; 20 דקות. חצי שעה. באמת אם הוא היה אתלט כל חייו, אז גם בגיל 88 הוא יוכל לעמוד על הרגליים. אם בנוסף לזה שהוא עומד הוא גם צריך לעשות תנועה של חלוקה ככה לטפטף מהגביע שלו לכל מי שעובר לפניו כמה זמן יחלוף עד שתיתפס לו היד תנסו אתם כמה פעמים אתם יכולים לעשות ככה אני לא רואה פה אדם בן 88 אלה שהגיל שלהם רבע מ-88 תנסו לעשות ככה כמה פעמים אתם יכולים עד שיד נתפסת חצי דקה יד נתפסת והרבי עומד ככה בגיל 88 חמש שעות שש שעות אחרי שיומיים קודם הוא עמד שעות וחילק דולר לצדקה אותה תנועה עמד על הרגליים ועשה את אותה תנועה למחרת הוא שוב יעשה את זה יחלק קונטרס וככה במוצאי החגים הרבי היה עומד מחלק כושל ברכה לכל האמונים שעוברים זה כבר היה אחרי הבדלה אז היו באים אנשים במכוניות מכל ניו יורק חסידים וליטאים ואשכנזים וספרדים כל עם ישראל עובר לפניו להתברך לקבל את היין המסוגל הזה יפה מאוד פורים זה לא זמן שלחלוקת קושל ברכה פורים תשו ו לפני 60 שנה בדיוק ההתוועדות מסתיימת הרבי עומד לברך ברכת המזון ולידו עמד בקבוק משקה חצי מלא נשאר קצת משקה בבקבוק נו זה בעל תשחית נכון חבל על המשקה אז מה הרבי עושה הרבי פותח את הבקבוק ומתחיל למזוג לאלה שסביבו ככה למדוג לטפטף מהמשקה התחיל בסמנטי אמולה הרבי מחלק מהמשקה שלו במוצאי פורים בלילה המסוגל הזה כל הפושטת יד נותנים נים לו כבר השעה הייתה 121 בלילה התוודות בפורים הייתה נמשכת עד מאוד מאוחר ההתוועדות עצמה הייתה שעות ארוכות כשהרבי קם ללכת קם לצאת קם מישהו וכאילו קירב בקבוק שהיה שם נו אז הרבי טוב לב נותנים לו ביד בקבוק משקה מה הוא יעשה אז הרבי לאורך הדרך לחצות את בית הכנסת נגיד לחצות את האולם הזה אולי מביאת ההתוועדויות אז זה פי שתיים המרחק הזה לא הרבה יותר לחצות את האולם להגיע לדלת ולצאת לרכב שעומד ד על החניה יש חניה מיוחדת לרכב הוא רק צריך לצאת לדלת ללכת עוד ארבעה צעדים ולהיכנס לרכב שיקח אותו הביתה נגמר היום אבל אנשים התחילו לרוץ מכל השכונה התחילו דיבורים הרבי מחלק של ברוכה חלוקה פתאומית פורים אמצע הלילה אנשים קמו מהמיתות קמו מהשחרות כל אחד מהדלו ידה שלו התחילו לרוץ ל770 ואנשים מטפסים אחד על השני ועולים אחד על השני ודוחפים את הכוסות ואנשים עלו על הרכב וטיפסו על הרכב כדי לזכות היו בכזאת היסטריה לזכות לקבל קיבל מהכוס והרכב התקמט, הפח התעקם מהלחץ של האמון שעלה עליו והרבי לא היה יכול להיכנס לרכב הרכב לא היה יכול לנסוע פשוט הדלת התקמה והביאו רכב אחר לכביש ואיתו הרבי נסע על כל פנים באמצע כל הבלאגן והצעקות האלה שמה ליד הרכב פתאום הרבי נותן ככה צעקה לימ אוניס פאלוס לימ בלי התפעלות לימה בלי התפעלות עמד שם בחור בשם לימ לויטין בחור יקר אחד הבחורים ב-770 לי לויטין והוא ניסה כמה פעמים לקבל כמה פעמים הוא נדחף בין כולם הוא בא מימין הוא בא משמאל הוא בא מלמעלה בא מלמטה והרבי מדלג עליו הרבי מזה אחד למעלה ושבע למטה ומדלג עליו לא נותן לו והוא קיבל את זה מאוד קשה כמובן והפסיק לבקש והתיישב בצד ועכשיו הרבי צועק לו לימ אוניס פאלוס בלי להתפעל אל תייצר דרמות הוא הביל מזה שהוא צריך לגשת שוב אז הוא קם שוב מהמקום עם ביד מבקש מהר במשקה ואז אבא שלו מסתכל עליו אבא שלו עמד שם והוא אומר לו לימה דינגלוזיסובר שלך שבורה הוא לא הבחין שמרוב לחץ מרוב דחיפות מרוב היסטריה הוא כימט את זה כוסות קלקר כאלו כוסות נייר הוא קימט את ולא היה בית קיבול אז הרבי לא נתן לו חשבתי שהמשמעות של הסיפור היא שהרבי אומר ליהודי יש זמנים שמחלקים שפע אם לא קיבלת בלי התפעלות תבדוק עם הכו שלמה תבדוק אם עשית את ההילים הנכונים. לפעמים יהודי לא מקבל והוא מתחיל למצא הכומי יודע מה קרה? רגע, שלמה נתת לקדוש ברוך הוא לאן להשליך? איך היה הוא שהרב דיבר שמי שיש לו ביטחון בהשם יזכה בלוטו? הוא בא לרב ואומר, "לא זכיתי בלוטו." הרב אומר לו, "קנית כרטיס?" אומר, "רה, את זה לא אמרת בדרשה. הקדוש ברוך הוא רוצה לעזור לך, אתה לא עוזר לו. וצריך לעזור בדברים המתאימים." ומה הכלי המתאים? אז פה אני רוצה להגיד שיחה זה מימר, זה לא שיחה זה מיימר מילג בעומר תשכט חבר'ה זה אור אלוקי אמיתי זה חידוש שאני בטוח שגם 95% מהחבדניקים לא מכירים אותו כי אני לא הכרתי אותו ואני מחשיב את עצמי לפחות ברמה של 95% מהחבדניקים אמר לי איזה מישהו לפני שבועיים אמר לי שני אור היו אסקיסטב שלך יהיה אחרת לגמרי מפתח נקודה מדהימה מעניין אם מישהו חשב עליה פעם איך יהודי זוכה לשפע איך יהודי זוכה לשפע? כשודי צריך שפע מהשמיים? מי לא צריך? יהודי צריך ישועה בבנה חי מזונה הוא באיזה תקופה של עיכוב הוא צריך עזרה שיפתחו תפתח לנו את הרובות השמיים אז אנחנו יודעים בניגלדתורה בגמרא בשולחן ערוך יש סדר שפע מורידים על ידי תפילה לא קיבלת שפע כנראה לא התפללת מספיק לא התפללת ולא קיבלת אולי צריך גם להיתענות צריך גם להוציא את התיבה מחוץ לבית הכנסת יש סדר תעניות אנחנו עכשיו היינו בתקופה של בצורת הרבנים כבר התחילו ללמוד משניות מסכת תענית יש סדר מתי מורידים את הפרוכת, מתי מוצאים את התיבה מחוץ לבית הכנסת, מתי מתחילים תעניות, מתי מתחילים קינות ותוכחות. יהיה סדר איך מורידים גשם. אם ראינו שלא קיבלנו, צריך לתקן את הכלי. מה הוא הכלי? בניגל דתורה. כלי לקבלת שפע ותפילה. ככה זה תמיד. אין כלי אחר. אבל בספר הזוהר מסופר שבאו לרשבי ואמרו לו שישראל צריכים לגשמים. אמרו לרבי שמעון בר יוחאי שאין גשם. ישראל צריכים גשם. מה הוא היה צריך לעשות? הוא היה צריך לבדוק מה התאריך היום ולבדוק במשנה מסכת תענית אם היום זה הזמן שרק עושים תענית או גם מורידים את רב חיא ובניו או גם מוציאים את התיבה ונותל עליה אפר. לא. מה עשה רבי שמעון בר יוחאי? את זה יודע כל חסיד חבד כי יש הרבה מאמרים בלק בעולם על הדיבור המתחיל הזה. רבי שמעון בר יוחאי התחיל להגיד תורה, התחיל להגיד מאמר חסידות. ביקש מהתלמידים שינגנו ניגון לפני מאמר. עצם את העיניים והתחיל להגיד מאמר כבוד. בקיצור, זה היה מעניין מאוד. ואיך שהוא מדבר, התכסו השמיים בעננים והתחיל גשם. שמעתם? בניגתורה בשביל לפעול ישועה למעלה צריכים להתפלל. בניסטר דתורה, בגישה של ספר הזוהר, אם אתה רוצה שש מה אתה צריך לעשות? להגיד תוארה, ללמוד כבולה, ללמוד חסידס. צריך ללמוד פנימיוס. בניסטר דתורה לא כתוב שאם אין גשם מתפללים או מטענים. מה עושים? קובעים שיעור חסידות, מקבלים תוספת בלימוד החסידות, מחליטים ללמוד פרק מספר התניה לפני התפילה. מפורש מה זה רבי שמעון בר יוחי ממציא תורה חדשה? הוא היה צריך להגיד מה אני הראשון שמבקש גשם. אין גשם. תקראו לרבי חיא ובניו. הגמרא מספרת שאיך שהגיעו למשובי רוח התחיל רוח. איך שהגיע גשם הגיע גשם הגיעו למחייה מתימת? העולם התחיל לראות שהמשיח מגיע. אז שלח הקדוש ברוך הוא כמה דובים כדי שיפסיקו את התפילה כי עוד לא הגיע זמן הגאולה. לא רבי שמעון בר יוחאי לא גוזר תענית ולא מעורב ולא מקים עצרת ולא מכנס יהודים לתשובה מה הוא עושה מתחיל להגיד תורה מתחיל ללמד חסידות מתחיל ללמד פנימיות התורה והאור של פנימיות התורה האור של התורה פותח את השמיים עד שיבלו ספתיכם מלומר די למה שאלה עצומה נכון והרבי שם במאמר הנה מה טוב ומנעים תשכט לג בעומר תשכט אני לא זוכר אם הדיבור מתחיל זה ינם טוב ומנעים אבל זה מילג בעומר תשכט רבי אומר נקודה שפע יורד כשאתה מרים את עצמך יותר גבוה שפע יורד כשהקדוש ברוך הוא הופך להיות המנהל של החיים שלך שפע יורד כשאתה הופך להיות עבד השם כשהכסף שלך הופך להיות כסף אלוקי אז השפע יורד כשאתה מתרומם מעל הבור שאתה נמצא בו מתמסר להיות שליח השם אז השפע יורד כשיהודי לומד ניגלה דתורה איך הוא התקרב לקדוש ברוך הוא הדרך להתקרב זה להתענות זה להתפלל זה לצום זה לשמוע דברי תוכחה זה מקרב אותו זה גואל אותו מהחומר גואל אותו מהבוץ גואל אותו מהבלוטה גואל אותו מהגאווה מהאגו זה מרים אותו לקדוש ברוך הוא אז הוא נהיה ראוי לקבלת שפע הוא משתנה אבל בני גדתורה אבל בניסטר התורה היא זאת שמרממת אותך כי התורה היא כזאת שהקדוש ברוך הוא נמצא בה כי האדם לא לומד על שור ופרה על מה האדם לומד על הקדוש ברוך הוא בעצמו מה הוא לומד בבן איסטר כל אות עוסקת בחוכמה של מעלה עוסקת במציאותו של הקדוש ברוך הוא בנוכחותו של הקדוש ברוך הוא בהערתו של הקדוש ברוך הוא זה דרך אחרת להתקרב אליו אז אם התקרבת על ידי תורה כבר לא צריכים להתקרב בדרכים אחרות. נניח שנגזר על יהודי חס ושלום איזה עיכוב, נגזר על יהודי איזה פגיעה. אז מה הוא צריך להתפלל? כדי שהוא יתעורר מהמקום שלו. הוא יזכור ממי הוא קיבל את השפע ובמיל הקדוש ברוך הוא יתן לו. הוא ידע למי להודות. אבל זה הכל בניגלדת תורה. כשאתה לומד שור שנגח את הפרה עליו דווקא שזה יעשה אותך יותר עדין. כתוב שלא זכה נעשת לו מסם המוות. זה יכול לעשות אותך יותר בעל גאווה לא יותר הדין. אבל שיהיהודי ילמד ניסטר דתורה ותיעשה לו שם המוות זה לא יכול להיות. זה לא כתוב על פנימיות התורה כי פנימיות התורה אין במוות כולה אור כולה אלוקות במי אתה עוסק אתה עוסק במי בעצמו אתה לא עוסק במה במה השם אלוקיך שואל ממך אתה עוסק במי בנוכחותו של הקדוש ברוך הוא במילא רשבי בשביל להרים את עצמו להרים את העולם להרים את הקורבים להרים את השכנים הוא לא צריך להגיע לתפילה מספיק לו להגיד את מה שהוא רגיל את התורה שלו וזה העניין של היום הזה מי שישמח בשמחתי יוציאנו מן המיצר אל המרחב כי השמחה הזו היא כולה השמחה אלוקית היא כולה השמחה של התקרבות אל השכינה אדמור הזקן הרבי היה כל כך הרבה דן בזה כשאדמור הזקן יצא מהמעסר מצאו בחדר שלו פתק בט שהוא היה בו נג ימים מצאו שם פתק כמע שהוא כתב לעצמו קמע להחזיק את עצמו ברגעים הקשים שהוא הופך להיות תלוי עלה חס ושלום הופך להיות גרגר בידיים של חיות האדם האלו יהודי שתלוי בחסדים של גוי. הוא יודע מה יהיה עוד דקה, מה יהיה עוד שתי דקות, מה עומק העל שנה. והאדמור הזקן כתב כתב לעצמו פתק כדי להחזיק את עצמו. בפתק לא היו כתובים שמות ולא חזיונות, אלא פסוק מספר התהילים. שרים רדפוני חינם ומדברך פחד לבי. אדמור הזקן אומר, הם רודפים אותי חינם. הם חושבים שהם רודפים אותי בגלל עלילה כזו או אחרת. זה בחינם. לא בגלל זה הם רודפים אותי. מדברך פחד לי בי. אני פוחד מזה שאתה שלחת אותם. זה מה שמלחיץ אותי. הם לא מעניינים אותי. מי הם בכלל? אין להם שום כוח לעשות לי שום דבר. אני יודע אבל שאתה נותן להם את הכוח ועל זה אני טועה מה אתה רוצה ממני. האם אתה אומר לי להפסיק לפרסם חסידות או להפך שלפרסם שיבעתיים? הגאולה הזו היא כולה התמודדות עם הממי. אין לה שום קשר עם המציאות בעולם. אין לה שום קשר עם מה שודי רואה בעיניים. היא כל כולם מרימה אדם לעולם שהקדוש ברוך הוא המציאות הפשוטה. אם אתה חי במקום כזה אז אין סוף לישועה שאפשר להשיג. אם אתה חי במקום כזה שהקדוש ברוך הוא מלך יחיד, שהקדוש ברוך הוא מנהל את המציאות ומבלעדיו אין שום דבר, אז ממילא הדברים מסתדרים. אז ממילא רואים שפע. יש סיפור כל כך אופייני שהתפרסם מאוד בשנים האחרונות. בעלת המעשה מספרת את זה בעצמה לפני א 50 שנה הייתה קבוצת נשים שנסע מניו יורק קבוצת נשים מניו יורק מקראו ניייט מהשכונה של הרבי מברוקלין נסע לכנס נשים בדטרroיט במישיגן הם טסו באמצע השבוע ביום שלישי והם היו אמורות להיות שם עד יום שישי יום שישי הם שמחות לחזור הביתה לעשות את השבת עם הבעל עם הילדים ילדים להחזיר את הבית לשיקום אפשר לתאר אם הבעל היה עם הילדים לבד בבית שלושה ימים בטח איך אומרים המטבח יהיה בסלון והסלון ברחוב יחזרו לשבת יחזירו את החיים לשפיעות נו הם מגיעות ססות ושמחות לשדה התעופה יום שישי בבוקר מגיעות לגייט מחכות לעלות על המטוס שיטיס אותם שעתיים מי מי שיגן לניו יורק לחזור הביתה לשבת הטיסה לא יוצאת חצי שעה איחור שעה איחור שעתיים איחור הורי לא יוצאת, שבת מתקרבת, הצוות נעלם עד שהצוות חוזר, מה קורה? מה עם המטוס? מה אתם לא רואים מה קורה בחוץ? פתאום מזג האוויר התהפך, פתאום החל השערה, יונה הנביא הגיע וכל התוכניות השתנו. אי אפשר להמריא. המטוסים הפנימיים בתוך ארצות הברית זה מטוסים קטנים. הם לא יכולים להמרי בתנאים האלה. מתי נמרי? לא יודעים. יחכה שיעבור כמו שבא, ילך עוד שעה, עוד שעה וחצי, עוד שעתיים. לצוות יש את כל היום. מה זה משנה אם הוא יצא בשבע או יצא ב-10? אבל בשביל האנשים האלה זה קריטי. שבת מתקרבת, זה אמצע החורף, זה יום שישי קצר, צריך עוד לצאת משדה תעופה, לנסוע עוד שעה בפתקים של ניו יורק, להגיע הביתה. הסיכונים מדי גדולים פה. הם נכנסו ללחץ, אין להם בגדי שבת, אין להם איפה להתארח בשבת. הם השאירו מי יודע אם זה 20 נשים, אפשר לתאר כמה ילדים הם השאירו, מי יכין לשבת, הבעלים ישארו לבד. מה הולך פה? צרות. מה עושות נשים חסידיות כשהם בלחץ? מתקשרות לרבי. ניגשו לטלפון הציבורי, התחילו לשל קודרים, לשל מטבעות והמארגנת גברת פופק ניגשה לטלפון והתקשרה על המזכירות של הרבי והיא אומרת למזכיר הרב קליין תיכנס לחדר שלחדרו של הרבי ותגיד לו we are stuck in thero אנחנו תקועות בדטרroיט המזכיר נכנס לרבי יוצא אחרי רגע והיא מתארת איך הם זורקים את הטוקנים איך הם זורקים את הקודרים פנימה את הסימונים פנימה כדי להחזיק את השיחה לניו יורק המזכיר יוצא המזכיר אומר, הרבי שואל isק? מה זה סטק? וואלה, זה כבר, אתם יודעים, זה היה כבר כאילו סובב את הסכים. מה זה סטק? סטק זה 20 נשים שכבר שלושה ימים לא בבית ואין להם בגדי שבת ואין להם איך להתארגן לשבת והם תקועות במזג אוויר בדטריד ואין להם אין להם מושג מתי הם יחזרו הביתה. זה סטק. המזכיר מרגיע אותה ואומרת גברת פופק שוע שואיה תירגעי. הרבי יודע מה זה סטק, אבל הרבי אומר שודי הוא לא סטק. יהודי נמצא איפה שהוא צריך להיות. יותר מזה, היא לא הייתה צריכה לשמוע. היא אומרת, כל אישה פתחה את התיק והם הוציאו מתוך התיק את כל הערכות של הנרות שבת שהיה שמה. אישה חבד היא תמיד מצויידת עם מרכות של נרות שבת על כל טיסה שלא תתעכב. והם התחילו לרוץ בטרמינלוך וחזור. וכל אישה שהייתה נראית ככהן או לוי, הם הציאו לה נרות שבת ואמרו לה שבסודי, תדליקי את זה לפני שקיעת השמש. והיא אומרת שעד היום הזה כשהיא מסתובבת ברחבי ארצות הברית, היא עוד פוגשת נשים שאומרות לה, החיים שלנו השתנו מאותו יום שישי. קיבלנו ממך חרקה של הדלקת נרות שבת. אתם יודעים מה זה אמריקה? זה לא תל אביב ולא ירושלים. זה חורים שאנשים לפעמים גר יהודי אחד בתוך אלפי מאות אלפי גויים. אין לו מושג מי הוא ומה הוא. ונשים באו הביתה ובפעם הראשונה העמידו נר שבת על השולחן והדליקו אותו ובכל הבית התפשט אור. והילדים התקרבו ושאלו, "אמא מה עשית?" והיא אמרה, "זה מצווה שיהיהודים עושים בכניסת השבת ביום שהקדוש ברוך הוא שבת ממלאכתו. ואנשים כולם נעמדו על יד האור הזה כדי לקבל חום ולקבל נשמה ולעורר את הפנימיות שלהם. והחיים כבר לא שבו להיות מה שהיו. וזה הפשט. בניגלה דתורה צריך להתפלל כדי להוריד שפע. בפנימיות התורה צריך ללמוד פנימיות התורה. פשוט אתה לומד פנימיות התורה, אתה כבר עולה למעלה. אתה כבר מדלג מעל עצמך ומדלג מעל המציאות ומגיע להיכל השביעי של גן עדן. אתה כבר מגיע למקור הגשמים. ברגע אחד רשבי טיפס לשם. אז זה הפשט לעשות את הכלים הנכונים. אמרנו שצריכים לעשות את הכלים המתאימים. לעשות הכלים המתאימים זה לקבל החלטה על תוספת. נזכר עכשיו טוב צריך לנגן. אני מדבר יותר מדי ואני אגיד עוד נקודה אחת אני נזכר בדבר כל כך יקר אנחנו בחג הגאולה נכון אז בואו ניזכר בחג הגאולה הראשון ביציאת מצרים כמה ימים אדמור הזקן היה במעשר מי יודע כמה 53 כנגד מה גם בבתניה יש 53 פרקים גן פרקים והוא היה במעסר בדיוק 53 ימים עכשיו אני אשאל אתכם שאלה שאלה שאני חושב שאתם אמורים לדעת אותה קצת יותר טוב. כמה זמן עם ישראל היה במעשר במצרים? &gt;&gt; 480. &gt;&gt; כמה כיף להיות יהודים. אפילו בשאלה היסטורית אנחנו לא מסכימים. כמה שנים העם ישראל היה במעסר במצרים? &gt;&gt; 210. עוד אפשרויות? &gt;&gt; 86. &gt;&gt; 86. עוד אפשרויות? &gt;&gt; 400. עוד אפשרויות איך יפה זה ארבע מספרים שכתובים יש בעצם עוד מספר שלא כתוב במפורש 116 שימו לב כולם צודקים זה מה שיפה אצל יהודים כולם צודקים לאברהם אבינו נאמר שכמה שנים הם יהיו במצרים בדרך נבואה ועבדום וינו אותם 400 שנה בפרשת בו כתוב בדרך סיכום סיכום ההיסטוריה מאהבה אל אהבה עבר שלכאורה זה העדות המדויקת ביותר. שמה כתוב כמה שנים עם ישראל היה במצרים? 30 שנה ו400 שנה. אז בפרשת לך לך כתוב 400, בפרשת בו כתוב 430. אבל אנחנו יודעים שהם לא היו יכולים להיות במצרים 430 ואפילו לא 400. למה? כי במצרים נולדו בסך הכל שני דורות אמרם ומשה. כמה שנים חולפים בין בן לאבא? הרי נכד, אבא ובן חיים חצי מה שנים בשנים חופפות אחד עם השני. אז כמה שנים כבר חולפות בין הבן לאבא? אז איך זה יכול להיות שהם יהיו 400 שנים במצרים ויולדו רק שני דרות? ולכן חז"ל אומרים שכמה שנים הם היו במצרים? 210. למה? רדו שמה 210. אז מ-430 ירדנו ל-400, ירדנו ל-210. אבל גם 210 הם היו גאוגרפית במצרים, אבל זה לא הייתה מצרים. לא היה שם סבל. למעשה רוב ה-210 שנים במצרים היו טובות מאוד. למעשה השנים הכי טובות של עם ישראל היו איפה? לא בארץ ישראל במצרים. ויחי יעקב בארץ מצרים. המקום הראשון שיעקב חי בו זה במצרים. קודם היה לו רק צרות. מעט וראים היו שנות חיי. נכון? צרת דינה, צרת לבן, צרת עשו, כל מה שהוא מתאר לפרעה. ויחי יעקב דווקא שם בסוף החיים שהאכים משלימים ביניהם שהוא רואה אותם שהם גם בגלות עומדים באמונתם דווקא אז ויחי יעקב וכך ביחס לכל עם ישראל איך מסתיימת פרשת ויגש ויאחזו בה ופרו וירבו מאוד אומרים חז"ל עד שמת אחרון השבטים לא הייתה גלות 94 שנים עד שמת לוי אחרון השבטים לא הייתה גלות בכלל אז מתוך 210 הגלות הייתה רק 116 שזה 210 פחות 94 וגם 116 זה לא באמת הגלות. מתוך זה לקח זמן עד שהגלות הגיע באמת לכאב לגזרות ההשמדה שלושביץ לכל הבני לאדור השליחו ולמעשה הסבל האמיתי כמה הוא היה כמו שכולם אמרו 86 שנים כמניין כמניין שנותיה של מרים מרים על שם המרור וכולו וכאן עולה השאלה הפשוטה שכל אחד שואל את עצמו מה היה הסוד שלהם איך הם הפכו גזרה של 430 ל-86 הם גרמו לקדוש ברוך הוא לקחת את המילים שלו לאחור. הוא לא מחק מהתורה את ההבטחה של 430, את האמירה שהם היו 430. הוא ידע שנדפוס אותה. הוא לא מחק. הוא רצה לומר גזירת הגלות העקרונית היא 430 שנה. ויחד עם זה הקדוש ברוך הוא את ה-430 שלו הופך ל-86. אתם יודעים על כמה הוא ויטר? 86 זה בדיוק חמישית מ-430. זה מה שכתוב וח50 היו ו50 ישראל מארץ מצרים בחמישית ממה שהם היו אמורים לסבול אגב אני רוצה לומר בסוגריים עוד מעט פסח כאילו לפני פסח יש גם את חנוכה בפורים אבל כבר רואים את פסח באופק תזכרו את הבורט היפה הזה תגידו אותו בליל הסדר בורט גאוני ומבריק למה אנחנו שותים ארבע כוסות למה שותים ארבע כוסות בליל הסדר נו למה שותים ארבע כוסות בליל הסדר כנגד ארבע לשונות של גאולה יפה מאוד מה זה קשור לקוסות אז אז נוכל על ארבע לשונות פרה &gt;&gt; כנגד מה &gt;&gt; אז יש כוסות של יוסף פרשת השבוע שער המשקים סריגים וכולי וכולי זה ירושלמי יש עוד כמה יפה מאוד תשמעו טוב יש הברקה ארבעת הבנים אתה דווקא שותה כוסות אני שמח שאתה שמח עם הילדים שלך כל כך על כל פנים יש פה אחרים שהם היו אומרים להם יש פה אחרים שהם היו אומרים להם להביא משהו כנגד הילדים שלהם לא דווקא שהם מביים כוסות יין טוב אתה יודע שפעם התיישבו ארבע אמהות על הספסל. ארבע אנשים יהודיות התיישבו על הספסל. זה סימן שאני מדבר יותר מדי. לחיים לחיים. [&rlm;צחוק] אז התיישבו ארבע נשים יהודיות על הספסל. הראשונה נהנחת איי. השנייה נהנחת איי איי. השלישית נהנחת איי איי איי. הרביעית אומרת דווקא חשבתי שלא נדבר היום על הילדים שלנו. טוב לחיים חבר'ה לחיים. &gt;&gt; או אז הבורט אומר ככה. איך? מה פתאום ארבע כוסות? מאיפה הגענו לכוסות? זה הרי תקנה של חז"ל. איך הם הגיעו לזה? תשמעו גאונות. גאונות בגימטריה 86 היא לא רק בגימטריה 86, היא גם מחילה 86. נכון? של חיים נועה. מה השיעור? 86 סמק. בעצם במצרים היינו צריכים לשתות חמש כוסות של תרלה. 430 שנה זה כן 430 שנה זה חמש פעמים זה חמש פעמים כפול 86 היינו צריכים לשתות חמש כוסות של תרלה במצרים 430 שנה הקדוש ברוך הוא ויטר על ארבע חמישיות ועם כמה הותיר אותנו עם אחת עם 86 שנים ולכן שותים ארבע פעמים כדי להודות לו על ארבע כוסות שהוא פתר אותנו מהסבל הוא את 430 את החמש כוסות הוא השאיר עם אחת וכל אחד שואל מה הקסם נגזר על יהודי עינוי נגזר על יהודי שיעבוד, נגזר על יהודי סבל. יש ליהודי כוח למתק את זה, לקצר נבואה מפורשת של הקדוש ברוך הוא ולהפוך 43 ל-86. איך? תשמעו טוב. הרבי אמר יותר מפעם אחת. [&rlm;צחוק] זה גם בליקוטי שיחות פעמיים וגם בהנחות. ראיתי את זה במשך השנים, לא רק בליקוטי שיחות. תשמעו איזו אמת. תשמעו איזה אמת לאמיתה. רבי אמר כך. בוודאי היה שעבוד. אם הקדוש ברוך הוא אמר שיורדים למצרים להשתעבד ועבדום והינו אותם אז היה עבדים והינו אותם. הם לא היו בנונה פארק, לא יכול להיות אחרת. אבל היה להם שכל לבחור שעבוד מתוק. היה להם שכל לבחור את השיעבוד בגרסה הנעימה שלו. אומר ספר הזוהר, בחומר. מה זה בחומר? דקל וחומר. בלב בלבנים דליבון סוגיה בכל עבודה בשדה דברייתא שבאה מבחוץ בחיים חייב להיות שיעיבוד באנו לפה לעבוד באנו לפה להתקדם באנו לפה לכתוב גרסה יותר טובה של עצמנו כיסא נוח לא קיים לשבת על הים ולספור את הכסף לא קיים אין אדם כזה האדם הכי עשיר בעולם הולך לים לוקח את הדיכאון גם לשם חוזר הביתה יותר עצבני ממה שהיה כי היה לו יותר זמן לחשוב על עצמו שיעבוד חייב להיות רק אדם צריך שכל לבחור את השיעבוד היותר נוח. אומר הרבי, מה שקרה הוא שעד שמת אחרון השבטים היה במצרים ישיבה. אז הם נכנסו לישיבה ושם הם השתעבדו. הם קיימו את מצוות ועבדום והינו אותם בלימוד התורה. למה ללמוד תורה זה קל? למה להקפיד על הזמנים זה קל? תשאלו את הבחורי ישיבות שיושבים פה גם לי זה קשה. למה למישהו להקפיד על הזמנים? להקפיד על השיעורים, להקפיד על המסגרת, לשבת, ללמוד, להבין, לשאול שאלות, לפתוח ספרים. למישהו זה קל? אתה רק פותח ספר. היצר הרע יוצא לקרב שאתה לא זוכר את השם שלך כבר. 94 שנים הם החקו את עצמם, נכנסו ללימוד שטייגן בכל הכוח. אם אתה משועבד כאן, כבר לא צריכים למשוך באוזן בדרך אחרת. כבר לא צריכים לשאבד אותך שם. 94 שנים הם יומשועבדים לתורה. מת אחרון השבטים, הגיע הדור החדש שכבר נולד במצרים, לא הדור של ארץ ישראל והדור הזה אמר לאזמעופ מדיבובקס, תעזוב אותי עם השטויות של הזקנים, תורה נשאיר לפנסיונרים, אנחנו רוצים לעשות כסף, חבל על כל יום, אנחנו במצרים, במרכז העולם, אנחנו באלכסנדריה, אנחנו בקעיר, אנחנו בוול סטריט. אתה מבלבל לי ללמוד תורה, לא חבל על הזמן ללמוד תורה נלמד בגן עדן, תן לההנות מכל רגע. התחילו לעבוד. אמר להם הקדוש ברוך הוא, רבותיי, שכחתם את התוכנית, לא ירדתם לפה לחגוג, אלא אלא לועבדום והינו אותם. אם לא יהיה ועבדום ונוע אותם הזה, אז יהיה ועבדום והינו אותם הזה. ועבדום והינו אותם חייב להיות. כי ירדנו לפה למשימה, לא ירדנו לפה לבלות. מי שלא מתאים לו שיפנה למנהל ולא כדאי לו לעלות לשם. יש עוד זמן. איך אומרים אל תשאל יותר מדי שאלות שלא יקראו לך לקבל תשובות אז ועבדום וינו אותם חייב להיות אבל היהודי צריך שכל במוח חכם חכם ונבון שכל זה אומר תקיים את ועבדום ועינו אותם במה שחשוב במה שנכון שיש לך כביעות של תורה כל יום איך אומרים במילא לריב עם האישה אל תבי איתה בשביל שיעור לפחות לריב שהלכת לשיעור שחזרת שהיא הלכה לשיעור זה פותר את כל הבעיות שיש ליהודי קביעות של ברזל בתורה ובענייני נינו עכשיו אנחנו בחג של תורת החסידות כשיש ליהודי קביעות בתורת החסידות יש לו את המי ברא האלה בתוך החיים אז כבר לא צריכים תענית ולא צריכים תוכחה ולא צריכים ייסורים ולא צריכים ועינו אותם כפשוטו חס ושלום בחומר ובלבנים אלא מקיימים את זה בגרסה המתוקה בגרסה הטובה בגרסה החיובית אז זה מה שהתחלנו שצריכים לעשות הכלים הנכונים צריכים לעשות את הכלים האלה ואנחנו אנחנו מדברים על זה הרבה ואני ראיתי את זה בעצמי וכבר עד שהבלו ספתותיכם ולומר די אני מרגיש שזה כבר נמאס לי כבר לומר את זה מרוב שאמרתי את זה בימים האחרונים אני ראיתי ישועה עם לימוד של פרק תניה לפני התפילה ואני מקבל כל יום כל יום ככה זה פעם בחודש אבל בימים האחרונים שלי ותת כיסלב כל יום כל יום חייב לקרוא לכם בקל אולי יקח לי זמן למצוא את זה עכשיו איפה אני אמצא את זה לא יודע איפה אני אמצא את זה לא לא כתבתי את השם לא יודע. נו, מייל שקיבלתי ביום שישי, יום שישי האחרון בבוקר. כנס למייל. ביום שישי בבוקר קיבלתי מייל. אני אומר לכם זה רגע שכדאי לבוא לעולם בשבילו. איפה זה? הנה. נו למה אני לא רואה את כל המייל? אני לא יודע. טוב הנה. לכבוד הרב אשכנזי שליט המייל הזה קיבלתי ביום שישי האחרון עוד לא יבש דיו. שמי לא משנה היא אמרה שאני כתבתי לה במייל חוזר שאני רוצה לספר את זה בשמא היא אמרה תגיד רק את העיר שבה אני שליחה. אני שליחה בבנו סיוס ארגנטינה ברצוני להביע את תודתי העמוקה שכן הרב הוא חלק מהניסים שחוינו במשפחתינו בשנה שחלפה לפני כשנה שמעתי לראשונה בשיעור של הרב מתוך דברים שאמר לכבוד יטת כסלב את הסגולה ללמוד פרק תניה כל יום לפני התפילה באותה תקופה שני ילדיי היו בשידוכים בני התחיל מספר חודשים קודם וביתי כבר כמעט שלוש שנים חיפשה שידוך והדרך לא הייתה פשוטה החלטתי להתחיל ללמוד תניה בכל בוקר לפני התפילה אישה בספק היא מצליח להתמיד וברוך השם הצלחתי כאשר סיימתי את ליקו המרים בפעם הראשונה בני התרס כאשר סיימתי בפעם השנייה את כל ספר התניה בתי התרסה ה בתמוז בני התחתן ולפני כשבועיים בראש חודש כסלב ביתי התחתנה כעת שוב אנחנו מתקרבים ליותת כסלב וברוך השם שני ילדיי נשואים בשמחה ואין לי מילים להודות להשם על גודל הניסים. ברצוני להודות לרב מעומק הלב על ששיטף את סיפורו ובכך נתן לי השראה לקבל החלטה שהביאה ניסים גלויים למשפחה שלנו. השנה לכבוד יותר כסלב כהודעה להשם על הניסים שחוויתי אני מתכננת לשתף את סיפורי האישי ויחד עם כמה חברות נפתח פודקאסט בספרדית שבו נפרסם מדי יום פרק תניה מוסבר בשפה הספרדית כדי לאפשר לאנשים שאינם יכולים ללמוד לבד לעשות זאת מדי יום פרק ביום ובעזרת השם גם הם יזכו לראות ניסים בחייהם אז במילא חבר'ה שהכוסות שהכוסות לא ייו צוברוכל שהכוסות לא יהיו פגומות, שהכוסות יהיו מתוקנים, שהכלים יהיו מתוקנים לקבל את השפע מידו המלאה, הפתוחה, הקדושה והרחבה. ונזכה בעזרת השם שחגאולה הזה יהיה חג של יציאה מן המיצר אל המרחב, אצל כל אחד בענייניו הפרטיים, בענייניו הכלליים ובכל המצטרך. לחיים, לחיים. &gt;&gt; נו, &gt;&gt; מה עוד לא ניגוענו? הירחמנו דיוני דיוני אלני איפה החזן איפה הזמר הייתה לו עוד הופעה אה רחמון די עוד לא ניגענו ארבע בבות חבר'ה הערב עוד לא התחיל חבר'ה את העיקר שכחתי לא ניגענו ארבע בבות ליליוס קיסלב אז לא אז נכבד ננגן קצר את רחמון הדעוני מנדי אנחנו ננגן קצר את רחמון הדאוני כי התחלנו אז לא נדלג על המצוות ואחר כך ננגן את הניגון הכנה שחסידים מנגנים לפני ארבע בבות ואחר כך ארבע בבות ואחר כך ניגון שמח כדרכו של הרבי כל הסדר הניגון הזה שמטפס לארבע עולמות ודרכו אנחנו מתקשרים עם בעל הניגון מתקשרים עם אדמור הזקן באופן עצמי שהכניס את עצמו בתוך הניגון נתפסים בגרטל שלו בשולי האבנת של בעל התניה ומטעלים איתו ביחד בעילוי אחר עילוי אז ננגן רחמנו דאווני ואחר כך נעצור ונתחיל ניגון הכנה הירחמו דונ &gt;&gt; [מוזיקה] &gt;&gt; לא רוצה [מוזיקה] מה אתה קורה לפי התחילה תחשוב מה אתה אומר מה אתה קורה מבחינה מה אתה מה זה לא האם אתה קורא סיפור מעבר מעבר לטובה יש תורה כתב לך את זה בסדר צריך לראות שהספרות טובה שהספרות הקילה אז אולי אולי שק כן שב קודם תראה &rlm;Ven يب يا [מוזיקה] &gt;&gt; [מוזיקה] &gt;&gt; เฮ חברה, בואו, בואו ננגן ניגון ננגן ניגון הכנה בארבע בבות ואחרי ארבע בבות יהיה ניגון שמחה וזה כבר תהיה שמחה אחרת לגמרי. אז בואו נתחיל את כל הסדר [מוזיקה] במנוחת הדעת. שוב הדעת, אם יש כאן מישהו מה שמכיר את הניגון החנה ורוצה לבוא לנגן, בשמחה, כי אני כבר קצת צרות. ב &rlm;A ב בא ב באם [מוזיקה] באם [מוזיקה] با בבית [מוזיקה] והיית בנלית ראית אבל בחרת אני כבר אצא אותה עכשיו אם תלך תלךצ עכשיו אני יוצא [מוזיקה] לעולם איזה 20 דקות אני רוצה לא אבל כבר לא ששים לו כפ ראית איתך ראית א בме [מוזיקה] با ב [מוזיקה] בא ב בא ב בא בגונו של רבנו הזקן ארבע בבותי א &rlm;Ojo dinan &gt;&gt; [מוזיקה] &gt;&gt; א אוי &rlm;Oi [מוזיקה] &rlm;a [מוזיקה] &gt;&gt; [מוזיקה] [מוזיקה] &gt;&gt; א [מוזיקה] &rlm;O i o ajo او ი [מוזיקה] א &rlm;A י אוי [מוזיקה] ا אוי או &rlm;A [מוזיקה] ja لا يна &rlm;in הლა &gt;&gt; [מוזיקה] &gt;&gt; &rlm;ti in [מוזיקה] &rlm;Ojo เฮ [מוזיקה] เฮ [מוזיקה] เฮ [מוזיקה] เฮ [מוזיקה] เฮ [מוזיקה] เฮ [מוזיקה] เฮ [מוזיקה] เฮ [מוזיקה] &gt;&gt; [מוזיקה] &gt;&gt; เฮ เฮ เฮ [מוזיקה] เฮ [מוזיקה] אח כמה ימים הבצלי חזר אמר אני סדר ש &gt;&gt; הוא חזר מיעדי אני הכנסתי את זה לגדולה הזאתי &gt;&gt; זה רק ההתחלה חיים &gt;&gt; כן חיים צמ למרחק כל המובנים חיים ברור כל טוב תחליט השם אורך לחיים חי בקשר וברח בכל מה שבשים לבשים כבוד שיך לחל הקודש כלים רבה הוא למה לא לקחת מגני אשלם לו אני אז לו בפה שלי &gt;&gt; בוא נראה מהשער ישראל פה כוח אפשר לשבת במקומות. הרב ממשיך איתנו יש כאן טלפון של מישהו שעבד? הצלחה רבה פחות מנחתים טובים של כוח. טוב רב סיי בואו נשב ההתוועדות רק מתחילה התוועדות אמנם אמנם שותים משקה אבל התוועדות היא כמו יין היא הולכת ומשתבחת ככל שנהיה יותר מאוחר ההתוועדות נעשית יותר טובה ויותר מדוייקת ויותר חודרת אל הלב מורידים את המסכים ואת ההגבלות ואת כל מה שמסביב ונוגעים בנקודה לחיים חבר'ה נו תגידו לחיים איפה הלחיים שנים &gt;&gt; איזשהו בשורות טובות &gt;&gt; אמן &gt;&gt; תזכו לראות מן הנחת בעזרת השם חתונה גם רפואה וגם &gt;&gt; בעזרת השם שהכל יתהפך &gt;&gt; אמן אמן אמן &gt;&gt; אתה שמח בשמחה של אדמור הזקן שהקדוש ברוך הוא יוציא אותך מן המצר אל המרחק &gt;&gt; אמןח חיים לחיים אותו עניין שדיברנו שחסידות רואה את האמת של המציאות, לא את המציאות אלא את הפנימיות של המציאות, את המי שמאחוריה הנקודה הזאת מתבטת באופן נפלא. לא דיברנו עוד על חנוכה. יהודי נמצא ביטת כסלב. הוא לגמרי ביותר כסלב. אין לו לא לפני ולא אחרי. אבל אפשר להבין יותר את יטי כסלב כשמדברים על חנוכה. שתי המילים הקשות ביותר בחנוכה ובכל התורה כולה. מזל שהם לא נפסקו לא נפסקו להלכה. כי אחרת מי יודע מה זה היה גורם אולי ספקות גדולים באמונה אבל הם עוד מעט יפסקו להלכה עוד רגע יבוא המשיח וזה יהיה להלכה בית שמאי אומרים איך מדליקים נרות בחנוכה אומרים את זה ככה באדישות כאילו כאילו מוסיף והולך פוחט והולך שמעת כמעט צריכים להגיד חס ושלום כמעט צריכים להוסיף רחמנא ליצלן שמעתם פעם דבר כזה הזה פוחט והולך. מה זה פוחט והולך? ביום הראשון הוא מדליק כמה נרות? שמונה. כל החנוקיה מוארת. ביום האחרון כמה הוא מדליק? אחד. ושבעה קנים חשוכים. אמר, אנחנו מרבים בחושך. זאת עבודת החנוכה. באנו חושך לגרש, לא באנו חושך להרבות. איך אפשר להבין את זה? אז בסדר, הם מצאו את פרי החג. למה אתם צריכים להצמד לפרי החג? למה לא להצמד לכל התורה כולה שמעלין בקודש ואין מורידים? בכל התורה כולה מעלין בקודש ואין מורידים. לא פרי החג. מה יש לכם מפרי החג? באמת כמו כל דבר ששמאי אומרים זה דברי אלוקים חיים. זה הרי מובן מאליו. יש לזה רמז בתורה. איך שמאי הגיעו לפרי החג? יש לזה רמז בתורה. כי תסתכלו בפרשת המועדות, בפרשת אמור, הפרשה הרי בנויה משבת עד סוכות. כל המועדים עד סוכות. ומה בא אחרי סוכות? הדלקת המנורה. אז זאת אומרת שהדלקת המנורה דומה לסוכות. אז זה סיבה לדמות את הדלקת המנורה לפרח חג. יש גם רמז מאוד יפה שכתוב בספרים להראות עד כמה שכל מילה בתורה היא דברי אלוקים חיים. שום שיטה לא נדחת. שום שיטה היא לא טעות חס ושלום. הלכה היא כשיטה אחת אבל ההלכה השנייה היא לא פחות אמת. אין לה פחות יסודות בתורה. אם אני לוקח מפרשת בראשית מוסיף 36 פרשיות. למה 36? כי כמה נרות אנחנו מדליקים? 36 נכון? 1 + 2 + 3 + 4 בלי השמש 36. עם השמשים יש 44. לכן בקופסאות של הנרות יש 44. אבל בעצם מדליקים 36 נרות. אם אני לוקח מפרשת בראשית, מוסיף והולך 36 פרשיות, לאיזה פרשה אני מגיע? בעלותך. אז יש לי מקור למוסיף והולך. אם אני הולך הפוך מפרשת וזאת הברכה גורע 36 פרשיות פוחט והולך. לאן אני מגיע? לתצווה. שאיך מתחילה הפרשה תצווה ואתה תצווה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זיית זרך כתית למהור לעלות נר תמיד. אז גם פוחט והולך זה שיטה בתורה ובטח מוסיף והולך. ובכל אופן זו שיטה קשה מאוד. מה מונח פה בפוחט והולך הזה? הרבי פעם ביאר בתוך שיחה מאוד ארוכה אחת השיחות הארוכות בליקוטי שיחות זה לא בליקוטי שיחות הדרן שהרבי הוציא לו עלינו ב-30 של ראייתו של הרבנית חימושקה ביום ה-30 לאחר פטירתה הרבי הוציא הדרן על כל השס על כל מחלוקות בין שמאי ובית הלל בשס הרבי שם דן אולי ב-15 מחלוקות של שמי כמובן זה לא כל המחלוקות שיש אבל הוא אסף באופן א נציגותי באופן מדגמי. הוא אסף 15 מחלוקות בין בית שמאי ובית הלל והוא הוכיח שכולם הולכים באותה שיטה. האם אני מסתכל על הדברים כפי שהם מלמעלה או מסתכל על הדברים כפי שהם למטה במציאות. איך אני אמור לחוות את החיים? להסתכל על החיים כמו שהקדוש ברוך הוא מסתכל עליהם אמת השם לעולם או להסתכל על החיים כמו שהם פועלים במציאות? אותי מעניין את המציאות ולא מעניין את השמיים. זה הרי אותם אותו הלל ואותה שמאי שחלקו שמיים נבראו תחילה או ארץ נבראה תחילה ותשימו לב גאונות ובסוף השיחה הרבי אומר שם נקודה אחרי שיחה ארוכה בניגלה עם צריכות ולמה צריך גם את המחלוקת הזו גם את מחלוקת הזו וגם בסוף הוא אומר שם נקודה יש שתי דרכים איך להסתכל על נס חנוכה מלמעלה או מלמטה בכוח או בפועל מבחינת הפוטנציאל שהקדוש ברוך הוא נתן בנס או מבחינת התפשטות הנס בעולם עולם מבחינת התפשטות הנס בעולם הנס גדל מיום ליום נכון ביום הראשון הכהנים באים בבוקר לא ניכנס עכשיו לכל השיטות של הבית יוסף איך זה היה אבל הם קמים בבוקר בטוחים שאין שמן כי אתמול בזבזו הכל ונגמר נניח הם מגלים שהקנים מלאים בואנה נסעתי לאלט ולא שרף דלק הטנק מלא השנה בוער בעינינו הוא קל הם משתגעים מישהו עובד בשבילנו בשמיים שומר לנו את השמן נו מי ידע מזה מי שעמד שם לא היה וואטסאפ, לא היה תמונות, לא היה רדיו, לא היה תקשורת, לא היה עיתונים. אז מי ידע מזה? מי שעמד שם. חלף עוד יום, מגיע היום השני, הם עוד פעם אומרים, "טוב, זה עבד לנו פעם אחת, הנס לא מכה פעמיים. הם באים עוד פעם ועוד פעם כל הקנים עלים. אז עכשיו מי ידע מהנס? כבר הכהן שחזר בלילה הביתה, סיפר לאשתו. אשתו סיפרה לחברה שלה, החברה סיפרה לחברה במכולת. אז כבר מי ידע מהנס? כל אלו שגרים כבר בכל העיר העתיקה. ביום השלישי הנס כבר התפרסם בכל ירושלים. ביום הרביעי הוא כבר הגיע עד מודיעין. ביום השישי הוא כבר הגיע רמת הגולן. אם אני מסתכל על הנס כמו שהוא התפשט בעולם, אז הנס גדל מיום ליום. לכן בית הלל אומרים הוסיף והולך. זה נקרא שיטת בפועל. הנס כפי שהוא פעל בפועל, באוויר העולם, במציאות העולם, הוא גדל מיום ליום. הסברהם מוסיף והולך. אבל אם אני מסתכל על המעורבות של הקדוש ברוך הוא בנס, כמה נס פוטנציאלי היה בשמן ביום הראשון? כמה כוח פוטנציאלי היה בשמן ביום הראשון? לכמה ימי הדלקה? לשמונה. ביום השני, כמה ימי כמה פוטנציאל ניסי היה בשמן? רק שבעה. ביום השלישי רק שישה. ביום האחרון רק אחד. בית הלל חוגגים את המציאות כי ארץ נבראה תחילה. התפקיד של יהודי זה לקחת הרעיונות הגדולים ולהוריד אותם בתכלס, לא להישאר בבית כנסת ולהתלהב. בבית שמאי אומרים, מי שמתעסק יותר מדי עם המציאות הופך להיות בגודל של המציאות. בית שמאי אומרים, יהודי צריך לחגוג את הנס כמו שהוא מתרחש בשמיים, לא כמו שהוא מתרחש כאן. ולמה? והרבי אומר שם בתוך השיחה מילים שצריכים להיות רבי כדי להאז לומר אותם. כל חיים לחיים כל המחלוקות בין בית הלל לבית שמאי נובעים מהמחלוקת היסודית הגדולה ביותר ביניהם מהשאלה ההשקפתית הראשונית הקמאית הפרימיטיבית ביותר נוח לו לאדם שלא נברא או נוח לו לאדם שנברא בית הלל ובית שמאי חולקים האם לנו יש איזה טעם איזה נוחות במציאות הזאת? האם לאדם יש איזה אינטרס להתקיים? בית הלל אומרים בטח. החיים זה התוטדות חסידית אחת גדולה. זה הדבר הכי כיף שקיים. אתה קם בבוקר, אתה מתעטף בטלית, אתה מניח תפילין, אתה כל רגע פוגש את הקדוש ברוך הוא. מה יש? איך אמר הגאון מווינה? צריכים להזכיר גם אותו ביותרת כסלב. לפני שהוא סתלק מהעולם הוא בכה. רבי, מה אתה בוכה? אתה פוחד מגיהנום? אז הוא אמר, "אני בוכה על הציצית שאת זה לא יהיה לי בשמיים." מי שמבין ערך של מצווה, כל רגע של חיים זה כיף. כל רגע של חיים זה עונג. שי עולמות. אבל בית שמאי אומרים, החיים הם לא אינטרס שלנו. נוח לו לאדם שלא נברא. האדם הוא שחקן בהצגה שלו הוא כתב. ולכן האדם לא יכול להיות המנוע של עצמו. אם אדם רוצה לחיות הוא צריך לחשוב עליו בכוח. הוא צריך לשאול את עצמו כל יום כמה פוטנציאל ניסיא הקדוש ברוך הוא נותן בי, כמה אמונה הוא נותן בי. אבל אם אתה תחיה יותר מדי עם המשימות שלך, שלי יש ליחות להגיע למציאות הזאת ולמציאות הזאת ולירושלים ולתל אביב, אתה מהר מאוד תיגמר. כי המשימה היא לא שלך. ולא אתה כתבת אותה, ולא אתה ביקשת אותה, ולא אתה יזמת אותה. אתה עובד אצל קבלן, אתה עובד חיצוני אצל קבלן. זה לא יכול לבוא ממך. לכן אומרים בית שמאי, יהודי צריך להיות פוחט והולך. מה הפשט? פוחט והולך במציאות שלו לטובת מה? לטובת הכוח האלוקי שפועל בו. תשב ותחשוב מה זה חנוכה? תשאל שלי החבד מה זה חנוכה? חנוכה זה להעיר את כל העיר. אוי ואם אתה חי ככה בשנה הבאה אתה לא תאיר את כל העיר. בשנה הבאה אין לך קשה התמודדות עם העירייה ואתה תגיד עייף לי. יהודי אמיתי ששואלים אותו מה זה חנוכה? חנוכה זה זמן שהקדוש ברוך הוא שינה את המציאות, התערב במציאות ונתן בשמן שאמור לדלוק לילה, לדלוק שמונה לילות. אם אתה חי כל רגע את הכוחות שהקדוש ברוך הוא נותן בבריאה, אתה חי כל רגע את התפקיד שלך בהצגה, אתה חי כל רגע את מה ש את מה ששלחו אותך לעשות, מעיד מלך ומאיש ולך, אתה לא קם בבוקר בשביל עצמך ואתה לא מתעייף בגלל עצמך. אתה קם בבוקר בגלל שזה התפקיד ואת התפקיד אף אחד לא יכול לנצח. אותך יכולים לסלק את הקדוש ברוך הוא אף אחד לא יכול לסלק לבית שמאי בוער להשיר את תמונת המבט שלא נשכח את היסוד לא נשכח מה מוביל אותנו וזה חסידס ניגלה מתעסקת עם המציאות מה השם אלוקיך שואל מאמך אתה בא לחנוכה פוגש יהודי של נגלה הוא יתן שיעור נהדר הוא לא חייב להזכיר את הקדוש ברוך הוא החג הוא כל כך יפה כל כך מהיר כל כך מתוחכם עם סברות כל כך יפות שאלמלא ניתנה תורה גם כן המטורה הייתה נהדרת גם אם לא היינו מקבלים אותה מהשמיים זה גם היה יפה אתה שומע לפעמים שיעור כל כך יפה על חנוכה גאוני סתירה בין שתי סוגיות עם אישוב שכאן מדובר על זה וכאן מדובר בכוח וכאן בפועל וזה מסתדר לך יופי אבל אם כל העולם של יהודי זה חוכמה בסוף זה יגמר בסוף זה לא יספיק בשביל החיים כי החיים הם לא אירוע שלנו אם יהודים מרגיש עייפות. זה הרגש הכי טבעי שקיים. תכלס תפסו אותך ושמו אותך שחקן בהצגה. הלבישו אותך באור של בן אדם ואמרו ללך תשחק לפנינו. שחק בקניגיה, בקרקס שהקדוש ברוך הוא בנה. הדרך היחידה של יהודי לשרוד זה לצד המפועל. כמובן הלכה כבפועל. מי שישאר בעולמות העליונים לא עשה שום דבר. צריך לשנות את העולם. אבל חייב להיות מבאר פנימי. חייב להיות סטארטר מצד פנימי שהוא מקור הכוח שלך. מקור הכוח שלך זה גם לדבר קצת על חנוכה ההוא על לפתוח מיםדס ולדון בנס איך הוא התרחש איך הקדוש ברוך הוא פעל את זה אם זה היה נס מתחדש בכל רגע או נס אחד שפעל שבעה ימים כשאתה מבין שהקדוש ברוך הוא עבד פה זה אירוע שלא יגמר לעולם זה אירוע שהופך אותך עצמך לנס זה אירוע שנותן לך כוחות אינסופיים יהודי צריך לחיות בפועל אבל שהראש יהיה בה בכוח וזה חסידס. חסידס זה שודי יחייה עם מקור הכוח שלו. שיהיהודי יחייה עם הפוטנציאל, עם השאלה מה שמו השם אלוקיכך שואל מאימוך. מי בורא אלה לגשת לתפילה ולא רק להתבונן למי אני מתפלל? האם זה מערכת יחסים ממישהו? האם יש פה שני צדדים? האם אני עומד מול הקדוש ברוך הוא? האם אני מאמין שהקדוש ברוך הוא מקשיב לי עכשיו שהוא נוכח מולי? רק שיש בקויח אפשר להצליח בלי סוף בא בפועל. אז באמת אני חושב כמו שהתחלנו ודיברנו וחזרנו הלילה הזה צריך להוביל לשינויים מעשיים. כל המפעל האינסופי הזה של צמה נועד בסוף להוביל להחלטה אחת. ללכת לקנות ספרים וללמוד בהם. זה לא שבאים למוזיקה בשביל שלא תגיד לאשתך שהיית בקונצרט אתה חוזר עם כמה ספרים. כל המוזיקה זה בשביל שהנפש בא מי שתרצה לבוא לפה ואז אתה כבר תקנה ספרים. זה העניין. צריך לקנות ספרים וצריך ללמוד בספרים וכשאתם יורדים למטה לקנות הספרים תחפשו ספר שמדבר על חנוכה מצד הבכוח אין לי עכשיו המלצה אני לא עושה פיער לאף אחד אבל תרדו למטה ותחפשו ספר יש למטה תורה אור המבואר חנוכה ופורים מאמרים של אדמור הזקן מבוארים מאמרים לחנוכה ומאמרים לפורים וקצת ללמוד את חנוכה מצד האלין לא רק מצד התחתן כמה זמן השמן בהר אלא מצד העלין כמה כוחות הקדוש ברוך הוא הכניס ואיזה מדרגה אלוקית העירה בתוך השמן? ומאיזה מדרגה אלוקית הגיעה אהבה לעם ישראל שגם בתקופה כזו של חושך הכל השתנה מן הקצה אל הקצה. קצת ללמוד על מה הלך בשמיים באותם ימים. לא רק מה קרה בארץ. צריך להיות עם הרגליים בארץ אבל עם הראש בשמיים. חבר'ה לחיים לחיים לחיים. שלא נבזבז את הזמן. לחיים. טוב יש פה עוד משפיע. אנחנו ביחד. תמשיך. לחיים לחיים כמובן שאחרי הדברים שהרב שנאור קשה לרדת למטה פה חס וילך קשה קצת אבל באמת באמת הנקודה שהוא דיבר עליה זה הנקודה העיקרית של אדמור הזקן הרב שניור יורשה לי להגיד משהו שמו של הרב שני אור זה כי שמו של בעל התניה של אדמור הזקן שני אור אנחנו באמת זוכים אני בתוכם ועוד אלפים של שלוחים וחסידים ויהודים בכלל לקבל כל שבוע מבט חדש על הפרשה, דברי תורה מהירים, דברים מעוררים ומגביעים אותנו קצת למעלה, לקחת את הפסוקים הפשוטים של הפרשה ופתאום לקבל איזה איזה נופך, איזה משהו גבוה הרבה יותר. הנקודה של שהוא דיבר ממש בסוף זה הנקודה של בעל התניה. נמצאים פה בבניין זה נקרא בגדול זה נקרא אירועי צמה. מה זה צמה? אז אנשים אומרים זה ניגונים יש ספרים יש ניגונים תדעו שבעל התניה אדמור הזקן זה ה אפשר להגיד האילולה שלו זה לא ההילולה יום הפטירה אבל זה היום שמחה שלו מי שישמח בשמחתי הוציאנו מן המיצר אל המרחב אז באמת אצלו רואים ניגודיות מאוד מאוד נדירה מה הכוונה מצד אחד הדברים שלו הדברים הכי עמוקים והכי גבוהים ממש אפשר להבין מהגם גם כמה הסיפורים שמספרים מהדרך בעבודת השם שלו, מהמאמרים שלו, ליקוטי תורה, תורה, מי שלומד על הפרשה, הוא נשאב פתאום לאיזה עולם אחר גבוה מאוד. מצד שני, בסוף יש גם עשרה ניגונים מכוונים שנמצאים ממנו. זאת אומרת, אנחנו יודעים שזה ניגונים שבעל התניה בעצמו חיב. ניגונים, דברים שבעולם המעשה, עולם הפיזי. יותר מזה אני שמעתי לפני כמה שנים לפני מהרב דיץ' הרב חיים שולם דיץ' ראש כולל צמח צדק בעיר העתיקה יש איזה ניגון אחד מהאדמור הזקן שמבטא מאוד את את העניין שלו עצמו הניגון אולי ננגן אותו עוד מעט הניגון בעצם יש לו שתי חלקים שלכאורה נראים בכלל לא קשורים אחד לשני אולי לפני הניגון נסביר קצת את את הרעיון של בעל התניה אחד הסיפור פורים המפורסמים ביותר שאנחנו מכירים זה מהנכד שלו בעל הצמח צדק שהוא סיפר על הסבא שלו בעל התני סיפר עליו סיפור אומר שמישהו מישהו הגיע אליו והרא לו אמר לו שיש לו איזה איזה מראה שזה ירושה כנראה הוא קיבל איזה זכה מזה מהסבא אז הוא אמר בעצם איך זה נהיה איך נהיה מראה מראה בעל התניה למרה איך זה איך זה קשור בדיוק אז נכון צריכים לכוון את התפילין בדיוק ובאמת אדמור הזקן בשולחן ערוך שלו כותב את זה שצריך לדעת שהתפילין יהיו במדויק במקום שלהם ואם לא לא יצא ידי חובה אז צריך מראה אבל איך נהיה לו המראה הזאת הוא קיבל הוא קיבל קופסת טבק קופסת טבק כנראה בזמנם הייתה אולי יכול להיות מנחושת נוצצת או משהו כזה שבאמת יכלו להשתמש בזה כמרא וככה אותו אחד סיפר לצמח צדק הוא שבר היה לו צורך בטבק היה לו איזה ביטוי כזה שהקדוש ברוך הוא נתן לנו יש כל כך הרבה תאוות בעולם גם לריח גם אותו אנחנו נפתם בתאווה לא צריך אז הוא שבר כך הוא סיפר הוא שבר את הקופסת טבק ומהכיסוי הוא השתמש למרה לראות איפה התפילין נמצאים בדיוק במקום אז הצמח צדק שמע את הסיפור והוא אמר לו שזה לא ייתכן לא ייתכן דבר כזה יכול להיות שהקופסה מהסבא כן כן, זה נכון. וזה שהוא השתמש בזה לתפילין זה גם נכון, אבל סבא לא שבר. מה הכוונה? יש דרך, יש דרך איך אנחנו בעצם מתעסקים עם העולם. להתעסק עם העולם זה מאוד קשה. העולם זה עולם שמלא בתאוות, מלא בניסיונות. רק מתחילים ספר התניה, כבר רואים כמה קליפות יש בעולם. נפש הבעמית, עם זה הוא מתחיל בעצם. נפש הבעמית לפני הנפש האלוקית. כמה קושי יש בעולם הזה? יש אפילו בהמשך שהוא כותב שכל ענייני העולם הזה רעים וקשים. זה באמת עולם קשה. קשה להתמודד עם כל מה שהמציאות מסביב. אז יש דרך להתמודד עם זה. פשוט לשבור. אני לא שייך לזה. אני שובר את עצמי. אני אני מתנזר מהעולם, אני בורח לשדות. זה דרך דרך מאוד מעניינת שיש לה כנראה גם כן מקום בעבודת השם. אבל יש דרך שהקדוש ברוך הוא בסוף, כמו שהוא כותב באריכות בפרק לז, הקדוש ברוך הוא שם אותנו כאן. שם אותנו כאן במציאות הזאתי עם כל התאוות ועם כל הניסיונות עם כל המציאות וכל הסביבה שנמצאת מסביבנו בהשגחה פרטית ודווקא איתה להתמודד דווקא עם המציאות הזאתי להתמודד וזה הרבה יותר קשה אז הצמח צדק היה מונח אצלו בצורה ברורה סבא לא שבר המציאות הזאתי שלשבור דבר גשמי כדי להשתמש בו דבר רוחני זה לא הדרך הדרך היא לתקן אותו לתקן אותו להעלות אותו לקדושה בצורה מסו מסוימת כדי שהוא יהיה ראוי להשתמש בו ברוחניות. אז הוא אומר, כנראה שהיה שם איזה חוט בכיסוי שהוא החזיק את המכסה לקופסה, פשוט סבא הוציא את החוט והכיסוי התפרק ומזה הוא השתמש. זאת אומרת, אפילו שהצמח צדק לא ידע את זה בבירור, זה לא איזה טיעוד היסטורי או סיפור או מישהו אמר לו שככה היה, היה מונח אצלו בפשטות, בצורה ברורה ביותר. סבבה לא שבר. אז אז מה הסיפור הזה בעצם? הסיפור זה לא סתם סיפור היסטורי. זה בעצם בא ללמד אותנו את הדרך בעומק של של התרב. השיר. הניגון הולך חצי מהניגון זה כיל תהרוג על הפיק מים. כן הרי צם הנפשי לאלוקים זה בפרק תהילים הזה שדוד המלך אומר כהייל תהרוג עלפי כמים והחלק השני של הניגון והיו לתותפות בין עיניך. לכאורה זה נראה בכלל אין קשר בין פרק אחד לשני אבל זה בדיוק העניין. מצד אחד אדמור הזקן זה כיל תהרוג על הפיקי מים עניין של כיסופים עניין של דביקות עניין של של התנתקות כביכול לעלות למעלה לגבו לקבוע כמה שיותר אבל אם זה נשאר רק בעולם רוחני זה לא התכלית של העולם שהקדוש ברוך הוא רצה את העולם הקדוש ברוך הוא רצה והיו לתותפות בין עיניך מעשה בפועל להניח תפילין בפועל שאדם ילמד את כל כוונות האריזל על תפילין זה דבר מאוד נעלה שאדם ידע את כל ההלכות תפילין וכל הפרטים שלהם ובוודאי ידע לכתוב אותם איך להניח בכל הדקדוקים שלהם זה דבר מאוד נעלה אבל אם בפועל הוא לא יניח זה לא שווה כלום והיו לו תותפות בן עיניך זה מעשה בפועל וזה האדמור הזקן בעצם היה לו את את התנועה הזאתי של דביקות מוחלטת דבקות מוחלטת כל כך הרבה סיפורים וכל כך הרבה הלילה זה גם היוצד של הרב המגיד המגיד במזריץ' תלמידו והיום היום שעברנו זה היוצות של רבו ממז'יבוז' ובאמת הם כל מה שהם הם רואים מסביב סביב הדמות הזאתי של בעל התניה זה הייתה דבקות נוראית הריכוז שלו הדבקות שלו לא סתם הרב המגיד נתן לו נתן לו כמה משימות נתן לו את המשימה הזאת לכתוב את שולחן ערוך הרב יש גם את הכתב כתב של אדמור הזקן והוא ביקש ממנו שהשולחן ערוך יהיה הלכות בטעמ מהם והסך הקול שלהם שבעצם יכניס את פנימיות התורה בתוך ההלכות בתוך הניגלה. עוד פעם אנחנו רואים פה את הכותביות הזאתי את השילוב הזה שמצד אחד הוא כתב שולחן ערוך. כמה אנחנו מכירים בתולדות ישראל שכתבו שולחן ערוך מרן הבית יוסף כמה כתבו מאז שולחן ערוך הלכות מעטים שסיכמו את את ההלכות בצורה הכי הכי עמוקה. היה פה שנה שעברה הרב דוד יוסף שהוא סיפר סיפר סיפור מאוד מעניין אמר שאבא שלו הרב עובדיה יוסף עליו השלום הוא סיפר שכל סימן שהוא היה מסיים לכתוב הוא היה אחר כך עובר על שולחן ערוך הרע וונטרס האחרון שלו לראות אם אם הכל מסתדר אם הכל מסתדר הוא אמר שהוא הוא יכול לחתום את את הסימן הזה ולהיות רגוע העומק שנמצא בקונטרסחון של אדמור הזקן זה זה פלא אלה פלאים שומעים את זה מ יגידו שאנחנו משוחדים אולי שומעים את זה מאנשים שבחוץ שלומדים הלכות רבית הלכות שבת הלכות ההרה רואים כמה עומק וכמה דיוק יש שמה בכל ממש כאחד הראשונים אז שולחן ערוך מה זה שולחן ערוך כמו שהרב שנאור דיבר מקודם זה הדבר הכי מעשי מעשה אשר יעשון מצד שני את התניה ובתניה עצמו אנחנו רואים פרקים שמדברים על הצדיק ובצדיק עצמו צדיק גמור ויש גם את הפרקים שמדברים על הנפש הכי באמית עם הנסיונות הכי קשים של העולם, הכותביות הזאתי זה באמת זה הדמות שבעל התניה היה וזה אולי מה שאנחנו בערב הזה קצת יכולים לנסות להתרומם ולהגביע את כל המציאות שלנו לדבר הזה יש אנחנו בעצמנו חיים את הכותביות הזאתי כל הזמן אנחנו מצד אחד באים להתפלל מה קורה בזמן שאנחנו מתפללים מתנתקים מהעולם דע לפני מי אתה עומד מה קורה אבל רגע אחרי התפילה אם אנחנו רואים איזה איזה משהו שיותר קורץ לנו אז כן המציאות היא הרבה יותר חזקה ואנחנו נשאבים לזה עד כדי כך ש שבתניה הוא כותב שלפעמים בזמן התפילה שהיינו כל כך חזקים באהבה ועירה ודבקות אם זה לא היה בצורה שאיך שהוא מנחה את הסולם הזה להגיע אליו של של צורה של העמקה והתקשרות בדעת הוא קורא לזה דמיונות שו יכול להיות שאדם נמצא באיזה עולם רוחני מופלא ואם הוא לא באמת תקע את עצמו באמונה, הוא תקע את עצמו במחשבות עם הקדוש ברוך הוא, כמו שבתנה באמת כתוב בצורה מסודרת, אז זה דמיונות שו. והראיה שאחרי התפילה זה נעלם ממנו. הוא לא יכול לחיות עם זה כל היום. הוא נמצא בעיסוקים שלו, הוא נמצא באכילה שלו, פתאום הוא שוכח. אבל לפני כמה דקות היית לפני הקדוש ברוך הוא, דע לפני מי אתה עומד. אבל מה כתוב באמת בפסוק? דע לפני מי אתה עומד? זה לא תזכור לפני לפני מי אתה עומד. תתפלל לפני לפני הקדוש ברוך הוא. דע לפני מי אתה מת. דע זה הידיעה. זה הדעת. הדעת. הדעת פה תופסת הרבה. זה באמת חשוב ש לפעמים אני אומר את זה גם על עצמי שהתורה של בעל התניה לא הייתה כל כך מוכרת לי. בשנים קודמות. ניסיתי הרבה דברים, ניסיתי הרבה הרבה חלקים בתורה ויש התלהבות ויש געגועים ויש התרוממות והכל חשוב. אנחנו נמצאים במלחמה, לא מלחמה מה שמלחמה פיזית שגם זה אנחנו צריכים לנצח. מלחמה, מלחמת היצר, מלחמה שהקדוש ברוך הוא שם אותנו בדור הזה ובמלחמה משתמשים בכל סוגי הנשקים שיש. אחד יגיד, עכשיו אני לא רוצה להשתמש באיזה סוג נשק מסוים, צריך את הכל. אנחנו נמצאים במלחמה כל אחד עם כל הסוגים שהוא מכיר. אבל בעל התניה אומר, יש לי משהו מאוד מיוחד. משהו מיוחד שנוגע בנו ברובדים הכי עמוקים שלנו. לא סתם זה נקרא חוכמה בינה דעת. אתם יודעים אגב שמי שלומד את ההיסטוריה, קורא את ההיסטוריה, היו חסידי חבד, היו חסידי חגת. מה זה חסידי חגת? שם בעצם פעלו עם התכונות, עם המידות האלה שנקראים חסד, גבורה תפארת, עם התלהבות, עם קדושה, עם התרוממות. זה כל זה חשוב. אבל זה עוד מהלך. זה עוד מהלך שמאוד חשוב והכל צריך. הבעלת תן דווקא האמין בצורה הזאתי של מוח שליט על הלב, של החוכמה, של הבינה. והעיקר זה הדעת שזה יתקשר בנו, שזה יהיה איתנו ביחד. יש איזה עמרה, אני לא ראיתי את זה כתוב, אבל שמעתי את זה לפני הרבה שנים, מיוחס לרבי סאל מרוז'ין. הוא אמר זה משהו מאוד מעניין, משהו גם כן שנוגע למציאות ואולי עם הורט הזה אפשר לקשר גם כן עם הרעיון, עם הדרך של אדמור הזקן. אומר ככה, כל העניינים של עולם הזה, עניינים של תאווה, של גשמיות, נמצאים בתוך העניינים האלה, במילים האלה, את האותיות של שם הויה. יק, שתייה, אכילה, שינה. רחיצה. תתנו עוד רעיונות אנחנו נמצאים בהתוועדות זה ביחד. כל דבר של גשמיות יש בהם את האותיות יק. ודברים של רוחניות האותיות של שם הווק. תורה, מצווה, מקווה &gt;&gt; קדושה. מאוד מעניין. דווקא מישהו שאל אותי על תפילה, לכאורה תפילה דבר רוחני ויש בהם את האות יקוד כל לא בטוח שזה יקם נגיד בכתיב מלא זה באמת כל עניין התפילה עניין התפילה זה לחבר את הגשמיות עם הרוחניות אבל ככה רבי סלון מרוז'ין אמר שהדברים הגשמיים זה העניינים שיש בהם את האותיות בשם הו של יקנים הרוחניים זה וקשאנחנו באים ומתפללים ואומרים לפני המצוות לשם ייחוד קודשבריך הוא שכינת לךדי השם יק בוק כי מה הכוונה בעצם לייחד את העניינים האלה הגשמיים עם העניינים הרוחניים &gt;&gt; לחיים לחיים לחיים &gt;&gt; וזה בעצם העניין של לשם איחוד מה זה לשם איחוד מי אנחנו הקטנים שאנחנו פועלים לשם איחוד כן לחשוב רגע על המשפט הזה על הקטע בתפילה הזאת לשם איחוד מי אנחנו אבל הקדוש ברוך הוא נתן לנו את הזכות הזאתי את החובה הזאת כן להגיד לפני מצווה בנוסח שאדמור הזקן אומרים את זה לפני ברוך שאמר לפני כל מצווה בעם ישראל בשאר החוגים אומרים את זה לפני כל מצווה לייחד את הקדוש ברוך הוא ליחד השם יק בוק אז מה הכוונה אומר בסול מרוז'ין שצריכים לייחד שהעניינים הגשמיים יהיו עם עניינים הרוחניים ביחד וזה זה האחדות של הקדוש ברוך הוא שבעצם אנחנו יודעים לקחת את העניינים הכי גבוהים המצוות שלנו ולדעת שגם העניינים הגשמיים שנמצאים פה בעולם צריך להעלות אותם לקדושה עכשיו זה מעניין מאוד שבעל התניה בנוסח שלו, יש לו גם נוסח של הסידור, הוא כתב את הנוסח הזה של השם יחוד פעם אחת. אני יודע שהבן איש חי כתב שצריך להגיד את זה לפני כל דבר, לפני כל מצווה. יש מצווה אחת שאי אפשר להגיד לשם ייחוד. כמה? נכון, זה מצווה אחת לפחות. לקד שיקחה הוא פאה. אם אדם שוכח את ה שוכח את הפאה אז הוא לא יכול להגיד לשם ייחוד כי כל המצווה זה שכחה אבל זה המצווה היחידה שאר המצוות יש לשם ייחוד בנוסח של אדמור הזקן יש פעם אחת ביום לפני ברוך שאמר בכלל למה אומרים לשם יוחד ידו יש על זה פולמוס מאוד גדול גמרא בפסחים אומרת ש מצוות צריכים לברך עובר לעשייתן אז יש שמה ריטבו מאוד מעניין לפסחים דף ז ריטווה אומר שמה שלמה מברכים לפני המצווה למה בכלל חז"ל תיקנו לנו ברכה לפני מצווה עצם עשיית המצווה זה הנחת לקדוש ברוך הוא למה צריך להגיד ברכה לפני המצווה אז אם אם זה לא הריטווה היה אומר את זה היינו חושבים שזה זה ורט שזה זה רבי אומר את זה ככה זה זה נשמע מאוד חסידי הרטבה אומר בגלל שהמצווה זה פעולה שפועלת על הגוף וצריכים הכנת הנפש והכנת את הנפש זה הברכה שזה משהו רוחני. אז לכן המצווה עצמה שאנחנו עושים זה הדבר שהגוף פועל בו. אפילו דברי תורה שזה בפה שזה דבר לכאורה רוח ממללה אבל זה עדיין משהו מעשי משהו פיזי אז הגוף פועל בו. אבל צריכים גם הכנת הנפש. מה היא הכנת הנפש למצווה? בשביל זה צריכים את הברכה. לכן עושים ברכה לפני כל דבר. מי שמסתכל ברמב"ם אז רואה שבאמת יש ברכה אפילו על מצוות שאנחנו בכלל לא יודעים. כל מתנות כהנים, נוסחים שאנחנו לא מכירים בכלל. יש נוסח לברכה לעל מתנות כהונה? אנחנו היום לא מכירים את זה. אז אם ככה, למה צריכים להגיד לשם יחוד לפני הברכה? הרי עצם הברכה זה הכהנה למצווה. זה ההכנה עצמה למצווה. כן. אצל חסידים היה הכנה למצווה גדול מהמצווה עצמה. אגב, איך איפה רואים את זה בניגלה? איפה איפה זה קיים בתורה? שמחת בית השואבה. כל הלילה היו רוקדים ושמחים למצווה שתהיה רק בבוקר. כל הלילה זה הכנה למצווה. זה במאמר מוסגר. אבל הפולמוס הגדול באמת שהיה על העניין הזה של להגיד לשם ייחוד לפני מצוות זה מתחיל מהעניין הזה שלכאורה הברכה עצמה היא הכנה למצווה. למה צריכים להגיד לפני זה שם איחוד? אז ידי שהיה בזה שתי שיטות. היה בזה שתי שיטות. יש יש איזה משל שהביאו ככה אני שומע את זה מיוחס לקוצק אומרים שם ש משל שהיה באיזה עיירה היה איזה עגלון שהילדים מאוד היו מציקים לו הוא היה רוצה לנסוע עם עם הסוס והגלה שנמצאת מאחורה היה רוצה לעשות את העבודה שלו לנסוע לאן שצריך הילדים היו מאוד מציקים תוך כדי שהוא מריץ את הסוס עם העגלה היו רצים אחריו, מתנפלים ונכנסים לתוכו, לתוך העגלה, תוך כדי שהוא נוסע. זה היה מציק לו. אז מה הוא עשה? הוא היה אומר להם, תרדו, הוא היה עוצר, תרדו, מנסה להוריד אותם. מישהו נתן לו רעיון, אמר לו, תרוץ מאוד מאוד מהר. תרוץ, תיסה מהר עם הסוס והעגלה. ככה הם לא יוכלו להגיע אליך ואז אתה מתפתר מהם. אז ככה אמרו, אמרו את זה כמשל בקוצק. אמרו שאם אתה נוסע לאט, אם אתה מתפלאט בתפילה, יכולים לבוא לך הרבה מחשבות זרות. הם מנסים להתלבש עליך. יודעים שאתה נמצא באיזה מצב מאוד מול הקדוש ברוך הוא. אתה נמצא במצב שאתה יכול להשפיע ולשנות את המציאות. כן? אמר שומר שתפילה משנה את המציאות בפועל. אז מה תעשה? תרוץ מהר. תרוץ מהר. הם לא יגיעו אליך. אז אמרו משל כזה. אמרו גם שפעם היה היו היו שודדים שנמצאים ביער. כל מי שהיה עובר עובר עם איזה סחורה, עם איזה שלל, היו עוצרים אותו ולוקחים לו את הכל. כמובן זה המלאכה של השודדים. אחרי כמה זמן מצאו איזה פטנט. אמרו, ברגע שעצרו אותנו, הם אומרים להם, תדעו שכל הסחורה הזאת שנמצאת פה לידינו זה של המלך. אמרו, זה של המלך. אנחנו לא מתעסקים. למה? כי ידעו שאם הם יקחו את הסחורה של המלך, המלך יכול להביא את כל הצבא לתוך הייר, לתפוס את השודדים, לעצור אותם וזהו. נגמר הפרנוסה שלהם לכל החיים. אז הם העדיפו לעצור כל מי שעובר שמה, אבל מי שהיה אומר שהסחורה הזאת של המלך היו פותרים אותו לדרכו ועוזבים אותו. אז ככה. אז אמרו שברגע שאנחנו מגיעים לקיים מצווה יש הרבה קטרוגים והרבה ניסיונות של הסתרחה לקחת מאיתנו את האורות של המצווה רב שנור דיבר על עניין של נר חנוכה נר חנוכה מצווה דרבוננון אבל כמה אורות כמה השפעות כמה דברים גבוהים קוראים בזמן הדלקת הנרות אז הם מגיעים הם מנסים לבוא ולקחת מאיתנו את האתרוררות הזאתי אנחנו אומרים לשם ייחוד למה אומרים לשם איחוד תדעו זה של המלך אל תגעו בזה אם אתם נוגעים בזה אתם מסתבכים משהו מאוד מאוד רציני לא כדאי לכם זה היה הסיבה שאמרו לשם יחוד אז אם ככה מה הסיבה ש שבאמת אל תתרבי לא כתב את זה בכל מצווה יש פה דבר עמוק והוא נוגע לנקודה שהתחלנו חכ נעשה הפסקה עם ניגון הנקודה היא באמת נוקבת עד התהום מה פירוש שם ייחוד יהודי נמצא בששת ימי המעשה יהודי נמצא בתוך העשייה שלו אחד שעסוק במלאכתו אחד שעסוק לפרנסתו אחד שעסוק עסוק בפרנסת הבית, בגידול הילדים, אחד שעסוק סתם בפועל אפילו אנשים ש שלו דווקא עסים עסוקים באיזה עשיית מלאכה אבל לא נמצאים דווקא באיזה משהו רוחני. ששת ימי המעשה מתעסקים בעשייה ואז הוא מגיע לקיים מצווה. מגיע לקיים מצווה. מה הוא צריך להגיד? רגע, לעצור שנייה. אנחנו עכשיו באים לקיים מצווה לשם ייחוד. עד עכשיו התעסקנו בזה משהו גשמי. עכשיו אנחנו באים מתעסקים באלוקות. צריכים לעשות איזה שינוי. אני נעמד לפני המלך. אני מקיים איזה מצווה, צבתא וחיבור, אני מתחבר לאור אינסוף. צריך לעשות איזה שינוי פה, איזה איזה ריסטארט, איזה הפסקה שנייה לדעת לקראת מה אני הולך. לשם יחוד קודשברוך הוא אומר אל תרבי, אבל מה שאני מנסה, מה שאני טובע מכולנו זה בעצם שתהיו כל היום לדעת שהתכלית שלכם זה דירה בתחתונים. אין דבר כזה שהוא יוצא מגדר נחת רוח להקדוש ברוך הוא. זה לא שאני מתעסק בעשייה, שאני מתעסק בפרנסה, שאני מתעסק בששת ימי המעשה, בעובדין דכול. אני כרגע מתעסק בגשמיות. התכלית של יהודי שגם הגשמיות הוא יעשה רוחניות בכל ההתעסקות שלנו. עד כדי כך יש איזה חיבור מאוד מומלץ למי שעדיין לא עבר עליו נקרא היום יום. יש שמה פתגם לכל יום בשנה, פתגם חסידי. לפעמים יש גם הלכות, אבל רוב רוב הימים זה פתגמים חסידיים שנותנים באמת מבט חסידי על השנה בצורה מאוד יפה. ויש שם אחד הפתגמים בהיום יום שהוא מביא את הסיפור. זה היה אחד מהתלמידים של של אדמור הזקן שהוא היה עוסק במסחר ופעם אחת ראו אותו שהוא כתב את הסיכום של היום סך הכל. אז הוא כתב סך הכל אין עוד מלבדוי עכשיו זה לא זה לא בדיחה זה לא שהוא ניסה לשחק את עצמו כאילו אין עוד מלבד זה באמת הוא חי ככה זה הסך הכל של כל היום של כל העבודה בהתעסקות בפרנסה אדמור הזקל אומר לנו אנחנו גם שאנחנו מתעסקים עם העולם גם שהקדוש ברוך הוא שם אותנו כאן באמת במציאות הזאתי שאנחנו מוכרחים אליה מוכרחים להתעסק עם אוכל מוכחים להתעסק עם פרנסה ובחורים שאין להם את את העניינים האלה, אבל עדיין עדיין יש להם את הצרכים שהם סביבם כדי לשרוד, כדי לחיות אבל הדרישה שלו זה שבכל דבר אנחנו נכניס את הקדוש ברוך הוא בכל דרכיך דהו. זה אחד היסודות של הבעל שם טוב. זה היום של הבעל שם טוב היום הזה. יט כסלב זה היום של בעל שם טוב. ואחד היסודות התורות הכי מפורסמים זה העניין של שיויתי השם לנגדי תמיד ששיויתי זה עניין של השתוות. מה זה השתבות? בכל מצב, בכל דרגה. יש כאלה שמפרשים את זה בכל מצב שלך בנפש. גם שאתה נמצא נמוך, גם שאתה בחלילה בדיכאון, שהיו השם לנגדי תמיד, אבל יכול להיות שהבעלשם טוב זה הרבה יותר עמוק. זה בכל מצב שלך, בכל מקום שאתה נמצא, בכל מציאות, בכל סיטואציה שאתה נמצא, שהיו השם נגדי תמיד אין הבדל. אין הבדל. בחור נמצא בישיבה מול הסטנדר בתוך הבית מדרש, זה ממש כיף. חממה של תורה. הוא נמצא בתיבת נוח. אנחנו מוגן מכל ענייני העולם, מכל הרוחות של העולם, מכל ה מכל מה שקורה מסביב. זה מאוד קל. אבל הדרישה אמיתית שלנו זה גם שאנחנו יוצאים החוצה, גם שיוצאים החוצה לעולם, להיות עדיין עם הקדוש ברוך הוא חבוקים ודבוקים בו בלי הבדל. תשאלו אותי איך זה יכול לקרות, איך זה יכול להיות. זה באמת נשמע איזה איזה דרגה גבוהה. זה מה שבאלתניה בא לעשות. החיבור הזה שמצד אחד כאי עולטרה רגל לפי כמוי הכי גבוה להיות בדבקות להיות במחשבה כמה שיותר לפעמים נראה לכם כלפי חוץ רואים יהודים בחיצוניות שלהם אתה לא יודע בכלל מה הם אתה חושב שום דבר הוא לא נראה עם כל הלבושים וכל העניינים בפנימיות שלו הוא טהור לחלוטין טהור לחלוטין בן של מלך בן של הקדוש ברוך הוא מצד אחד הקדושת אומר לנו תהיו הכי דבוקים הכי דבוקים בקדוש ברוך הוא בלי בלי כל העניינים החיצוניים אבל מצד שני גם שזה ירד מטה להיות רק בגעגועים להיות רק בכיסופים רק לצאת החוצה לפעמים זה יכול להחתיא את המטרה מה הפירוש להחתיא לא שזה חטא במובן של חס וחלילה עוון להחתיא את המטרה שהקדוש ברוך הוא רצה הקדוש ברוך הוא רצה פה דירה בעולם הזה שאנחנו נזכך את העולם נזכך את עצמנו נזכך את הגוף שנתעלה עם הגוף יחד אז זה זה המציאות הזאתי אנחנו יכולים ביום הזה קצת לקחת ולנסות להכניס את זה אצלנו פנימה. לחיים לחיים שנזכה באמת שזה יתעורר בנו. לחיים אמן אמן אמן. &gt;&gt; כהיו מי שמכיר שיצטרף. ועוות זה לא זה שאני יושב פה למעלה זה לא נעים. צריכה שבת ביחד חסידים [מוזיקה] מה מיוחד שדור הזה כן צריך להיות מרבנים יו בבקת [מוזיקה] יולתופך [מוזיקה] כי היו גלפיקמ [מוזיקה] ו לתופס [מוזיקה] ביניך הפיולת [מוזיקה] הרוק עלפיקי מים [מוזיקה] ויו לטופס ביניך [מוזיקה] &gt;&gt; [מוזיקה] &gt;&gt; ياמה [מוזיקה] אימה [מוזיקה] יש גילטר כיולתר גלכי כבוי [מוזיקה] כנפשיזגלך אלוכים [מוזיקה] כי היום מים כי נפשי צרי גילך אלכי &gt;&gt; [מוזיקה] &gt;&gt; צמי לוכים [מוזיקה] לקחו [מוזיקה] מוצבוי וירוע את מני אלוהיקים מוסבון [מוזיקה] ויר פני [מוזיקה] אלקיולת גלפיקים כנשגלך [מוזיקה] אלו כיוולפיק [מוזיקה] מוים כי נפשיזרוג [מוזיקה] אלקי יצו נפשי [מוזיקה] ללאכים &gt;&gt; [מוזיקה] &gt;&gt; מוסבוי ויר [מוזיקה] פני אלוים [מוזיקה] מוסיווי ויניל &gt;&gt; [מוזיקה] &gt;&gt; לחיים לחיים &gt;&gt; אני אומר לחיים לבד אולי צריך מישהו שיעבור בין כולם &gt;&gt; יש בחז"ל נכנס יין יצא סוד אומרים בבדיחותה נכנס וודקה יוצא חסידות &gt;&gt; באמת השנה תשפו אנחנו חוגגים יותרת כסלב יום היציאה של באדמור הזקן מהמעשר אבל גם חוגגים 50 שנה לקונטרס שהרבי בעצמו הוציא שנקרא קונטרס עניינה של תורת החסידות לא יודע כמה מהציבור פה שמע על הקונטרס הזה אין הרבה מאמרים אני חושב בכלל אין בכלל קונטרס שהרבי כתב מתחילתו עד סופו זה היחיד אני חושב תשכו לחיים לחיים &gt;&gt; זה קונטרס שהוא קצת לא מוכר בתשנב הרבי חילק אותו תש חו הרבי בעצם דיבר דיבר את הקונטרס הזה קונטרס מאוד יסודי ממש יסודי מי שיש לו פנאי מי שרוצה באמת להבין עניינה של תורת תורת החסידות בכללותה, תורת הבעל שם טוב, כמובן תורת אדמור הזקן שאנחנו חוגים את השמחה שלו הלילה. אז בקונטרס הזה מבואר מהתחלה עד הסוף בתמציתיות את כל העניין. מה מיוחד שמה? מה מיוחד בקונטרס הזה? לפני הקונטרס אני רוצה לספר סיפור, סיפור קטן. הרבנית, אמא של הרבי, הרבנית חנה, החסידים ניסו לפעמים לשדל אותה בכל מיני סיפורים שתספר על הרבי שהוא היה בצעירותו, בקטנותו. הרבי על עצמו לא סיפר כלום, כמעט כלום. אגב, אני שמעתי שיש איזה חברה בארצות הברית, בחבד, כולם מכירים אותה, זה נקרא ג'ם. הם מוציאים בעצם את כל הסרטונים של הרבי. איזה חוקר חיצוני הוא אמר שהוא רוצה לעמוד על על דמותו של הרבי. אז הוא אמר, אני אשמע את כל השיחות שלהם, את כל הוידאו שיש להם, כל מה שבעצם הם הקליטו וערכו בצורה שאפשר לשמוע ואפשר לראות בצורה מסודרת. וככה הוא כאילו יעשה את הסך הכל, את הביוגרפיה על האיש הזה. אז הוא אמר שתי דברים מאוד מעניינים. דבר אחד אולי פשוט. הדבר השני קצת חידוש בטח בציבור היותר חרדי. הדבר הראשון הוא אמר שהוא שמע הם שמעו הוא שמע בעצם את כל ה את כל השיחות האלה לפני עוד הטכנולוגיה של הAI. אומר שמע עשרות עשרות שעות וכמעט הבן אדם לא מדבר על עצמו. בדרך כלל בדרך כלל אנשים שמספרים משהו שנמצאים בקהל אני עשיתי ככה אמרתי ככה פעם אמרתי פעם חידשתי הוא קצת מכניס את עצמו איפהשהוא אומר שמעו עשרות שעות וכמעט הרבי לא מדבר על עצמו מה הוא עשה מה הוא אמר דברים שכמעט כמעט לא נמצאים בתוך ה עשרות כמה אני חושב יש 11 אלפי שעות דבר שני שאם לוקחים את סך הכל של המילים כמה רבי דיבר על משיח וגאולה וכמה רבי דיבר על תורה הם מצאו בפר של 600% שהרבי מזכיר את את עניין של תורה בכל התוועדות סתם מעניין מאוד מעניין אז ניסור לשד את הרבנית חנה לשמוע קצת סיפורים על הילדות של הרבי מה היה איתו בצעירות שלו מה היה שהוא עוד לפני שהוא בכלל יצא החוצה והתפרסם אז פעם אחת שאלו אותה איזה תפילה הרבי הכי אוהב. שאנחנו כולנו יודעים שיש במקלות ישראל יש אדמורים שאנחנו יודעים שהם מעריכים בתפילה מסוימת, שמתלהבים באיזה תפילה מסוימת אחרת. ורבנית חנה אמרה שהתפילה שהרבי הכי אוהב זה מוידאני. תפילה הכי קצרה שאין בה הזכרת שם ומלכות אבל זו התפילה שהרבי הכי אוהב. מה יש בתפילה הזאת? מה מיוחד בתפילת מוידאני? נוסח שכולנו אומרים, נוסח ששווה לכל נפש. ילד הכי קטן שהוא רק מתחיל לדבר, אבא ואמא כבר אנחנו מלמדים אותו מוידאני בבוקר. מה מיוחד בתפילה הזאת? אז דווקא בקונטרס הזה, עניינה של תורת החסידות, הרבי מדבר בצורה עמוקה מאוד, בצורה עמוקה מאוד על העניין של מידיאני. כמובן אי אפשר לסכם את הקונטרס הזה בכמה דקות, אבל הנקודה היא שנוגעת לנו ללילה הזה. מה החידוש של תורת החסידות? אני מאמין שכל אחד שנכנס לבניין הזה, לצומ שואל את עצמו מה מה החסידות יש לה לה להגיד? ורטים אנחנו שומעים בכל מקום. שמחה ריקודים יש בכל מקום. ללמוד תורה בניגלה, בוודאי יש בכל מקום. מה החידוש של תורת החסידות? מה החסידות באה אצלנו? מה היא באה לחדש לנו? התורה זו אותה תורה. אנחנו חס וחלילה לא נוגעים בתורה שום דבר. תורה תמימה, משיבת נפש. גם שהתורה, המציאות של כל התורה, מה שכתוב לנו, אנחנו לא יכולים לגעת בי, הכל כתוב. אז אז מה החידוש שלה? אז הרבי אומר ככה, ארבעה חלקים בתורה כולנו מסכימים, יש פרדס. פשט, רמז, דרש, סוד. בכל מקלות ישראל זה מקובל. יש את החלקים האלו של התורה שמתחילים עם הפשט, אבל יודעים שיש עומקים. אז איפה החסידות נכנסת? מה היא באה להגיד איזה משהו נוסף? יש פרדיס. זאת אומרת, האריזה לא ידעת את החלק הזה הנוסף של התורה. נלך למעלה בקודש. הגאונים, האמוראים, התנאים. איפה איפה זה נמצא? איפה זה נמצא? החלק הזה בתורה. אז באמת אני אומר הרב שנור דיבר הרבה סיפורים, הרבה עניינים מסביב. בואו שנייה נצלול רגע את החסידות עצמה. מה שנקרא את התמצית כן? שרוצים לשתות תה, אז אי אפשר לשתות את כל התמצית. שמים קצת ואז מוסיפים מים. התמצית עצמה מה היא? מה היא? מה זה התמצית הזאתי? מה זה חסידות שאנחנו כל כך כל כך מתלהבים עליה, מתלהים אחריה? כלשון האור החיים. מה יש בה? מה זה? זה ורטמני, זה גימטריות. מה החידוש שלה? מה היה לפני זה? אז הרבי אומר דבר מאוד מעניין שזה נוגע למהות של החסידות. שאנחנו באים להגיד איזה איזה פשט בפסוק, במשנה, בקטע גמרא, אנחנו אומרים את הפשט. זה מה שכתוב. יש לנו רש"י צמוד לפשט. רוצים להיכנס יותר עמוק, יש לנו רמזים, יש לנו דרושים ויש גם את הסוד שהסוד היה נסתר עד שבא אריזל ואמר מצווה לגלות זאת החוכמה. ואז בא הבעל שם טוב. בעל שם טוב מה הוא בא? הוא בא להוסיף על הארי זל. הוא בא לחלוק על האריזל, הוא בא להוסיף על הזוהר. מה קרה פה? אז אומר הרבי, בעצם החסידות לא באה לשנות שום דבר. היא לא באה לשנות שום דבר. היא לא באה אפילו אלה שחוששים מבלטו הוסיף היא גם לא באה להוסיף מה כן מה איפה היא כן נכנסת פה אז יש פה איזה פרדוס פרדוקס מסוים יודעים פרדוקס זה איזה משהו שהוא סותר מצד אחד אנחנו יודעים כולם מכירים את הפתגיים מתי קתי מה כשיפוצו מינותך החוצה מה זה מינותיך כשיפוצו מינותיך החוצה מה זה מינותיך זה מים נכון אדם שהוא רוצה לשתות הוא צמוד הוא שותה מהמים מהמעיין. התורה אין מים אלא תורה. ומעניין שהחסידות היא נקראת דווקא שמן. נמשלת לשמן. איפה זה נכנס? הנגלה של התורה זה מים. כל צמי לחול המים. הסוד שבתורה רוזנדוריסה זה נקרא נמשל יין. נכנס יין יצא סוד. החסידות היא דווקא משול יותר לשמן. מה התכונה של השמן? יש לשמן תכונה מצד הפיזי שלו, מצד המולקולות שלו, שהוא מפעפע בכל דבר. אם תשימו טיפה של מים מצד התכונות שלה, איך שהיא קיימת, הטיפה של מים יכולה לעמוד בפני עצמה, לא להתפרק. גם בשאר משקים זה ככה, אבל תיקחו שמן, התכונה של השמן זה שמפעפע בכל מקום שנשים אותו. תשים אותו על עץ, אז הוא ינסה איפהשהוא להיכנס, להיספק. תשים אותו על באבן, תשים אותו בחול, בכל מקום שתשים אותו שמן מנסה לפעפע, זאת אומרת להיכנס בכל מקום שהוא עומד. וזה בשונה מתכונות אחרות של שאר המשקים. זאת אומרת שבעצם החסידות לא באה להוסיף, היא לא באה להגיד שיש פה איזה חלק נוסף בתורה. יש לנו את הפרדס. אה, ובא בעל שם טוב, בא אדמור הזקן ותלמידיו, תלמידי תלמידיו הוסיפו את זה. זה חלק בתורה. הם באו ונתנו בכל חלק בתורה הקיים אור וחיות. זה הלילה הזה. הרבי רשב שדיבר על יט כסלב, הוא דיבר לפני התמימים, לפני התלמידים שלו בישיבה מה אמר להם? מה קרה ביום הזה? אור וחיות נפשינו ניתן לנו. אין פה איזה משהו יוצא דופן, אין פה איזה איזה משהו שאנחנו ולכים להגיד איזה תורה חדשה. כן, נכון, כלפי המציאות של התורה, לפני שהתגלה הבעל שם טוב, לפני שאנחנו רואים את כל הספרים הקדושים שתלמידיו ותלמידי תלמידיו זה נראה באמת תורה אחרת, אבל באמת התורה היא אותה תורה, היא פשוט מוערת, היא פשוט תורה שחיה עם חיות, שהיא דבוקה בנו, שהיא נכנסת בנו. זה ההבדל הקטן והגדול. זה התכונה של השמן. והרבי שם בקונטרס מעריך איך לוקחים את המוידאני שמוידאני זה תפילה הכי פשוטה תפילה שלא מוזכר בה בכלל שם ומלכות ואיך אנחנו יכולים ללמוד אותה בפשט ואיך אפשר ללמוד אותה בדרוש ברמז בסוד ואיך החסידות באה ונותנת איזה מבט איזה נופך כזה שלא קיים באף דרך אחרת כאילו כאילו תורה חדשה באה לפנינו וזה מתקשר אל הפתגם גם בהיום יום המפורסם שמוידיאני של יהודי שום טומ בעולם לא יכולה לטמות. מודיעני אנחנו אומרים בידיים טמאות לפני שנתן ידיים. תיתכן מודה אני לפניך זה גם בלשון נוכח. זה בלשון הכי גבוהה שמתי נגיע שוב פעם לדבר לקדוש ברוך הוא ככה בצורה נוכחת. רק אחרי הקורבנות ואחרי פסוק דזמרי ואחרי הסתרות שבהסתרות ואז אנחנו ממיזים להגיד השם שפתיי תפתח פיגידתיך שאני נעמד נוכח לפני הקדוש ברוך הוא לא קיים את זה לפני זה תשימו לב שכל פסוקי דזמרה אנחנו מדברים על הקדוש ברוך הוא בלשון נסתר כי הוא עשה כי הוא ציווה ונברא הוא זה הוא זה הוא בלשון נסתר וכאן בתפילה הזאתי שהיא התפילה שפותחת את היום שלנו בלי שם ומלכות מודה אני לפניך לפניך אני הקטן הזה עם כל הבהמיות והגסות שלי של השינה מודה אני לפניך ולמה פה באה החסידות ואומרת את ה את הנקודה את ה את התמצית של היהודי באופן הכי עמוק שלו טומ הכי גדולה בעולם לא יכולה לטמות את המודה עני של יהודי מה זה מודה עני של יהודי מודה עני של יהודי זה בעצם הדבר הכי הכי עמוק של יהודי שהוא מבין שהנשימה הראשונה שלו ביום הוא חייב למי שאמר ויה עולם למי שמחייב ומהווה אותו כל רגע זאת אומרת שהיהודי אחרי זה ממשיך את כל הפעולות שלו כמו שדיברנו מקודם את העניין של חיבור גשמיות ורחניות ולהמשיך את ה את האלוקות בכל המעשים הגשמיים זה מתחיל מאיפה זה מתחיל מהמודה אני שלי בבוקר להמשיך את הרבה אמונתיך לכל היום זה הרב רבנית אמרה שהתפילה הזאת הרבי הכי אוהב. זה לא רק עניין של אוהב. הוא מה אוהב? את את הניגון שלה. זה את התוכן של התפילה הזאת שזה מה שמשליך עלינו לכל המציאות שלנו, כל ההוויה שלנו בכל היום, בכל המעשים. שיהיהודי קם בבוקר ו בתחושה הזאתי, בהכרה הזאתי שמודה אני לפניך שהוא קשור עם העצם, עם הקדוש ברוך הוא, בלי שום דבר נפרד באמצע. אז כל הפעולות שלו אחר כך ממשיכים גם כן ככה ככל שאנחנו נזכור את המודה אני לפניך במשך היום לא נגיע לשום דבר אחר שהוא יוצא מגדר אלוקות מגדר תורה ומצוות הבעיה שלנו זה שאנחנו לפעמים שוכחים השכחה היא זאתי שמפילה אותנו חזרה לנפש הבהמית אבל אם יהודי באמת אחוז ודבוק בנקודה הזאת של החסידות שאומרת שמודה אני זה אף טומא בעולם לא יכולה לתמות כי אני דבוק בקדוש ברוך הוא אז זה לא משנה לאן אני הולך אני איתו אני יוצא מהבית מדרש אני איתו אני רוצה להתעסק בעסקים שלי אני איתו אני כל הזמן איתו ואז ממילא יהודי מגיע למצב שיויתי השם לנגיד תמיד אז אין מציאות שהוא נופל זה נשמע גבוה אבל האדמור הזקן בעצם אומר לנו כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבך לעשותו זה כל התניה הוא כותב את זה בהקדמה שלו הספר הזה בא להגיד בדרך ארוכה וקצרה כי קרוב אליך הדבר מאוד. זה קרוב אלינו. רוצה להגיד עוד נקודה אחת ואז נעשה עוד ניגון קצת להתעורר. נקודה מעניינת ש בדרך כלל מה שמפורסם זה שאנחנו מנסים לדבר על התכונות שלנו הפנימיות יותר. מדברים על מחשבה, דיבור ומעשה. שודי רוצה לתקן את עצמו איפה איפה הוא מתחיל? איפה הנקודה ההתחלתית? מחשבה, דיבור ומעשה. איך אומר? אל תתפזר יותר מדי. תרייג מצוות אתה צריך לשמור ולהיזהר מי שעשה לא תעשה איפה אתה כן יכול לתפוס את עצמך בפועל איפה זה קורה אז בדרך כלל אנחנו אומרים מחשבה דיבור ומעשה תעצור את המחשבות שלך תשמור עליהם תתגבר עליהם זה יותר קשה מחשבה זה החלק הכי קשה אחר כך דיבור דיבור זה משהו מעשי לא סתם יש כל כך הרבה ספרים שמדברים על עניין של שמירת הלשון זה משהו מציאותי והחלק הכי קל זה חלק המעשה כי חס וחלילה יכולים להעלות ליהודי מחשבות לא נכונות אבל עד שהוא יגיע למעשה יש הרבה מחסומים הוא יכול לעצור את עצמו אז כל התניה באמת זה הסדר שכתוב מתחילת הפרקים הראשונים מחשבה דיבור ומעשה זה חוזר על עצמו למרות שבפסוק כי קרוב אליך הדבר מאוד הסדר הוא בפיך ובלבבך לעשותו סדר סדר אחר ועוד יותר מעניין שבפרק יד שם אדמור הזקן דווקא מתחיל עם המעשה מעשה דיבור ומחשבה ולמה אז ככה יש ספר התניה בכלל ספר של בינונים ככה הוא נקרא ספר של בינונים מי שמבחוץ הוא חושב שזה כאילו אדמור הזקן נותן לזה הנחה מסוימת אל תנסו להיות צדיקים תהיו בינונים מה זה בינוני אחד פשרן כזה הוא בינוני אבל זה ודאי שמי שרק מתחיל את הפרקים הראשונים רואה שהביינוני זה בכלל לא הטרמינולוגיה שאנחנו מכירים בינוני זה מישהו מאוד גבוה בינוני זה מישהו שמלשון מתבונן הוא כל הזמן הוא כל הזמן במלחמה כל הזמן לא רק זה אני רוצה להגיד איזה משהו ב במאמר מוסגר אולי הוא לא מוזגר אבל משהו מאוד חשוב בעולם שלנו נו היום מכתנות בהרבה חוגים מנסים לפעמים להגיד לנו אתם יום אחד תהיו גדולים הייתי<03:49:58.0