והאיש משה - פרק 10: הקולמוס שנדם: פרק סיום

יש דברים שקורים [מוזיקה] רק במשפחה. >> למנועים חייגו ככית 6485. אתם מאזינים למשפחת פודקאסט. >> למעשה אני שיניתי את העיתנות החברית. בפועל זה הייתי אני. אם זה גי או לא אני לא יודע. >> והאמת שזה נכון. סבא שינה את העיתונות החרדית מקצה לקצה בדיוק בדרך ובצורה שבה הוא פעל בהקמת עולם התשובה. ברגישות, במקצועיות, בהנגשה של הטקסט, בירידה לפרטים הקטנים ברמה הכי מודרנית ומתקדמת שיש. והכל מתוך שמרנות וכפיפות מוחלטת לגדולי ישראל שלהורם מתחנך ופעל. זה התחיל עוד כבחור בעיתונים דגלינו בעריכת רב מויש שיינפלד עליו השלום ובעיתון שערים המשיך בטור יהדות במעריב. אחר כך כשנקרא אל הדגל בהקמת העיתון הליטאי יתד נאמן ואחר כך פה. באחסניה המכובדת שלנו עיתון משפחה שהייתה ממש הבית שלו בשנים האחרונות. כאן הוא היה זקן השבט, העורך ומתווה הדרך לאורך השנים. אומרים בהומור על יוחנן כהן גדול שנהיה צדוקי לאחר 80 שנה, שזה לא שהוא נהיה צדוקי, פשוט הדור עצמו נהיה יותר פורמר, יותר צדיק. האמת שמי שחושב בשטחיות, אולי נראה לו שסבא שינה קו והשתנה לאורך השנים. אני חושב שזו טעות מוחלטת. על מעלת סבא ניתן לומר מלמד שלא שינה. בכל המקומות, בכל התקופות זה היה אותו סבא. לא תמיד אנשים הסכימו איתו, לפעמים אפילו חלקו עליו בכולניות, אבל הוא היה תמיד נאמן לדרך ולצורה שבה הוא גדל והתחנך וכך חינך וכתב משנות בכרותו ועד ממש לפטירתו. [מוזיקה] והאיש משה. סיפור חייו מעורר ההשראה. של הרב משה גרילק זכרונו לברכה מגיש הרב צבי גרילק [מוזיקה] >> שלום כאן צבי גרילק הפרק הזה הוא פרק סיום שמסיים אבל לא מסכם את חייו המופלאים של סבא זו התחנה האחרונה שלנו במסע המופלא שעברנו ביחד ואת הפרק הזה אני רוצה להקדיש למה שסבא היה הכי מזוה איתו שזה זה הכתיבה שלו לקולמוס של הדם, ליכולת המופלאה שכל כך חסרה היום להתבטא בראיתות דרך הכתיבה ודרכה להשפיע לרבבות. רב לברודני שליטה, ראש ישיבת מיר בארצות הברית, ואחד ממנהיגי היהדות החרדית בארצות הברית, אמר פעם לדוד שלי, לאבא שלך יש את השור קלולי הגדול ביותר בעולם. הכתיבה היא אומנות מיוחדת לבטא את מעמקי הלב. אני נזכר בחוויה אישית שהייתה לי עם סבא ממש בשנותיו האחרונות. סבא אז הוציא ספר מתח בעל מסר חינוכי בשם משימה. כשביקרתי אותו איבדתי באוזניו את התפעלותי. סבא, כל הכבוד שבכזה גיל אתה עדיין מדמיין, כותב ספר, מעביר מסר בצורה ספרותית. סבא הרים את העיניים, הסתכל עליי וענה בשיא הפשטות. מה אתה רוצה? אני יושב והדמויות האלה עומדות לנגד עדיניי ומדברות. מה אתה רוצה שאני לא אכתוב את מה שהם מדברים? אחד מהמערכת כאן בעיתון סיפר שפעם הוא נכנס לחדר של סבא וראה אותו יושב ליד השולחן ובוכה. רב מוישה הוא שאל אותו למה אתה בוכה? התשובה של סבא הדיעימה אותו. אני כותב עכשיו דמות באחד הספרים שלי ואני כל כך מתרגש ממנה עד כדי בכי. זה לא היה סתם כתיבה. זו הייתה חווית חיים עמוקה שבכישרון רב הוא הצליח להעלות אותה על הכתב. אגב, את הרעיון הכללי של הדימיון סבא אימץ, פיתח והרחיב בעיקר ביחס לעבודת השם. הוא דיבר וכתב על זה הרבה פעמים בין השער בחוברת לעצמי שעליה סיפרנו בפרק הקודם. ממש מומלץ לקריאה בעיניי זה משנה חיים. לפני שניכנס לכרונולוגיה של השנים המכוננות בעיתונות החרדית, שני סיפורים שמעידים על סבא. מצד אחד אדם זורם עם הומור צין נידק ומצד שני בעל אחריות כבדה לחשיבות כל מילה וההקשר שלה. הנקדותה האחת שמעתי בזמנו מרימוש גריינמן שהיה מנכל יתד נאמן בשנים הראשונות של העיתון. יום אחד הוא מספר היה דיון במערכת העיתון על אירוע מסוים שהיה עצרת או איזה כנס כלשהו. הכתבים התווכחו בלט במסדרון מה לכתוב בעיתון. מה מספר האנשים שהשתתפו? ופתאום נפתחה הדלת וסבא מציץ ושואל, מה המאומה? מה הדיון? כשסיפרו לו במה מדובר, נופף סבא בידו ואמר, "תכתבו רבבות רבבות." ומאז נכנס לז'רגון העיתונאי שבכל אירוע חרדי השתתפו רבבות רבבות. זה המבט ההומוריסטי הציני, אבל היה בו בסבא פן נוסף לא פחות נוכח ומשמעותי. באותה תקופה שנחתף חייל גילת שליט למדתי בישיבת נחלת הלביאים בחיפה. המשגיח שלנו הגאון הצדיק רבורי וייסבלום שיחיה לאורך ימים טובים זעק באחת השיחות. איך אנחנו יכולים לרדת ביום שישי לים לשחק? איך אתם לא מזדהים עם הכאב של אותו חייל, עם הצער והחרדה של אמא שלו הדואגת? דבריו הנחוחים של המשגיח נכנסו לליבי ואז סיפרתי את זה לסבא. סבא בעדינות נפשו הזדהה עמוקות עם הסיפור ואמר לי שיכתוב על כך בזווית ראייה הטור שלו בעיתון משפחה. להפתעתי, בטור בעיתון הוזכר הסיפור, אבל בצורה מינורית. סבא תיאר קבוצת נערים קטנה ששיחקה והרב שלימד אותם גר בהם. שאלתי אז את סבא למה הוא גימד את התיור? מדוע הוא לא הזכיר שמדובר בישיבה גדולה, בקבוצת בוגרים ובשיחה רשמית של המשגיח? סבא השיב לי את התור שלי קוראים כל מיני אנשים, חלקם שומרי תורה ומצוות וחלקם לא. אני לא רוצה לכתוב קבוצת בוגרים ואז יעלה שוב הטיעון. למה הם משחקים ולא לומדים וכדומה. העדפתי לגמד את האירוע עצמו מבלי לגמד את המסר והתוכן הערקי החינוכי שמונח בו. זו הייתה הנקיות של סבא עם אחריות למילה הכתובה ולהשפעה העמוקה שלה על קהל הקוראים המגוון. >> [מוזיקה] >> את אומנות הכתיבה סבא לא למד בשום מקום. זה לא דבר שלומדים אותו. פשוט נולדים עם זה. במהלך החיים סבא פיתח את התכונה הזאת לצורה מקצועית. >> זה נולדתי עם זה. כבר בוא נאמר עוד כילד בזמן המלחמה אני הייתי ניצלתי והייתי בשוויץ ושמה ואכשהו באר בי הרצון להתבטא בכתיבה בהתחלה זה לא היה ביידשקית אלא בסתם א ילד בית ספר גוי ש בצירך אבל איך שהוא ניתנהניק בגרמנית כן חלק חלק אבל זה מעט מעט מעט מעט מאוד כי זנחתי את זה מהר מאוד ו שוב כל עוד שלא הרגשתי שליחות בדבר אז לא חזרתי לזה אחר כך כבר חזרתי לכתיבה יותר רצינית >> סבא היה אומר בהומור שמאז שבתור ילד בן שש הוא בלה את הפתק אי שם בגבול צרפת שוויץ כבר מאז באר בו הרצון לכתוב הרצון הזה התבטא אצלו כבר מגיל צעיר להיות סופר נולד לי בזמן אצל היטלר כשהיו צריכים בית ספר שלמד אותי כי ילד פלית שמה היו צריכים לכתוב איזה חיבור או משהו וזה מאוד ואני כתבתי את מה שאני מרגיש נדמה לי שזה היה הצליח מאוד מאוד או שמצד המורה או המורה אני אני זהיתי את את ה את הצורך הזיתי פתאום שהנה אני מתבטא וקוראים אותי >> הסופר המפורסם רבי מוישה שינפלד ורעייתו היו בידידות עם ההורים של סבא. אבא של סבא, רבי אליהו, ביקש מרבי מוישה שיקח את סבא לכתוב בעיתון דגלינו, העיתון של צי, צעירי אגודת ישראל. בהמשך, סבא כתב בעיתון שערים שהעורך שלו היה ידיד המשפחה, רבי ינקב ברונר, שברח איתם בזמן השואה מאנטורפן. וככה, כבר בתור בחור צעיר, סבא התחיל לכתוב בעיתונים האלו, לא בשם גרילק, אלא תחת שם עט. אחי יהודה אחי יהודה על שם אחיו רבי יהודה גרילה כיבדה לחיים טובים הקריירה העיתונאית הקצרה כבחור בפונוביץ' הסתיימה כשהמשגיח רבחצק לונשטיין זכרונו לברכה שמ שסבא כותב בעיתון וסבא שלא רצה לאבד את מקומו בישיבה הפסיק עם הכתיבה הפסיק לתקופה אבל לא סיים >> זה הנקודה אדם אם אדם מרגיש צורך לכתוב אין בלה אתה לא יכול לעצור אותו >> אחרי תקופה ארוכה סבא חזר לכתיבה בכתיבת הטוריה יהדות במעריב במשך כמה שנים עד שגם זה הפסיק כמו ששמענו בפרקים הקודמים באותם ימים לציבור החרדי לא הייתה עיתונות מגוונת היה עיתון אחד המודיע דף של חדשות ענק שבעיקר פנה לציבור החסידי למנהיגי הציבור הליטאי הרב אליעזר מנחמן שח ורב יעקב ישראל קנייבסקי הסטייפלר זכרונם לברכה לא היה מספיק ביטוי בעיתון החסידי והצורך בעיתון שבטא גם את עמדות הציבור הליטאי היה דחוף. בנוסף, המודיע של אותם ימים היה עיתון מאוד בסיסי ומינימלי, קצת חדשות וזהו. מי שרצה לקרוא יותר היה נאלץ לראות בשדות זרים. הסטייפלר שהכיר וקאו את המציאות הזאתי החליט שמוכרחים לפתוח עיתון. >> סטייפל החם נגד הדבר הזה שהעיתות הוא הרגיש את זה. תאר לך גודל דור כזה הוא הרגיש שאי אפשר להיפתר מן המציאות הזאת שלא יהיה עיתון לא יתאחה [כחכוח] >> וככה בעידוד והוראת הרב שך והסטייפלר התארגנה קבוצת הסקנים לפתוח עיתון שיפנה לציבור הליטאי הם לא היו אנשי מקצוע ולכן הם פנו לרב שמואל חסידה ולסבא שיו האורחים המקצועיים של העיתון שיערכו אותו ביחד לאור עבודתם המשותפת עוד במעריב >> הם לא ידעו בדיוק מה שהם רוצים ואני מודה ומתוודה שחסידה היה כוח המוביל, הכוח המנוע שעבר להם להבין שצריך איך איך לעשות, מה לעשות. הוא קרא לי כי הוא היה מנוע כנראה גדול, לא היה צריך עוד מנוע קטן לידו, כן? והוא רצה שאני אעזור לו, הוא לא רצה לצאת לבד להרפתקה הזאת להוציא עיתון. ואני רקדתי בשמחה לצאת להרפתקה הזאתי. היא פשוט היא נראתה לי, רק אני פחדתי לבד לצאת להרפתקה. פחד קבעים כזה. אתה לא, אתה יודע מה שאתה הולך לעשות. אנחנו שני אנשים צעירים בסך הכל עומדים להוציא עיתון לציבור החרדי זה זה אתה יכול לתפוס לרדת לעומק של המצב כשאנחנו שני בני 40 בערך וכל זה ולא בחירי הישיבות כן לא יכול להגיד שהייתי התלמיד חכם הכי גדול בישיבה שישמעו לי וכל זה ידענו שהסטלייפורינו אבל הם >> סבא מספר מה המקור לשם שנבחר לעיתון החדש >> אני ככה ראתי לו יתד ורב שחבא עם יוסד נמון רב שך הוסיף את הנאמון אני הייתי חש יתד שלא תימות אנחנו תוקים כת יתד חדש אבל השם יתדו באמת הרב שח צודק זה מזה מאוד מודרני יתד זה גם כן מלחמתי מאוד כל זה אז הוא אמר יוסד נאמון בגלל זה קוראים לה עיתון יתד נאמן הרב שחומד מאחורי העיתון יתד נאמן וגם מאחורי העיתונים שאנחנו עשינו אם זה קשר הדברים היה לוקח את העיתון העיתונים הראשונים שיצאו הוא לקח אותם ביד להסתכל בהם כן שח רצה בזמן של הרבנים לא הבינושמע צריך את זה צריך לשבת ללמוד וגמרנו הוא הבין את הדור >> הרב שח גם כיוון והדריך איך צריך להיראות העיתון החדש >> זה צריך להיראות כמו העיתונים שלהם כיוון שלכדי למנוע מהם ללכת לכל העיתונים שקוראים אותם ברחוב אם זה מעריב יותר דיבר על מעריב ידיעות נדמה לי שידיעות יותר הוא הזכיר מריב ידיעות שיהיה בפורמט שלהם בצורה כזאת לעשות את העיתון כמעוד שהם וזה >> הם נעים לקרוא >> ולכן רב שמואל חסידה וסבא שינו לגמרי את מה שהיה עד אז עיתון חרדי השינוי הזה לא היה כל כך קל ברחוב >> אנשים מפחדים השמרנות הזאת לא לזוז קדימה לא לעשות שום דבר צעד קדימה אנחנו רצים את העיתון בפורמט קטן זה זה זה הפקירות עיתון צריך להיות ככה עיתון גדול כמו מודיע ואנחנו דווקא אנחנו הולכים לא פורמט של ידיעות אחרונות זה פורמט טוב טוב לאנשים לקחת את העיתון ביד זה יותר נוח לקחת מה שכזה עיתון גדול כמו מודיע שצריכים שולחן שבת >> לאחר תקופה קצרה רב שמואל חסידה עזב את עריכת העיתון וסבא נשאר להיות העורך היחיד והוא המשיך בדרכו המקצועית >> רצית לפתח אותו לעיתון שיראה עיתון שיהיה עיתון אז רצינו לפתח גם כן מוסף שכבר בו יהיו כל מיני סיפורים כל מיני מאמרים יותר רכבים עיתון גם כמו שהיום היום אתם מי שהיום נמצא לא מבין על מה אני מדבר בכלל כי מה היה אז עיתון שני עמודים מקודשמצים כאלו שגובה של הבית כן כל זה לא היה עיתונות כמו היום >> אז בעצם המלחמה של החה בית נאמן השפיע בסופו של דבר כל העיתונות החרדית לדורותיה כל הצורה שאנחנו מכירים היום >> אבל למעשה אני שיניתי את האיתנות החברית בפועל זה הייתי אני אם זה גייב או לא אני לא יודע בכל אופן זו המציאות שאנחנו הראשונים שיצאנו מה שנקרא איזה מוסף תוספות קראו לזה תוספת >> אבל כמו שניתן להבין למהלך הזה כמו לא עוד הרבה מהלכים של סבא לא כל התגובות היו מחזקות ומעודדות >> הם לא יכלו לקבל את זה פתאום הציטונק הרב שח כן הבין את זה הרב שך כן עוד קבל את הצייתונק הוא רצה עיתון הוא הבין שהדור צריך והם כעסו עלינו כעס נוראי >> אתם בעצם פעצתם את נחשו נחשונים במלמון המילה אני לא מצטעז שמואל חסידה תודה מגיע לו תודה הוא נתן לי את האומץ משיך אחר כך >> זו הייתה תקופה לא קלה בכלל לצד הביקורת והתלונות גם המצב הכלכלי בעיתון לא היה טוב בלשון עמ >> הרב שך קרא לרייכמן רייכמן היה מוכן לקחת על עצמו את הדבר הזה כל הזה כי בחוב כל הזמן דיברו על דבר אחד שפה הרב שך הולך לכישלון שאלה ששנו אותנו עיתון הלכו להסביר רק דבר אחד עד יותר עוד יותר פעם אחת באמת היה איזשהו כישלון בעיתון וכל זה אז איך ממכו זהו זה נגמר יתד נאמן נגמר אני רק זוכר דבר אחד שחזרתי הביתה נשכתי את השפתיים זהו יתד למלחיל ככה אני זוכר שאמרתי בדיוק הלכתי בדיוק ההפר למלחמה זה היה מלחמה >> כמו שאמרנו מי שהיה מעורב ומהורה בכל הפרטים היה מרן הרב שח זצל זו הזדמנות לספר חלק מההוראות וההנחיות הייחודיות של הרב שח איך הוא הבין כיצד צריכה להראות הכתיבה והתנהלות בעיתון חרדי של בני תורה כנב זה חטר אף אחד לא לתקוף בדיוק מה שהם עשו ההפך אבל אמרתי אלה שהשתלטו על העיתון אחר כך עשו את הכל כדי לתקוף אבל אצלנו ההלפס להגיד את השיטה שלנו אבל לא לתקוף אף אחד הוא סבל כשתקפנו אנשים חושבים שהרב שח רוצים לבוא לטאר אותו כמו איזשהו כזה לוחם שכל דבר כל מה שהוא רואה רצח לאשך אפשר לחנוק את הרב מחבד לחנוק אותו זה לא נכון זה שקר וכזה האידלקי שלו העדינות שלו כלפי בני אדם היא פשוט לא יאומן ולפגוע בבן אדם זה היה אצלו דבר חמור מעין כמוהו הוא ניזה מהכל אם הוא היה פוגע כן נטבפן אז הרא כמה פעמים אמר כן נדבפן לא לתקוף אף איש רק להגיד את השיטה שלנו כן עונזו סיזה כן ידי הידי שלה הייתה קשה רק את השיטה שלנו להגיד זה חזר על עצמו כמה פעמים הוא לא אהב כל התקפה כזאת לא אהב את זה הוא היה אדם עדין נפש עם שעבוד מוחלט נפשית לאמת המוחלטת >> סבא מספר על מאמר שהוא כתב באותם ימים מאמר שריגש מאוד את הרב שח >> כתבתי מאמר לא יודע איזה סיבה שהשאימו אותו שהוא נגד החסידים שהוא אוס נגד העולם החסידי שהוא שונה את העולם החסידי אני ואני כתבתי מאמר אני כתבתי אז מאמר שלם שזה לא נכון >> שאין אין שום מחלוקת בין החסידים מה שכאן יש ויכוח עם חבד זה ויכוח על נושא של נקודתי ושונה לחלוטין ואז הוא אמר לי זה סיפר את המיליון ממש כמעט נשק אותי בל לא וזה כתבתי ואין שום שום כוונה ולא רוצים לתקוף אף אחד ולא רוצים לרדת לאף אחת רק לכתוב את האמת במחלוקת שבין השיטות כל זה מה שמותר בהחלט אני לא יודע זה היה מאמר לדעתי היה מאמר מצוין הוא מאוד מאוד נהנה מן זה אישית הקריבו לו את המאמר סכום לך מיליון אתה מגיע לך מיליון >> באותם ימים התנהל המאבק הגדול של הרב שח בתנועת חבד לסבא היה רעיון מבריק להראות שיש כאן ויכוח ספציפי עם ההנהגה של האדמור הנוכחי ולא נגד חבד כולה ובוודאי שלא נגד כל החסידים באותם ימים מלו 200 שנה לפטירתו של מייסד חסידות חבד רב שניו זלמן מלדי בעל התניה רציתה בעל בעל התניה וכמובן שהייתה לזה התנגדות עצומה שאסור להזכיר את היהודי הזה ואסור לכתוב עליו ועוד לעשות גם כ200 שנה על כל זה >> הוויכוח בן סבא שרצה לעשות מוסף שלם על דמותו של בעל התניה לבין עבדה הרוחנית ששללה את זה על הסף הוכרה בביתו של הרב שח כשהוא אומר להם את שולחו רוחב אתם לא מכירים אתם לא פוסקים לפיו תעשו מוסף על דמותו של שולחן אורך הרב >> אז באמת הוצאתם באמת א מוסף שלם על שולחן שולחן אורך הרב אז באמת אתה מזכיר גם את בלתניה אתה מבין >> איש ירושלים רבי שרואל גליס שהחיה לאורך ימים שהיה אז רכז המערכת מוסיף על פקחותו של הרב שך >> א רעיון מאוד מאוד אחד היה גם בידודו של מרן לרב שך לעשות מוסף על בעל התניה ורבו שגרילה כמונה לעשות את המוסף הזה א בלי שאנשים ידעו שהולכים לעשות מוסף על בעל התניה. אני זוכר שאחרי שהמוסף היה מוחם הגענו גם למרן הרב שך. הוא שאל מתי מדפיסים את המוספים. אמרתי לו שזה יהיה מדפסים ביום רביעי בלילה. אז ששמור את זה א במחסן של העיתון שלא ידעו בכלל שזה יצא. רק ביום שישי בבוקר כשאנשים יקבלו את העיתון יראו את את המוסף הזה ללטניה. >> זה היה אש. אש שהיה ברחובותינו. היו גם מקרים לצד ההפוך שהרפשה חורה לגנוז ולא לפרסם. באותם ימים נשיא המדינה חיים הרצוג רצה לבטל את בית הכנסת שהיה ממוקם בבית הנשיא. >> ואני כתבתי מאמר רצינו לתקוף את הנשיא שביטל את בית הכנסת ובית הנשיא. בית הנשיא היה בית הכנסת הוא הפך אני אמרתי אני כתבתי עד כמה שאתה זוכר מי האבא שלך? מאיפה אתה בא? זה אחד מהקיפוצים שלא מבין כלום. אתה באבית של תורה אתה בא מסבא שלך לא יודע מכל זה מה זה מבטל בית הכנסת אני הלכתי לשאול את הרב שך לא נתן לה בשום אופן ארי זה האנגלר הוא אנגלי הוא יפגע מכל דבר מכל מילה לא לכתוב >> כן על זה אני זוכר >> סבא נזכר בהוראה נוספת של הרב שח >> היה יתת חידה היה גם כן מזור מדור לילדים בעיתון זה יתת חידה עשו פרס אוזניה שני עופות תמ טמאים אז הבוא לכתוב את השם עוף הטמא כן היה צריך לכתוב פרס או שמעון פרס עם תמונה של שמעון פרסמו כדי לרמוז לעוף הטמא הטמא הוא רתח מסם כשלא יתר >> הרב שך גם הורה להם >> משהו ללכת לבקש סליחה מפרס כי פרס נעלב >> באותם שנים התחוללו מאבקים עצומים על דעתו של הרב שח קבוצת אנשים באה לסבא >> הולך והם באו אמרו ש אהמרו אמרו שהרב שך אמר לעשות כך וכך שיקרוש גרילה קרה על זה אני צילברתי אני רוצה לשמוע מה הרב שח לבד אני אמרתי רוצה לשמוע מה רב שח לבד אז אני אמרתי אז הם רק עשו אליי חצוף שכמוך אני נגד התורה אני נגד הקדוש ברוך הוא לא יודע מה מה רק תקפו אותי אמרתי אני רוצה לשמוע מהרב שח לבד בגלל למה אמרתי כבר כמה ימים זה אני אלה כעת לרב שך אבל זה לא זה יום שלא היה שייך אז עליתי פעם יום אחר כזה מכלו אותה אמרת הרב שח אמר לי לא מה עכשיו אתם עושים >> המורכבות הזו בין האנשים שחיפשו תמיד את הכנאות ומה לא טוב לבין הוראותיו המדויקות והאמיתיות של הרב שך ליוו את סבא לאורך כל אותה תקופה. סבא נזכר שאחרי שהוא כתב פעם משהו בהוראת הרב שך אמרו לו שהרב שך אין דעתו נוחה ממה שהוא כתב. הסבא עלה אליו והרב שך אמר לו >> רב ליזר אמר לך טוב הרב שך יוצא נגדך. המנהיגות האמיתית של האדם הזה היה ככה לכוון. היה מנהיג אמיתי בדור שהיה זקוק למנהיגות כזאת. היה כוח גדול מאוד. אני לא הייתי כזה בקורב אליו כל זה אבל בכל אופן בעיתון הרבה פעמים התייעסתי איתו. עליתי עליו הוא היה אומר לי דברים חכמים מאוד כל פעם אני לא אני לא זוכר כל דבר כת לבוא להגיד מה הוא אמר לי זה הקו הכללי של העיתון מה שאני הובלתי אותו כן אחרי שחסידה הלך ונשארתי לבד א היה הקו הזה >> המורכבות הזו החריפה והתעצמה עם השנים ואז סבא בצירוף שאר החברים כתבו מכתב לרב שח במכתב הם פרטו כיצד לדעתם העיתון לא הולך הולך בקו שהוא עצמו הורה להם והם לא יכולים להמשיך ככה ולכן הם מוכרחים לעזור סבא והחלק הארי של העיתון עזבו באותו יום את העיתון שהם בעצמם הקימו [מוזיקה] מיותר לציין שאותו קו ערכי ומאוזן שיסדו הרב שח והסטייפלר לא המשיך באותם ימים בעריכה החדשה >> [מוזיקה] [מוזיקה] >> אחרי שסבא עזב את יתד נאמן, הוא הרצא וכתב בכל מיני מקומות, אבל לא היה לו מקום קבוע ששמה הוא יכול להמשיך ולהגשים ולממש את הרצון. תנות ואת השאיפות שלו. [מוזיקה] >> חר הוא הציע לי שאני אבוא להיות בעיתון. זה היה פשוט רגע, בוא נגיד ככה, מן ההשגוחה העליונה, כי אני אז הייתי בדיוק במצב נפשי וכלכלי והכל בלי לדעת מה אני הולך לעשות הלאה, מה אני הולך ולא עוד יותר, בוא אני אחסוף את עצמי קצת. הכאב שלי היה שאני לא זוכה לעשות את מה שאני רוצה. עיתון וישבתי יום אחד ויום שישי בבית כן בלי פרנסה בלי כלום וישבתי לקחתי ספר תהילים ובכיתי בכיתי לקדוש ברוך הוא >> את זה אני רוצה את זה אני רוצה רבותיי אני כעת מגלה כאן דבר זה הרגשתי ומוצאי שבת איך קראו נפתחו מערכות השמיים יק י מצלצל להם אני רוצה להיות עורך רבותיי זה השגוכה פרוטיס אמיתית שהיה לי את זה אחרי משבר נפשי עמוק שאני עברתי נקרא שיש לי יעוד אחר ואני רוצה לעשות את היעוד הזה ולא הולך ואז יום אחד יום שישי זה היה לקחתי את הספר תהילים ובכיתי לתוך הספר תהילים בכיתי לקדוש ברוך הוא תעזור לי זה אין לי אין לי משהו אחצאי שבת זה היה או יום אחרי זה ואני זוכר את זה כי זה השפיע עליי מאוד >> התפילה של סבא נשמעה באותם ימים קם עיתון חרדי חדש בשם משפחה המייסד והעורך ומי שעשה בפועל את הכתבות היה רב אושר צוקרמן שהכניס כבעלים גם את רבי יוד פליי אשר צוקרמן עזב את העיתון והעיתון נותר ללא עורך הבעלים של העיתון רבי יודה פליי הכיר את סבא ואת יכולת הכתיבה שלו ולאחר שהרב מנחם כהן והפרסומאי אריה פרנקל המליצו עליו הוא קרא לסבא לפגישה וביקש ממנו שהוא יהיה העורך החדש במקומו של אשר צוקרמן במוצאי שבת סבא הגיע לפגישה אצל רבי יהודה פליי ושם בבית הוא נפגש גם עם הרב מנחם כהן ידידוד מישיבת פונוביץ' עליה סיפרנו בפרק השישי על הפעילות המשותפת שלהם בנוגע לפעילים סבא אמר בזמנו שהכוונה שלו אז בכל מקרה הייתה להודיע שהוא מוכן להיות העורך החדש של העיתון אבל בתנאי שהרב מנחם כהן יהיה איתו בוועדה הרוחנית של העיתון לסבא זה היה סגירת מעגל כבר כשהוא היה העורך ויתד נאמן הוא אמר לרב שך שמוכרחים לעשות ועדה רוחנית לעיתון אז הרב שחנה לו שיש לו מישהו שמתאים אבל הוא בטוח שהוא לא ירצה וזה היה הרב מנחם כהן שהחיה לאורך ימים טובים פועלם המשותף של רבי יהודה פלי ויבדל לחיים טובים הרב מנחם כהן היה משמעותי מאוד ביחס לעיתונות החרדית באותה תקופה שנתיים לפני אותה פגישה הם הסתובבו בכל המכולות בארנוף וביקשו מהמוכרים שלא ימכרו עיתונות חילונית אבל כל המוכרים סירבו זה מה שאנשים קונים ככה הם אמרו שנתיים אחר כך כשעיתון משפחה כבר התבסס כשבועון בסיבוב הנוסף שהם עשו התברר שבחנויות כבר לא החזיקו את אותם עיתונים פסולים כבר באותה פגישה סוכם שסבא יהיה העורך ומתווה הדרך של העיתון והרב מנחם כהן יהיה בוועדה הרוחנית והאמת שהשער היסטוריה ומאז ועד התקופה האחרונה לחייו סבא חי ונשם את העיתון יום ולילה. הוא השקיע את כל כוחותיו וכישרונותיו כדי שהעיתון יצמח ויצליח. עריכה וכתיבת הורים עד השעות הקטנות של הלילה. הדרכה והכוונה לכותבים חדשים וותיקים. הקפדה על כללים ואתיקה לצד עומק והנגשה לציבור הקורים. בעיתון החדש סבא והנהלה החדשה עיצבו ובנו עיתון ייחודי. שבו סבא מימש את החלום הגדול שלו מה שהוא חשב והבין שמוכרח להיות בעיתונות החרדית אותו חזון שהיה לו ביתד נאמן המשיך עכשיו בעיתון החדש בעיתון משפחה >> נכון אני רציתי מגזין טיים לא טים זה הימי אלא מגזין טים זה היה החלום שלי של הציבור החרדי יהיה טים גם לקרוא דברים רציניים אמרים גם עם רפיקה מושקעת גם עם תמונות >> סבא כיוון את העיתון לסטנד סטנדרטים גבוהים לסטנדרט מקצועי בינלאומי. הוא רצה שהעיתון יהיה ברמה הכי גבוהה שאפשר. הוא ליוע והדריך, נזכיבד. כל שיחה איתו הייתה הדרכה איך לכתוב, באיזה צורה לכתוב. בצורה מכובדת, מקצועית, מעמיקה, אבל לא מתנסאת ומנותקת. המודרניות והקדמה של העיתון לא השפיע על הדעות עצמם. בראיון לעיתון דתי לאומי לפני 15 שנה בערך אמר סבא על עיתון משפחה מבחינת הדעות אנחנו חשוכים אנחנו לא עיתון מתקדם או מודרני יש לנו ועדה רוחנית שמחליטה מה לא יכנס לעיתון מדובר בתלמידי חכמים רציניים ואנחנו כפופים אליהם לא מובן המילה יש לפעמים מודעות שאנחנו לא יכולים לפרסם והפרסומאים לא מבינים למה לא שם סיים סבא אני מרגיש שיש פער נוראי בין שני הציבור ורים אנחנו מסבירים לפרסומאים החילוניים שאצלנו זה עולם אחר. סבא הבין את מעמדו ותפקידו של העיתון הפופולרי והמשפיע ולכן הוא כאב ופעל דרכו לתקן אבלות שהיו נראות בעיניו כדברים שמוכרחים לעשות בהם שינוי ציבורי. לסבא היה ויכוח עם יהודי מסוים שבנו לא התאים לשבת וללמוד. אבא התעקש שהבן יישאר בלימוד וסבא טען שהילד פשוט לא מתאים לזה. סבא שלח את אותו אבא למשגיח הרבול בזכרונו לברכה ואחרי אותה שיחה הרב אולי החזיר מכתב לאותו אבא. הכותרת של המכתב הייתה לכבוד האב הרוצח. ההכרות האישית הזאת של סבא עם המקרה הזה זיעזעה אותו והובילה אותו למחשבה שאסור לטא את הנושא. חייבים לפתוח ולהעלות אותו למודעות לציבור. וכך בהוראתו ובהשראתו נכתבה סדרת כתבות שהשכל ראשונה בבני נוער מתמודדים או כמו שסבא בעצמו קרא להם הבן החמישי. הכתבות האלו עוררו רעש גדול בציבור החרדי ואין ספק שהמבט והיחס החיובי היום כלפי נוער מתמודד נזכף המון לזכותו ולזכות העיתון שהציף את הכאב הזה. בזמנו כשרצו להקים ועדת רבנים שתדאג לשיבוץ הבנות בסמינרים שלא תישאר אף בת בבית בנו למרן הרב אלישיב זצל וביקשו ממנו לפעול לטובת העניין כי היה על זה איזה ביקורת בתוך הציבור הרב אלישיב אמר שזה צריך לפנות לסבא שיכתוב על זה אם הוא יעורר את זה כמו שהוא עורר וכתב על תופעת הנוער המתמודד אז זה אפשרי אם לא אין מישהו אחר שיש לו את התכונות ואת היכולת להעביר את המסר הזה כראוי באותם שנים בעיתון משפחה נולד הסופר חיים אליאב שכתב סיפורת מתח. חיים זה שמו השני של סבא ואליאב זה לכבוד אביו רבי אליהו אלי אב. הסיפורת לא הייתה סתם איזשהו דימיון שתרוגם לספרים. זו הייתה דרך חינוכית מיוחדת של סבא להשפיע על הדור הצעיר גם קצת המבוגר דרך מסרים של סיפור. מטרה נוספת הייתה לו לגרום לכך שציבור יראי השם יצרכו ספרות נקייה וערכית ולא ספרות אחרת פסולה וזולה. >> א סיפורת כי אני טוען שדרך סיפורת זה הדרך הטובה ביותר להעביר את הרעיונות הכי גדולים שאתה רוצה בעולם. הדין לא מטיף ואתה קורא ואתה משתכנע ו לא משתכנע. אני פשוט הלכתי תרגמתי בנפש שלי את מה שקורה בעולם את מה שאנשים קוראים. את מה שאנשים מחפשים בעולם הגוי, בעולם היהודי מה מה קורים לא ייתכן שהציבור שלנו יהיה מנותק לגמרי יחפשו לאחפשו מה חלכו לחפש אדם זקוק לקריאה זה מה שאני תמיד טענתי אדם שמא לקריאה אדם שמא לקחו אני הייתי בושפע מאוד מהכתיבה של אמונה ובתרוןסחות החרדית אם זה מחובות הלוות אם זה מאחרים אז א שמחתי שאני יכול לתרגם את זה באמצעות סיפור. >> כל ספר היה בעל משמעות ומסר חינוכי ששזור בתוך העלילה עצמה. ספר בן קורי הכביש שהמחיש את כילו ידח ממנו נידח. אם זה דון קרלוס שנתן פרספקטיבה ועומק היסטורי עם מבט לדמותו המופלאה של רב מנשה בן ישראל בין למשפחת הנוסים מפורטוגל. ישנם עוד ספרים שעוסקים בתופעות שהיו בציבור החרדי וסבא העלה אותו למודעות. וגם נתן מענה דרך הסיפור עצמו. למשל, הספר קטונת פסים, ספר שעוסק ביחסי אב ובנו. בספר סבא בפעם הראשונה מיישר מבט ופונה לאבא ומאשים אותו בחינוך הילד. לא תמיד הילד השם, לפעמים האבא עצמו השם בחינוך שקשל. וגם הספר המעטפה שעסק בבחורה יהודיה שהתחתנה עם צעיר ערבי, ספר ששימש קריאת השכמה לתופעה המצרת הזאת. לא כולם הסכימו לפרסם ולתת מקום לאותם ספרים. אולי זה מתוך ראייה צרה, אולי סתם ניסיון של הדחקה והתעלמות מהבעיה, אבל לסבא זה בכלל לא הפריע. הוא המשיך בדרכו לתקן, לעזור ולתמוך בכל אותם שנקלאו למצוקות הללו. במשך שנים התור של סבא זווית ראיה היה הטור הראשון בעיתון. טור אקטואלי משובח מתוך מבט תורני. טור שזכה לפופולריות מיוחדת. כמו שבזמנו היו בתי כנסיות בלוס אנג'לס שבזמנים שהרב לא דרש לפני קריאת התורה מתפללים עצמם היו מקריאים את הטור של סבא ממעריב. טור ידע את יהדותך. ככה גם זווית ראיה היה מקומות ובתים שהתור הזה היה דבר תורה שלהם שאותו הם אמרו מדי שבת על שולחן השבת גם אחרי שסבא יצא לפנסיה אמר שהוא כבר לא קשור לעיתון ושהדור הצעיר הוא כבר משהו אחר עדיין העיתון היה בראש מעייניו הוא עמד בערכת המגזין בשפה האנגלית והבייבי הגדול שלו יצירת מגזין תורני ברמה גבוהה מתוך מטרה שבני התורה יעשירו את הידיעות שלהם בחלקים של התורה רה שבאופן רגיל אין להם רגישות אליהם ומאז ועד היום יוצא פעם בחודש מגזין קולמוס מגזין תורני ברמה גבוהה האמת שאפשר לדבר עוד רבות על השפעתו ופעילותו של סבא בעיתון ובשאר מקומות אבל את מה שהלב חושק הזמן הושק ולכן נסתפק בכמה מילים שכתבו עליו כאן בעיתון יוסי אליטוב כתב בגיליון מיוחד שיצא לרגל יום מולדתו ה-שונ בעשייה השוטפת אנחנו לפעמים לא שמים לב עד כמה אנחנו מהונדסים לפי התבנית המחשבתית של הרב גרילק זצל גם בתת מודע אנחנו נושמים הרב גרילק חושבים על הרב גרילק וכותבים הרב גרילק כך כתב עליו באותו גיליון הבעלים של העיתון ידיד בית סבא רבי לי פלי רעננותו הבלתי נדלת של הרב גרילק הצורך לחפש תמיד זווית שונה להגשה על כתיבה היו ואינם מהמאפיינים הבולטים של הרב גרילק כעורך וכחונך כותבים. כשיצאתי להרפתקאה של הוצאת המהדורה האנגלית של משפחה, שוב מצאתי את החיוניות והרפתקנות ואהבה ליצור משהו חדש של הרב גרילק, כנכס שלא יסולה בפז. מאז שהתחלתי להשתעשע ברעיון, הרב גרילק התמלה במרץ נאורים וברצון להטביח אותם נוסף מבית משפחה. האושר הרב שהוא שילוב של רוחב דעת, סקרנות יוצאת מגדר הרגיל ומעל הכל שימוש תלמידי חכמים הם אלו שהפכו את הרב גרילק לדמות מיתולוגית בעולם העיתונות החרדית והם אלו שבזכותו עשו את משפחה למה שהוא >> [מוזיקה] >> סבא הסתלק לבית עולמו בכויר תשפ"ג ביום שבו הסתלקו רבי סעדיה הגאון ומי שגם על שמו הוא קראוי בן השר במושחיים לוצאר המחל כמו שהם הכירו וה והבינו את בעיות ומצוקות הדור שבו הם חיו ולכן הנגישו, פעלו, יזמו וחידשו. כך גם הוא. וזו הייתה המורשת שלו וזה מה שמטל עלינו בעזרת השם לזכור וליישם. הרכבת שלנו נכנסה לתחנה וסימה את המסע. תודה מיוחדת מעומק הלב למערכת עיתון משפחה ולמערכת הפודקאסטים שדחפו ונתנו לי את הזכות הגדולה להוביל ולהיות הקטר במסע המופלא הזה. תודה למי שהאזין, שאל, העיר והאיר. אז מי היה באמת סבא? ואין ישיבה שמטרתו למסור ולהעביר את מה שהוא קיבל מרבותיו לדורות הבאים. ומהפחן חדשן, אדם שחידש שפה שלא הייתה מוכרת בבית המדרש, האם היה שמרן שלנגד עיניו עמדו גדולי ישראל שבצילם חסא, החזון איש, הרב שח רב גדליה אייזמן, סביזקני רב שלמזל מנוירבך או עיתונאי כותב טור משפיע בעל מעוף וחזון לשינוי חברתי. אתם שהתלווותם אליי לאורך המסע, תסכימו איתי שהתשובה היא גם וגם. אם לא השתכנתם, אתם מוזמנים לשוב ולהזין פעם נוספת מהתחלה. תודה רבה שלוויתם אותי במסע הזה. [מוזיקה] זה סיפור על אדם כ נחמד שהיה כאן, מסתובב [מוזיקה] בין [שירה] כולם ובכל זאת לבד. כל חייו לא ביקש [מוזיקה] שום דבר חייך וקיבל באהבה כל מה [מוזיקה] שאעבר עליו. אף אחד לא ידע מאיפה הוא בא, לאן הוא הולך ומה הוא עושה בלילה [מוזיקה] גשום וכדיר ברחובות העיר. אף אחד לא שמע את הלב [מוזיקה] שזועק בתפילות ודמעות שעלו לשמיים ובקו [מוזיקה] רקים כל העולם מתקייר [מוזיקה] שבוע רק בזכות אנשים כותמימים נשמות [מוזיקה] טהונות שרוצות רק לתת לתקן ולבנות להירתח [מוזיקה] חיים >> האזנתם לב האיש משה מבית משפחה פודקאסט שמי צבי גרילק [מוזיקה] תודה לעורכת תהילה סיטון למנהלת הפקת הדיגיטל איילה גולשטיין תודה מיוחדת לרבי פריים זל מנגלינסקי [מוזיקה] על השיחות המוקלטות שערך עם הרב גירלק זכרונו לברכה אפשר להזין לפרקים נוספים בכל אפליקציית הפודקאסטים באתר משפחה [מוזיקה] ובקו הטלפון 026523 820 שלוחה 50 [מוזיקה] >> מספרים זכינים שזוכרים את הרגע שבו הוא [מוזיקה] אמר ואמר לעולם אין לי [מוזיקה] כלום ויש לי הכל בחיי וזה יותר [מוזיקה] מדי יותר [שירה] מידי >> [מוזיקה] >> התרופה לעולם היא לשמוח וגם לא לקחת ללב את מה [מוזיקה] שכואב כי גם ככה הכל יעבור ויחלוך לו יש [מוזיקה] מקום לכולם בעולם רק צריך לבות [מוזיקה] לא צריך למה ולזכור לאהוב באמת את כולם >> [מוזיקה] >> עולם עולם מתקיים נושב ועומד רק בזכות אנשים או תמימים [מוזיקה] נשמות טהורות שרוצות רק לתת לתקן ולבנות להיתחיים [מוזיקה] העולם מתקיים לנושם ועומד רק [מוזיקה] בזכות אנשים פה פשוטים אנשים באמת אמת ותמיד [מוזיקה] פשוט אנשים