כיצד ניתן להגיע לענווה של אמת? הרב יוסף צבי סג"ל שנת תשפ"ו

בהמשך לכנס תרש כאן היום נצטרף גם כן בעניין דיומה ה בפרשה שלנו פרשת בעל אוזרו נאמר וואו איש מוישה אונוב מאוי מכל האודושר על פני אדום שואל שת שאירה פשוטה. אם התורה כל כך משבחת את המעלה של הניבוס ולא סתם אונוב, אונוב מאויד, דרקה עוד יותר גבוהה, למה אין ציווי מפורש על ניבס? למה זה לא נמנה בתייק מצ? לא הניבס ולא היסר של גייב חז"ל אומרים אין אני והוא יכול ללודו ואותו חז"ל אומרים על הפסוק אשר חנית בתכתומוסם שאפילו בתכתומ הקדוש ברוך הוא שורה אז כל העבר הקדוש ברוך הוא ש בתכתומי ולא אף על פי כן זה לא נמנג מזה לפעם שאלה פשוטה מטמיע ביותר שאת השאלה הזאת אפשר להרחיב לקבוצה שלמה תתפלו לשמוע זה היה בדיוק שפגשתי ש עם האדמור מסת רב זמן מלב מסגרת שצאנו כן א בקיץ היה שמה כזה שינו רבנים ראשיז והיה שם מפגש מעניין אה שהיה לי עם מושל כיצרת לו שיש קבוצה שלמה שיסודות היהדות והם לא נמנה בתג מצונה ובתוכנו רק הרמבם סובר שמונה אומרך השם לקרך זה מצווה אבל הראשונים אחרים תניים אותו דבר בראשונים וגם בברבנל איך אוכך הוא יכול להיות מצווה קודם אתה צריך לדעת שיש מצווה אחר מ אתה יכול גם להגיד שיש מצווה אתה צריך להיות קודם את המציאות הזו שיש מה מגביר אותו הדבר הזה זה בתוך בתוכו בשם זה לא מנק מצוו זה שניים אמו מו בביז המשיח עד כמה שזה חשוב לא נמנב את מ ציפיו רבי ז משיח שזה דבר נוסף ארבע גם זה לא ברש ברשנים >> מה >> ברשעים בצ מקור אומר >> מדברים משפחים משפחים את האני ומשבחים ומגנים את הכל טוב ויפה אבל בתריג מצו זה לא נמנע יש מישהו שאומר שדיברך השם קחו >> לא זה פשוט זה הרמבם הרמבם לומד את זה וגם בתיקון מזהר לומד שדו פיקודק אדמור צמחת כבר עומדת במונסו אז כבר מנינו ארבע עכשיו מה שמדברים עכשיו זה גיידה ואניבוס אז זה כבר שש שמחה ועצמז תחס אשר לא הבדת שם מגיע לך בזו כל התורה מה הבעיה של עבדת בשמחה נו אז למה אין מצווה כזאת יש שמחה שחק אבל לא שמחה של מצווה שמחה של ארבע מינים שמחה שחק גבוז ואותו דבר האיסור של מה זה כבר שמונה תפילה שוב רק הרמבם סבר שתפילה זה מצוות דורסת לא עובד בכל דבר כן זה תפילו גם הרמבם אומר הכל פעמים זה אם זה ויש צור זה דרזה עכשיו א זה תשע עכשיו העשירי אומרים כל פעם את זה טובס השם טוב טוב זה טוב אומרים גם כן ב1 הטוב שמך הוא לכונו אלו נהדר אתה מגיע לשי שבת אתה כבר אומר משהו אחר שכן חוייבס כל היצון חוייבס מנועה ממילה איפה כתוב שצריך להוס אז אתה יכול לומר זה צריך להיות כתוב זה מן שח זה פשוט כי אתה מקבל טובה אתה צריך להודות זה מסמור אבל אין שום פסוק הרי לכן 10 ואמרתי לסתם מה שאני מתפלל שאני לא ראיתי אף אחד שומד על הזה טוב אז הוא אומר לי יש לכם גם יש לכם גם תירוץ על אמרתי יש לי תירוץ חלקי אבל קיצר מה זה התוכף הנ הרמבם ב בשפטין ביחץ מלוכי פרק יא אומר הרמבם שאם אחד מאמין במשיח אבל הוא לא מצפה לו יבוא יגיד יגיד ברוך הבוא דבר שמישהו את חורכם גדול אמר לו מה אתה מים טרס כזה קונו לביס המשיח הוא ש צריך לבוא בסך חדש טוב השאלה הזאת כבר עובדים הרבה ששואלים את השאלה הזאת אבל מה שאני ממ שיחשבו זה מצלף אמרתי אתה יודע שאתה אתה מדבר עכשיו נגד הלוך מפרשת ברמבם והלוכר חיפה מאוד שאם אתה רק מאמין אבל לא מצפה אתה קופר בתורו במשה רבנו איפה יש לבל תביא אם זה לא כל כך ידוע מה שראת לו דברים גשוק הוא היה והרמב"ם מוסיף בספרי הנביאים על על על הציפיה למשיח כל המקר סמירים את זה הנה עודן בוא פשו יבוא עודן בכלכל אולי אפשר להשתמש עם היסוד הזה כל הקבוצה דברים שכל המקרוסמלה מזה אז אז אצל אז זה החשיבות שלו זה לא משנה לי אם אם אם אם אם אם אם אם זה בתניג זה או לא אז אז הוא אומר לה אז למה זה חלקי אמרתי כי זה רק מסביר למה הוא נקרא כופר אבל זה לא מסביר למה זה לא נמנע במצווה להעמיד במשיח ולצפות למשיח ואז אמרתי היום דבר מפלי שאני חושב שזה מפלי אדמור הזקן דווקא בטרס החצד בליקות תיר פרשת בולוק אומר הזקן מכניס ככה שמה אלוהים בתו ביעקב בישראל מהמר הזה אני זוכר אפילו עמוד עין המכתב השני שקיבלתי מהרב הופנתי הופנתי פעם את העניין הזה לכן אני זוכר אפילו את המוד אז תראה ה בחוץ שקצעיר מאוד תראה ב >> אה >> הרבי קנה למנו ב >> אומר שלי בת כן פשוט לא כמות ה לא יקר ממד בקיצר מרל תר תפילה זה כמה מצר ש שתפילה זה מצד מהפוסק לא עובד בכל דבר זה תפילה אבל רוב הפוסקים אומר תרמים שזה דרבנו איך יכול להיות דבר כזה תפילת שזה כל כך רשומה אומר ככה מי צו טוב קריש נמנ מהמצוות הראשוניות ותפיל שכולל את כל זה עוד למעלה מזה שמביא את העב זה הוא גרב ככה שרבי אומר משהו חסיד אומר משהו שבעולם הנגד והלוח הזה מתכוון יפ אל תרב הרי רמך מצזצל את זה זה כנגד רמך אבור שהסע לאזצל זה נגד שסג והמשנה באולס מונה את ה את העיבורים ו ובני ונם גם את חוליס של השדר והרי 18 זה חי חוליס שמו 10 כנגד חי חוליס שבשבר ולכן במשנה זה נמנ בעיבורים זה נמנע החוליס אבל החוט שנמצא בפנים שמוביל מהמוח לכל האיבור זה לא נמנע איך יכול להיות דבר כזה אז על פינגלה הטר נכנס לזה על פינגלה אפשר אפשר לתרץ את הקושיה הזאת על ידי קושיה אחרת מה הם האיברים הכי חשובים בעברי אדם אז כל כל אחד יודע מלך מויח רב כובד מרך השכל הרגש כוב כלי העיכול זה לא נמנע באורז באיבור איך יכול להיות דבר כזה אם זה כנגד האיבורים למה המח לא יבכור לא נמנע זה קושיה לא לא פחות חזקה מהקרמת אבל הטם הוא פשוט עיבורים המנועים זה רק עיבר שיש בו גם עצם. אם אין לעבר עצם הוא לא נמנע. לכן ה החומר האפור של המוח אין לו עצם. הלב עצמו אין לו עצם. יש לו שר אין לו עצם והכובד אין לו עצם. לכן הם לא לומדים. אז אותו דבר גם החוט לא נמנע החול יזכן עצם עם ציפוי ש של של הגוף זה עבר אבל אחות לא נכנס תראה אומר יסוד מקורי למה החוט לא נמנע כי החוט הוא המאמין מיד את השדר והוא מעמיד את האדם ובעלו יודעים שיכס תרוס אז אם אם יש דובר הממות לאילו למה למה זה לא בטם אומרים למה אתה אומר מה לא ותר אם הדבר הזה לא יכול לל להיווצר בלי החומר הזה לא יתבותר אפילו ב1000 כי הנאמד אינו בטל >> אה >> כי הנאמד אינו בטל אז >> זה מה >> לא בטל >> הביטוי של המים זה לא בטל זה שהוא העמידה של הנמד זה הביטוי של המים יותר חזק יותר חזק לכס ביטול זה רק בתערובס אבל אם אתה אם אתה מרגיש ומכיר את המעמיד גיד בכל פינה הוא לא בתרובס הוא לא בתרובס הוא לא בוט מה זה >> דבור מאבדלת כל הדברים האלה אם כל המוזיק של ביטל לא רוצה להיכנס לזה כדי צריך לתת שיעור נפרד על זה מאיפה יודעים בכלל שיש ביטול מאיפה לומדים מיטול בכללזור זר ש זוהר שב >> זוהר זו >> הזרוע של הנוזל >> הנזיר >> זו על תם תם מבטל אבל כל הנושא ש מה זאת אומרת זה מתבטל נכנס כזית חזר נכנס בתרוס עם שני כזיסים של מה אתה מתעלם ממנו מה הוא לא קיים מאיפה לומדים ביטל הזה רשי זה רש"י זה רש"י בחולים רש"י לשיטו זה שלומדים את זה מכל הדין של הלך אחר הרוב >> אחרי רבים לעתות >> מה >> אחרי רבים לעתות אחרי אחרי רבים לא כתוב שזה בטל כתוב שאתה צריך לעטות המלכה שזה אומר ככה נוס כאן המקר על זה זה נושא בפני עצמו אז כל המוסק שזה מתבטל ולא קיים זה רק בתרובס אבל אם המעמיד הוא הוא אתה אתה רואה ואתה מרגיש אותו בכל פינה אין כאן טר אין טרוב זה אין מה הכי טל >> מה זאת אומרת דבר אבל שאתה רואה מרגיש אותו בכל פינה פה פוש גל גלבטיף הוא פוש דין מיוחד שלא בטב לא צריך דין מיוחד זה אין תרופס >> אבל זה נקרא לא מעורב הרי כל פינה ש >> כל פינה שרואים אותו זה מה שהוא מאמיץ את הנאמר אם אם הדבר כך למשל אה מה דוגמה א תע נגיד דבר שממש בלי אין זה לתן גיד זה ש אותו דבר למה אתה זה בשישי אז כתוב בתוספ וכולי מפני שזה המרחק הגדול ביותר של גבולות הטעם ואם זה יותר אז יש גבולות אחרות יש 100 יש 200 יש תקז אבל דבר שאתה שאתה מרגיש אותו בקור הוא לא התערב זה אוקיי אומר תרב החוט התפילה זה המעמיד את את את כל ה זה החוט של הוויד זה לא זה לא זה לא מצווה מנויה כפרט או ככלל זה למעלה מפרט וזה למעלה מכלל זה דורמית כן את היסד הזה שלחתר יכול להגיד גיל מה זה דבר מאמין מה זאת אומרת ביטל עניין הזה של של אוף מאוד הרמבם מדייק בזה בפרקו שכתוב לא סתם לא כתוב שהיה אונוב כתוב שהיה אונב מאוד ובפרקובז כתוב מאוד מאוד אב שפל רוח פעמיים מאוד יש שמה הפירק האורז הזה זה אתם צריכים לראות את זה בפנים אומר אפילו מישהו יעשה צרכך עליך הוא מביא עובדה על אדם שמישהו עשה זר והוא לקח את זה ושיף לסבטו זה מאוד מאוד חמור כזה אז ממילא כל כל הדבר הזה הים מה זה ממד ממד הכל כל טוב מי שאני גם אמרת את זה זה אנשים מוקסמים מהרעיון הזה שעלתר ודווקא דווקא זה בלי תר טוב אוקיי עכשיו, עכשיו השאלה השנייה אה למה לא רגע הערה נוספת למה לא מניתי על כס גם כס גם כסובר את הלמ אבל כעס זה ענף של גי גבר יכול להיות בלי כעס אבל כעס לא יכול להיות בלי גי מה זאת התפקעת ב אז כיוון שגיבל לא נמנם אז ממיל בתוכו זה גם זה גם כעס אבל בוא נשאל אחרת >> כותב כעס וגידיש >> אה >> אתה כותב שהמידס שבאות מזה כעס וגיד מיסדיש כן ואומר ככס וגלה השאלה היא למה הרבי מביא את כס לפני ג מפני שה הביטוי של אש יש בכעס יותר מאשר בג טוב עכשיו השאלה הזאת יש רמבם בוא נא או בוא נתחיל בגמור. יש לכם גמור מעניינת בשבס דף קה עמוד ב. כן. א רב לוזרמר משום רבי יוחנן בן נורי המקרא הבגודו בחמוסוי. אם אחד קורע את הבגדים מתוך מתוך כעס, אותו דבר המשבר כלים בחמורים. משבר כלים כל כך כועס שתופס את הכלים צבר אותם יהי בינך כאוי ודבדזור. למה שכך הוא מנוסה של יצר אור היום אומר לא יעשה כך ולמוך אומר לא יעשה כך עד שאומר לא יבואן זור זה תרגיל של היצרור להכניס אותו לדברים יותר חמורים של אביד זור זה אומר התנא רבי יוחנן בןורי מה בא המוידה אומר הבובין מיקרואה מה זה? איפה אנחנו רואים דבר כזה במיקרו? הוא לא אומר שנאמר. שנאמר זה ודאי דבר. מה יקרוא? אז אומר מאיפה יש איזה הסתמכות מה שנקרא הסמכטה לפחות הסמכטה על פסוק בתנ"ך? אמר בוא מה היא קורה? לא יהי וכו אל זו ולא זכך ולא אלכו אומר רש"י משמע בקיר בכו שאם יהיה בכו אם היצר יהיה בכו תשתח ולא נכו לבסור אולי אפשר להוסיף על רש"י פירוש חסידי כשאתה כועס ורותח אתה בעצם הופך להיות לבד עבודהזור אתה עובד לעצמך את אתה אתה מתבטל לישב שלך. טוב בא הרמבם ואומר הוא כבר אומחנו זלס כל כאילו אוז אומרים אומר הזאת איפה איפה כתוב פה כתוב שמשבר כלים בחמ קורה הדברים אבל כעס עצמו בלי בלי ביטוי של מיסתם כעסור זור הרמבם לא אין דבר כזה בחזר על זה יש כבר מי ש מי שואל את זה המרץ חייס במקום אומר הרמבם פוסק ואין אין לזה שום מוקין אין חז"ל כזה כאן כתוב משבר קרע ולא רעיס מי שעומד בזה שום פריש ואחר כן לא עומד מאיפה הרמב"ם לקח את זה שבק גודן זה לא ביטוי שזה שהוא כועס >> מה >> שבק גודל ביטוי של הכעס שלו >> כן הוא >> עם מה >> אבל ממר שהוא בדבר בזור אם הוא לא מבק את הכעס אין שומ שאתה קור אתה כבר זור לא שאתה עושה מיסה ואם תרצו לדעת זה לא רק רמבם אז תראה אומר בדיוק את הלוש של הרמב"ם אחד בכסידסרס הקודש סחוב המחובנו אמסמית והוא בהגדין ממרזר כל כאילו אויבדז חופה בגזכה חסיד תרבי אומר בניגלה בעלוכה בסימן קנסומת וכן הכעס מדרווי מאוי ומגס רוח פה כאן כתוב מפורש זה בא מג בקיצר ואומרוךם שוב אומרוך החומים אומרו חז"ל הרמב"ם אלטר בן מחסידש אל תר ב בלו חומים כל כאילו אויבדחוב מזול אוכל מה >> פה בעל תראה אולי אפשר להבין סיבוב שזה מגיע שזה מגיע מגיבה שאמרו על גי שזה עובד עבודהזור והכעס כלום >> איפה איפה כתוב שג כתוב כתוב כתוב יש כתוב שהנשומה מסתלקת מנ כתוב תהורים אחרים ג גם הגבר בכל כי זה אף אחד לא מד טוב אבל אחרי המרץ חיז כבר אז חמד אז חמד מצא זוה זה כתוב בדיוק כל כאילו אוי מנז אותו לא ש לא המשבר כל אחד מהזה אבל זה לא כל כך פשוט כי השאלה היא הרב בכל הזה כמעט בטוח שלא השאלה היא רק על הרמבן כי הרמבן רואים המון דברים שהרמבן מביא והמקור שלנו זה הזו כי הזו היה א נסתר ונעלם כמה שנים עד שרבי יצחוק דלתש או דליון אחד מהראשונים מצא את זה כל הויכוח אם הרמבם ידע קבול או לא ידע קבול זה כלומר זה שאלה אחרת. אז המקדר אויז הראשון יסיד טויו אומר שכן הוא היה תלמיד של הרטמ ו יש גם כן מכתב מאוד מעניין של הרמבם בחלק של האיגויס אומר בארוי ויומי כלומר בסוף ימי אמר בוא אליי חוכמכות ולמדני חוכ חוכמו נסתר ואם הייתי יודע זה קודם הייתי מנסח הרבה דברים אחרת בצורה הזאת זה נבוכ >> מהלמר נבוכי לא יודעים על מה יכול להות יכול להיות עלמהצוב שך שרמבם לומד מהקוב שלומד בקב צ זה שנה אחרת על קבורת אבל זו אתה מסתמ יפה מאוד זה אותו לשון בסדר בגמר זה לא אותו אני פעם חשבתי לחדש ולומר שהרמבם כן לקח את זה מהגמרות איך זה יכול להיות כמו כתוב מפורש כמו כתוב מפורש שרק משם לא רק כשת הינות טוב הגמור הגמור כאן מורכבת מה שצתי לכם מורכב משני אמרות אמרה אחת מהתנא רבי יוחנן בן נורי ואמרה אחת מהמוקרו הרמבם לקח את זה מרבובן לא אומר רבי יהודה הוא מביא אסמכתה מלכ זור שם כתוב כתוב שבירת כלים שם כתוב קריאת ברים רב אובין בא לתת עיקרון של של כעס עצם הכעס הרב אומר ביטוי מסוים אבל הרב מרב עובן אתה רואה שהוא הביא הסמכתא של פסוק על עצם הכעס אני חשבתי את זה לנכון סגלת הוא פושת ונכון עד שנחשתי פעם בפרקי עובד ברמבם וזה הקפיץ אותי מהמקום זה שכתוב ברמבם בפרק אובס פרק שני אל תהי נוחליכוס רוצה לתת לכם את הלשון אל תהינוח לכו אל תכין עצמך לכס ולרגזונוס כבר הפליגו לגנויס הכס והרגזונוס והחוזוק שבדבריהם של חז"ל אמורום כל מי שכוס כאילו אויבדבסקורחובי וסומכו לא יהיה בכז אז בלי שהיית לומד את זה את הלומדס הזה היית אומר אני לא מבין שני דברים אני לא מבין מאיפה הרמבם לקח שזה רק חז ואני לא מבין איך הוא אומר גם כאן אז בסדר מביא פסוק לא כאן הרמבם אומר מכאן לקחתי את זה בס שמכו לאומר לא יהיה בכל דו רוצו לא ימר ששני הדבורים אחד ככה זה לא רק יפה זה גם נכון פשוט אז אותם הדברים שכולם לא מוצאים מקור לפי זה ממש הכל מתיישבט זה הדבר השני עכשיו אני אגיד לכם דבר שלישי מה זה עונות? ישנו שאלה שנשאלת בהדרסת. איך יכול להיות שמוש רבין יחזיק את עצמו שפל ופחות מפוש שפשוטים, מהעגלון ברחוב? כי כי חסידס הרי מתארב חזק מאוד בעולם שמעייב לחסידס לא כל כך טרחו להדגיש את זה אבל בחז מאוד הניבס זה לא כיסוי של שקר כלומר אתה משקר לעצמך שאתה שאתה לא זה מה שאתה מה זאת אומרת מה זה מה זה עוד מעניין צדק שאין לו שאין לו שום עוברס אז רבי חיים יתן כבר עומד על זה איך הארי הקודש אמר שקרשמנו קדנו גזלנו הוא לא גזל מאף אחד אומר רב חיים אתה כיוון שהוא היה שוםס ד אז הוא אומר על כלל ישראל שכלול בו >> כלומר הניבס זה לא אתה יכול להגיד בתוך הניבס את מרשנו תוך הניבס אתה אומר גוזלנו תהיה מציאותי אתה לא מציאותי אתה לא גזלת מסי אותי אז אני בוא נגיד במילים פשוטות מה יקרה אם מישהו יבוא אם מישהו יביא את המדרש ו ויאמר שמתך אני ושמחזיק את עצמו לבהמה יכול להיות שהוא קצת זק מה אתה אתה לא בהמה אתה אתה בן אדם אתה לא בהמה אני וזה אני וזה זה זה אדם מרמד את עצמו אני וזה אדם לא מרמה את עצמו אני העניב הוא פיקח מתוך פקחות אתה לא יודעים את הסיפור הזה מהעון ממינסק יודעים את הסיפור שאותו היה חוסד אחד חריף מאוד והגיע למקום שהיו שמה קבוצה שלמה שעבדו על הניבס הנוב ידעו שהם הם הנוגם ואז הם חסתרת אז הוא ניגש לרב ואומר אני לא מבין יהודים כאן עובדים בגוף ובנפש על הניפס למה לא נותנים איזשהו הקורס הטובים להם למה אני באמצע שיעור. למה? למה לא עונים לא לא נותנים את זה איזה הקופסטוי? אומר לו הרב מה מה נעשה? אומר עכשיו יש הקופס אני חושב שאת הקוף האחרונה צריך לתת את הענובי. אז אומר כן בסדר. קיץ הרגיל הכופר ומיד התיישרה שורה של הנובים והוא ברח משם רצה להסביר להם טוב טוב מה זה מה זה אני ושלמס חסיד חריף ופיקח אז איך משה רבנו היה יכול להחזיק את עצמו עונ הוא צריך להיות מציאות אז בחסיד כתוב שמושה רבנו דמה לעצמו עם אותו פושט שבפשוטים נקרא לזה אגלון יכול להיות כל מקצוע אחר זה לא משנה אבל אם אדם פשוט פשוט הוא לא בלימוד הוא לא באבויד לא בכלום הוא ודי אם הוא היה נולד בבית של ההורים של מוישה של אמרו ביחד והיה מקבל נשמה כזאת כמו משה רבנו אז יכול להיות שהוא היה היה מגיע הרבה יותר ממנו זה התירוץ הכללי מתברר אני רציתי לחדש ולהוסיף תירוץ תירוץ נוסף ואני אקח סיפור מאוד מאוד מעניין של הרבי ואני רוצה להעביר את זה בנושא הזה. ידוע שהרבי היה יום הוא ילד וילדון אפילו הוא היה מתמיד גדול הוא ומיד מהבית הולך ביחד בספרים ואני הכרתי שני שני שכנים של הרב אחד רב נוחם קשבי בניקוליב ואחד היה חבר כנסת ממפיי קראו לו יוינו כסף ויש סיפורים מאוד מאוד יפים מה שהם סיפרו לרבי מתוריד אחד א איזה משחק מסוים טוב אבל ענייננו בסיפור שאני אני יוצא בעני שאלו אותו קראו לו בשם למה אתה לא מזחק איתם אז אמר אני מוכן לשחק איתכם מה אתם מזחקים אמרו יש כאן בונים כאן בניין של שלוש קמות ויש סולם שהשאירו הבנאים לאחר עבודה אז אנחנו קבוצת הילדים כל אחד מנסה לעלות על שלבות עצמם ויש התחרות מי עולה מי עולה בשלבות הכי הכי רבות הוא כתוב מה שק טוב הם עלו לאחר מכן הוא עלה ושלא כאחרים הוא עולה הם עלו עד קומה הוא עולה ועולה ועולה מגיע עד הסוף צו ברבו ברבו כשהוא חוזר חזרה שאלו אותו איך עשית את זה אז הוא אמר מה אני היה בן בן שבע שנה בן שבע שמונה אמר אני אגיד לכם את ההבדל ביני יניכם אתם כל שליבה שעניתם או כל כמה שליבות את מיד בדתם אחורה ובאותו רגע שהרגשתם שלם יותר מדי קיבלתם פחד גבעים אז הרדתם אני מה שנסע למטה לא עניין אותי עכשיו המטרה היא לעלות ולעלות כל זמן שלא גמרתי את המטרה הזאת אני לא ירדתי >> אתה שמע את זה מנוח מגשמין >> מה >> אתה שמעתך גוצמין >> לא אני לא שמעתי את זה זה הסיפור זה כל פעם שמע דברים אחרים אבל לא שמעו את זה בשם נשמע >> בוא ניקח כזה נחדש בוא נחדש דבר כזה האונווב האמיתי הוא לא זה שמתמודד עם אחד אני יותר ממך אתה פחות ממני הרליקני שטוסי יש לו מוכיח דגלס ללמוד תורה התורה רחוב מיני יום הרוך אומני ארץ מה אכפת לי שאני יותר ופחות מה יש לו מזה אני אלוהי נברסי יהיה לו לשמש אז קוני מה מה זה מספר לי אני העונוף מתמודד עם הנושא של הנימוס הנושא הוא תהיה דבוק במטרה תנצל את כישרונותיך תנצל את חושך מה אכפת לי שאני יותר מהשני זה הזמן רואים השני פחות ממני אז למה זה פסי? האונור האמיתי הוא זה שמתמודד עם המטרה עצמה אלה שזכו ביניהם לראות את הרבי הולך ברחוב אותו רבי ששמענו אותו בהתויות קפיץ את זה מהמקום היו דברים ש ששמעתי מסרתי את זה התחסנתי אצל צריך אצל ניסים לא בתש אחרי שר אדמור ממוקש והוא היה בשוק לשמוע אמר לו אפילו בראשונים זה היה פלא קוש כזה מה שהכותו רב אני רואה אותחוב הולך לבד סיף תותף נאות ואומר לכל לכל יהודי ולכל ילד היהודי בוקר טוב תמון מה זה מה זה איך זה איך שניד הדברים האלה הולכים ביחד מה זה יהודי זה תורה זה משומר יש מטרה אבל זה ישראל הוא דבוק למטרה שלו אתה רואה שם די את את הפרוצות הקטונות הידיים והמניק לילדים וזה איזה אהבה שנותן את זה ראית איפה ראית? איפה ראית הדמור כזה? איפה ראית גודל כזה שמתעסק עם ילדים? הוא דבוק בהלכה, הוא דבוק בתורה, זה מעניין אותו. ראו את זה בנושא הזה שם מי יהודי. כל זמן שאין לכם תשובה על סעיף פשוט בשולחן וגם ברמב"ם, אחרי זה מחייב אותם. כל העולם לא ידע הוא היה הכל קרוב במדבו או כל מיני דברים הכל לצפות למשיח זה מי הבנת משיח נור עם כוח כוח החופץ חיים נזא פעם ברכבת בתוך הרכבת היה שמה גם כן אדמור מגור האמריע אמס בחובץ חיים היו שלושה גדוילים הדמו בגדוים ש כל כולם היה ציפיה למשיח זה היה יסמח מוישה הסבא הסבא של הסבא של הסמר משהו לא רגיל, זה סיפורים שלמים והיה מ חסרות קצר