כסף עביד אישות - כיצד ומדוע • הרב משה ליכטנשטיין, ראש ישיבת הר עציון • כנס אסופות ה-6

טוב, צהריים טובים, ביקשו לנתן שו מסכת קידושין, אז זה מה שיש פה לפניכם. נתמקד בנושא אחד שהוא מודעקני בסיסי. אני חושב שרוב הדברים בוודאי רוב המקורות אמורים להיות ידועים למי שלמד קידוש לומד או למד וזוכר מה שהוא למד א על כל פנים יש פה נקודה אחת ש חושב שהיא די יסודית וממה שמדבר היום מצטרפים עוד הרבה סוגות אחרות שלא יספיק הזמן לטפל בהם טוב אז עכשיו דברי הקדמה עכשיו בוא בוא נצא לדרך א גמרא ידועה מאוד וחשובה מאוד בקידוש עניה ה עמוד ב זה פה המקור הראשון בדף לפניכם אומרת שם ככה תן רבנן כיצד בכסף כישה נקנית בששת בכסף שתה ובז כיצד בכסף נתנה כסף או שבי כסף ומהרת מקודשת מאורסת לאינטו הרי זו מקודשת אבל היא שנצלה ואמרה היא הריני מקודשת מאורסת לך הריני לך לאינטו אם מקודשת עד כאן יחסית הדברים די פשוטים יש פה נקודה אחת שלא הוזכירה קודם ולא בכך אמורה תהיה ידועה למי שלמד את המסכת עד הנקודה הזאת וזה שיש פה אמירה שמלווה את ה את הקידושין כיצד כסף יכול להגיד נתנה כסף וזהו כמובן ב מתוך הנחה שהנסיבות ברור שהנסיבות מסיבות של קידושין וצריך עידות לקיום הדבר אבל כפי שהגמרא הזכירה ותזכיר בהמשך הסוגיה יש הרבה מצבים שזה מובן מאליו אם חתן וקלה עומדים מתחת לחופה ויש צלם ויש תזמורת ויש מנחה ויש רב וכדומה גם אם הוא לא יגיד מקודשת זה ברור שכוונתו לקידושין או מה שנקרא בגמרא עסוקין באותו עניין אז כאן הברייתא למרות הברייטה פה מוסיפה את מיב האמירה שלא רק שיש נתינה יש גם אמירה כאמור כרגע צור הנכה שהמירה ותכף נראה זאת בראשונים שהמירה פה מתוארת לפחות כחלק מהליך הקידושי ולא רק איזשהו גילוי מניתה או בירור שהוא באמת רצה לקדש אותה ולא סתם הוא מסוכך איתה בצורה קראית מדור הלכה כמות שיש נסיבות של קידושין ואומרת הגמרא כיצד בכסף תן לה כסף ואמר להרי מקודשת לי וכדומה אבל היא שנתנה אם היא נתנה את הכסף והיא אמרה לו הרי אתה מקודש שלי או אני מקודשת לך זה כוונ מואי זה הכלל הבסיסי כי יקח אישה ולא שתלקח אישה לאיש זה כמו הא'ב של המסכת איש מקדש את האישה ולא הפוך אז ממילא הברייטה פה בינתיים זה פשיטה דפשיטה הוא נותן כסף אומרת מקודשת זה מועיל היא נותנת כסף ואומר הרי אני מתקדשת זה לא מועיל כי אין פה שום דבר שיכול להועיל אוקיי עד כאן כמו הכל בסדר בכל זאת א מה תקבל רב פפה רב פפאה בכל זאת למרות שזה נראה מובן נעלב רב פפה לא מצליחן בעיניו הברייתה הזאת מה רב פפה תעם דינתן הוא ואמר הוא וכמו הוא מניח שיש בו שני משתנים נתינה ואמירה תם נתן הוא ואמר הוא הנתן הוא ואמר אמר היא מה אם הוא יתן והיא תגיד אינה מקודשת צריך דווקא שהוא שהוא יתן והוא יגיד כי קמו אלו שני מוקבי הקידושין עם הסיפה היא שתנה לו ואמרה היא לא בקידושין דהיינו טלטי לראיותה היא נותנת והיא אומרת מכירות הבעיה של רב פפה היא כזאת יש פה דיוקים סותרים ברמשתמש צריך טלטי לתיבותה גם נתינה וגם גם אמירה של הבעל לעומת זאת בספר שזה לא מורים יש תל דלריות מה כש שיש חדל לטיבותה וחדל לראיותה אז זה דיוק סותר מהר של הסעיפה זה מה שמפריע לרב פפאז עכשיו הוא בא ואומר דיגתי פה לקראת סוף הקטע אלא החיקה אמר נתן הוא ואמר הוא פשיבו קידוש נתן הוא ואמרה היא נעשה כמי שנתנה היא ואמרה וקידושין דהיינו חייבים את שניהם גם נתינה וגם אמירה אם הוא נותן והיא אומרת נתן הוא ואמרה היא נעשה כמי שנתנה היא ואמרה ואמרה ולא הבו קידושי אם הייתהם איזה ספק הגמרא הזאת על פניו מוקשט ביותר ה לא הקושיה הקושיה אני מבין אבל הפתרון הגמרא באה בתירוץ הראשון שלה היא אומרת ככה נתן הוא ואמרה היא כאילו שהיא נצנה שעל פניו א'ב של קידושין לכאורה האישה נקנד בשלושה דרכים בכסף שתה וביאה מה שלכאורה קובע זה הקניין עכשיו במקרה הזה פה הוא נותן והיא אומרת אז איפה לב העניין כאילו לב העסקה בנתינה כשאני עושה קניין עיקר הדבר שתהת הכסף למוכר בחנות לא שאני מדבר איתו אז על אם אדם רוצה לקנות קרקע עיקר אם הוא קונה בחלייפין או הוא קונה בכסף לב העניין ומה מה צריך את העידות על הקניין לא על האמירה זו ה ופה באה הגמרא ואומרת לא אם היא מדברת זה כאילו שהיא נותנת. זאת אומרת שהאמירה חשובה לכל פחות כבר הנתינה. זה כבר חידוש גדול. הוא לא זה לכאורה לא מתבקש מהדרשה של הגמרא בתחילת המסכת כי יקח. מה זה כי יקח? >> כיכה כיחה משדה אפרון שזה כסף. נתתי כסף השדה. קח ממני את הכסף ולכן על פניו זה די מחודש פה מתוך הגמרא הזאת מסיקים כמה וכמה וכמה ראשונים שהאמירה כנה משמעותית כי בעצם כאן בדף ה עמוד ב מתחדה מתחדשת תובנה שלא היינו חושבים עליה קודם בעצם כאן המסכת פותחת דף חדש דף שבה האמירה לא פחות חשובה לנתינה בוא נ קצת בראשונים אומר רש"י זה כל זה מקור ב' פה נתן הוא דמי לכי כך איש אמרה היא דמי תיקח אישה לאיש כי כך איש בסדר תילקח אישה לאיש לא בסדר אז שמים שווה ערך הנתינה מה הבעיה פה שזה באמת חד לתיבותה ואחד לראיותה הנתינה היא טובה מאוד היא הולכת לפי הפסוק כי כך אישה ואמירה לא מתאימה לפסוק. כל זה הגיוני רק מתוך הנחש שקולים הם. יש לי פה שתי מרכיבים צריך גם נתינה גם אמירה. אז מלמ אומר רש"י אנחנו פה בדילמה הוא או יותר נכון לפי התירוץ הראשון אם יש לך מרכיב אחד שחסר אינה מקודשת נעשה כמי שנתנה היא. נבוא לדישנה התיעוץ השני לפי רש"י ספייקה זה כמו מה? זה כמו נגיד בין השמש שעות. בן השמשות הוא קצת יום, קצת לילה. השמש שקעה אז זה לילה ולא יום. צד שני יש עדיין אור אז זה יום ולא לילה. אז מרכיב אחד של לילה, מרכיב אחד של יום. כול זה ספק. זאת אומרת כששני כוחות פועלים, כוח אחד ממשיך לכאן, כוח השני בכיוון הפוך, אנחנו קוראים לזה ספק. זאת אומרת, ספק זה לא רק חוס הידע. ספק זה גם כששני כוחות מתנגשים הם פולים בכיוונים הפוכים ממילא זה ספק כי הנצינה מושכת לכיוון אחד והמירה לכיוון הפוך כו כל זה קיוני וסביר רק מתוך הנחש שהמירה היא חלק משמעותי מהקידושין אותו דבר תראות את הרשבה פה דכי יקח משמ הליכוחים דהיינו נתינה ואמירה צלויים בו אז מה זה כל הליכו לליכוחים יש שני מיבים גם נתינה גם אמירה וכשמ וממילא כשהיא אומרת אז המרכיב השני חסר לטוה אותו דבר גם דוד המירה שלו בעינן דכתיב כיכ איש אישה ושכח אישה לאיש ברור ומובן לו שהמילה לקחת פירושו של דבר חלק כולל גם את האמירה שכתוב כי יקח אז זה לא נתתי כסף השדה כיחה כיחה משדה אפרון אלא זה גם כולל את האמירה עכשיו תוסדר משכלל את זה טוסדריד בא וטוען שזה גוף הספק של הגמרא כי לפני כן תרתי ספק ששני כוחות מתנגשים התוסדר הספק שלנו היא מה טב קידושין הם טיב קידושין כולל גם נתינה וגם אמירה וממילא אם האישה אומרת זה לא שווה כלום כי מרכיב אחד קריטי חסר או שקידושין זה רק נתינה לדעתו זה גוף הספק של הגמרא פירוש שיש לומר קידוש דו מיד שדה שבין אם המוכה אומר לו סדי מכורה לחמם קונה אומר סדך מכורה לי קנה אז אני לא צריך אמירה אם אני לומד שקידושי קידושין זה קניין כמו שדה לא צריך אמירה כמו שפ פתחתי כל מי שולך למכולת נותן את הכסף למוכר ולא עושה תק של אמירה אז טובה בקידושין או דילמה יש לומר שעניה כתיב כי כך איש ואמירה ככה כנל גם במאירי אותו דבר עיקר ספק אם רוצה לומר נתנה לחודה או נתינה ואמירה מה משהו שכייקח אז דעת הריד והמאירי הגמרא פה מתלבטת בעצם בשחי בסיסית מה זה כי כך אז למרות שבדף ב היא שאלה את השאלה הזאת והיא כבר דנה בזה כאן הברייתה הזאת פותחת חזית חדשה שאולי כי כך זה לא רק נתינת כסף לכל גם אמירה פה אני רוצה להזכיר לכם שהמילה לקיחה בתנך זה הרבה פעמים גם דיבור קח את אהרון אומר רש"י שמה ככהו בדברים ואין לי זמן כרגע לעשות את זה אבל אם תסתכלו אחרי זה בדף ב עמוד ובתוספות הם אכן מעלים את השאלות האלו שכי כיכ יכול להיות גם כן דיבור המילה לקיחה היא רב משמעית יש לה כל מיני משמעויות אז ממילא כיכר יכול להיות לא רק לקחת מקח וממכר זה גם יכול להיות לשכנע לקחת בדברים ולכן הדילמה הזאת אוקיי זה בעצם שלב א' כדאי פה להוסיף במוסגר אם רק את הגמרא הזאת אז היינו באים ואומרים עכשיו באים הרבה אחרונים ואני לא אתחיל לצט פה מקוץ הזמן הרבה אחרונים ואפשר למצוא את זה בקרון שהוא מכבד את עצמו במאש האחרונות דיבור זה חלק ממהקידושים וכאמור זה בעצם כתוב פה בראשונים האלו בשפה קצרה של ראשונים אבל זה כתוב פה שתמו זר מקידושי וכמו ניתן לעבוד בציטותים וזה משכנע. יש בעיה ואני לא אכנס לזה כאן יש בעיה שזה ה עמוד בו עמוד א' יש דיוק הפוך בו עמוד א' משתמע שרק צריך להיות משוכנע שעוצים קידושין אבל לא צריך הדיבוק שעצמו טוב יש כאמור ראשונים דנים בכך אחרונים דנים בכך יש הרבה דיונים לצורך ישוב כרגע אני מתמכב ד עמוד ב איך יושבים את ה עמוד בו עמוד א זה צריך לעשות אחר כך או שתמדו קידוש אבל כרגע נתמקד בתובנה של ה עמוד ב. אוקיי. ה השאלה עד כאן כמו שאלה אחת. הצלחנו להראות שאמירה היא משמעותית או לכל פחות זה ספק משמעותי בגמרא. עכשיו שחשים כל זה בצד. נשאל את השאלה אחרת. השאלה היא לא קושיה. הלד שני זה השאלה הכי בסיסית של המסכת. שאלה שכל אחד שואל את עצמו עד שהוא לא מתרגל למוד יותר מדי גמרא ואז מפסיק לשאול שאלות כאלו השאלה היא מה ההיגיון מה אישה נקנת כי אני מבין מה זה לקנות שדה אני מבין מה זה לקנות כיסא אבל מה משמעות של קניין בקידושי >> מה דקה גם עכשיו אני לא אכנס כאן כגשוב אנחנו פה על שעון מטשון חול תקתק חזק א לא כמו שטראמפ אני אדבר כרגע אני לא אכנס לכל הדיונים מה זה בדיוק קניין הצורך אז יש ביטויים חריפים בראשונים שומן קניין ממש כשרובמור ויש ביטויים מאודנים שזה קניין מיוחד אבל איך שלא נסתכל על זה קניין בסוף אומר ישו שליטה נכון דבר שקנוי לי אומר ש אני שולט מיד אחרת מה בכלל המשמעות של כסף לנישואין. אם מי שיבואיד אחרת נישואין על פניו לא צריך דבר ממוסחר צריך להיות ודבק באשתו ואב ואחווה ושלום וראות וכולי. טוב זה כבר השאלה היסודית יש מלאך ואני כרגע רק אזכירו אותו בתמצית כי שוב אנחנו רוצים להתקדם הלאה מך אחד זה בעצם הולכת בכיוון של חיים מבריסק המהלך של רב חיים פחות או יותר היה מלאך הבא שבנקודה הז בנקודה הזאת יש חלוקת עבודה בין קידושים לנישואים כל אהבה ואחווה ושלום וריאות וכל הרומנטיקה והדבק באשתו כל זה נישואין ונישואין לדעתו לא פעולה משפטית יש איזה יסוד חשוב ודורש לא מעט זמן להרחיב בו בתמצית העניין רב חיים טען שנישואים אינם פעולה משפטית לא פעולה פורמלית אלא אם הם מתנהגים כמו זוג נשוי הם זוג נשוי אז למשל הוא חשב שבקידושי עכשיו קידושי לעומת זאת זה קניין קניין זה פעולה משפטית אם אני אומר אם אני חנות ואני נותן 100 שק ל המוכר והוא נותן לי תנך עכשיו מה הופך את זה לשלי? העובדה איזשהו משהו משפטית אין איזה משהו בשטח שהעובדה שם שם כרטיס אשראי ואני מקבל משהו מבחה משפטית זה נקרא שלי זה איזה הייחוס המשפטי נקרא לזה אז חיים תן ככה קידושין יוצר קניין אז לכן צריך עדות לקיום הדבר ולכן קטן לא יכול לקדש ולכן כן אפשר לקדש על ידי שליח כי זו פעולה אישית ואפשר לקדש הצה וכולי. בנישואין כל זה לא קיים. בנישואין אי אפשר ידי שליח כי זה מציאות והמציאות אני צריך לחוות. אי אפשר ידי צנאי. כמו למשל אי אפשר לשחוט על ידי צנאי. כי ברגע שבמה נשחתה היא מותרת. אי אפשר זה מציאות או היא נבלה או היא שחוטה. זה לא מעמד משפטי. קודשים אפשר כן. כי בקודשים זה כבר מעמד הבהמה מתייחסת לאדם וזה לא רק מציאות אבל כמו ש אי אפשר גם אתה לא יכול לעשות שליך לשחוט כי ברגע שהוא שוחט הוא השוחט אין משמעות לשליחות זה לא השחיטה לא מתייחסת לשוחט קיצור בקידושין רב חיים טוען כך קידושין זה פעולה משפטית נישואין לא אז אי אפשר צריך עדים לדעתו לא צריך עידוד קיום הדבר לפי דעת רב חיים לא צריך שני עדים מחוץ לחדר ייחוד כי חופה לא צריך חידות רק קידושין אי אפשר אי אפשר חופה ידי שלי אי אפשר לצנאי לכאורה קטן יכול לעשות חופה ועוד ועוד בסורש העניין הוא מטען שקידושין זה פורה קניינית אבל קידושין לא נישואים ואז כשאדם מתחתן עושה שני דברים א' הוא קונה אישה שיקח איש אישה כיחה כיחה משדה אפרון וזה באמת פעולה משפטית טהורה ולכן הגמרא לומדת זה קניינים וכאורה זה אישה נקנת לעומת זאת כאשר מדובר בנישואין אז זה קבו בזה משהו אישי וכולי אוקיי אם נאמר את זה אז למה כסף מועיל זה מובן זה באמת קניין משתמשים בכסף בקניינים ולכן זה מועיל אבל אני צה אומרת לנסות ללכת שלב הלאה או בעצם לא לא נסות להסתמך רק על הגישה הזאת כאן א שווה לרגע אחד שווה להתבונן בגמרא לגבי קידושי ביאה תראו בת הגמרא דף מקור ד' וביה מן הלאה אמר מלכה מלכה בעולת בעל מ שיעשה לבעל ידי בעילה ש לכאורה מדובר שם בנישואים מדובר שם ביצחק ורבקה ולא טוב בעצם לא בטוח פסוק בכל מקרה לא סליחה הפסוק הוא א כי מצוכם אישה בורת בעל באמת גם שתים יש שוכים האישה והאישה אוקיי וויש גם עכשיו הביטוי הזה כן מופל גבי יצחק ורבקה גם כן ה בכל מקרה על פניו מדובר בשלב של נישואין בכל ונמשיך אבל קצת וזה מה שיותר חשוב אמר רבי זר על רבי אבא ואמרי שקיש רבי יוחנן כורה זו ששנה רבי ובעלה כי כך אישה ובעלה ממת שנקנת בביאה אם מהטעם הנה דמקדש ד בעיר כמהשמ אז אומרת הגמרא אם הייתי דורש מהפסוק כי כך איש איש אישה ובעלה אז מה הייתי חושב צריך גם וגם כי כך אישה זה קניין ובעלה זה נישואין ראיתי או עכשיו הייתי אומר שהקידושים כמדבר שם קידושין הייתי אומר שהקידושים צריכים להיות דו שלבי שקידושין אי אפשר להסתפק בכסף בלבד הייתי אומר צריך גם וגם גם לקדש על ידי כסף וגם על ידי ביה שאישה נקת בכסף שתוב ביה יהיה בעצם נקראת בכסף ובבייה דו שלבי ותזכו בירושלמי פה בקורה ה כן היא מתניתין או בכסף או בשביעה הירושלמי ורד צורך לומר לך שזה או או כי אם אתה לומד משנה ואתה לא יודע אתה יכול לקרוא את המשנה אישה נקנית בכסף שתוביה פירושו של דבר גם וגם וגם אז לכן ויש פה דילמה אפשר לקרוא את המשפט הזה בצורה הגיונית ביותר האישה נקנית בכסף פלוס שטר פלוס ביה או בכסף פסיק או בשטר או בביעה אז מאיזה משתנטיבות אז כך ירושלמי אומר כן מתניתין ככה תימד את המשנה או בכס ושתה וביאה ותני רבי חיא כן זה בכלל לא מובן מאליו לירושלמי שזה הפשט הוא צריך לבסס את זה עם בריתה שבחיה לא עושה דבר בשלושתן אפילו באחד מהם עכשיו מה ההגיון מה ההגיון לומר גם וגם למשל יש לנו משנה במשך אותו הפרק המשנה אומרת שנכסים שיש להם אחיות ניקנים בכסף שטר בחזקה אז קרקע נקנה בכסף שטר בחזקה אף אחד לא דורש גם כסף גם שטר וגם חזקה או עבדים משנה בהמשך גם כן עבדים נקנים בכסף שטר וחזקה אז או זה או זה או זה למה נצטרך גם וגם וגם על פניו אם אני יכול לבס קינה בצורה כזאת דיינו אז נקודת המוצא לחמינה הזאת היא שכל דבר נותן מרכיב אחר שכסף משיג מה שביאה לא משיגה וביאה משיגה מה ששם לא משיג ושת משיג מה שכזביה לא משיגים כל אחד מהם יכול לתרום מיב שאין בשני ואז הייתי בא ואומר צריך מרכיב א' מרכיב ב' מרכיב ג' דרך אחידה לקבל אותם זה ביחד וכך ה זאת ההבמינה שכסף יעשה את הקניין ומה ביאה יעשה עכשיו שטר יעשה את המעמד האישי ולזה אני לא אתייחס כרגע ומה ביאה יעשה אז הביאה תעשה את האישות בעצם שקידושין אמורים להיות גם קניין וגם תחילת אישות רוצים למשל ביטוי לזה הרמבן שואל מסכת כתובות למה לא מברכים על קידושים מתוך הנחה שזה מצווה למה לא מברכים שאתה מצוה מצוה כדי שאתה אישה אז אומר הרמבן עכשיו יש כל מיני תשובות לשאלה הזאת תשובתו של הרמבן בכתובות דף ח שלא יש לנו כלל שלא מובכים על מצווה שאין עשייתה כבר מצוותה אם יש מצווה שהיא דו שלבית אז לדעתו לפחות לא מברכים על השלב הראשון רק על השלב השני רק על הגמר המצווה יש שם פרשנות מסוימת זה לא מובן מאלה בגמרא אבל זאת עמדתו ואז הוא אומר קידושין זה לא עומד בפני עצמו פיגוד מה שאמרתי קודם בשמו של רב חיים קידושין לומד בפני עצמו זה תחילת נישואין אז אתה מברך אתה מברך רק בנישואים כי זה גמר התהליך זה תהליך דו שלבי א' +וס ב עכשיו זה בעצם הרעיון של מצריך גם כסף וגם ביאה הכסף יעשה את הקניין והביאה תחילת האישות תחילת האישות שתגיע על ידי גמר בנישואין יסד קידושי ביאה אז זה עכשיו זה זה בעצם ההבין שאנחנו נצריך שני מרכיבים כי גם אם יש קניין אבל גם יש צורך שקידושין יוצחת היישות טוב עכשיו זה המינה מה קורה למסקנה זה פושת מיליון הדולר האם למסקנה אנחנו יורדים מכל הקונספציה המסקנה היא כמו שאמרתי בשמ של רב חיים קודם קידושין זה קניין בלבד בשביל קניין דיינו או כסף כמו שכסף שטר וחזקה לגבי שדה אז כסף שטר וביאה וביאה זה סוג של חזקה אז אותו דבר יהיה גם פה שזה קניין ותול דברית אחרת קידושי ביאה הם סוג של קניין או שנאמר אומנם הלכה למעשה אנחנו לא מצליחים גם וגם וגם אבל ברמת הקונספציה הרעיון שקידושין תחיית אישות את זה אנחנו מקבלים אלא מה שבהמינה אני חושב שצריך כל מרכיב לקבל ביטוי מעשי למסקנה הגמרא מסתפקת באחד מה היא אומרת תעשה קניין כאילו תעשה קניין ממילא תקבל גם את המרכיבים האחרים כאילו הלך אחרי ולחדלי אתה תעשה אחד וכל השער כבר יגיעו מאליהם אז אתה תעשה תחיית אישות ומילא גם תקבל קניין תעשה קניין זה יצוב בסוף תחיית אישות אבל בעצם יש מודה של קידושין שמדים על תחיית אישות ולא על קניין וכמובן פה היא לגבי קידושי ביאה שקידושי ביאה יהיו תחיית אישות והקידושין יהיו בנויים על קניין פלוס תרי אישות אז כמו שאלתי מה קורה למסקנה בעל רגל אחת התשובה היא מתב הבנתי מחלוקת בבי ירושלמי לפי הבבלי קידושי ביאה הופכים להיות קניין וכל הדינים זה מה זה גזרה שבה שמפיעה בבחמקומות תקשוויות להדדי יש הקש בין קידושי כסף קידושי שתב קידושי ביאה וכל הדים שאמרתי קודם כמו תנאי וכדומה הם ב מבחינת הב נוהגים גם כן בקידושי ביאה אתשבת לדדי בירושלמי לא ככה יש ירושלמי מסכת יבמ מות שאומר שכל גבי לבן שקטן יכול לקדש בביעה מדאורייתא זאת אומרת שזה לא קניין כי קטן לא יכול לקנות מדאורייתא אלא זה תחינת אישות ולקטן מציאות של אישות יש גם לקטן אוקיי זה כאמור לגבי קידושי ביאה אבל אני כרגע באתי לתת שיעור על קידושי כסף לא על קידושי ביאה אז פה אני משתמש בזה רק איזשהו רקע כמה שראינו אם אסכם את מה שנו בינתיים בינתיים ראינו ככה ראינו שאמירה לפחות לפי הגמרא בקידוש ה עמוד ב הם חלק ממעשה הקידושים ראינו ששאינו מה המשמעות של אמירה בקידושין הרי זה צריך להיות קניין בלבד כי כך כיחה כיחה אז אמרנו וגם צירפנו תהייה האם באמת קידושים עם קניין או לא? אז ראינו שיש באמת תפיסה שקידושים אכן קניין וטו לא אבל ראינו גם מודל שבו לפחות בהבמינה קידוש אינם רק קניין הן גם תחיית אישות ולפי ירושלמי קמו המודל הזה כנה מתקיים גם למסקנה אוקיי זה עכשיו אחרי כל זה בואו נחזור לסיפור של האמירה וכאן נפתח בתוספות מעניין שהוא בעצם משלים את מה שפתחנו ממש בהתחלה טוב בקידושין כן קם סליחה מבוספות תעלו חזרה למקור גמ שמה אומרת ככה זה ב עמוד בקידושין מה ישנח דתניה שנקנית ומה אישם דתניה איש מקדש הפרק הראשון מסכת קידושין פותחת האישה נקנת מת הפרק השני לעומת זאת פותח האיש מקדש עכשיו הגמרא שואלת מה ההבדל בין מקדש בין קדושה לקניין למה פה אני האיש מקדש אני מתאר את הקידושין כקידושין ולעומת זאת בפרק הראשון מתים זה כקניין מה ישנחדת נקנה מה שנתן איש מקדש אומרת הגמרא היות שהפרק הראשון פותח בכסף פשוט לקבל מני כסף וכסף זה קניין אז לכן אומרים האישה נקנד בכסף גם על כיחה כיחה משדה אפון אוקיי וכולי עכשיו תראו פה את השורה האחרונה של מקור ג וניתני הטעם האיש קונה למה לא אז נגיד גם ככה האיש קונה שמה מעיקר תני לשנה דאורייתא ובסוף תנישנה דרבנן אז התורה שתש בביטוי כי יקח כיכה כיחה לעומת זאת חז"ל השתמשו בביטוי קידושי ומה מה הילי של דרבנן דאסוק מכהקדש הביטוי הזה דסוק מכהקדש יש לו שתי משמעויות תוס שמה כבר עומדים על זה משמעות אחרת יכולה להיות קדושה משהו קדוש כמו כמו שאנחנו בדרך כלים הביטויים קדש ישראל והזמנים בית המקדש וכדומה שיהיה כמקדש מו ישראל חובה וקידושין אבל יש פשוט אחרת וזה התוסבין על זה שמה מקודשת אומרים תוסות פירוש מיועדת מיועדת לי מיוחדת לי מזומנת לי בניגוד לזה כ זה יושב על הפסוק בתורה אישה כדיישה היא ההפך כי בניין פיאל הוא הפוך בדרך כלל הפוך אני סוכל באבנים אני מסכל את השדה אז אותו הדבר מקודשת וקדשה עם הפכים המקודשת אומר מיוחדת ומזומנת למישהוא ספציפי אז מלשון מכירות לפי א תוספות מצאים את זה כשתי הצאות לי נראה שזה בעצם היינו הך אבל אין לי זמן להסביר את זה אבל מיועדת ומקודשת זה גם קשור ל לקדושת גם לחפצים קדושים חפצים קדושים הם מיועדים במטרה מסוימת אבל בכל האופן מה שיוצא מהגמר שם כך יש מקומות שחז"ל מדברים על קניין ויש מקומות שמדברים על מיוחדת מזומת בעברית אחרת אישות מדברים על זוגיות לא על קניין אלא זוגיות האישה נקנה את זה קניין האיש מקדש זה מכות קרות זוגיות אוקיי הגמרא אומרת זה שמה כסבר ראשוני סגנוני למה רבנו הקדוש שינה את העברית שלו אבל תוסות בדף זד זה מקור ו' פה תוסות טוענים שהאמירה מגדירה טיב הקידושין כתוב יש בגמרא איזה ספק שקשור לזיכה בין קודשים וקידושין נראה שכך דקדק רשי הוא פירש משון מקודשת בשון הקדש וחדמה ברשפירקין לפיכך יש כהקדש מי אומר מאורסת או אחד מהנו לשני דלא אז זה המקשה תוסת אומרים ויש עוד שתי תוסטים כאלו מקות אחרים בשס תוסות אומרים שאם אני אומר הרי את מקודשת לי קיבלתי מודל אחד של קידושין אם היא אומר הרי את כנויה לי קיבלתי מודל הרי את מאורסת לי קיבלתי מודל אחר ושמסלול הקידושין שהרי מקודשת הוא מסלול אחר מארי כנויה לי הנפקמינה לא חשוב הנפקין כרגע לא משנה אבל הם אומרים אני מקבל הלכות אחירות בלשון קידושין מחודשת דומת הרי כנויה לי זה כמובן קודם כל מצביע על כך שהמירה היא קריטית שנית שמה המירה יכולה לעשות פה היא יוצרת קידושין אחרים קידושים של הרי מקודשת עכשיו נחזור לגמרא בזוג אחד הגמרא בדף ה כן אם תחזו לגמרא בדף ה במקור א' אז הגמרא מדברת שמה ככה נתן הוא ואמר הוא נתנה היא ואמרה היא והיא אומרת בסוף נתן הוא נתן הוא ואמרה היא כאילו שהיא נתנה מה שחסר שמה היא נצנה והוא אמר למה זה חסר אז חוש פשיטה אין מה לדבר בכלל אם הוא לא נותן את הכסף כאילו הגמרא מדברת על מקרי ככה אם הוא נתן את הכסף והוא דיבר מצוין אם היא את הכסף זה כבר לא משנה מי דיבר מי לא דיבר אז לכן נתנה היא ואמרה היא לא שווה גם נתנה היא ואמרה הוא זה היינו הך ברגע שאומר נתנה היא אז אמרתי אין פה כלום לעומת זאת נתן הוא ואמרה היא אז זה המקרה שפתחנו בשב זה המקרה בעייתי אבל נתן הוא נתנה היא ואמר הוא אין מה לדבר אין פה כסף כל מי שאי פעם הלך לחתונה אז נכון הרב תמיד שואל את החתן קנית בכספך ברור אם הוא לא נותן אין לנו מה אין מה לעשות פה אומר טוסו לא י טוס פה במקור ז' מה שלא זכ נתנה היא ומה הוא משום זה לא פסיק עלי כי יש מקרים שזה כן מועיל אם נתן הוא ואמרה היא לפעמים זה יכול להועיל זה פעמים מקודש אדם חשוב הם מתכוונים פה לגמר בהמשך נגמר בהמשך שאם אדם מאוד מאוד חשוב הסכים לקבל כסף מאישה הוא בעצם עשה לה טובה אם אדם ילך יודע מה מלך אנגליה ומלך אנגליה יסכים לקבל מתנה אז המלך עושה לו טובה יותר גדולה מוא עושה למלך. אם אני הולך איזשהוא אם אני יודע מה אם הייתי הולך לתת ספר מתנה לגדול הדור אז יותר מ שאני עושה לו מתנה עושה לו טובה הוא עושה לי טובה זה נקרא מה אדם חשוב עכשיו מה הבנה פשוטה שהוא נותן לה אז אם היא נותנת אם היא הולכת למלך או היא הולכת לאדמו מגור או משהו כזה ונותנת לו פרוטה אחת אז הוא עשה לה טובה הוא נתן הנה ויותר מפוטה שנה בעיתון א עוד כל מיני אזכורים מדיה חברתית הוא נתן לה הרבה יותר שוב הוא נותן שוב או מכירות אפשר לקדש בשבי כסף זה פשט הגמרא במחירות אדם חשוב לא חידש זה לא מחדש כלום חות קידושים זה מחדש שדבר כזה הוא נחשב כזה אבל זה מחדש משהו אבל זה זה לא מחדש שהיא יוכל לקדש אותו אבל בוא מקדש הוא מקדש אותה בכסף וזה מה שהרמבן אומר פה הרמבן מצא את התוספות והוא משתולל אומר מה מה מה זה נתן הוא תוסת אומרים לא זה מקרה שנתנה היא עכשיו כמן כל אחד שיושב פה יכול להגיד לי זה לא משנה את ההבנה של היסודות של קידושין שמתכוונים ברמה המעשית בסוף הברייטה זה אחד המעשה נכון אז לכן מה שאומר פה במשפט הבא הוא לא הכרחי אפשר לומר שלא תוס לא יתכוונו משהו עמוק יותר אבל או מה שראינו ומה שתכף נראה אני מאשר לעצמי להגייס לתוסות הזה תוסות אומרים שאם אישה תיתן כסף לאיש והוא אדם חשוב והוא יאמר את מקודשת אז זה מה זה באמת נצנה היא ואמרה הוא מקודשת ולמה מקודשת כי אמר הוא כי אמירה זה לב הקידושין שבעצם הגענו פה בכמון נוח רק לטוסט הזה תכף הגענו פה בעצם מצב הפוך שלב הקידושין זה לאו דווקא ה זה לא דווקא הכסף ווואו התחדש בדו הה עמוד ב שגם אמירה זה חשוב אלא שהאמירה יכולה להיות עיקר הקידושים כי אם צריך כסף שאמירה תסתובב מסביבה אבל האמירה יכולה להיות לב הקידושין פעמים שנתנה היא מכירות אומרים נתן הוא ואמר נתנה היא ואמרה הוא מקודשת אה איך יכול להיות הרי איש צריך לקדש אישה ש נכון כי אמר הוא עכשיו לבוא ולחד את זה הפניתי פה מקורות ח וט לשני מקורות מאוד מאוד מפורסמים אין לנו זמן לקרוא בפנים. אני אתמצאת בקיצור נמץ את הסיפור. יש מחלוקת אחרונים האם לקנות שדה די כסף שדה קרקע נקנה בכסף כסף שלב החזקה פסוק מפורש בירמיהו שדות בכסף יקנו קרקע נקנת בכסף עכשיו כמובן יש שאלה מתבקשת אני אתן שקל אחד אני אקנה את מגדלי הזריאלי כאילו איפה השקל ואיפה המגדל המגדל שווה עשרות מיליונים השקל הזה שווה שקל אז יש פה מחלוקת באחרונים התז אומר המסקנה מתבקשת מדבר בקניין סמלי אני לא מתי אני נותן שקר וקונה בניין אני לא מתמר לשנייה אחת לומר שבניין זה שווה שקל או שהשקל שווה את הבניין אני זה פעולה סמלית אני יכול לעשות גם מטפחת יכול לעשות קניין חליפין אני יכול עם המפחת שלי לקנות בניין אני יכול גם עם השקר שלי לקנות בניין אז זה סמלי זה הסמ חושב לא ככה הסמ אומר עד ש תית מלא הסכום לא תקנה אם הבניין שווה שקל קנית אם הבניין שווה 10 מיליון עד ש תיתן 10 מיליון או תעשה סידורים פיננסיים שידו את 10 מיליון לא קנית זה עמדת עצמה עכשיו באתז אומר יש הוכחה ניצחת מה ההוכחה ניצחת שלי שבקידוש נותנים פרוטה זה זה לא שובי אי אפשר בכלל לדבר מונחים של שובי בני אדם אתה מקדש אישה בפוטה אז זה מראה לך שמדובר בפעולה סמלית היא חייבת להיות סמלית כי אין אין דמים מבין חורים אין משמעות בכלל למושג שובי אז זה חייב להיות סמלי אז הנה אז אני אקח פה מתוך מקור מקום אותו ח לגבי קניין אישה בכסף נלמד מאפרון וזה פשוט אישה קונה בתורת דרך נתינה מה שקראתי פה סמלי לא בתו שובי אוקיי הוא כל כך צודק שצריך להבין מה חושב עשמה הוא באמת צודק אז הבני מילוים כותב שהסמך חושב שגם בקידושין זה שובי אני לא מסוגל לקבל את זה ו גם לא יכול לבוא הביתה להגיד זה לאשתי אז לכן ה אני ש צריך להסביר משהו אחר הסמך חושב שלא לומדים כיחה כיחה מזה איפה כמה מה פה שלא לומדים כן לומדים הוא אומר ככה מה שאני לומד משמה זה משהו נקודתי ביותר זה מה שנסביר בסיום אני לא לומד משמה קניין אישה כמו קניין סדרה כי זה לא הגיוני זה מה שאני בהתחלה לא הגיוני לדבר קניין אישה אז מה אני כן לומד משמה אני לומד משמה שמעשה הקידושין מתבצע על ידי כסף וזה כל כך מנותק שאתה לא יכול לומר בא לילמד ונמצא למד כמו שהסמ אומר אתה לא אומר בוא נלמד מקידוש של אופי קניין אופי קניין שדה אלא את אומרת רק דבר אחד שמשתמשים במטבע בתוך חלק מהטקס אבל בקידוש עובד בצורה אחת בקניינים בצורה אחרת זה מנותק לחלוטין אז מה כן זה עושה אז כאן אני רוצה פה אני רוצה לחזור מה שאמרנו בעצם איפה אני חותר? אני חותר לכך שבסיסית האמירה שהיא מה שקריטית, הכסף בעצם המצא מז"ע שעליו אתה יוצא אומר את האמירה. בואו שנייה אחת נראה את המכות האחרונים פה הגמרא הגמרא ש הג ש עוסקת בפות של קדושי כסף זה ד עמוד ב מקור י כתב רחמנ ויצא חינם אין כסף אין כסף אישה זו יש כסף אישה אחרת אם הייתי כותב רק ככה המינה הך די לדידי וקידשתו בקידושי כתב מה כי כך אומרת הגמרא למה אני חייב ללמוד מכי כך ואני לא יכול להסתפק מויצא חינם מן כסף שכתוב לגבי אמה עבריה כי מה כתוב יצא חינם מן כסף הייתי אומר שאישה יכולה לקדש בכסף אישה הייתה באה לאיש ומקדשת אותו בכסף הגיענו מהפוך מה מדובר שמה מדובר במה עבריאה זה ממש קניין אז מה ההבין של הגמרא אומר רשי כיוון דכסף אביד אישו מה לי כסף דידי? מה לי כסף דידה? מה רש"י רוצה מאיתנו? זה הגיוני. אם אני מדבר על אישה נקנת, האם זה משנה נותן את הכסף? בטח שזה משנה. כשמה אני אבוא למכורת ואני אגיד למוכר, תן לי שקית חלב, אני לא משנה מי יתן את הכסף. או אני או אתה. כאילו מה לי כסף? כאילו כסף אבי יגיד כסף אביד מקח ומגר. מה לי כסף דידי של הקונה? מה לי כסף דידה של המוכר? הוא יזרוג אותי מכל המדרגות. זה ברור שהכונה צריך לשלם לא המוכר מה ההגיון בלבוא ולומר שהאישה שכסף אביד אישות אז ממילא מה זה משנה מי שלם אז התשובה היא כמובן כסף רש"י אומר בכוונה אבידישות הוא לא אומר כסף קונה הוא אומר כסף אביד אישות מה הרעיון שלו שבאמת מה שחשוב ביניהם זה הסכמה קירוב הדעת העסקה אני אביא לכם דוגמה לכך בגמרא במציא יש מחלוקת גבי כי קי חליפין כלב של קונה כלב של מקנה נשאל אותה שאלה כלב של קונה זה מובן בוא נעשה החלפות אני אתן לך חפץ אתה תחזיר לי חפץ וזו דברים ישראל על הגאולה ועל התמורה אתה תיתן לי חפץ אני אתן לך נעל ואתה תיתן לי חפץ אתה תיתן את החפץ כאילו כלב של מוכר גם הוא יתן את הכלי וגם הוא ימסוד את החפץ מה ההגיון אז הגיון הוא מה שנקרא בראשון האחרונים וזה נקודה שרב חיים הדגיש הרבה שחליפין זה קניין של גמירות דעת בשביל גמירות דעת צריך לעשות איזה טקס בשביל לממש את הדעת שדעת תהיה מגובשת ולא אמופית צריך איזה פעולה איזה טקס להצטלם מסביבו הטקס הרמת הסודר אז כשמירמים את המטפחת יש דרחת בגמרא זה לא משנה ממרים העיקר שיש קונה ומוכר ועושים טקס אז יכול להיות כאב של קונה יכול להיות כאב של מוכר כי זה תקסי זה לא שובי אלא עושים טקס ומה הטקס לבטא את הגמודת שלהם אז ככה גם פה ההגיון שלבוא ולומר שקידושי כסף מה שמיתן את הכסף יכול תגידו רש"י מה קורה לך? כאילו איך זה יכול להיות? התשובה היא רש"י חושב שהכסף הוא לא מה שחשוב מה שחשוב זאת האמירה ומי שאומר את האמירה הוא המקדש אלא שצריך שאמירה תהיה מסביב למשהו מסביב למה? מסביב לכסף היות שהאמירה צריכה מסביב לכסף ממילא לא משנה לי כרגע מי יתן את הכסף הם ממירה זה כמובן עולה בקני אחד עם התוספות שים לגבי אדם חשוב לפי התוספות אדם חשוב זה לא רק בהבמינה זה גם במסקנה עכשיו הנה תראו את הפשו הפשו כל מה שתמעתי רש"י גם פנשו כבר תמ עליו יש לי תמוד מכי טינמר כן שאישה יכולה לתת כסף קידוש ויותר לתמו על רש"י שחנן כגניינים אז התשובה היא כמובן זה לא קניין זה תחילת אישות ומה ובעצם מה שאמרנו קודם לגבי ההבנה של קידושי ביאה זה מה שקוראים בקדושי אמירה שבגמרא הייתה הבמינה שצריך גם כסף וגם ביאה אז זה הגמרא דחתה אבל מה אומר ה עמוד ב לא צריך גם כסף וגם ביאה כן צריך גם כסף גם אמירה. עכשיו רש"י חושב שבד עמוד ב הגמרא החיק ללכת. אני אפילו לא צריך נתינה פלוס אמירה אלא די באמירה. והכסף הוא כמו המנוף עליו יושבת אמירה כי לב הקידושין זה גמורות הדעת או יותר נכון קירוב הדעת ובעצם האהבה ואחווה שנוצרת על ידי האמירה. עוד עכשיו ב זה שמע בה עמוד ב זה בגן של רשי תוספות מת אומרים את זה זה התוספות דף ז' רשי הוא זהמינה ותראו פה את הרשבא בדף ז' וזה המקור האחרון בעולם מיכנס לפרטים אומר שם הרשבה א שמה צריך כסף לקיים כוונת המקנה ודעתו אנו הנעתו כאילו יש לו ממש שיתקיים דעתו קיצור אומר הכסף לא חשוב כשלמו. הכסף הוא רק כדי שתתקיים דעתו. מה שאמרנו, המצא שעליו הכסף יושב. ואם נחזור מה שפתחנו בדף ה עמוד ב, זה הרעיון של אמירה. אז אפשר לומר צריך גם וגם גם אמירה וגם נתינה. נתינה זה קניין, אמירה זה אישות. אז כמו שהגמרא חשבה שקניין זה צריך ביאה וכסף. זאת אומרת צריך כסף ואמירה. כמו בשלב מסוים אפשר אולי לטעון וזה זה הרשבה פה במקום האחרון והתוספות שהאמירה בעצם זה לב הסיבור והכסף זה רק מה שיושב עליו או שצריך את שניהם בכל מקרה בגלל שקידושין זה לא רק קניין אלא תחיית אישות אז לכן האמירה היא אהבה ואחווה ושם וריאות שלצת את הקידושין ורק אמר לכם באבן העזל יש מלאך די דומה אין זמן סכ את זה כרגע אבל מי ש מי שילך יסתכל בבן עזר הוא יכול למצוא דברים די דומים לגבי תפקיד הכסף פה תודה רבה ב