⭐לא תשכח - פרק 53: אוצרות יהודיים

יש דברים שקורים רק במשפחה. >> למנוים חיגור כוכבית 6485. אתם מאזינים למשפחה פודקאסט. לא תשכח. הרב ישראל גולדו מספר את סיפורה של שואת העם היהודי. אנחנו בפרק השלישי עם האורח המיוחד הרב יהודה בריאיר. דיברנו על בתי כנסת, דיברנו על בתי קברות, דיברנו על הקהילות היהודיות, דיברנו קצת על ספרים ואם אני יכול לספר על המקצוע שלך, אפשר לקרוא לך סוחר עתיקות? >> אה כן, גם >> בזה אתה עוסק בית המכירות תפארת ואני לא יודע מה התחיל קודם, החביבות שלך להיסטוריה או לבתי קברות? התחיל התחיל כתחביב ככבר מגיל אני עוד בתור ילד כבר שמרתי עיתונים שמספרים על הסועל איזה אדמור שנפטר או על כנס כלל סרול בארצות הברית נגד לא יודע מה >> ויש דברים מהאוסף שלך כילד שהיום הם כבר משמעותיים >> כן כן הרי כשכל עיתון מלפני המלחמה אז זה לא היה נדיר כי זה נדפס באלפי עותקים מה היה נדיר ה סליחה לביטוי המשועמם ששמר את ואז נשאר אחד ואז זה נהיה שווה אתה מבין אז אם אני יש לי עיתון שישמו שנפטר מוויז'ניס לפני לא מדברים על עשרות שנים 15 שנה יכול להביא לי אחד תעשה סיבוב אצל מי יש תמצא אולי אצל אחד שתיים >> ככה >> כנראה מי שמר >> מערכות העיתונים >> מערכות מערכות העיתונים שמרו מה שהדפיסו עכשיו שוב פעם זה כל ספר ישן להדפיס שוב פעם את נגיד >> כמובן זה שווה הם יכולים להגיד עובר כמה שנים זה נהיה שווה או עכשיו קורא אירוע גדול נחתן מסכם שלום תשמור את העיתון >> כן עכשיו אתה מזיק לי קצת אבל בסדר >> אבל אתה התחלת הרבה לפני כולם זה בסדר >> ב להגיד אז לא זה התחיל כתביב זה לא אני חושב שהיסטוריה או ידע זה לא משהו שאתה יכול א ללמוד בוא נגיד בן אדם קם יום אחד אני מחפש מקצוע מה יאללה תכנס להיסטוריה ומתחיל לקרוא ספרים זה לא כמו ככה אני חושב זה לא כמו מקצוע אחר של א רפואה אתה לא רואה ילד שמתעניין ברפואה איזה פרופסור לרפואה מסמ לך שבגיל שבוא כבר קרה יכול להיות אולי אבל זה נדיר >> למידה זה למידה סזיפית >> למידה כן לומד מקצוע היסטוריה >> זה משהו בנפש אתה אומר >> מישהו שאוהב היסטוריה אוהב היסטוריה ומי שלא הוא בור ועם הארץ אתה יכול להגיד לו שרב שמול מסלנט נפגש עם הבעל שם טוב הוא לא יודע להכחיש זאת אומרת ככה נגיד זה או שאתה חי את זה ואוהב את זה שאני מניח שמי שמאזין לפרק הזה בסוף יושב על המשבצת הזאת ומי שלא זה פשוט לא יעניין אותו אז אתה מגיל מאוד צעיר, קיצור, אתה אומר אתה מתעניין ביחד, הדברים הראשונים שיכולת לעשות זה לאסוף דברים עתיקים. אבל כשהתחלתי להתעסק עם עם עתיקות גם בגלל נישה מאוד מסוימת שעניינה אותי שזה חסידות רדום חסידות שנקחדה ואני איך אומרים השקעתי את כל כולי בזה מגיל מאוד צעיר אני כבר בגיל 14 כבר אבא שלי כבר נתן לי לנסוע לפולין הייתי כבר שם והתחלתי בעצם לסוף דברים שקשורים לאזור חיוג הזה וכשאתה אוסף דברים רק כאלו אז לפעמים הגיע לך חבילות ואתה צריך לברור ואם יש לך חבילות אז חבל מה לעשות עם זה אז התחלתי להתעסק עם זה עד שהגיע מה שהגיע איך או קוראים האימפריה שהיא היום בבתי המכורות הגדולים בארץ לודאייקה ובפרט בכלל על היצרות ודיים אתה יודע לא עכשיו ציורים וכלי שינם >> אומנות ותכשיטים כן אוצרות יהודיים כן >> כשאנחנו מדברים בהקשר שלנו בהקשר של שואה בהקשר של זיכרון בהקשר של מה שנשארנו מהעבר אז יש הרבה אוצרות שמספרים את זה ויש הרבה אוצרות שהם אוצרות בעקבות השואה >> בגלל זה שזה ספר שעבר שואה או משהו >> ספרים שנתפסו בשואה >> או ספרי שרית הפליטה >> כן >> והביקוש מאוד גדול כשאני התחלתי להתעניין מהנושא אני כבר הספקתי לראות בשנים קצרות איך שהביקוש הולך ועולה וההתעניינות והמחירים הולכים ומתייקרים של כל איזשהו פריט שקשור איכשהו לשואה תראה אני אגיד לך קודם כל פה בארץ עשו חוק זאת אומרת זה חוק אני לא יודע אם חוק בספר החוקים אבל אסור לסחור בעיקרון עם פריטי שואה זאת אומרת, אם אני עכשיו הולך בפולין ואני הולך בפולין ואני מוצא מדי הסיר עם תליי צהוב, אסור לי למכור את זה פה בארץ, כי זה לא כי זה שייך ליד ושם או שזאת צרות מדינה כמו עתיקות. אתה תחפור עכשיו באזור בית שמש ותמצא איזה כלי חרס עתיק זה שייך למדינה. >> רשות העתיקות >> שמה אני חושב שזה לא בגלל זה אלא בגלל רגשות ה לא עושים מסחר עם השואה. בוא נגיד ככה. אתה לא אתה רוכב על הצרות של השני. מישהו הלך עם מדים ועם זה רע לך יש לנו גם בעיה כי גם נאצי מוכרים מזכרות מהסוג הזה ושמה אנחנו מתקומים אנחנו לא יכולים שאנחנו נמכור בגדי עשירים וכשהם ימכרו מדי חייל נצי אז אנחנו נתקומם >> אתה צודק נכון שאיך אומרים אנחנו לא רוצים שהם ישחרו אז אנחנו נעשה מסחר אבל פה בארץ בוא נגיד די אסור לסחור עם דברים של השואה >> קיבלתי טלפון היה איזשהו אירוע הרגשתי כמו חבר באיזה כנופיית פשע קיבלתי טלפון כזה אנונימי והאם אתה רוצה להיפגש איתנו או משהו מהסוג של הסיפורים ממעשה הצלב ואני מגיע לבית היתם איתה הרבה פרטים אבל אני מגיע לבית ויושבים שני סוחרים בלבוש חרדי ומציגים לי לא יודע איך לקרוא לזה המספרים של הכתובת קעקה של אושוויץ הם מראים לי כזה מין ריבוע פלסטיק קשה להסביר את זה קצת בהקלטה מראים לי כמו ריבוע עץ או פלסטיק או מתכת קטן שיוצאים ממנו מחתים בצורת שלוש בצורת שבע בצורת אומרים לי אלה המחתים >> והציעו לי לקנות את זה רצו על זה הון תועפות ואני לא כזה עשיר וגם הייתי מאוד מסויג מהעניין וגם הבנתי שכנראה זה לא חוקי א מאוד מאוד התלבטתי אם זה אמין הייתה לי נטייה לחשוב שזה לא אמיתי כי היה שם C באשוויץ היה A ו-B אין מישהו שקיבל C >> אז הם טענו שכבר הכינו חותמת C וכנראה עוד לא הספיקו להשתמש בה אלי זה היה נראה איזשהו משהו שהם כנראה עשו וטעו ואחרי זה פחדו לתקן ובקיצור אני לא קניתי אבל אחרי זה באמת זה התפרסם בעיתונות מישהו קנ >> ש לא שהם הציאו את זה למכירה ובית המשפט אסר להשתמש בזה הטענה הייתה באמת שהמומחים לא מצליחים לקבוע אם זה אמיתי או לא אבל אם זה לא אמיתי אין לזה ערך זה סתם זיוף אם זה כן אמיתי אז אסור לסחור בזה >> בוא נגיד ככה פרטי שואה אסור לסחור אבל זה שיש לזה כל מה שקשור סביב השעה כ כמו שאתה אומר ספרי שרית הפליטה ספרים שנתפסו בשואה דברים כאילו למה למה הביקוש הוא כזה גדול לדעתי כי זה רלוונטי לכולם זאת אומרת זה אם אני עכשיו מוכר כתב יד של הגאון מוילנה אז יש אנשים שמרגישים מחוברים אתה מוכר אבל משהו של השואה כל מי שחי היום יוצא יהדות אשכנז קשור לאירוע ככה או אחרת אחד בממדים יותר גדולים אחד פחות אבל זה מדבר לכולם אז לכן וזה גם נושא שזה זה יש כל כך הרבה מידע ד סביב זה וכל אחד שומע אז כל אחד רוצה גם להחזיק איזשהו פריט אבל אני אתמקד איתך עוד לפני זה רצחו ושחטו את כל היהודים בפולין כל אחד היה בבית טלס פמותים חנוקיה מזיזס תפיל כמה ודים היו שם שלוש מיליון למעלה משל >> כמה יהודים הניחו תפיל נניח אני בוא נלך הכי פרוע מיליון בטח יפה >> הרבה הרבה יותר מזה כן >> כן נקחד 90% זאת אומרת ש100,000 זוגות תפילות חייבים איפשהו להתגלגל ו1 100,000 זוגות פמותים וסידירים וגמרות ואתה לא יכול אתה לא שחס ושלום כל אחד הני שמחר מקחידים את בני ברק לא יודע מה הפריטים נשארים זה לא יעזור אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה 90% ילכו 10% ישארו ולכן פולין היא קרקע פורה למציא התיקות למצוא את הדברים יודעים אנחנו יודעים יש חלק שאנחנו יודעים שהנצים שדדו ולמשל בבית הכנסת בהמבורג יש ויטרינה בכניסה עם רימוני ספרי תורה וקופות צדקה מלפני המלחמה וכולם עם מספור על כולם יש חקיקה של מספר מהשוד הנאצי הרי הנצים היו שודדים מאורגנים >> שמה באמת היה פשע מאורגן שם באמת הכל היה לפי הכללים אזם כל על כל רימון יש את המספר שלו והמספר הוא במאות או באלפים כי אנחנו יודעים איזה כמה המון הם שדדו כן, לא נראה לי. אבל שהיה להם אינטרס להשדוד את הפמותים של האופה מקילץ. הם חיפשו את הרימונים מבתי כנסת באמסטרדם ששוים. זה או למוזאון או בשביל השווי הכספי. כן. וגם אני אגיד עוד משהו, לא לכל סוחר עתיקות מעניין עכשיו את הפמותים של שב של ורשה. זה גם אין לזה ערך. זה ערך כי זה של יהודי אבל לא עכשיו. ו >> ודרך אגב הפולנים >> מוכרים האתר יד שתיים הפולני נקרא אל גרו משהו כזה כמויות של פריטים כאלו שהם מוכרים כל אחד מוצא בבית של סבא שלו סבתא שלו אני לפעמים הולך בחנויות לא איפה שהאנשים שלנו מסתובבים זה ההרים המודרניות או הדבר שמה הכניונים זה כמו בתל אביב אבל אם אתה מסתובב בכפרים נדרכים שיש איזה חנות שמוכרת קצת שתייה וכמה כפתורים פתאום אתה רואה על המדף איזה חנוקיה עתיקה או איזה ספר הפוך או איזה דברים שאתה אומר ריבונו של עולם איך זה מגיע לפה בכלל אתה לא יכול להבין את זה >> ויש לי באמת מקומי שמה שפעם ב מביא לי כל מיני זוגות תפילין וכל אתה יודע הרוב לא שווים שום דבר כי >> מתחלת זאת אומרת כספית מתכוון בחינתי בית עסק בחינת עסק כאילו מה תמכור תפילין ישנות אף אחד לא אין לזה סיפור או משהו אתה מבין >> אם היה תפילין ניצולות שואה זה סיפור וזה המשפחות מחזיקות כמוצא שלל רעה כמשפחות שיש להם תפילין שאיתם האבא הסבא עבר את השואה מחזיקים אותם מעבירים אותם בחרדת קודש וכאן יש תעלומה אני חושב שכבר ציינתי את זה בפרק לא תשכח בעבר אבל זה המקום לדבר על זה פעם נוספת לאושוויץ הגיעו הרי למעלה משני מיליון יהודים כנראה לפחות 2 וחצי מיליון יהודים הגיעו לאושוויץ >> המשיכו משם למחנות אחרים גם אלה שלא נרצחו תחנת פיקוז ענקית >> ומתוכם לערכתי לפחות 40% הגיעו עם תפילין ואנחנו יודעים שאחרי המלחמה באושביויץ היו הרנק, היו 800,000 חליפות ו-400,000 זוגות נעליים. ומה שלא היה זה היה כי שלחו את זה לגרמניה לשימוש הגרמנים המסכנים שמופגזים על ידי בעלות הברית. איפה כל הזוגות תפילין? היום בכל מוזאון אושוויץ יש של ראש אחד. יש ויטרינות הריכ >> עם נעליים, עם משקפיים, עם כלים, עם מזוודות, מזוודות. >> יש ויטרינה של טליתות. עומדים בה בכל רגע נתון. לומדים בה משהו כמו 10 טליתות ומחליפים ביניהם בשביל השימור אז הם אומרים לי שיש להם 180 טליתות במחסן ומחליפים בכל פעם שמים 10 אחרות אבל זה 180 מתוך מאות אלפים ותפילין אין בשום טרינה כי יש להם של ראש בודד איפה כל השער >> נו מה אתה חושב >> חידה זה צריך להיות בפשטות הייתי אומר שזאת אומרת זה ברור שהנצים לא שלחו את זה לגרמניה אף גרמנים לא צריך את זהו את זה מרגיש >> אז או שהגרמנים במקום הכחידו את זה אבל זה קשה לי להגיד כי את הכל יהודים היו עושים אתה צריכה להיות לנו עדות של איזה ש ודי שהוא היה בקומנדו תפילין ואין עדות כזאת יש כן יהודי שהעיד לי שהוא קיבל לבנים במחנה עשויות מטלית >> כן >> כן זה כן שמעתי עדות אישית אבל מעבר לזה לא שמעתי שום דבר הסברה ההיגיון שלי אומר שבתקופה הקומוניסטית כנראה שהיו הרים של תפילין באיזה מקום והקומוניסטים דאגו לשרוף אותם יש שאלה אחרת, אני אפתח פה סוגריים א יש תיורים שיהיהודים הניחו תפילין במחנות, אתה יודע, הצליחו להבריח וכל יום עשו תור ומהר הניחו לחצי שנייה והורידו התהליך קבלה לאושביויץ היה אתה קודם כל את המזוודות השארת ברכבת אז נניח הורדת איתך את התפילין אתה נכנסת לשורה לא נראה לי שנתנו לא אנשים להחזיק בשורה דברים אחרי זה היא מופרדת לימין אז נכנסת לחדר חיתוי הורידו לך את כל הבגדים כולל את התפילין וקיבלת מדי אסיר בגיל ילכו אותך איך הצליח לחדור זוג תפילין? >> ברור, ברור. זאת אומרת, כי אני לא חושב שיש פעם שזה הצליח לחדור קונבציונלי. יש יהודי אחד שאני כן יודע שהצליח להבריח ממש ללכת איתו. איך אני וואי קשה לי להגיד פה אני אגיד ואנשים קצת יבינו אבל הוא הוא קשר אותם בין הרגליים אה זכרונו לברכה א איך קראו לו? וואי אליהו ארמן החית מהדוידקה >> וואו >> כל החיים הוא הלך עם התפילין האלה הייתי הייתי בהרצאות שאני הייתי מגיע בתור אני יודע היסטוריון והוא היה מגיע בתור ניצול שואה והוא תמיד היה מגיע עם התפילין ומנשק אותם ממראה אותו לכולם היום זה אצל הילדים שלו לאורך ימים טובים והוא היה עם התפילין כל המלחמה כל המלחמה הם תמיד היו איתו הוא הניח אותם כל יום >> זאת אומרת הוא כן הצליח >> להבריח תפילין כן אבל אתה יודע מה אני לא בטוח שהוא היה באושביס אני לא זוכר את >> הסיפור פו שלו צריך לבדוק שוב האם הוא עבר אושוויץ. יכול להיות שהוא לא עבר דרך שם אבל הוא הצליח להגיע עם התפילין שלו ולצאת איתם. זה נדיר. ברוב המקרים לשאלתך מאיפה היו תפילין זה הברכות מה מקנדה. זה הברכות מודים שעובדים בקומנדו שמנת החפצים ותמורת או תמורת או תמורת כלום. לפעמים יהודי יקר שרואה תפילין ואומר צריך שיהיה תפילין במחנה אז הוא מסכן את חייו אבל מבריח דרך גדרות הטיל מבריח תפילין. רבי יוסף לנדו >> רגע זאת אומרת אבל אז אז אלו שהניחו לא היה להם את הזוג שלהם >> שלהם אבל היה להם זוג זה רבי יוסף לנדו נפטר לפני שנה בפתח תקווה יהודי יקר מאוד תאר לי איך שהוא יושב ליד הצריף אחול ושבור ורצוץ ילד בן 12 וח 13 שרפו את בני המשפחה שלו והוא נמצא לבד יושב באושביץ ליד הגדר ומעבר לגדר הטיל הוא רואה שעל הרמפה יש הרמה ענקית של מזוודות וחבילות ועובדים יהודים לפנות ולמיין והיהודי שעובד שם רואה אותו במרחק של משהו כמו 15 מטר מעבר לגדר הטיל ואז הוא פתאום מניף איזה שקית מעיף אותה בקשת ענקית מעל הגדר והיא נופלת לידו הוא חוטף מכניס מתחת החולצה רץ לצריף ופותח ומוצא זוג תפילין >> וואו >> ומאז היה תפילין לכל הצריף שלו >> והוא יצא עם התפילו גם >> אני לא חושב לא שגומנדו והקומנדו שהיו אחראים על הפירוק חבילות הנאצים לא בדקו אותם והם גם היה גם דברים מקרי ערך שמה מי אומר שמחר הוא לא לוקח את כמה דבר >> ברור שזה חירוף נפש ברור שזה סיפור מסירות נפש משני הצדדים הוא סיכן את עצמו בשביל לעשות את זה זה מעילה ברכוש הרך בכל מק היו תופסים אותו על זה זה היה כדור בראש גם אם זה שווה כסף גם אם זה לא שווה כסף זה מעילה ברכוש הריך בכל מקרה מדובר בחירוף נפש ויהודים עשו את זה >> וואו אז באמת אף פעם לא הצלחתי להבין את עוברת את המסלול הזה ואתה עם תפילין >> באמת אני לא יודע אני באמת לא ראיתי צריך לשחזר האם יש מוזאונים היום מוזאוני שואה שמחזיקים איך אפצי קודש שעברו מחנות אני לא זוכר אצל בני משפחות יש סידורים בכתב יד סידורים שודים כתבו במחנה מהזיכרון יש כמה וכמה כאלה והבני המשפחות מחזיקים את זה כמו אוצר המנוצר >> מה שאנשים בעצם >> כתבו בעצמם כתבו סידור כתבו מחזור כתבו לוח שנה א אני כן עכשיו נזכר שבמוזאון הכל שלמה יש כזה סידור פיקדון מהמשפחה שהפקידו שם במוזאון נראה שגם ביד ושם יש >> אני יודע על סיפור אני לא זוכר את השם עכשיו אני חושב שזה לך אמור להיות חשוב השם שאבא שלו נתן לו לפני המלחמה היה בחור נתן לו דף של חסם סופרתית של חסם סופר זה סגולה גדולה מאוד לשמירה וזה הרבה סגולות וכשהוא ראה באמת שאתה יודע הוא החזיק את זה בכיס ברכבת הוא לא יודע מה מחכה לו אז בכיס זה עוד יכל להישאר בסוף זה דף דף מקופל קטן סתם מסלול לב אבל ברגע שהיית צריך להוריד את הבגדים ולהיכנס לחיתוי ולהתגלח והם נותנו לך איזה מדהים דקיקים. הוא הבין ש או שהוא נפרד מזה או שהוא מוצא פתרון קיפל את זה הכניס את זה לפה הדביק את זה בתוך הפה בפנים כך עבר את הכל ו כל יום הוא פחד להשאיר את זה על הדרגש כי אתה יודע אתה יוצא בבוקר אתה לא יודע אם אתה חוזר לאותו דרגש או שמישהו השתלט או אתה לא יכול להשאיר אין לך חדר אז הוא כל יום היה מכניס את זה לפה מקפל מכניס לפה נזר לא להירטב עם רוק בפה מוציא את זה בלילה לאיבוש כדי שזה לא יתקלקל ולמחורת אותו טקס מקפל מכניס ומוציא והדף הזה קיים היום הרבה הרבה הרבה הרבה קיפולים פשוט יהודי סתובב כל המלחמה כל במשך היום זה היה בפה בלילה זה היה מתייבש זה נשמע לא אמין לולי שאני יכול לספר אישית מה שראיתי בעיניי הייתי אצא סבתי שתחייה לאורך ימים אישה לא צעירה בכלל חצתה את גיל 100 >> עוד חיה >> לאורך ימים טובים כן בבריאות ובצלילות הדעת ברוך השם >> ואני פותח ספר בהקראי בארון אני פותח ספר ונופל מתוכו דף מוד דבק בסלוטייפ מכל הצדדים. אני נותן לאבא שלי להסתכל והוא מחוויר והוא אומר זה כתב יד של אבא שלי. כן של סבא שלי זכרונו לברכה. >> והוא לא יודע מה הדף הזה אבל אני רואה מה זה הדף הזה. בכתב היד כתוב תרצז כתוב בכותרת ומתחת זה ויצא וישלח וישב דברי תורר מרבו עם רמס מיגור. הוא היה בחור שנסע נשיא לגול לפני המלחמה, כתב את השמסן, כתב את התואר של הרבי, נכנס עם זה למלחמה. זאת אומרת, אם זה דף מתז והוא נלקח מהבית והוא לא חזר הביתה ויש דף עם כתב יד שהוא כתב לפני, זאת אומרת שזה עבר איתו את כל המחנות והדף כמו שאתה מתאר, הדף מקופל לשמונה, לא ל הוא לא היה בשן כנראה שזה היה לא יודע אם זה היה מתחת הקומטה או בתוך השרבול או בתוך הנעל. הדף מקופל לשמונה ואחרי המלחמה הוא פתח אותו והדביק אותו בצלט מכל הצדדים כי מהכיפולים אז הו כל המלחמה ללכת עם הדף הזה >> לשמור על הדף הזה והדף קיים בידי היום >> וואו עכשיו מה בעצם הרי זה כתב ידיע שלא הוא יכל לכתוב את זה למחרת עוד פעם זאת אומרת מה מה היה האינטרס שלו לשמור את זה >> הוא הגיע ללא בחור שנוסע לרבי ויושב וכותב את הטרותרס כמו שהוא שמ >> כן אבל למה הוא הולך עם זה במשך כל המחנה >> אבל הוא לקח מהבית את הדף הזה זה מה שהוא לקח איתו טוב ואני מנסה לחשוב לעצמי איך שהוא על הספסל דרגש בצ'נסטחוב איך שהוא מגיע אחרי יום עבודה ופותח ורואה כמה שורות ומתחזק ומקפל עוד פעם והדף הזה היה מאוד יקר לליבו הוא לא סיפר את זה לילדיו עד שאני לא ראיתי את זה בעיניי הם לא ידעו על זה >> אבל הוא פשוט הדף הזה היה בשבילו אוצר יקר >> אז בוא נגיד ככה אוצרות שואה עצמם מאוד מאוד מאוד קשה לסחור בהם כי או שזה שייך למוזאונים או שזה שייך למדינות אתה לא יכול או אנשים פרטיים שבאמת כמו שתיארת את הרב ורמן שלא נראה לי שבע עד כל סכום הם ימכרו את זה זה אנשים שמחוברים לזה רגשית לא יפרדו מזה אבל כל מה שקשור סביב השואה פה יש או או הדברים שנשארו שם התחלתי להגיד לך שיש בכל בית בכל כפר כמויות של דברים כי היהודים גרו פה המון המון שנים שלא עכשיו כל אחד יחשוב שהוא מגיע והוא דופק אצל פולני לשאול אם יש שמה דברים כי על פי רוב כבר עבר כל כך הרבה שנים שבתוך הבתים עצמם פולנים זרקו את זה. מה שכן לאחרונה די תופס, אנשים החביעו דברים. זה אנחנו יודעים מעידות כמעט כל משפחה מספרת שלילה לפני הגירוש או כשהם הרגישו שהנאצים מתקרבים פשוט האבא לקח את האוצרות פשוט הכביאו את זה חפרו בור בחצר הכניסו תיבה בקיר כל משפחה כמעט אני יודע לסבא שלי לבד שכתב יומן והתפרסם בשובה וגם הוציא ספר באמצע השואה את מניח שאתה שמעת רבי סוכר שלו אתיכטל אם הבונם סמייכו הוציא ספר קורשויה שיצא באמצע המלחמה מה הוא החביא את כל הכתבים שלו והבת שלו אחרי המלחמה חזרה חפרה מצתה את כל הכתבים והדפיסו את כל השוט שיש והמון משפחות היום מנסות להתחיל לחפש בידוד שכבר עבר מאב לבן וזה מאוד מאוד מאוד מסובך אבל למשל בלוג' אני הייתי תוך בניין העירייה בלוג' הם מתחילים לאחרונה לשפץ אז הם משפצים רחובות מרימים את המרצפות הישנות ומגביעים את הכביש לא יודע מה פתאום אתה מוצא חפץ צים מתחת לאדמה ובאיזה רחוב אחד חפרו פלנצה 18 אל תתפוס אותי אם אני אומר את הרחוב טוב אבל אני חושב שזה הרחוב מצאו הרגעה זה מלא חפצים יהודיים מלא ועשו איזשהו בדיקה מי היה גר והערייה בטעות פרסמה את זה כאילו בתור ניוז ויהודים התחילו לבדוק ונודע שהיה שמה רב שהיה נכד אורביץ אחד שהיה נכד של הרובשוב בן בן אחר בן ועבר אצלהם בירושת המקל של הרוב שיט צרוב אחד קיבל את המקל אחד קיבל את הידית מכסף וידעו שהחביאו את הידית מכסף שני המלחמה עם עוד החפצים והיה שמה ידית מכסף באותו רחוב ואני ראיתי אני ראיתי את המקל הזה בעיריית לו ש יש ל אתה צריך להיות שם פעם זה מרתק מחסנים בגודל אני לא יכול לתאר לך אפילו את הגודל בגודל של אצטדיון ענק אגפים על אגפים על אגפים על אגפים של עתיקות אגף פים על הגפים >> בחלקים גדולים מזה יהודיים >> הרוב יהודים רוב יהודי >> כן אחרי המלחמה מי שמצא דבר ראשון הריה לקחה מה הם עכשיו מה הם עושים את זה מחזיקים את זה אצלם >> אני יכול לספר קצת אולי לסיום על הדברים שלי כשאני מסתובב עם קבוצות בפולין אז אני רוצה לנסות להראות משהו לאנשים אתה יודע חוץ ממה שרואים בעיניים רוצים גם למש >> אז אני משתדל להביא איתי שטרות גטו >> כן >> יש לי שטרות הגטו היה פלנטה נפרדת לא היה שום משמעות לכספים של בחוץ היה שוק לעצמו אז היו את השטרות יש לי שטרות מרבנסבריק יש לי שטרות מתריזנשט אני א משתדל להביא איתי א ספרים שהדפיסו שרית הפליטה מיד אחרי המלחמה היה הרב זמבה מיד אחרי המלחמה מוציא ספר בשנת תשו במינכן והוא כותב בעומדים מול המשרפות באושוויץ קיבלתי על עצמי שאם אני אזכה לשרוד בחיים אדאג להפיץ תורה כמאמר הכתוב בעבור זאת אמדתיך למען ספר שמי בכל הארץ יהודי קיבל על עצמו באושביץ שאם אני יוצא מכאן >> אני יוצא אני אדאג לפי תר זאת אומרת הריבון שם לא חייב לי אני חייב לא אם אני אצא בחיים זה מה שאני אעשה יהודים מאוד אחרי ביקור באושביויץ ואנשים אחד יוצא מריר אחד יוצא כהוב אחד יוצא עצוב אני אומר תראו מה יצאנו מכאן יצאנו עם רמבם יצאנו עם ספר קודש וגיסי נכד של הרב מצלה של ליד ברגנבלזן והרב מצלה ישב יחד עם עוד עיינים בבית דין של התרת הגונות והיו אלפי הגונות בברגן בלזן שהיו צריכות הטרה והוא כתב פנקה את כל שמות האגונות שהוא הטיר וחלק גדול מהפנקס הזה נמצא עם ידי המשפחה מרגיש גיסי הוא נכדו ומחזיק את הספר הזה >> את ספר השמות יש לי כתב היתר אגונה התשאול >> מה היא עברה זאת אומרת >> מה הוא עבר מה היא עברה איזה צד האם יש עדויות האם הוא הגיע לאושביויץ ואיזה צד העמידו אותו האם הוא הגיע עם ילדים או בלי ילדים שזה הקריטריון קובע כן וכל פריט כזה באמת אנשים ממששים שים את זה בסילודין ובחרדת קודש ובגעגועים ומספר על עולם שהיה. >> אתה אומר שאתה דואג להביא פרית מפה לשם. זאת אומרת להראות אני יש לי איזה אובססיה אחרת שאני תמיד כשאני חוזר אני חייב לצאת עם משהו יהודי להביא לארץ. אני וזה בבובסיה זאת אומרת אני לא יכול להגיד שאני מצליח תמיד אבל אני פעם זה קופסת טאביק, פעם זה איזה פמות, פעם זה זוג תפיל, פעם תמיד אני אצא עם משהו שאני מביא מפולין, מחזיר לארץ. אחרי 80 שנה שזה יחזור ליהודי. יפה. >> אז עם הזמן, אתה יודע, נבנה אוסף כזה נחמד של פריטים שאתה משמעותיים. >> כן. >> טוב, אני חושב ש אני לא יודע איך לקרוא לזה אם זה פרקים אחרים מהסדרה שבה פתחנו. אנשים שמעו הרבה הרבה על ההיסטוריה של השואה, אבל ההיסטוריה העכשבית על למש את הדברים, להסתובב כמו שהסתובבנו בבתי קברות, הסתובבנו וירטואלית בעיירות, בקהילות ועד החפצים והספרים, זה מה שמספר שאנחנו ממש דור ההמשך. >> כן? >> יהי פה הלכה ברוך ונמשיך לעשות הלאה כדי לשמר את הזיכרון ולדאוג, לחרות אותו בלבבות. >> בעזרת השם. תודה רבה. >> תודה לך על הרעיון הזה. האזנתם ללא תשכח מבית משפחה פודקאסט כאן ישראל גולד בסר ואני רוצה להודות בשמכם המאזינים לכל אלה שעמלו מאחורי הקלים כדי להפיק את הפרק הזה העורכת תהילה סיטון מנהלת להפקה הלה גולשטיין עורכת הסאונד הראשית שיראל שרף ועורך הסאונד אבריימי ויזל כל הסדרות והפרקים מחכים לכם באתר משפחה בכל אפליקציות הפודקאסטים ובקו הטלפון 026523820 20. השלוחה שלנו, שלוחה 22. להתראות בפרקים הבאים.