⭐לא תשכח - פרק 66: הילד מבוכנוואלד: סיפורו של ניצול השואה, ר' מיכאל אוריך | חלק א'

לא תשכח. הרב ישראל גולדו מספר את סיפורה של שואת העם היהודי. בימים בהם עם ישראל מתכנס לזיכרון בתקופה של שלושת השבועות ובפרט בתשעת הימים. ימים שבהם עם ישראל חוזר לעבר שלו ואנחנו זוכרים בעיקרון. אנחנו מעולם לא אומרים בואו נסתכל קדימה, עכשיו נחמד, נשכח מהעבר, אנחנו מצווים על זיכרון וחיים על זיכרון. במשך תקופה א קמה עמותת זיכרון בסלון והפעילה מפגשי זיכרון כבר בלמעלה מ-65 מדינות עם למעלה משני מיליון אנשים שהגיעו למפגשים הללו. כשהם הופכים להיות נחוצים בתקופה הזאת ברמה שאין כמותה. אנחנו הולכים ומתרחקים מהשואה. ניצולי השואה שיכולים לספר מכלי ראשון הולכים ומתבגרים מי יודע כמה ישארו איתנו כדי לספר בעוד עשור בעוד 20 שנה לציבור שהכי אמון על זיכרון הציבור החרדי נכנס המיזם הזה לאחרונה בשם זיכרון בבית וגם בו מתארגנים רבים לזיכרון לכינוסי לכינוסים ביתיים היופי של כינוסים ביתיים זה משהו טבעי זה לא אירוע זה לא להתכנס לאיזה הרצאה פומפוזית עם תזמורת זה באמת להכניס את הזיכרון לתוך היומיום הנער בן ה-15 שישמע היום סיפור בגיל 80 סיפור שהסיפור הוא בן 80 ויספר אותו בעזרת השם כשהוא יהיה בן 80 וככה הצלחנו לגשר על פער דורות של 150 שנה הפרויקט חשוב מאין כמותו כל מי שרוצה להרח מפגש כזה לזור מפגש כזה עם ניצול או עם דור שני הסיפור שלהם גם מאוד מאוד חשוב מוזמן לפנות לזיכרון בסלון לקבל את ההכוונה ואת העזרה ניתן לפנות גם בטלפון בכבית 3973 כדי להיות נאה דורש ונאה מקיים גם אני אישית עליתי לזיכרון בסלון בסלון חשוב אצל יהודי חשוב רב מיכאל אוריך מתרנפול שבפולין ורשה בוכנולד והיום בבני ברק רב מיכאל שלום >> צהריים טובים >> אתה מכיר טוב את המפגשים הללו של זיכרון בבית >> אני מרגיש את זה בלא כוחותיי מקלו עצמותיי לתת לתת את השירות הזה מכיוון שלפי המבחרים שלי שאני פוגש ילדים כבר שכחו שהייתה שואה ולא יודעים מה זה הייתה שואה ולא יודעים מה זה מילה שואה אז לשמור על הזיכרון הזה שהייתה שואה שלפי האומדנות פשוט מאוד נרגו בשואה כש מיליון יהודים וחורבן הבית 200,000 חורבן הבית אנחנו זוכרים היטב ואומרים קינות ואומרים עוד תפילות, אבל השואה הייתה פי כמה יותר גדול מהחורבן של הבית. ועד היום כמעט וכבר לא זוכרים בכלל את הנושא הזה של ה של ה אני דומני יש כאלה בציבור שישמעו את זה וישר יקפצו יגידו חורבן הבית זה חורבן בית אלוקינו וכמובן שזה מרכז האבל מבחינת מספר הנרצחים בפשטות זהכן כמו שכבודו אומר שהרציחות בשוה היו גדולות בהרבה אבל גם בשואה סוג של חורבן בית זה לא רק המספר זה גם קהילות ישראל עולם תורה שנעלם עולם ערכים ענק שנעלם וזה ממש קרוב אלינו ואכן אנשים מתחילים לשכוח אני יודע שאתה מאוד מאוד חדור בשליחות הזאת של חייבים לספר למה כל כך בוער לך שהדור הבא ידע מה שעברתם >> מכיוון שלולי לדעת מה קורה עם ישראל שזה לא רחוק כמה יום ממה שהיה ואנחנו צריכים להיות תמיד עירים לנושא הזה בכדי לשמר את עם ישראל זה לא בשביל תענוגות או לא בשביל שידעו שהיה סיפור כזה כזה, אלא בכדי שאנחנו נוכל לדעת ולשמור את עצמנו מפני תופעות כאלה. >> א מאוד מעניין אותי אם תצליח לחזור לסיטואציה כשהייתם שם, כשאתם נמצאים בבוכנבל, כשסגורים בגטו ורשה, יש כבר יהודים שאומרים מי שנשאר שיספר לדורות הבאים. זה היה חשוב לנרצחים, היה חשוב ליהודים בשואה שיזכרו את הסיפור שלהם? להגיד את האמת לא מכוון שכל אחד חשב על הפרוסת לחם שלו מה יהיה למחר יהיה לו מה לאכול או לא יהיה לו מה לאכול יהיה לו בגד או יהיה לו נכ נייר עיתון להכניס לתוך הנעליים שיוכל ללכת למחרת לעבודה או לרדוף אחרי איזה אוכל או משהו אז זה לא היה בראש שלנו בזמנו חשבנו רק איך לשרוד עוד יום עוד יום וכל יום שעבר ולא מתנו מרעה ולא מתנו מבני הנאצים זה היה עסק כביר >> והמלחמה מסתיימת מתי אנשים מתחילים לאסוף את עצמם ואומרים צריכים לחזור לחיים צריכים להקים צריכים לבנות צריכים להתנהר >> אז עכשיו הנושא הזה איך אנחנו חוזרים לחיים זה לא דבר פשוט מאוד בזמנו הקימו שמונה בתי אבות לאנשים שלקו בשכלם בפרדסיה מכיוון שלא כל אחד שרט ם עם שכל להמשיך מה הוא עושה הלאה? וואזלי >> אני אני מופטע מהנתון כי הרבה זמן ואלה ששומים אותי קבוע יודעים שאני תמיד אומר בדרך ארץ שאני יודע שלא כולם יצאו שפועים בדעתם אבל מפני כבודם של הניצולים אין סטטיסטיקות אין מספרים על הנושא הזה אז אתה יודע על כאלה שבעצם יצאו מהשואה למוסד סגור עשרות אני יודע זה היה שמונה בתי אבות לניצולי שואהלו שלא השכל שלהם עבד זאת אומרת בתי אבות לא בגלל גיל אלא בגלל >> לא בגלל גיל כולם היו צעירים אז בזמנו >> וואי >> ודבר שני הרבה התאבדודיות גם היו >> לא מספרים לא מדברים >> א אף אחד מכם לא הלך לפסיכולוג אחרי השואה מה שהיוםזה זה מה שהיום כן >> וממתי אתם כמו עומדים על הרגליים ואומרים וואי חייבים כן לחזור לעבר וכן לספר הלאה >> ברגע שרואים שהעסק עסק הזה הולך ומתמעט. מה שיותר אנשים לא יודעים ולא לא רוצים לדעת ולא רוצים לשמוע. אז זה מדרבן לתת את זה שאנחנו לא עשינו את זה בחינם. ממשפחתי נהרגו ומתו ומתו בצורה טבעית ולא טבעית. בזמן המלחמה 183. אני נשארתי יתום מגיל שמונה. >> וואי 183. זאת אומרת הורים אחים אחיות >> דודים דודות >> דודים דודות זה היו משפחות גדולות בזמנו לא משפחות קטנות אם הלכו שש מיליון סימן שהיה הרבה >> כן ואתה נשארת כדי לספר אז בהתחלה רוצים כמו כנראה להתעלם מהעבר ולרוץ קדימה ובאותה תקופה אף אחד גם בארץ גם לא מתעניינים כל כך בסיפור אנשים לא מאמינים אנשים אפילו מסתכלים בזלזול על הניצולים זה נכון >> אכן נכון כשהגענו לארץ אז התביישנו להגיד שאנחנו ניצורי שואה אמרו עלינו שאנחנו סבונים שעשו מאיתנו סבונים ולא עשינו כלום >> כן אתה זוכר סיטואציה כזאת אתה מגיע לכאן בעצם אתה לפני גיל 15 >> לפני בר מצווה בגיל 12 שח >> אז אז אתה נמצא בבית ספר ו >> אני נמצא אני למזלי נפלתי לבני ברק אני 80 שנה בבני ברק ואני כמו שאומרים כל הזמן נשמרתי לא לספר שאני ניצול שואה מכיוון שאחרת היו צוחקים מאיתנו שאנחנו כאילו נתנו את עצמנו שיורידו אותנו אבל הם לא מבינים מה זה בן אדם אין לו מה לאכול ואין לו אין לו משפחה ואין לו כלום שזה לא ספון אלא אלא הוא מוצל מאש ואפשר בהחלט להגיד גיבור זאת אומרת בכל תחום בכל מידה בכל >> כן ואז ועוברות שנים אז גם אתם כמו אומרים חייבים לשמר את הזיכרון ומבחינת הציבור. היום אתם רואים אצל הציבור יותר נכונות לשמוע ורצון לשמוע? >> לא, >> עדיין לא. >> עדיין לא. יש בודדים שמעוניינים. אני כבר כ-20 שנה הולך לזיכרון בסלון בכל מיני מקומות. אז אני רואה לפי השאלות אני רואה. זאת אומרת אם אנשים שומעים והולכים הביתה ולא שואלים שאלות שמל זה לא מעניין אותם כי יוצא להם אווזן אחד לאוזן השנייה. אם יש שאלות ושאלות רציניות אז אני רואה שאנשים באמת מתעניינים אבל זה פעם כן פעם לא מה הכי חשוב שידוע לשואה זאת אומרת הפרטים הרי הם אין ספור מה הכי איזה מידע הכי חשוב >> המידע הכי חשוב להגיד לא מה שהיה בשואה אלא מה שהניצולים אחרי השואה עברו ומה שאיך הם הצליחו לגדל משפחות ואיך שהם הצליחו להיות בני אדם נורמלים לעבוד ולהיות בעם ישראל ללמוד ולקבל את כל מה שאפשר רק לעשות בכדי להמשיך הלאה את החיים אלו הגיבורים האמיתיים >> זה הסיפור הזה אותי זה מפעים כל פעם מחדש כי באמת כמו שאתה אומר אתה ילד בן 12 יתו 100 הזיכרון האחרון שלך מחיים נורמלים זה מגיל 6 וחצי בערך זאת אומרת שמעולם לא היית לא בבית ספר לא בחיידר המלחמה התחילה כשעוד כל זה עוד לא היה איך אחרי כל זה אתה לבד ארבע ערבה ומחליט לא רק לחזור לחיים, לחזור לחיים רוחניים, לחיים תורניים, להתחיל לבנות הכל מחדש, להקים משפחה. מה היה הנוסטלגיה מהבית? צבאה של ההורים, מה נותן את הכוח? >> זה נקודה מאוד חשובה שאני אומר את זה בכל ההרצאה. גם כן. לי אמא שלי, זכרונה לברכה, כתבה פתק מי אני מגיל שש, כן? >> וואי, >> מי אני ומה אני ואיפה גרנו? בכתובת ואם תנצל אי פעם תעשה משהו טוב ליהודים. אתה מקיים כצבא של אמא? >> אני מקיים כבר 40 שנה. אני מתנדב עד היום לעזור לניצורי שואה בזכויות. מכיוון שאנחנו יודעים מה שאתה לא יודע סימן שלא מגיע לך. ואני עושה את זה בהתנדבות מלאה. גם ההרצאות הם בהתנדבות מלאה. אני לא עושה ביזנס עם השואה. א כשהיא אם כשתה בן שש זאת אומרת השנה הראשונה של המלחמה עוד לפני שנסגר הגטו וכבר אמא אומרת אם תינצל כבר מבינים שזה סיפור שיגמר רע >> לא בדיוק בזה צריכות הזה עד שנכנס לגטו לקח חודשיים ואחרי כן עד שהתמקמנו >> רגע אז אולי אנחנו צריכים לחזור לסיפור לפי סדר אבל גטו ורשה נסגר שנה אחרי תחילת המלחמה >> כן לא אני תכוון להגיד העבירו את תושבי העיר אל הגטו שנה אחרי פרוץ המלחמה מה >> בגלות שנה זה היה פחות הם הכנסו הכרזות של תוך 30 יום ואחרי זה הריחו את זהכן כן ואז אתם עוברים לגט שוב כשהמלחמה מתחילה אתה בגט אתה בגברשה גר בורשה >> ההורים שלי גרו בורשה שניהם חיפשו עבודה בפטרנופול אין עבודה >> אז הגיעו לורשה אמא שלי הייתה רוקחת ואבא של היה מהנדס >> אז זה הם חיפשו מקום עבודה ופתאום המלחמה פרצה עד המלחמה היינו >> מסודרים כמו שאומרים א איזה איזה איזה חיים יש לך לפני המלחמה? מה אתה זוכר? היית בגן? היית ב >> התחלתי להיות בגן. זה הכל. >> נכנסת לגן אבל לא הספקתי שום דבר. לא >> את אותו ראשון >> ללמוד התחלתי בשוויץ כשהייתי בן 11 >> לכתוב ולקרוא. >> בעצם במהלך המלחמה לא ידעת בעצם קרו טוב? לא רק שלא ידעתי קרך טוב גם לא לא היה לי עם מי כמו שאומרים לשחק ולעשות כלום שום דבר לא הייתי סגור בבית וזהו וההורים הלכו לעבודה חזרו עם הפרוסת לחם זה היה הנחמה >> אומרים שהילדים בשואה גדלו מאוד מהר אז נכנסת לשואה בגיל שש אבל בגטו כנראה די מהר כבר החושים מתחדדים וכאילו >> היו צריכים לדעת שברגע שאני אצל הגויה שאני לא יהודי חוץ מזה בהתחלה הייתי יהודי ואחרי באמצע לא הייתי יהודי אחרי זה בסוף הייתי גם כן יהודי >> בבוכנולד >> בבוכנד כשהשתחררנו >> כן >> גם סיפור שלם אנחנו נדבר >> כן אה אז מה מה אתה זוכר הראשון בספטמבר היום הזה שאמור אמורה בעצם להתחיל שנת הלימודים אולי הייתה אמור לעלות לכיתה א' או להיכנס לגן והגן אתה זוכר את היום הזה שבו >> אמרו לודים ללכת לגטו לא גן לילדים ילדים לא שום דבר לא >> מי שלא היה לו איפה אצל מי להיות לא היה לו מה לאכול ולא היה איפה לישון כיוון ש בכל ורשה גרו כ-300,000 יהודים האזור של ה גטו הכיל במקומות ל3,000 זאת אומרת אנחנו פי 10 הכפלנו למטבח אחד לשירותים אחת זה לא כמו היום יש שתיים שלושה שירותים >> כן >> ה צריכים 30 איש תתאר לך את החיים בוזבעים האלה. איך אפשר לחיות בצורה כזו אחרי שאתה חיית בחיים נורמלים? ומה מה הפעם הראשונה שאתה זוכר א השגזתה פה? מאיזה זיכרון ראשון יש לך לפגוש חייל נאצי על אופנוע או בכיכר או בשילוח? עצם הרעש ששמעת שיש אופנוע בגטו לא נשו מכוניות לא היה מקום למכוניות זה הספיק לך להרעיד את הגוף >> וזה אתה זוכר מגיל מאוד מאוד צעיר >> כן >> ואיך ילד חי בגטו זה חלומות ביאותטים או שבמשך היום משחקים בובות צמרטותים >> עושים דברים שלא קונים רק עושים אותם מכל מיני צצויים מכל מיני דברים למשל אמא שלי קנתה אה חומר ששמים באש וזה נהיה מים ואז עשינו פיגורות כל מיני ויצקנו לתוכו זה היה משחקים של ילדים לא קנויים ולא עשויים >> וקושי זה היה דבר כזה >> ואתה עוד קטן כנראה שאתה עוד לא מבין שזה מדאיג שזה מטריד שזה מסוכן או שאתה כבר כן קולט ש >> הסבירו לי והסבירו לי בטוב כמו שאומרים בלי לקבל אוכל כמה שצריך ומה שאני רוצה ולשחק מה שאני רוצה ואיפה שאני רוצה זה הספיק לדעת שהמצב הוא לא הכי זוהר שיכול להיות. >> אה עכשיו רק שתדעו דבר חשוב מאוד. אנחנו היום סופרים 80 שנה לאחרי השואה. >> כן >> וחגיגות ועניינים. כן אני הייתי מוזמן בוקר ואת לא היה טיסות. לא משנה אני אישית השואה היום. >> וואי למה? >> לא שאני סופר 80 שנה. >> כן. מי שעבר את השואה באמת, אני לא מדבר על חצי שנה שהיו כן, שזה גם כן אסון גדול מאוד מי שהיה בהונגריה או בצ'כיה או בסלובקיה, בכל מיני מקומות, הם במשך חצי שנה סבלו כמו שאנחנו סבלנו משך חמש שנים אבל מי שעבר באמת את השואה כמוני, חמש שנים כל האפשרויות שקיימות >> כן >> זה החל מגטו ושך התקופה בבין 42 עד 45 שהייתי אצל נוצרית בתור נוצרי >> כן >> אתה לא יכול לשכוח איפה שאתה נוגע ומה שאתה נוגע זה שואה בדיוק מה שהיה אז זה לא אחד ששמע סיפור אם קרה היסטוריה או שהיה בזיכרון בסלון זה כלום אני מדבר על דברים רציניים לחיות חמש שנים ואחר כך כל דבר מזכיר לך את השואה לא שזה 80 שנה אחרי אתה בשואה וזה אנשים לא מבינים מי שניצול שואה הוא לא חיסל את עצמו הוא בשואה היום >> אני חייב לומר יש אנשים שרק שומעים אותנו אבל לא רואים אותך וחושבים שמדובר באדם מדוכה אני חייב לספר שאתה נראה מלא מצב רוח והספר שכתבת על השואה קראת לו חצי המלאה מצד אחד אתה מתאר חיי סיוט של 80 שנה ומצד שני אתה מלא חיות ושמחת חיים >> צריך ברגע שהשתחררתי והתחלתי כמו שאומרים לחיות חיים יהודיים כיוון שאני לא הייתי יהודי באמת זאת אומרת אני הייתי נוצרי >> כביכול כן >> כביכולכן >> אבל מה היה לי פתק שאני יהודי ואם תנצל אי פעם תעשה משהו טוב אז אני שואב כל הזמן לעשות משהו טוב >> כולל להיות במצב רוח טוב ולהשפיע טוב >> מה זה יתן אם אני אהיה מעוצבן כל החיים ואוני לא נהנה שירית חיי כמו שאומרים ממשך התקופה מ אז שהייתי בן 11 עד עד לא יודע עד מתי >> יש ניצולים שאמרו לי אני עוד חולם על זה כל לילה אני אני לא מסוגל לדבר זה אחרי זה מציף אותי יש >> זה הכל אמת >> יש לי גם אני לפעמים מדבר בלילה סיוטים כן >> ככה >> כן אבל אני יודע שאני צריך לעזור בבוקר לאנשים לקבל את זכויותם כן אז אני שוכח מהכל אוכל אורך בוקר הולך דף היומי קדימה ועזרה לאנשים כו שאף אחד לא מקבל מה שמגיע לו תיקח כל אחד שהוא ניצול שואה תמיד חסר איזה פרט בשביל שיקבל את כל מה שמגיע לו >> זה זה באמת נושא מאוד א לכאורה כל העולם מדבר עליכם אתם נשארתם היום יחסית היו 10 11 מי היו 11 מיליון יהודים באירופה והיום נותרו 120 א000 ניצולים היו אמורים כולם לרפד את 120 איפה יש 120 >> אגיד כן בונח המאוד מאוד רחב כולל ניצולים ממרוקו וטוניסירק >> אולי הוסיפו יש שם 35 ניצולים אמיתיים >> 35,000 ניצולים אמיתיים היו אומרים כולם היו אומרים כולם לצאת אתכם על כפיים ומצד שני שומעים על ניצולי שואה שחיים בחרפת רעב >> נכון >> אנשים אני לא קיבלתי ירושה לא אני מדבר עוד ניצולי שואה לא קיבלו כלום היו צריכים להתחיל הכל מחדש. זאת אומרת אם יש לו דירה זה לא אומר שהוא כבר עשיר. אי אפשר לאכול את הדירה צריך לאכול לחם וזה צריך לקבל כסף. >> ואם אנחנו דופקים אותנו על ימין ועל שמאל נותנים לא מעלים בתוספת יוקף מי יודע כמה זמן אז אנחנו מדוקאים מזה. היה בהתחלה כשהתחילו לדבר בהתחלה לקבל כספים ושילומים אז היה ויכוח מר בארץ א אתה היה לך איזשהו צד אז בוויכוח הייתה לך >> כן הצד הנכון והאמיתי אז בגין מתעקש זה היה סתם זה לא נקרא כפרה עבור הכסף הרבנים שלנו פסקו לקחת הרב אלשתים ואחרים כן שאנשים התלפטו מכיוון שזה זה עזר לא באופן פרטי גם אלא גם בצורה ממלאכתית ממשלתית שזכינו לקנות נשק וזכינו לעשות את המדינה כמו שאומרים למרות למרות שראינו בלי כלום >> אז א אתה אומר שהכפרה זה לא את הכסף הם חייבים אז שיביאו ונשתמש בזה לדברים טובים >> בדיוק >> ואתה ממשיך לדאוג לזה עד אני דואג כל הזמן לדברים האלו גם כן בגדי שלא יסדרו אותנו אני לא רוצה להגיד מילה אחרת >> ועד היום כן מסדרים אותם אותנו אין תוספת יוקר ואין כלום ומקבלים את ה-50 על כל אחוז 50 ש₪ ומשהו זאת אומרת אם בן אדם יש לו א נגיד א 50% זה 2500 ש₪ >> עכשיו אתה מדבר על אנשים לא צעירים יש אנשים נניח בגיל 90 שלראשונה אתה מצליח להביא להם איזשהו תשלום על הנוראות שהם חו >> אכן נכון כן יש אנשים שלא ידעו שאפשר לקבל >> דבר גדול אני אחזור לעניינינו. אנחנו בתשעת הימים ואנשים רוצים לשמוע. לפחות אלה שמקשיבים לנו זה כאלה שרוצים לשמוע. א כולם היו רוצים לפגוש אותך. אני מניח שלא כולם יכולים טכנית. מה היית אומר להם לעשות? >> דבר ראשון לבדוק אם הם מקבלים את כל הסכויות שלהם. >> אה אוקיי. זה ואו או הסובבים אותם אם יש להם ניצורי שמשפחה אפשר להיות. אם אנחנו מדברים על בני ברק. אני יושב באגודה למען הזקן כל יום שלישי מ בבוקר עד 11 בצהריים >> ואני מייעץ אני לא מטפל אני מייעץ יש איתי בעזרה פעם בחודש גברת אנה שהיא שייכת לאוצר שמשלם את הפיצויים עבור אלו שהיו בגטועים או במקומות אחרים >> והיא יש להנליין זה נקרא ישירות קשר לי אין אונליין אני צריך דרך הדואר >> אז יותר טוב שבאים ואם שאומרים מה יש לי מה אין לי מה מגיע לי >> אני בעצמי לא ידעתי דבר שמגיע לי אני גם התייעצתי אני לא מתבייש >> למרות שאני כבר 25 שנה בנושא הזה >> כן >> כמו שאומרים דואג שאנשים יבדקו הכל עם מקבלים אז אני זה דבר אחד דבר שני לקבל דברים אם שומעים דברים טובים שישנם עבור ניצולי שואה גם כן לא להתבייש לקחת אם יש >> כן >> ולהיות שמח אם אתה מדבר לניצולים לבני גילך אז אתה גם תקרא להם גם ללכת לספר להעיד להפיץ >> זה יותר מקצת מסובך מדברים האלה לא כל אחד מסוגל גם לדבר גם אני מעבר ל90 >> אני התחלתי מוקדם >> היום מי שבן 90 זה כבר קשה יודע אם זוכר את הכל אבל לא משנה כל אחד שיכול לעזור לזיכרון של ה ישועה טוב שיעשה >> תנסה לשכנע אותם יש כאלה שאומרים עזוב מה צריך הצעירים לא רוצים לשמוע >> ההפך בכוח שדוחפים דוחפים עד שנכנס >> ומה אתה קורא לבני הדור השני והשלישי והרביעי >> בני הדור השני יכולים להיות גם כן מכיוון שהם ראו איך שההורים שלהם לא יכולים לישון בליל שאלות ולא יכולים לאכול ומתרכזים על כל דבר זאת הם חיו משנה של הדבר שנקרא ניצול שואה לא אמיתי אבל חצי אמיתי והם יכולים גם לספר הרבה דור שני כתבו ספרים ועשו בזה דבר גדול מאוד מכוון שהדור הראשון אני בעצמי לא דיברתי עד שהילדים שלי יגדלו שלא יגדלו בצורה כזו של להיות ניצול שואה אלא להיות סבר ישראלי >> כאילו לא שלא יגדלו בטראומה אבל אחרי שהם כבר בנויים אז אתה מתחיל לספר להם >> בדיוק ככה >> כן והדור השלישי והרביעי כאלה שק >> לא יודעים כלום >> אה לא אז א >> אם לדור השני לא סיפרו אז על הבטח שלו כוונתי לומר שכל הפרויקט בעצם אנחנו פונים בפרויקט הזה ואלה שמקשיבים לנו זה כאלה שרוצים לשמוע אז הימים האלה אני חושב שכמו שודי מקדיש מה >> שיקראו ספרים על השואה לא חשוב מה שאין שמה דברים שאסורים לקרוא וליישם את זה על הילדים שלהם. >> או המשפט חשוב. מה פירוש לקרוא וליישם על הילדים? >> זאת אומרת להסביר להם כמו שאתה מספר א סיפורי >> אה ילדים קטנים >> לספר להם גם על השואה. זה לא יזיק שום דבר. >> כן. נספר סיפורי שואה לילדים >> בצורה מבוקרת. >> צריכים להמשיך לשמר את הזיכרון ולהעביר את השלשלת. ברור כשמש בצהריים. יש לנו את א את א איך קוראים לזה? נו פורים. יש לנו את חנוכה. אנחנו זוכרים בעובדות שהיה משהו לא בסדר. >> לא שזרקים אחרי הפק כאילו לא היה. אותו הדבר שואה צריך גם כן. הנה הרב וזנר והרב א ועוד כמה רבנים עשו קינות לתשעה באב. >> כן. >> הבעיה היא של המדפיסים לא הכניסו לתוך הקינות האמיתיות. אבל זה לא שמתנו. זאת אומרת שהתייחסו ברצינות לשואה ו אמרו להגיד אבל זה לא מספיק. ברגע שאף אחד איננו מהם כבר אז כבר אין מי שיגיד יקפש נייר אם יש זה חבל היו צריכים להדפיס את זה בתוכו ואז היה הכל נשאר >> טוב אני אזכיר שוב לקראת סוף הפרק כמו שאמרנו בהתחלה ה יש עדויות יש כינוסים ויש את הפרויקט של זיכרון בבית שכדאי לכל אחד אני בטוח שבסביבה שלכם יש סלון כזה יש התארגנות כזאת אם לא אז כדאי לפנות לזה זיכרון בסלון, לזיכרון בבית ולנסות לאיעזר כוכבית 3973 יעזרו לכם, יעצו לכם א יתנו את הכיוון, את המידע, את הניסיון מה לעשות לתועלת מפגש כזה באמת לדאוג כדברי רב מיכואל וכדברי רבים מהניצולים ועוד יותר רבים מאלה שלא שרדו שביקשו תזכרו אותנו ותמשיכו להעביר את הסיפור שלנו הלאה. א רב מיכואל, הפרק היה חשוב הפרק היה משמעותי. הקריאה שלך לדור הבא היא מאוד מאוד נחוצה ואני מקווה שרבים יתו לאוזן אני מבקש ממך רק רשות לעשות עוד פרק נוסף כי הקדשנו לדור הבא אבל כולם רוצים לשמוע גם את סיפור חייך לפי סדר ואת זה נעשה בפרק הבא הזנתם ללא תשכח מבית משפחה פודקאסט אני ישראל גולד בסר תודה בשם המאזינים לעורכת התוכן תהילה סיטו מנהלת ההפקה על הגולשטיין ולאורכי הסאונד והוידאו אברי מי ויזל דניאל אין והייל ויללם. כל הסדרות והפרקים מחכים לכם באתר המשפחה, בכל אפליקציות הפודקאסטים ובקו הטלפון 077 202 שלוחה 22. להתראות בפרקים הבאים. ‏am