פלא השוואת שני המניינים: 'אזכיר על המניין', פרשת במדבר עם הרב יחזקאל סופר שנת תשפ"ו

ערב טוב לכל הצופים והמאזינים של סול. אנחנו הכילנו את ספר במדבר שמכונה ספר הפיקודים בגלל שני המפקדים שראו בו במדבר שספרו את בני ישראל. כל הסיפור הזה שהקדוש ברוך הוא ציווה לספור את בני ישראל, מעורר את הפרשנים, לחשוב מה הרעיון בזה. הרי הקדוש ברוך הוא בוודאי יודע את מספרם של כל הכוכבים שבעולם בשביל החלב. הוא יודע את מספרם של כל התאים והחיידקים שיש בעולם. מה עוד צריך לספור את בני ישראל? אז בהלצה אמר מישהו שאם הקדוש ברוך הוא לא היה סופר אותנו, אף אחד לא יספור אותנו. אבל אנחנו נראה השבוע איזה נפלאות היו בנושא של הספירה גם על פי נגלה וגם על פי החסידות. התורה מתחילה בפרשת במדבר וידבר השם אל משה במדבר סיני באוהל מועד. מתי באה הפקודה למנות אותם באחד לחודש השני בשנה השני זאת אומרת א' באייר שנה שנייה כלומר שנה חודש אחרי הקמת המשכן שהיה בא' ניסן חודש אחרי זה הקדוש ברוך הוא ציווה לספור את בני ישראל לפקוד אותם והמניין הוא מבין 20 שנה ומעלה כל יוצא צבא בישראל צריכים לפגוד אותו מה הסיכום של המפקד אז באותו פרק בפסוק מ מסיים ויו כל פיקודי בני ישראל לבית אבותם 600,000 ו3 אלפים ו550 תרשמו את המספר הזה וזה היה בתאריך א' באייר אבל היה כבר מניין קודם בפרשת כיטיסא כי טיסה את ראש בני ישראל לפקודיהם ונתנו איש כופר נפשו להשם ואז אז לקחו מחצית השקל מכל אחד מיוצאי מצרים וספרו את מחציות השקלים. איפה זה כתוב? בספר שמות פרק לח. וכסף פיקודי העדה מעט כיכר ב1700 וח שק בשקל הקודש כמה זה יוצא כמה בני אדם 600 ו3550 בול אותו מספר אבל נראה מתי היה המניין הקודם. בספר שמות פרק ל פסוק טז כתוב ונתתה אותו על עבודת אוהל מועד. אומר רש"י שם למדת שנצטווה למנותם בתחילת נדות המשכן. אחר מעשה העגל מפני שנכנס בהם מגיפה אז משל לצחבה על בעליה שפסק הדבר שנפל בה אמר לה רואה בבקשה ממך מניצוני ודע כמה נותרו בהם להודיע שהיא חביבה עליו מתי היה נדבות המשכן למחרת יום הכיפורים זאת אומרת בתשרי אחרי שנה ראשונה, מיד אחרי שמשה ירד מהר סיני, כשהוא אמר להם נדבות המשכן אז היה שמה מניין השקלים ואז מנו את השקלים והגיעו לאותו מספר כמו אחרי שישה חודשים. שואל רש"י מיד ואם תאמר זה פלא איך יכול להיות ששני המניינים שמרוחקים מרחק חצי שנה בערך זה מזה יצאו ממש על הקסקס אותו מספר שאל רש"י ואם תאמר וכי אפשר ששניהם היו שבשניהם היו ישראל שווים 600,000 ו3550 בדיוק לו בשתי שנים היו זה בשנה ראשונה וזה באייר שנה שנייה ואי אפשר שלא היו בשעת מניין הראשון בני יט שלא נמנו כי מנו רק אלה שמגיל 20 ועכשיו בשנייה כשהגיעו לאייר שנה שנייה הם כבר נהיו בני 20 אז התווספו כמה וכמה אלפים. אז איך יכול להיות שזה אותו מספר? עונה רש"י תשובה מאוד מעניינת. תשובה לדבר אצל שנות אנשים בשנה אחת נמנו. אבל למניין יציאת מצרים היו שתי שנים. זאת אומרת זה שנראה לך שזה בשתי שנים שונות זה לפי הלוח של יציאת מצרים. אז היציאה הייתה בניסן שנה ראשונה, בניסן שנה שנייה נגמרה השנה והתחילה שנה שנייה אז נדמה לך שיש פה פר שנה אבל אומר שנות האנשים מנויים למניין שנות עולם המתחילים מתשרי שנות עולם מתחילים מתשרי לא מניסן נמצאו שני המניינים בשנה אחת. המניין הראשון היה בית ישראל לאחר יום כיפור והשני היה באחד באייר וזה נקרא באותה שנה. מה זאת אומרת? אבל איך זה באותה שנה? אז אני חושב שהכוונת רש"י זה כמו היום להבדיל כשעושים גיוס לצבא יש מה שנקרא שנתון באופן כללי הגיוס הוא בן 18 אבל יש פחות מ-18 יותר מ-18 אז אומרים כל מי שנולד מראשון בינואר 2021 עד רשון ראשון בינואר 22 הם נקראים אותו שנתון למרות שיש ביניהם הבדל של 11 חודש, אבל הם אותו שכבת שנה. אז רש"י אומר שמבחינת שמות האנשים שמתחילים בתישרי אז כל אלה שנולדו מתישי שנה ראשונה עד תשרי תשרי שנה שנייה נקראים באותה שנה. אז אם כך הם אותו זה הם נקראים אותו מניין ולכן יצא אותו מספר. ככה מסביר רש"י. זאת אומרת שלא יתבוספו חדשים בשנתון הזה, כי כל אלה בין שני התשרי נחשבים לשנתון אחד שהמספר שלו כפי שאמרנו. כך רש"י פותר את הבעיה. אבל יש כאן שאלה גדולה. בסדר? בני 19 שבגרו לא נחשבו לתוספת כי הם באותו שנתון אבל מה קורה עם נפטרים במשך שנה שלמה יש גם נפטרים אז היה צריך להיות שלפחות אם לא תווסף במניין לפחות שיחסר מהמניין אלה שמתו במשך החודשים הללו שואל את זה הרמבן אבל נראה מה אומר הרב הרמבן ואני טמע איך ייתכן שיהיה קהל גדול כמוהוואו ולא ימותו בו בחצי שנה למאות ואלפים היו אמורים למות אז איך זה נשאר אותו מספר והוא אומר שלפי דברי הרב הוא מתכוון לרשי עמדו כשבעה חודשים ולא מת אחד מה זה יכול להיות והוא מביא ראיה מפורשת מפסוק ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש הדם. זאת אומרת שמישהו מת סימן שהיו במדבר מקרי מוות. אז מה רש"י עושה עם המפטרים שחסרו? היה צריך להיות שינוי במספר. איך יכול להיות שבשבעה חודשים מרחק אחד מהשני יהיה אותו מספר בדיוק? הוא גם א אומר שהרעיון של רש"י שלמניין שנות האנשים זה לא לפי שנות עולם זה מתשרי אומר מה פתאום ממתי מונים לבן אדם מתי שהוא נולד כיסלב בשבט מתי היום הולדת שלו מה זה משנה שזה באותו שנתון והיו הרבה הרבה שנולדו מתשרי ועדי אייר והשלימו שנה בינתיים אז נתרבו בין שני המניינים עם רב אז איך יכול להיות שנשאר אותו מספר אז הוא אומר שני תירוצים תחילה הוא אומר תירוץ פשוט ואחר כך הוא אומר תירוץ יותר מתאים לדעתו האישית אז הוא אומר יותר נכון שנאמר שכן אר מעשה. זאת אומרת יצא ככה שמה שהיו בשעת מניין הראשון 600,3550 ומתו מהם הרבה בשבעה חודשים בנוהג שבעולם. אבל היו מצד שני בני 20 שהשלימו שנתם בתשריהם עוד לא היו בני 20 ועד שהגיע אייר הם התווספו ונכנסו למניין של בני 20 אז הפלא הוא רק שמספר המשלימים טעם בדיוק למספר המיתים אבל לפחות אין לי שאלה איפה נעלמו הנוספים ואיפה נעלמו המיתים אז הוא אומר, אם כי זה זו אחד את השני, זה שיצא אותו מספר זה באמת עיר ככה נס. ככה מסביר הרמב"ם. אבל הוא מוסיף עוד פירוש מדילי. אומר, "לפי דעתי אין השוואת המניינים האלה שאילה כלל. השאלה לא מתחילה בכלל. פה הוא מכניס מוטיב חדש לסיפור. אומר במניין הראשון נמנע שבט לוי עמהם למה כי עדיין לא נבחר השבט לוי לא היה שונה מכל שאר בני ישראל אז בתוך המספר הזה שמנינו היה כלול גם שבט לוי אבל במניין השני שהיה עכשיו במדבר בא' באייר כשהכינו ינו את המחנות והדגלים אז כבר שבט לוי לא נמנע איתם במפורש כתוב בפרשתנו אך את מטה לוי לא תפקוד ואת ראשם לא תיסע יחד עם בני ישראל והנה אותם המשלימים שנתם שנעשו בני שני המניינים בין שני המניינים נעשו בני 20 היו קרוב ל-20,000 אז יוצא שירד פה מספר של שבט לוי שהיו במערך 20 ומשהו אל ונוספו אלה שהתבגרו מגיל 19 והשלימו לשנת ה-20 ולכן היה הכיזוז הזה מאיפה אני יודע כאילו אומר הרמבן אז הוא אומר וזה דבר ברור למה כי ממה שהוא צרך לומר במניין נין שני בפרשתנו אך את מטה לוי לא תפקוד ואת ראשם לא תיסע ראיה שעד עכשיו הוא כן היה נמנע איתם במניין הראשון רק עכשיו נבחר השבט לוי ונמנע בעצמו בגלל שהוא לגיונו של מלך אז זה סוד הפר בין איך זה שלא התוסף ולא נחסר במניינים אז בוא בוא נסכם לפי שיטת הרמבן אפשר לענות או שהיה פה נס שמספר הנוספים התכז עם מספר המתבגרים שהגיעו לגיל 20 פלוס אם תוריד את מספר הנפטרים אז זה התכזז ויצא במקרה אותו מספר או שהפער בין שני המניינים נסגר בגלל ש שבט לוי עכשיו לא נמנע ואלה שהתבגרו נוספו עכשיו אז הם השלימו את המספר של שבט לבי שלא נמנע ואז יצא אותו מספר ככה טוען הרמבן שואלת השאלה למה רש"י לא תירץ כמו הרמ"בן זה לכאורה פשוטו של מקרא שבמניין הראשון שבט לוי נמנע עמהם כי הוא עוד לא היה לגיונו של מלך וזה השלים את מספר המצטרפים דבר נוסף לפי רש"י יוצא למרות שהוא לא אומר את זה במפורש אבל ככה הבין אותו גם הרמבן אם רש"י לא מתייחס לבעיית הנפטרים שהיו צריכים לחסור ור מהמספר. זאת אומרת ככה הבין אותו הרמבן שרשי סבור שבשבעת החודשים האלה לא מת אף אחד. זה חידוש גדול. אז שואל הרמבן הרי כתוב ויהיו טמאים לנפש הדם סימן שהיה במדבר מקרי מוות. אז אם כן היה צריך להיות לפי רש"י נשאר קשה. מה עם המתים? למה הם לא החסירו את המניין שיהיה פחות? כי לפי רש"י אלה שנמנו במניין הראשון זה אותם מאלה שנתווספו. זה אותו שנתון. אוקיי? אז אני מבין למה לא התווספו חדשים? כי זה אותו שנתון אבל נפטרים. היו צריכים להוריד את המספר. איך זה שנשאר אותו מספר? אז נראה לומר שלפי רש"י הלביאים לא נמנו גם במניין הראשון הם לא נמנו למה מאחר שהם לא חטאו בעגל אז הם כבר הפכו בזה להיות לגיונו של מלך עוד לפני שהטילו עליהם תפקיד של הלביאים. הוא לא סובר כמו הרמבן שבמניין, שרק במניין השני נבדלו הלביאים להיות בפני עצמם. איפה רואים את זה? מצאתי רש"י. מפורש בפרק ג המדבר פסוק יב כתוב: "והני ואני הני לקחתי את שבט לוי". אומר רש"י ואני מהיכן זכיתי בהן? מתוך בני ישראל. מסביר רש"י, פי שהייתה העבודה בבכורות, לפני חטא העגל העבודה הייתה בבכורות. הם היו הכהנים כאילו כשחטו בעגל נפסלו. והלביאים שלא עבדו עבודת הלילים נבחרו תחתיהם. משמכבר מאז הם היו לגיונו של מלך. ולכן גם במניין הראשון הם לא נמנו לפי רשי. מדוע? כי אלה שנמנו היו צריכים את זה איך שרשי עצמו אמר. יות ונפל דבר בצכוון למגפה שהייתה אחרי חטא העגל. אז הקדוש ברוך הוא מרוב חביבותם של ישראל רוצה לדעת כמה נוטרו מהצאון. אבל הם הרי לא עבדו את העגל. הם לא נזכקו לכפרה. בעדר שלהם לא נפל דבר. אז לכן הם לא נמנו. נכון. רסמית הם עוד לא מונו להבדילם. כן. אבל עצם זה שהם לא עבדו את העגל אז בהם לא הייתה מגפה אז ממילא בעדר הזה לא צריכים למנות אותם אז זאת אומרת שלפי רש"י גם במניין הראשון הלביאים לא נמנו אז לא ייתכן שהפער נסגר בגלל שפה ירדו הלביאים ונתווספו המתבגרים כמו שאומר הרמבן אז יוצא שלדעת רש"י זה דבר פלא כמו שהרמבן התפלא. זאת אומרת שרשי סובר שמאז שיצאו ממצרים לפני שנגזרה גזירת המרגלים אז לא היו מתים במדבר ואילו לא היה חטא המרגלים היה ממשיך להיות שאין במדבר מתים למה לא בגלל שהם היו אנשים בעלי חיים נצחיים. לא בגלל שהמניין עצמו הפך אותם לבני על מוות. לא פשוט ביותר. יוצאי מצרים הם בעצם היו אלה שהובטחו מהקדוש ברוך הוא להיכנס לארץ. ואז לפני שהם חטאו לא היה אמור לקחת 40 שנה. כי אם זה יקח 40 שנה אז אלה שיצאו ממצרים בני 90 צריכים להיות בני 130 שיכנסו לארץ. לא. תוך כמה זמן היו נכנסים לארץ ולא הייתה בהם מיטה בגלל שהקדוש ברוך הוא הבטיח ליוצאים מצרים את ארץ ישראל. אז עד שהם יגיעו וינחלו את ארץ ישראל וירשוה אז הם לא יכולים למות. מעניין יש פסוק בישעיהו שאומר המוציא במספר צבעם ציוות השם שיצאו ממצרים גם הכוכבים נקראים צבעם בבני ישראל ככוכבי השמיים והפסוק שמה ממשיך איש לא נער וגם בפרשת פנחס כתוב שאלה יש גמרא במסכת את בבא בטר שהארץ נתחלקה ליוצאי מצרים. זאת אומרת אפילו שבסוף הם נשארו במדבר ובאי הארץ הם נחלו את הארץ זבת חלב ודבש. אז הוא אומר הם נחלו את זה למטות אבותם. הם נחלו את זה כירושה של חלק האבות שהם היו בעצם הראשונים שירשו את הארץ. אילו לא היה החטא אז הם לא היו מתים כדי שיתקיים בהם ההבטחה שהם באים לארץ. אז לכן רש"י סובר שעד שקרה חטא המרגלים פשוט לא היה במדבר אפילו שעברו כבר שבעה חודשים. מתשרי המפקד הראשון אחרי יום כיפור עד אייר בשנה שנייה שהמפקד השני למחנות אף אחד לא מת אז לכן לא היה אמור להיות שהמיתים יחסירו את המספר ומצד שני אומר רש"י שבני 19 ומשהו שהפכו להיות בני 20 הם אותו שנתון אז הם לא הוסיפו אז נשאר אותו מספר איי מה יעשה רש"י עם השאלה של הרמ"בן שאלה חזקה אתה אומר שבתקופה הזאת לא היו מתים פסוק מפורש ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם אז כן היו מיטים פה יש דבר מפתיע סתכל בגמרא הגמרא במסכת סוכה דף כה עמוד א' מביאה את הפסוק הזה תניה והיה אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם שואלת הגמרא אותם אנשים מי היו מי הם היו אותם אנשים הטמיעים לנפש אדם מעניין האבן עזרא שואל על זה מה זאת אומרת מי אם היו אי אפשר שיהיה מחנה ישראל גדול ולא יבטו בו מעתים כל יום. אז מה בעצם הגמרא שואלת מי היו? מה זה משנה מי היו? מת מישהו? חסר מתים. הגמרא אבל לא מתייחסת ככה. בואו נראה מה הגמרא עונה. מי הם היו. אז יש בזה שלוש שיטות. שיטה אחת אומרת רבי יוסי הגלילי. נושאי ארונו של יוסף היו. ואהרון מת שנוסים אותו אז ניים טמעים רבי עקיבא אומר לא משאל ואלצפן היו שהיו עוסקים בן אדם ואביו שהוא שהם מתו ביום השמיני להקמת המשכן שזה א' בניסן אז הם היו תמאמת רבי יצחק אומר דעה שלישית לא אם נושא ארונו של יוסף היו כבר היו יכולים להיטהר היו מניחים את אהרונו של יוסף הרי הם לא אמורים לקבור אותו הם יקברו אותו רק שיכנסו לארץ במילא סוחבים אותו יכלו לשים אותו באיזה אוהל ולחכות שבוע ולהיטהר אם מישאל ואלצפן היו גם אומר היו יכולים להטאר מא' בניסן עד א' באייר יש להם זמן להטהר אלא מה אומר רבי יצחק? אוסקין באמת מצווה היום שחל שביעי שלהם להיות בערב פסח. זאת אומרת הם לא בחרו מתי המת מצווה הזה ימות. הוא מת במצב כזה קרוב שהשביעי יום השביעי שלהם חל בערב פסח. הם לא יכלו לעשות את הפסח. אז רש"י אומר הפסוק אומר ולא יכלו לעשות הפסר ביום ההוא אומרת הגמרא משמע שלמחר כן היו יכולים לעשות אבל מחר היה כבר מאוחר אז בהם מדובר לכאורה אני אשאלת השאלה גם המלבים מדבר על זה והתירתמימה מדבר על זה מה זה החקירה הזאת מי היו אלה אנשים חסרים מתים כמו ששואל האבן עזרא על כורחנו נצטרך לפרש את השאלת הגמרא כך הפלא היה מי היו אותם אנשים שכל כך נוגע להם זה שהם לא יכולים לעשות את הפסח עד שהם באו בתלונה עד משה רבנו הגיעו למה ניגור כי אנשים רגילים בסדר הם טמעים טמעים מה נעשה לא יכולים לעשות פסח אם הם כאלה אנשים שכל כך אכפת להם והם באו בתרוניה למשה רבינו והקדוש ברוך הוא נ בטח הם היו אנשי מעלה מיוחדים לכן היא שואלת את זה אז היא ניסתה להגיד שזה נושא ארונו של יוסף ודאי היו אנשים חשובים ליצפן מישאל אבל בסוף היא אומר אומרת לא אלה לא יכול להיות כי היה להם זמן להטהר אלא מת מצווה מה ההגדרה של מת מצווה מת מצווה זה מי שאין לו קרובים וכי יש לך אדם בישראל שאין לו קרובים אלא חייבים לומר שמדובר באחד שהיה גר יצאו ממצרים הרי גרים גר אין לו קרובים אז היו אנשים יקרים שלמרות שהם לא קרובי המת הם הלכו להתמ לו כדי לקבור אותו והם באו ושאלו שואל השאלה למה צריך מת מצווה סתם מתים מישהו מת אז עד מאותו מקום שהרמבם שאל על רש"י איך אתה אומר שלא היו מתים הנה מפורש כתוב היו טמאים נפש אדם אתה רואה כמה הגמרא מתלבטת מי זה היה המת הזה אז זה יכול להיות או יוסף שכבר מת במצרים או נדב ואביו שמת מיטה לא טבעית בתור עונש אוי זה מת מצווה גר אבל מבני ישראל אף אחד לא מתפק את מה שרשי אומר ולמה לא מת כי הם אמורים להיכנס לארץ ולנחול אותה בגלל הסיבה הזאת נאלץ רש"י לא להשתמש בתירוץ של הרמ"בן והוא היה צריך לדחוק שזה באמת דחוק להגיד את זה שהם בני אותו שנתון אז ממילא אלה שהתבגרו שהיו קרובים ל20 והתבגרו זה לא נקרא שהתווספו כי הם שייכים לאותו שנתון אז הסברנו את התירוץ של רש"י על פלא השוואת שני המניינים. עכשיו יש שאלה יותר גדולה. אם ככה, אם אותם שנמנו במניין הראשון לפי רש"י, הם אותם אלה שבמניין השני, אותו שנתון, שואל המלבים, אז מה הייתה התועלת בכלל במניין השני? הרי אף אחד לא מת לפי רש"י ואף אחד גם לא נוסף כי הם באותו שנתון. אז אם כך ידוע מראש שהמניין של אייר בשנה שנייה הסכום שלו יהיה שווה למניין של תשרי בשנה ראשונה אז בשביל מה סתם הקדוש ברוך הוא אמר למנות אותם כבר מנו אותם פעם אחת והמלבי מבאר פה ביאור שהוא ממש חסידי אז הוא אומר שהמניין השני שבראש ספר במדבר מטרתו לא הייתה בשביל לספק לנו את מספר יוצאי הצבא. במניין הראשון המטרה הייתה לספק את המספר גם מבחינת כמה נשארו בעדר אחרי המגפה וגם מבחינת שהם יוצאי צבא ציב השם צריך לדעת כמה יש בעם מפקד של העם אבל המניין השני עכשיו כשהולכים להכיר את המחנות והדגלים הוא היה מניין נעלה בחשיבותו הרבה יותר לא רק ספירה מתמטית במ א' הציווי למנותם בא בהקשר לסיום בניית אוהל מועד התכלית של המניין הייתה לדגלים ולמחנות שכינה שהשכינה שורה במחנות האלה כשיש יש כזה מספר מתאים של בני ישראל שתשרה בהם השכינה. דבר נוסף הוא מוסיף, כל אחד מהנפקדים עבר אישית בפני הנשיאים ומישה וארון צדיק הדור. המניין הראשון ישבו גבאי צדקה פוקדים ואספו מחציות השקל ספרו אותם העבירו למישה ואהרון כך וכך שקלים יש כך וכך ודים בני ישראל נמצאים במדבר עכשיו מושה ואהרון והניסים עוברים מאוהל לאוהל וסופרים כל אחד כל אחד אישי תתייצב בפני הצדיקים הוא אומר והם נפקדו לא רק בספירת שקלים אלא למשפחויסום ולבית אבותם אומר רשי הם הביאו ספרי יוחסין עמהם במספר שאמות לא רק מספר כמה אנשים איך קוראים לך אז זאת אומרת זה ממש אזכירלה על אסקיר על המינין הם עמדו בפני צדיק אדום וכל אחד בשמו ושם אבותיו זה היה משהו שבשביל השראת השכינה אז אומנם לא היה כאן תוספת במידע של סכום המספרים בכל זאת היו צריכים את המניין הזה בשביל השראת השכינה ובשביל ההיפגדות שלהם בפני צדיקי הדור והרמבן אומר את זה גם כן לפני המלביד. בואו נראה מה אומר הרמבן. ועוד אומר את זה בפסוק מ בפרשתנו. כי הבא לפני אב הנביאים ואחיו קדוש השם הוא נודע אליהם בשמו. אז יהיה לו הדבר זכות חיים. כי בא בסוד העם ובכתב בני ישראל וזכות הרבים במספרם שימנו לפני משה ואהרון כי ישימו עליהם אינם לטובה יבקשו עליהם רחמים השם אלוקי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים ולא ימעיט מספר והשקלים כופר על נפשותיכם רואה בזה עניין רוכני של אסקיר על המינין. זה הסברנו את ההבדל הטכני בין שני המניינים אבל אנחנו חוזרים לשאלת הפתיחה בשביל מה בכלל הקדוש ברוך הוא ציווה למנות אותה. אם זה היה בא מיוזמת משה הייתי אומר זה דבר טבעי בכל עם ראשי העם צריכים לפקוד מפקד של הצבא לדעת כמה אנשים יש תחתם סדר צריך להיות סדר אבל הקדוש ברוך הוא אומר כאילו הוא מעוניין לדעת את המספר שלהם בפרט איך שרשי אומר שהרועה רוצה לידע מניין הנותרות אחי הקדוש ברוך הוא לא יודע מה מספר בני ישראל גם לפני המגפה וגם אחרי המגפה ובכל רגע נתון. אז יש בזה שיחה של הרבי שהוא מביא בשם השל הקדוש פירוש מאוד מיוחד שמחבר ניגלה ופנימיוס. יש דין בניגלה בהלכות תערובת שכאשר דבר איסור איסור נופל לתוך תבשיל של היתר אז אם יש 60 כנגדו האיסור בטל בוטל ב60 כי הרוב של 60 גורם שהמעט איסור כאילו אינו מתבטל. בא השלב ומעביר את זה מהמטבח להיסטוריה האנושית. אומר, בני ישראל הם כבסה אחת בין 70 זאבים, לא 60, 70 זאבים. אז שיהיהודי נמצא בין הגויים והגויים הם הרוב הגדול, אז הוא עלול להתבטל. להתכווץ מולם, להיבל ולהתמ בתוכם ולהיות כמותם ואז תהיה התבוללות. מה עושים שזה לא יקרה? אומר השאלה הקדוש, יש דין בהלכות תערובת שישנם ייסורים כאלה שלא בתילים ב60 ואפילו לא ב1000. למשל דבר שבמניין אינו בטל. מה ההגדרה דבר שבמנין? יש דברים שקונים במשקל. אדם לא קונה 20 זיתים אומר תביא לי קילו זיתים. אז אם זית אחד של אורלה נפל בתוך חבית מלאה זיתים אז הוא בוטל ושישים. מה יהיה? אבל דבר שבמניין כמו למשל ביצים. לא קונים קילו ביצים. תביא לייש 10 ביצים 20 ביצים. זה מראה שכל ביצה יש לך שיוט. אז אם נפלה ביצה טמאה בין הרבה ביצים ולא ניכר עד שלא תמצא את הביצה הטמאה לא בטלה כל הביצים אסורות זאת אומרת דבר שבמניין זה מוכיח עליו שהוא דובר חושוב ולכן הוא לא מתבטל אומר השלב במתק שפתיו שודי הפך להיות דובר שבמניון הקדוש ברוך הוא סופר כל יהודי אז הוא הופך להיות דובר שבמיניון אז גם אם הוא ייפול בשיקאגו בהולנד בין מאות גויים הוא לא יתבטל בין כל האומות בין 60 האומות הוא לא תבטל בין הש0 זעיבים והוא יחזיק מעמד וישאר ביהדותו זאת אומרת זה התרומה כאילו הקדוש ברוך הוא ספר אותם לא בשביל לדעת את הסכום שלהם אלא בשביל להפוך אותם לדוב חושו שאפילו האומות יראו וירגישו שהקדוש ברוך הוא אצלו זה לא קבוצה זה כל יהודי אחד חשוב זה נותן להם שיבס לא להתבטל וורט של השלוש שהרבי מביא את זה אני רוצה לסיים בסיפור מיס סויו פעם נפגשתי עם חבר יהודי תלמיד חוכם ומפעם לפעם נהגתי להגיד לו שיחות של הרבי כי הוא לא מהנש הוא מהציבור הליטאי אבל הוא אדם לא אין לו אנטי ו כל פעם אומר לו איזה ורט יפה של הרבי והוא מתלהב יום אחד אני אומר לו אתה עבור את הזה למה הקדוש ברוך הוא היה צריך לספור את בני ישראל אני אומר לו בשם השלו ש כדי שפכו להיות דובר שבמיניון ודובר שבמיניון לא בטל חיכיתי שהוא יתפעל מזה כי זה פורט מאוד יפה החיבור של נגלה הפנימיות אני רואה שהוא אדיש אומר לו מה הוורט לא נראה לך אז אומר אני מתפלא לשלו אם זאת הסיבה לא צריך בשביל זה לספור אותה יש עוד הגדרות של דבר שלא בטל אפילו ב1000 מה ביריה ביריה שלמה נמלה נפלה לתוך סיר של צ'ולנט של 100 קילות צ'ולנט עד שלא תמצא את הנמלה ותוציא אותה כל הסיר אסור זה דין מעניין. אם נפל שם אפילו חצי קילו חזיר, אבל אי אפשר להכיר אותו בין כל החתיכות, אז הוא בטל. חצי קילו חזיר הוא חתיכה, הוא לא בריה, אז אין לו חשיבות רק של כמות. אין לו איכות, אז הוא מתבטל בכמות. אבל ביריה, שזה אורגניזם שלם, אז אפילו אם היא קטנה ביותר, לא היבוטל. אז הוא שואל מה זאת אומרת כל יהודי הוא הרי מינימום ביריה? לא לא כמו נמלה לפחות. כל יהודי הוא ביריה אז בתור ביריה הוא לא יכול להתבטל בין האומות אז למה צריכים לספור אותו? התלפתי מהשאלה שלו וחלשה דעתי איך לא חשבתי? איזה שאלה באמת פשוטה ביותר והיה מתאים גם שהרבי בהערה יגיד אף על פי שדובר ביריו לא יבטל למדתי את זה כל כך הרבה פעמים את השיחה הזאת אף אחד לא שאל אותי שאלה כזאת ובא זה ומיד שואל את זה אז נפל ברעיוני שכנראה שאלה כזאת לא יכולה להישאל במוח של חסיד וזאת למה? אז עניתי לו, תראה, ההבדל בינינו אתה חונחת שכל יהודי הוא בירי בפני עצמה. מה עם גדוי לישראל? הרב הם ביריז גדולות ואתה ביריה פצפונה. זאת אומרת אתה מכיר בקטנותך אבל אתה כשלצמך דובר שולם. קטן אבל ביריה שלמה. אנחנו התחננו על פי הארי זל. עם ישראל ככלל הוא הבריה השלמה. הוא הגוף הגדול שבני בכורי ישראל. בני ח והבני הזה יש 60 ריבוי תאים ואיברים ויש ראש בני ישראל. הרבי של הדור, המושה רבינו שבדור וכל עם ישראל ביחד עכשיו באמת ביריה. אז מעניין כל עם ישראל ככלל לא צריכים לספור אותו הוא לעולם לא יתבטל. לנצח הוא יהיה כמה שיבואו עליו. כלי יוצר עלייך לא יצלח. כל הבעיה הייתה יהודי בודד. שלפי ההסבר הזה של הארי זל יהודי בודד אינו אלא תא אחד קטן. הוא רק איבר קטן מתוך הגוף הגדול של כלל ישראל. ובתור איבר הוא לא בריה. אז הוא עלול תבטל. כדי שהוא לא יתבטל צריך שיהיה מניין שהקדוש ברוך הוא סופר אותו והוא עומד מול צדיק הדור ומזכיר את עצמו הוא בני ביתו וכאשר הצדיק מזכיר אותו אזכיר על המיניון אז הוא הופך להיות דובר חושוב ואפילו אם הוא יוצא לשליחוס והוא נמצא שם לבד בשכונה שרחוקה מאידישקת והסביבה על פי טבע מורה להשפיע כמו שהרמב"ם אומר האדם הוא חברתי בטבעו מדיני מטבעו והחברה אמורה להשפיע עליו אבל אם הוא קיבל את התוקף של המינין של הספירה אז זה עושה שהוא לא יתבטל והוא יכין את עצמו לקבלת התורה שגם זה על ידי ספירה של הימים וגם הספירה של הימים מראה שכל יום יש לו אותו ערך בין אם זה פסח או חולמד או ראש חודש או שבת או יום רביעי רגיל כל יום אותו ערך של עבודת השם גם ודי לא משנה אם הוא גודלתור אם הוא תלמיד חוכמה האורץ אם הוא עם כיפה כזאת כיפה כל יהודי שווה אחד משה רבנו לא שווה יותר מאחד ויהודי הכי פשוט לא שווה פחות מאחד כי אנחנו סופרים את עצם הנשמה היהודית ששם זה איכות אין גדול ואין קטן. ונסיים שלפי זה הרבי מסביר דבר יפה למה ספרו רק מבן 20 שנה ומעלה. אם רוצים לתת ליהודי את התוקף שהוא לא יתבטל בפני העולם אז מה עם בחור בגיל 13 הוא לא זקוק לתוקף הזה? רק בגיל 20 מסביר הרבי הסבר נפלא. כשאומרים דורו שבמיניון לא יבוטל, אין הכוונה שצריכים למנות אותו בפועל. דוגמה מה שאמרתי קודם, הביצים קונים אותם אומנם במספר, אבל אף אחד לא עמד במכולת וספר אותם. עצם זה ששייך בהם ספירה זה מראה שהם דוב חושוב. גם הם לא סברו אותם. החשיבות שלהם היא בפני עצמם. אז הוא אומר ככה, גם יהודי קטן מתחת לגיל 20 יש לו חשיבות להיות והוא ראוי להיספר אז הוא דובר שבמיניין. עקרונית הוא במניין אז הוא לא בטל. אבל למה לא ספרים אותו בפועל? מה הרבי כי לפי החסידות עד גיל 20 לפי המשנה בפרקי אבוד בן 10 למשתה בן 15 לגמורה בן 18 לחופו בן 20 לירדף ומ-18 עד 20 שנתיים בכולל אבל בגיל 20 לירדף בפשט הפשוט לירדף זה בצבא הפשט החסידי הוא לירדף בניוני האוילו להפוך את האוילום לקדושה. אז הוא יוצא עד גיל 20 הוא מלא את הבטריות. מתי הוא יוצא לעולם לפעול מגיל 20 ומעלה. עכשיו יהיה מובן. עד גיל 20 מספיק שהוא מכיר בחשיבותו אז הוא לא תבטל. מגיל 20 כשהוא יוצא לפעול בשטח שם צריך שהאומות יראו את חשיבותו, שזה יהיה בגילוי. ולכן הקדוש ברוך הוא ציווה לא להסתפק בזה שהם ראויים להיספר, אלא לספור אותם בפועל, לתת להם את הכוח של השלוחים, של הקדוש ברוך הוא, שיוצאים לכבוש את העולם ולהביא את הגאולה השלמה בידי משיח צדקנו להכין את העולם למתן תורה של תורתו של משיח שנזכה בקרוב לשמוע תורה חדשה מאית תצא בבניין בית המקדש. שבת של