פרק כט // הרב אייל יעקובוביץ

[מוזיקה] פרק כט בספר התניה אתם זוכרים איפה אנחנו נמצאים עכשיו בתוך הספר אנחנו נמצאים בעצות איך לדעת ולהשיב אל הלב עד פרק כו למדנו את התיאוריה מי אנחנו, מה התורה, איך אי אפשר לנתק ביניהם. הקדוש ברוך הוא נמצא בתוך התורה, הוא נמצא בנו, אי אפשר לנתק, אי אפשר להזיז אחד מהשני. אבל מה קורה עם הלב שנמשך כלפי מטה עם המחיצה של ברזל? בפרק כו, כז כ"ח האדמור הזקן דיבר על השמחה. כמה השמחה יכולה לעורר אותנו להתחזק בעניין של הכוח לעבוד אותו בלב חם בלב אוהב לקדוש ברוך הוא אבל לא מספיק פרק כט פותח עוד שער אחד בתורת החסידות והוא לב נשבר יש כאלה שהלב נשבר לפני שיש שמחה חסידות קודם שמחה אחרי זה גם לב נשבר אז מה זה לב נשבר לב נשבר שבן אדם אומ שכותב בעתניה ישפיל את הצד הרע של הסתרה אחרא יגיד איך באמת איך איך אתה לא מתבייש להסיר אותי ממקור חיוטי איך אתה לא מתבייש כן להבדיל אותי מלה להכחיש אני הויה לא שניתי ואתה מכחיש זאת אני הויה לא שניתי אין עוד מלבדו ואתה מכחיש זאת איך אתה לא מתבייש אבל אומר האדמור הזקן שקורה משהו כאשר אדם מבטש את היצר הרע ואת הצד הסתר אחרך שבו, את הנפש הבהמית שלו, קורה משהו, מה שקורה שהוא לא שם לב וכשהוא דוחף את הרע הוא עולה כלפי הטוב. כמו שבן אדם רוצה להתרחק מהמזח אז הוא דוחף עם מקל את המזח והוא לא שם לב שהסירה שלו נמשכת כלפי הים. עיקר העניין שאדם בא להוריד את מה שלא זה מה שנוצר בו באופן טבעי ממה שכן. כן, כאילו הוא זז, הוא פורש, אבל הוא לא יודע עד כאן לא רק פורש, פורש בדעת, פורש בכעס, פורש בלב, הוא ממש מקפיד על מה שמבדיל אותו מהקדוש ברוך הוא. ואז דרך העבודה הזאתי הוא הולך ומתקרב. ואז מגיע המדרגה הגבוהה שאומר אותה התניה. על ידי זה יועיל לנפשו האלוקית להאיר עיניה באמת ייחוד אור אינסוף בראייה חושית. ולא בחינת שמיעה והבנה לבדה. זאת אומרת לא רק שמיעה והבנה לבדה, אלא אתה הוראת לדעת כי השם הוא האלוקים. ראייה חושית. אז הוא מוסיף ואומר שזהו שורש כל העבודה. זהו שורש כל העבודה. הנה הגענו למשהו שאפשר לומר שורש כל העבודה. זה הראייה החושית. שבן אדם אומר, אני רואה את זה. אני רואה יהודי, אני רואה כמה הוא יפה, כמה הוא קדוש. אני פותח את הגמרא, אני רואה כמה היא מהירה, אני נכנס לשבת, אני מרגיש את הטעם שלה, ראייה חושית ממש. מפורסם הסיפור על האדמור הזקן בשעותיו האחרונות כאשר הוא בורח מנפולן, אתם יודעים, היה שמה איזשהו מאבק, אדמור הזקן, הוא תמך ברוסיה. נפולאון נכנס לרוסיה חיפש האדמור הזקן והאדמור הזקן בורח מקום למקום בכפרים עזובים ונטושים בתנאים תנאים והוא כבר יהודי לא צעיר והוא בורח מנפוליון והוא מגיע לאיזשהו בית שבו הוא גם נפטר בית מט ליפול עלוב וובאמת לא מתאים לא לא ולא לאף בריאה שבעולם כשהוא בורח ונסתר ולידו עומד הנכד שלו הוא הצמח צדק ושואל האדמור הזקן ששוכב על מיתתו את הצמח צדק מה אתה רואה פה מסביב? אדמור זאת אומרת נבהל כאילו מה מה קורה כאן? אז הוא אומר סבא אני רואה את ה את הצריף את הקירות את התקרה אז האדמור הזקן שם עליו את היד ואומר לו אתה עדיין רואה את הצריף? אתה עדיין רואה את התקרה? אני כבר רואה שאין עוד מלבדו ממש. במילים האלה הוא בעצם עזב את העולם ממש הבחינה של רבי עקיבא שאמר שמע ישראל השם אלוקינו השם אחד. אני רואה שאין עוד מלבדו ממש, לא רק רואה, יודע, מבין, ממש בחוש. וזה באמת השלב הזה שבו בן אדם יכול לומר עולמך תראה בחייך. זה בחינה של עולם הבא בתוך העולם הזה. ואדם יכול לזכות לזה אחרי כל ההתבוננויות של ספר התניה על עצמו, על התורה, על אני לא שניתי, על התגלות של השם בדיבור שלו בתוך התורה. יכול להתחזק במידה של השמחה זה כאשר הוא פורש משלים את התמונה והוא פורש ודוחק את הסדרה אחרא מעצמו וכועס על הדבר הזה ומתוודה ומוכה ומוכה במכואה מוכה על הדברים שמפריעים לו להתקרב אל הקדוש ברוך הוא דין מחאה מחאה חזקה הוא לא שם לב אבל פתאום נפתחים לו העיניים והוא רואה ממש שאין עוד מלבדו וזו שורש כל בעבודה כולה שנזכה.