שיעור כללי - בדין ברכת בורא פרי האדמה על פירות האילן | הרב גבריאל סרף, ראש הישיבה

שוט הרמים שליטה אנחנו רוצים להתקדם הלאה בעזרת השם היום נעסוק כבר במשנה הבאה בדף מ עמוד א' ו כמובן שאי אפשר לנתק את העיסוק בברכת בורא פרי אדמה ובורא פרי העץ מכל כל מה שלמדנו אה בשיעורים הקודמים המשנה אומרת בירך על פירות האילן בורא פרי אדמה יצא ועל פירות הארץ א בורא פרי העץ לא יצא ועל כולם אם אמר שהכל נהיה בדברו יצא אז הגמרא אומרת מה היא הסברה שאם בירך על פירות האילן בורא פרי אדמה יצא אומרת הגמרא מנתנה דעיקר אילן אראי אמר רב נחם בר יצחק רבי יהודה דתנן יבש המעיין ונקצץ העינן מביא ואינו קורא רבי יהודה אומר מביא וקורא כלומר שהסברה שבירך על פירות האילן בורא פרי אדמה יצא היא משום שאילן עיקר אילן אראה אז רש"י מפרש אה עיקר אילן הראי דעיקר כל הפירות היא הארץ והכל גדל הימנה. כלומר עיקר היניקה של פירות העץ זה מהאדמה, זה מהקרקע. והגידול של פירות האילן מיוחס, עיקר הגידול מיוחס לקרקע, לארץ שממנה א ינק א העץ. ואומרת הגמרא שהאותה שיטה היא שיטת רבי יהודה שסבר ביחס ללכות ביכורים ש למרות שיבש האילה המעיין נקצץ האילן עדיין מביא הביכורים יכול לקרוא הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה שנתת לי השם שלמרות שיבש העץ ונקצץ האילן סוף סוף הקרקע שעיקר הגידול של הפרי הקרקע עדיין קיימת וממנה ממנה ינק עיקר יניקת הפרי ולכן הוא יכול עדיין לומר הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה שנתת לי השם נראה מפשט דברי הגמרא שכאשר הגמרא אומרת אמר רבנחם בב יצחק רבי יהודה היא הגמרא רוצה לומר שבאמת דין המשנה תלוי במחלוקת תנאים שאותה אותו הדין שהובא במשנה שאם בירך על פירות האילן בורא פרי אדמה יצא הוא לא דעת כולעלמה אלא אך ורק שיטת רבי יהודה אבל חכמים שחולקים וסוברים שאם נקצץ האילן מביא ואינו קורה הם חולקים על רבי יהודה והם סוברים שעיקר יניקת הפרי זה לא מהקרקע אלא העץ הוא חפצה בפני עצמו העץ הוא לא רק איזשהו א א צינור של אזנה, של תזונה שהפרי ניזון באמצעותו מהקרקע, אלא העץ הוא חפצה, הוא פנים חדשות. העץ נחשב אמנם העץ עצמו גדל מהקרקע, אבל הפירות עיקר גידול הפירות מיוחס לעץ ולא מיוחס לקרקע. ולכן אם נקצץ האילן כבר לא יכול לומר א כבר לא יכול לקרוא את פרי האדמה שנתת לי השם. ולהלכה וממילה שיטת חכמים תהיה שאם בירך על פירות האילן בורא פרי אדמה לא יצא ידי חובתו משום שעיקר היניקה של הפרי לא מהקרקע אלא מהאילן ככה נראה מפשט דברי הגמרא ובאמת ככה עולה גם מדברי התוספות ראש והתוספות שיש כאן מחלוקת בין רבנן לבין רבי יהודה ו והמשנה נאמרה עליבה דרבי יהודה אומר התוספות תוספות בדיבור המתחיל רבי יהודה ונראה דהלכה כרבי יהודה דסתם לנתן תנקטה כלומר התנא שאמר שאם בירך על פירות האילן בורא פרי אדמה יצא סתם את המשנה לא כדעת חכמים אלא כדעת רבי יהודה ולכן הלכה כמותו ואם בירך על פירות האילן בורא פרי אדמה יצא משמע שלדעת חכמים אם בירך על פירות רות האילן בורא פרי אדמה לא יצא במילה ומילה גם כותב התוסות ראש גם כן נראה דהלכה כרבי יהודה כיוון דסתם נתנה אחה כבטה כלומר במסכת ברכות סתם כמותו אף על פי שבמשנה בביכורים סתם כדעת חכמים אבל אחה בהלכות ברכות שגמר שאם בירך על פירות האילן בורא פה אדמה יצא סתם כבטה רבי רבי יהודה ואם ברך על פירות האילן בורא פדמה יצא והנה אנחנו לכאורה מוצאים סתירה בדברי הרמבם באופן פסיקת ההלכה במחלוקת הזו בין חכמים או תנקמה לבין רבי יהודה הרמבם בהלכות ביכורים בפרק ד' הלכה יב כותב במקור ד' תראו הפריש ביקוריו ויב שמהין או נקצת או שנק קצת האילן מביא ואינו קורא לפי שזה כמי שאין לו קרקע שראה עבדה כלומר הרמבם פוסק להלכה ביחס ללכות בכורים כשיטת תנקמה כשיטת חכמים שאם נקצץ האילן מביא ואינו קורא לכאורה מוכרח ברמבם שהוא סבור ש לא אומרים עיקר אילן ארהו אלא אם נקצץ האילן כבר לא ניתן לקרוא על הואת הביכורים. לעומת זאת כותב הרמב"ם בהלכות ברכות בפרק ח הלכה י בירך על פירות האילן בורא פרי אדמה יצא ועל פירות האדמה בורא פרי העץ לא יצא ועל כולם הם ברך שהכל יצא ואפילו על הפת ועל היין. לכאורה הרמב"ם כאן מה שנקרא מזק כשטרה לבית ראה בהלכות ביכורים הוא פוסק כדעת חכמים שאם נקצץ האילן אז מביא ואינו קורא אז היה מתבקש שהרמבם יפסוק בהלכות ברכות גם כן כשיטת חכמים שאם בירך על פירות האדמה בורא פרי אדמה לא יצא ידי חובתו שהוא לא סבור שעיקר אילן ארה הוא אבל זה לא מה שכותב הרמבם הרב פוסק לכאורה בהלכות ברכות כשיטת רבי יהודה כסתם דמשנה שאם בירך על פירות האילה בורא פרי אדמה יצא זה לכאורה סתירה בדברי הרמבם אז להתבקש לכך כבר המארי קורקוס על אתר וגם עוד ראשונים הרשבה ובאמת מעלה את את הקושיה הזו תראו במקור ה כותב המארי קורקוס הוא פסק רבנו כרבנן כלומר בהלכות הלכות ביכורים הוא פסק כרבנן ודלא כרבי יהודה ומדוע הוא פסק כרבנן דהבי ויחיד במקום רבים ויש מי שפסק כרבי יהודה ראינו שזה שיטת התוספות ותוספות ראש שפסקו להלכה כרבי יהודה למה הם פסקו כרבי יהודה משום דהתם בגמרא בברכות מוקמינן סתם משנה כרבי אז לכן הבינו מכאן התוספות ותוספות הראש שמסת מכך שסתם לן תנק כבטה דרבי יהודה הלכה כמותו אומר המר קורקוס אבל רבנו סובר דאדרב לאכי אמרו דמתיתי דעתם כרבי יהודה להפוק מלחתה דיחידאי ורבים פלי גלה כלומר העובדה שהגמרא בברכות אומרת שהתנא מן תנא רבי יהודה היא לא בא לומר שמהסיבה הזו יש לנו לפסוק כמותו אלא הפוך הגמרא רצתה לומר שכל ה הסתימה סתם תנא דברכות הוא יחידה ואין הלכה כמותו כי הלכה כרבים במקום יחיד אבל איך שואל המריקוקוס אבל איך נסתדר עם פסקי הרמבם שבהלכות ברכות הוא כן הביא להלכה את שיטת רבי יהודה שאם בירך על פירות האלם בורא פרי אדמה יצא עונה משיב על כך רב מארי קורקוס ולפי זה גרסינן בספרי רבנו בהלכות ברכות ברך על פירות האילן בורא פרד אמר לא יצא כן הגרסה בהלכות ברכות היא משובשת לפי דברי המרא קורקוס וצריך לגרוס שאם בירך על פירות העיניין בורא פר יצא ודלא כספרים שלנו דג דגרסה יצא דהוה כרבי דוקרבי יהודה ורבנו כרבנן סבירלי ואם כן לא יצא וכן כתב הרשבזל שגרסת רבנו היא לא יצא דוק ותשכח אם כן יוצא שהמארי קורקוס וגם הרשבה לא מצאו דרך לישב את פסקי הרמבם בהלכות ביכורים עם הרמבם בהלכות ברכות ולכן נאלצו לשנות את הגרסה בהלכות ברכות בדברי הרמבם ולגרוס שאם ברך על פירות האילם בורא פרי אדמה לא יצא האם בכל זאת ניתן למצוא יישוב לפסקי הרמבם אומר הכסף משנה כן אפשר אומר הכסף משנה בקור ז בהלכות ברכות פרק ח הלכה י ואין לדחות גרסה זו של יצא ממה שמצינו לרבנו בפרק ד' מלכות ביכורים שפסק ביבש המעיין מנתקצ צץ העידן מביא ואינו קורבנו דלא כרבי יהודה דיקה למר דאף אגב דמינ דמתניתין רבי יהודה אינו מוכרח כלומר אומר הכסף מי שלמרות שבגמרא אצלנו בבלי נקטו שמשנתנו היא יחידה כשיטת רבי יהודה ודלא כרבנן זו רק שיטת הבבלי הבבלי אכן סבור שיש מחלוקת בין רבנן לרבי דעה ביחס ההלכה שהובאה במשנה אם ברך על אם ברך פרי אדמה בורא פרי אדמה על פירות האילן שיצא ידי חובה זה נמא ורק לפי רבי יהודה שעיקר אילן אר ההוא אבל חכמים לא הסכימו לכך אומר הכספים משנה זו אכן שיטת הבבלי אבל בירושלמי מהשמע שהמשנה את יקחו לעלמה כלומר גם לשיטת רבנן שפוסקים בהלכות ביכורים שמביא בי ואינו קורא מודים שבהלכות ברכות אנחנו בכל זאת מברכים בורא פרי אם ברך בורא פרי אדמה על פירות האילן יצא ידי חובתו הנה נראה את את ה נסיים מדברי כסף דאבא ירושלמי היא קמן דמר אחי באמת יש מי שסובר שמשנתנו היא רק כרבי יהודה ולרבנן לא יצא ידי חובה בברכת בורא פרי אדמה על פירות העינין אבל אומר המוסיף הכסף משל ואיק מה דמר דמתיתן דברי הקולי ומאח דיקה מן דאמר אחי נקטינן כסתם נתניין דאחה וכתנקה ידי ביכורים כלומר אומר הכסף המגמה של הרמבם היא לא לדחות סתם דמשנה מהלכה ואם יש דעה בירושלמי שסוברת שסתמה דמשנה אצלנו א היא נאמרה לי בדכו לעלמה גם רבנן מודו שיצא ידי חובתו בברכת בורא פי אדמה. אז לכן בחר הרמבם לפסוק כמו מנד אמר בירושלמי. מי אותו מנד אמר בירושלמי? אז תראו במקור חנה שלנו בפרק ו' הלכה ב' בירך על פירות העינין בורא פרי אדמה יצא. אומרת הגמרא שמה רבי חיזקיה בשם רבי יעקב בר אחה דרבי יהודה משנתנו היא אך ורק שיטת רבי יהודה שמה דרבי יהודה אביד את העליונות כקשים מסביר פני משה שמה כוונת מה כוונת רבי אחא כלומר אף לאילנות שנקצו ונעשו יבשים נעשו קשים ששוב אינם יונקים מן האדמה מה אף על פי כן אפילו אחי מש ולהוור רבי יהודה כאילנות גמורין היונקים מן הקרקע ואבו כקרקע כן א כדתנן שם יב שם היין ונקצץ האילן מביא הביכורים מהם ואינו קורה לפי שאינו יכול לומר מן האדמה שנתת לייל דכמדיבה שמה הילים נקצת אילן אין כאן אדמה ורבי יהודה אומר מביא וקורא דכער החשיבה כן אז אז רבי חיזקיה בשם רבי יעקב אחא למד כמו הבבלי שמשנתנו נאמר אך ורק לדעת רבי יהודה שסובר שעיקר אילן הרואה וההרה קיימת לכן הביא וקורא אבל רבי יוסי אומר בירושלמי אמר רבי יוסי דברי הכל היא משנתנו כדברי הכל מדוע פירות האילן בכלל פירות האדמה ואין פירות האדמה בכלל פירות העץ כלומר לדעת רבי יוסי בירושלמי גם רבנן דמשנה דביכורים מודו הם מודים לדברי חכ לדברי משנתנו שאם ברך בורא פרי אדמה על פירות האילן יצא מדוע כי פירות האילן בכלל פירות האדמה מה הפשט בזה אבל הרי חכמים סוברים שעיקר אילן לו אראה הוא עיקר עיקר פירות האילן גידול יניקטן היא לא מהקרקע, היא מהעץ. העץ הוא חפצה בפני עצמו. הוא פנים חדשות, הייתי אומר, כמו יניקה. הייניקה של הפירות לא מיוחסת לקרקע, היא מיוחסת לאילן. אז מה הפשט בירושלמי? דברי הקולי בשיטת רבי יוסי, כן, שפירות האינם בכלל פירות האדמה. נראה שהפשט הוא שלכולע עלמה אי אפשר להתעלם מכך שלפחות באופן הקיף היניקה של פירות העץ היא ודאי א באופן באופן באופן עקיף היא בוודאי מגיעה מהקרקע כן המחלוקת היא מהוא עיקר הגידול עיקר היניקה כלומר מה האם לייחס את פירות עיקר גידול פירות העץ האם הם מהקרקע או מהאילן עצמו זה הנקודה אבל ברור שאי אפשר לנתק לגמרי את יניקת או את לייחס לנתק לגמרי את את א את היחס בין גידול הפירות של העץ לניקתה מן הק ליניקה מן הקרקע אי אפשר לנתק את זה לגמרי ברור שיש שיש אה השפעה ויש א תנוה מהקרקע שבסופו של דבר מגיעה לפרי דרך האילן ועל ידי זה גדלים הפירות. אז לכן סוברים חכמים שסוברים חכמים ש אף שביחס לברכות ביחס לברכות עדיין אפשר לומר שפירות האילן הם בכלל פירות האדמה ומה גם שאיך איך נתעלה מהעובדה שהפסוקים בתורה מכנים את פירות העץ פירות האדמה ואתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתת לי השם. על מה הוא אומר את זה? הוא אומר את זה על פירות שבעת המינים שהם פירות גמורים. אז רואים מכאן שבלשון התורה התורה מכנה את פירות העץ פרי האדמה שנתת לי השם. אז לכן ונראה את הדברים ברבנו ינה תראו מתניתין בדף כח עמוד בדפיף מתניתין ברך על פירות האילן בורא פרדם יצא שגם האילן יונק מן האדמה ונמצא שבכלל בורא פרי אדמה אהבה ולפיכך יצא אבל כשברך על פירות האילן בורא פרץ לא יצא אז רבנו יונה גם כן נראה שהולך בכיוון של לון לשונו של רבי יוסי בירושלמי שדברי הכל פירות האילן בכלל פירות האדמה וכפי שרואים מלשון הפסוק ואדרבא מעתה יש להקשות וכך גם רצלח על הבבלי הבבלי שלמד שלדעת רבנן אם ברך על פירות האילן בורא פרי אדמה לא יצא איך לא יצא למה מדוע בפשטות משום שלדעתו של הבבלי בדעת חכמים אז פירות האילן אינם בכלל פירות האדמה כל הגידול וכל היניקה הכל מיוחס לעץ לא מיוחס לאדמה אז איך התורה מכנה את הפירות העץ ראשית האדמה פרי אדמה שנתת לי השם זה שואל הצלח איך אפשר להתעלם מכאן כך שה התורה מכנה את פירות העץ בורא פירות פרי האדמה אז מה היא סברת המחלוקת בין חכמים לרבי יהודה לפי הבבלי לפי הירושלמי הירושלמי אומר כולם עלמודים שלעניין לעניין הברכות יש מקום בהחלט א לומר שגם אם עיקר היניקה של פירות העץ הם מהעץ ולא לא מאדמה, עדיין יוצא ידי חובה בדיאבד לפחות אם בירך בורא פרי אדמה על פירות האילן גם לשיטת חכמים משום שסוף סוף יש גם יניקה מהקרקע והתורה מכנה אותם פירות האדמה אבל איך הבבלי יסביר איך הבבלי יסביר את שיטת חכמים שיש כאן מחלוקת בין מה המחלוקת בין חכמים לרבי יהודה בהקשר הזה אם התורה מכנה אותם פרי אדמה נראה אולי להסביר אז זה כלומר בקושי תצלח הירת הצלח נראה להסביר על פי אה א איזשהיא חקירה שעסקנו בה בתחילת ה בדף ל נדמה לי בנושא של ברכת בורא פרי הגפן ביחס לברכת בורא פרי העץ מצאנו מחלוקת בראשונים האם יוצאים ידי חובה בברכת בורא פרי העץ על היין? אז תראו בסוף הדף במקור כט כן א בתוספות בדף יב עמוד א' דיבור המתחיל לא להטוינמה מביא התוספות את דברי רבנו חנאל מי הוא היה אומר רבנו חנאל אם היה אם היה יודע בבירור שבסוגיית א בסוגיה של פתח בדחמרא בדשחרה אומר התוסות מי הוא היה אומר רבנו חננאל אם היה יודע בבירור שטעה בדיבורו שאמר בורא פרי העץ תחת בורא פרי הגפן דבתוך כדי דיבור יכול לחזור בו לכן ביום טוב בחתימה של יום טוב אם טעה בן מקדש ישראל והזמנים ואמר מקדש השבת וחזר בתוך כדי דיבור יצא אחרי שהוא יודע שיום טוב כלומר אומר רבנו חננאל שאם אדם טעה ום לחתום בורא פרי העץ א במקום לחתום סליחה במקום יום לחתום בורא פרי הגפן על היין הוא חתם בורא פרי העץ. אומר הרבנו חנן, אם הוא תוך כדי דיבור תיקן ואמר בורא פרי העץ יצא ידי חובה. סליחה, בורא פרי הגפן יצא ידי חובה. אומר הבקר בגליון הש"ס, מוכח מדברי התוספות שאם הוא לא חזר בו ותיקן בו תוך כדי דיבור, שהוא לא יצא בברכת בורא פרי העץ על יין. ולכן תמע כביגר בגיון הש"ס הוא אומר ככה בדף יב משמע מזה דם בירך על יין בורא פרי העץ לא יצא וכן כתב המגן אברהם בסימן רח סעיף קטן כב בשם תשובת מארייה לוי בתמו לי הוא שואל דהיין שם פרי עליו כן יין שם פרי עליו כ אנחנו מברכים בורא פרי הגפן דם מברכים בורא פרי הגפן אם כן שפיר מברך רך בורא פרי העץ אומר הרב קגר אני לא מבין למה לא יצא ידי חובת א א ברכת הנהנין של היין בברכת בורא פרי העץ לפחות בדיעבד לא גרם מברך שהכל דקמנן שיוצא ואחר כך מצאתי בעזרת השם בתשובת גינת ורדים דאלה לעיקר דייצא בברכת בורא פרי העץ על היין ובאמת מצאנו ברבותינו נו הראשונים תראו בשיטה מקובצת שזה מיוחס הרטבה בברכות מ עמוד ב במקור ל כותב הריטווה ועל כולם שאמר שהכל יצא יתמר רב הונה אמר וכולי רבי יוחנן אמר אפילו פת ויין והקמנה כרבי יוחנן שאפילו על פת ויין אם ברך שהכל יצא ידי חובה דהילכת כבטה לגבי דרבונה והיא קה למישמינה נמי דמי שבירך עלי יין בורא פרי העץ יצא דאחזינן דלא כף דינן בברכה דילה דפילו כשביר ברכה אחרת שהכל שאינה ברכתו יצא אבל בפת אומר אומר השיטה מקובצת אפשר לומר דכיוון שהכתוב קבע לו שם בפני עצמו כן זה לא נקרא פרי אלא דכתיב אשר לא במסכנות תוכל בל לחם אז לא נפיק שבירך הלב בורא פרי אדמה ועוד דבברכתה דקבול הרבנן הוציאה מכלל פרי לומר שאינו מזכיר בברכתו פרי שוב אינו יוצא בה בלשון פרי אבל בשכל יוצא בחולו מפני שהוא כולל הכל וכן כלומר אומר השיטה מקובצת יש להבחין בין יין לבין פת יין לא הוציאו חז"ל משם פרי הרי מברכים בורא פרי הגפן לכן בדיעבד אם ברך ברכת בורא פרי העץ על היין יצא אבל פת אפשר לומר שכיוון שהכתוב קבע לו שם בפני עצמו לחם והוא כבר לא מכונה בשם פרי לכן לא יוצא ידי חובה בברכת בורא פרי אדמה על הפת גם החידושי הראה שמה על התר כותב חתה כרבי יוחנן פירוש וכיוון דכן דשמינן דיוצא דיוצא במברך עלי ברכה אחרת שהכל ושמין על מינה דהו הדין בברך עליו בורא פרי העץ מוסיף הרעה ומינה דהו דינה מברך על בורא פרי האדמה גם אם הוא מברך על יין בורא פרי אדמה לדעת הרעה יצאה ידי חובה שהרי בברכתו המיוחדת לו מזכיר בלשון פרי דאמר בורא פרי הגפן וכיוון דכינו וכיוון דכינו הוא הדין לבורא פרי אדמה דארה עיקר הרי עיקר היניקר מהארע והכל בכלל אבל ניין פת מסתבר דלא דלחם כתיב בתורה וכן כל שברכתו בורא מיני מזונות מסתבד לא נפיק בברכה דית לשנ דפרים אם כן יש סיכום יש לנו כאן מחלוקת בין התוספות ובין אה אה השיטה מקובצת והרעה כבגר וגם מחלוקת באחרונים האם כשבירך על יין בורא בורא פרי העץ יצא ידי חובה או לא וצריך להבין מה יסוד המחלוקת כאן בין הראשונים אז כבר ביארו בזה בחידושי רבר אלמלין ועוד אחרונים שיסוד המחלוקת כאן הוא האם כשחז"ל תיקנו ברכת בורא פרי הגפן האם הוציא הוציאו את היין מכלל שאר פירות העץ. האם הוציאו אותו לגמרי על דרך מה שנאמר בפת? הרי בפת אומר ה אומר אומר השיטה מקובצת שכיוון שהכתוב קבע לו שם בפני עצמו א אז לא נפיק שברך על הבורא פרי אדמה. כלומר פת זו ברכה שהוציאו אותה מכלל פרי האדמה. הוציאו אותה פת מכלל פרי אדמה וקבעו לה ברכה מיוחדת בפני עצמה כיחידה נפרדת לא כזשהוא בירור מדויק ופרטי יותר בתוך שאר פירות האדמה אלא כדבר בפני עצמו אז אפשר האם אפשר לומר אותו הדבר גם ביחס ליין האם כשחז"ל תיקנו בורא פרי הגפן אז בעצם למעלת חשיבות ו של היין. אז הוציאו את ברכת היין מכלל שאר פירות העץ וקבעו לו ברכה בפני עצמה. או שלא? או שבאמת ובעצם הברכה כשאנחנו מברכים בורא פרי הגפן אז הברכה באמת מיוחסת לין עצמו. בורא פרי הגפן הכוונה הברכה מתייחסת למוצר הסופי שהוא היין. בגלל חשיבותו אז הוציאו אותו מכלל פירות האילן או שלא או שבעצם הברכה מיוחסת לגפן לעץ כן חז"ל אמנם התייחסו ל אמנם ההתייחסות לגפן היא עדיין כאל פרי אבל חז"ל לרו מעלתו של היין תיקנו לו ברכה מבוררת יותר אבל לא שהוציאו אותו לגמרי מכלל שאר פירות העץ ולכן זאת היה הנפקמינה ביניהם. האם אם בירך בורא פרי העץ על הגפן האם יצא ידי חובתו? אם נאמר שהיין יצא מכלל בורא פרי הגבן יצא מכל יין יצא מכלל שאר פירות העד אז לא יצא ידי חובה וככה היה סבור תוספות. אבל הרטווה והראה סברו שלא בורא פרי הגפן לא הגפן לא יצאה מקל שעה פירות העץ רק תיקנו לה ברכה מבוררת יותר לגודל מעלתו של היין אבל בוודאי הוא עדיין שייך לקטגוריה שנקראת בורא פירות העץ ולכן בדיעבד אם ברך ברכת בורא פרי עץ על הגפן יצא ידי חובה ניתן אולי לומר על אותו משקל שזא תהיה נקודת הוויכוח בין רבנן לרבי יהודה גם ביחס בין ברכת בורא פרי עץ לבורא פרי אדמה. האם כשבאו חז"ל ותיקנו ברכה מיוחדת לפירות האילן? האם הם הוציאו אותם בכלל שאר פירות האדמה ותיקנו להם ברכה בפני עצמה כיחידה עצמאית שהם אינם שייכים מאוד לקטגוריה שנקראת פירות האדמה ביחס להלכות ברכות או שלא או שחז"ל לא התיימרו להוציא אותם מכלל שאר פירות האדמה אלא לגודל מעלתם של פירות העץ שהם יש להם יש להם ייחודיות בכך שהם גדלים מהעץ ולא ישירות מהקרקע אז תיקנו להם ברכה מבוררת יותר בורא פרי העץ אבל בוודאי שלא הוציאו אותם מכלל הקטגוריה שנקראת פירות האדמה שזה הקטגוריה הכללית יותר אם כן לכאורה זאת תהיה המחלוקת בין בין הרבי יהודה לרבנן בבלי כלומר הבבלי היה סבור שעיקר הנדון האם חז"ל הוציאו את פירות העץ מכלל פירות האדמה או לא הוציאו את פירות העץ מכלל פירות האדמה יהיה נתון בשאלה מהו עיקר יניקתו וגידולו של פרי העץ האם עיקר אילן הראו או לו הראו רבי יהודה שסובר שעיקר הגידול של פירות העץ הוא למעשה מיוחץ לאדמה עיקר עילן הרוא סבור שההגיון אומר שפירות האילן הם מעמש פירות האדמה, הם ממש פירות האדמה. אז ודאי שחז"ל לא הוציאו אותם מכלל שאר פירות האדמה, אלא תיקנו להם לכתחילה ברכה מבוררת יותר שיהיה בשבח מסוים על הגידול המיוחד שהם גדלים מהעץ. אז לכן לכתחילה מברך על פירות העץ בורא פרי העץ. בדיעבד אם בירך על פירות העץ בורא פרי אדמה בוודאי שיצא ידי חובתו בדיוק כמו שסוברים הרטווה והרעה שאם בירך על יין בורא פרי העץ יצא כיוון שהיין לא יצא מכלל שאר פירות העץ אותו הדבר סובר רבי יהודה שאם ברך על פירות העץ בורא פרי אדמה גם כן יצא שלא הוציאו את הפירות העץ מכלל שאר פירות האדמה אלא רק תקנו ברכה מבוררת יותר. אבל בוודאי שבקטגוריה הם שייכים לפרות האילן. כך סובר רבי יהודה. אבל רבנן סוברים שעיקר עיקר הר אילן נב כלומר עיקר היניקה של הפרי זה לא זה לא מיוחס לאדמה זה מיוחס לאילן. אז לכן סוברים חכמים שכשבאו חז"ל לתקן ברכה מיוחדת על פירות העץ אז הוציאו את פירות העץ מהקטגוריה של פירות האדמה משום שהיחס לאדמה הוא יחס שולי הוא יחס תפל אז תיקנו להם ברכה מיוחדת בפני עצמם כפי שסוברים תוספות ביחס לגפן שהוציאו אותו מכלל שאר פירות העץ כך סוברים חכמים שהוציאו את ה את פירות האילן א א לגבי ברכות. כשבאו חז"ל ותיקנו ברכה מיוחדת על העץ אז הוציאו את פירות העץ מכלל שאר פירות האילן. ולכן אפילו בדיעבד אם ברך בורא פרי אדמה על פירות האילן לדעת חכמים בבבלי לא יצא ידי חובה. ככה לכאורה ניתן להסביר את המחלוקת בין בין רבי יהודה לחכמים האם יוצא בברכת בורא פרי אדמה על פירות האילן כן בין רבי יהודה לדעת הבביב כך ניתן לכאורה להסביר את המחלוק ביניהם על פי ההגדרה הזו או על פי ההצעה הזו ניתן להאיר לכאורה על דברי השאגת האריה השאגת האריה בסימן כג בדיני ברכות אה רוצה לדקדק שמשנתנו רוצה לדקדק שהלכה כרבי יהודה מדין נוסף אם נחזור שנייה נחזור חזרה לסדר הדף אז תראו את הגמרא בדף לו הגמרא במקור יא הגמרא אומרת אמר רב יהודה אמרב צלף של עורלה בחוץ על הארץ זורק את האביונות ואוכל את הכפריסים לממרא דאביונות פרי אז חל בהם דין דין אורלה וכפריסין לו פרי ולכן אפשר לאכול את זה שואלת הגמרא אור מיןו על מיני נצפה על העלים ועל התמרות אומר בורא פרי אדמה ועל האביונות ועל הכפריסין אומר בורא פרי העץ אז רואים שהכפריסין זה פרי פרי פרי העץ אז אומרת הגמרא אז לכורה אכל בו דיןורלה אומרת הגמרא הודה אמר כלומר רב יהודה אמרב כרבי עקיבא דתנן רבי אליעזר אומר צלף מתעשר תמרות ואביונות וכפריסין משהו שכפרסין הוא פרי ורבי עקיבא אומר אין מתעשר אליונות בלבד מפני שהוא פרי בסוף הסוגיה רבינה אשכח למר ברבשי דכזר כביונות וכאכיל כפרסן אז אה אה, אצלנו בבלי מובאת המשך מובא המשך א גרסה בגמרא, אבל היא היא נמצאת בתוך א מוסגרת בתוך סוגריים. אז כתוב כבר ב על אתר שהגרסה הזו בעצם לא לשון הבלי ממש אבל זה לשונו של הבהג. אז לשון הבהג באמת מובד בראש גם כן. תראו במקור יב בפרק ו סימן ג. רבינה אשכח למרבשי דכזרי כביונו דאורלה וכאיל כפריסין אמר לו כמן כרבי עקיבא ודקסברת וכסברת דכל המקל וארץ לכות וכולי כתב רב פסל וכן כתוב במקצת ספרים נוסחה מבעל הלכות גלות והלכתא זורק את האביונות ואוכל את הכפסין ומדי לגבי אורלה עליו פי ראה גבי ברכהנ מיליו פירו ולא מברכים עליהם בורא פרץ אלא בורא פרי אדמה אז לפי לפי לפי גרסת הריף ובעל הלוכות גדולות לפי מסקנת הסוגיה של מר ברבשי זריקביונות וכאחיל כפריסין ש סימן שהכפריסין הם אינם אינם פרי העץ ולא חל בהם דין אורלה ממילה ברכתם בורא פרי אדמה ולא פורי פרי העץ אומר אומר השגת אריה בסימן כג ש ה אז למה זה כן אומר ככה הברייתה שהובה בגמרא וגם המסקנה של מיני שאלים ותמרות וכפריסים ברכתם בורא פרי אדמה היא בהכרה בהכרה כשיטת רבי יהודה שרבי יהודה אומר שעיקר אילן אראה הוא ולכן אם אדם אוכל תמרות של הצלף או עלים של הצלף או כפריסין של הצל ציו אוכל אוכל דברים אכילים אבל הם אינם הפרי עצמו אלא הם חלקים מהעץ ש שהם אכילים ברכתם בורא פרי אדמה אומר השגעתי בהכרח ש שהתנא הוא רבי יהודה מדוע כי לשיטת חכמים שעיקר אילן לא ראהו אז נכון שלא שייך כמובן לברך לברך בורא פרי העץ על אותם כמו שהגמרא אומרת לא שיך לברר בורא פרי העץ כי אינם עיקר עיקר גידול הפרי עיקר גידול העץ זה לא לא נוטאים אילן בשביל הכפריסין והתמרות והעלין אז הם לא נחשבים פרי העץ אבל מידח גיסה אומר השגעת הם גם לא פרי אדמה לא שייך לברך על כפריסין בורא פרי אדמה כיוון שהכפריסים גדלים מהעץ ולא מהאדמה לפי שיטת חכמים ואם כן לשיטת חכמים לכל היותר היה לברך על הכפריסין שהכל נהיה בדברו ולא בורא פרי אדמה משום ששהכל נהיה בדברו זה ברכה כללית שנתקנה על כל ההנאה אז היה צריך לברך שהכל נהיה בדברו אבל מה שייך לברך בורא פרי אדם אדמה על כפריסין שגדלים על עץ הרי היא ניקעת הכפריסין היא לא מהקרקע היא מהעץ אז לא שייך לברך בורא פה אדמה לרבנן ממילא אומר השגעתרי הנה מוכח מכאן שהלכה כרבי יהודה הנה גם מהסוגיה בדף לו מוכרח שהלכה כרבי יהודה ככה כותב השגת הרי אבל לפי דברנו יש מקום לדחוט את דבריו או יש מקום לשאול לפחות את דבריו של השגת האריה. אפשר לומר שכל מה שלדעת חכמים, כל מה שלדעת חכמים לא יוצאים ידי חובה בברכת בורא פרי האדמה על פירות העץ, זה דווקא בפרי העץ עצמו ממש, שכיוון שפרי העץ עיקר גדולו מיוחס לעץ ולא לאדמה, אז חז"ל הוציאו אותו ותיקנו לו ברכה בפני עצמו והוציא אותו מכלל הקטגוריה של פירות האדמה ולכן אם ברך על פרי העץ ממש בורא פרי אדמה לא יצא ידי חובה אבל זה דווקא אם בירך על פרי העץ ממש בורא פרי אדמה לא יצא ידי חובה אבל אם הוא בירך על דבר שאינו פרי העץ אלא גדל בעץ כמו כפריסין ועלים ותמרות אםך עליהם בורא פרי אדמה גם השגעתי גם החכמים עשויים להסכים שברכת בורא פרי אדמה נכונה גם להם כי הרי אי אפשר להתעלם מכך כמו שאמרנו שביחס לביכורים פרי העץ נחשב פרי האדמה אי אפשר לנתק את ה אי אפשר להתעלם מהעובדה שגם לדעת חכמים ישנה יניקה של פירות העץ אומנם שולית ותפלה אבל ישנה יניקה של פירות העץ ומיוחסת לפירות העץ גם כן יניקה מאדמה הראיה שלגבי פרשת ביכורים אנחנו אומרים פרי האדמה לכן לא מנה נמנע שגם לדעת חכמים אם ברך על תמרות ועל עלים ועל הכפריסים בורא פרי אדמה ודאי שיצא ידי חובה כל מה שדיברו רבנן זה אך ורק כאשר בור בורא מברך בורא פרי אדמה על עיקר גידול העץ שהוא הפרי עצמו. כיוון שחז"ל תיקנו לו ברכה מיוחדת בפני עצמו והוציאו אותו מכלל שאר פירות האדמה, לכן לא יצא ידי חובה בברכת בורא פרי אדמה. אבל אם הוא מברך על דבר שאיננו הפרי אלא הוא הוא הוא גדל בעץ אבל הוא לא עיקר הפרי כמו כפריסין. ייתכן מאוד שגם רבנן ידעו שהברכה היא בורא שיוצא בברכת בורא פרי אדמה וברכתו לכתחילה אפילו בורא פרי אדמה יש עוד הערה נוספת שאומר השגת אריה בסימן כג הוא טמע אה הוא טמע א עלי זה תמיעה שכבר בספר מלכ בספר מלאכת שלמה על המשניות כבר טמא את התמיעה הזו איך המשנה או ליתר דיוק איך הגמרא מעמידה את הסתמה דמתניתין כדעת רבי יהודה שאם בירך בורא פרי האדמה על פירות האילן יצא ידי חובה הרי לדעת רבי יהודה לא קיימת בכלל נוסח לא קיים בכלל נוסח של בורא פרי אדמה אין נוסח כזה אפשר לראות את זה א' במשנה בדף ל המשנה בתחילת הפרק שאומרת המשנה על על הירקות הוא אומר בורא פרי אדמה במקור יג רבי יהודה אומר בורא מיני דשאים כלומר שיטת רבי יהודה שעל ירק כלומר עלים שגדלים מהאדמה אין ברכתם בורא פרי אדמה ברכתם בורא מיני דשאים ובגמרא בדף לז הגמרא אומרת א הכוססת החיטה מברך עליה בורא פרי אדמה שואלת הגמרא והתניה בורא מיני זרעים להקשיה הרבי יהודה והרבנן דתנן ועל הירקות אומר בורא פרי אדמה רבי יהודה אומר בורא מיני דשעים אז רואים מכאן שלדעת רבי יהודה כשמדובר על ירקות ברכתם בורא מיני דשאים כשמדובר על זרעים על חיטה כוסת חיטה ברכתה בורא מיני זרעים שואל שגטריה לפי שיטת רבי יהודה בכלל אין לא מצאנו ברכה בשום מקום ברכת בורא פרי אדמה והסברה סברת רבי יהודה מופיעה בגמרא בדף מ כי תראו במקור טו רבי יהודה אומר בורא מיני תשעים אמר רבי זראית רבי חיננה בר פפא אין הנחה כרבי יהודה ואמר רבי זראית תמ רבי חיננה בר פפה מה הייתמד רבי יהודה? אמר קרא ברוך השם יום יום וכי ביום מברכים אותו ובלילה אין מברכים אותו אלא לומר לך כל יום ויום תן לו מעין ברכותיו החנמי כל מין ומין תן לו מעין ברכותיו כל מין ומין אז אם זה זרעים בורא מיני זרעים אם זה ירקות בורא מיני תשעים אבל בורא פרי אדמה לא לא נזכר נוסח בורא פרי אדמה בשיטת רבי יהודה אם כן שואל של השגת אריה איך יכול להיות שיך איך איך אפשר להסביר שהמשנה הגמרא מעמידה את המשנה כרבי יהודה שאפילו על הירקות עצמם אומר רבי יהודה שאין ברכתם בורא פי אדמה אז יכול להיות שפירות האילן שיונקים מאדמה עיקר אילן הרואו איך יכול להיות שגידולי העץ כן יחשבו יותר בורא פרי אדמה מאשר האדמה עצמה איך זה יכול להיות אז באמת זה שאלה אני לא אבל לכאורה אפשר ליישב את את הרתו את תמיעתו של השגת אריה על פי דברים שכותב רב קבעגר בתחילת המסכת על דברי המשנה שרבי יהודה אומר בורא מיני תשעים אז אה כן אה בוא איפה רב קיבגר כותב כב את זה א כן כן רב קיבגר כותב שאם אולי בדף מ שהוא כותב את זה על המשנה כן רואה זכרו לי שהוא כותב את זה על המשנה אה אבל כותב כביעגר תתר את זה כבר שאם לדעת חכמים לדעת חכמים שחולקים על רבי יהודה ואומרים שהנוסח של הברכה הוא בורא פרי אדמה מה הדין אם ברך א על ירקות בורא מיני תשעים להלכה להלכה שקיימלן כשיטת א כשיטת חכמים דלא כרבי יהודה אז מה הדין אם ברך בורא מיני דשעים על ירקות? האם יצא ידי חובה או לא? אז אמר כביגר שגם לשיטת רבי יהודה סליחה גם לשיטת חכמים שחולקים על רבי יהודה וסוברים שנוסח הברכה הוא נוסח כללי יותר בורא פרי אדמה מכל מקום אם בירך בורא מיני תשעים על מיני פירות על מיני ירקות יצא ידי חובה ככה כותב רב קיבג ממנה אפשר לומר גם הפוך שגם לשיטת רבי יהודה שתיקנו ברכה מפורטת יותר בורא מיני תשעים על ירקות ואו בורא א בורא מן אזראים על כוסס חיטה אבל רבי יהודה בוודאי לא מתעלם מהנוסח של חכמים שתיקנו לברך בורא פרי אדמה הוא לא מתעלם מכך כפי שרב בנן לא התעלמו מנוסח ברכתו של רבי יהודה. גם רבי יהודה סביר להניח שלא מתעלם מנוסח ברכתו של נוסח ברכתם של חכמים. ולכן על האף של רבי יהודה הנוסח המדויק הוא נוסח של בורא מיני תשעים או בורא מיני זרעים. נכון זה הנוסח לכתחילה. אבל בוודאי בוודאי שבדיעבד לרבי יהודה אם בירך על ירקות בורא פרי אדמה בוודאי שיצא ידי חובה כפי שאמר רב כביעגר גם הפוך שלדעת חכמים ש הברכה היא בורא פרי אדמה אם ברא בורא מןשם יצא סביר להניח שזה גם הפוך וממילא יש בהחלט מקום לומר שגם לרבי יהודה יש מקום לנוסח בורא פרי אדמה לכל הפחות כשמדובר על דעבד שאם ברך על פירות האילן בורא פרי אדמה היא עצה ולכן אין פלא מדוע חכמים מדוע חכמים מדוע הגמרא כן יכולה להעמיד את המשנה עליבה דרבי יהודה זה מהלך אחד בהסבר א בהסבר א בבלי בין המחלוקת בין רבי יהודה לרבנן ולפי ההסבר הזה צריך להבין אם כן מה המחלוקת בין הירושלמי לבין הבבלי בדעת חכמים הרי הירושלמי נקת עלפי רבי יוסי שמשנתנו את ככולו לעלמה גם רבנן מודיעין שברכת בורא פרי האדמה מועילה בדיעבד גם לפורות האילן אז מה המחלוקת לפי זה בין הירושלמי לבין ה לבין הבבלי בדעת חכמים אז לפי דרכנו סובר הירושלמי בדעת חכמים שגם הם מודעים שכיוון שביחס לביכורים התורה כן מכנה את פירות האילן פרי האדמה למרות שלדעת חכמים עיקר היניקה לא מיוחסת לקרקע אבל עדיין יש בעובדה ש א מעט מהיניקה מהקרקע כן מהקרקע יש יש בעובדה הזו בכדי שנוכל לומר בורא פרי אדמה די בכך לדעת חכמים גם ביחס לברכות לומר שגם לדעת רבנן פירות האילן בכלל פירות האדמה כשבאו חז"ל לתקן ברכת בורא פרי העץ על פירות האילן לא הוציאו אותם חכמים מכלל שאר פירות האדמה כפי שרצינו לומר כפי שהבבלי היה סבור לפי דברינו בדעת חכמים לא וזה מה שאומר רבי רבי יוסי בירושלמי אומר רבי יוסי דברי הקולי פירות העילן בכלל פירות האדמה ואין פירות האדמה בכלל פירות העץ אז הירושלמי סובר שלדעת חכמים כן למרות לדעת חכמים גם לדעת חכמים לא כשחז"ל תיקנו ברכת בורא פרי העץ על פירות האילן הם לא הוציאו אותם מהקטגוריה של פירות האדמה הראיה שלגבי ביכורים אנחנו אומרים פרי אדמה שנתת תהלי השם לכן כולנו מודיעים שאם בירך על פירות האדמה פירות האילן בורא פרי אדמה יצא ידי חובתו ככה לכאורה יוצא המחלוקת בין הבאבי לירושלמ אה אני אומר את זה כאפשרות א אפשרות סבירה אבל הייתי רוצה לתת אולי עוד פשט אחד נוסף אה ולגל קצת הדוחק שיש כאן כי באמת לומר שחז"ל הוציאו לגמרי את פירות העץ מכלל פירות האדמה. כן? כפי שרצינו לבאר בדעת ה בבלי בדעת הרבנן שחולקים לרבי יהודה. זה נראה קצת קצת קצת חידוש חידוש גדול. שלכאורה הסברה וההיגיון נותנים לומר נוטים לומר שמכוח העובדה שפירות העץ מכונ פירות האדמה סביר לומר כמו שאומר הירושלמי שפירות האילן בכלל פירות האדמה ואין פירות העץ ואין אין פירות האדמה בכלל פירות העץ לכאורה סברת הירושלמי היא מאוד מאוד הגיונית אז אם כן היה ראוי לתת ביאור נוסף מה שורש הוויכוח בין הירושלמי או בין הבבלי כאילו להבנת הכסף משנה ברמבם מה המחלוקת בין בין בשיטת חכמים האם יוצא ידי חובה בברכת פוראי פרי אדמה על פירות האילן או לא יצא ידי חובה לכאורה סברת הירושלמי היא סברה מאוד הגיונית שפירות האילן בכלל פירות העץ פירות האדמה סליחה אז נראה להקדים אה את דברי א רש"י. תראו בגמרא בברכות בדף ממשנה כתוב במקור טו או נתחיל אולי כן במקור טו צריכה מקור טז. במשנה כתוב היו לפניו מינים הרבה אז יש מחלוקת רבי יהודה אומר אם יש ביניהם מין שבעה עליו הוא מברך ואם וחכמים אומרים מברך על איזה מן שירצה אז בגמרא בדף מאמוד א הגמרא מביאה את הציטות של הדברים מחלוקת רבי יהודה חכמים ואומרת על זה אמר הוא מחלוקת ברכותיהם שוות. כלומר שניהם זה מן העץ. דרבי יהודה סבר מין שבעה עדיף ורבנן סבר מין חביב עדיף. אבל בשאין ברכותיהם שוות דברי הכל מברך על זה וחוזר ומברך על זה. אם זה לא אותם ברכות אדמה ועץ אז מברך על זה וחוזר מברך על זה. כן. ולא לא יוצאים בברכה אחת א כולם. אומר רש"י, אבל בכשאין ברכותיהם שבות דברי הכל, אין ברכה אחת פותרתן ושוב אין כאן מחלוקת. ואף אז לכאורה אז צריך לברך גם בורא פרי העץ וגם בורא פרי אדמה. אז אומר שואל רש"י, אבל הרי למה? הרי ראינו שבורא פרי אדמה מועיל גם כן להוציא את העץ. אומר רש"י ואף אגב דתנן ברח על פירות האילן בורא פרי אדמה יצאה הנמי בחד מינה כלומר אם יש לפניי פרי אחד שהוא בורא פרי ושהוא פרי העץ וברכתי עליו בטעות בורא פרי אדמה על זה נאמר שיצא ידי חובה אבל צנון וזית אם יש לפניי צנון וזית וברך על הצנון בורא פרי אדמה לא נפטר הזית כן, זה ברור ברשי שאם בירכתי בורא פרי אדמה על פרי האדמה והיה לפניי גם פרי העץ זית אז הזית לא יוצא ידי חובה בברכת בורא פרי אדמה פשוט גם תוספות מביא את דברי רש"י במקור יט וקשה רש"י וליבריך על הצנון ולפטר את הזית דהתנ לאל בירך על פירות האילה בורא פרי אדמה יצא אז למה צריך לברך גם על פרי גם על גם על א גם בורא פרי עץ וגם בורא פרי אדמה תברך על הזית בורא פרי אדמה ותפתור את ה סליחה תברך על הצנון בורא פרי אדמה ותפתור את הזית ותרץ דשני שאין שם מלאכד מינה וטעה וברך בורא פרי אדמה אבל אח כשברך בורא פרי אדמה על הצנון לא פתר את חברו שהוא בורא פרי העת אפילו בדי עבד. כותב רבנו יונה בדף כח עמוד בדף הריף ועוד בא להשמיענו במקור קב שאם בירך תחילה על המין האחד בורא פרי אדמה והביאו לפניו מין אחר שברכתו בורא פרי העץ צריך לברך עליו בורא פרי העץ ואינו נפטר בברכת בורא פרי אדמה שבירך מתחילה על הראשון ואז הוא שואל את השאלה ואף אגב ששנינו בירך על פירות האילה בורא פרי אדמה יצא זהו כשמתכוון לברך על אותו פרי עצמו אבל אח שבשעה שאמר שאמר בורא פרי אדמה לא נתכוון לברך על פרי העץ צריך לחזור ולברך בורא פרי העץ שאינו נפטר ברכת בורא פרי אדמה כלומר בא רבנו יונה בלכאורה מסייג את החידוש של רשי רש"י אמר שאם בירך בורא פרי האדמה על פרי אדמה על הצנון אז הזית לא נפטר בברכת הצנון. צריך לברך על הזית בורא פרי העץ. כי אין ברכותיהם שוות. ואפילו בדיעבד לא יצא. בא רבנו יונה ואומר זה נכון אבל כל זה בתנאי שלא נתכוון להדיה לפתור את הזית. אבל אם כשבירך על הצנון בורא פרי אדמה נתכוון לפתור להדיה את הזית אז יצא ודאי יצא בברכת בורא פרי אדמה אתם שומעים וגם בספר הקול בו כן בסימן כד מביא דברי רבנו יונה שכתב רבנו יונה שאם בירך על פרי האדמה בורא פרי אדמה ואחר כך הביאו לו פרי העץ שצריך לברך על הבורא פרי העץ. אף על פי שאמרו בירך בירך על פרי העץ בורא פרי אדמה יצא זה לא יצא. לפי שכשבירך על פרי האדמה לא היה מתכוון שיביאו לו מין זה הטעון ברכת פרי העץ. אבל אם היה מתכוון ויודע שיביאו לו מין זה ודאי יצא בברכת בורא פרי אדמה. ככה כותב הבית יוסף בסימן ר לבאר שרבנו יונה לא חלוק על רש"י. הוא בא להסביר את רש"י. הוא בא להוסיף על דברי רש"י. שמה שרשי אמר שבירך על הצנון בורא פרי אדמה לא יצא לא נפטר הזית זה רק שלא נתכוון להדיה. אבל אם נתכוון להדיה להוציא את הזית ידי חובה אז יצא ידי חובה גם בברכת יצא ידי חובה ואין צריך לברך על הז בורא פרי העץ. וככה פוסק מרן השולחן ערוך להלכה. תראו ב במקור כב סימן ר סעיף ב כותב מרן היו לפניו פרי האדמה או פרי העץ הוא ברך על פרי האדמה ונתכוון לפתור את פרי העץ יצא ככה פוסק מרן כדעת א ספר הכל בו ורבנו יונה מלפי הבנתו זה גם שיטת לתמן דפליג על זה גם ביאור הגרל אתר דרך אגב כותב שדברי רבנו רבנו יונה הם מוסכמים גם לדעת רש"י ואין בזה מחלוקת בכלל גם רש"י והתוסת ידעו לרבנו יונה ככה כותב הגרא כפי כפי דעת הבית יוסף אבל אה כן אולי לפני אולי לפני כן לפני שאני אגיע להבל כן א להוסיף כאן את הנקודה של של בירור הדבר הזה מה ההבדל בין אם הוא לא מתכוון ובין הוא כן מתכוון. מה ההבדל? הרי לפי דברי רבנו היה יוצא ככה. אם הוא ברך על הצנון בורא פרי אדמה ולא נתכוון להוציא את הזית אז הוא חייב לברך על הזית. אבל אם כן התכוון אז הוא לא צריך לברך על הזית. מה מה החילוק? מבאר את הדברים או מתבארים הדברים בחידושי הרשבא. תראו במקור כג כותב הרשבא ומסתברה לי מסתברה זה אפילו לרבי יהודה אם היו לפניו אתרוג וזית כן שימו לב אתרוג וזית שניהם עץ וקדם וברך על האתרוג אף על פי שאינו רשאי אינו צריך לחזור ולברך על הזית כיוון שברכותיהם שוות והוא שנתכוון לפתור את הז זית בברכת האתרוג. כלומר, גם כאשר מדובר על אתרוג וזית, אומר הרשבא, רק אם הוא התכוון בברכת האתרוג לפתור את הזית, אז הוא יצא ידי חובה. אפילו לבית שמאי דאמרה בקמן בדף מב דאמרה ד פרפרת אינה פותרת אפילו מעשה קדרה ששניהם זה מזונות אף על פי שברכותיהם שוות דתרו בורא מןות אפילו אחי לא פתר מעשה קדרה אומר ה אומר הרשבא דילמהתא בשלא נתכוון לפתור את מעשה הגדרה הנתכוון פתר ומי הוא אפילו לתנקם בדעתה דמה בפרת פותרת את מעשה הקדרה אחה באתרוג וזית לא פתר למה אלא במתכוון לפתור את הזא מתכוון לא למה דאינו בדין שיפטור מ שאינו חשוב את החשוב דרך גרירה אלא דרך כוונה כלומר רואים ברשבא שיש שני אופנים שברכה אחת מועילה לפתור אה אה א דברים נוספים אחד זה דרך גרירה ואחד זה דרך כוונה. בדרך גרירה אפשר לפתור את יתר המינים גם ללא כוונה אבל בדרך בדרך כוונה אפשר לפתור גם דבר ש שברכתו שהברכה שאני מברך כעת היא אפילו רק בדיעבד ביחס לברכה על על המין השני והיינו אני תכף אסביר והינו נתמהדהי דעה משמד אפילו לתנקה פרפרת שהיא חשובה פטרה מעשה גדרה אבל מעשה גדרה לא פתר את הפרפרת. ולפי פירוש זה, אם היה אוכל תפוחים וברך עליהם ואחר כך הביאו לפניו אגוזים, אם התפוחים חביבים לו יותר, פותר את האגוזים בגררת ברכת התפוחים. אבל אם אינם חביבים, אינם פותרים את האגוזינה. אם כן התכוון להם מתחילה. כלומר, רואים ככה, כמו שאמרנו, יש שני אופנים. יש דרך גרירה ויש דרך כוונה. שני אופנים שבהם חז"ל א בהלכות ברכות תיקנו אפשרות שברכה אחת מועילה לעוד דברים נוספים. הדבר הראשון דרך גרירה. דרך גרירה זה אומר שאם אתה מברך על משהו חשוב כמו שבעת המינים או כמו מין חשוב אז גם אם לא התכוונת להוציא את יתר הפירות שנמצאים שמה כן גם אם לא התכוונת לכך הם יצאו ידי חובה בברכת נגיד היה פירות היו כמה מיני פרות וביניהם פרי משבעת המינים או פרי חביב וברכת על הבורא פרי העץ למרות שהתכוונת לא התכוונת בברכה שלך להדיה להוציא את יתר הפירות אבל כיוון שברכת על הפרי החשוב אמרו חז"ל שכל הפירות הפחות חשובים שאו פחות חביבים או פחות חשובים שלם משבעת המינים נגררים לאחר הברכה שברכת על המין החשוב או על המין החביב גם אם לא התכוונת להדיה, זה דרך אחת. אבל זה בתנאי שהברכה המתבקשת, הברכה שתיקנו על יתר המינים, היא בדיוק אותה ברכה לכתחילה שהמברכים על המין שאתו אותו בירחת, כמו אתרוג וזיד, שניהם דבר פרי העץ. אבל אם ברורא פריץ לתרוג שהוא לא מין החביב או לא מין החשוב אז לא ראוי אומר הרשבא איך הוא כותב אינו בדין שיפתור מי שאינו חשוב את החשוב דרך גרירה זה לא ראוי אין אין פשוט כיוון שהוא לא הוא חשוב יותר אתה בירכת בורא פרי העץ על תפוח והיה שם תמרין לא ראוי לגודל חשיבותם של התמרים שהם ממני שבעת המינים, לא ראוי שהתמרים יגררו אחרי ברכת התפוחים. ולכן אתה צריך לברך שוב בורא פרי העץ עלעל על ה על התמרים. אבל אם התכוונת להדיה, כשבירכת על התפוחים, התכוונת להדיה לפתור את התמרים, אז אז אז אז זה דרך כ זה כבר לא נקרא דרך גרירה, זה נקרא דרך כוונה. בדרך כוונה יוצאים ידי חובה גם כאשר הברכה היא על הפחות חשוב, יוצאים ידי חובה גם בברכתו של הדבר החשוב. כן? דרך אגב, על פי זה אפשר להסביר את הדין שמופיע בתוספות בשם הירושלמי במקור כד. הירושלמי אומר שאיך דבריך תורמוסה למכלה. אדם בירך על תורמוס ורצה לאכול אותו ונפל מיד ושקל אחרינה. אומר הירושלמי באיבר ברוךזנה אחרי צריך לברך שוב על ה על ה על התורמוס הנוסף. כן ושואלת הגמרא מה ישנה מעמת המים ששמה כתוב שמברך לשתות ואנאזל אחריין ואין צריך לברך פעם אחרת ומפרש מתרץ בירושלמי אחה אבל דעתו מתחילה לזה שהיו יודע שילכו להם אבל בתור מוסא ידע שיפלו מידו בפשטות דברי הירושלמי פשטות דברי הירושלמי מהשמע שכשהוא בירך על התורמוס שבסופו של דבר נפל מידו לא הייתה דעתו לכוון בברכתו גם על יתר התרמוסים שנמצאים לפניו. כוונתו הייתה שהברכה תחול על התרמוס שהוא אוכל. אז מכיוון שהתרמוס הזה נפל, למרות שהוא ראה שיש לפניו טורמוסים אחרים, כן? כן שהוא לא נתכוון שברכתו תחול עליהם, אז הברכה חלה אך ורק על אותו תורמוס. וברגע שהוא נפל, אז זה ברכה לבטלה. כן. מה הסברה בזה? הסברה בזה היא שנכון שאם הוא התורמוס לא היה נופל והוא היה אוכל את התורמוס הראשון, כשהיה ניגש לאכול את יתר התורמוסים, לא היה צריך לחזור ולברך בורא פרי העץ. למה לא היה צריך לחזור ולברך בורא פרי העץ? כי הם נפטרו בברכת התורמוס הראשון דרך גרירה. בדרך גרירה הם הם הם הם נפטרו. אז כיוון אז זה חז"ל תיקנו אם זה אותם תורמוסים אז אין סיבה לברך שוב עוד פעם הכל תורמוס אז הם נפטרים בדרך גרירה אבל בדרך גרירה כל מה הברכה חלה אך ורק על החפצה שאותו אתה אוחז התרמוס הראשון אז אם הוא נפל אז הברכה התברש הברכה ברכה לבטלה וצריך לברך שוב על התרמוס הנוסף ובאמת הרייבוד והשולחן ערוך הריד א הובא בבית יוסף בסימן ר כותב שאם היה מלכתחילה כוונתו על יתר התרמוסים אז באמת הוא לא חייב לחזור ולברך אז זה ההבחנה בין דרך גרירה לדרך כוונה אם הוא לא התכוון להדיה על יתר התורמוסים למרות שאם התורמוס הראשון לא היה נופל הוא לא היה צריך לברר בורא פרי האדמה שוב על התורמוסים הנוספים אבל למה כי היו נפטרים בדרך גרירה אבל בדרך גרה הברכה חלה אך ורק על התורמוז שהוא לקח בידו אז אם הוא נפל זה ברכה לבטלה אבל אם הוא הלך בדרך כוונה שהוא התכוון לאכול את כל התיר התורמוסים והתכוון שהברכה תחול גם עליהם בשעה שהוא אחס לתורמוס אז גם אם הוא נפל מידו והוא עכשיו רוצה לקחת תורמוס אחר הוא לא צריך לברך עליו שהוא הנה רואים את ההבחנה בןדרך גרירה לדרך כוונה. אז ממילא אפשר לומר אותו הדבר גם לגבי צנון וזית. גם לגבי צנון וז. אומר רש"י לפי הבנת הבית יוסף והגרה וכמו שראינו שיטת רבנו יונה ושיטת הכל בו. אם אדם אוחז בידו צנון ומברך עליו בורא פרי אדמה ולא מתכוון להוציא את הזית ידי חובה על אף שחז"ל אומרים על ההלכה שאם בירך על פירות האילן בורא פרי אדמה יצא ידי חובה אומר רש"י לא קל לא יצא ידי חובה מדוע משום שכיוון שהוא לא נתכוון להדיה לפתור את הזית אז מה אתה רוצה שהוא אז על ידי מה אתה רוצה רוצה שהז יצא ידי חובה בברכת הצנון בדרך גרירה. בדרך גרירה אנחנו אומרים בדרך גרירה אנחנו אומרים שאינו ראוי שמי שאינו חשוב יפתור בדרך גרה את החשוב ואינו ראוי שמי שאינו ממין שיבה יפתור את המן שיבה ולא ראוי שמי שאינו חביב יפתור את החביב ואינו ראוי שמי שברכתו לכתחילה יפתור את הדיעבד זה לא ראוי. כלומר, כל המושג של דרך גרירה זה אך ורק באופן שבאמת ניתן לומר שהדבר הנוסף נגרר אחר הדבר הראשון. כיוון שהוא פחות חשוב, כיוון שהוא לא ממיבה, אבל התא הבסיסי שהיא ברכותיהם שוות. אבל אם הברכה שברכת על הצנון היא רק דעבה ביחס לזית, לא יעלה על הדעת. לומר כאן דרך גרירה. אבל אומר רבנו יונה, אבל אם זה דרך כוונה, אם זה דרך כוונה אז גם חשוב נפטר בברכת שאינו חשוב וגם אינו חביב נפטר בברכתו שאינו חביב. אז גם ברכת הזית, בורא פרי, בורא פרי אדמה של הקצנון מועילה גם לזית. ככה צריך להסביר את לכאורה את דברי את שיטת רבנו ינם ופסק ההלכה של השולחן ערוך דעקה שהשגת אריה בסימן כז מביא את דברי הבית יוסף בסימן רשבה וחולק עליו מכל וכל ואומר ברור שדעת רש"י ותוספות איננה כשיטת רבנו יונה והאמת היא שמי שקורא את לשונו של התוספות פות שקראנו אה א במקור יט כן גם כן נראה ככה קשה רש"י לברך על הצום ולפטר את הזית כלומר מלשונו של מלשון קושיית התוספות על רש"י משהו שגם באופן שהוא מתכוון להדיה לפתור את הזכ כן לא יצא ידי חובה. זה מה ששואלים תוספות. לברך על הצנון ולפתור את הזית. משמע בפשטות שגם באופן שהוא מתכוון לפתור את עצנון. סליחה מתכוון לפתור את הזית בברכת הצנון. אפילו אחי לא יצא ידי חובה וחייבים לחזור ולברך על הזית בורא פרי העץ. ככה אומר השגטר בדבר כדבר פשוט שזו שיטת רש"י זו שיטת התוספות ולפי דברי שגתרי יש לנו כאן מחלוקת בין הראשונים בין רש"י בתוספות לבין רבנו יונה מה הדין אם אדם אוכל צנון אוכל פרי אדמה הוא מכוון להדיה להוציא גם את העץ האם יצא ידי חובה האם יוצא יצא ידי חובה פרי העץ בברכת בורא פרי אדמה או לא? שיטת רש"י שלא יוצא ידי חובה. כל מה שנאמר במשנה שאם בירך על פרי העץ בורא פרי אדמה יצא זה אך ורק שיש לפניו רק פרי אחד והוא טעה וברך עליו בורא פרי אדמה יצא אבל אם יש שתי פירות שני פירות שני פירות והוא בירך על פרי האדמה בורא פרי אדמה והתכוון להוציא ידי חובה את העץ לא יצא ידי חובה צריך לחזור ולברך אז א' צריך להבין לפי לפי הבנת השגעת אריה מה המחלוקת כבין רש"י לרבנו יונה. אבל יתרה מכך יש קושיה של החזון איש באור החיים סימן לד ציב קטן ז. שואל החזון איש שלכאורה יש כאן יש סתירה בדברי שיטה מקובצת או שיטת הרטווה ביחס לדין הזה. תראו דרך אגב אולי לפני כן המשנה ברורה גם כן בסימן ר ו סעיף קטן י כותב בשם השערי תשובה שיש חולקים על פסק השולחן ערוך בסימן ר סעיף ב' מה שהשולחן ערוך פסק שאם בירך היו לפניו פרי האדמה ופרי העץ וברך על פרי האדמה ונתכוון לפתור את פרי העץ יצא כותב המשנה ברורה פה על אתר בשם השערי תשובה שיש חולקים על הפסק של השולחן ערוך וזובים שלא יצא כלומר מה שדייק השגת אריה שדעתו של רבנו יונה לא מוזכמת עליבה דרשי בתוספות זה החזו עוד אחרונים המשנה ברורה בעצמו מסיק להקל כי ספק ברכות להקל ולפסוק כדעת מרן השולחן ערוך אבל אי אפשר להתעלם שיש חולקים וסוברים שאין הלכה כשולחן ערוך. עכשיו אני אוסיף את התמיעה של החזניש. השיטה מקובצת תראו במקור כה ביחס לפת ופרפרת כותב אף עלגב דפת אם ברך עליה בורא מיני מזונות יצא מדידיה והיין דין ברך עלי בורא פרי העץ או בורא פרי אדמה יצא כן אומר התוספות אומר סליחה אומר שאתה מקובצת שאם בירך על פת בורא מיני מזונות אז יצא ידי חובה נכון אז אומר ה אומר שטם הוא במברך עליו ומתכוון לפותרו בברכה זו אבל אך השם מברך על דבר אחר ברכתו אף על הפי שמתכוון לפתור את הפת לא נפטרו וכן עיקר דינה כלומר מה יה דין אם היה לפניו פרפרת ופת שניהם ברכת מפרפרת ברכתה בורא מיני מזונות והפת אתה מוציא לכם מן הארץ. אומר השיטה מקובצת על אף שאם בירך להדיה על פת לבד בירך עליה בורא מיני מזונות יצא ידי חובה. אבל אם היו לפניו פרפרת ופת ובירך בורא בורא מזאת על הפרת לא פתר את הפת אבל הוא הוסיף אף על פי שמתכוון לפתור את הפת לא נפטרו. למרות שברור שאם ברך על פת בורא מיני מזונות יצא בדיעבד אבל אם ברך על פרפרת בורא מיני מזונות גם אם מתכוון לפתור את הפת לא יצא ידי חובה אז לכאורה הוא לא מסכים עם דברי רבנו יונה נכון מה שאתה מקובצת אמור לסבור באותו מקרה של צנון וזית לכאורה זה אותו דבר על הזית אם בירך בורא פרי אדמה יצא בדיעבד אם זה לבד רק זית אז אם בירך על צנון והתכוון לפתור את ה התכוון לפתור את הזית היה אמור לפסוק כרגע שיטה מקובסת שלא יצא כמו שבפרת ופת הוא אומר שלא יצא אם ברך על הפרפרת והתכוון לפתור את הפת לא יצא אז ל אותו מידה אותו משקל הוא היה צריך לומר שגם צנו צנון אם ברך על הצנון ונתכוון לפתור את הזית לא יצא אבל ראו איזה פלא כותב השיטה מקובצת בדף מא במקור כו אה אמר רבי להקדים ורבי יהודה סבר דיתקדו מלך לשוב וכאן אין ברכת פרי האדמה פותרת פרי העץ דף על גב דמרינ במ דבדיעבד יצאה התם במתכוון לצאת בה ברמה מך אין לו לכוון לכתחילה וכל שאין מתכוון לא יצא כותב להדע השיטה מקובצת שכל מה ש כל מה שאנחנו אומרים שצריך לברך ולחזור ולברך גם על העץ וגם על וגם על האדמה זה רק אם הוא לא מתכוון אבל אם הוא כן מתכוון אם הוא כן מתכוון לפתור את את פרי העץ בברכת בורא פרי אדמה מוכח ושתה מקובת שיצא שואל החזון איש סתירה סתירה בדיוש מקובצת ועוד יותר כן השיטה מקובצת הזו מובאת להלכה הדבר ש מובאים להלכה במשנה ברורה בסימן קעו סעיף קטן ב יוצא שהמשנה ברורה גם סותר את עצמו משנה ברורה פסק בסימן רי סעיף קטן סימן סימן ר סעיף קטן וד פסק להקל שיצא ידי חובה על הזית בברכת בורא פרי העץ בברכת בורא פר אם התכוון להוציא את הזית אבל ביחס לפת ופרפרת הוא פסק כשיטת השיטה מקובצת הביא להכת שיטת המקובצת שאם בירך על הפרפרת בורא מיני מזונות גם אם הוא התכוון להוציא את הפת לא יצא ידי חובה צריך לברך שעל הפת מוציא לכם מן הארץ אז לכאורה יש לנו כאן סתירה גם משתה מקובצת גם פסקי משנה ברורה איפה מצאנו ידינו ורגלינו אז אולי כדי להבין את זה נקדים עוד קושיה מתנגדים עוד קושיה עוד דקדוק הייתי אומר עוד שני דקדוקים בסדר דקדוק אחד תראו את המשנה בדף מ המשנה שלנו המשנה אומרת בסיפה ואל כולם אם אמר שהכל נהיה בדברו יצא כלומר המשנה אומרת ש א המשנה אומרת ש אם בירך בורא פרי העץ על אה על פירות הארץ לא יצא ידי חובה אבל אם הוא בירך על הכל הכל. אם אמר שהכל יצא ידי חובתו. בסדר? זה הפעם הראשונה במשנה שמוזכרת ברכת שהכל. ועל מה היא מוזכרת? באיזה הקשר מוזכרת ברכת שהכל? בהקשר של בדיעבד על הכל. אם אמר שהכל, כלומר אם הוא בירך על פירות הארץ שהכל יצא. אם הוא בירך על פרי העץ שהכל יצא על פירות האדמה ש אחר כך במשנה הבאה במשנה הבאה בדף אה אה אה מא כן סליחה בדף מ עמוד ב אז נזכר התנאן אמר לנו על דבר שאין גידולו מן הארץ אומר שהכל נהיה בדברו על החומץ על הנובלות על הגובה או שהכל נהיה בדברו זה לא הפוך היה צריך להיות כאילו מה קורה פה הרי הסדר ההגיוני הוא כמו שהיה במשנה אצלנו המשנה אומרת בתחילת המסכת בתחילת הפרק סליחה על מה תיקנו חז"ל ברכת בורא פרי העץ על פירות האילן מברך בורא פרי העץ חוץ מן היין על פירות הארץ פרי האדמה ואחר כך במשנה אחרת דן נתן עוסק את המשנה מה הדין אם אדם התבלבל במקום להגיד בורא פרי העץ אמר בורא פרי אדמה במקום בורא פרי אדמה אמר בורא פרי העץ בבקת שהכל נהיה בדברו לכאורה הקדימו את המאוחר קודם כל היה צריך לומר על מה תיקנו חז"ל לכתחילה שהכל נהיה בדברו על דבר שאין גידולו מן הארץ ולאחר מכן להביא את הדין של דיעבד שעל הכל אם אמר שהכל יצא יד חובתו לכאורה זה דבר קצת קצת קצת מוזר. אולי גם עוד נקודה שצריך לדקדק בלשון של התנא בדף מ. הלשון הוא בירך על פירות האילן בורא פרי אדמה יצא והסיפה ועל כולם אם אמר שהכל נהיה בדברו יצא למה התנ שינה בלשונו ביחס לפירות האילן הוא כותב ברשע בירך על פירות האילן בורא פרי אדמה יצא על אותו משקל היה צריך להגיד בראים בירך ועל כולם אם ברך שהכל נהיה בדברו יצא או להגיד למה כולם ואם בירך שהכל נהיה בדברו יצא למה למה את על כולם אם אמר שהכל נהיה יצא ידי רחוב התורה לשון קצת משונה מהרשע בירך על פירות האילם בורא פרי אדמה יצא ופה על כולם אם אמר שהכל נהיה בדברו יצא ידי חובתו יש כאן קצת לישון אולי זה זה דקדוק לא חייבים הסכים אבל נראה להסביר בעזרת השם על פי שראיתי כבר חוקרים בזה צריך באמת לחקור אה שתי חקירות שתי חקירות והם תלויות זו בזו חקירה ראשונה כשבאו באו חז"ל ותיקנו. אה וזה חקירה שכבר למדנו אותה בזכרנו אותה כבר בעבר בחידושי רבר למלים בסימן ב' חוקר בדבר הזה. בברכת שהכל נהיה בדברו שחז"ל תיקנו שאם אמר על הכל שהכל נהרו יצא ידי חובתו. מה היסוד התקנה פה של חז"ל? שהאם אמר על הכל שהכל יצא? אפשר לומר אולי זה הבנה יותר פשוטה שברכת שהכל היא אפשר להגיד זה תקנה לכתחילה דהיינו ברכת שהכל למעשה היא כוללת את הכל היא ברכה כוללת היא ברכה כללית והיא כוללת בתוכה את כל את כל הדברים שעשויים ליהנות מהם אז ממילא באו חז"ל ואמרו שאם במקום לברך את הברכה הפרטית בערך את הברכה הכללית אז זה מספיק יצא ידי חובתו הוא גם שיבח את הקדוש ברוך הוא על ההנאה שהזדמנה לידו אז לפי זה בעצם ברכת שהכל נהיה בדברו היא ברכה כללית שפותרת לפחות בדיעבד פותרת ברכות פרטיות אז זה אפשרות אחת להסביר אפשרות שנייה להסביר היא שברכת שהכל נהיה בדברו או לתר דיוק ברכה כללית באופן כללי בעיקרון איננה העשויה להספיק לפתור דברים פרטיים יותר ברכה כללית היא לא אמורה היא לא אמורה לפתור דברים פרטיים אם חז"ל תקנו ברכה פרטית אז עיקר תקנת חז"ל הייתה לברך את הברכה הפרטית זה הברכה שתיקנו וברכה כללית לא מספיקה אה אז למה אם אמר בירך שהכל נהיה בדברו יצא ידי חובה חז"ל אומר הברלב חז"ל תקנו תקנה מיוחדת על הדיעבד כלומר ברכת שהכל נתקנה למהלך הזה כברכה מיוחדת יוצאת מן הכלל יצאת מן הכלל ש אה אה של שיוצאים ידי חובה בברכה של הזכרנו את זה הסברנו את זה בעבר לא אנחנו למה נזכיר את זה שלמעשה מצד עיקר תקנת ברכות השבח ברכות הנהנים לא היינו אומרים לצאת ידי חובה בברכת שקו ניהיה בדברו כי ברכה כללית היא לא מספיקה למקום שחז"ל תיקנו ברכה מפורטת יותר אז מה שחז"ל תיקנו כמו שמסביר ברמר אם תיקנו ברכה לדיאבד מה הפשט תקנו ברכה על הדיאבד אז זה שוב אני חוזר לחקירה לדיון המפורסם שהמתיר והמצווה שדיברנו עליו כלומר ברכת שהכל היא מתיר של האיסור לההנות מן העולם הזה ולא ברכה זה הכל זה לא שבח במובן של עיקר תקנת ברכות השבח זה לא ברכת המצוות אלא מתיר של איסור ההנאה אלא שומר רבר לב לכש לכשנפקע האיסור לההנות מן העולם זה בלא ברכה ממילא אין מקום יותר לחיוב הברכה של של ברכת המצוות ברכת מצווה הייתי קורא לזאת לכשפקע הייסור לההנות מן הזה ולא לברכה ממילא כבר אין יותר את החיוב שלברך את הברכה, ברכת השבח, שהיא ברכה, ברכה של מצווה. אז לכן יוצא ככה, יש לנו כאן שני צדדים בחקירת ברכת שהכל. אוקיי? צד אחד שברכת שהכל למעשה אפשר לקרא אפשר לחנות אותה ברכת מצווה. היא ברכת מצווה, היא ברכה של שבח, אבל ה היא ברכה כללית יותר. אז באו חז"ל ואמרו טוב אם בירך ברכה כללית על משהו פרטי אז בדיעבד יצא ידי חובה כי סוף סוף יש כאן שבח צד שני של החקירה אומר לא ברכה כללית לא יכולה לפתור במקום שחז"ל דיקו ואמרו שצריך לברר ברכה מבוררת יותר אלא ברכת שהכל נהיה בדברו תקנה מיוחדת שנתקנה על הדיעבד פירוש הדבר שיש בכוחה להפקיע את האיסור של מעילה שאסור להנות עולם זה וממילא נפקע חיוב לברך את הברכה המתבקשת זו הסיבה שעל הכל אם אמר שהכל יצא ידי חובה בסדר זה חקירה אחת חקירה שנייה צריך לחקור במה שחז"ל אמרו על הכל א אם בירך על פירות פירות ה אילן אם בירך פרות בורא פרי אדמה יצא ידי חובתו. מה כתוב כאן? אפשר גם להציע שני שני שני צדדים. צד אחד שברכת בורא פרי האדמה היא ברכה כללית. היא כוללת את כל מיני האדמה. ומכיוון שהיא ברכה כללית וברכת בורא פריץ היא ברכה פרטית יותר. אז באו חז"ל ואמרו, "טוב, אם ברכת ברכה כללית במקום ברכה פרטית, אז יצאת ידי חובתך. סוף סוף שיבחת את הקדוש ברוך הוא, אולי לא ברזולוציה של העץ, אבל אמרת בורא פרי אדמה, אז יצאת ידי חובתך מדין ברכה כללית שפותרת ברכה פרטית. זה צד אחד. אפשר לומר לא כך אפשר לומר חידוש יותר גדול למה יוצא בברכת בורא פרי אדמה על עץ לא בגלל שזה ברכה כללית לא ברכה כללית לא מספיקה במקום שצריך ברכה פרטית אלא ברכת בורא פרי האדמה היא בעצמה נחשבת כברכה פרטית גם עבור העץ. אתם שומעים? כלומר שכשהאשר מברכים בורא פרי אדמה על העץ, זה בזה מתקיים עיקר דין תקנת חז"ל שחז"ל תיקנו לברך את השבח המיוחד בפרי, אלא שחז"ל תיקנו ברכה מבוררת יותר לכתחילה. אבל גם כאשר מברך את ברכת בורא פרי אדמה על העץ, זה לא שהוא מברך ברכה כללית, אלא יש כאן פן ושבח רלוונטי גם לגבי בורא פרי העץ, כשמברכים בורא פרי אדמה. בסדר? כלומר, זה לא מדין ברכה כללית, אלא יש כאן, הייתי אומר, שתי ברכות פרטיות שנתקנו על העץ. כלומר שתי הברכות הם רלוונטיות על העץ כי בורא פרי העץ הוא גם אדמה וגם עץ הוא שניהם אז כשאדם בירך על בורא פרי העץ בורא פרי אדמה הוא לא למעשה טוב לא קיימת את הדין של ברכה פרטית אז תצא ידי חובה בברכה הכללית לא גם העץ גם פרי העץ הוא בעצמו פרי אדמה אלא שלכתחילה חז"ל תיקנו ברכה יותר מפורטת, אבל ברכת בורא פרי העץ, בורא פרי אדמה היא רלוונטית ונכונה גם לבורא פרי, גם לבורא פרי העץ. לפי זה, לפי זה כן יוצא שיש לנו שני פשטים במשנה. כן? יש שני פשטים במשנה. אם נלך עם הכיוון הראשון שברכת בורא פרי אדמה היא נחשבת כברכה כללית ויוצאים ידי חובה מדין ברכה כללית כן ברכת בורא עץ ברכה כללית שיוצאים בורא פרי אדמה היא ברכה כללית שבעקבותיה יוצאים את החובה על פירות האדמה ממילא גם בברכת שהכל הפשט הוא שמה חז"ל תיקנו בברכת שהכל כל שברכה כללית ברכה כללית פותרת ברכה פרטית זה אותו משקל על אותו משקל שברכת בורא פרי אדמה פותרת את פותרת את פרי העץ כך גם שהכל שהכל פשוט היא כללית יותר היא כוללת הכל אז היא גם כן יצא מוצאים ידי חובה גם כן א את כל כל הדברים יוצאים ידי חובה בברכת שהקונה בדברו אבל אם נאמר שבעצם ברכה ברכה ברכה כללית אינה מועילה לפתור ברכה פרטית. אז הסיבה שיוצאים ידי חובה בברכת בורא פרי האדמה על העץ היא בגלל שזה באמת לחשבת ברכה פרטית. אז אם כן הפשט הוא בכל נהיה בדברו אז איך שהכל נהיה בדברו מועיל? הוא מועיל לא מדין ברכה כללית. כי אמרנו ברכה כללית לפי הגישה הזו לא מספיקה אלא זה תקנה מיוחדת על הדעבד. זה תקנה מיוחדת לתבד שהיא רק שברכת שהכל היא רק בגדר מתיר ולא בגדר ברכת מצווה. כן? ככה אנחנו נסור לקשור את שני את שני ה את שתי החקירות. מעתה אפשר כבר ליישב למה חז"ל פיצלו למה? למה התנא של המשנה פיצל שני דינים? במשנה הראשונה הוא אומר ועל הכל אם אמר שהכל יצא ורק לאחר מכן הוא ניגש הוא ניגש להסביר על מה תיקנו ברכת שהכל נהיה בדברו על דבר שאין גדולו מן הארץ שאלנו לכאורה הסדר היה צריך להיות הפוך התירוץ הוא בגלל שיש שני דינים בשעה כל זה שני דינים דין אחד הוא דין מט ר של שהכל נהיה בדברו ודין אחד הוא דין לכתחילה של שהכל נהיה בדברו זה שני דינים המשנה פה המשנה אצלנו בדף מ עמוד א עוסקת בדיעבדים עם ברך היא עוסקת בדיעבדים אז התחדש כאן במשנה שיש תקנה של דיאבד שנקראת שהכל נהיה בדברו שהיא מועילה על הכל היא תקנה של ברכה בדיעבד שנועדה אך ורק להיות מתיר וממילא נבקע חיוב. לאחר מכן במשנה הבאה כשבאו חז"ל ותיקנו שהכל נהיה בדברו על דברים שאין גידוה מן הארץ אז זה פן אחר. זה דין אחר בברכת שהכל. כאן הדין הוא שזו ברכה לכתחילה שנתקנה על דברים שאין גידולה מן הארץ. אז לכן התנארבה הוא שינה את הסדר כדי להראות שזה שני דינים בבשקוניה בדברו. יש דין של שהכל נראה כתקנה על די עבד ששמה הברכה היא רק דין מתיר ויש דין שהכל נהיה בדברו שזה היה לכתחילה על דבר שאין גדולו מן הארץ על בשר וביצים אוקיי אז אשתה דתילה לאחי כן עכשיו לפי זה גם אנחנו מבינים למה התנא שינה בלשונו כן כשהוא ניגש לברך שהוא ניגש ברשע ואומר בירך על פירות האילן בורא פרי אדמה יצא הוא לא אמר אם אמר על פירות האילן בורא פרי אדמה יצא הוא בא להגיד שזה שזה גם כן נקרא ברכה ברכה פרטית אחר כך הוא אומר ועל הכל אם אמר שהכל יצא שזה לא אותו דין על הכל אם אמר שהכל זה ברכה שנתקנה על הדיאבד אבל בירך על פירות ההילה זה לא המצב שלזה זה גופה נחשב כברכה פרטית וכשבוח פרטי על העץ ברכת בורא בורא פדי נחשבת כשווח פרטי על העץ דרך אגב יש בשולחן ערוך תראו אה במקור במקור כז כותב מרן בירך על פירות האילן סימן רש ו סעיף א בורא פרי אדמה יצא אבל אם ברך על פרי אדמה בורא פרי עץ לא יצא ואיל כך אם הוא מסופק בפרי אם הוא פרי העץ או פרי אדמה מברר פורא פרי אדמה ולא מה ולא שהכל כן כך אומר הברכי יוסף למה לא יברך שהכל אם הוא מסופק או בורא פרי העץ או בורא פרי אדמה יש ברך שהכל לא אומר הברכי יוסף שיש להדיף בורא פרי אדמה מה? כי זה ברכה פרטית יותר. אה, למה לא שהכל לכאורל זה אולי תלוי בחקירה, לא מוכרח, אבל זה יכול להיות תלוי ב חקירה. אם ברכת בורא פרי אדמה על פרי העץ שיוצא בידי חובה, זה מדין ברכה כללית, הרי בין כך ובין כך אתה לא מקיים מתיקר תקנת חז"ל. אתה לא מקיים מתיקר תקנת חז"ל שתיקנו ברכה פרטית על הפרי. אז מה לכאורה לא כל כך ברור למה יש להעדיף את ברכת בורא ברכת בורא פרי אדמה על מפני שהכל נהיה בדברו הרי שניהם בסופו של דבר אתה לא מקיים את עיקר התקנה אז מה לי זה מה לי זה אבל אם אתה אומר שברכת בורא פרי אדמה היא נחשבת ברכה פרטית על העץ אז בוודאי שיש להעדיף ברכה פרטית על פני שהכל נהיה בדברו שזה ברכה שנתקנה על הדיעבד אז וד ודאי שצריך לברך בורא פרי אדמה ולא לברך שהכל נהיה בדברו. אז אשתדתי לאחי אפשר לומר שזה המחלוקת בין רבנו יונה לבין רש"י. כן? מה מה הייתה השאלה? השאלה הייתה אם יש לפניך צנון וזית. כן? אז אומר רבנו יונה שאם מתכוון בברכת הצנון לפתור את הזית יצא ידי חובה. אבל רש"י לדעת השגתרי וגם המשנה ברורה ככה אחזו שלא גם אם התכוונת להוציא את הזית לא יצא ידי חובה למה מה המחלוקת ביניהם אפשר לומר ככה רבנו יונה למד שברכת בורא פרי האדמה היא נחשבת כברכה פרטית גם כן על העץ אז לכן אם ברך התכוון להם הדיה בברכת בורא פרי אז נכון שלכתחילה תיקנו חז"ל לברך ברכה יותר מבוררת של בורא פרי העץ אבל גם בורא פרי אדמה היא לא היא לא נחשבת כברכה כללית ביחס לבורא פרי העץ לפרי העץ היא גם כ נחשבת כשבח מיוחד על פירות העץ אז לכן כיוון שברך ברכה פרטית על הרי בוא נוסיף לשיטת רבנו יונה ברכה כללית אינה מספיקה במקום ברכה פרטית. רבנו אינה זבור כמו שאמרנו, כמו הצד הזה של החקירה שברכת שהכל נהיה בדברו זה ברכה שנתקנה על הדיאבד כי ברכה כללית לא מועילה להוציא ברכה פרטית במקום ברכה פרטית. אז יוצא שכאשר בירך בורא פרי האדמה על הצון והתכוון להוציא את הזית זה לא היה יכול לעבוד מדין ברכה כללית שפותרת ברכה פרטית לא אז זה בהכרח שברכה ברכת בורא פרי אדמה על העץ היא נחשבת ברכה פרטית ולכן יצא ידי חובה אבל כשמדובר על פרפרת ופת פרפרת ופת בוודאי שאי אפשר לומר שברכת בורא מיני מזונות היא נחשבת ברכה פרטית על הפת כי הפת כבר הוציאו אותה ליד זה לא פת זה משהו אחר בפני עצמו קבו לברכה בבני עצמה זה בוודאי משהו שונה לגמרי אי אפשר לומר שהפת שברכת ברמ זאת היא ברכה פרטית על הפת היא יכולה להיות ברכה כללית על הפת אז על זה על זה אה לא לא ברכה כללית אבל היא ודאי לא ברכה פרטית על הפת לכן אומר אומר המשנה אומר השיטה מקובצת אם מתכוון בברכת בורא מני מזונות לפתור את הפת לא יצא ידי חובה כי אי אפשר לומר שברכת בורא מנם זאת הנה פת היא נחשבת כברכה פרטית בורא פרי אדמה על העץ זה נחשב ברכה פרטית אבל ברכת בורא בורא מיני מזונות על הפת לא נחשבת ברכה פרטית ומדין ברכה כללית זה לא יכול לעבוד לכן לא יצא ידי חובה או אז אז עכשיו לפי זה אז מה סובר רבנוז מה סובר רשי רש"י סובר שברכה כללית מועילה במקום ברכה פרטית וברכת שהכל נהיה בדברו מועילה מדין ברכה כללית לכן אם ברך בורא פרי אדמה מה על פרי העץ? מאיזה דין יצא ידי חובה? מדין ברכה כללית, נכון? מדין ברכה כללית. יצא ידי חובה. אז אומר רש"י, מתי יוצאים ידי חובה בברכת בורא פרי האדמה על העץ? כשיש לפניך רק פרי העץ ואתה מברך בורא פרי האדמה, זה ברכה כללית. אז זה צה די חובה. אבל אם יש לפניך צנון וזית, אז כשאתה מברך על בורא פרי אדמה על הצנון, מאיזה תורה אתה מברך את הברכה? מאיזה תורה זה? מאיזה דין זה? ברכה כללית או ברכה פרטית? כשאתה מברך בורא פרי אדמה על הצנון הרי זה ברכה פרטית. נכון? ה אם זה אם זה ברכה פרטית זה כבר לא יכול לקבל משמעות לברכה כללית. אז לכן בירך על הצנון גם אם מתכוון להוציא את הזית לא יצא ידי חובה כי אחרי שזה גן אחרי שזה אחרי שהברכה שברכת על הצנון קיבלה משמעות פרטית של בורא פרי אדמה היא לא יכולה לקבל את המשמעות הרחבה של בורא פרי האדמה על העץ ואחרי שאתה דקדקת בברכת בורא פרדמה על האדמה, ברכת אותה כברכה פרטית, בתורת ברכה פרטית, כגוון מאוד במשמעות המצומצמת של בורא פרי אדמה, שמה שגדל ישר מאדמה, אתה לא יכול כבר להעניק לו משמעות של ברכה כללית. ולכן לפי רש"י לא יוצא ידי חובה גם אם הוא התכוון להוציא את הזית לא יצא ידי חובה אבה לפי דברי רבנו יונה שגם ברכת בורא פרי אדמה על העץ היא נחשבת ברכה פרטית אז ברור שאם ברחת בורא פרי אדמה על האדמה על הצום והתכוונת להוציא את הזית אז יצאת די חובתך כי שניהם כן כי גם ברכת בורא פרי אדמה נחשבת ברכה פרטית על בורא פרי עץ. כן? אז יוצא לפי דברנו שרשי סובר שהדין שבורא פרי אדמה מועיל לברכת בורא פרי עץ הוא מדין ברכה כללית. כן? אבל דעקה יש לנו כאן איזשהיא בעיה. תראו בראש במקור כח הראש אומר שלדעת רש"י אם יש לפניי יש מחלוקת בין בהג לבין רש"י בהג אומר שאם יש לפניך עץ ואדמה אז אתה צריך להקדים את ברכת בורא פרי עץ וברכת בורא פרי אדמה כן ככה אומר הבהל ורשי אומר על איזה שתרצה תברך על איזה ככה אומר רבס על איזה שרצה לברך ושואל הראש תמ דמסתמה בורא פרי עץ חשיב מבורא פרי אדמה משום דמבורר תפי דבורא פרי אדמה כולל כל הגדל באדמה אבל בורא פרי מברך דווקא על מה שגדל באילן ומי טעמה אמרין לאל בעובדה דבר כפרה דברכת בורא פרי אדמה חשובה מברכת בורא פשו לפי שמבוררת יותר אז למה בורא בורא פרי אדמה קודם לשעק ואילו בורא פרי העץ לא קודם לבורא פרי האדמה ככה שואל הראש למה בורא פרי אדמה קודם לשכל אבל בורא פרי העץ לא קודם לאדמה? ככה ככה שואל רש"י על שיט ככה שואל הראש על שיטת רש"י מיישב הראש יש לומר דלא חשיב כל כך ברכת פרי העץ כנגד ברכת פרי אדמה כמו שחשובה ברכת פרי אדמה על שהכל לפי שהכל אינה מבוררת כלל לפי שכוללת כל דבר כלומר אומר רש"י אומר הראש סליחה שהיחס בין ברכת בורא פרי העץ לברכת אדמה הוא לא כמו היחס בין בורא פרי אדמה לשכל כן בורא פרי העץ לא לא חשובה כל כך כנגד בורא פרי אדמה כמו שחשובה ברכת בורא פרי אדמה כנגד שקו לכאורה מה כתוב כאן לכאורה הפשט הוא מה לכאורה הפשט הוא שברכת א ברכת א א ברכת בורא פרי אדמה היא נחשבת כברכה פרטית ביחס לברכת בורא פרי העץ ולכן היא לא חשובה ברכת בורא פרי העץ לא חשובה כל כך מברכת ברכת עץ כי שתיים ברכות פרטיות מה שאין כן ברכת שהכל בבריא פרי אדמה בריאת היא ברכה פרטית ושהכל היא ברכה כללית אז לכאורה יוצא שלפי דברי הראש ברשי אז יוצא שרשי סובר שברכת בורא פרי האדמה היא ברכה פרטית כי הוא אומר אין אין מעלה לברכת בורא פרי עץ על פני ברכת בורא פרי אדמה כי שתיהם ברכות פרטיות מה שאין כן בפוריפר אדמה שהכל אז יש מעלה בברכת פוריפר אדמה פני שהכל כי זו כללית וזו פרטית אבל זה הפוך ממה שאמרנו אבל לא זה לא הפוך אני אסביר למה משום שהכל תלוי במה על מה אתה מברך. זה נכון. רש"י באמת סובר שברכת בורא פרי אדמה ביחס לבורא פרי עץ היא ברכה כללית. זה נכון אבל זה כאשר אתה בא לברך בורא פרי אדמה על עץ אז זה ברכה כללית. אבל כשאתה בא לברך בורא פרי אדמה על אדמה אז אתה מברך ברכה פרטית. אז שתיהם אתה מברך ברכה פרטית. אתה מברך עכשיו בורא פרי אדמה בתורת ברכה פרטית. אז אומר רש"י, אם אתה מברך את בורא פרי אדמה כתורת בתורת ברכה פרטית, אז אין מעלה להקדים, תקדים מה שאתה רוצה, או עץ או אדמה, אבל בשכל הוא בהכרח ברכה כללית. הוא בהכרח ברכה כללית כי שהכל מהדבר שדולו מןרץ >> איך הכל על דבר שדולו מן הארץ כלל שהכל הוא תמיד כללית. גם על דבר שאין גידולו מן הארץ וגם על דבר שגידולו מן הארץ. עכשיו אני אגיד לכם מה הדין אם אדם בירך א היה לו בשר בשר וצנון בשר וצנון אוקיי והוא מברך על שהכל על הבשר ומתכוון לפתור את הצנון יצא ידי חובה או לא עוד פעם שהכל ובורא פרי אדמה התכוון על שהכל לפתור את האדם אדמה על הכל אמר שהכל יצא ידי חובה האם יצא בברכת הצנון או לא אה הבנתם את המקרה אמר דיברנו על צנון וזית מה הדין אם שהכל ובורא פרי אדמה הדין יצא או לא אה אני אגיד לכם לכאורה זה מחלוקת רש"י ורבנו למה למה לפי רש"י הרי הדין הוא שברכה כללית מועילה למקום ברכה פרטית נכון עכשיו כשאתה מברך שהכל על דבר שאין גידולו מן הארץ זה מועיל מדין ברכה כללית כי שהכל על דבר שאין גדולו מן הארץ זה לא אין ברכה על הבשר וברכה על הדגים וברכה על זה ברכת שהכל היא ברכה כללית על הכל אז אם היא ברכה כללית על הכל אז ודאי ש אם התכוונת להוציא את ידי חובה גם את ה גם את הבורא פרי אדמה אז יצא ידי חובה כי ברכת שהכל שפותר את אדמה היא בדיוק אותה ברכה שהכל כל אותה ברכת שהכל שפותרת דבר שגידולו מן הארץ היא בדיוק אותה ברכת שהכל שפותרת דבר שאין גידולו מן הארץ זה אותה ברכה ברכת שהכל היא ברכה כללית שכוללת הכל אז אין אין שום אין שום פער בין ברכת שהכל שאתה מברך על בשר ובין ברכת שהכל שאתה מברך על פרי אדמה זה אותו דבר לכן יוצא ידי חובה זה כן זה הפוך מצון וז אבל ב אבל לשיטת רבנו ינה אם בירך שהכל על על אם בירך שהכל על על על על על בשר האם יצא ידי חובה על האדמה? התשובה היא לא. למה? כי ברכת שהכל שמברך על דבר שאין גידולו מן הארץ זה מדין ברכה לכתחילה. וברכת שהכל שמברך על האדמה זה ברכין ברכה על תקנה של דעבד. זה לא אותה ברכה בכלל. לכן לא יצא ידי חובה. הבנתם? זה לא אותה ברכה. כשאתה מברך שהכל על בשר, זה ברכת המצווה. זה הברכה לכתחילה. אז אתה לא, אז אחרי שהיא קיבלה תורת ברכה לכתחילה, אתה לא יכול להשתמש בה כדין תקנת דיעבד על פרי אדמה. אז שאתה דעתי לאחי, אפשר להסביר שזה המחלוקת בין הבילי לירושלמי. הירושלמי אמר פירות העניין בכלל פירות העץ ואין פירות העת בכלל הירושלמי סובר שברכת בורא פרי אדמה מועילה לפרי העץ מדין ברכה כללית אז אם זה דין של ברכה כללית אז כולנו מסכימים את זה לפי הירושלמי כולם מסכימים שברכה כללית מועילה לברכה פרטית אז גם רבנן מודים גם רבנן שסובר רואים שעיקר עיקר גידול העץ זה לא מהקרקע אבל הרי הכתוב קורא לזה פרי אדמה אז זה בכלל כולם מסכימים שפירות האדמה הם פירות העץ הם בכלל פירות האדמה לכן יצא בדיעבד את כולם מה יצא בדיעבד בברכת בורא בורא פרי אדמה על פירות האילן אבל הבבלי מה סובר הבבלי סובר שברכה כללית לא מועילה לברכה פרטית לא מינה. אה אז למה כתוב במשנה שברכת בורא פרי אדמה מועילה לפרי העץ? התשובה היא כי זה ברכה פרטית. זה נחשב ברכה פרטית. אומרת הגמרא אתה יודע למן למי נאמר שברכת בורא פרי אדמה נחשבת ברכה פרטית על פרי העץ? רק לרבי יהודה. רבי יהודה שסובר שעיקר אילן ראה עיקר אילן הראו עיקר הגידול של האדמה של פרי העץ זה מהאדמה אז פרי האדמה נחשבת ברכה פרטית על העץ לכן יצא ידי חובה אבל רבנן שסוברים שאין עיקר הגידול מה מהעץ אז הם סוברים שזה לא ברכה פרטית אלא זה מה ברכה כללית ברכה כללית לא מועילה לברכה פרטית שתה יש אה מילה יש בשוט הר צבי אור החיים סימן קו מביא ספק של החסד האלפים מה הדין אם ברך בורא פרי האדמה אה מה הדין אם ברך בורא פרי אדמה על עץ ויה לידו עוד אדמה נגיד היה לפניו תפוח פוח תפוח עץ ותפוח אדמה בירך על התפוח עץ בורא פרי אדמה האם יצא ידי חובה על על האדמה על פורי פרי אדמה או לא אז הסתפק בזה אחרי סדפים המחתם לדוד בסימן ומ שלא יצא אומר הרצבי אני לא מבין למה לא יצא הוא ברך בורא פרי אדמה ויש לפניו בורא פרי אדמה אה לכאורה זה תלוי בחקירה אם נאמר שברכת בורא פרי אדמה היא נחשבת כברכה פרטית על בורא פרי העל אז ודאי שיוצא ידי חובה גם האדמה. אבל אם נאמר שברכת בורא פרי אדמה היא נחשבת כברכה כללית כן היא נחשבת כברכה כללית על על ה על הל ברכת נחשבת ברכה כללית על העץ אז שוב כיוון שהיא נתברכה בתורת ברכה כללית ייתכן שהיא לא יכולה לקבל עוד משמעות של ברכה פרטית שכו תודה Да.